מכונת התעמולה של הלהט"בים

ההתגייסות העיוורת של הממסד התקשורתי למען הקהילה הגאה כבר לא מפתיעה, אבל האיומים שהופעלו נגד בעלי עסקים מסמנים שפל חדש

התגייסות עיוורת. דנה ויס ודפנה ליאל מסקרות את המחאה בכיכר רבין | טוויטר

עומד נפעם אל מול הגיוס הכללי שהוכרז בימים האחרונים בכלי התקשורת. צו 8 לכל דבר ועניין, כולל כל הגדודים והגייסות שאפשר לגייס לצורך קמפיין. הקו העדין שבין לסקר מציאות לבין לייצר ולהשפיע על מציאות נחצה באופן גס וברוטאלי. וכן, לפני שכולם מתנפלים עלי, גם אני חלק בלתי נפרד מהתקשורת ומהביקורת הזאת

הציטוט הזה הוא סטטוס שפרסם זאב קם, כתב הכנסת של התאגיד. עבור מי שבוחר להתנתק מהממסד התקשורתי בישראל, הסטטוס הזה הוא קצה קרחון. קצוות נוספים של הקרחון הזה מציצים במקומות אחרים: מהפייסבוק למדתי שערוץ 2 העמיד ניידת שידור במרכז המחאה בכיכר רבין. דפנה ליאל, הילדה הראשונה של הקרן החדשה ובעלת קביעות בחדשות 2, צייצה משם שלט עם הכיתוב Crime Minister. במפגן של חוסר מודעות עצמית היא הלינה כי "ככה בדיוק נותנים לפוליטיקאים תירוץ להתעלם מהדרישה להורות שוויונית בטענה שהכל ניסיון להפיל את השלטון".

ליאל לתומה חשבה שהנוכחות שלה ושל הערוץ שלה בהפגנה יעזרו לקדם את האג'נדה הלהט"בית. בפועל, האמון בתקשורת ישראלית כה נמוך – שהתוצאה היא ההפך המוחלט: מפגן ההזדהות העיוור שהטריד את זאב קם נראה בעיני ישראלים רבים כמפגן תעמולה יותר מאשר דיון ציבורי פתוח. והציבור הישראלי הנבון מפתח איבה כשמזלזלים באינטליגנציה שלו.

הטריגר הלא נכון

ענת ביין-לובוביץ' חשפה ב'גלובס' שתי עובדות חשובות אודות המחאה הזו. הראשונה, שכבר אינה מפתיעה כלל, היא שלא מדובר בפרץ מחאה ספונטני בעקבות הפונדקאות. ארגוני הלהט"בים הטעינו את תותח המחאה כבר לפני שנה, בעקבות עמדת משרד הפנים לפיה משפחות חד מיניות אינן כשירות לאימוץ. כשהתותח היה טעון, המתינו הפעילים לאירוע שיצית באופן ספונטני לחלוטין את פעולות המחאה שתוכננו מראש.

בהקשר הזה, השימוש בסוגיית הפונדקאות נראה כטריגר אומלל. הציבור הרחב לא מתעורר, ויש לכך סיבה טובה: אין דרך להצדיק את דרישת ההומואים לפונדקאות. מדובר בהליך מסובך וטעון מבחינה מוסרית, שנועד בעיקרו לנשים עם ביציות מתפקדות ורחם פגומה. הפונדקאות מאפשרת להפרות את הביציות של האם בזרע של האב, ולתת להריון להתפתח אצל האם הפונדקאית – מבלי שמתקיים כל קשר גנטי בינה לבין העובר שברחמה. ישראל היא אחת מקומץ מדינות בעולם המתירה פונדקאות בתשלום.

הבעיה שבשלה זוגות הומואים אינם יכולים להוליד ילדים היא שונה בתכלית. בניגוד לזוגות הזכאים לפונדקאות כיום, אין כל קשר ביולוגי בין אחד מבני הזוג לבין הוולד. את המצב הזה ניתן להשיג גם ללא פונדקאות – באמצעות הזרעה מלאכותית (או טבעית) של אשה המוכנה לכך.

מכל מקום, ביוּם מחאות "ספונטניות" שכאלה הוא פרקטיקה אופיינית לשמאל הפוליטי בשנים האחרונות ובלי קשר לתוכן המחאה, הציבור כבר לא קונה את זה.

משטר האימים הלהט"בי

גילוי חשוב נוסף של ביין-לובוביץ' הוא האמצעים שבהם השתמשה הקהילה כדי להשיג תמיכה רחבה, לא רק מארגוניה ומהממסד התקשורתי המגויס, אלא גם מחברות מסחריות. מתברר שלא מדובר ברצון טוב, אלא בכניעה לאיומים:

על מי שלא הסכים, הפעלנו לחץ מאסיבי … התקשרנו למנכ"לים, לסמנ"כלים, לדוברים. אמרנו להם 'נדאג לעדכן בתקשורת שאתם לא איתנו'. היה מספר מצומצם של חברות שהיה צריך להילחם מולם בצורה הזאת. רוב החברות יישרו קו"

הביריון שבציטוט הוא מור שובבו, יחצ"ן ופעיל להט"ב. בכתבה מובאת גם התגובה לאלימות:

"לפעמים הם ממש איימו", אומר שלא לייחוס אחד מהמעורבים. "גם עיתונאים התקשרו לאיים. והמנהלים חושבים, 'מה אני צריך להיות קורבן של אמבוש תקשורתי?'"

מי שלקחו את האיומים של הקהילה צעד אחד קדימה הם כתבי דה-מרקר מיכאל רוכוורגר ואסא ששון. השניים, אשר בשגרה חתומים על כתבות נישה פיננסיות, צלצלו לדוברי החברות השונות שהם מסקרים – חברות ביטוח, בנקים ובתי השקעות, ודרשו לדעת מי העז שלא לתמוך במאבק. התוצאה היא כתבת שיימינג מביכה מבחינה עיתונאית.

אנחנו מצידנו יכולים רק לעשות כבוד לחברות שלא נכנעו לטרור הלהט"בי – חברת הביטוח הפניקס שלא איפשרה יום חופש לשובתים; חברת הראל שנמנעה מפרסום הודעת תמיכה; הבנקים מזרחי-טפחות ובינלאומי שלא שלחו תגובה; בנק הפועלים שסירב בתגובתו להביע תמיכה במחאה; וצ'ק פוינט שהצהירה על מדיניותה שלא לתמוך במאבקים ציבוריים.

הצד החלש בוויכוח

המדיניות הזו של צ'ק פוינט, שנראית כה אלמנטרית עבור כל אדם עם הבנה בסיסית בעסקים – הפכה באקלים הטרור הלהט"בי לעמדה אמיצה. אבל יש גבול להנדסת המציאות: העמדה הלהט"בית היא עמדה שנויה במחלוקת פוליטית עמוקה בחברה הישראלית. הצטרפותן של עשרות חברות מסחריות למחאה הזו היא מצד אחד כניעה לאיומים של ברוני דעת הקהל – ומאידך יריקה בפנים של כל הלקוחות שמעזים, בחדרי חדרים, לחשוב אחרת ממה שמותר.

בסופו של יום, בוויכוח הקטן על הפונדקאות והגדול על הלהט"בים, יש צד חזק וצד חלש. צד שמותר לו לומר הכל, על עצמו ועל מי שמתנגד לו, וצד שאסור לו לומר כלום. צד שאם יביע בפומבי את דעתו הוא חשוף לאיומים ולחרם, לעתים אף לאלימות ממשית.

השיח הישראלי מתאפיין בדרך כלל בגיוון ובסבלנות מאוד לא מנומסת. מותר לומר הכל, כל עוד הדובר מוכן לספוג נאצות. לא כך בשאלת הלהט"ב. הקהילה וסייעניה הפכו את השיח הישראלי לסביבה עוינת למי שחושב אחרת מהם. לא מדובר בנאצות הרגילות, אלא בבלימת כל אפשרות לשיח. בתיוג אנשים בעלי דעות שונות כחולים, בהוקעתם וברדיפתם.

מתוך חשבון הטוויטר של חדשות 2

חברות כמו סלקום, פרטנר, פוקס, סופרפארם, מיקרוסופט, קסטרו, שטראוס ורבות נוספות, שהביעו תמיכה פומבית במחאה הלהט"בית, יודעות היטב שבין לקוחותיהם נמנים גם אנשים חרדים ומוסלמים אדוקים, או סתם שמרנים שמסויגים ביחס לעמדה הלהט"בית. אלה חברות שעוסקות בין השאר בתקשורת, בפארמה ובהלבשה. אין להן שום עניין בפוליטיקה ושום הבנה בשיח מגדרי, ובכל זאת הן בחרו להתבטא. אותן חברות בדיוק חברות ששתקו כשמאות אלפי חרדים הציפו את הרחובות וכשאלפי יהודים גורשו מבתיהם, בחרו לפתע לנקוט עמדה.

ההתבטאות שלהן היא לא הזדהות עם הלהט"בים, כמו שהיא רמיסת כל הלקוחות האחרים. ועל כך אסור לשתוק להן. נגד המונופול הממשלתי של התאגיד אין לנו נשק, אבל נגד חברות מסחריות בשוק תחרותי יש בהחלט. כל מי שמרגיש שרמסו את עמדתו – זה הזמן לעבור למתחרים. וכשבמחלקות השימור ישאלו אתכם למה התנתקתם צריך לענות בלי להתבייש: מי שלא סופר אותנו, לא יספור גם את הכסף שלנו.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

37 תגובות למאמר

  1. המטרה ארוכת הטווח של הלהטבי"ם הינה להחליש את הערכים המסורתיים של העם היהודי. הערכים האלה הם חלק מהאתוס הלאומי שלנו, של דמותו של העם היהודי בעיני העולם כולו. האתוס שלנו מורכב מארץ ישראל, מספר הספרים של העם היהודי, ומהאמונה באל אחד ברמה זו או אחרת. זה מה שמלכד אותנו. מכל מקום קיום ההפגנות בט' באב שגם הוא תאריך שהינו חלק מהאתוס הלאומי שלנו מלמד גם הוא על המטרה הכללית במודע או שלא במודע לפגוע בערכים המסורתיים שלנו, ומכאן להביא אותנו לרדת על הברכיים בפני האויב הערבי לכרסם בכושר העמידה שלנו בפני האויב הערבי. לפגיעה הזו חברו גם בית המשפט העליון, הצמרת הבטחונית והפרקליטות.אפילו לישראל היום חדר הוירוס, תראו איך שהעתון הזה מטפח את הלהטבי"ם. מעלימים עין מהאפשרות שיש בזה החלשה של כושר העמידה שלנו, של ההתלכדות שלנו לעם אחד. במרחב הציבורי חייבים לכבד את מסורת ישראל, וזה כולל אגב גם יחס שונה ליום השבת. לשמור מכל משמר

    1. שמע בורות כזאת לא ראיתי כבר שנים.
      פאדיחה שאתה מהעם שלי..

    2. אם האתוס שלנו הוא הדת שלנו אז אין אומה יהודית, יש רק דת.

    3. תחליף את המילה דת במילה תרבות. אם זה מפריע לך.

    4. כמעט מדוייק. אתה מסתכל על הזווית היהודית בארץ ישראל, אבל אותם ארגונים מבצעים אותן פעולות באירופה וארה"ב, ושם רוב נוצרי אז טוענים שזה בא לפגוע במוסר הנוצרי, והאויב שם הוא מקסיקנים (ארה"ב) או פליטים מאפריקה (אירופה).

      מה שאני אומר, זה שאתה צודק שמדובר בתעמולה הרסנית, אבל היא לא מכוונת רק נגד יהודים.

  2. לא הבנתי את הדרישה הלהט"בית.
    הרי ניתן כבר כיום במצב החוקי הקיים לקיים בפועל פונדקאות.

    משיגים הסכמה מצד הפונדקאית להליך.
    הפונדקאית ניכנסת להריון (כוס עם זרע ומזרק).
    כשהתינוק נולד הפונדקאית מוותרת על משמורת התינוק ומוסרת אותו לאבא.
    בן הזוג של האב מאמץ את התינוק.

    מה בעצם הדרישה הלהט"בית?

    1. אם הבנתי נכון, כל ההליך שתיארת פה, הרפואי, ההסכם, העברת המשמורת – לא חוקי היום בישראל. על זה הם נלחמים. על חוקיות ההליך הזה.

    2. למירית: למעט ההסכם שאינו ניתן לאכיפה, הכל חוקי וניתן לביצוע.

    3. זה בדיוק תיאור של סחר בתינוקות. שאסור ברוב מדינות העולם !!!
      כי מחר ימכרו כך גם ילדים וגם מבוגרים, שהרי מה ההבדל בין אלה לבין התינוקות? רק שהתינוקות עדיין לא יכולים להביע דעתם???

    4. בחלק ניכר ממקרי הגרושים יש הסכמות בין בני הזוג מי יקבל את המשמורת על הילדים – מודיעים לבית המשפט על ההסכמה ובית המשפט מצידו שמח שיש הסכמה ואין צורך בכפייה.

      ההומוסקסואל והפונדקאית הם הורים לכל דבר ועניין וזכותם להסכים להיפרד ושההומוסקסואל יקבל את המשמורת על הילד.

    5. למירית – מי יכול למנוע את ההליך הרפואי או להוכיח בכלל שבוצע?- לא צריך רופא.
      מי יכול למנוע את ההסכם אם הוא בהסכמה?

    6. אולי הם לא רוצים שתהיה אימא ברקע (גם אם ויתרה על משמורת), אולי נוח להם התהליך בו קונים ביצית, שוכרים רחם ומקבלים מוצר. לטענתם המוזרה כל מה שמאופשר לנשים שאינן יכולות להרות, צריך להיות מאופשר לגבר (שכמובן אינו יכול להרות) בשם השוויון כביכול.

  3. יש בעיה עם המסקנה אם אני רוצה להחרים את מי אני מחרים הטרור די ניצח ואין תחלופה לרבים מהמוצרים

  4. הטרור הצליח ואין אפשרות להחרים כי אין חברות אחרות בתחומים רבים

  5. אם החרדים היו מודיעים שכל חברה שנכנעת ללה"טבים תוחרם על ידם , אף חברה גדולה לא היתה נכנעת להם.

  6. "ההתבטאות שלהן היא לא הזדהות עם הלהט”בים, כמו שהיא רמיסת כל הלקוחות האחרים."
    מה תגיד על אלעל?

  7. מעבר לנאמר בכתבה, ברצוני להוסיף שמילת הבאזז, המילה החשובה שהיח"צנים לימדו את כל הדוברים ואשר כולם ממש דחסו אותה לראש שלנו היא: שיוויון. למילה אחת שמרמזת על אפליה והדרה של מגזר שלם. כנהוג בעולם היח"צנים, השילו מעל המילה את האמת שהיא מייצגת ומולה את המורכבות הגדולה של המציאות והדיונים האידיולוגיים הקשורים לנושא.
    כל זב חוטם בכל אמצעי התיקשורת הסביר, פרשן ותקף בהשתמשו במילה הזו, בלי לקחת בחשבון שיש כאן רחם להשכיר בתשלום, מבלי לדבר על כך שזוג עם ילדים המבקש ילדים נוספים איננו רשאי, על פי חוק, להשתמש באם פונדקאית ומבלי להציג את הבעייתיות של תרומת הביצית שגם היא נרכשת בכסף.
    חייבים להעמיד כמה שאפשר דוברים ולהציג את ה'נוכלות' הזאת ולהוסיף, שעצם העובדה שחגגו בהפגנה זו דווקא בתשעה באב, יש לה משמעות מעל ומעבר לעצם הענין. יש כאן העמדה של קינה על אחד מסמלי העם היהודי אל מול הפוסט מודרניזם, מושג השיוויון המזוייף ופירוק המשפחה.

  8. כל מילה בסלע. לא ההומואיות כשלעצמה מפריעה, אלא הפוליטיזציה השמאלנית שהם הכניסו לתוכה והפונדקאות

  9. א) אם ענת ביין-לובוביץ’ ידעה מראש שה"מחאה" אורגנה כבר לפני שנה ורק חיכו לטריגר שיפעיל אותה, הרי שהיא, והעיתון גלובס, מעלו בתפקידם להודיע לציבור הרחב על הארוע כאשר ידעו על התיכנון שלו. אין בזה משהו לא חוקי, אבל מבחינה אתית זה ציני ומכוער מאד, ושיתוף פעולה של העיתון עם האלימות של ההומואים.

    ב) לגבי האמצעים שהלא-טובים השתמשו בהם, דוקא מזה אני לא מוטרד. יש לא מעט אירגונים לוחמניים שנוקטים באותה שיטת פעולה. התגובה היא לזרוק מכל המדרגות, פשוטו כמשמעו, את מי שמאיים.

    ג) חברת הפניקס עשתה בשכל – אף הומו לא יבטל פוליסה בהפניקס בגלל שהומו אחר לא קיבל יום שביתה על חשבון הפניקס. בנק המזרחי? זהו בנק הפונה לאוכלוסיה הדתית. הוא הבנק שאחרי האחרון שיתייחס בכלל להזיות של ההומואים. הבינלאומי והפועלים גם לא ייפגעו מהומואים עקב אי הבעת תמיכה במחאה. וצ'ק פוינט – במה בדיוק אפשר להעניש אותה? מה, הומואים יפרצו למערכות מוגנות ע"י צ'ק פוינט? או שהומואים יפסיקו לעבוד עם מערכות הגנה של צ'ק פוינט?

    ד) החברות שהביעו תמיכה פומבית במחאה, יודעות היטב שלציבור הרחב לא ממש אכפת בנושא. אני אישית מתרחק ממוצרים של שטראוס כי אני לא מאמין לטענות הכשרות של מוצריה, כך שלא משנה לי אם שטראוס תמכה במחאה או לא. לקוחות של מיקרוסופט ממילא שבויים בידה, כך שאין להם ברירה, ובכל מקרה תמיכה או אי תמיכה לא היו משנים כלום ביחס של הציבור הרחב או במכירות להומואים.
    פוקס, קסטרו, סופרפארם וכו', אלו חברות שרבים מלקוחותיהן הם הומואים, אני מניח שבמיוחד בסניפים הרווחיים ביותר, ועל כן הן לא יכלו להתעלם מהבריונות. כמו אוכל מגעיל – צריך לאכול אותו למרות שהוא מגעיל.

    ה) שאר הגופים, ממשלתיים ציבוריים לא פרטיים, תומרנו ע"י בכירים שלא רצו התקפות מתוקשרות עליהם, ולכן הביעו תמיכה. מנהל בכיר שלא יביע תמיכה, יזכה להרבה שיימינג בתקשורת, וזה יפריע לו בקבלת התפקיד הבא. אז הוא בטח לא מעוניין להיות שומר החומות. אני מניח גם שהיו כאלו שחוו איומים בסגנון 'אם לא תביע תמיכה פומבית במחאה, נספר שאתה הומו בארון'. ועכשיו לך תוכיח שאתה סטרייט, ולך תתמודד עם הנזק הנפשי והרגשי שהילדים שלך חווים עקב ההשמצות השקריות בתקשורת.
    אינני מתפלא שההומואים אינם נסבלים בקרב הציבור הרחב עקב אלימותם הקשה. גם אתר זה איפשר להומו לבצע תקיפה והשמצה שקרית.

    ה) העולם נע במהירות 2000 שנים אחורה. אם עד לפני כ 20-30 שנים העולם נע לאיטו קדימה, אם כי בקצב מתגבר, הרי שמאז הנגישות הרחבה לאינטרנט והצמיחה בתעשיית התוכן בטלויזיה, העולם חוזר למה שהיה לפני 2000 שנים.
    בתקופת בית המקדש השני, היו בארץ ישראל יהודים הלניסטים. לגישתם, לרוץ בעירום ברחובות, במסגרת תחרות אתלטיקה, או אפילו סתם כי בא להם להילחם על זכותם להביע את דעתם (מצעד הגאוה?), זהו חלק מהותי מההלניזם. העובדה שזה פגע ברגשות הדתיים של אז, עובדה זו לא עניינה את ההלניסטים, אולי אפילו דירבנה אותם להיאבק בהדתה המאוסה עליהם בארץ ישראל. עכשיו תשנו מהלניסטים להומואים או רפורמים וכו', ותיראו ששום דבר לא השתנה.
    בסוף תקופת בית המקדש השני, ולאחריו, היו נפוצים ברומא, ובמקומות אחרים בעולם שהושפע מהרומאים, משחקי גלדיאטורים. כיום משחקים אלו נצפים בטלויזיה, והנפוץ שבהם הוא הפח הגדול. שוב, שום דבר לא השתנה.

    1. תגובה מעולה!
      הרבה שנים הדתיים מדברים על השמאלנים כ"מתייוונים".
      עכשיו ממש ברור שהם צדקו לגמרי!

  10. אפשר להתחיל בסלקום שהתחייבה לתמוך בכסף בכל הלהטבי"ם למיניהם. להתנתק מסלקום!

  11. הציבור הרחב צריך לגבות מחיר יקר מאוד מהחברות והארגונים ששיתפו פעולה עם מעשה הסחיטה ושתמכו בהפגנת הקהילה הלהט"בית, ומצד שני חשוב ביותר לתגמל את כל החברות שעמדו באומץ מול האיומים ולא נכנעו לסחטנות. יש לפרסם רשימה של החברות שתמכו והחברות שלא תמכו ושהציבור הרחב יאמר את דברו וינקוט בדרכו ועל פי ראות עיניו.

  12. הכנסת המאבק הלהט"בי תחת אצטלת השמאל הפוליטי היא מגמתית.
    שוויון אינו מותרות של שמאל ואמיר אוחנה ואחרים מוכיחים את זה.

    1. שמרנות מאפיינת את הימין הפוליטי. לימין יש 3 מאפיינים. 1) ניציות מדינית. 2) חופש כלכלי – קפיטליזם. 3) שמרנות וכיבוד המסורת. ראה הרפובליקאים בארצות הברית. ישנם כאלה שמזדהים רק עם חלק מהערכים האלו והם אכן לא ימין שלם. למשל בן ארי לא מזדהה עם הקפיטליזם. אוחנה כל עוד מדובר באורח חיים פרטי אין בעיה, אם יחפש לכפות את אורח חייו על המרחב הציבורי אכן בכך יוותר רק 2 צלעות מהמשולש הימני.

  13. נראה לי שהסקר הזה, מפיל את הטענה שהעם לא עם העמדה של הלהט"ב (יכול להיות בגלל התגייסות התקשורת, או סיבות אחרות)

  14. איזו צביעות מזהירה. אז זנות היא חופש העיסוק של אישה, אבל פונדקאות מפוקחת היא "טעונה מבחינה מוסרית"?
    וזה עוד בלי לגעת בשיחדש שמשתולל בתגובות- הומואים שמאמץ ילדים היא שלילה של אבא, אמא וילדים? באט אוף קורס! הרי ידוע שכל מי ששונה ממני שולל את קיומי.
    לבקש מהומואים כמו אוחנה לחיות את "אורח חייהם" באופ פרטי ולא "לכפות" על הציבור? מה זה אומר באופן מעשי? לא לספר לאף אחד, לא להחזיק תמונות של בן זוג או ללכת איתו יד ביד ברחוב? זוגיות היא מרכיב מרכזי בחיים של אדם, וגולשת למימד הציבורי.
    אתם לא ליברלים, קלאסיים או לא. אפילו לא צל חיוור של ליברלים. ליברלים לא משתמשים בכל תירוץ מאוס לכך שיש להצר את החירות של מי שלא בא להם טוב בעין.
    סתם עוד מאותו מרק לאומי-דתי מעופש.

    1. החיים מורכבים. יש רצון לתת אוטונומיה לפרט מצד שני יש מאבק על הקולקטיב. התפיסה הליברלית שאתה מציג מתאימה למקום ללא קולקטיב – יש דבר כזה? גם ארה"ב לא כזאת.
      לכל חברה יש נורמות ועליהן המאבק. יש גייז בעולם לא מכחיש ולא רוצה שיקרה להם שום דבר רע, אבל אני לא חושבת שזה נורמלי. כפי שגרושין זה דבר רע(אני אם גרושה) וחברה חפצת חיים צריכה לעודד נישואין אבל זה לא אומר שאני צריכה להתבייש והחברה צריכה לדרוס אותי.
      מורכב, ברוך הבא למציאות.

    2. אתר מידה לדעתי אינו ליברלי אלא קפיטלסטי – הוא דוגל בהפחתת מעורבות המדינה בחיי הפרט מתוך הנחה שזה המנוף לצמחיה כלכלית.

      זנות ופונדקאות הם לא סתם ענפים כלכליים התורמים לכלכלה אלא עיסוקים הרסניים לחברה מבוססי ניצול.

      מבחינתי ומבחינת אשתי אנחנו חד משמעית מעדיפים לשכב עם גברים זרים (ואני לא הומו) מאשר למסור את התינוק שלנו.
      זנות פחות חמורה בעיניי ממסירת ילד.

    3. המרק הלאומי – דתי זהו הימין, ניציות מדינית, כיבוד המסורת, וקפיטליזם. הליברליזם לא נועד לרמוס כל ערך מסורתי ודתי, אלא בעיקר לחופש כלכלי, כיבוד זכות הקניין, וחיסול מעורבות ממשלתית בכלכלה ובחברה. למה אתה מקבל שאסור משכב עם בהמה? למה אתה מקבל שאסור נישואי אח ואחות, בן ואמא? יש רשות הרבים ויש רשות היחיד.

  15. ההתנגדות ל"שיוויון" כביכול היא תירוץ את אלה שהחליטו להיות "גאים" אני לא מאשים הם בורים אפילו את המושג גאווה הם לא מבינים. חוץ מזה וזה הסיבה העיקרית מדובר באותו קהל שבוחר במפלגות שמאלניות שחרטו על דיגלם למסמס כל סממן של יהדות ולהפוך אותנו למישמש של ליברלים,
    הומואים,שמאלנים,חילונים וזאת הסיבה שהתקשורת מאחוריהם ועם כל זאת הם לא יצליחו במזימתם כי רוב העם נגד הדרך שלהם כמו שפירטתי,
    רוב העם לאומיים וימנים ומסורתיים וזה לא ישתנה בקרוב זה רק ילך ויתחזק עד שיהיה רוב מוחלט נגד זה וכמובן שכל מצעד תועבה והתגיסות התקשורת רק תחזק את המגמה עוד יותר ותשיג להם אפקט הפוך ממה שרצו.

  16. איך נשים, ועוד כאלו שמגדירות עצמן "פמיניסטיות" יכולות להסכים לסחר בנשים? פונדקאות לגייז זה "סיפורה של שפחה". לאישה אחת מפמפמים הורמונים ושואבים לה ביציות בהליך כירורגי פולשני וכואב. האישה השנייה מוכרת את גופה ככלי קיבול, עם כל הסכנות שיש בהיריון, ועבור סכום לא גבוה. זו הדרה של נשים, כי הגברים ההומואים לא רוצים אישה בהורות. יעשו הכל כדי שהאישה לא תהייה מעורבת.צביעות ואבסורד!

  17. העמדה הלהט'בית נמנעת במכוון האספקטים מוסריים ביחס לילדים שכלל לא מיוצגים בדיון.