עודף הרגולציה המובנה במערכות השלטון המקומי היה אמור למנוע מעשי שחיתות, אך במקרים רבים רק יוצר תמריצים לנסות ולעקוף את הצינורות המקובלים
למרות ההתרגשות באוויר ביום הבחירות לרשויות המקומיות, שלטי החוצות והקריאות לצאת להצביע, רבים נותרים ציניים בנוגע לבחירות בגלל השחיתות הרווחת במערכת. קולות רבים נשמעים ביחס לשחיתות של כל המועמדים וחוסר היכולת שלנו כמצביעים להשפיע על כך. הטענות הגיוניות – אין לנו דרך לדעת, כמצביעים, אילו מועמדים ימעלו באמון הציבור ויהפכו למושחתים כשייבחרו ואילו לא.
תחושות הציבור ביחס לשחיתות אינן רחוקה מאוד מהמציאות. מחקר חדש מצא כי השחיתות ברשויות המקומיות משמעותית ביותר, וכי למעשה משתלם להיות ראש עיר מושחת בישראל. לכך מתווספת המערכת הפקידותית שמהווה חלק קריטי מכל פרשת שחיתות בשלטון המקומי.
בעשרים השנים האחרונות, 54 ראשי רשויות מקומיות הסתבכו בפרשיות פליליות בשלל תחומים, ולפחות מבחינת היקף הבעיה נראה כי הציניות הציבורית עלולה להיות מוצדקת. במדד השחיתות העולמי, ישראל מדורגת במקום ה-32 מסוף הרשימה, הכוללת 175 מדינות. ב-2012 הגענו לשיא, מקום 39, ואילו ב-1996 ירדנו למקום ה-14.
הקושי של הציבור לשפוט את היושרה של המועמדים למשרה ציבורית הוא אמיתי, וההתמודדות עמו מורכבת. הדבר היחיד שנותר לציבור הרחב לעשות לאחר שנחשפו פרשיות שחיתות מצד נבחריו הוא להעניש אותם בקלפי בסיבוב הבא.
אלא שביחס לדרג הפקידותי הבעיה חמורה אף יותר, שכן הוא אינו נבחר בידי הציבור ואני יכול להיות מוחלף, ומשום כך אינו מושפע מדעותיו של הציבור אודותיו ואודות מעשיו. כל עוד מצליחים הפקידים לפעול בתוך התחום החוקי ונמנעים מעונש מאסר, הם יישארו בתפקידם במסגרת הקביעות המוענקת להם.
זה לא האנשים, אלא התמריצים
אז אם אין ביכולת הציבור לבחור את האנשים הישרים לתפקידי נבחרי הציבור, ואין ביכולתם לבחור את הפקידים כלל, כיצד ניתן בכל זאת למגר את תופעת השחיתות?
נהוג לומר שהדבר טמון ב"תרבות הפוליטית" כלומר, במערכת הכללים והנורמות המקובלות במערכת השלטונית. במקומות בהם הדברים מתנהלים בקריצה בין חברים ומקורבים, השחיתות הופכת לדבר מקובל וכמעט מתבקש. לעומת זאת, במקומות בהם מקובל לדייק בחשבונות ולהקפיד על כל הנהלים באופן מלא, הדברים האלה כמעט לא קורים.
אלא שתרבות שלטונית היא רק חלק מהסיפור, וגם היא למעשה נובעת מאלמנט אחר שהוא לב העניין – התמריצים המובנים במערכת. לכל מעשה שחיתות שני צדדים – נותן השוחד מחד, ומקבל השוחד מאידך.
ניסיון מוצלח להתמודד עם בעיית השחיתות חייב להבין לעומק את הסיבות בגינן שני הצדדים פועלים – מדוע מבקש או דורש הפקיד את השוחד, ומדוע מסכים נותן השוחד לשלם עבור טובת ההנאה שהוא נהנה ממנה.
סוגי השחיתות הפקידותית מתחלקים באופן כללי לשני סוגים – בקשה של אדם מפקיד לאשר דברים לגיטימיים באופן מהיר ויעיל יותר ממה שהיה מתרחש לולא קיבל את השוחד, ובקשה מפקיד לאשר דברים שאינם לגיטימיים על פי חוק, ולא היו אמורים להיות מאושרים לולא שולם השוחד.
היחס בין שני סוגי השוחד משפיע באופן קריטי על סוג הפתרון המומלץ, זאת משום שהסוג הראשון נובע מעודף רגולציה ופיקוח והסוג השני נפתר באמצעות רגולציה ופיקוח.
רגולציה מאוזנת
במאמר שהתפרסם בכתב העת 'השילוח' בחודש ינואר, ביקש אריאל פינקלשטיין לברר עניין זה באמצעות סקירה מעמיקה של עשרים פרשות שחיתות מהשנים האחרונות. מתוך המקרים שנבדקו, עשר פרשות כללו מעשי שחיתות של פקידים העובדים במחלקות ההנדסה ובוועדות לתכנון ובנייה, ועשר כללו מעשי שחיתות של נבחרי ציבור, רובם ראשי ערים.
לאחר בחינת המקרים התברר כי ככל הנראה עודף הרגולציה בשלטון המקומי מהווה יותר בעיה מפתרון. במקרים רבים, הדרישה לשוחד הייתה נחסכת אילו המערכת הבירוקרטית פועלת ביעילות רבה יותר, והיו נדרשים פחות אישורים של גורמים שונים.
הניסיון לוודא כי התהליך נעשה באופן ישר והגון גרם לתמריץ גדול לנסות לעקוף את כל ההליך התקין ולהגיע ישירות לאישור המבוקש.
עם זאת, יש חשיבות רבה לפעולות ביקורת ואכיפה, גם אם התמריץ לבצע אותן ירד בעקבות הפחתת הרגולציה. הדבר נכון במיוחד במקרים בהם השחיתות מהווה פגיעה ברורה באינטרס הציבורי, כמו מתן אישור בניגוד להוראות החוק.
מיקוד המאמץ בייצור רגולציה אפקטיבית בתחומים הללו וצמצומה בתחומים אחרים, יכול להביא לצמצום משמעותי בהיקף השחיתות ובשחרור יזמים ואזרחים מבירוקרטיה מיותרת רבה. בכך טמון גם פוטנציאל כלכלי אדיר, שיש לפעול בכל האמצעים לשם מימושו בהקדם.
פקיד שמקבל כסף לזרז לתהליך בירוקרטי הוא מושחת אבל פקיד שתוקע תהליך בירוקרטי ולא מקבל החלטות בפרק זמן סביר בלי בלי לתת על זה דין וחשבון הוא גם מושחת.
אבל מעולם לא נכנס לכלא פקיד בוועדה שדחה בקשה באיזה שנה שנתיים או עשור כי הוא מפחד לקבל החלטה (ואז יגידו שהוא מושחת) או מהנדס עיר שמעביר במערכת עשרים שנה ולא עשה כלום ולא אישר אף בניין חדשה. או פקיד בעירייה שלא משלם בזמן לקבלנים.
לעולם גם לא ייכנס לכלא מי שמחליט לשלם תוספת אי ביטחון תעסוקתי במיליארדים לפנסיונרים עובדי מדינה לשעבר שמקבלים פנסיה תקציבית מובטחת עד גיל 120. להפך אולי זה אפילו יעזור לו להתרחק משם.
מסכים ב-100% עד שלא יפטרו פקידים לא יעילים ושתוקעים דברים בלי בסיס השחיתות לא תפחת.
פתרונות נוספים – שקיפות ומשילות.
שקיפות : פרסום תוצאות הצבעות, פרוטוקולים לתהליכי קבלת החלטות, דוחות וניתוחים שונים, יקלו על הציבור המעונין, לשפוט את נבחריו ואת תפקוד דרג הפקידים. כמו כן, זה יקשה על הסתרת פעילויות פסולות.
משילות : מתן 51% לפחות, מהמושבים במועצה, לרשימת הראש הנבחר, במידה ולא קיבל יותר. יצמצם את הסחטנות הקואליציונית המושחתת וההרסנית, שמקורה בפלגנות שמגיעה ממאבקי השליטה במדינה ובכנסת, שגם הם רצוי שיצומצמו. אין לזה מקום, בניהול שוטף של רשות עירונית מצויה. לא צריך את כל הסגנים, ממלאי המקום, התפקידים הפיקטיביים והג'ובים למקורבים, שנובעים מהצורך להקים קואליציה.