סקר בארה”ב: 80% מהאמריקנים נגד תרבות הפוליטיקלי קורקט

במשאל שבדק אלפי נבחנים מכל מגוון הקשת הפוליטית, רובם דיווחו על תחושת סלידה גוברת מאווירת ההשתקה ורגישות היתר שרווחה במדינה

התקינות הפוליטית עברה את הגבול. תומך של הנשיא טראמפ בעצרת בחירות | Gage Skidmore

מחקר חדש מגלה כי שמונים אחוזים מהאמריקנים מאמינים כי תופעת התקינות הפוליטית (פוליטיקלי קורקט) היא בעיה עבור ארצות הברית.

המחקר שהתפרסם תחת הכותרת “הנוף המקוטב של אמריקה”, נערך על ידי מכון המחקר הבינלאומי ‘More in Common’ וכלל 8,000 משתתפים שנשאלו על נושאים אקטואליים כמו הטרדה מינית, מתחים בין-גזעיים והגירה. הנשאלים חולקו לשבע קטגוריות שונות: פעילים פרוגרסיבים, ליברלים מסורתיים, ליברלים פסיביים, אנשים שלא מתעניינים כלל בפוליטיקה, מתונים, שמרנים מסורתיים ושמרנים מובהקים. שתי הקטגוריות השמרניות יחדיו ייצגו 25 אחוזים מהנשאלים, בעוד הקטגוריה הפרוגרסיבית יצגה רק שמונה אחוזים.

על פי החוקרים, כשני שליש מהאמריקאים כיום לא שייכים לזרם פוליטי קיצוני והם מוגדרים “הרוב התשוש”. חבריו חולקים תחושת עייפות מהשיח הפוליטי המקוטב במדינה, ומפגינים נכונות להיות גמישים מבחינת נקודת המבט הפוליטית שלהם. זוהי קבוצה שלרוב קולה אינה נשמע בשיח הלאומי.

מתוך הסקר

מרבית מחברי “הרוב התשוש” דיווחו על סלידה גוברת מתקינות פוליטית, אך אם אינם היחדים שחשים כך. למעשה, למרות המוניטין של הדור הצעיר בארצות הברית (המילניאלים) כמי שנוטה להיעלב בקלות, 79 אחוזים מהמשיבים מתחת לגיל 24 דיווחו על תחושה דומה. כך גם 97 אחוזים מהשמרנים המובהקים ו-61 אחוזים מהליברלים המסורתיים.

העולם השתגע?

אלה הן בהחלט חדשות מפתיעות ומעודדות. במסגרת עבודתי ב’נשיונל רוויו’, סיקרתי בשנים האחרונות עשרות דוגמאות לרגישות הקיצונית שפשתה בתרבות האמריקאית. רק בשבוע שעבר דיווחנו על האזהרה שפרסמה אוניברסיטת קולורדו סטייט לסטודנטים שלה להימנע משימוש באימוג’ים הקשורים למגדר ברשתות החברתיות, כדי להיות “מכלילים יותר”.

בעבר דיווחנו על מקרים הזויים נוספים, כמו ההכרזה על גבות דקות כ”ניכוס תרבותי”, המחוקק שטען כי שלט עם שמו הגנרל גוז’ף הוקר (Hooker) הוא פוגעני כלפי נשים, הכנסת הברכה “God bless you” לרשימת המיקרו-אגרסיות בשל היותה “אנטי-אסלאמית”, והפרופסור שהחליט שכיסאות קטנים מדי בגן הילדים הם “בעייתיים”.

במקרה אחר, הכיסאות הקטנים הואשמו בהיותם מעליבים כלפי אנשים הסובלים ממשקל יתר. היה גם את בית הספר שהחליט להסיר את המילה Chief מתיאורי תפקידי הסגל מכיוון שהיא פוגעת בילידים, וחבר המועצה בסיאטל שהודאג מכך ששטיפת המדרכות המכוסות בצואה ושתן היא לא רגישה מבחינה גזעית כי היא מזכירה לו את השימוש בצינורות מים נגד מפגינים.

ג’רי סיינפלד על טירוף הפוליטיקלי קורקט

אני יכולה להמשיך כך עוד הרבה, אבל אתם מבינים את הנקודה: הכתיבה על תקינות פוליטית גורמת לי לעתים לחשוב שהעולם כולו השתגע, ולכן אני שמחה לגלות שאולי בכל זאת זה לא המקרה. למרות אינספור הסיפורים המטורפים, נראה שרוב גדול של האמריקאים מסכימים איתי ועל פי המחקר, מרבית האנשים מאמינים שתופעת התקינות הפוליטית עברה מזמן את הגבול, ושעלינו לקחת בחזרה את היכולת להתבטא באופן חופשי במדינה הזו.

להמשיך להילחם

זה בהחלט נתון מעודד, אבל הוא עדיין לא גורם לי להרגיש לגמרי בנוחות. אחרי הכל, כנופיית האובססיבים לפוליטיקלי קורקט היא אולי קטנה, אבל היא יכולה לעתים להיות חזקה מאוד. ברגע שהעדר מחליט שמישהו או משהו הוא גזעני או סקסיסטי, יכולות להיות לכך השלכות קשות שהורסות חיים וקריירות.

חסידי התקינות הפוליטית כבר הוכיחו שהם מסוגלים למחוק מהשיח המקובל מילים רגילות לחלוטין ובלתי מזיקות. זה קורה מכיוון שאפילו האנשים שלא רואים שום בעיה עם המילים האלה, חוששים לומר אותן ולהיות מתויגים כגזענים או שוביניסטים.

הפתרון היחיד לטירוף הזה הוא להמשיך להילחם, ולחשוף את התקינות הפוליטית במלוא מערומיה. עד שננצח, אפשר להתנחם בעובדה שיש הרבה מאוד אנשים שמודעים לסכנות של הפוליטיקלי קורקט.


הטור הופיע לראשונה באתר ‘נשיונל רוויו

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

5 תגובות למאמר

  1. הפוליטיקלי קורקט מצד אחד סותם פיות ימין, אבל מצד שני משחרר לשונו ללא רסן כאשר מדובר בהשמצת כל מי שאינו פרוגרסיבי מספיק, למשל טראמפ, או מדינת ישראל. זאת אומרת שהבעיה היא לא חופש הביטוי עצמו, אלא השתקת צד אחד בלבד, בזמן שהשני משתולל משנאה, ומביטויים מעליבים ואין מי או מה שירסן אותו.

    לכן, אין מנוס משיקול דעת. חוכמה ובינה. דברי חכמים בנחת נשמעים.

    אין לנו צורך בהשתלחויות. יש לנו צורך בתרבות דיבור מכבדת, אסרטיבית ומשכנעת ללא מגבלות בטיעונים אבל עם תרבות שיח.

    אין ברירה אלא ללמד ולחנך לשיקול דעת ושיחה תרבותית. אין לזה תחליף.

  2. למצער, לא ניתן לחנך חיות פרא. והשמאל הקיצוני הוא חית פרא. לא כל השמאלנים חולי נפש, ולכן חלקם (המעט שבהם) הינם אנשים מכבדים ומכובדים, אבל השמאל הקיצוני ניחן בתכונות אופי של פאשיסטים. ופאשיסטים לא ניתנים לחינוך.
    הדוגמא הטובה ביותר הן אנטיפה (אנטי-פאשיזם) והאנרכיסטים למיניהם. הם כופים בברוטליות ובאלימות על כל מי שחולק עליהם, ואלו שחולקים עליהם ניזוקים מהם בלי שום רחמים.

    1. מירית צודקת בהחלט.

      בנוגע לתגובה 3 ברצוני להוסיף ש”המעט שבהם” הם כבר לא כל כך מעטים. מהתבוננות לא מדעית באלה שדרכי נקראת בדרכם ואשר משתייכים אל השמאל המסקנה שלי שקואליציית השמאל הפרוגרסיבי חצתה את רף ה10% של כל השמאל וגודלת מיום ליום. 10% זה לא מעט במיוחד כאשר אותם 10% הם קולנים וכוחנים ויושבים על צמתי מידע, תעשיה ושלטון חשובים. זה קורה כאן, בארה”ב ובמידה מסוימת באירופה.

      מה עוד שהשמאל הזה כבר לא מתבייש להיות סוציאליסטי ואף קומוניסטי ברייש גלי. בארה”ב זוהי תנועה רצינית בקרב תלמידי הקולג’. אני חוששת מחזרה נוספת על טעויות המאה 20 שנגרמו בגלל אותו שמאל פרוגרסיבי אלים. קומוניזם ופאשיזם הם שני צדדים לאותה מטבע.

  3. יש למדוד את אחוזי הצפיה בסדרת האנימציה החתרנית South Park בקרב משתתפי המחקר דלעיל. לא מן הנמנע שהסדרה שעושה חוכא ואיטלולא מתרבות הPC ושמה אותה ללעג בבוטות נחרצת משפיעה מאוד על דעת הקהל.