העובדה שחוק סמלי עורר סערה כה רחבה בקרב חוגים רבים בשמאל, מוכיחה יותר מכל שהם עצמם כבר לא מכירים בישראל כמדינת העם היהודי
מי שעובר באופן מקרי על כותרות העיתונים ומהדורות החדשות בטלוויזיה בשבועות האחרונים, יכול לקבל את הרושם שמדינת ישראל סוערת ללא הפסקה. בכל יום צצה ועולה לה "סערה" חדשה, אלא שרוב הסערות האלה הן מלאכותיות ותכליתן היא פוליטית.
"סערת חוק הפונדקאות", למשל, היא דוגמא לסערה פיקטיבית כזו. פונדקאות היא סחר באברים. כך היא נתפסת ברוב המדינות בעולם, ועל-כן משתמשים בה בישראל בצורה מצומצמת למקרים מיוחדים. זהו תהליך שנועד רק עבור נשים שיש להן בעיות רפואיות חמורות ואינן מצליחות ללדת. גברים באשר הם לא רלוונטיים לפרוצדורה הזאת בשל עובדה פשוטה – הם אינם יולדים מטבעם.
אם לא הייתה לאף אישה בעיה ללדת לא הייתה באה הפונדקאות לעולם, והחוק שנחקק לאחרונה רק משפר את מצב הנשים, כי הוא מגדיל את טווח הנשים שיוכלו להיעזר בה. אז כיצד זה שבמקום לברך את הממשלה על ההרחבה נוצרה "סערה"?
בנוסף חשוב לשים לב שלסוערים ולסוערות הצטרפו מי שרק לפני שנים ספורות התנגדו להרחבת הפונדקאות לגברים, כמו ח"כ מיכל רוזין ממרצ ומרב מיכאלי ממפלגת העבודה. רוזין אף נתנה לפני כארבע שנים טיעון חזק בעד החוק אליו היא מתנגדת כיום: מדוע למכור כליה לא ופונדקאות כן? הרי הנזק הבריאותי והנפשי במכירת כליה אפסי לעומת הפונדקאות.
בקיצור, מדובר בסערה מלאכותית ומתוכננת היטב שנועדה ליצור יחס שלילי לממשלת הימין כדי להחליפה בבחירות.
לפני ארבע שנים: חברת הכנסת מיכל רוזין משווה בין פונדקאות לסחר באיברים. pic.twitter.com/cZ4Ngc9OtM
— אמיר איבגי – AMIR IVGI 🇲🇦🇮🇱 (@amirivgi) July 23, 2018
כך יש להתייחס גם לסערת "ההדתה" למשל, שהחומרה בה היא שהיא חושפת היבט אוטו-אנטישמי מטריד. הכיצד זה שמי שהתנגדו לחוק המואזין ושאין להם מילה אחת לומר נגד הדתה בשם דתות אחרות מסתערים דווקא על גילויים מינוריים של דתיות יהודית?
בהקשר זה צריך להזהיר את הימין מאותו התרגיל שהפיל אותו מהשלטון ב-1992 וב- 1999: בשני המקרים ממשלות הימין זכו לאמון הציבור, אך קמפיינים שהסיחו את דעת הציבור מסוגיות הליבה (למשל, "מושחתים נמאסתם" ב-1992) הפילו אותן והובילו לממשלת אוסלו ולממשלת ברק, שרק הרעו את מצבה של ישראל.
ציונות היא גזענות
באופן אישי חוק הלאום לא העסיק אותי. לא כתבתי עליו מאמרים ולא התייחסתי אליו ברצינות ברשתות החברתיות או במסגרת אחרת.
חוק הלאום הוא חוק מסורס וסמלי, ולכן תפסתי אותו כניסיון מטריד לכסות על חוסר היכולת של הימין לגייס רוב לפסקת התגברות בעלת-ערך, ובלום את השחיקה השיטתית שמבצע בג"צ במדינת הלאום היהודית. יתירה מכך, בשל היותו של החוק סמלי ונתון לביקורת בג"צ התנגדתי לו בגלל החשש שבג"צ ישתמש בו כדי לקדם את השקפת שופטיו, והפעם בשם "חוק הלאום".
לקראת חקיקתו השתכנעתי בדוחק בטענה שעל אף חשיבותו הסמלית הוא משמש את ראש הממשלה כדי להדגיש את עמדתו האולטימטיבית בסוגיה הפלסטינית, קרי, הכרה בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי כתנאי למשא ומתן כלשהו.
במקרה הזה תכלית החוק היא כלפי חוץ.
מכיוון שמדובר בחוק מינימליסטי וסמלי, סברתי שחקיקתו לא תותיר רושם בשיח הציבורי, ושהידיעה על כך שהוא עבר בקריאה שלישית בכנסת תדווח במבזקים ובצורה מינורית בעיתוני היום שלמחרת, ותו לא.
אודה ולא אבוש שהופתעתי מהסערה המלאכותית, שהמכונה המשומנת המייצרת את שאר הסערות האחרות הצליחה לייצר ביחס לחוק הלאום. מדוע הופתעתי? כי סברתי לתומי שבניגוד ל"סערות" האחרות, בחוק שמקבע בצורה בסיסית בלבד את מגילת העצמאות אפילו השמאל הישראלי לא יעז לכפור, גם לא למראית עין.
במהלך הסערה עקבתי אחרי הטוענים מהצד השמאלי וחיפשתי לשווא נימוק אחד בעל ערך נגד החוק, שהוא לא בה בעת נימוק נגד מגילת העצמאות (למעשה, גם נגד הצהרת בלפור והחלטת האו"ם מכ"ט בנובמבר).
אני מציע לכם לקרא את חוק הלאום ולהציב למולו את מגילת העצמאות, ולשאול את עצמכם: מה מפריע להם בחוק הלאום שלא אמור באותו הזמן להפריע להם במגילת העצמאות? ובכן, התשובה לכך פשוטה: השמאל הישראלי הפך לפוסט-ציוני ואף אנטי-ציוני.
הפוסט-ציונות יוצאת אל האור
לפני מעט יותר משנה פרסמתי באתר זה מאמר תחת הכותרת "השמאל צריך קונגרס ציוני, לא ועידת שלום". במאמר הצגתי את גישת השמאל למספר סוגיות יסודיות, והראיתי כיצד גישתו זו מראה שהוא נטש את הרעיון הציוני בדבר מדינת לאום יהודית. במאמר כתבתי בין היתר כך:
…עולה החשד שטיעוניו של השמאל בנוגע לסכסוך עם הפלסטינים הם סיפור כיסוי, המסתיר את המהפך הפוסט-ציוני שעבר עליו"
חישבו על זה. הכיצד מי שמציעים מדינה פלסטינית בשל הצורך לשמור על ישראל כמדינה יהודית לא נמצאים במקום הנכון בשלל סוגיות שנועדו להגן על המדינה היהודית, כמו סוגיית המסתננים, קרקעות המדינה בנגב, התיישבות יהודית בגליל ועוד?
בדומה למה שציינתי במאמר, "סערת" חוק הלאום הוציאה את הפוסט-ציונות אל האור: השמאל בישראל מכריז שרעיון מדינת הלאום היהודית הוא רעיון שלילי ומפלה, ומיישר קו הלכה למעשה עם העמדה האנטי לאומית של השמאל העולמי הרדיקלי, לפיה לאומיות ומדינת לאום הם רעים כשלעצמם.
וכך, בתהליך ארוך ומפותל אימץ השמאל הישראלי את החלטת האו"ם משנת 1975, שקבעה כי "ציונות היא גזענות". מכאן גם אפשר להבין מדוע השמאל מתנגד לדרישה של נתניהו מהפלסטינים להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית כתנאי למשא ומתן: הם עצמם כבר לא מסוגלים להכיר בה ככזאת.
אגב, כותרת המשנה שעורכי 'מידה' נתנו למאמר שלי הייתה "הוויכוח הפוליטי בישראל מתלהט? משה איפרגן סבור שהסיבה המרכזית לכך היא אובדן המכנה הציוני המשותף בין ימין לשמאל". סערת חוק הלאום חשפה את מה שציינתי אז כסיבה המרכזית ללהט הוויכוח בישראל, קרי אבדן המכנה הציוני המשותף. זהו מצב עצוב ורע, אבל את האמת המטרידה הזאת רצוי להכיר. זאת התרומה הגדולה ואולי גם היחידה של חוק הלאום לשיח בישראל.
אנחנו לא מטומטמים וזוכרים היטב מי הביא עלינו את אוסלו, את האינתיפאדה שאחריו, ואת פיגועי הזוועה היומיומיים. המדינה לא מעניינת את השמאל, מעניין אותו רק השלטון, כדי שיוכל לתגמל את הטפילים שלו על חשבון תקציב המדינה (אנשי תקשורת, שופטי בג"צ, מרצים באוניברסיטה, אומנים חסרי כישרון ועוד ועוד). לכן הוא שם מקלות בגלגלים של המחנה הלאומי ומשתיל את אנשיו בעמדות כוח שמאפשרות לו להפריע למחנה הלאומי לממש את המדיניות שלו שזכתה בקולות המצביעים בבחירות. כיוון שהשמאל מעוניין רק בשלטון, הקנוניה הבינלאומית למחיקת מדינת ישראל קונה אותו בכסף. הכסף של מדינת קטר, אנטישמים למיניהם, השוק האירופי והמפרנסים של המפלגה הדמוקרטית בארה"ב משמן את החתרנות הפנים-ישראלית: משלמים ל"יהודים הנכונים" ומגייסים אותם למלאכת החתרנות שמטרתה לפורר את ישראל מבית ולהמיט עליה מדינה פלשתינית ג'יהאדית. לא האמת והצדק מעניינים את רודפי הבצע האלה אלא השוחד: קריירות ומצנחי זהב, ארגונים מרופדים בכסף, נסיעות בעולם, ועידות שבהן הם מופיעים כגיבורים, פרסים, ועתיד כלכלי להם ולילדיהם.
מדוייק. אבל הם שקופים והעם מתחיל להבין מה עומד מאחורי קמפיין ההדתה, המסתננים, הבנות על הטנק, הלהטב, ועכשיו חוק הלאום והדרוזים.
הם מנסים לפורר אותנו ולהחליש אותנו מבפנים!
את אוסלו הביא השמאלן יצחק שמיר
מאמר מעולה!
זה שמרץ לא ציונים, ברור.
"המחנה הציוני"? בעיני, מפלגה המתהדרת שהיא ציונית כחלק מהשם שלה, כנראה שההפך הוא הנכון.
הפתיע אותי שהמפלגה של יאיר לפיד, אנטי ציונית.
איך הם יכולים להתנגד לדבר כזה פרווה? זה הרי הבסיס
מה קורה כאן?
מטריד!
המגרעת העיקרית והעקרונית בחוק הלאום, שהוציאו מתוכו את שם אלקי השמים והארץ שרק מכוחו ומן הזכות שניתנה ממנו שבנו לארץ אבותינו. בכך היינו כגרועים שבאומות . אין אומה תרבותית אחת שאינה מזכירה ובוודאי בחוק יסוד המזכיר את זכותנו לארץ אבותינו, את שם האלוקים. מתפלא על בנט וחבריו איך לא השכילו להזכיר את שם האלקים. את שם האלקים גם הבג”צ אינו מסוגל לעוות. יכול להיות שקינן בהם החשש, שגורל החוק יהיה כגורלו של עופר וינטר שהעז להזכיר את שם האלוקים בפקודת היום שלו בצוק איתן, ומאז כמעט הודח מצה”ל. הסבור שהוצאת שם האלקים מהחוק תזכה את החוק בתמיכת חלקים מהשמאל טועה טעות מרה, ובאותה מידה טועה החושב שמדינה חילונית מעורטלת מכל ערך דתי תזכה בתמיכה מוגברת בארצות תבל. להיפך, המערב מעריך ערכים דתיים.
בנט מתברר יותר ויותר כבדיחה עצובה. לא סתם הם יורדים בסקרים..
מה שהם הוסיפו זה שיש לנו זכות היסטורית ודתית למדינה יהודית בארץ ישראל, וגם דיברו על חזון הנביאים בקיבוץ גלויות.
הפנקייק הקטן שיש לבנט על הראש גורם לך לחשוב שהוא יהודי ?
לא לחינם קראם הרב עובדיה יוסף זצ"ל – "בית של גויים"
"מתפלא על בנט וחבריו איך לא השכילו להזכיר את שם האלקים."
נו באמת מרקוס אתה בחור אינטליגנטי, וכי לחינם קראם הרב עובדיה זצק"ל : "בית של גויים" ?
מירית. חוזר על השאלה היכן מצאת בחוק את המילה "דתית"? תודה. אגב, אזרח ישראלי אחד מוזכר בחוק והוא הסבא של אשתי.
אתה מופתע? אני לא.
אני גם לא אופתע אם ישראל תתפצל בעשור הקרוב לשתי מדינות – אחת יהודית ואחת פרוגרסיבית ללא זיהוי דתי או לאומי. השאלה היא אם זה יקרה בדרכי שלום או במלחמת אזרחים.
הפרוגרסיבית תהפוך למדינה מוסלמית IN NO TIME והרי לך שתי מדינות לשני עמים. אסור לנו לאפשר את זה כי אין מקום בארץ ישראל למדינת טרור.
כבר יש מדינה פרוגרסיבית כזאת, ת"א.
מאמר יפה
לשמאל יש מטרה אחת: למחוק את הזהות היהודית של עם ישראל ומדינת ישראל.
לשם כך השמאל עושה שימוש בכל – הוא משתמש בסכסוך הערבי יהודי, בלהט"בים, בדרוזים, ברפורמים, במערכות המשפט והמשטרה, באקדמיה ועוד ועוד… המטרה מקדשת את כל האמצעים.
מצחיק שאיפרגן קורא לאנשי השמאל פוסט-ציונים בשל התנגדותם לחוק הלאום, כאשר החוק עצמו עומד בסתירה מוחלטת לחזונם של כל ראשי הציונות:
הרצל – בספרו אלטנוילנד הנבל הוא רב בשם גאייר, שמתנגד לשווין זכויות מלא לערבים. הוא כותב עליו: "קנאי דתי ארור, מאחז עיניים, מסית, מדיח, ומהתל באלוהים. אי־סובלנות הוא רוצה להנהיג אצלנו, הנבל. פתאום הוא היהודי הלאומי, ואנחנו אוהבי הזרים… הוא ודומיו חייבים להתחנף להמון, לכן הם משמיעים את הסיסמה נגד הזרים: 'מי שאינו יהודי לא יתקבל לחברתנו'. אך לא היא! אנו קמים ונופלים עם עיקרון־היסוד שאומר: כל המתמסר שנתיים לשירות החברה החדשה ונוהג ביושר, רשאי להיות חבר בה, ללא הבדל לאום או דת! אלה העקרונות שעשונו לעם גדול: חופש המחשבה והביטוי, הסובלנות ואהבת האדם… אנחנו לא שואלים אדם לגזעו או לדתו. בן אדם הוא צריך להיות. בכך די לנו. סיסמת הבחירות שלנו צריכה להישמע מעכשיו ולתמיד: בן־אדם, אחי אתה!"
ז'בוטינסקי -"אינני סבור שחוקתה של איזו מדינה תכיל סעיפים מיוחדים המבטיחים במפורש את אופיה ה'לאומי'. סבורני, כי סימן טוב הוא לחוקה, אם נמעט למצוא בה סעיפים כאלה. הדרך הטבעית והטובה ביותר היא, שאופיה ה'לאומי' של מדינה יהא מובטח על ידי עצם העובדה שיש בה רוב מסוים"
ועל מעמד השפה הערבית, שבעקבות החוק מפסיק להיות זהה לשל העברית.
“השפה העברית והשפה הערבית תהיינה שוות בזכויותיהן ובתוקף החוקי שלהן.”
וכמובן בן-גוריון וכל חותמי מגילת העצמאות: "מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין."
שוויון זכויות כולל מן הסתם את הזכות לגור באיזה ישוב שרוצים.
כלומר נתניהו, איפרגן ודומיהם קודם מחוקקים חוק שעומד בניגוד מוחלט לחזונם של כל ראשי הציונות, ואז עוד יש להם את החוצפה וחוסר היושר להגיד על אלה שכן רוצים לשמר את חזון הציונות שהם לא ציונים.
ולגבי רוזין, מיכאלי, והתנגדותם לחוק הפונדקאות, אנסה להסביר ממש לאט למקרה שאיפרגן קורא את תגובתי:
נניח שמשה איפרגן מתנגד לקיום מע"מ וחושב שהוא מס לא צודק, והמדינה לא מקשיבה לו ומטילה את המס. שנה אחרי זה היא מחליטה לפתור ממע"מ כל אלה שמצהירים על תמיכה בשמאל, ורק אותם.
האם יתמוך איפרגן בהחלטה כזאת? ברור שלא.
ואם יתנגד על מדיניות האיפה ואיפה, האם תהיה זאת צביעות מצידו מפני שהוא חושב שמע"מ זה דבר רע, וצריך לשמוח על צמצומו? ברור שלא.
האם יש צביעות בהתנגדותן של רוזין ומיכאלי לחוק בפונדקאות מפני שהן נגד פונדקאות? ברור שלא.
הניסיון להיתלות בחוק מסוים ולטעון שהוא עומד בסתירה לכל החזון של כל מנהיגי הציונות לדורותיהם, הוא קצת נלעג. הרי אתה לא מצפה מאנשי חזון – גם גדולים ומובילים – שהם יחזו את כל ההתפתחויות של הגשמת חזונם ושיהיו להם תשובות נבואיות לכל מצב בהתנהלות היומיומית של המדינה שהם חזו. באותה מידה אפשר לטעון שהיותה של השפה העברית השפה הרשמית במדינת ישראל עומדת בסתירה לחזונו של הרצל שיעד בדבר הגרמנית כשפת הממשל במדינת "אלטנוילנד", ושזהות הרמטכ"לים של המדינה היהודית עומדת עד עתה בסתירה לחזונו של בן-גוריון על "רמטכ"ל תימני".
ולגבי ההתנהלות של רוזין ומיכאלי בעניין חוק הפונדקאות – אנחנו מכירים את השיטות של השמאל לא מהיום: אין שום אידיאל אמיתי שעליו נלחמים, אלא רק הכלל: "מה שהליכוד מנסה לקדם – צריך להתנגד לו".
מה לך ולראשי הציונות? מה לך ולחזון הציונות?
ציונות היא התנועה שמאמינה שלעם היהודי זכויות לאומיות בארץ ישראל. הזכויות הלאומיות של עם ישראל בארץ ישראל הוכרו בסידרה של החלטות בנלאומיות, החל מהצהרת בלפור, הסכם לוזאן, המנדאט הבריטי ועד לתוכנית החלוקה של האום.
חוק הלאום (שדומיו קיימים ברוב מדינות העולם) מכריז שמדינת ישראל מממשת את הזכויות הלאומיות של עם ישראל – העם היהודי (בלבד). אין שום סתירה למגילת העצמאות – לאזרחים הלא יהודיים יש זכויות אזרח אך לא זכויות לאומיות. כך הדרוזים למשל מקבלים שוויון זכויות פוליטי כאינדיווידואלים, אך לא כקולקטיב לאומי.
לא נוצר כאן שום עם חדש (העם הישראלי).
ברור שבמצב בו העם היהודי יפסיק להיות רוב, אז הממשל שיהיה פה עשוי לשנות את חוק הלאום, אולם כרגע זה לא המצב. מדינות אירופה משופעות במיעוטים לאומיים, אולם למרביתם אין הכרה חוקית כמיעוט עם זכויות לאומיות כלשהן.
איפרגן צודק לגביך – וויתרת על הציונות לטובת איזושהי "דת שיוויון" מדומינת, שמישום מה אתה מתעקש להדביק אותה לחלק מאבות הציונות. רוב אבות הציונות לא התנגדו לשיוויון (כפי שלא התנגדו לתפישות רווחה כאלו ואחרות), אך מעולם זאת לא היתה מהות הציונות. זה מופיע בכל מסמכי הציונות במטרה יחידה לפייס את אומות העולם שלא יפגעו זכויות המיעוטים, ולא מעבר לכך.
דווקא ז'בוטינסקי שאליו אתה מתעקש להדבק, הכיר כבר בתחילה בלאומיות הערבית, אולם לאא חשב שצריכים לוותר על הלאומיות היהודית עבור הלאומיות הערבית..
צודק לו היו קוראים את דברי ז’בוטינסקי שדיבר על רהמ ערבי בארץ ישראל השלמה בה יש שוויון לכל הלאומיים וביטוי לאומי יהודי במדינה הם היו מזדעזעים
הרצל וז'בונטיסקי ראו בחוזנם את הערבים הופכים לציבור מוסרי ומתורבת ומשתלב במדינה היהודית. זה לא קרה. לקחת את חבורת הרוצחים הפראיים האלה ולהלביש עליהם את החזון של הרצל וז'בוטינסקי על השתלבות מיעוט מוסרי ומתורבת במדינה – זה מטופש לחלוטין.
הסבר ממש לאט הוא לא תחליף להסבר הגיוני. ערבוב נושא כלכלי כמו מע'מ עם ערכי כמו סחר בגוף האשה הוא חוסר הבנה מוחלט. דימוי מתאים הוא מי שמתנגד עקרונית לעונש מוות ונניח שיש מדינה שיש בה עונש מוות לרוצחים אבל החוק שם שאם לרוצח יש משפחה אז בשביל שמשפחתו לא תחטוף התקף לב ממירים את עונשו במאסר עולם. עכשו יש כאן אפליה בין רוצה שיש לו משפחה לרוצח שאין לו. תאר לך שאחד שהתנגד בכלל עקרונית לעונש מוות לרוצחים ילך וידרוש שיהיה עונש מוות גם לרוצחים שיש להם משפחה בשביל שלא תהיה איפה ואיפה. – לא צריך להיות חכם במיוחד להבין שזה מטופש. על דבר שהוא בעיניך לא מוסרי לא מרחיבים אותו בשביל שלא תהיה איפה ואיפה.
בלי להתייחס להתנשאות שנודפת ממה שכתבת אני אכתוב לאט כדי שתבין.
הדוגמא שנתת לגבי ההתנגדות למע"מ היא נהדרת כי היא ממחישה בצורה מדוייקת את הבעייה.
קל לראות שבסוגיית המע"מ אין קורבנות ואין מי שמשלם את המחיר.
לעומת זאת בפונדקאות יש קורבנות שאתה ודומיך פשוט לא סופרים.
יש שוויון זכויות לכל האזרחים בכל מקרה. לפני חוק הלאום ולאחריו.
החוק מגדיר את ישראל כמדינת לאום. הלאום היהודי. זכויות אזרחיות מוגדרות בחוקים אחרים.
הכל בסדר ומתאים להרצל ולכולם.
לגבי חוק הלאום:
דן, מה קשורות זכויות לאומיות? מגילת העצמאות נתנה לערבים זכויות לאומיות? החוק הנוכחי שולל אותן? כתבתי שאני מתנגד לחוק בגלל זכויות לאומיות? הזכות לגור בכל ישוב שאתה רוצה זאת זכות לאומית?
ורוב ההודעה שלי היתה ציטוטים של הרצל, ז'בוטינסקי, ומנסחי מגילת העצמאות. אם תמשיך לקרוא תראה גם את בגין (האב), אז אם אני ויתרתי על הציונות, אז גם הם.
נו באמת, לא אני הבאתי את הרצל כדוגמא. נתניהו ותומכי החוק הציגו אותו כהמשך חזונו:
http://main.knesset.gov.il/News/PressReleases/Pages/press30.04.18ll.aspx
אז עכשיו פתאום כשמתברר שזה לא חזונו אלא להיפך, פתאום הדברים שלו לא רלוונטים? לגבי הגרמנית/עברית, חל שינוי מהותי מאז דבריו של הרצל על השפה (בן-יהודה). לגבי הערבים לא חל שינוי כזה. להיפך, ז'בוטינסקי כתב את הדברים שציטטתי ב-1940, אחרי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט.
דודו – אולי לגבי הרצל אתה אולי צודק ואלי טועה, אי אפשר לדעת מה חשב. לגבי ז'בוטינסקי, אתה בבירור טועה, כפי שמוכיח מה שהרגע כתבתי – הוא כתב את דבריו אחרי רצחנות ערבים. ומה לגבי בגין, ממשיכו של ז'בוטינסקי? בשנות ה-40 הוא כתב לערביי ישראל: "הממשלה העברית תעניק לכם שווי זכויות מלא; השפה העברית והשפה הערבית תהיינה שפות הארץ; לא תהיה אפליה בין ערבי ליהודי בקבלת משרה ממשלתית, או ציבורית. המקומות הקדושים לדת המוסלמית יהיו נתונים לפיקוחם של נציגיכם". ניתן לקרוא כאן:
https://www.haaretz.co.il/news/education/1.3140132
מה חושבים כיום שני חברי כנסת בהווה ובעבר מהליכוד, האחד בנו של בגין, והשני של אב"א אחימאיר ומנכ"ל מכון ז'בוטינסקי על יחסם של ז'בוטינסקי ובגין לערבים. נראה לי שהם יודעים לפרש יותר טוב מכל אחד מאיתנו או מנתניהו ואיפרגן מה ז'בוטינסקי ובגין חשבו.
לגבי הפונדקאות:
נו באמת, לא רק שאין בכל דבריך אפילו טענה עניינית אחת, אלא שהם לגמרי לא מדויקים (ואני עדין כאן) עובדתית – השמאל ממש לא מתנגד לכל מה שהליכוד מקדם – הוא תמך בהסכמי קמפ-דייויד של בגין, חברון ווואי של נתניהו, ובהתנתקות של שרון. גם במלחמות, רוב השמאל תמך במלחמת לבנון בתחילת דרכה, בשמיר במלחמת המפרץ, ובעוד פעולות צבאיות של ממשולות ימין. השמאל שיבח את נתניהו על מתווה הפליטים של האו"ם, לפני שזיגזג וביטל אותו, ואפילו בנושא הנדון, נתניהו זכה לשבחים בשמאל כאשר הפיץ את סרטון התמיכה בשינוי של אוחנה לפני ש….(חכה להפתעה)…. זיגזג שוב והצביע נגד התיקון.
דודו, יש הבדל של שמיים וארץ בין התחשבות בבעלי משפחה, לבין אפליה על רקע מין/מגדר/השקפה פוליטית. לכן הדוגמא שלי לגבי מע"מ רלוונטית, ושלך לא. אבל אם כבר מדברים על עונש מוות. תאר לעצמך שמחר המדינה מחילה עונש מוות, אבל רק על יהודים. אתה חושב שליברמן ושאר אנשי ישראל ביתנו שתומכים בהתלהבות בעונש מוות יהיה מבסוטים מזה?
אין שום דבר צבוע בלהגיד "אני נגד … אבל אם כבר מיישמים את זה, אז שיעשו זאת בצורה שוויונית".
שפוי, מיהם הקורבנות שאתה מדבר עליהם? הילדים שנולדים לזוג הומואים? כי לפי כל המחקרים הם לא ממש נפגעים מזה. יש לך מידע אחר?
למגיב יורם, שכותב:
"לגבי הגרמנית/עברית, חל שינוי מהותי מאז דבריו של הרצל על השפה (בן-יהודה). לגבי הערבים לא חל שינוי כזה. להיפך, ז’בוטינסקי כתב את הדברים שציטטתי ב-1940, אחרי מאורעות תרצ”ו-תרצ”ט".
האם באמת לגבי הערבים "לא חל שינוי מהותי כזה"? אתה משווה את המרד הערבי – שעיקרו טרור נגד רשויות המנדט הבריטי ומיעוטו טרור נגד יהודים לנוכח התגברות העלייה היהודית לארץ – להתנגדות הערבית האלימה לאחר קום המדינה נגד שלטון יהודי שהערבים כבר נוכחו להכיר את מתינותו ואת סובלנותו כלפי מיעוטים? ומשווה לרצחנות הערבית הקטלנית שאחרי הסכמי אוסלו אשר אמורים היו לאפשר להם שליטה בגורלם?
הרצל קרא למדינה "המדינה היהודית" (תרגום יותר נכון של שם ספרו מגרמנית), והמדינה שלו כללה כמעט את כל מה שהיה כתוב בחוק הלאום (סמלים יהודיים, ערבית לא היתה שפה רשמית וכד'), חוץ מחוק השבות, שסמכני שאתה תומך בו.
אם אי פעם תקרא את ההקשר, תראה שז'בוטינסקי כתב על מדינה דו-לאומית על כל שטח ארץ-ישראל השלמה (שלדידו כלל גם את ירדן). היו לציונים סיבות נואשות להגיע לעמדה זו בזמן השואה**, כיוון שזו היתה הדרך היחידה שנראתה לעין כדי לפתוח את שערי הארץ. אבל שערי הארץ לא נפתחו, ואם אתה מבין שמדינה דו-לאומית אינה מעשית או רצויה היום, אז אתה מבין מדוע ההצעה הזו אינה תקפה, אינה ראויה ואינה מייצגת אף את ז'בוטינסקי עצמו.
בן גוריון הכיר בשיוויון זכויות – ואז ביצע את כל הדברים שמתלוננים נגדם בחוק. הוא כמו כל הדור של אז לא ראו את הסתירה המדומה שאתה רואה.
לגבי מקומות דיור נפרדים, זה לא נכלל בחוק בגרסה הסופית. דווקא פסיקת קאדען והפסיקות שבאו אח"כ (שמעטים קראו) הכירו ב'זכות' להגביל דיור של עמים אחרים, אבל במסגרת 'הגנה על מיעוטים ועל קבוצות עם אורח חיים נפרד מהרוב' (כלומר, לערבים – מיעוט ידוע במרחב – מותר, לחרדים ולדתיים כמו סמוטריץ' מותר, רק ל"סתם" יהודי חילוני אסור. הייתי מעדיף איסור על כל הפרדה, אבל אם זה לא הולך, אז הפרדה לכולם. לא הגזענות שהשמאל של היום תומך בה).
** אפשר לטעון שהשואה התחילה רק קצת אח"כ ב42, אבל זכור שז'בוטינסקי חזה את הנולד וקרא לפינוי המוני מאירופה הרבה לפני.
יורם, קשה להתווכח עם שמאל כי הוא לא אוהב עובדות, אבל אוהב להיתפס לפרטים בלתי-קשורים ולנפח אותם כדי להוכיח כל טענה, ולו ההזויה ביותר. לוקחים ציטוטים נקודתיים של אנשים מסוימים, ומזה משליכים כאילו על כל המשנה שלהם. הרי אין אבסורד גדול מזה. אח"כ אפשר להתפלפל על זה, ולשפוך עשרות או מאות מילים.
אתה למעשה טוען שציטוט מבודד של הרצל או ז'בוטינסקי למעשה מחייב לבטל את כל משנתם. למעשה הוא הופך אותך לאנטי-ציוניים כמוך.
“עקרון שיווי הזכויות בשביל כל האזרחים מכל הגזעים, האמונות, הלשונות או המעמדות יונהג בלי כל הגבלה, בכל המגזרים של חיי הציבור במדינה, בתנאי שלא ייעשה דבר העלול להפריע לכל יהודי מארץ זרה לשוב למולדתו”
אמר איזה אחד, ז’בוטינסקי….
אף פעם לא הבנתי מדוע כותבים ימנים הקפידו תמיד להפריד בין שמאל רדיקלי לשמאל ציוני,
לי זה היה ברור מזמן, ולו מהסיבה בתמיכתם המוחלטת בהקמת מדינת טרור ערבית בלב ארצנו. מה יותר הוכחה מזה?
כל ההסברים שלהם בעד מדינה ערבית, גדר הפרדה גירוש גוש קטיף וכו' בגלל דאגתם לרוב היהודי ולמדינה היהודית היתה רק כסות חסודה לכוונתם האמיתית – חורבן המדינה היהודית.
עוד דרוזי רוצה להתקדם על חשבון העדה
תגיד אמת כמה כסף רוצה נעשה לך תרומה
חוק הלאום היה צריך להיות חוק מאחד שעליו יכלו לחתום כל המיעוטים בארץ. ברגע שזה חוק שרק 20 אחוז מהאזרחים תומכים בו זה חוק גרוע. בעת הקמת המדינה נקבע בהסכמת כולם המודל של החיים המשותפים בארץ. בה חוק הלאומנות ומדיר משיתוף הפעולה שהיה את רוב העם.
זה לא השמאל אשם זה הימין המטוטם שהעיף אותנו אחורה הרבה שנים. זה שעכשיו יש מרד של הדרוזים וכל יתר המיעוטים שחיים כאן כולל כל מי שאינו אורתודוקסי זה רק הפתיחה למערכה גדולה עם הרבה ממדינות העולם הליברליות.
אנשים רבים במדינה בכו אחרי שחוקק החוק המגעיל הזה. הם בכו כי הלכה המדינה.
כשאתה כותב שרק 20 אחוז מהאזרחים תומכים בחוק אתה משקר ביודעין. ברור לך שהימין תומך בחוק וזה הרבה יותר מ20 אחוז (ע"פ סקר של מינה צמח: 58% תומכים, וזה כולל הציבור הערבי. ללא הציבור הערבי רק 14% מהיהודים מתנגדים!). בהכרזת המדינה לא היו אותם המיעוטים שאתה מדבר בשמם ולא הימין – כך שההכרזה נכשלה ע"פ הקריטריונים שלך. בסופו של דבר, השמאל יצטרך להפסיק עם ההקצנה שלו ולהכיר במדינה היהודית שכבר יש כאן – הנסיון להקים עלינו את המערב לא יצלח, אבל הוא מנכר את השמאל מהרוב המכריע של הציבור עד כדי סיכון לאלימות משני הצדדים.
חחוסר הבנת הנקרא של הכותב. אף אחד בשמאל לא מתנגד להיותה של מדינת ישראל ביתו הלאומי של העם היהודי. הבעיה בחוק הלאום היא בכך שהיא אינה נותנת למי שאינו יהודי להרגיש אזרח שווה כי לפי החוק רק יהודי יכול להגיד שישראל היא ביתו הלאומי. מוסלמי – לצורך הענין דרוזי לא יכול לעשות זאת בעוד שלפי מגילת העצמאות יהיה שיוויון מלא לכל אזרח ללא הבדל דת גזע או מין. מה מסובך בלהבין דבר כזה פשוט. הדרוזים הראו שהם לא רק אזרחים נאמנים ואוהבי המדינה שהיא גם לדעתם ביתו הלאומי של העם היהודי אלא שהם לא טפשים וכאשר רומזים להם מהמקפצה מה מקומם האמיתי לפי הקואליציה הימנית הנוכחית הם בהחלט מביני ענין. הם יצאו במחאה על דעת עצמם וללא עידוד ודחיפה מצד שום גורם. ברור שמאבקם הצודק זכה לתמיכה גורפת משמאל אבל לא רק. הרי חבר כנסת מהקואליציה הגיש בג"ץ נגד החוק בתמיכת שר האוצר כחלון שטען שהחוק חוקק בצורה פזיזה. או שגם זה מזימה של השמאל??? בקיצור סילוף ימני סטנדרטי שמפיל על השמאל את כל השטויות שממשלת הימין הזו עושה. חוץ מדמגוגיה זולה לא קבלנו שום תובנה מיוחדת מהכותב המכובד וחבל שכך.