ימנים? בית המשפט משתמש בדו"ח של ארגון שמאל כדי לרגל אחריכם

בחלק א' של התחקיר חשפנו כיצד מערכת בתי המשפט מפרה לכאורה את החוק בכך שהיא מנהלת מעקבים ואוספת מידע על אזרחים, רק כי העזו לבקר שופטים ברשת. כפי שדיווחנו ב'מידה', “נוהל עבודה ובקרה לטיפול בפרסומים פוגעניים ברשת” שנכנס לתוקפו לפני כשלוש שנים, יוצא מנקודת הנחה כי קיימת “תופעה הולכת וגוברת של פרסומים המופצים באינטרנט וברשתות חברתיות, הכוללים ביטויים שיש בהם השפלה, ביזוי ופגיעה בכבודם של השופטים”.

כיצד במערכת בתי המשפט מבקשים 'להוכיח' כי תופעה כזו קיימת? בדיון שנערך בחודש יוני האחרון בכנסת, יועמ"ש בתי המשפט עו"ד ברק לייזר סיפר כי "מחקרים שבוצעו מעידים על כך שכל חמש דקות נרשמת ברשת קללה או קריאה לאלימות נגד מערכת בתי המשפט. כל חמש דקות…230,000 קריאות נגד מערכת בתי המשפט בשנה. השיח הוא שיח אלים".

לייזר לא טרח לספר לחברי הכנסת מה הם אותם "מחקרים" מהם שאב את הנתונים הדרמטיים לכאורה, אך כעת אנו חושפים כי המקור הוא 'דו"ח השנאה' של 'קרן ברל כצנלסון', גוף שמאל שהיה קשור בעבר למפלגת העבודה.

הדו"ח של קרן כצנלסון עליו הסתמך יועמ"ש מערכת בתי המשפט פורסם ב-31 בדצמבר 2017, ומחבריו טוענים כי הוא מנתח את "מופעי ההסתה והשנאה נגד שופטים ובתי המשפט ברשת". בדו"ח נטען אמנם כי התפרסמו "230 אלף קריאות נגד מערכת המשפט" – הנתון המפוצץ  אותו ציטט גם עו"ד לייזר – אך כאשר צוללים לפרטים מתקבלת תמונה שונה מאוד.

באופן תמוה, במערכת בתי המשפט מנתקים בין האג'נדה הפוליטית המובהקת של כצנלסון לבין תוצרי הדו"ח: "אין כל קשר בין ההשתייכות הפוליטית של הקרן, ככל שישנה כזו, לשימוש בהצגת הנתונים”, טוענים בהנהלת בתי המשפט, שגם מכחישים כי בטרם פרסום הדו"ח התקיים שיתוף פעולה או קשר כלשהו בין הצדדים. התגובות המלאות יובאו בסוף הכתבה.

עושים צחוק מההסתה

מקריאה בדו"ח מתברר למשל כי קרוב למחצית מההתבטאויות הנספרות היו מקרים בהם כונתה מערכת המשפט "שמאלנית". האם הגדרת שופט כאיש שמאל מצדיקה מעקב אחר אזרחים, ייתכן ובניגוד לחוק, ועוד במימון הציבור? מבחינת הנהלת בתי המשפט התשובה חיובית.

בכצנלסון נתקלו בבעיה אחרת: לפי הממצאים מתברר כי אין ממש קשר בין התבטאויות פוליטיקאים לבין התקפות על שופטים. אז מה עושים? קובעים כי גם שתיקה היא הסתה: "חשוב לזכור שבשביל להסית ולעודד הסתה צריך לשמוע מה נבחרי הציבור אומרים וגם לשמוע את מה שהם לא אומרים. מתי הם שותקים אל מול הסתה נגד שופטות ושופטים. כי הסתה ושנאה במרחב הציבורי משתוללות גם כשאין גיבוי וגינוי של המערכת הפוליטית", כותבת ענת רוסיליו, מנהלת 'דו"ח השנאה'.

כשאנשי כצנלסון כותבים "נבחרי הציבור" הכוונה כמובן לפוליטיקאים מהימין, כפי שנכתב בדו"ח: "בשנה האחרונה שמענו יותר ויותר נבחרי ציבור מהקואליציה יוצאים נגד מערכת המשפט". המעגל נסגר כאשר הדו"ח מדגיש כי 91% מהביקורת הפוליטית נגד בית המשפט מקורה ב"פרופילים המזוהים עם הימין", אך לא מסביר כיצד מסווגים פרופיל מסוים כימני או שמאלני.

אין שנאה לנתניהו

הטענה לפיה עיקר שיח השנאה מגיע מ"פרופילים המזוהים עם הימין" היא נקודה שחוזרת על עצמה מספר רב של פעמים בדו"חות, ונראה כי אנשי כצנלסון משתדלים להדגיש אותה היטב. אך כאשר התברר כי התבטאויותיו הגזעניות למשל של גידי אורשר כלפי בני עדות המזרח זכו לתמיכה נרחבת יחסית, לפתע נשכחה החלוקה בין ימין לשמאל. מחברי הדו"ח אף רמזו כי דווקא פוליטיקאים מהימין, דוגמת נתניהו ומירי רגב, שגינו את אורשר פעלו "לרכב על הגל" כדי "לחזק את הניכור בין אשכנזים למזרחים".

'מחקר' אחר שפורסם בשנה שעברה הוא 'דוח השנאה נגד מוסדות שלטון ודמוקרטיה'. בכצנלסון טענו כי "ההסתה" קפצה במאות אחוזים ולא הותירו מקום לספק על מי מוטלת האשמה: "יהיו כאלו שבשם האיזון הקדוש יטענו שניתן למצוא קיצוניים משני הצדדים. אולי. אבל ההסתה מגיעה מהראש. מממשלה שאיבדה כל רסן".

בעוד שהדו"ח מתיימר למדוד שיח שנאה נגד ראשי "מוסדות ממלכתיים" דוגמת הנשיא, הרמטכ"ל והמפכ"ל, בכצנלסון לא התייחסו כלל לאמירות מבזות או מסיתות נגד ראש הממשלה, היועץ המשפטי לממשלה, שרים וחברי כנסת מהקואליציה. זה לא הפריע לכצנלסון לנטר "אמירות מסיתות" נגד רביב דרוקר, אמנון אברמוביץ' או אילנה דיין, שכנראה עונים להגדרה של נציגי "מוסדות ממלכתיים" יותר מאשר נתניהו ושריו.

בדרך זו נבצר מקוראי דו"חות השנאה להיחשף למשל לכרזות המציגות את נתניהו במדים נאצים, השוואות בין ראש הממשלה להיטלר ולמחבלי דאעש ו'מיצג האמנות' בבצלאל בו נראית תמונתו של ראש הממשלה על רקע חבל תליה. חלק מאותן כרזות פורסמו על ידי אנשי תקשורת או פעילים פוליטיים מוכרים.

בכצנלסון לא היו מוטרדים יתר על המידה גם משלטי חוצות ואמירות מצד אנשי שמאל כמו אלדד יניב וזהבה גלאון נגד היועמ"ש מנדלבליט. גם הכרזה הגזענית בהפגנת השמאל בה הוצגו חברי הכנסת ביטן ואמסלם כקופים לא זכתה להתייחסות.

בדו"ח שעסק בנשיא ראובן ריבלין נכתב כי "הביקורת הבלתי עניינית הגיעה ממצביעי ימין בלבד שהביעו עמדה רגשית כנגד הנשיא" – כלומר הבעת "עמדה רגשית" כלפי ריבלין הופכת לפשע שנאה חמור, בתנאי שהיא נעשית מימין. בכצנלסון אמנם מודים כי "כמעט אף אחד מהגולשים לא קרא לאלימות פיזית כנגד הנשיא", אך זה לא מפריע להם לקבוע נחרצות כי הביקורת הימנית על ריבלין "הפכה בן רגע להתלהמות אלימה ומסוכנת".

ה'מחקר' היחיד של כצנלסון שהתנגח באופן מובהק בשמאל התפרסם באוקטובר 2015, כאשר מונה המפכ"ל רוני אלשיך לתפקידו וזכה לתיאורים מעליבים כמו "משיחיסט וימני". בפברואר האחרון איזנו בכצנלסון את התמונה ודיווחו על "עליה חדה בשיח השנאה נגד מפכ"ל המשטרה", אך האשם הפעם: "הימין התומך בראש הממשלה".

מטנפים ומטיפים

קרן 'ברל כצנלסון' מגדירה עצמה "קרן חינוכית-רעיונית הפועלת על פי ערכי תנועת העבודה, לקידום ולהתחדשות המחנה הסוציאל-דמוקרטי בישראל". לפני כחמש שנים פרסם נדב פרי תחקיר בערוץ 10, בו נחשף כיצד נעשה שימוש בקרן על מנת לכסות את חובותיה של מפלגת העבודה, בראשה עמדה אז שלי יחימוביץ'. הקרן החזיקה בעת פרסום התחקיר בכ-50 מיליון שקלים בבנק, בנוסף לשטח עצום של 1,100 דונמים בלב השרון.

בעבר כבר קבעו בג"ץ ומבקר המדינה כי שימוש בקרן לצרכי מפלגת העבודה הינו עבירה על החוק, אולם הנוהג להשתמש בה לכיסוי חובות נמשך לאורך השנים. "הקרן בעצם משמשת מעין כספומט, קופה ב' כדי שהמפלגה תוכל להשתמש בה. הבעיה היחידה היא שזה פשוט לא חוקי", קבע אז יניב כרמל, חבר דירקטוריון בקרן, שכיום פועלת בנפרד ממפלגת העבודה.

מלבד האג'נדה הפוליטית המובהקת והבעיות המתודולוגיות, הדו"חות של כצנלסון מוכתמים גם בצביעות מרהיבה, לנוכח התבטאויותיו התדירות של בכיר הארגון רמי הוד, המשמש כמנהל 'המרכז הרעיוני' של הקרן.

בכצנלסון מסבירים כי "דו"ח השנאה נועד להציב בפנינו מראה" ומטרתו לאמוד "את מידת זיהום השיח ואת ההשלכות על חיינו" – אך נראה שמי שתורם רבות ל"זיהום השיח" הוא לא אחר מהוד עצמו. אלו רק מקצת ההתבטאויות של הוד מהעת האחרונה כלפי אישים שהוא לא מסכים איתם: "חבורת אפסים", "חבורת דבילים", "קוקו", "חתיכת בור", "שקרן וקשקשן", "צמד הלצים", "פסיכים מוחלטים", "ימין ליברלי בת*ת שלי" (פעמיים), "כתב חצר עלוב","ערוץ הטרור" ועוד ועוד. בכצלנסון סירבו לומר האם הכלילו ביטויים אלו ב'דו"ח השנאה'.

ימין ליברלי בתחת שלי https://t.co/uJnduVfG1o

— Rami Hod (@Rami_Hod) July 11, 2018

הוד גם לא בוחל באיומים כלפי עיתונאים ואישי ציבור מהימין: "אין לי ספק שבקרוב יישפך פה דם… צריך לעצור את זה עכשיו", כתב הוד ובהזדמנות אחרת איים על עיתונאי: "החברה הישראלית תבוא איתך חשבון".

אין לי שמץ של ספק שבקרוב יישפך פה דם. הוא יהיה כל כולו על ידיהם של מפיצי העלילה האנטישמית נגד הקרן החדשה לישראל. ואלה שמות: בנימין נתניהו, מירי רגב, אבי דיכטר, ארז תדמור, מתן פלג, עקיבא ביגמן, משה איפרגן. קמפיין השקרים וההסתה הנוכחי הוא רק קדימון לבחירות. צריך לעצור את זה עכשיו.

— Rami Hod (@Rami_Hod) August 5, 2018

בזמן שבכצנלסון נחרדו מכך שאנשי ימין מעזים לכנות שופטים בישראל בתואר "שמאלנים", רמי הוד לא בוחל במילים כדי להביע דעתו על אישי ציבור ממחנה אחר: רבנים מהציונות הדתית הם "פושעים" ו"האייתולות של חוק הלאום"; ראש הממשלה הוא למעשה "בנימין ארדואן. נבל, שקרן, מסית. כתם שחור בהיסטוריה של ישראל"; השר ארדן "יודע רק לשקר ולהסית?"; והשרה מירי רגב זכתה מהוד לברכות בסגנון: "ייקח לנו המון זמן לנקות את הזבל שאת משאירה פה".

לא ברור מה יעשה נתניהו אחרי שיסתלק מחיינו- תא במעשיהו, דירקטור בנובל אנרג'י, יועץ למארי לה פן. אבל ברור לגמרי מהי המורשת שהוא ישאיר אחריו- הפיכת השלטון ממכשיר לשיפור חיי האזרחים לראש החץ בקמפיין מתמשך נגד האויב מבפנים. בנימין ארדואן. נבל, שקרן, מסית. כתם שחור בהיסטוריה של ישראל.

— Rami Hod (@Rami_Hod) April 3, 2018

למגינת לבנו, הוד גם אינו מחבב במיוחד את אתר 'מידה', שכונה על ידו "זרוע התעמולה הארסית והמסיתה של ראש הממשלה". הוד אף כינה את גדי טאוב "אינטלקטואל הבית של אתר מידה" – על אף שטאוב מעולם לא פרסם מאמרים ב'מידה', ואף זכה בעבר לביקורת נוקבת באתר זה.

הבדיחה על חשבוננו

על רקע אמירות אלו של הוד, מעניין לקרוא את המילים הבאות שמתארות את ה'אני מאמין' של דו"ח השנאה של קרן ברל כצנלסון:

אנו מאמינים כי לרמת השיח, ולמעשה – לרמת זיהום השיח, השלכות שליליות על חיינו. ואחת הדרכים להתמודד עם התופעה היא להציב מראה קבועה, כזו שתעודד אותנו לעשות את הצעד הראשון ולהפחית את מידת השימוש במילים פוגעניות והרסניות… אנו מבקשים למצוא את מחוללי השינוי בקרב מובילי דעת קהל ולהניע אותם לקחת אחריות"

לא ברור אם בקרן כצנלסון ישרים מספיק לבקש גם מהוד לקחת אחריות על אמירותיו, אך האמת היא שמי שצריך לתת את עיקר הדין בפרשה הזו הוא גוף ציבורי נכבד כמו מערכת בתי המשפט שלא רק עושה שימוש במסמך מוטה פוליטית, אלא גם שואבת ממנו לגיטימציה להכין רשימות שחורות של אזרחים – לכאורה בניגוד לחוק.

תגובות

ממערכת בתי המשפט נמסר: "אשר לשימוש בנתונים שפורסמו באתר האמור, יצוין כי במסגרת ההכנה לדיון בכנסת נחשפנו למחקר הרלוונטי. עצם השימוש בנתונים לא הוסתר והפונה קיבל על כך מענה מפורט במסגרת בקשה לקבלת מידע שהגיש לאחרונה לממונה על חופש המידע בהנהלת בתי המשפט. אין כל קשר בין  ההשתייכות הפוליטית של הקרן, ככל שישנה כזו, לשימוש בהצגת הנתונים".

מקרן כצנלסון נמסר:

בנוגע להשמטת ראש הממשלה והיועמ"ש מ'דו"ח השנאה':

"בדו"ח המיזוגניה שערכה הקרן שרת המשפטים ושרת התרבות מופיעות גם מופיעות. הדוח המדובר נוגע לאישים שעומדים בראש מוסדות. בדוח הבא נשקול להוסיף התייחסות ליועץ המשפטי לממשלה, ואנו מודים לכם על הרעיון. ביחס לראש הממשלה, נשקול את הכללתו בדוח הבא, ואולי אף נעשה שימוש ביחסים המיוחדים שלכם איתו, על-מנת ליהנות מאשדי המידע שאתם אוגרים אודותיו".

בנוגע לשאלה האם היועמ"ש לייזר או מערכת בתי המשפט היו מעורבים בדו"ח של הקרן:

"סביר שעו"ד שלייזר הוא משתמש אינטרנט מיומן, והשמועה על מנוע החיפוש גוגל הובאה לידיעתו; הנה כי כן הוא עשה שימוש נבון במנוע החיפוש והגיע לאוצר המוכמן, שחשוף לעין כל באתר דוח השנאה ובדף הפייסבוק של קרן ברל כצנלסון".

בנוגע לשאלה כיצד מסווגים בדו"ח פרופילים כמזוהים עם ימין או שמאל:

"מערכת 'מידה' מוזמנת לפנות לחברת ויגו, העוסקת בניטור וניתוח של השיח ברשתות במגוון רחב של תחומים, על-מנת להשכיל בשאלה המופשטת, מיהו פרופיל ימין ומיהו פרופיל שמאל".

בנוגע לביטויים הפוגעניים של בכיר הקרן רמי הוד:

"לדאבוננו, ביטויים 'הקשים' כמו 'צמד לצים' המופיעים בפרופיל הטוויטר של מנכ"ל המרכז הרעיוני של הקרן הם אפילו לא קצה חיוור של צל דהוי לעומת ההתייחסויות שקוטלגו בדו"ח השנאה תחת התארים – הסתה, גזענות, וקריאה ואלימות. לצערנו העוד יותר רב, לא מעט מהתכנים המתפרסמים באתרכם הלא ממש מכובד ולא ממש נטול פניות, היו יכולים להיכלל תחת אותם תארים. ואכן, פנייתכם חידדה בקרבנו את הצורך להכליל בדוח הבא גם תכנים פוליטיים מסיתים ומשסים, הפועלים בשירותו של ראש הממשלה, ואשר מתחזים לאתרים עיתונאיים".

מארגון לביא הפועל לביטול נוהל המעקב של הנהלת בתי המשפט, נמסר: "הסתמכותה של הנהלת בתי המשפט על גורמים פוליטיים מוטים, מביאה בהכרח לאבדן אמון הציבור במוסד ממלכתי שאמור היה להימנע מכניסה לזירה הפוליטית. ייסודו של נוהל המעקב נומק בנסיון להשיב את אמון הציבור הישראלי במערכת המשפט, אך הלכה למעשה נוהל זה והתנהלותה של הנהלת בתי המשפט מעמיקים את אבדן האמון במערכת המשפט. אנו קוראים לשרת המשפטים איילת שקד להורות על ביטול נוהל המעקב לאלתר".