הסיוט שאינו נגמר: ונצואלה ממשיכה להתרסק והעולם שותק

כל עוד הקהילה הבינלאומית מתקשה לגבש חזית אחידה נגד מאדורו, קשה לראות כיצד ונצואלה חוזרת להיות מדינה דמוקרטית

שוטרים מול מפגינים בכיכר אלטהמירה בקראקס | ויקיפדיה

זה הזמן להפיכה צבאית בוונצואלה”

זו ההצהרה שהופיעה בכתב העת ‘Foreign Policy‘ בחודש יוני האחרון, שבועיים לאחר שניקולס מאדורו זכה מחדש בנשיאות ונצואלה, בבחירות שנחשבו כמכורות מראש.

חוסה קארדנס, הבכיר לשעבר בממשל בוש שכתב אותה, טען כי “ארצות הברית ובעלות בריתה צריכות להניח את התשתית” להדחת מאדורו מכיוון ש”כמעט שני עשורים של שלטון סוציאליסטי סמכותני והתנהלות כלכלית שגויה גבו מחיר גבוה מאוד מתושבי ונצואלה”. אותם תושבים נאלצים בשנים האחרונות לסבול ממחסור חמור במזון, תרופות ומצרכים בסייסים אחרים, הודות להתנהלות הכלכלית הרשלנית של המשטר הסוציאליסטי.

תגובות אחרות לבחירתו מחדש של מאדורו היו נחרצות לא פחות. ארצות הברית ומדינות אירופה הידקו את הסנקציות הכלכליות על ונצואלה, אם כי גם הן עדיין לא הלכו עד הסוף וחסמו את ייצוא הנפט, מה שעשוי לשתק את המדינה כליל.

אז איך משטר סוציאליסטי סורר ומרושש מצליח לשרוד משבר הומניטרי חמור וגינויים מכל קצוות תבל? ניתוח של היחסים הבינלאומיים של ונצואלה מעלה חמש סיבות עיקרות לכך שמאדורו עשוי להמשיך ולהחזיק בשלטון עוד תקופה לא מבוטלת.

1. הכסף

בנוסף לאי היציבות הפוליטית, מחירי נפט נמוכים בשוק הבינלאומי הורידו באופן משמעותי את הכנסות המדינה מאז שמאדורו עלה לשלטון בשנת 2012. ונצואלה בראשותו נמצאת בפועל במצב של פשיטת רגל.

אך הנשיא עדיין מצליח להשתמש במספיק ממשאבי המדינה כדי להימנע מהפיכה צבאית. במשך שנים, מאדורו רכש את נאמנותם של כוחות הביטחון בוונצואלה על ידי הענקת הלוואות נדיבות והעברת השליטה על מיזמים מדינתיים לידי הצבא.

כך למשל, משרד ההגנה שולט כיום על ייבוא, ייצור ומכירה של כל מוצרי המזון בוונצואלה. במדינה שבה העם גווע מרעב, השוק השחור הפך להיות עסק משתלם יותר מאשר סחר בסמים. מאדורו גם הקפיד למלא את ממשלתו בגנרלים, ובכך הפך אותם למושקעים באופן אישי בשרידות המשטר. מתוך שלושים ושלושה השרים בממשלת מאדורו כיום, תשעה הם קציני צבא בכירים.

קצינים אחרים, שנחשדו בקשירת קשר נגד הנשיא, נכלאו ועברו עינויים קשים.

2. פשעים נגד האנושות

הפגנה המונית נגד המשטר בשנת 2016 | Hugo Londoño

עד לפני כשנתיים התמודד מאדורו עם תנועת מחאה חזקה, שהציבה אתגר רציני למשטר בדמיות הפגנות יום-יומיות בהשתתפות מאות ואלפי אזרחים. בתגובה נקט הנשיא בשיטות דיכוי אכזריות שחיסלו למעשה את המחאה. לפי דו”ח על מצב זכויות האדם בוונצואלה משנת 2017, המשטרה וכוחות ממשלה אחרים הרגו בשלוש השנים האחרונות לפחות 131 מפגינים.

בנוסף, מאז שנת 2013 עצרו כוחות הביטחון מעל ל-12,000 אזרחים והוציאו להורג 8,292 מהם. כשלוש מאות איש היו קורבנות לעינויים. כתוצאה משנים של דיכוי אלים, רוב תושבי ונצואלה פשוט מפחדים להביע מחאה.

הדו”ח, אשר חובר בידי צוות של מומחים בינלאומיים שמונו מטעם ארגון מדינות אמריקה והתבסס על עדויות ושימועים ציבוריים, מגדיר את פעולות משטר מאדורו כ”פשעים נגד האנושות” וממליץ להעמיד אותו למשפט בבית הדין בהאג. גם באו”ם חיברו דו”ח דומה על הפרות זכויות האדם בוונצואלה.

3. אופוזיציה מסורסת

בנוסף לדיכוי המתמשך של מחאה עממית, המשטר הסוציאליסטי בראשות מאדורו ניטרל למעשה גם את כל היריבים הפוליטיים המקומיים.

בחודש אוגוסט 2017 הנשיא נטל מהאסיפה הלאומית (הנשלטת ברובה על ידי האופוזיציה) את סמכויות החקיקה, והחליף אותה בגוף חדש בשם ‘האסיפה החוקתית’ הנתון כמובן למרותו. מאדורו גם חיזק את שלטונה של המפלגה הסוציאליסטית על ידי החרמה וכליאה של מועמדים ממפלגות האופוזיציה, והורה על סגירה של כל כלי תקשורת שהביע ביקורת על המשטר.

קבוצות פרו-דמוקרטיות במדינה סובלות מרדיפה מתמדת, וכל סיוע בינלאומי שמגיע אליהן נחשב על פי החוק כ”מימון לטרור”. החקיקה השנויה במחלוקת הזו מגבילה מאוד את יכולתה של החברה בוונצואלה להתארגן לפעולה יעילה נגד המשטר.

4. רעב כבד

מדפים ריקים בחנות מכולת | ויקיפדיה

גם המחסור והצמצום הפכו לכלים של דיכוי בידי המשטר בוונצואלה.

בגלל שיעורי האינפלציה המטורפים שהגיעו לאלפי אחוזים, מחסור במזון ומחירים גבוהים, 93 אחוזים מהאוכלוסייה במדינה לא משתכרים מספיק כדי לרכוש מזון. על פי מחקרים שונים, מאז שנת 2015 כל תושב בוונצואלה איבד בממוצע כתשעה קילוגרמים ממשקל גופו.

בשנתיים האחרונות, הרעב הכבד ומשטר הדיכוי הביאו כמעט מיליון מתושבי ונצואלה להגר לקולומביה השכנה. כ-50 אלף נוספים הגישו בקשות מקלט בארצות הברית. על פי ההערכות, כ-800 פליטים חוצים מדי יום את הגבול בין ונצואלה לברזיל.

התושבים שנשארו במדינה נאלצים להקדיש מספר הולך וגדל של שעות ביום כדי למצוא מזון. הרעב והתורים הארוכים לאוכל לא משאירים זמן פנוי כדי להתנגד למשטר.

5. חוסר בהסכמה בינלאומית

ממשלה כושלת כמו זו של מאדורו לא הייתה מחזיקה זמן רב בצרפת למשל. המדינות השכנות והאיחוד האירופי היו מפעילים עליה לחצים מדיניים וכלכליים קשים כדי להעניש אותה על פשעיה. מחקרים שונים הראו כי סנקציות כלכליות בלבד אינן מספיקות כדי להחזיר למוטב ממשלות סוררות, אך ללחץ בינלאומי יכולות להיות תוצאות חיוביות בהתקיים שני תנאים. ראשית, המדינה שהיא המטרה לסנקציות צריכה להיות תלויה באופן מהותי במסחר בינלאומי, ושנית – הסנקציות חייבות להיות נרחבות ומקיפות.

אף אחד מהתנאים האלה אינו נכון במקרה של ונצואלה.

כך למשל, ארגון מדינות אמריקה מנסה במשך שנים להרחיק משורותיו את ונצואלה, בטענה שהיא כבר לא מדינה דמוקרטית. אבל מספר חברות בארגון כמו אקוודור, בוליביה וניקרגואה – בכולן עלה לשלטון מנהיג סמכותני המזכיר את מאדורו – מתנגדות לכל יוזמה כזו.

אבל גם אם הארגון יצליח להשעות את ונצואלה יהיה זה צעד סמלי בלבד, מכיוון שבקראקס כבר הודיעו על פרישתם מהארגון אותו כינו “גוף קולוניאלי בשירות וושינגטון”.

ממשיך לשרוד. ניקולס מאדורו (במרכז) | ויקיפדיה

בכל מקרה, שכנותיה של ונצואלה באמריקה הלטינית הן לא השותפות הכלכליות העיקריות שלה. מי שמשאירות את מאדורו עם הראש מעל המים הן בעיקר סין ורוסיה, שקונות ממנו זיכיונות לנפט ודוחות בכל פעם את המועד לתשלום ההלוואות שהעניקו לו. אם מדינות אמריקה אכן יחליטו לבודד את ונצואלה מבחינה כלכלית כדי לכפות עליה שינוי פוליטי, הדבר רק ידחוף את מאדורו להסתמך עוד יותר על המשטרים הלא דמוקרטים בסין ורוסיה.

זה כנראה לא מה שהמיליונים שסובלים בוונצואלה היו רוצים לשמוע, אבל כרגע נראה שניקולס מאדורו עשוי להישאר בשלטון עוד זמן מה. כל עוד מקורות התמיכה הבינלאומיים שלו ממשיכים לפעול, יהיה קשה לראות כיצד ונצואלה חוזרת להיות מדינה דמוקרטית.


פרופ’ אנדראה אולסנר ופרופ’ פדריקו מרקה הם מרצים ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת סן אנדרס בארגנטינה. המאמר התפרסם לראשונה באתר The Conversation.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

6 תגובות למאמר

  1. לפי המצב המערב מחוייב להתערב בנעשה בעולם ואינו יכול להתעלם כי גלי ההדף יפגעו בו.שנית על המערב לסלק את כל המוסלמים ובמקומם לקלוט לא מוסלמים ונוצרים בעדיפות ראשונה ממדינות נחשלות.וכן להתערב צבאית.כלכלית.מדינית.בכל מדינות העולם השלישי.ולסייע למדינות בלחימה בטרור.בפשע.על המערב להקים מוסדות באפריקה.אסיה.דרום אמריקה.ושם ילמדו על צבא.פוליטיקה.כלכלה.ולחזק את המדינות.קשייהם של מדינות העולם השלישי פוגעות גם במערב.שגשוגם ישפיע גם על המערב.כך שכך או כך המערב בעל נגיעה אישית.ובנוסף על המערב להקים צוותים לישוב סכסוכים עם גיבוי צבאי מדיני וכלכלי.ולערב מדינות נוספות כמו.הודו.סין.רוסיה.יפן.ברזיל.וכל מדינה בעולם.
    ניתן לשנות את המצב לטובה לו תהיה תוכנית אמיתית.

  2. רשתות השמאל לא מתלהבות לסקר את מה שקורה היום בוונצואלה מכיוון שהן תומכות במפלגה הדמוקרטית בארה”ב ששוברת לאותו כיוון חברתי, כלכלי ומדיני עם מועמדים כמו סנדרס, קרוטז, אליסון ושעטנזים מוזרים שמגדירים את עצמם כמוסלמים ופמיניסטים ועם כוונה ליבא עוד רבים מסוגם על מנת להבטיח לעצמם את השלטון. אם הם יספרו לעם האמריקאי לאן סוצאיליזם מוביל ומי באמת יתפוס בסוף את עמדות הכוח זה עלול להרוס להם את בחירות האמצע ואצל השמאל הבחירות תמיד היו המטרה הנעלה שכל האמצעים כשרים על מנת להשיג אותה.

  3. כמו שלא איכפת לי שמצרים קורסת, לוב, עיראק וסוריה התפרקו, טורקיה ואיראן בקשיים, תענוג לראות מדינה קומוניסטית אנטישמית קורסת.
    מה הייתם מעדיפים שכל המדינות הנ”ל היו עשירות וחזקות כדי שיוכלו להציק לישראל? הסדר העולמי החדש זה החלום הרטוב של ישראל.

  4. זה נהדר –

    זוכר את הכתבות של נדב אייל וניצן הורוביץ על הרפורמות הנהדרות וגן העדן הסוציאליסטי שצ’אבס הקים בונצואלה.

    בעידן האינטרנט האידיוטים כבר לא שימושיים וכל העולם לומד את הלקח של ונצואלה.

  5. אירוני לראות את זה באתר שבדרך כלל מראה אמונה חזקה בשוק החופשי וביד הנעלמה.
    כפי שמצוין בכתבה, הגישה הזו גורמת להגירה המונית, הוצאות להורג, כליאות המוניות ורעב. זהו מצב ששהורג או לפחות מחליש מאוד את רב כח העבודה במדינה וגורם לה נזק כלכלי שיביא לנפילת הסוציאליזם במוקדם או במאוחר. ואז יבוא הזמן של המערב להתערב.
    המערב צריך להבהיר שהוא לא מפעיל סנקציות כלכליות כעונש-הוא משקיע את הכסף במקומות שהוא חושב שעוזרים לאנושות יותר וכך ליצור עידוד לעשות שינויים בשיטות השלטון ואפילו הפיכות.
    זו סוג ההתערבות היחידה שרלוונטית. כל סוג אחר הוא רגולציה בוטה של השוק שאסור לעשות(ויש לה מחיר).

    תאמרו-אבל סין ורוסיה יחזיקו את ונצואלה? אז אענה: נכון, בינתיים. השאלה היא כמה זמן הן יוכלו להחזיק מעמד כשהם תומכים בכמויות ענק של אוכלוסיות אחרות.
    המדינות הללו מחזיקות מעמד תודות לייצוא כך שדווקא פירוק הכפר הגלובלי(חלקית) הוא שיבטיח את עתיד האנושות לטובה.

    חוץ מזה-האם באמת כדי להשתמש בכח אדם והכסף של ארה”ב למלחמות מיותרות שיכללו המון שפיכות דמים או פשוט לתשלום ההפרש בעלות מוצרים בין מפעלים בסין למתחרים שלהם בטאיוון, סינגפור, יפן, הפיליפינים, דרום קוריאה וכו’???