כך הציל קצין גרמני את חיי במלחמה, וכך השבתי לו טובה

הערה מאת ד"ר עמנואל נבון:

קלוד בלום (2002-1910) היה סבא שלי מצד אמא. הוא היה קצין בצבא הצרפתי. על אף שאלפרד דרייפוס זוכה בשנת 1906, מעולם לא היה קל להיות קצין יהודי בצבא הצרפתי. עם הכניעה לגרמניה ביוני 1940, קלוד בלום הצטרף למחתרת (רזיסטנס) ונגזר עליו עונש מוות על ידי ממשלת וישי. בשנת 1943, חייו של סבי ניצלו על ידי קצין גרמני בנסיבות בלתי צפויות, והוא סיפר את סיפורו במאמר שפרסם בשנת 1965 בכתב עת של לוחמי המחתרת הצרפתית. נתקלתי לאחרונה במאמר זה, והחלטתי לתרגם אותו מצרפתית ולפרסם אותו מחדש. מטרתי היא לא רק להנציח את זכרו של סבי המנוח, אלא גם לשתף את קוראיי במוסר השכל של הסיפור: היו רגעים של אנושיות ושל אחווה במלחמת העולם השנייה, גם בין אויבים מושבעים, גם בין יהודי לנאצי. קלוד בלום קיבל עבור שירותו הצבאי והשתתפותו במחתרת את צלב המלחמה, את מדליית הרזיסטנס, ואת אות הכבוד. 

תייר תמים

ב 28 במאי 1943, בשעה 11, תייר תמים בשם שארל בלונד נעלם. הוא נעצר באותו בוקר על ידי משטרת איטליה. קצין איטלקי מנומס הסביר לו שתחת שמו האמתי הוא מפורסם מדי בשל היותו קצין צרפתי מורד שנגזר עליו עונש מוות על ידי משטר וישי. אותו קצין איטלקי גם מסר לו שהגרמנים מתעניינים בו מאז ה-8 בנובמבר 1942. הרי בתאריך זה התחיל הגסטפו לספק לו קורת גג ומזון.

בלונד מבין באותו רגע שהוא חשוד בריגול נגד מדינות הציר, והוא מחליט לרדת למחתרת. באותו יום, הוא "נחטף" ונעלם, בזכות שיתוף הפעולה של קורסיקאים.

קורסיקה, נושאת מטוסים ענקית

כעבור זמן מה, קלוד בוסיאר (אף הוא תייר תמים) מחליט לטייל בכפרים שבאזור בסטיה, כמו גם בערים פונטה לצ'יה ומולטיפאו שבמרכז קורסיקה.  טיולים אלו הומלצו לו על ידי "סוכנות הנסיעות" שאחראית על תנועותיו.  ואז מגיעה הנחייה מן ה "סוכנות":

הגרמנים החליטו להפוך את קורסיקה לנושאת מטוסים ענקית כדי לשמר את נוכחותם בצפון אפריקה למרות נסיגותיהם שם. על בנות הברית לדעת את מיקום האתרים הנבחרים למסלולי טיסה. שליטתך המעולה בשפה הגרמנית תאפשר לך לשמוע שיחות קריטיות בנדון.  מעתה, הנך נהג מונית בשם בניני. אתה והמונית שלך עומדים לרשות הגרמנים בבסיס שלהם בבורגו. מיותר לציין שאינך אמור להבין מילה בגרמנית"

הסכנות של שיתוף הפעולה

בניני מתחיל את עבודתו. הוא נהג טוב ומוערך, אך האם ניתן לומר שהוא מפחד?

כן, הוא מפחד. לא מהגרמנים, אלא מהקורסיקאים אשר מאיימים עליו בשל שיתוף הפעולה האומלל שלו עם האויב. אך בניני מתעקש להסביר לקורסיקאים שהגרמנים דווקא מנומסים ואף נחמדים.

אלא שבניני ייאלץ לוותר על עבודתו ולרדת שוב למחתרת, לא בגלל איומי הקורסיקאים אלא בשל התקרית שלהלן.

פטרימוניו ולובסטר

ביום קיץ בהיר, סגן משנה באפריקה קורפס מורה לבניני להסיעו לבוניפצ'יו. הקצין הגרמני לא מתיישב מאחור אלא ליד הנהג, ואף פותח אתו בשיחה. הוא מביע את רצונו לאכול לובסטר. הנהג נחוש לתת את השירות הטוב ביותר ללקוחו, והוא מתאמץ לאתר את החיה המבוקשת. המשימה לא קלה על אף ריבוי לובסטרים באזור, משום הדייגים הקורסיקאים אינם רוצים לספק את סחורתם למשתף פעולה. אך לאחר מאמצים רבים, בניני מצליח להשיג את המבוקש והקצין הגרמני מפרגן לו ומזמינו לסעוד אתו. בניני מקבל את ההזמנה המחמיאה בחפץ לב.

הלובסטר טעים מאוד, כמו גם הפטרימוניו והמארה (שני יינות מקומיים). שני הסועדים שיכורים לקראת סוף הסעודה, והם מדברים אחד עם השני כמו חברים וותיקים. השיחה הלבבית נמשכת בתוך הרכב.

"אתה מרגל!"

שעת השקיעה הגיעה והמונית נוסעת לאורך החוף. פתאום, בניני (לשעבר בוסיאר, לשעבר בלונד, לשעבר אני) מרגיש יד חזקה האוחזת בזרועו. הקצין הגרמני צועק: "מה קורה! כבר רבע שעה שאנו מדברים בגרמנית גבוהה!". הוא שולף את אקדחו, מכוון אותו אליי ומאשים: "אתה מרגל!"

לא גאה בעצמי, אני עונה לו: "תחשוב מה שאתה רוצה. אתה קצין גרמני ואני קצין צרפתי. כל אחד מאתנו משרת את מולדתו". אני מגביר את מהירות הרכב, מכוון אותו אל צוק, ומבהיר ששנינו נמות.

"חכה. שמעתי את דבריך ונראה לי שנוכל לסגור עניין".

הכוס האחרונה

כעבור מספר דקות, הקצין הגרמני אומר: "תסיע אותי לבורגו. במרחק של 5 ק"מ מהמחנה תעצור את הרכב כאילו התקלקל המנוע ואז תברח. לאחר כעשר דקות אדווח על היעדרותך."

הוא הניח את נשקו בין שנינו. אני עשיתי את אותו הדבר עם הנשק שלי, והשיחה המשיכה להתנהל בגרמנית.  גליתי לו אפילו את שמי האמתי והוא השיב לי, כנראה בתום לב, שהוא משתייך לוורמאכט ובלופטוואפה ושאין לו כל עניין כלשהו בפוליטיקה ובאנטישמיות.

בעיר קסאמוזה, 15 ק"מ בערך מבורגו, הוא מציע לי שנשתה ביחד בפעם אחרונה, אם כי הוא גם מזהיר אותי שיהיו ככל הנראה שוטרים גרמנים בבר. ואכן, אנו שותים שתי כוסות תחת מבט לא אדיש של שוטרים גרמנים. אנו נפרדים רק לאחר החלפת כתובות.  ואז נעלמתי כפי שסוכם.

חברות איתנה

בספטמבר 1945 הייתי בשליחות בפרנקפורט והתחלתי לחפש את הוריו של סגן המשנה הגרמני שהציל נפש יהודית אחת.  המשימה הייתה קשה: עיר מגוריהם, מיינץ, הוחרבה כליל. מצאתי אותם בסוף במין פחון. שאלתי אותם על שלום בנם אך הם לא שמעו ממנו מאז שירותו בשרבורג.

בחזרה לצרפת, התחלתי לחפש את שמו ברשימות האסירים של הצבא הצרפתי, אך לשווא. בזכות ידידותי עם קצין אמריקאי, איתרתי את הגרמני שלנו במחנה אסירים בשרבורג. הקולונל המסטיד הסכים למסור לי את האסיר שלו לאחר שספרתי לו את סיפורי. הייתה לי הזכות להחזירו להוריו.

מיותר לציין שהפכנו מאז לידידים קרובים.

מילה אחרונה

בנובמבר 1943 חזרתי לשירות סדיר בצבא הצרפתי והובלתי קצינים אמריקאים לאתרים שנבחרו על ידי הגרמנים לצורך הקמת מסלולי טיסה בקורסיקה. ידעתי את כל הטיעונים בעד ונגד האתרים שנבחרו. כך יצא שכמעט כל התשתית של הכוחות האמריקאים בקורסיקה נבחרה ותוכננה על ידי האויב.