בין סקנדל לקרנבל: הבחירות בברזיל מגיעות לקו הסיום

ז’איר בולסונארו צפוי להתמודד על הנשיאות בסיבוב השני מול פרננדו חדד. עיתונאים בברזיל ל’מידה’: “הבחירות החשובות ביותר מזה זמן רב”

ראש בראש עד הסוף. המועמדים לנשיאות ברזיל ז'איר בולסונארו (מימין) ופרננדו חדד | ויקיפדיה

לפני כחודש קיים ז’איר בולסונארו, המועמד לנשיאות ברזיל מטעם מפלגת PSL, עצרת בחירות גדולה בעיר גו’יז דה פורה אשר בדרום המדינה. קצין הצבא לשעבר שמסתמן כמתמודד המוביל במרוץ הצליח לסחוף גם את הקהל באירוע הזה, שנשא אותו על כתפיו במורד הרחוב לקול תשואות. בזמן שבולסונארו נהנה מהרגע והצטלם עם מעריצים נלהבים, הגיע מולו לפתע אדם ובידו סכין ודקר אותו בבטנו. הוא הובהל לבית החולים שם עבר ניתוח ויצא מכלל סכנה.

בולסונארו, אותו תקשורת המיינסטרים מרבה לכנות (ולא בחיבה יתרה) “טראמפ הברזילאי” ו”מועמד הימין הקיצוני”, כיהן במשך 26 שנים כחבר קונגרס ומחזיק בדעות שמרניות, לאומיות ואנטי-קומוניסטיות. בשנה האחרונה הפך למתמודד המוביל של הימין בברזיל, כאשר גם אירוע התקיפה לא פגם במומנטום שלו לקראת הבחירות שיערכו ביום ראשון הקרוב. גם ממיטת חוליו הוא המשיך לתקשר עם הבוחרים באמצעות הרשתות החברתיות ולצבור פופולריות.

הבטחות הבחירות של בולסונארו כוללות התחייבות למלחמה תקיפה בפשע, מינוי בכירים בצבא לחברים בממשלתו, חקיקה שתסיר את ההגבלות על רכישת והחזקת נשק וחיזוק הקשרים עם ארצות הברית.

מייקל פוקס, עיתונאי אמריקני שחי בדרום אמריקה שנים רבות, סיפר ל’מידה’ על האהדה יוצאת הדופן לה זוכה בולסונארו ברחוב הברזילאי. לדבריו, הרבה מצביעים נרגשים להצביע לראשונה עבור מועמד שהם מרגישים שמייצג אותם. “שוחחתי באחת העצרות של בולסונארו עם אישה שמצביעה לשמרנים מזה שנים רבות, והיא אמרה שהיא מרגישה שזאת הפעם הראשונה בחייה שהיא באמת מצביעה”, הוא מסביר.

“בולסונארו לא מפחד להגיד מה שהוא חושב ולא מודאג מלהיות פוליטקלי קורקט”, אומר פוקס ומוסיף: “ביטחון אישי הוא נושא מאוד חשוב כאן, ובולסונארו מבטיח לנהוג ביד ברזל. זה מה שהתומכים שלו רוצים, הם עייפים מהשחיתות ומחוסר הביטחון”.

לצד התמיכה אותה מקבל בולסונארו מאוהדיו – רבים מהם צעירים, משכילים ואמידים – הוא זוכה לגינויים רבים בשמאל ובתקשורת הבינלאומית על התבטאויותיו הבוטות. בין היתר התבטא בעבר באופן אלים כלפי נשים ולהט”בים, והביע תמיכה בדיקטטורה הצבאית ששלטה בברזיל. מתנגדיו חוששים כי בכוונתו לפגוע במוסדות הדמוקרטיים בברזיל, ובתרחיש קיצוני אף לחולל הפיכה ולהשיב על כנו את השלטון הצבאי.

יתרון משמעותי העומד לצדו של מועמד הימין היא תדמיתו הנקייה, כאשר בניגוד לרבים במערכת הפוליטית בברזיל, בולסונארו מעולם לא הואשם בשחיתות. למרות שהוא פוליטיקאי ותיק מאוד, בולסונארו נחשב למעין “אאוטסיידר” במערכת הפוליטית, שאיבדה את אמון הציבור. לאורך השנים השתייך למפלגות שונות (התנהלות נפוצה בקרב פוליטיקאים בברזיל), וכעת הוא מתמודד על הנשיאות מטעמה של המפלגה הסוציאל-ליברלית (PSL) שלה בסך הכול תשעה חברים בקונגרס.

בכל הנוגע לאג’נדה כלכלית, בולסונארו שמכוון גם לקולות הבוחרים הקפיטליסטים שמאסו במדיניות השמאל, הצהיר כי בכוונתו לנקוט במדיניות של שוק חופשי, לפעול להפרטה ולהפחתת ההתערבות הממשלתית ולעידוד משקיעים. למרות שעמדותיו לא תמיד היו מזוהות בעבר עם נטיות כלכליות-ליברליות, הוא הבטיח ששר האוצר שלו יהיה פאולו גווידס, בנקאי השקעות המוכר בברזיל כתומך בשוק חופשי.

מוטיב חוזר בקמפיין הבחירות של בולסונארו הוא ההבטחה להציל את ברזיל מגורל דומה לזה של ונצואלה, הקורסת תחת השלטון הסוציאליסטי. מבין תומכיו, יש כאלה שמתבוננים בשכנה מצפון ובמהגרים הרבים מוונצואלה המבקשים להגיע לברזיל, וחוששים שהמשך שלטון השמאל יביא לפתחם את אותן הצרות שהביאה הממשלה בקראקס על אזרחיה.

תמיכה נלהבת בישראל

בתרחיש שבו יעפיל לסיבוב השני (שיתקיים ב-28 לאוקטובר) וינצח בו – עשויים גם יחסי ישראל וברזיל להפוך לקרובים מאי פעם. בולסונארו הוא פרו-ישראלי מובהק והביע דברי תמיכה בישראל במספר הזדמנויות. בין היתר, הבטיח להעביר את שגרירות ארצו לירושלים, לסגור את השגרירות הפלסטינית בבירה ברזיליה, ואמר שמסעו הדיפלומטי הראשון כנשיא יהיה לישראל.

בשנה שעברה נאם באירוע בהשתתפות מאות חברי הקהילה היהודית בריו, והצהיר לקול מחיאות כפיים כי ליבו צבוע ב”ירוק, צהוב, כחול ולבן”. אם אכן תונהג בברזיל מדיניות פרו-ישראלית כמו זו שמבטיח בולסונארו, יהיה מדובר בתפנית חדה מעמדותיהם של מנהיגי ממשלות השמאל האחרונות שדבקו במדיניות פרו-פלסטינית.

תמיכתו הנלהבת של בולסונארו בישראל נובעת בעיקרה מסיבה פוליטית המשנה באופן ניכר את מפת הכוחות ביבשת. כמו במדינות אחרות בדרום אמריקה, גם בברזיל הפכו הנוצרים האוונגליסטים בעשורים האחרונים לכוח עולה ומשמעותי. המדינה שבאופן מסורתי מזוהה עם הנצרות הקתולית, חוותה עלייה גדולה באחוז האוונגליסטים באוכלוסייה, ולפי תחזיות מסוימות עד לשנת 2030 עשויים הקתולים להפוך למיעוט דתי בברזיל.

מכיוון שרבים מבין האוונגליסטים תומכים בישראל ובציונות, בולסונארו שנשען על תמיכת הקול האוונגליסטי כדי לנצח בבחירות עושה מאמצים ניכרים כדי להיות מזוהה עם הקהילה. כך למשל, בביקור שערך בישראל ב-2016 (במהלכו פגש בין היתר את יו”ר הכנסת  אדלשטיין) הוטבל בנהר הירדן על ידי כומר אוונגליסטי.

הקיטוב סביב סוגיית הבחירות לא פוסח גם על הקהילה היהודית בברזיל. “הקהילה היהודית מפולגת לקראת הבחירות”, סיפר ל’מידה’ מישל גרמן, חוקר באוניברסיטה הפדרלית של ריו. לדבריו, מצד אחד ישנם חברים בקהילה התומכים בבולוסונארו על רקע תמיכתו הבלתי מסויגת בישראל, אך מצד שני יהודים רבים משתייכים לצד השמאלי של המפה. כך למשל, חברי “השומר הצעיר” בברזיל הפגינו מחוץ לכינוס בו נשא בולסונארו דברים בפני חברי הקהילה וקראו לעבר המשתתפים: “יהודים חסרי בושה” ו-“יהודים פשיסטים”.

מי אשם במשבר?

ברזיל מגיעה למערכת הבחירות שתתקיים ביום ראשון הקרוב, כשהיא מפולגת, מקוטבת ומצויה במשבר כלכלי וחברתי. המדינה הענקית (מהווה כמחצית משטחה של דרום אמריקה –  ומכילה את מחצית אוכלוסייתה – למעלה מ-200 מיליון בני-אדם), סובלת משיעור אבטלה גבוה, ומעלייה דרמטית  בנתוני הפשיעה והרצח.

ברזיל קיימת כדמוקרטיה בסך הכל כשלושים שנה – מאז הסתיים השלטון הצבאי ב-85′ – והייתה בתחילת העשור הקודם לאחד מהכוחות הכלכליים העולים בזירה העולמית. הפרשנים ניבאו לה צמיחה והתעצמות, והיא נבחרה לארח את משחקי האולימפיאדה והבגיע העולמי בכדורגל. אך בשנים האחרונות התבדו תקוות הברזילאים אל מול המציאות, שהביאה לפתחם צניחה כלכלית ומיתון.

במקביל, התדרדרה המדינה לכאוס פוליטי. סדרת פרשות שחיתות בהיקפי ענק הביאה ב-2016 להדחתה של הנשיאה דילמה רוסף, והשנה גם לכליאתו של הנשיא לשעבר לוּלה דה-סילבה – שניהם מנהיגי מפלגת השמאל הסוציאליסטית “מפלגת הפועלים”. ממדי משבר השחיתות בברזיל -2014 כה עצומים עד שכמחצית מחברי הקונגרס, המונה 594 חברים, עמדו בשלב כזה או אחר מול סוג של האשמה בשחיתות.

מי האשם במצבה החמור של ברזיל? תלוי איזה צד של המפה הפוליטית שואלים. לפי הימין הליברלי, המדיניות הסוציאליסטית המושחתת שהונהגה במדינה מאז היבחרו של לולה ב-2002 היא הגורם. ממשלות השמאל הגבירו את המעורבות במשק ואת הוצאות הממשלה, העלו את שכר המינימום וניפחו את המגזר הציבורי. לשיטת הימין, דווקא הנשיא פרננדו אנריקה קרדוזו שקדם ללולה (2002-1995) והנהיג מדיניות כלכלית בעלת מוטיבים נאו-ליברליים, היא שהביאה לפריחה ממנה נהנתה ברזיל, בעוד שלולה ורוסף גרמו לה נזק בל ישוער.

דילמה רוסף ולוּלה דה-סילבה | Lula Marques

באופן שעלול להיראות תמוה לעיניי זרים, למרות שממשלות השמאל הותירו אחריהן נזק לכלכלה ומערכת פוליטית נגועה בשחיתות עמוקה, זוכה עדיין לולה (שמרצה כעת עונש מאסר של 12 שנים) לפופולריות עצומה. למעשה, רוב הסקרים ניבאו כי אם היה מתמודד במרוץ הנוכחי לא רק שהיה מנצח, אלא היה עשוי לזכות במירב הקולות כבר בסיבוב הראשון.

כיצד ייתכן ניגוד שכזה בין מצב המדינה לבין האהדה למנהיג שהוביל אותה למשבר? לולה זוכה בארצו למיתוג של “גיבור מעמד הפועלים”, והאיש שגדל במשפחה ענייה בפרברי סאו-פאולו, מסמל עבור רבים את המאבק בחוסר הצדק. רבים בשמאל מאמינים שכליאתו לא הייתה תוצאה של הליך משפטי תקין, אלא נגועה באינטרסים, וכי הוא למעשה מעין “אסיר פוליטי”.

פרופסור ג’יימס גרין, מומחה לברזיל מאוניברסיטת בראון, מסביר שלהשקפתו לולה הוא דווקא זה שהיה אחראי להצלחה הכלכלית. “עד המשבר העולמי ב-2009 הכלכלה הייתה חזקה מאוד”, הוא אומר ל’מידה’. לפי גרין, המשבר הכלכלי העולמי – ולא המדיניות הסוציאליסטית  – הם שפגעו בברזיל, ודווקא ממשיכת דרכו של לולה, דילמה רוסף, היא זו שכשלה להתגבר עליו.

למרות תקוות השמאל הסוציאליסטי ומחאות רבות, מנע בית המשפט בתחילת ספטמבר מלולה מלהתמודד שוב על הנשיאות. וכך, רק לפני כשלושה שבועות מונה המתמודד על הנשיאות מטעם מפלגת הפועלים – פרננדו חדד בן ה-55 ממוצא לבנוני, שהיה בעבר ראש עיריית סאו-פאולו ושר חינוך בממשלות השמאל.

בחירות חשובות

מלבד בולסונארו וחדד, מתמודדים על משרת הנשיא עוד 11 מועמדים. כדי לנצח בבחירות לנשיאות חייב אחד מהם לגבור על יריביו ברוב של יותר מ- 50% מהקולות בסיבוב הראשון (תרחיש בסבירות נמוכה עד בלתי אפשרית), או לזכות ברוב הקולות בסיבוב השני, אליו יגיעו השניים המובילים מהסיבוב הראשון. לכן תפויה המדינה לעוד מספר שבועות של מתח בטרם עד תוכרז סופית זהותו של הנשיא הבא.

לאורך המרוץ בלטו בין היתר גם שמותיהם של ג’רלדו אלקמין – הנחשב למועדף על המגזר העסקי, וסירו גומז, מועמד השמאל-מרכז. אך לפי רובם המכריע של הסקרים, בסיבוב השני יפגשו ז’איר בולסונארו ופרננדו חדד.

כאשר האחרון הצטרף באיחור למירוץ, ניבאו לו הסקרים ניצחון על מועמד הימין, אך דווקא אלו שמתפרסמים בימים האחרונים של הקמפיין חוזים אפשרות שבולסונארו ינצח את חדד בסיבוב השני. בסיבוב הראשון על כל פנים, צפוי בולסונארו להוביל על יריבו בפער לא מבוטל של כעשרה אחוזים.

אם לאורך הקמפיין הפיכתו של בולסונארו לנשיא לא תמיד הייתה התרחיש הסביר ביותר, כעת היא נראית יותר ויותר אפשרית. גם הפרשנים הסקפטיים ביותר לא מוכנים להתחייב ולפסול את האפשרות שהוא אכן יהפוך לנשיאה הבא של ברזיל.

בבחירות שיתקיימו ביום ראשון יצביעו הברזילאים (המחויבים ללכת לקלפי על פי חוק) לא רק על זהותו של הנשיא וסגנו, אלא גם על נציגיהם בקונגרס ועל זהות ראשי 27 ראשי המדינות המרכיבות את הרפובליקה הפדרלית. בסך הכל, למעלה מ-1,650 משרות ציבוריות במדינה עומדות לבחירה. “זוהי אחת ממערכות הבחירות החשובות ביותר שהיו בברזיל מזה זמן רב, ואנשים מבינים את זה”, אומר מייקל פוקס.

בין אם הזוכה יהיה מועמד הימין או השמאל, הלגיטימציה שלו למשול ולחולל שינויים במדינה מוטלת בספק. בולסונארו כבר הצהיר כי לא יכיר בתוצאות הבחירות אם יפסיד, וספק רב אם מחנה המתנגדים לו יסכים לראות בו מנהיג לגיטימי. בשבוע החולף התקיימו נגדו מחאות ענק ברחבי ברזיל במסגרת קמפיין EleNão# (“לא אותו” בפורטוגזית), שהוציא לרחוב מאות אלפי בני-אדם. בנוסף, השיטה הפוליטית הרב-מפלגתית בברזיל מקשה על יכולת המשילות וההוצאה לפועל של מדיניות הנשיאים, כאשר בקונגרס מכהנות לא פחות מ-28 מפלגות שונות.

מבט לעתיד

מערכת הבחירות בברזיל משתלבת היטב באטמוספירה הפוליטית החדשה של העידן הפוסט-ליברלי וניאו-לאומני. הדת והאמונה משחקות תפקיד מכריע, הרשתות החברתיות מקבלות תפקיד מפתח לא פחות חשוב (ואולי אף חשוב יותר) מזה של המדיה הישנה, ומועמד בעל תדמית “אנטי-ממסדית” ובוז עמוק לכללי הפוליטיקלי-קורקט גונב את ההצגה.

בקרב על הנשיאות בברזיל כל צד מאשים את הצד השני כי הוא הוא למעשה האליטה השלטת. בשמאל מרגישים שהימין נוטר למעמד הפועלים על הצלחתו, וטוענים לקשירת קשר להרחקת לולה ומפלגת הפועלים מהשלטון. בימין מנגד, רואים בסוציאליסטים חלק מאליטה ליברלית מושחתת השואפת לכפות על הציבור את ערכיה הפרוגרסיביים.

בתקופה שבה הדמוקרטיות המערביות מסדרות מחדש את מערכי הכוחות שלהן, לא ניתן עדיין לחזות כיצד יראו המבנים הפוליטיים בתום התהליך. מסיבה זו, קשה מאוד לצפות את תוצאות הבחירות בברזיל, ובכלל קשה להעריך כיצד תראה המדינה בשנים הקרובות, והאם היא צפויה להתאושש ולשוב לצמוח.


עדי דניאל היא עיתונאית, כתבת ועורכת חדשות חוץ בערוץ 20. עקבו אחריה בטוויטר.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

2 תגובות למאמר

  1. התקשורת יוצאת נגד מועמד פרו ישראלי וקוראת לו גזען הומופוב? תעשו פרצוף מופתע

  2. איזה כיף לדעת שהגיאו פוליטיקה בעולם משנה את פניה, על אפם וחתמם של מתנגדים לשינוי מדיניות לאומיות וחברתית כך יהיה וכך יעשה, וטוב מאוחר מאשר אף פעם לא!!!!