השמאל האמריקאי עדיין מסרב לקבל את ההפסד בבחירות, ומפיץ בעזרת התקשורת תעמולה שקרית ואלימה
אנחנו חיים כיום בעידן ההיסטריה ההמונית הגדולה ביותר בתולדות אמריקה. אמנם עבור הרבה אמריקאים ימי הסנאטור מקארתי יזכרו תמיד כתקופה מפוקפקת מאוד, אבל מה שקורה היום הוא גרוע בהרבה.
אם נחזור שוב לראשית שנות החמישים, ההיסטריה שהתקיימה אז כוונה נגד הרשע הגדול ביותר בעולם באותו הזמן: הקומוניזם. רובנו זוכרים כיום רק את הסנאטור ג'וזף מקארתי ו"הוועדה לפעילות לא אמריקאית" שעמד בראשה, אך באותה העת היו אמריקאים רבים בעמדות מפתח שתמכו במשטרים קומוניסטים דכאניים ששעבדו מיליונים ורצחו רבים אחרים. מקארתי לא פעל בחלל ריק, הוא באמת עלה על משהו.
היום לעומת זאת, המדינה כולה נסחפת בהיסטריה בגלל הסיכוי הקלוש מאוד (שגם לו כרגע אין שום ראיה) שהקמפיין של דונלד טראמפ שיתף פעולה עם ממשלת רוסיה כדי להטות את תוצאות הבחירות לנשיאות, והרעיון האבסורדי לפיו טראמפ עובד למעשה עבור ולדימיר פוטין.
הבדל אחר בין התקופות היא העובדה שתקשורת המיינסטרים בשנות החמישים לא תמכה במקארתי. למעשה, רוב אנשי התקשורת הביעו ביקורת חריפה נגדו. בימינו אנו, התקשורת כבר לא משמשת כקול אזהרה – היא בעצמה יוצרת את ההיסטריה.
במהלך ההיסטוריה האמריקאית היו לא מעט תיאוריות קונספירציה, החל מהשערות סביב הזהות של רוצח קנדי ועד לטענה לפיה הנחיתה על הירח מעולם לא התרחשה. במקרה של טראמפ ורוסיה, זאת הפעם הראשונה שבה התקשורת עצמה יוצרת ומקדמת תיאוריית קונספירציה, ותוך כדי כך זונחת כל מראית עין של דיווח אובייקטיבי.
"בדיוק כמו ליל הבדולח"
בתקופת החקירות של מקארתי, היו כמה עשרות אמריקאים שסומנו באופן לא הוגן כקומוניסטים. כיום, אינספור פוליטיקאים דמוקרטים ואנשי תקשורת לא מהססים לקרוא לאנשי ממשל טראמפ ולעשרות המיליונים שהצביעו עבורו פשיסטים, גזענים, ואפילו נאצים.
לאחר מסיבת העיתונאים של טראמפ ופוטין בהלסינקי לפני כשבועיים, פרשנית רשת MSNBC ג'יל בנקס אמרה בשידור בטלוויזיה: "עבורי זה חמור כמו משבר הטילים בקובה או כמו התקפות ה-11 בספטמבר…ההופעה של טראמפ היום תיזכר לדיראון עולם כמו פרל הארבור או ליל הבדולח".
ג'ון ברנן, מי שהיה ראש ה-CIA תחת ברק אובמה, צייץ בטוויטר: "מסיבת העיתונאים של טראמפ בהלסינקי היא פשע חמור. זה לא פחות מבגידה".
https://www.youtube.com/watch?v=KtevmVvGyro
נראה שבשמאל האמריקאי כל כך שונאים את הנשיא, שהם מוכנים לגייס לשם כך את ההיסטוריה ולהפחית בזוועות השואה והנאצים כדי לדחוף את הדמגוגיה של היום. הצעיר האמריקאי הממוצע שלמד באוניברסיטה טיפוסית ולא יודע יותר מדי על מלחמת העולם השנייה, חושב כיום שדונלד טראמפ ושמרנים אמריקאים אחרים הם ההתגלמות המודרנית של הנאציזם.
האמת על אובמה
כל ההיסטריה הזו לא נבנית לחינם. בבסיסה, זהו ניסיון להפוך את תוצאות הבחירות של 2016. תקשורת המיינסטרים מסרבת לקבל את ההפסד של הילרי קלינטון – הם הרי חזו שהיא תנצח בקלות, הם חזו תבוסה לטראמפ. אז איך יכול להיות שהם טעו כל כך? עבורם, התשובה פשוטה – הם לא טעו, אלה היו טראמפ ופוטין שגנבו את הבחירות.
אם חקר האמת באמת היה חשוב לתקשורת, הנרטיב הקבוע שלהם היה צריך להיות: "השמאל עדיין לא מעכל את הניצחון של טארמפ".
אם חקר האמת באמת היה חשוב לתקשורת, כל אמריקאי היה צריך לדעת שטראמפ נוקט מדיניות תקיפה בהרבה מול רוסיה מאשר ברק אובמה. כל אמריקאי היה מקבל תזכורת לאירוע בו אובמה אמר ליד ימינו של פוטין, הנשיא דאז דימיטרי מדבדב, שהוא לא מתכוון להיות קשוח עם רוסיה. "אלה הבחירות האחרונות שלי, אחריהן אני אהיה יותר גמיש", לחש לו אובמה בזמן שחשב שהמיקרופונים כבויים.
אם האמת באמת הייתה חשובה לתקשורת, האמריקאים היו יודעים שבזמן שאובמה שלח מנות קרב לאוקראינה (ורובן גם לא הגיעו), דונלד טראמפ העביר לאוקראינים טילים נגד טנקים ונשקים אחרים כדי להדוף את הרוסים.
אם האמת באמת הייתה חשובה לתקשורת, כל אמריקאי היה שומע כיצד אובמה צפה מן הצד בסוריה הבוערת והניח לרוסיה להשתלט עליה, בעוד דונלד טראמפ הפציץ מתקנים צבאיים של אסד ואפילו חיסל אנשי צבא רוסים על אדמת סוריה.
אם האמת באמת הייתה חשובה לתקשורת, כל אמריקאי היה צריך לדעת שטראמפ הוא זה שהחליש את בעלת בריתה של רוסיה איראן, בזמן שאובמה רק חיזק אותה לאין שיעור.
הצבעה להיסטריה
אבל במקום כל זה, בתקשורת זועקים כל היום על "בגידה" ו"הדחה". כוכבים הוליוודים מקללים את הנשיא, אחרים מגדפים את בתו ואשתו, ומציגים את את מותו של טראמפ בשלל תנוחות. באותו הזמן בדיוק, כנופיות שמאלניות רודפות ומאיימות על פקידי ממשלה וחברי קונגרס רפובליקנים כשהם אוכלים במסעדה, עורכים קניות או אפילו ישנים בביתם.
אם אתה מצביע לדמוקרטים בבחירות האמצע בנובמבר, אתה מצביע לשקרים, סוציאליזם וזילות השואה. אבל יותר מהכל, הצבעה לדמוקרטים היא הצבעה עבור היסטריה המונית – הגדולה והחשוכה ביותר בהיסטוריה האמריקאית.
דניס פרגר הוא סופר ומגיש רדיו ומייסד האתר PragerUniversity.com. הטור המקורי התפרסם באתר 'נשיונל רוויו'.
סאנטור לא יכול להיות חבר בוועדה, שלא לדבר על לעמוד בראש וועדה, של הקונגרס. אני לא מבין לא כל כך הרבה אנשים, ובמיוחד עוד אמריקאנים חוזרים על השקר הזה הסנאטור ג'וזף מקראתי עמד בראש הוועדה "הוועדה לפעולות לא אמריקאיות" של הקונגרס. אפשר להתווכח אם היה ביסוס להאשמותיו של מקארתי אבל לא היה לא שום קשר לתעשיית הבידור. הודעה שהוא עומד בראשה ואשמותיו כוונו כנגד משרד החוץ האמריקאני ועסקו בסוגייה של איבוד סין לידי הקומוניסטים. דבר שאני מצפה מאדם כמו דניס פרגר לדעת.
אדון שחר נכבד.
בארה״ב יש קונגרס , שמכיל שני גופים . בית הנבחרים
והסנאט. לכן, עשרות סנאטורים חברים בוועדות חקיקה למיניהן וגם משמשים כראשי ועדות.
מקארתי רדף אחרי קומוניסטים בהוליווד, שרובם באמת היו קומוניסטים, חתרנים ובעלי השפעה על דעת הקהל.
השקר הגדול פה הוא של השמאל, שכינה את פעילות מקארתי ״ציד מכשפות״ והציג את הקומוניסטים כקורבנות.
אתה מוזמן לבדוק, סנאטורים לא יושבים בוועדות של בית הנבחרים. מעבר לזה מקראתי מעולם לא ישב בוועדה הזאת ולא עמדה בראשה (https://en.wikipedia.org/wiki/List_of_members_of_the_House_Un-American_Activities_Committee). הוא כן עמד בראש United States Senate Committee on Homeland Security and Governmental Affairs. בקשר להוליווד זה נכון שרבים שם היו משתפי פעולה קומוניסטים אבל למקראתי לא שום קשר ישיר לוועדה שעסקה בהם. החשיבות שלו שהוא חשף חדירה מפחידה של קומוניסטים ותומכי קומוניסטים למשרד החוץ האמריקאני.
העיתונות מוטה נגד טראמפ
זה לא התחיל עם הניצחון של טראמפן אלא הרבה לפני הבחירות עם כל מיני "סקרי דעת קהל" שבעצם היו תעמולת בחירות נגד טראמפ. כלומר הראו תוצאות כאילו הילארי תנצח בבחירות במטרה, כך נראה לי, לשכנע קבוצות אנשים שכדאי להצביע עבור הילארי כי תנצח. כל זה כמובן לא הצליח והיום הטענה היא שהרוסים עזרו לטראמפ ועובדה הסקרים הראו שהילארי תנצח. כלומר יש כאן שקר כפול. גם שקרו בסקרים וגם משקרים בסיפור כאילו הרוסים עזרו לטראמפ.
ברור הוא שאם הרוסים היו רוצים נשיא נוח להם אז בטוח שהיו רוצים את הילארי ולא את טראמפ. מצד שני לא הראו שהבחירות בכלל הוטו בצורה כלשהי. אין שום טענה מכל קלפי שהיא שהיתה התערבות כלשהי.
בסך הכל לשמאל יש את העיתונות והם מפרסמים כל מה שהם רוצים כל הזמן פרסומים שליליים על טראמפ ומשפחתו וכל מי שנגד מותקף.
למעשה השמאל עושה בדיוק מה שהם טוענים שמקארתי עשה עם הסיפור על ה "Black listing". כלומר הם מסמנים מי יוכל לעבוד בתעשית הבידור או העיתונות. אם הדעות דומות לדעות שלהם אז יקבלו את המועמד לעבודה ואם לא לא יקבלו או יפטרו כמו במקרה של רוזאן בר ואני מניח שיש עוד רבים אחרים לא כל כך מפורסמים זה קרה להם.
אני מקווה שהציבור עצמו יבין את זה ויתעלם מכל התעמולה הזאת
מאו אוהב להקשיב לדניס פרגר. אדם חכם ומלומד, לא מתלהם אבל יודע לתקוף בצורה מנומקת את השמאל הקיצוני בארהב. הוא כמובן גם יהודי חם אוהד ישראל אבל זה בלי קשר (או אולי עם…)