צרפת: ביקורת על טרור אסלאמי היא “מחלת נפש”

לאחר שהגיבה לתכנית רדיו שהשוותה בין מפלגתה לדאעש ביהמ”ש הורה למארין לה פן לעבור בדיקה פסיכיאטרית, שעשויה לקבוע כי אינה כשירה להתמודד בבחירות

סופגת מתקפה משפטית ופיננסית. מארין לה פן | Blandine Le Cain

ב-16 בדצמבר 2015, עיתונאי צרפתי בתחנת רדיו נפוצה השווה את מפלגת ‘החזית הלאומית’  לארגון המדינה האסלאמית (דעאש), באומרו כי יש ביניהן “מכנה משותף” וכי שניהם מדרבנים את תומכיהם “להתכנס לתוך הזהות שלהם”.

מארין לה פן, נשיאת מפלגת ‘החזית הלאומית’ שהגדירה את דבריו של השדרן  “מעידה לשונית שאינה מקובלת”, ביקשה מתחנת הרדיו זכות להגיב. לאחר מכן היא פרסמה בחשבון הטוויטר שלה תמונות שבהן נראות גופות של קורבנות המדינה האסלאמית והוסיפה: “זה דעאש!”.

התקשורת הצרפתית מיהרה להאשים אותה בהפצת תמונות “מגונות” ו”תועבה”, וזמן קצר לאחר מכן ממשלת צרפת הורתה למשרד המשפטים להגיש נגדה כתב אישום. ב-8 בנובמבר 2017 הסירה האספה הלאומית של צרפת את חסינותה הפרלמנטרית.

מספר חודשים לאחר מכן, שופט שמונה על ידי ממשלת צרפת הרשיע את לה פן “בהפצת תמונות אלימות”, בצטטו את סעיף 227-24 של החוק הפלילי הצרפתי, המגדיר את הפשע כדלקמן: “הפצה של מסר בעל אופי אלים, מסית לטרור, פורנוגרפי או דומה כדי להפר באופן חמור את כבוד האדם או להסית קטינים לעסוק במשחקים המסכנים אותם פיזית, או להפיק רווח כלכלי ממסר מעין זה”.

כחלק מההליך המשפטי, מארין לה פן קיבלה מכתב מבית המשפט המורה עליה לעבור הערכה פסיכיאטרית כדי לקבוע אם היא שפויה. היא סירבה באומרה כי הצגת הזוועות שביצעה המדינה האסלאמית אינה הסתה לרצח, וכי תמונותיהם של קורבנות טרור אינן שוות ערך לפורנוגרפיה.

להפחיד ולהרוס

נכון להיום לה פן עלולה להישלח למעצר בכל עת והיא עלולה לקבל עונש של עד חמש שנות מאסר, אך שליחתה לכלא עשויה לעורר כעס בקרב תומכיה הרבים, לכן לא צפוי שזה יקרה.

סביר יותר כי זהו מאמץ להפחיד אותה, ואם אפשר, להרוס אותה מבחינה פוליטית. לפני מספר שבועות, ביקשה ממשלת צרפת מבית הדין האחראי על חקירת פשעים כלכליים לעקל שני מיליון אירו (2.3 מיליון דולר) מכספי הציבור שהוענקו למפלגתה של לה פן, שחדלה מאז ממרבית  הפעילות הציבורית שלה.

המתקפה הפיננסית נגד לה פן נוספה למתקפה משפטית. גם אם לא תישלח לכלא, נראה כי נעשה שימוש בחוק כדי שניתן יהיה להכריז עליה בלתי כשירה להיבחר לבחירות לפרלמנט האירופי הצפויות להיערך במאי 2019.

הנשיא מקרון | ויקיפדיה

נשיא צרפת עמנואל מקרון יודע כי היום מפלגת החזית הלאומית היא האופוזיציה העיקרית שלו בצרפת, וכי לה פן היא היריבה הפוליטית העיקרית שלו (זכתה ל-34% בסיבוב השני בבחירות לנשיאות בשנה שעברה).

מקרון נוהג לתאר את עצמו כאדם הדוגל בחזון “הפרוגרסיבי” של אירופה וכאויב העיקרי של מי שרוצים להתנגד לאסלאמיזציה, להגירה חסרת רסן ותומכים ריבונות לאומית – דעות שהוא תיאר כ“צרעת” ו”רוחות רשע“.

הוא תקף מילולית את שר הפנים האיטלקי מתאו סלביני וכן את ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן, המגבשים ברית אירופית של תנועות לאומיות הכוללת את מפלגתה של לה פן. מקרון לעומת זאת, תומך בסנקציות אירופיות נגד הונגריה ופולין אם יסרבו לקבל לארצם מהגרים נוספים.

מקרון מבין שניצחונה של ברית סלביני-אורבן יהיה לא רק בגדר השפלה עבורו, אלא שניצחונה של מפלגתה של לה פן בצרפת משמעו קריסה סופית של נשיאותו המתפוררת (אחוזי התמיכה שלו ירדו ב-6 נקודות בחודש שעבר, והם עומדים כיום על 23%). הוא אינו יכול לחסל את ברית סלביני-אורבן, אבל הוא יכול להשפיע על התהליך הפוליטי בצרפת.

האסלאם האמיתי?

עמדתו של מקרון נגד לה פן עשויה להיות גם ניסיון נוסף של ממשלתו לטייח את  האלימות האסלאמית בצרפת. כיום, ספרים ופרסומים המתייחסים לממד האלים הטבוע באסלאם מוחרמים ונעדרים מחנויות הספרים (אבל הקוראן עדיין נפוץ), וארגונים הנלחמים באסלאמיזציה של צרפת ואירופה נתונים להטרדות משפטיות.

פייר קאסן וכריסטין טאסין, מנהיגי אתר האינטרנט הצרפתי המרכזי המתנגד לאסלאמיזציה Riposte Laïque (“תגובה חילונית”), נאלצים לבזבז שעות רבות בבית המשפט ונקנסים בסכומים גבוהים דרך קבע. כדי להימנע מסגירת אתר האינטרנט שלהם, הם נאלצו להעביר את פעילותו מחוץ לצרפת ולאיחוד האירופי.

לאחרונה פורסם דו”ח בן 615 עמודים שכתב אחד מיועצי הנשיא, חכים אל קארוי, הממונה על תכנון המוסדות החדשים של “האסלאם הצרפתי”. הדו”ח מגדיר אסלאמיזם כ”אידאולוגיה נפרדת לחלוטין מהאסלאם” ואינו מתייחס כלל לקשרים בין אסלאמיזם לבין טרור. הדו”ח מתעקש גם על הצורך הדחוף להפיץ “אסלאם אמיתי” בצרפת ולאמץ הוראת ערבית בבתי ספר תיכון ציבוריים.

בתקשורת הצרפתית, כל אזכור של קשר בין אסלאם לאלימות נעלם כמעט לחלוטין. כאשר מוסלמי מבצע מתקפת סכינאות וקורא “אללה אכבר”, המסר הרשמי המפורסם עוד לפני החקירה הוא כי למעשה “אין כל קשר לאסלאם” “ואינו בעל אופי של טרור”  כל אמצעי התקשורת מצטטים באופן עיוור לאחר מכן את המסר. במתקפה האחרונה מסוג זה שאירעה ב-9 בספטמבר בפריז, שבעה אנשים נפצעו, ארבעה מהם באורח קשה.

הדלת לטוטליטריות

הסופר אריק זמור דיבר לאחרונה בטלוויזיה על האחוז הגבוה של צעירים מוסלמים בקרב אסירים בצרפת ועל עליית האנטישמיות המוסלמית בפרברים. בתגובה, המועצה המפקחת על הרדיו והטלוויזיה הודיעה  לתחנה כי זמור השמיע “הערות היוצרות סטיגמה על מוסלמים”, וכי אם יחזור עליהן אי פעם, יהיו לכך השלכות מרחיקות לכת. מנחה תכנית אירוח צרפתית החל להפיץ עצומה הדורשת כי זמור יורחק לחלוטין מהתקשורת הצרפתית, וגייס יותר מ- 300,000 חתימות בשבוע אחד.

זמור תהה אם יצטרכו לפתוח מחדש את הגולאג הסובייטי במיוחד בשבילו, או אם יצטרך לצאת לגלות מרצונו. הוא קיבל איומים ברצח כה רבים, עד כי כיום הוא נמצא תחת אבטחה משטרתית בכל שעות היממה.

חוקר מדעי המדינה, ז’אן איב קאמו, אמר כי למרות שהוא אינו מסכים עם דעותיה של מארין לה פן, “בכל מקום כאשר אומרים שיריב פוליטי הוא ‘משוגע’, נפתחת הדלת לטוטליטריות”.

עורך הדין רג’י קסטלנו כתב בירחון Causeur:

ישנה מדינה באירופה שבה נשיאה של מפלגת האופוזיציה העיקרית, לאחר שעוקלו נכסיה הכלכליים, עוברת הערכה פסיכיאטרית משפטית. האם זו רוסיה של פוטין או הונגריה של אורבן? לא. זו צרפת”

קסטלנו הוסיף כי בחוק שבו נעשה שימוש כדי להגיש כתב אישום נגד מארין לה פן השתמשו כדי להרשיע “סוטים” ו”פסיכופטים”, וכי נדרשה “הערכה פסיכיאטרית של מומחים”, מפני שפסקי הדין הפליליים שלהם כללו לעיתים קרובות חובה של קבלת טיפול פסיכיאטרי. “כל מי שצוחק על צרותיהם של יריביו הפוליטיים”, הוא אומר, “כדאי שיזכור כי אם ישלים עם מתקפות על חירויות פוליטיות, בקרוב יגיע תורו”.


גִי מילייר הוא פרופסור באוניברסיטת פריז ומחברם של 27 ספרים על צרפת ואירופה. המאמר המקורי התפרסם באתר מכון גייטסטון

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

16 תגובות למאמר

  1. ווואו זאת בדיחה ממש גרוע, להפך היא הכי מתאימה לשרת כנשיאת צרפת כי היא מתמודדת עם האמת !!!!!

  2. בכל פעם אני נדהם מחדש. “כניעה” של וולבק היא המציאות כבר היום. הנהגת אירופה הרסה את מה שניבנה במשך מאות שנים הרסה והורסת. מה שהיה לא ישוב.מקווה שיום אחד יתלו אותם.

  3. איסלמופוביה היא ההפרעה הנפשית היחידה שמי שאינו לוקה בה הוא חולה נפש.

  4. צרפת והאיחוד האירופי – ממובילי תהליך ההתאבדות הקולקטיבית של מה שעשינו לא מזמן נקרא אירופה. נכון להיום זו אירו-ערביה, ובטווח הקצר זו פשוט תענה על משאת נפשם של הפנאטים המוסלמים ותהפוך לח’ליפות הבאה. כל הכבוד צרפת, שאפו לאיחוד! חחחחחחח

  5. מי היה מעלה בדעתו ש-30 שנה לאחר קריסת בריה”מ צרפת תאמץ את השיטות הסובייטיות משנות ה-70 כאשר מתנגדי המשטר אושפזו בכפייה בבתי חולים לחולי נפש לאחר שבמהלך משפטם “המומחים” היו קובעים שהם לוקים בנפשם..

  6. כשאני קורא תגובות של מגיבים יהודיים ישראליים באתרי דעות ישראליים נראה לי שמה שקורה בצרפת יקרה גם כאן כאשר הממשל יהפוך לסמולני.אל תשכחו את הסיזון ואת ההתנכלות של מפא”י לחסרי תעודות חברי הסתדרות אדומות.זהו פאשיזם ופאשיזם היא אופציה בכל עם ובכל מדינה.בריה”מ גרמניה הנאצית אז צרפת בדרכה לשם כיום.

  7. קדימה להרוס את הבסטיליה מחדש.
    הם זקוקים לניקוי האורוות הקומוניסטי, שמתחזה לדמוקרטי
    זה מה שמנסים לעשות לבנימין נתניהו
    הקומוניזם בצרפת דומה לזה בארץ ואולי אף גרוע יותר
    בתי משפט שמשתפים פעולה עם גופים ומפלגות פוליטיות
    רק עכשיו נתבשרנו, כי בית המשפט בישראל אוגרים מידע בתיקים מיוחדים נגד אזרחים, המוחים וכותבים נגד שופטים ושיפוט…. הקג”ב וה- שטאזי כבר כאן.
    עכשיו גם יפתח גולאג לחינוך אנשים מחדש……

    https://mida.org.il/2018/11/11/%D7%94%D7%90%D7%97-%D7%94%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C-%D7%A2%D7%99%D7%A0%D7%95-%D7%A4%D7%A7%D7%95%D7%97%D7%94-%D7%9B%D7%9A-%D7%9E%D7%A8%D7%92%D7%9C%D7%AA-%D7%9E%D7%A2%D7%A8%D7%9B%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%A9/

  8. כמו אצלנו הפאשיזם של השמאל ובתוכו בית המשפט1
    שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים רפאל יעקובי קבע שלתנועת ‘אם תרצו’ ישנם מאפינים או הבטים פאשיסטים” קבע, קבע. מאימתי בית המשפט מומחה למחשבה פוליטית? מאחר והחליט כך לקבוע, מוטב היה אילו התעמק יותר בהגדרת המונח הפאשיזם. פאשיזם הוא מהמילה האיטלקית פאסיו –Fascio. אגד או צרור. אגד זרדים – שכן כל הזרדים ביחד – אנחנו חזקים, וכל אחד לחוד חלש. זה היה הסמל של הלגיון הרומי. לכן בפשיזם המדינה בשל ערכה המוסף מסכום חלקיה, היא ערך עליון. המדינה היא בלבד הדואגת לפרטים, ומותר לה לעשות הכל בשם ולמען העם לכן הפרטים מרצונם מותרים על חרותם. את הפאשיזם מאפינת האמונה שהשלטון שבידי השולטים חייב להיות נצחי אלו מורמים מעם ובשל יכולות מיוחדות הגיעו לתפקיד. הסמכות מוחלטת – חייבים לציית לה. כל צורות השלטון אחר פסול, הם הסמכות האחרונה. המדינה או מוסדותיה הם מעל הכל, היחיד בטל לחלוטין. הייצוג אינו אישי ובא לידי ביטוי באיגודים. בפשיזם מותרת מפלגה אחת בלבד השאר אינן לגיטימיות.המונח פאשיזם יכול להיות מימין וגם משמאל. בישראל לגבי מרכזי הכוח רק השמאל לגיטימי. מערכת המשפט הישראלית המקבלת לשורותיה רק בעלי השקפה פוליטית מתאימה לה. בישראל משפטנים בשרות המדינה לקחו לעצמם סמכות מוחלטת תוך שלילת כל בקרה חיצונית.

    השיטות המועדפות
    התאגידים הם אחד מאמצעי הפיקוח לכן להם חופש פעולה יחסי. השליטים מחלקים מתנות כדי לשמר את האינטרסים ההדדיים של העלית. אנשי עסקים או מקורבים לשלטון מנצלים זאת לזכיה בעמד ולהתעשרות, לדוגמא אצל שמעון פרס ההפרטה נעשתה בהענקת חברות ממשלתיות כמתנות לבעלי הון על חשבון שאר האזרחים. שני הכיוונים לשחיתות: השליטים זוכים לטובין מהעלית הכלכלית, וזו נהנית בתמורה מהעדפת השליטים הצוברים עושר גם ממקורות אחרים למשל, גניבת משאבים לאומיים. מנגנוני הביטחון הם בשליטת אותה עלית כפי שאהוד ברק דאג לקדם שמאלנים בצבא גם המשטרה בעיקרה שמאלנית. התקשורת מסתירה שהרי היא חלק מאותו שלטון, לכן אין כמעט מי שמסוגל לפעול נגד השחיתות כי הציבור אינו מודע למתרחש.

    תעמולה בלתי פוסקת – הפצת מידע מוטעה: קורה שרשות השידור מודה ב”דיסאינפורמציה” כלשונה! בחלק מהמדינות התקשורת בשליטת המועדפים פוליטית ולעולם אינה חורגת מהקו. במדינות אחרות די בשליטה מעודנת יותר כדי להבטיח את צייתנותה, בין האמצעים: שלילת רישיונות ומימון, לחץ כלכלי, פנייה להתאמה אידאולוגית ואיומים מרומזים. בישראל ישנה יועצת משפטית המתאימה לרצונו של בית המשפט השולט פוליטית. בתקשורת הישראלית הקו השמאלני שלה אינו מותיר לאחרים להתבטא. ברשות השידור רשימה שחורה של אישים שאסור להזמנים. באמצעות שימוש תעמולה מתוחכמת האוכלוסייה משלימה עם הפרות זכויות אדם באמצעות דחיקה לשוליים ואף דמוניזציה של אלה שזכויותיהם נפגעות. כאשר ההפרות גסות במיוחד, נעשה שימוש בסודיות, הכחשה והפצת מידע מוטעה כפי שעושים במשטרה בפרקליטות ובבית המשפט. שימוש בשעירים לעזאזל כאמצעי להסיח את דעתם של אנשים מבעיות אחרות, ובאופן מבוקר ניתוב התסכול הציבורי לכיוון הרצוי. בישראל אלו נעשים כנגד חרדים ומתנחלים לשיטתם המבזבזים את משאבי הציבור ולא שחיתות השלטונית.

  9. כמו אצלנו הפאשיזם של השמאל ובתוכו בית המשפט2
    הסתרת המידע – הפשיסטים מתעבים את חופש המחשבה והביטוי של דעות אחרות. בישראל ההסגל האקדמי נמצא תחת פיקוח הדוק של ראשי האקדמיה ; חברי סגל שאינם מישרים קו עם הנורמה הפוליטית השמאלנית סובלים מהטרדות או מסולקים. ביטויי רעיונות אחרים נתונים להתקפות קשות. מבחינתם רק לביטוי דעתם יש ערך כלשהו. גם אומנים מקבלים חשיפה ומעורכים רק אם הם בשמאל. כמה מעצבנים אותם המגיבים אותם “טוקבקיסטים” ארורים ! משאלי/סקרי דעת קהל בדרך כלל מזויפים. בבחירות, האליטה השולטת דואגת להטות את התוצאות לכיוון הרצוי, מזכיר את ימי מפ”אי העליזים. בין השיטות לעשות זאת: שליטה במנגנון הבחירות עצמו, איומים על מצביעי אופוזיציה או שלילת זכויותיהם, פסילת קולות חוקיים, וכמוצא אחרון – פנייה אל מערכת המשפט, הנאמנה או שהיא חלק מהשליטים – בישראל השמאל שולט באמצעות משפטנים הפרקליטות ובית המשפט שחטפו את השלטון.

    רשויות חוק מעולות ואכזריות
    המאפין העקרי הוא מערכות צדק פלילי אכזריות עם מספר עצום של אסירים בבתי הכלא – בישראל כל שנה רבבות רבות נעצרמם ומושלכים לכלא על ידי המשטרה הפרקליטות ובית המשפט השמאלנים. המשטרה זוכה להאדרה ונהנית מכוח כמעט בלתי מוגבל, שמביא תכופות לניצול לרעה של כוחה. פשע רגיל ושונות פוליטיית נכרכים יחד לאישומים פליליים חסרי בסיס לשימוש נגד יריבים לדעה – במשטרה ובפרקליטות הרבה מאוד תיקים באפלה במיוחד נגד מדינאים מימין. ישנו טיפוח פחד ושנאה כלפי פושעים או יריבים כתירוץ להגדלת סמכויותיה וכוחנותה של המשטרה – המשטרה אינה מונעת פשעים וגם אינה מנסה במיוחד לתפוס פושעים כדי למנוע השנות פשיעה, לעומת זאת מרבה לתפור תיקים למי שנוח לה. ביטול האזרחים בפני המדינה, המוסדות שמרכיבים אותה ישראל בפני מוסדות אכיפת החוק שבידיהם חיים ומוות, זהו פאשיזם.

    בעקרון כאשר מוסדות אכיפת החוק יוצאים נגד אזרח, בית המשפט מניח תקינות, ללא כל כונה לבדוק את התנהלות אותם אירגונים. בית המשפט מניח תקינות חקירות המשטרה בין השאר על פי הוראתו של “הדמוקרט הגדול” -אהרון ברק. אף קודם לכן דאגו לקדם זאת בחוק – סעיף 10ב’ לפקודת הראיות. כל מה שחוקר משטרה כותב ומביא את החשוד לחתום, בין אם בתחבולות בהפחדה לחץ ועינויים, נחשב כתקין ואמיתי ללא תקנה. לכך השלכות חמורות על כל מה שהמשטרה מרשה לעצמה לעשות בלא שמישהו יתן את הדין. התעללות ועינויים נוראיים בעצורים/נחקרים גם הטפלות לאנשים ברוחוב ומעצרים ללא סיבה. שופטים לא רק שאדישים לגמרי לקורות את העצורים הנחקרים במשטרה, אלא שמגיבים בבוז ובשטנה. לא נדיר שפורצים בצחוק לועג רועם למשמע תאורי זועות וסיוטים שעברו על הנאשמים. שופטים כלל אינם מוצאים לנכון להעביר לגורמים מוסמכים כלשהם את הטיפול בפשעי המשטרה, כפי שהם יודעים לעשות לגבי מדינאים שאינם “מתנהגים יפה” בהתאם לרצונם.

    התביעה מסתירה חומרי חקירה מהנאשמים, אך שופטים נותנים לה גיבוי ישנם גם שופטים הטוענים – בניגוד לחוק כי זו זכותה של ה תביעה הטענה היא שתובעים עובדים בנאמנות ועל נאשמים לסמוך על שיקול דעתם של התובעים. התביעה גם בזמן המשפט מביעה התנגדויות שונות להצגת חומר עדות כמו חומר חקירה, מוצגים ואף מתנגדת לזימון עדים. על פי חוק סדר הדין הפלילי אסור לתביעה להתערב באופן הגנת הנאשם ובכל זאת שופטים תומכים בתובעים בכל מעשיהם.

  10. כמו אצלנו הפאשיזם של השמאל ובתוכו בית המשפט3
    התיחסות בית המשפט כלפי התביעה הוא באהדה וכבוד וקבלת כל הדרישות, ואילו כלפי הסנגוריה יחס של זלזול עוינות וגם השפלה. לפני שנים לא רבות החליטו השופטים שעורכי דין המיצגים לקוחות בשעה שהם עוזבים את אולם הדיונים, עליהם להפנות את חזיתם אל השופט ולהתקדם אל הדלת רק בהליכה לאחור. נוהג זה היה מקובל כלפי בני מלוכה ואצולה. אולי יש להיות אסירי תודה על ששופטים אינם דורשים שישתחו אליהם אפיים ארצה. לאור תאות השררה והכבוד שלהם אולי גם זה יגיע. לא יקל הדבר כי עורך דין העוזב את האולם באופן טבעי, כלומר פונה אל הדלת ואפילו בעמידתו בדלת פונה אל השופט וקד קידה, זוכה למבט נזעם ולהטיית ראש לאמר לו שנהג בחוצפה. ככל ששופט פחות הוגן והתנהגותו מעוררת יותר בוז, כך הוא מקפיד יותר על גינוני הכבוד כלפיו.

    שופטים אינם דורשים כל גינוני כבוד מצד נציגי המדינה התובעת, מצד הפרקליטות או התביעה המשטרתית. נהפוך הוא כלפיהם הם המגלים יחס של יראת כבוד. עורכי הדין המופיעים בבית המשפט, הן הקטגור והן הסנגור נחשבים לקציני בית המשפט במובן זה שעליהם לעזור לבית המשפט לעשות משפט. מעשית רק התובע נחשב על ידי בית המשפט לקצין בית המשפט. שופטים אינם מתחשבים כל כך בבקשותיהם של הסנגורים ואילו משאלות התובעים הינן בגדר הוראות. הכל בשם ניהול תקין של משפט. התיחסות זו תקפה גם כאשר תובעים עוברים על כל חוק וכל תקנה. תובעים הם המיצגים את המדינה על כן תובעים על פי תפישתם המעוותת של שופטים הם המיצגים את הציבור, את האינטרס הציבורי. תובעים אמורים ליצג את האינטרס הציבורי אלא שברוב המקרים מיצגים רק את רצונם “בנצחון”- השגת הרשעה בכל מחיר. הסנגורים לפי גישה זו מיצגים “רק” אנשים פרטיים. גם כאשר כל יום העבודה הם שופםטים דנים לא באדם בודד אלא ברבים הנפגעים מגישה זו, אין הם רואים את הנאשמים כפרטים מתוך כלל הציבור הרחב, שכל אחד מעונין ביחס ובמשפט הוגן. זאת על שום שרק מוסדות המדינה לשיטתם מיצגים את האינטרס הציבורי, ואילו אנשים פרטיים אינם הציבוריות – גישה פאשיסטית טהורה.

    גישת השופטים כלפי עצמם – בית המשפט גופו כלומר הם מוסד חשוב ביותר במדינה, על כן הם כמובן מאליו ראויים לכוח מוחלט. לא העם יבחר בהם או ידיח אותם, לא העם יבקר אותם. עליו לחלוק להם כבוד וזה מעוגן בחוק בסעיף זילות בית המשפט לחוק העונשין. כל מה שבית המשפט דן בו אסור בבחינה מחודשת כלשהי. למשל חוק מבקר המדינה אוסר בקרה של כל דבר הנמצא בהליכים משפטיים וגם כשעבורו המשפט הסתיים. על כל השגה או תלונה לגבי בית המשפט להיות מופנית אל גורמי בית המשפט בלבד והם לבדם המבררים וקובעים על פי הדרך שהחליטו עליה שהיא קביעה בעצמם לגבי עצמם. שופטים מצפים שכולם ישבחו יהללו וירוממו אותם, את הצדק והקידמה היוצאת מתחת ידם. כל מי שאינו עושה כך, חוטא לשיטתם בעזות מצח ויוצא נגד שלטון החוק שהוא כמובן חופף לשלטונם המוחלט כי את קביעותיהם יש לקבל כאמת מוחלטת – הדוצ’ה תמיד צודק.

  11. כמו אצלנו הפאשיזם של השמאל ובתוכו בית המשפט4
    המטרה המוצהרת של שלטון פאשיסטי היא טובת וחיזוק המדינה, אם כי בדרכי פשע שאחריתם החלשת המדינה. בניגוד למדינה הפאשיסטית שחרתה על דגלה את חיזוק קיומה ופריחתה, אם כי ברמיסת הפרט לא השיגה מטרה זו, בית המשפט בחתירתו המתמדת תחת אושיות קיומה של המדינה מנסה להראות עד כמה אינו פאשיסטי. אלא שכל דרכיו הן פאשיסטיות ובכך חוטא מכל כיון נגד קיום המדינה. גם בהתערבותו בעניינים מדיניים ואף צבאיים לרעת המדינה. בית המשפט בישראל עושה ככל שהוא יכול לפגוע בבטחון המדינה ובחזון הציוני. בית משפט זה מצטין גם בעריצות שחיתותו כלפי האזרחים ההורסת את החברה.

    במדינה פאשיסטית יכולים חלק ניכר מאזרחיה לחיות חיים טובים יחסית כל עוד הם כנועים לשלטון, מבלי שידעו רע מהמדינה. אלא שאוי לו לאזרח שרשויות החוק שמות עליו יד. במקרה זה רשויות החוק עושות בו כל שהן חפצות. הם השלטון ועל כן הרשויות מתפקדות על פי כללי המשחק הנוחים להן בכל עת. האזרח אינו יכול לעשות דבר. כאלו הן רשויות החוק במדינת ישראל ובית המשפט בראשן נותן את הגיבוי המוחלט. בשונה ממדינות פאשיסטיות יחס זה אינו נובע מהשלטון המרכזי כי אם מהרשויות עצמן, בינהן בית המשפט הבלתי מפוקח המגבה סדר זה. יחס הוגן לא קיים, כללי המשחק אינם מובהרים לאזרח והם יכולים להשתנות ככל שהרשויות חפצות. מבחינת המאפין העקרי של מדינה פאשיסטית בית המשפט בישראל עונה להגדרה זו. בחינת עיקר העיקרים של עבודת בית המשפט – קיום יחס הוגן וניהול משפט הוגן, הרי שזהו ההבט הפאשיסטי של מערכת המשפט בישראל. המערכת המשפטית כמובן אינה עונה להגדרה של רצון בטובת המדינה אם כי זה אינו מאפין שהוא יחודי לפאשיזם ולא המאפין השלילי. המערכת המשפטית ועמה שאר השמאלנים כמובן אינם מודעים לפאשיסטיותם כי כי כך למדו שכל שמאל הוא לא פאשיסטי וכל אוהב מולדתו הוא פאשיסט… המשפטנים השמאלנים יכולים בלי שום ריסון עצמי לכפות את דעתם הפוליטית על אחרים אך עם מישהו אחר רק מביע ספק מייד מתנפלים עליו שהוא כופה את דעותיו הפוליטיות. אלה הפאשיסטים, לא מי שמחזיר לעצמו את הגזילה של הארץ.

  12. אין לצרפתים פתרון.רק להגר.מי לאיזור הכפר ועיירות קטנות.מי למדינה אחרת.מי מעבר לים.לישראל.אוסטרליה.ניו זילנד.אמריקות.זה מה יש.

  13. צרפת הטוטליטרית גם מפעילה מזה שנים חוקים דרקוניים נגד כתות שזכו לגינוי מגורמים באיחוד האירופי.