שערוריית בחינות ההסמכה מוכיחה שוב את הצורך ברפורמה ליברלית עמוקה בלשכה
לפני יותר משנה וחצי פרסמתי באתר זה מאמר תחת הכותרת "גילדה שעבר זמנה: לפרק את המונופול של לשכת עורכי הדין". במאמר פרשתי את מלוא הסיבות מדוע פירוק גילדת לשכת עוה"ד והפיכתה לגוף וולונטארי הם צו השעה. מדובר בגילדה אימתנית הפוגעת בערכים משפטיים וליברלים יסודיים במדינה מתוקנת.
לפני כתשעה חודשים שודר בתוכנית 'עובדה' תחקיר על תהליך מינוי השופטים בישראל. התחקיר המזעזע חשף בפני הציבור הישראלי את שוק הבשר המתנהל בתהליך הזה, והוכיח את טענתי במאמר על ניגודי העניינים החמורים שהגילדה יוצרת.
בבחירות האחרונות ללשכת עוה"ד שהתקיימו בחודש יוני 2015, הצביעו מעט יותר מ-28% בלבד מכלל הרשומים בספר הבוחרים (כ-58,000). במחוז תל אביב והמרכז,המחוז הדומיננטי, ביותר היה אחוז המצביעים נמוך עוד יותר. לנתון המדהים של כ-72% ממשלמי מיסי הלשכה בכפייה שכלל לא טרחו להצביע אחזור בהמשך.
מתוך אלה שכן הלכו לקלפי ניתן להצביע על כאלף פעילי לשכה וחבריהם אשר "נהנים" ממנעמי הלשכה. הכוונה היא לאלה שמוזמנים כמרצים לכנסי הלשכה ואוחזים בתארים שונים שהלשכה העניקה להם. יתר המצביעים מגיעים לקלפי לרוב בגלל שאותם פעילי הלשכה מבקשים מהם להצביע על בסיס חברות אישית או בעבור מי שהם נמנים על תומכיו.
כלומר, קבוצה קטנה ביותר מקרב כלל עורכי הדין בישראל אוחזת במוקד הכוח האדיר הזה.
שני נציגי הלשכה בוועדה לבחירת שופטים אוחזים בכוח אדיר – שניים מתוך תשעה חברים. המועמדים לשיפוט והשופטים המעוניינים יודעים שהם זקוקים לתמיכתם של שני נציגי הלשכה כדי לממש את שאיפותיהם. הם גם יודעים שמוקדי הכוח בלשכה מורכבים ממספר פעילים מצומצם וממשרדי עו"ד חזקים, אותם הם מכירים היטב.
מה המשמעות של כל זה?
דמיינו אולם דיונים באחד מבתי המשפט בערכאות הנמוכות בבוקר שגרתי, שבו מתקיים דיון עם עורכי דין המייצגים שני צדדים. עו"ד אחד שייך לאותם האנונימיים מקבוצת ה-72% שלא הצביעו בבחירות ללשכה, והשני שייך לעורכי הדין המקושרים בלשכה, מתוך אותו אחוז שולי שמצוי במוקד ההשפעה. כעת, מה הסיכוי שבנסיבות הללו השופט לא ירצה להיטיב עם עו"ד מהכוחות החזקים, שעשוי מבחינתו להשפיע על גורלו האישי?
מדובר בחשש ממשי לניגוד עניינים בלב ליבה של מערכת המשפט והצדק, העשוי להגיע בנסיבות קיצוניות (אך לא בלתי סבירות) להשחתה של המערכת כולה.
הדברים הללו שכתבתי במאמרי הוכחו בתכנית 'עובדה'. ומה נעשה מאז? שום דבר. הלשכה מוכיחה שוב ושוב את כוחה האדיר על הפוליטיקאים והשופטים גם יחד, העומדים חסרי אונים בסבך האינטרסים והתלות שנוצרו.
רמיסת המתמחים כקו אדום
דוגמה נוספת לניגוד העניינים הזועק לשמיים בפעילותה של שלכת עורכי הדין הן בחינות ההסמכה. מאז נכנס אפי נוה לתפקידו כיו"ר הלשכה, באמצע שנת 2015, ועד לבחינת ההסמכה האחרונה שהתקיימה לפני כחודש, הצניחה באחוז העוברים היא דרמטית ומקוממת – מ-78% שעברו בהצלחה את הבחינה שהתקיימה באפריל 2015, חודש לפני היבחרו של נוה, ועד ל- 12% בבחינה האחרונה. מדובר בשערורייה בלתי נסלחת.
אני עוקב אחר מאבק המתמחים. אלפי ישראלים צעירים שהשקיעו מאות אלפי שקלים ושנים ארוכות של לימוד והתמחות שירדו לטמיון. אני ער לכך כי ייתכן שאחוז מסוים (אם כי להערכתי לא גדול) מתוך "המתמחים" אינו מוכשר להיות עו"ד או לא למד מספיק טוב, ולכן אינו ראוי להיות עו"ד עד שישלים מטלותיו או ידיעותיו.
ואולם, מרבית המתמחים אינם שונים בדבר מהסטודנטים והמתמחים מהדורות הקודמים, אשר ביקשו להיות עורכי דין. הם חשים שגאוותם נרמסה, מטה לחמם נשבר וחיי משפחותיהם הפכו לבלתי נסבלים. עבור ליברלים שוחרי השוק החופשי, התוצאה הזו של ניסיון (מוצלח יש לומר) להנדס את שוק עורכי הדין היא בלתי נסבלת בעליל.
זה קורה מפני שמתקיים ניגוד עניינים עמוק בין הגילדה לבין האינטרס הציבורי. הגילדה, באופן טבעי, לא רוצה להכניס מתחרים, ואם נותנים בידה את המפתחות לשער הכניסה, מה ציפיתם שיקרה?
נוה, חרת על דיגלו את הורדת כמות הנכנסים בשערי הגילדה. כלומר, בבחירות ללשכת עוה"ד שיתקיימו בעוד פחות משנה, מידת הצלחתו בבחירות, לפחות בעיניהם של אותו גרעין של אלף פעילים, תלויה במידת הצלחתו במשימה הזאת. זהו ניגוד עניינים נוסף על ניגוד העניינים הרגיל.
את המחיר של כל זה משלמים אלפי צעירים או מבוגרים שחייהם אומללו, והציבור הרחב שמקבל גילדה סגורה בסגנון ימי הביניים.
הפתרון: לשכה וולונטרית
הפתרון למצב החמור הזה נמצא בידי עורכי הדין עצמם. זוכרים שבתחילת המאמר ציינתי שאחזור לאותם כ-72% מחברי הלשכה שכלל לא הצביעו בבחירות האחרונות ב- 2015? ובכן, אצלם הפתרון.
כאמור, רוב מוחלט של עורכי הדין לא רק שלא שותף למנעמי הגילדה, אלא אפילו לא טורח להצביע. עשרות אלפי עורכי דין שיודעים כמה השפעה יש ללשכה במערכת המשפטית והפוליטית ונאלצים ממילא לשלם ללשכה אלפי שקלים בעל כורחם אך בוחרים בכל זאת אפילו לא להטריח את עצמם לקלפי. עובדה זו מצביעה על הניכור הרב אותו חשים רוב עורכי הדין כלפי הגוף האנכרוניסטי המתיימר לייצג אותם, עד כדי כך שהם לא מתעניינים בו.
אם הרוב הזה ישמיע את קולו ויחליט לשים סוף למצב הימי-ביניימי בו מצויה לשכת עוה"ד, יש סיכוי להפוך את המצב.
אף עו"ד לא צריך להיות חבר בכפייה בלשכה ולשלם מיסי חבר אימתניים מדי שנה. אם כבר בחינת הסמכה, אז בחינת ידע בלבד שתנוהל כולה על ידי משרד המשפטים ובשקיפות נטולת אינטרסים זרים שמבקשים לבלום את הצפת המקצוע. אין לתת לאנשי הגילדה דריסת רגל בבחינות ההסמכה.
הדרך לעשות זאת עוברת בהצבעה מאסיבית לטובת "לשכה וולונטארית" בבחירות הקרובות ובתנאי שכל אותם עורכי דין שחשים ניכור ללשכה יעשו את המאמץ החד פעמי של הגעה לקלפי. משם הדרך לשינוי החוק בכנסת והשוואת מעמדה של לשכת עו"ד ללשכת רו"ח – כלומר לגוף המתנהל באופן וולונטארי שמי שרוצה להצטרף אליו עושה כן מרצונו – תהיה קצרה ביותר.
קל וחומר אמורים הדברים לגבי כל אותם אלפי עורכי דין צעירים שהשקיעו בלימודי המשפטים ונכשלו בבחינות ההסמכה הדרקוניות.
את ניגודי העניינים המשוועים יש לפתור רק בדרך הליברלית, שהיא המתאימה ביותר לתחום המשפטים, בו ניגודי עניינים מייצרים עוולות בלב ליבה של מערכת הצדק. ועד שתבוא הישועה, יש להקשיב למצוקת המתמחים ולעשות ככל הניתן על מנת להשוות את שיעור העוברים במבחני ההסמכה לזה שמקובל במדינות המתקדמות בעולם, אם נדרש לצורך כך להעניק פקטור רוחבי או להוריד את ציון המעבר, כך יש לעשות. לא הוגן ולא צודק שאלפי אנשים ישלמו על לא עוול בכפם את מחיר האיוולת לה גרמה הגילדה.
מיכאל יותר חשוב תפסיק אתה , ארז תדמור ואחרים ללקק ולפרגן לאיילת שקד! מה לכל הרוחות היא עשתה שאתם לא מפסיקים להגיד:"אנו מאד מעריכים את איילת שקד . היא התחילה לעשות אך יש עוד". מספיק איילת היא שמאלנית מתחזה לימין.
שים לב איך כל הזמן נותנים לה כותרות ענק בידיעות אחרונות והיא היא מפורגנת בכל הערוצים.
וראה הפלא בתקופה שלה בג"צ משתולל, מערכת המשפט בזויה והיא שותקת בכל עניין שצריך להעמיד ואתם במקום.
לכן לא מפתיע אותי שנווה שיש לו ברית אחים עם הגברת איילת של הימין שותקת
אור, אתה צודק, אבל אין לזה קשר לימין-שמאל.
היא בקנוניה פוליטית על לשכת עורכי הדין, והלשכה סגרה קנוניה עם השופט אלרון, לפיה הוא יכשיל כמה שיותר נבחנים, והיא תקדם אותו לעליון.
עכשיו, אחרי שאלרון קיבל את האתנן, הוא יצא, ונכנס במקומו מועמד-לעליון חדש: השופט שאול שוחט.
http://quimka.net/%d7%96%d7%a2%d7%a7%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%aa%d7%9e%d7%97%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%99%d7%9c%d7%9f-%d7%91%d7%95%d7%9e%d7%91%d7%9a-%d7%93%d7%a4%d7%a7-%d7%90%d7%aa%d7%9b%d7%9d-%d7%92%d7%9d-%d7%91%d7%a2%d7%a8%d7%a2%d7%95%d7%a8-%d7%95%d7%92%d7%9d-%d7%a8%d7%95%d7%97%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%a9%d7%95%d7%a4%d7%98-%d7%99%d7%95%d7%a1%d7%a3-%d7%90%d7%9c%d7%a8%d7%95%d7%9f-%d7%9c%d7%90-%d7%aa%d7%a8%d7%a4%d7%94-%d7%9e%d7%9b%d7%9d/
סגנון בזוי "ללקק". מלמד על מגמה בסיסית ללכלך בכל מחיר. השפה מלמדת על האדם
מרקוס בשבילך "מלחכי פנכה" , יותר טוב?
אולי אפי נווה הוא התגלמות הרוע עלי אדמות אבל לפחות דבר חיובי אחד הוא עושה: מצמצם את הכמות המופרכת והמטורללת של עורכי הדין בישראל. יחסית לגודל האוכלוסיה, מספר עורכי הדין כאן הוא הגבוה ביותר בעולם. יש בישראל יותר עורכי דין מאשר בכל יפן! אני לא אומר שלא צריך עורכי דין בכלל. צריך עורכי דין, כמו שצריך גם תרופות משלשלות, אבל רבאק, עורך דין לכל 130 איש? (ובתל אביב על כל 25 בני אדם יש עורך דין אחד)
כדי למעט את מספר עורכי הדין, צריך שביה"ד למשמעת יתחיל לעבוד. כללי האתיקה בישראל לא מיושמים/קיימים. עורכי דין לא פועלים לטובת הלקוח כראוי.
גם עורכי דין מצפצפים על בתי המשפט ועוברים את כל הקווים האדומים. אם עורך דין היה מקבל על הראש על הטעויות שלו, מי שלא מתאים לעריכת דין היה מחפש עבודה אחרת. אבל המצב הקיים גורם דווקא לאנשים שפחות מתאימים למקצוע לעבוד בו.
המיתוס על יפן הוא קשקוש.
ביפן יש פחות ״עורכי דין״ מבישראל, רק ע״פ התואר. ביפן יש כ30,000 עורכי-דין, אך יש תפקיד שניתן לכנותו ״עוזר משפטי״ שלו כמעט כל סמכויות עורכי-דין (חוץ מכמה תפקידים ששרדו מתקופת הקיסרות, וקשורים בעמידה בפני בית משפט). בהשוואה אליהם, אין בישראל המון עורכי-דין.
אם נרצה להשוות ל״עורכי-הדין״ של יפן, נצטרך לזכור ששם רק כ3% עוברים את בחינות ההסמכה ל״עורכי-דין״, אבל את בחינות ההסמכה ל״יעוץ משפטי״ (שלא דורשות לימודים ותשלום לגילדא) עוברים כ40%.
אני כמובן בעד: כל מי שעובר איזה מבחן בסיסי, יוכל לבצע כל פעולה משפטית, ומי שרוצה להתהדר בתואר עו״ד יצטרך גם לשלם לגילדא. השאר יוכלו לקרוא לעצמם ״יועץ משפטי״.
מצוין,המחירים ירדו,ועו"ד לכל נפש.
דה לשכה וולנטורית! בעד!
והאחריות שתהיה מוטלת על אותם "עורכי דין", "חברי לשכה" החשים ניכור נגד החונטה השולטת בלשכת עורכי הדין אם לא יעשו את המאמץ להצביע בבחירות בגילדת עורכי הדין על מנת להמיר את הלשכה!
כל מילה נכונה
בעידן המידע, לעורכי דין יתרון הולך וקטן על אדם ממוצע עם סמארטפון. את כל הדינים, הפסיקות, והתקדימים ניתן לגלות בלא צורך במומחה.
לאור העוולות המתוארות בכתבה, ולאור דעיכת המקצוע, יש לבטל את כל סמכויות הלשכה, מבחינות ההסמכה, דרך השותפות הנוראית שלה בועדה לבחירת שופטים, ועד לסמכות שלה על עורכי הדין.
לסגור ולבטל את הלשכה לחלוטין!
מה שמתרחש בלשכה הוא קצה הקרחון. ראשי המחוזות מגלים רמה מוסרית נמוכה. עורכי דין מוכרים את לקוחותיהם כנורמה בסיסית ודרך להתפרנס. התלונות על עורכי דין נמרחים . למה בכלל עורכי דין יושבים בוועדה למינוי שופטים? זו בעליל שיטה מושחתת
בועז, אתה צודק אך לא במאה אחוז, כי עו"ד שיודע לעשות את העבודה – טוב פי אלף מאדם ממוצע עם סמארטפון.
עורך דין צריך גם לבחור קו הגנה, לערוך כתבים משפטיים מדוייקים ורלוונטיים, (כתב תביעה, כתב הגנה, בקשות ועוד) לעמוד בפני בית המשפט ולייצג את מרשו -כולל מענה לשאלות בזמן אמת, עו"ד צריך גם כישורי משא ומתן מחודדים, וראש יצירתי במיוחד כדי לאתר פרצות בחוק וכדו'.
רוב העו"ד שמסתובבים היום בשוק, לא באמת עושים עבודה משפטית, אלא עבודה משרדית במקרה הטוב.
עו"ד טוב זה עו"ד וינרוט, עו"ד שפטל, ואנשים בליגה שלהם, או בדרך לשם.
לא להאמין שאנשים מאמינים שיש הצפה במקצוע.. יש בהחחט שיא..שיא של רשומים.
בתוך ה-80,000 רשומים אלו שנפטרו, מונו לשפיטה, לא חיים בארץ, הושעו, הוגבלו, הגבילו וכו'…
למה הלשכה לא מוכנה להוציא לתנועה לחופש המידע את הנתון האמיתי ותירצה בתרוצים של "זה מצריך משאבים רבים". נו באמת… לשכה וולנטרית עכשיט!
יפה כתבת אמת לאמיתה
ראשית, אין ספק שהבחינה קשה מדי. לעניות דעתי, צריך לפצל את הבחינה לשש בחינות נפרדות שאפשר לעשות במועדים מוגדרים החל מתחילת ההתמחות בדומה לבחינות הסמכה לרבנות.
שנית, כל כפייה לשלם דמי חבר ולהיות חלק מועד היא פסולה וצריכה להיות אסורה בחוק(צריך לפתוח את שוק ועדי העובדים לתחרות).
עם זאת, צודק נווה שיש עודף עורכי דין ועדיף לדחוף את הכח אדם הזה למקצועות אחרים כמו רפואה והנדסות. אך הפתרון של מבחן קשה אחרי שנים של לימודים והץמחות שכוללים גם הוצאת הרבה כסף היא חסרת תועלת.
המהלך החשוב בנושא הזה הוא ללחוץ על שר החינוך להיזכר שיש לו גם אחריות על האקדמיה והוא יכול וצריך להעלות את דרישות הכניסה לתחום הזה(ולהוריד את הדרישות של רפואה שסובלת ממחסור בכח אדם).
בינתים, הפתרון הגרוע של הלשכה עדיף על כלום.
בקיצור לתכנת את בני האדם. להפנות לרפואה בכח, כי המדינה צריכה רופאים וכן הלאה. על חופש וחירות שמעת?
הכותב מציע כיוון טוב להתחלה- יצירת 'לשכה' נוספת, שתיצור בסיס לתחרות בתנאי שוק ותכרסם המונופול של הלשכה, שהוא, ממש כפי שתואר פה, בן זוג קרוב של המונופול שיש לשופטי העליון על הצדק. פתרון דומה יוכל לעזור גם אצלנו המורים ששבויים בארגונים רקובים שלא מיטיבים לא עם המורים ואף לא עם החינוך. ברמה הרחבה יותר, ברור שעל המדינה להפסיק את התמיכה המונופול בכך שתאפשר לכל אחד לייצג את עצמו או אחרים. את כוח האדם העודף של משפטנים לא צריך 'להפנות' לרפואה, מספיק לשחרר את הרגולציה על לימודי רפואה כמו שעשו במשפטים. גם כאן יהיו לנו תוך עשר שנים מספיק רופאים טובים, ותוך עשרים יהיה עודף, ושוב השוק יפנה לאופקים חדשים. הנדסה רפואית אולי. או ניהול בתי אבות.. לך תדע
על בורותו של הכותב תעיד טענתו שאלפי עורכי דין צעירים נכשלו בבחינות ההסמכה. מי שנכשל בבחינות ההסמכה איננו עורך דין. אין לכתוב מושג מה שיעורי ההצלחה בבחינות ההסמכה בחו"ל והוא דורש ששיעור המצליחים יהיה כמו בחו"ל (איפה בחו"ל?..).
מיכאל דבורין – אם אתה מוכן לשאת – אבל לא רק במאמרים ספורדיים, אלא גם בחזית המשפטית – את הדגל הכפול – פירוק הלשכה והפסקת ההכשלה המכוונת בבחינות ההתמחות – אני אכין עבורך את כל עבודת-המטה.
סוף סוף משהו עם מספיק ״ביצים״ לומר את האמת…
חבל שקברניטי הממשלה שפנינו לעזרתם בנושא אין ספור פעמים כרגיל מגלים אדישות והתעלמות,
טוב היו עושים אם היו מגדלים גם ״זוג״ ואז אולי דברים היו קצת זזים במדינתינו…
תגובה קבועה באתר הזה של טרולי הקרן החדשה: ניסיון קצר ופרטיזני לנתב את האשמה בכל קלקול שנדון במאמר כלשהו – לעבר הממשלה או לעבר נתניהו. לפעמים התגובה חתומה על ידי "משפטן שהוכשל", לפעמים על ידי "מורה שנמאס לו" ולפעמים על ידי "סנדלר שמיואש מביבי".
אמת ויציב כל מילה
עוכרי דין
מסתבר שהשרה שקד,מאמצת את הקונספציה של נווה,בעצם עושה לה את מה שהיא אסור לה לעשות.
תפקידה של גילדה הוא לשמר את עצמה, וזה מה שהם עושים. הבעיה חמורה בהרבה בגלל שגם השופטים הם חלק מהגילדה, והם יחד עם עורכי הדין יצרו קליקה שמטיבה ודואגת רק לעצמה. השפה, הנהלים ודרכי הפעולה, הן במערכת האזרחית והן בזו הפלילית, הן בתוך כתלי בית המשפט והן מחוצה לו, כל אלו מיועדים להדיר את האזרח מיכולת להגן על עצמו ולכפות עליו להעסיק עורך דין. כאשר מגיעים לדיון, עורכי הדין והשופטים מדברים בשפה סתומה ומקבלים החלטות סתומות המבוססות על גיבוב של נהלים ותקנות וכל זאת על מנת להאריך את המשפט ולגרום לאדם הפשוט לפרנס את עורכי הדין עוד ועוד. בדידי הוי עובדא, וני מצטער לומר שיד רוחצת יד ועורכי הדין, משני הצדדים, יחד עם השופטים גררו משפט במשך כמעט ארבע שנים, בהוצאות ענק מיותרות כשלבסוף השופט פסק את אשר הוצע בדיון הראשוני.
ועוד לא נאמר דבר על הפרקליטות. אין צדק, יש רק אינטרסים והם לא של הציבור, אלא אך ורק של אנשי המשפט לסוגיהם.
אז כדאי להיות פושע או עורך דין
אפי נווה צודק לחלוטין.
הכמות הטדירה של סטודנטים למשפטים שקיימת היום במכללות המפוזרות ,הפכה את מקצוע עריכת הדין לעסק ביש. יש הצפה בשוק מה שהופך את המקצוע הכל כך בעייתי למשהו זול וחסר טעם. ואולי ההקשחה ברמת המבחנים, תהווה עצירה לשוק הפרוץ של עריכת הדין, והתואר יחזור להיות משהו ששוה ללמוד אותו. השיווק של התואר הזה והקלות בו הוא מושג, לא הייטיבו עם בתי המשפט שנעשו גדושים בעורכי דין.
יש בלשכה עוד הרבה בעיות עצומות, שווה לכתוב על כולן.
רשמנו לפנינו ונשקול את ההצעה.
חוץ מזה מה שלומך?
אמת ויציב התנהלות הלשכה באופן בעייתי ביותר ניגוד עיניינים מוחלט
אכן אין סיבה שהלשכה תמשיך להתנהל עוד יותר כאשר אחוז כל כך נמוך
של עורכי דין באים להצביע כאן רואים שהם מצביעים ברגליים על תפקוד הלשכה
לגמרי נכון ואף חמור מכך, יש להוסיף על כך את מערכת היחסים בה הם מתדהרים כל כך, נוה ושרת המשפטים, היא זקוקה לו בוועדה לבחירת שופטים למנות את המתאימים לה והוא זקוק לאי התערבותה ליישום האג'נדה שלו.
עצוב עצוב מאוד.
אגב, מדובר בנושא בעל חשיבות ציבורית רבה, אין זה נוגע רק למתמחים שגישת הלשכה עוצרת את חייהם לכמה שנים טובות, סותרות את חוק היסוד חופש העיסוק ועוד משמעויות שהיריעה קצרה מלהכיל.
אני פונה למתמחים שנכשלו בבחינות בשנים האחרונות,להיפרד מלשכת עורכי הדין,שעד כה איכזבה בטיפול בנושא הבחינות,מציע לבטל את בחינות ההסמכה.הלשכה לא ממנת להם את הלימודים ולא עוזרת במאומה.
אני פונה לכל אלו שניכשלו ואילו שעדיין רוצים לגשת,עדיף שלא תגשו לבחינות אלא תקימו גוף חדש שיתן לכם
כח לקבל את תעודות ההסמכה.
גוף חדש ידאג לכם ולא אפי נווה.
יש צורך גם כן להפריד את המשפטנים בשירות הציבורי מ-״עורכי הדין״ אשר מייצגים לקוחות בשר ודם אן תאגידים תמורת תשלום. לא יכול להיות שמשפטנים אשר להם זכות הפגנה או שביתה על מנת לשפר שכר טרחתם תהיו באותו חשכה עם עורכי דין אשר אסורים להם לשדל או לפרסם עבור השגת לקוחות ואף לפעמים מוגבלים על פי חוק מלגבות שכר טרחה מעל תקרות אשר נקבעו בחוק. שלא לדבר על זה ש-״משפטנים״ האלו מוגנים מפני הליכים משמעתיים בפני וועדות האתיקה על פי החלטת יועמש הממשלה (ע״ע דינה זילבר בעניין תצהיר חן קוגל, וערן שחם שביט בעניין המסרונים לשופטת פוזנסקי – ואלו רק דוגמאות). ולא רק הם מוגנים – אלא אף מתיימרים להיות חברים בוועדות האתיקה אשר שופטים את עורכי הדין מהסקטור הפרטי (לדוגמא שחם-שביט היה חבר וועדת האתיקה של מחוז תל אביב). גם כל זה חייב להיות חלק מהרפורמה. משפטנים בסקטור הציבורי עורכי הדין המייצגים בסקטור הפרטי יכולים ללמוד ביחד לאותו תואר. אבל החל מהתמחות, וכולל הבחינה והרישוי, יש צורך להציב בפניהם מסלולים נפרדים להליכי רישוי והסמכה, וגם לקבוע כללים ברורים למעבר בין המקצועות. וכללי אתיקה ברורים לשני המקצועות. וחברי מקצוע אחד לא שופטים חברי מקצוע השני.
מהיכן הנתון של 12% בבחינה האחרונה? מבדיקה מהירה באינטרנט, אחוז המעבר ביוני 2018 עומד על 34%. כמו כן, מן הראוי לעשות פילוח לפי בוגרי אוניברסיטאות (שאחוז המעבר של בוגריהן נותר מאוד גבוה ללא תמורות גדולות) לבין מכללות (שמספרן עולה ולכן האחוז הכולל של העוברים את מבחני הלשכה צונח).
לא למדתי משפטים אבל
לפי מה שנראה לי על פניו – מהאינפלציה הנוראית של כמות הלומדים למשפטים כשהם חולמים על התואר הנכסף
כשכל אחד יכול להתקבל ללא שום בעייה בין אם הוא (או היא) מתאימים למסלול הזה.
בזמנו מסלול ההכשרה היה רק באוניברסיטאות כשאחד הראשיים פרש ופתח את המרכז הבינתחומי שבאותם הימים התמקד בעיקר בהכשרה למשפטים.
הלימודים באותם ימים היו קשים ונתנו מידע רב.
שאלתי את אחד מחברי שהוכשרו למקצוע במוסד לא אוניברסיטאי ולא הבינתחומי – לדבריו הלימודים היו ממש קלים…
אולי אולי מקור הבעייה הוא לא לשכת עורכי הדין אלא ההכנה של מוסדות ההכשרה שבהם עלות הקורס גבוהה – אבל … ההכשרה לוקה כנראה בחסר לאורך הדרך.
וזה מזכיר לי את החוויה האישית שלי כשבמקרה של תביעה כשאחד מעורכי הדין המתמחים במשרד עורכי הדין שניהל את התיק שלי ביקשו שיכין את התיק לבית המשפט.. משום מה פתחתי את התיק שעמד להגיש למחרת לבית המשפט – לא צריך היה להיות גאון להגעה למסקנה מאוד עגומה…
קשה היה להבין מהנקרא מה האדם שכתב את המקור מהמסמכים הרבים אך הפשוטים שהיו לפניו – מה הוא רוצה בכלל … ואת זה השופט היה אמור לקרוא…
מלאכת התיקון ערכה די הרבה שעות …
מאז אותו מקרה אני מבינה יותר ויותר את לשכת עורכי הדין ותומכת בה בנושא הבחינות האלה שמלינים עליהן …
כבר ממזמן הגעתי למסקנה (וכל אדם שעיניו בראשו היה מגיע למסקנה) שלשכת עורכי הדין משרתת ולמעשה תמיד שרתה רק את העסקונה שלה ולא את מי שהיא באמת נועדה וצריכה לשרת – את עורכי הדין!
מכל מחזור היא מתעשרת כי נוספים עוד עורכי דין שמשלמים דמי חבר (הותיקים משלמים דמי חבר מופרזים ומופרכים) בלי לקבל תמורה של ממש עבורם. לאן ולמי כל הכסף הזה הולך?
הצפת המקצוע בעורכי דין נועדה לשרת בזמנו את המשרדים הגדולים על מנת לספק להם כח אדם זול. זה ממזמן חזר אליהם כחרב פיפיות כי גם הם מתמודדים עם הצפת המקצוע היום ועם ירידת מחירים. אני הייתי בעד פתיחת מכללות מפני שהמצב בתחילת שנות ה- 90 של המאה הקודמת היה בלתי נסבל כי אפילו טייסים לא התקבלו למשפטים באוניברסיטאות, שהיה להן 'מונופול' על לימודי המשפטים. אני התקבלתי לאוניברסיטת תל אביב (ה'פלצנית') למרות הקושי להתקבל אז והייתי בעד פתיחת מכללות אך לא חשבתי (ולא התכוונתי) שזה יביא לפריצת סכר, להצפת המקצוע ולהורדתו לתהומות. אם רצו להקשות על הקבלה למקצוע היו צריכים להודיע על כך לנרשמים ללימודי משפטים מראש – בשנה שהוחלט בלשכה על כך כדי שידעו בפני מה הם עומדים ומה 'מחכה להם' בסוף הדרך במקום לתת להם לבזבז זמן וממון רבים ואז לשמוט את הקרקע תחת רגליהם.
כשאני פוגש סטודנטים למשפטים אני שואל אותם "למה בחרתם במקצוע הזה? אתם לא יודעים מה קורה 'בחוץ'?" אני לא מקבל תשובות ענייניות גם מאנשים מבוגרים שחפצים בעריכת דין כהסבה מקצועית. כלל לא מובן איזו "הילה" נשארה היום למקצוע החבוט והחבול הזה שאנשים עדיין נוהרים אליו בהמוניהם… השמועה אומרת שזה בגלל שקל ללמוד אותו אבל הבעיה היא שקשה אחר כך לעבוד בו ולהתפרנס ממנו בכבוד! לא ברור גם מדוע – אולי כדי לנסות "להחזיר" למקצוע הזה את "כבודו" האבוד והגמור – כל העת הלשכה עוכרת הדין (כן, עוכרת) מוציאה תחת ידה עוד ועוד איסורים וחרמות אתיים ומקשה ומגבילה עוד יותר את צעדיהם של עורכי הדין בסבך כללי האתיקה שגם כך סבוכים, רבים ומעיקים!
דוגמא לאפסותה של לשכת עורכי הדין:
בקרוב יהיו בודקי שכר אשר יסייעו עם הגברת האכיפה על דיני העבודה בסקטורים מוחלשים. לשם כך, יש צורך בהכשרה וברישיון מאת משרד הכלכלה. והנה, לשכת רואי החשבון, החזקה, אשר פועלת היטב עבור חבריה, ואחראית גם על לשכת יועצי המס, דאגה לרואי החשבון וליועצי המס לפטורים ולהקלות משמעותיות בהכשרתם לקראת קבלת הרישיון: לימוד של 48 שעות והגשת עבודה מסכמת – הא ותו לא!
לשכת עורכי הדין, שנציגיה המנומנמים, הדואגים כאמור רק לעצמם, לא נלחמו עבור עורכי הדין כפי שנציגי לשכת רוה"ח נלחמו עבור רואי החשבון בוועדה שקבעה את מסלולי ההכשרה למקצוע בודקי השכר, והתוצאה היא שעורכי דין, המתמחים בדיני עבודה ולהם ידע רב בדיני עבודה – בוודאי שלא פחות מזה של רואי חשבון ויועצי מס, בכל הכבוד – נדרשים לעבור קורס של 150(!) שעות וסדרה של בחינות עיוניות ומעשיות בתשלום וכן להגיש עבודה מסכמת!
אחד מרואי החשבון המלמד בקורס הכנה לבחינה במכללה מוכרת, שהשתתף בעצמו בהכשרה לקראת קבלת רישיון של בודק שכר, הודה והתוודה שלשכת רוה"ח השיגה לו ולחבריו רואי החשבון פטורים גורפים ומשמעותיים שהם לא ראויים להם…!!
יש לבטל את לשכת עורכי הדין במתכונתה הנוכחית, לפזר את כל בעלי התפקידים והעסקונה בה ולהפוך את החברות בה לוולונטרית – כמו בלשכת רואי החשבון. את העניינים החשובים של הכשרת עורכי דין, הסדרת הרישוי שלהם והפיקוח עליהם, על ידי אכיפת כללי האתיקה החלים עליהם, יש למסור למשרד המשפטים ויפה שעה אחת קודם!
אילו היית מתמנה לחבר כנסת זה אחד הדברים הראשונים שהייתי מקדם!
לשכת עורכי הדין אמורה להגן על אזרחים מפני שרלטנות ומעשה הונאה של עורכי דין על אזרחים תמימים. האם הלשכה עושה זאת ? התשובה לכך שלילית. הלשכה עושה בדיוק את ההפך, היא מגוננת על עורכי דין בפירמות הגדולות ומעלימה ביודעין תלונות נגדם. הלשכה מתנהלת במקרה זה כארגון פשע.
המצב בנושאי הטיפול של הלשכה הוא בכי רע. כמעט בכל נושא ועניין ללשכה יש כישלונות. האדרת יוקרת המקצוע, שקיפות בתי הדין , חלוקת משאבי הלשכה, תיקצוב ועדות הלשכה, ביקורת פנים , היעדר בקרה ופיקוח על הלשכה , שחיתות וקבלת טובות הנאה המטוייחים מהציבור בהן חשודים בכירי הלשכה, יו"ר הלשכה, יו"ר בית הדין הארצי, נשיא בית הדין הארצי, יו"ר ועדי מחוזות, חברי בתי הדין האזורי והארצי ועוד.
בפרק זה נעסוק בשחיתות של פירמות עורכי הדין .
מי שנדרש להתמודד מול פירמת עורכי דין בבית משפט או בהליכי הוצאה לפועל לא יודע כי סיכוייו לזכות להליך הוגן מצד נושא משרה שיפוטית שואפים לאפס. מאות אלפים של אזרחים תמימים נפלו קורבן להתעללות שיפוטית אשר המניע לה משת"פ בין פירמת עורכי הדין לנושא המשרה השיפוטית. בדרך כלל מדובר בנושא משרה שיפוטית אשר זכה למינוי משום שפירמת עורכי הדין דחפה את המינוי. לעולם אותו נושא משרה שיפוטית יכיר תודה למי שדאג למנות אותו.
כך למשל פירמת עורכי הדין "ניסים, סנדרוביץ רינקוב ואח'" המתמחה בהליכי הוצאה לפועל ומשמשים בפועל כגובים מטעם הרשויות המקומיות, בעשור האחרון , הם מעורבים במינויים של כ-30 שופטים ורשמים הן באמצעות נציגי לשכת עורכי הדין והן בלובי שהם מפעילים על חברי הוועדה למיניו שופטים .
הם לא בוחלים לעשות שימוש בכל אמצעי להשיג את מטרותיהם. הכל מותר בעיניהם. שוחד, איומים, טובות הנאה מימון נסיעות לחו"ל , כרטיסים לאירועים וכיוצ"ב הם חלק תמציתי של האמצעים להשיג את המטרה.
במשך למעלה מעשור, פירמות עורכי דין פעלו כגובים מטעם הרשויות המקומיות בניגוד לחוק. כל מערכות האכיפה הבקרה והפיקוח במדינה שתקו. שתקו תמורת שוחד.
במהלך העשור האחרון משרדי עורכי דין קטנים שפעלו בתחום זה, הפכו לפירמות עורכי דין מגלומניות והללו גרפו לכיסם למעלה מ-100 מיליון ₪ עמלות והוצאות שנגבו ישירות מאזרחים תמימים באמתלה של קנס חלוט הגם שברוב המקרים מדובר בקנס פיקטיבי.
באמצעות שכירת עבריינים הללו הילכו אימים על אנשים תמימים לשלם דרישות תשלום מנופחות פי שלושים ויותר מהקנס המקורי. הכל באמצעות בריונות ושיטות של סינדיקט פשע. הכל באמצעות איומים, פריצות לבתי מגורים, עיקולי חשבונות בנקים, מעקבים, עיקולי מיטלטלין ועוד.
כל הפעילות הזו קיבלה כיסוי, חיפוי, וסיוע מצד נושאי משרות שיפוטיות לאורך כל השנים. זו גם הסיבה לכך שמתוך כ-100 אלף חייבים ניתן למצוא בודדים שזכו להתנגד בערכאה שיפוטית לרבות בהוצאה לפועל ואף זכו בתביעתם.
מבין היוצאים מהכלל אשר בחרו להלך כנגד הזרם העברייני הנוהג בבתי המשפט ובלשכות ההוצאה לפועל הם : השופטת מיכל אגמון גונן ; השופט דן מור ; השופט גדעון גינת . הללו יחידים ונשגבים אשר ראו לנכון להוקיע את פעילותם הבריונית והפסולה של פירמות עורכי הדין לרבות זו של משרד עורכי דין סנדרוביץ וראו את נגזלותו של האזרח חסר הישע אל מול מפלצות הענק הללו ( ראו בג"צ 4445/02 מור ואח' נ' ראש עיריית רמת גן ואח', פד"י נ"ו (6), 900, בעמ' 911 ) ע"א 40535.01.11 עיריית הרצליה כנגד חנוך כרם ) .
לא מפתיע, בהליכי ערעור שהגישו הפירמות הללו בתיקים הבודדים הנ"ל, הן בפני בית המשפט המחוזי והן בעליון, פסקי הדין התהפכו, ובוטלו.
פקודת המסים מקנה לרשויות מקומיות סמכויות מרחיקות לכת בכל הקשור לגביית חובות שמקורם בקנסות חניה. סמכויות אלה, למעשה, פוטרות את הרשות המקומיות מלפנות לבתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל, כשאר בעלי חוב, לשם גביית חובות להם היא טוענת. אם לא די בכך, הרי שרשויות מקומיות רבות מפקידות את מלאכת הגביה בידיהן של חברות גביה פרטיות כגון הנתבע 2 המעסיקות גובי מס – שעל הכשרתם וכישוריהם אין כל פיקוח, למעט היותם בני 21, נעדרי עבר פלילי ( ראה : עת"מ (נצרת) 1043/05 אחים גרינפלד ושות' נ' מועצה מקומית משהד, תק-מח 2006 (4) 6358 ) .
מפאת העובדה שמדובר בפקודה דרקונית המאפשרת לפגוע בזכויות היסוד החוקתיות של האזרח, יש להקפיד על קלה כבחמורה ביישום הוראותיה. על כן, מקום בו לא התקיים תנאי סף מן המפורטים, במלואו, אזי חוקיותם של הליכי הגביה המנהליים פוקעת והעוסקים במלאכה עשויים להיות חשופים לביצוע עבירות פליליות חמורות, ביניהן – סחיטה בכוח או באיומים, הסגת גבול, היזק בזדון, תקיפה ועבירות פריצה והתפרצות שונות – בלא שיעמוד להם סייג לאחריות הפלילית ( ראה : עת"מ 3061/06 רכבת ישראל נ' עיריית חדרה, מיום 19.9.2007 [אתר נבו], פסקאות 54-104) .
לא מעט ביקורת נשמעת כלפי פקודת המסים וההליכים הננקטים מכוחה ויש המגדירים אותה "דרקונית" ו"ברוטאלית" בייחוד לאור העובדה שרשויות מקומיות רבות מגייסות לצורך המלאכה חברות גביה פרטיות המרוויחות את שכרן מתוך הסכומים אשר הצליחו לגבות מן החייבים בפועל, תוך השתת הוצאות עתק הנלוות להליכי הגביה המנהליים, על החייב. ( ראה : פרוטוקול מס' 399 מישיבת ועדת הכלכלה, מיום 13.11.2007, הצעה לסדר היום (דיון מהיר): ענישת האזרח באמצעות קנסות החניה של חה"כ דוד אזולאי ) .
לאחרונה נדרש לסוגיה זו בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט גדעון גינת) אשר בפסק דין יוצא דופן קבע כי השימוש בהליכי גביה מנהליים על ידי רשויות מקומיות כברירת מחדל לגביית חובות, אינו מידתי ולפיכך – אינו חוקתי: "ספק בעיניי אם הגביה המינהלית היא חוקתית, בעידן שלאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו…בעידן שלאחר חקיקתו של חוק היסוד, מובן כי יש לפרש בצמצום רב ככל האפשר את הסמכות של הרשות המקומית לנקוט בהליכי גביה מינהליים. בעידן שלאחר חקיקתו של חוק היסוד, יש לתת לסמכות שילטונית המגבילה זכויות יסוד, פרשנות צרה ככל האפשר… דין קודם יתפרש על רקע עקרונות היסוד הקבועים בחוקי היסוד…מצב כזה המוצג לפנינו, שבו הגביה המינהלית היא ברירת המחדל, אינו תקין. לא יתכן שהפניה בתביעה משפטית היא המוצא האחרון, ולא הראשון. הליך של גביה מינהלית צריך להיות המוצא האחרון. הוא צריך להיעשות במקום שבו כלו כל הקיצין…ככלל, הרשות המקומית אינה רשאית לפנות להליכי גביה מינהליים, טרם שמיצתה את האפשרות לנקוט בהליכים משפטיים רגילים…גם ההפניה של הליכי הגביה המינהליים לחברות גביה חיצוניות, כפי הנעשה בפועל במקרים לא מעטים, עשויה לעורר קושי. חברת גביה חיצונית פועלת למטרות רווח כספי. אמת, האישור הסופי לנקוט בהליכי גביה נעשה על ידי גורם ברשות המקומית. עם זאת, כל בר דעת מבין כי ברשות מקומית גדולה, לא ניתן לבחון כל מקרה לגופו. הרשות סומכת ידיה במרביתם של המקרים על שיקול הדעת של חברת הגביה. קיים חשש להפעלה לא ראויה של שיקול הדעת" ( עת"מ 3061/06 רכבת ישראל נ' עיריית חדרה, מיום 19.9.2007 [אתר נבו], פסקאות 54-104) .
ביום 26.3.2018 ניתן פסק דין במסגרת בג"ץ 13/4113 לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים נגד שר הפנים ואח' ( טרם פורסם ) . פסק הדין הנ"ל קבע כי הנאשמים ודומיהם פעלו במשך כל השנים כגובים מטעם הרשויות המקומיות ללא הסמכה כדין. וכך נקבע "המסקנה היא, אפוא, כי על פי הדין הקיים ביצוע פעולות גביה באמצעות חברות גביה פרטיות היא אצילת סמכות אסורה, ולא הסתייעות טכנית גרידא".
פסק הדין בעניין לשכת התיאום של הארגונים הנ"ל הניח את הבסיס לסיום פעילותם של פירמות עורכי הדין כגובים מטעם הרשויות המקומיות אך לא ביטל לחלוטין את המשך התעשרותם של אותן פירמות עברייניות לפעול כגובים ומוציאים לפועל מצד גופים אחרים.