תחקיר 'מידה' חשף כי הנהלת בתי המשפט אוספת מידע רגיש על אזרחים בניגוד לחוק, אך הרשות שאמונה על הגנת הפרטיות נמנעת מלפעול בעניין
משרד המשפטים נמנע מלאכוף את החוק נגד הנהלת בתי המשפט, המנהלת מעקבים ואוספת מידע רגיש על אזרחים, כפי שנחשף לאחרונה בתחקיר 'מידה'. בהנהלת בתי המשפט הודו כי המידע הנאסף אודות אזרחים אינו רשום בפנקס מאגרי המידע – פעולה המנוגדת לכאורה לחוק הגנת הפרטיות שנועד להבטיח הגנה מפני דליפת חומרים אישיים ורגישים והפצתם ברבים.
ברשות להגנת הפרטיות, הגוף במשרד המשפטים שאמון על אכיפת החוק בנושא מאגרי מידע, אומרים כי בימים אלה "מתקיים שיח" עם הנהלת בתי המשפט בעניין המידע האישי המנוהל על ידה, אך טוענים כי "אין מדובר במאגר מידע החייב ברישום בפנקס מאגרי המידע". תשובה זו אינה מתיישבת עם העובדות ואף סותרת הוראות עדכניות שפרסמה הרשות עצמה.
“נוהל עבודה ובקרה לטיפול בפרסומים פוגעניים ברשת" נכנס לתוקפו לפני כשלוש שנים ועל פיו פועלת הנהלת בתי המשפט באיסוף מידע על אזרחים שהביעו ביקורת על שופטים. על פי הנוהל, בכל הנוגע לביקורת נגד שופטים ועובדי מערכת המשפט, "ההגנה על חופש הביטוי אינה בלתי מסויגת". בהנהלת בתי המשפט סירבו להשיב לפניית 'מידה' האם היועץ המשפטי לממשלה אישר את הנוהל המדובר.
במסגרת הנוהל הקימה הנהלת בתי המשפט צוות אכיפה בראשות עו"ד ליאת יוסים, אשר תפקידה הוא להכריע האם פרסום מסוים "חורג מגדרי ביקורת לגיטימית, מרוסנת ועניינית" ושיש בו כדי "לפגוע ביכולתו של השופט או העובד מלמלא את תפקידו". המעקבים מתבצעים ככל הנראה על ידי חברה חיצונית פרטית המנטרת תכנים ברשת, אך בהנהלת בתי המשפט נמנעו מלומר האם עובדי אותה חברה חשופים למידע הרגיש שנאסף על האזרחים.
למרות כל זאת, על פי תגובת משרד המשפטים נראה כי הם נמנעים מלחקור לעומק את הסוגיה: "פנינו להנהלת בתי המשפט וקיבלנו את תשובתם, לפיה במסגרת נוהל עבודה ובקרה לטיפול בפרסומים פוגעניים ברשת, לא מרכזת הנהלת בתי המשפט 'מידע' על אודות אדם ואף לא 'מידע רגיש' כהגדרתם בחוק הגנת הפרטיות", אומרים ברשות להגנת הפרטיות.
לאור תשובה זו ביקשנו ממשרד המשפטים להבהיר האם הרשות להגנה על הפרטיות ערכה בדיקה עצמאית לגבי המאגר הבלתי חוקי לכאורה, או שהסתפקה ב"שיח" עם בתי המשפט – אך לא זכינו למענה.
מידע אישי ורגיש
עמדה זו של משרד המשפטים סותרת לא רק את נוהל הנהלת בתי המשפט אלא גם את הכללים שקבע המשרד בעצמו. בנוהל בתי המשפט נכתב במפורש כי אם אזרח מסוים פרסם פוסט “לא לגיטימי” כנגד שופט ייפתח לו 'תיק' מיוחד בו ייכללו "פרטים אישיים של המפרסם", לרבות שם מלא, מקום מגורים, כתובת הדואר האלקטרוני שלו ואף הליכים משפטיים של מפרסם הביקורת, כולל מספר וסוג ההליך.
במסמך שניפקה לאחרונה הרשות להגנת הפרטיות מגדירה הרשות מה ייחשב "מידע" לפי חוק: "הנחת המוצא של המחוקק הייתה שנתונים על 'שם, מען ודרכי התקשרות' של אדם, כשהם מקובצים באוסף אחד, מהווים 'מידע'". במילים אחרות, תשובת הרשות להגנת הפרטיות לפיה הנהלת בתי המשפט "לא מרכזת 'מידע' אודות אדם", חוטאת לאמת ומנוגדת לחלוטין להגדרות של משרד המשפטים אודות המונח "מידע".
החלק השני בתשובת משרד המשפטים, לפיו הנהלת בתי המשפט אינה אוספת מידע רגיש, סותר גם הוא לכאורה את העובדות. נוהל איסוף המידע מגדיר כי במסגרת איסוף הנתונים על אזרחים “יישמר עותק אלקטרוני של הפרסום” נגד השופטים, ואף “יתנהל מעקב אחר כל תיק”.
לפי לשון החוק, מידע מסוים יוגדר כ”רגיש” אם הוא מכיל נתונים על “דעותיו ואמונתו” של אדם, ולכן העובדה שהמאגר המוקם במערכת בתי המשפט כולל התבטאויות אישיות של אזרחים ביחס לבתי המשפט, הופך את המידע הכלול בו ל”מידע רגיש” כפי שנקבע בחוק. לפיכך מדובר במידע שהחוק מחייב לרשמו ולהגן עליו, אך הדבר לא נעשה על ידי מערכת בתי המשפט.
בנוסף לכך, במסגרת הנוהל של הנהלת בתי המשפט נאספות בין היתר גם כתובות מייל של מפרסמי פוסטים נגד שופטים. במסגרת 'גילוי דעת' שפרסמה לאחרונה הרשות להגנת הפרטיות נקבע מפורשות כי גם כתובת דואר אלקטרוני נחשבת למידע רגיש, ועל כן מחויבת ברישום בפנקס מאגרי המידע. כלומר, הנהלת בתי המשפט אוספת מידע רגיש על אזרחים – ועל כן המידע מחויב ברישום. למרות עובדות אלו, במשרד המשפטים טענו כי הנהלת בתי המשפט אינה אוספת מידע רגיש על אזרחים.
עוד טענו במשרד המשפטים בתשובתם כי הנהלת בתי המשפט "לא מרכזת 'מידע' אודות אדם", אך יחד עם זאת ציינו כי קיים "שיח" בין המשרד להנהלת בתי המשפט "לעניין מידע אישי המנוהל על ידה". ביקשנו לדעת האם מבחינת הרשות להגנת הפרטיות קיים הבדל בין "מידע על אודות אדם" לבין "מידע אישי" בכל הנוגע לחובת רישום המידע – אך לא זכינו למענה.
שומרי הסף נרדמו בשמירה
בחוות דעת שפורסמה לפני כשנה על ידי עו"ד אילן טננבאום ועו״ד אבי ווקנין, בעלי משרד עורכי דין המתמחה במשפט מנהלי, נכתב כי "עבירות על חוק הגנת הפרטיות נחשבות למן העבירות החמורות בספר החוקים, והמחוקק ובתי המשפט עושים כל שביכולתם להילחם בתופעה ולהחמיר עם העבריינים”. לפי מנכ"לית משרד המשפטים אמי פלמור, "הבטחת הזכות לפרטיות והגנה על המידע האישי הן יסוד מהותי בהגנה על זכויות וחירויות הפרט בדמוקרטיה הישראלית".
ראש הרשות להגנת הפרטיות, עורך הדין אלון בכר, הוסיף בציטוט מפי מדליף המידע הסודי אדוארד סנודן: "לטעון כי הזכות לפרטיות לא חשובה לך, שכן אין לך מה להסתיר, לא שונה מלטעון כי חופש הביטוי לא חשוב לך, שכן אין לך מה לומר". עוד מתגאים ברשות בכך שהם משמשים כ"שומר הסף על האינטרסים של האזרח, שאין בכוחו להתמודד מול גופים גדולים וחזקים, המשתמשים במידע האישי שלו לצרכיהם השונים, לרבות כאלו שאינם בידיעתו ובהסכמתו".
לפני כשנתיים למשל ביצעו ברשות ביקורת פרטית בקרב למעלה מ-50 חברות פרטיות על מנת לבחון את השימוש של אותן חברות במידע אישי שנאסף במסגרת פעילותן. ברשות התהדרו בכך שהובילו לחקירות פליליות "משמעותיות" בנושא שימוש לא חוקי בפרטים אישיי, סחר במידע ממרשם האוכלוסין וכן "טיפול בדליפות חמורות". לאחרונה אף הקימו ברשות מערך אכיפה נוסף כדי לפקח על יישום תקנות הפרטיות.
משום מה, דווקא במקרה הנוכחי, שבו הנהלת בתי המשפט אוספת מידע רגיש על אזרחים ולא מאבטחת את המידע לפי חוק, ברשות נמנעים לפתע להפנות משאבים למיגור התופעה. במקום זאת, מסתפקים שם ב"שיח" עם הנהלת בתי המשפט.
בארגון 'לביא' שלחו השבוע בקשת חופש מידע על מנת לבחון האם ברשות להגנת הפרטיות נוקטים באיפה ואיפה לטובת הנהלת בתי המשפט. "המידע המבוקש בבקשה זו נחוץ בין השאר על מנת לבחון ולהשוות את מדיניות הרשות להגנת הפרטיות במקרים דומים בהם התגלו חריגות וכתוצאה מכך ננקטו סנקציות", טוענים ב'לביא' ומוסיפים: "למותר לציין בפניכם את חשיבותה של התנהלות שוויונית, ובפרט מיחידות הסמך של משרד המשפטים".
תגובות
מהרשות להגנת הפרטיות במשרד המשפטים נמסר: "הרשות מקיימת בדיקה בעניין מאגרי המידע בהנהלת בתי המשפט. ככלל, הרשות אינה מפרטת על תהליכים שהיא מבצעת כל עוד הם תלויים ועומדים".
מארגון לביא הפועל למען מנהל תקין בישראל נמסר: "לצערנו מתברר שהרשות להגנת הפרטיות של אזרחי ישראל, כושלת במשימתה להתמודד עם הפרת החוק המתבצעת על ידי הנהלת בתי המשפט. איסוף פרטים אישיים ורגישים, של אזרחים שהעזו לכתוב ביקורת על הנהלת בתי המשפט, מנוגד לחוק הגנת הפרטיות באופן בוטה במיוחד. לא יעלה על הדעת שהרשות מקבלת את טענת הגורמים החשודים כתורה למשה מסיני, ומנהלת עמהם 'שיח'. עולה חשש שהנהלת בתי המשפט זוכה ל'יחס מיוחד' מצד משרד המשפטים, לנוכח מעמדה. אנו דורשים מהרשות להגנת הפרטיות לערוך בדיקה עצמית ולתפוס את המחשבים שבהם התבצעו העבירות בהקדם".
כדי להפסיק את הבדיחה העצובה הזאת, צריך לסגור את בתי המשפט, לפטר את כל השופטים, ולהקים מוסדות שיפוט חדשים שלא ישפטו על פי המשפט תורכי או האנגלי אלא רק על פי המשפט העברי.
ממש כך. שמי ירון זכאי. סיפרתי בבית משפט כיצד עורך הדין שלי בעת הגירושין יעקב בלס, הוקלט בעת שמכר אותי לגרושתי ועורכת הדין נווה תרצה. יחדיו הם ניהלו נגדי משפט מבויים בדלתיים סגורות, כולל תלונות זדון במשטרה.
ההקלטה בוצעה על ידי השב"כ… אני מציע לכם לחפש מידע עלי באינטרנט, ואז תראו שזה כלל לא הזוי כפי שזה נשמע, כי פעלתי עבור המוסד. במקום לתקן את פסקי הדין שעשקו אותי השופטים אסרו פרסום, שהוסר בעליון, משטרת ישראל קראה לי לחקירה על "פשע פרסום האמת" ומשרד המשפטים מפעיל חברה להסרת פרסומים שלי בפייסבוק וכדומה.. ומנהל מעקב אלקטרוני נגדי. במציאות הזאת לדעתי אפשר לפרק את מערכת המשפט לחלוטין כולל המשטרה, אשר מנהלים מסע התעללות בטובי חברי שהם אנשים ללא רבב כמותי.
צריך להקים בתי משפט אלטרנטיביים, הציבור יבחר בפני ליום להישפט.
ואז 'החונטה' השופטת תעלם מעצמה
כמו שאני יכול לבחר לאיזה סופרמרקט ללכת, או היכן לבצע טסט לרכב, אני אבחר באיזה בית משפט לנהל את עינייני, על פי המיקצועיות של השופט
יש כבר דבר כזה. קוראים לזה בית דין תורני.
שני בעלי הדין צריכים לקבל על עצמם את סמכות בית הדין.
בתי הדין התורניים שומרים על המקצועיות אך ורק מכוח האמונה האישית של הדיינים בקיומו של בורא שעתיד לתת שכר ועונש מחוץ לעולם הזה.
כל דיין שאין לו את האמונה הזו, נדון להטיות חמורות. מה ימנע ממנו לקבל שוחד במחשכים, לזכות את הרוצחת היפהפיה תמורת יחסי מין, או לקדם את האג'נדה האישית שלו דרך התפקיד?
רק עצם זה שהדיין יודע שבעת הדין הוא נוטל מהבורא את הסמכות לדון, ושגם אותו בעצמו ידונו בסופו של דבר, מחייב אותו לחתור לאמת לאמיתה.
מערכת המשפט בישראל היא דוגמה מצויינת למערכת מוטה וחולה שראשיה מנסים לשמר את מעמדם, וכל קשר ביניהם לבין דין אמת או משפט צדק, הוא קלוש עד בלתי קיים.
אין ספק שהתחרות עובדת ותעיד העובדה שבמקום בו קיימת האפשרות לבחור בבית דין(אגב, אני מקווה שיש גם אפשרויות דומות ללא-יהודים למיניהם) לא תשמע תלונות על התנהלות מערכת המשפט.
ואני מאמין שראוי להרחיב את החוק כך שבמקרה בו המדינה היא התובעת(כלומר דין פלילי) הנאשם יוכל לבחור את מערכת החוק שתשפוט אותו.
כמובן, על מנת לא לתת לזה להפוך לפתח יציאה יש לדרוש עקביות כלומר ברגע שאזרח בחר פעם אחת זה לכל החיים כולל דיני ממונות.
הבעיה היא שזה עדיין פתרון מוגבל: אין אפשרות של ממש ליצור שורה של בג"צים שידונו בכל חוק לפי המערכות השונות.
ישנם כאן מגיבים שמהללים את בתי הדין התורניים כשאנו שומעים סיפורי זוועות על מה שקורה שם: עיוותי דין וחוסר התחשבות במצבים מסויימים וזאת מכיוון שהדיינים אינם מוצאים לנכון להתחשב באותם מצבים כגון, נחיתות האישה מול הגבר. דבר נוסף הוא שאנו קוראים יותר ויותר על מלמדים ורבנים הכופים יחסי מין על ילדים ונשים והקהלים שלהם מגינים על אותם סוטים בחירוף נפש ותוקפים בדרך כלל את הקורבנות. גם קולות בדבר התופעה המטונפת הזו אין אנו שומעים ומצד אותו בית דין רבני תורני כאילו הם מחקים את שלושת הקופים: לא ראיתי, לא שמעתי, לא אמרתי. אז נכון שבתי המשפט האזרחיים נוהגים הרבה פעמים שלא כיאות ואפילו עוברים בעצמם על החוק והשופטים "מורמים מהעם" באופן לא צודק ועדיין, לא כולם כאלו.
חפשו ביוטיוב ״Social Credit System" והזדעזעו, מה שמתואר בכתבה לא רחוק מכך.
עוד מעשה נלוז של מערכת המשפט, שבגינו אמון הציבור במערכת נפגע ללא היכר, זכות לגיטימית ואף הכרחית הינה זכות הביקורת כלפי מערכות השלטון והחוק, איסוף נתונים ו/ שאר פגיעות בחוק הפרטיות הינו צעד מפחיד שמזכיר משטרים אפלים ולא דמוקרטים שלאחריהם גם מטפלים באותם מעבירי ביקורת באמצעים אפלים עוד יותר. כאשר שרת המשפטיים הינה פשיסטית מוצהרת מה הפלא שהשופטים הנבחרים הינם שופטי צעצוע שאינם כשרים לשפוט או לפסוק במקצועיות שאינה קיימת בהם.
חשוב לצרף לכתבה גם את תגובת מערכת בתי המשפט… מקווה שתוסף
בזווית מנהלית – מערכת בתי המשפט היא אירגון ממומן, בדיוק כמו צה"ל ומשטרה. לאירגון כזה יש מבנה אירגוני מסודר כולל תקנים לכ"א והגדרות תפקיד מדוייקות (גם קלדנית זוטרה יושבת על משבצת !). אין אפשרות לייצר ולאייש משרות נוספות ללא סעיף תקציבי. ניוד בין משרות הוא שינוי אירגוני שמשמעותו שהתפקיד המקורי מיותר או מתוקצב מעבר לצורך, משהו שחייב להיות מבוקר ומאושר ע"י גורם חיצוני. נכון שבשטח יש תמיד ניודים בהיקפים קטנים של חלקיקי משרה אבל כאן מדובר לכאורה בצוות שלם, דהיינו מספר שנות אדם בכל שנה. העלות היא שש ספרות לשנה, לא עניין של מה בכך. מקווה שהחידוד המנהלי הנ"ל לא ייראה בעיני מאן דהוא פגיעה בבתי המשפט…
צריך לקרוא לילד בשמו. מדובר ברשימות שחורות!
הרשות השופטת חדלת אישים . לדוגמא במקום לטפל התיקים בצורה עניינית ויעילה היא מוחקת תיקים . ממציאה נוהלים מכבידים ומערימה קשיים . שופטים לוחצים על צדדים להסכים לפסק דין בלי נימוקים ובלי זכות ערעור. ככה מחסלים תיקים ומתקדמים הלאה. קובעים התיישנות קצרה. נו לי הוצאה לפועל כנגד הזוכה שעבר תלאות רבות. לוחצים להסכים להצעות פשרה משפילות . פסקי דין הזויים. החלטות סותרות ומתחלפות. מערכת שאדם נורמאלי לא יכול לדעת מה לצפות ממנה.
האם זה מועבר לשופטים שדנים בתיק של המפרסם? האם זו רשימת חיסול? אם כן,כך פועל ארגון פשיעה!
Iחשבתי שרק לי נדמה, הוי צריך לעשות חבר מושבעים, ולא נציגי ציבור שאסור להם לדבר כשהם רואים עיוות דין,,, צריך לסגור את המדינה,, נכוותי קשות וחשבתי בנבכי נשמתי שזה רק מקרה אולי,,, אבל מה זה??
אין דין ואין דיין.
צריך להסיר חסינות משופטים
רק אז, כשאימת החוק מעליהם
הם ישפטו לפי החוק ולפי הדין
שומרי הסף ובתוכם מערכת בתי המשפט פועלים כאילו היו מסגרת עבריינית ( יואב יצחק, קלמן ליבסקינד, ואחרים ובכללם הח"מ)
כמי שמרצה בארץ ובעיקר בעולם במסגרות משפטיות ובתוכם בהאקדמיה האמריקאית למדעי המשפט ( AAFS), בהגנה על ישראל מםני עלילות דם ( גוגל), הגיע העת להפנות בקשה אל המערכות המשפטיות בעולם ובכללו ביהמש הבין לאומי בהאג שיסייעו לאזרחי ישראל בהגנה מפני העריצות המשפטית הנוהגת במדינה.
ויפה שעה אחת קודם.
נ. ב.
עיין הרפורמה המשפטית המוצעת
בתוך התגובות גיליתי אוצר המבטא במשפט אחד את המקור לחולי המשפטי, וממנו לפיתרון המתבקש.
מסארווה אומר/ת:
02/10/2019 ב 20:45
אין דין ואין דיין.
צריך להסיר חסינות משופטים
רק אז, כשאימת החוק מעליהם
הם ישפטו לפי החוק ולפי הדין
זה לא רק איסוף מידע,זה רדיפה השמצות התנכליות ורשימות שקריות במידע שיקרי מעוות וחוטא לאמת במטרה לפגוע ולהשמיץ את האזרח.והתנכליות מטורפות שהם מבצעים באזרח.לדוגמא כלפי מבצעים פשעים מטורפים משך שנים רדיפה חולנית תוך רישום כוזב במאגרים השמצות והשתלחיות בבריונות נירחבת דרך כל עובדי ופועלי עיריה ומוסדות ומכלות וסופרים ודואר ובריונות איומה ומזעזעת ברשת