עשור למתקפת הטרור במומבאי: הלקחים הכואבים של הודו

ה-26 נובמבר 2008. סירה ובה עשרה מחבלים עוזבת את קראצ'י שבפקיסטן. הם חוטפים סירה הודית, רוצחים את כל אנשיה למעט רב החובל, ומאלצים אותו לשוט לכיוון מומבאי, העיר הגדולה והעשירה ביותר בתת-היבשת. הם נכנסים ללא הפרעה לעיר, ובמשך 60 שעות רוצחים מעל 150 איש במספר מוקדים ברחבי הכרך הענק. בין הקורבנות היו גם בני הזוג גבריאל ורבקה הולצברג, שליחי חב"ד בעיר.

הודו ובירתה הכלכלית ידעו פיגועים קשים גם לפני המתקפה ב – 2008, אבל לא בכדי הגדיר השבוע שר האוצר ההודי את הפיגוע בתור "אחד הימים העצובים בהיסטוריה שלנו".

מעולם כוחות הביטחון ההודים לא נחשפו במערומיהם כמו במתקפת הטרור לפני עשור.  המודיעין ההודי כשל בהנגשת מידע אמין לקראת ההתקפה, והדרג המדיני כשל גם הוא בהבנת המודיעין שסופק לו; חיל הים איפשר ללא הפרעה את כניסתם של המחבלים למים הטריטוריאליים, ואחר כך לעיר עצמה; וכמובן כוחות הביטחון בתוך ובשולי העיר העצומה כשלו בעצירת ההתקפה. מול טרוריסטים נחושים ומקצועיים, עמדו כוחות הודיים נטולי ציוד והכשרה.

שינוי תפיסה

ההלם ההודי הראשוני תורגם מהר מאוד לשינוי תפיסה לגבי הטרור. חודש לאחר המתקפה כבר חוקק חוק שבמסגרתו הוקמה ה – NIA, סוכנות החקירות הלאומית, לה סמכויות גורפות במלחמה נגד הטרור. משמר הביטחון הלאומי הוצב בערים הגדולות, ותוכנית האימונים שלו שודרגה כך שלוחמה בשטח בנוי תהיה חלק מרכזי בארגז הכלים של הלוחמים; שר החוץ ההודי מוקרג'י – לימים נשיא הודו הראשון המבקר בישראל – סיפק אמירות תקיפות מהן השתמע שההודים שוקלים התקפה בלב פקיסטן.

ההבנה העיקרית מבחינת תפיסת הביטחון של ההודים בעקבות המתקפה, הייתה שכמו שפעולה צבאית גוררת אחריה תוצאות בלתי צפויות, כך גם לאי תגובה ונירפות יש מחיר ביחסים עם פקיסטן.

כאשר בוחנים את ההשפעה המצטברת על דעת הקהל ההודית של הפיגוע בפרלמנט ב-2001 והפיגוע לפני עשור, ניתן לזהות מגמה של מדיניות נוקשה מול טרוריסטים, ונכונות של בתי המשפט לדון אותם למוות. הממשלה, בעיקר בעידן מודי, מגלה פחות סובלנות כלפי קבוצות אזרחיות שמשמיעות השגות בנושאים כמו המלחמה ההודית בטרור וגזר דין מוות למחבלים.

הרוח מגבית של דעת הקהל מאפשרת להודו לטפל ביד קשה גם כלפי מה דברים שבעבר לא נתפסו כטרור מובהק. כך למשל, בבדיקה של רשת ABC  האמריקנית לתגובה של מדינות שונות ליידוי אבנים, הודו נמצאת בקצה הימני של הגרף, עם אישור לאש חיה כלפי מפגינים במצבים מסוימים. כמו כן קיים בחוק ההודי סעיף ניסיון לרצח בו מואשמים אלה שצולמו או נתפסו משליכים אבנים על כוחות הביטחון ההודיים.

תשוקה להילחם

השיח הבטחוני ההודי הניצי נמצא היום בשיאו, וגם ישראל משתרבבת לתוכו. אמיט שאה, נשיא מפלגת העם ההודית  BJP) ) ויד ימינו של ראש הממשלה מודי, התפאר החודש שיש רק שתי מדינות שיכולות לתקוף את אויבותיהן בעורף האויב – ארה"ב וישראל. לדבריו, כעת בזכות ממשלת הימין גם הודו מצטרפת לרשימה המכובדת הזאת.

הקולנוע ההודי הגיב גם הוא לתשוקה להילחם באויב ולמחוק את חרפת הפיגועים במומבאי. הסרט ההודי המצליח 'BABY' אינו עוסק בגיל הרך אלא ביחידת עילית שתפקידה להגיב על המתקפה של 2008. ראש היחידה מציע לשר הממונה לחטוף את אחד הטרוריסטים מהווילה בה הוא מסתתר בארץ ערבית. השר נבהל מהרעיון, נוטש את ההינדי לטובת האנגלית, ושואל את המפקד: "מי אתה חושב שאנחנו, המוסד?".

בסרט הבוליוודי, שהקרנתו נאסרה בפקיסטן, הפעולה כמובן מצליחה. במציאות הפוליטית הריאלית, הודו הוציאה להורג את הטרוריסט האחד שהיא תפסה בחיים, ושאר מארגני הפיגועים לפני עשור נהנים עד היום ממערכת משפט סלחנית ועוצמת עין בפקיסטן.

לא מן הנמנע שאחד ממארגני הפיגוע,זאכי רחמן לקווי, יזוכה בקרוב למגינת לבם של ההודים. אפילו באל-ג'זירה פורסם מאמר ביקורת על גרירת הרגלים הפקיסטנית בעשיית הצדק עם מארגני הפיגועים במומבאי.

אומץ לב וגבורה

היחסים בין ישראל להודו ידעו עליות ומורדות ב-27 השנים בהן מקיימות שתי המדינות קשרים דיפלומטיים מלאים. כל עוד מפלגת הקונגרס שלטה בהודו, היתה הצנעה מכוונת של היחסים, אבל בשלוש השנים האחרונות הודו הפסיקה להתבייש בקשר עם ישראל, והידידות החמה בין נתניהו למודי הופגנה לעיניי המצלמות.

אך האירוע שסימל את האחדות הישראלית-הודית יותר מכל לא קשור למנהיגי שתי המדינות, וגם לא לשוני הבולט ביחס הפומבי כלפי לישראל, בין הימין לשמאל ההודי.

אומץ לבה של סנדרה סמואל, המטפלת שהצילה את חייו של היתום משה הולצברג, ריגש את הודו ואת ישראל. האופן בו סירבה להתגאות במעשיה, וראתה בהם מחויבות בסיסית של מטפלת כלפי הילד שבהשגחתה, רק הוסיפה הילה לאירוע הגבורה. דמעותיו של משה הפעוט המבקש את הוריו בטקס הזיכרון שנערך במומבאי שבוע לאחר הפיגוע בבית חב"ד, וההצטרפות של סנדרה לחייו החדשים בישראל, יצרו זיקה ברורה בין הטרור ממנו סובלת ישראל לבין הטרור בהודו.

בנאומו שלו בישראל מודי ציטט מכתבי הקודש ההודיים את המשפט: האורח הוא כמו אלוהים. הודו נכשלה בהגנה על הוריו של משה ואורחים אחרים בתחומה, והחיבור בין סנדרה לבין משה, כולל הענקת אזרחות הכבוד הישראלית למטפלת האמיצה על ידי שר הפנים אלי ישי, חרגה מהאינטרסים הפוליטיים והביטחוניים בין המדינות. התמונה של סנדרה ומשה היתה חזקה יותר מאלף הסברים גיאו-פוליטיים על יחסי הודו ישראל.

החיבור הרגשי כמובן היה דו-צדדי. גם תנועת חב"ד שבאה להודו במטרה ממוקדת פנים-יהודית ומניסיוני האישי היתה מנוכרת להודו ותרבותה, קיבלה צביון אוניברסלי יותר. ישראל וחיה קוזלובסקי – אנשים מאירי פנים ומוכשרים –  נשלחו מטעם תנועת חב"ד כמחליפיהם של בני הזוג הולצברג, ועמלים כעת על הקמת אתר זיכרון לכל נרצחי הפיגוע. הרב קוזולובסקי כואב את היעדרו של אתר זיכרון כזה במומבאי, והחליט להקים אחד כזה בעצמו.

פריחה חסרת תקדים

האירוע השני המחבר בין הודו לישראל קרה לפני כשנה, ולא השתתף בו אף הודי או ישראלי. השגריר הפלסטיני בפקיסטן השתתף באירוע מחאה נגד כוונת ארה"ב להעביר את השגרירות לירושלים, והמצלמות תפסו אותו מנהל שיחה ערה עם הטרוריסט חפיז סע,  מתכנן שורת הפיגועים הקטלנית במומבאי.

התקשורת ההודית לא קנתה את הסיפור שמדובר באי הבנה והשגריר כלל לא ידע עם מי הוא משוחח בכזו לבביות. גם במקרה הזה התמונה היתה חזקה מכל תירוץ, והיא הציבה בדעת הקהל את ישראל והודו בצד הנלחם בטרור, ואת הפלסטינים והפקיסטנים בצד שמייצר ומעודד טרור.

עשור אחרי מתקפת הטרור הקשה במומבאי, היחסים בין ישראל והודו נמצאים בפריחה חסרת תקדים. התפיסה הביטחונית ההודית השתנתה מקצה לקצה תחת הנהגתו של היועץ לביטחון לאומי אג'יט דובל, שגם הכין את ביקורו ההיסטורי של ראש ממשלת הודו בישראל; קרוב למחצית מהיצוא הבטחוני הישראלי מיועד לשוק ההודי; הקהילה היהודית הקטנה במומבאי קיבלה מעמד של קהילת מיעוט, עם כל ההטבות הנלוות.

גם הסכסוך הישראלי-פלסטיני לא באמת מעניין את ההודים, ולא מעכב שותפויות כלכליות וביטחוניות בין המדינות. הודו כמובן לא רוקדת לחליל הישראלי, כפי שראינו בהצבעה על נושא ירושלים לפני שנה, אך ידידות כזאת בין המדינות ובין מנהיגיהן לא ראינו מעולם.

מתקפת הטרור במומבאי חיברה בצורה טראגית בין הגורל ההודי לגורל היהודי. הטרוריסטים אמנם הציגו את הודו בשבריריותה וחולשתה וגם הצליחו לרצוח יהודים באחד המקומות שסימלו את הנוכחות היהודית במומבאי, אבל במבחן ההיסטוריה המתקפה רק חיזקה את הברית בין הודו לבין המדינות שנלחמות בטרור. היא גם מיתגה ביתר שאת את פקיסטן כמדינה תומכת טרור, והרחיקה את אתוס המאבק הפלסטיני מהלב ההודי.