דו"ח של ועדת ביקורת התקציב של האיחוד הצביע על כשלים בשקיפות בתהליכי העברת המענקים לארגוני חברה אזרחית. "לא יודעים מה נעשה עם הכסף"
ועדת ביקורת התקציב של האיחוד האירופי פרסמה היום (שלישי) דו"ח מיוחד העוסק במדיניות המימון של ארגונים אזרחיים ברחבי העולם. מחברי המחקר מתחו ביקורת קשה על האופן בו האיחוד מעביר כספים לארגונים לא-ממשלתיים ובמיוחד ציינו את חוסר השקיפות בהליכי המימון וקבלת ההחלטות.
על פי מחברי הדו"ח, מערכת המימון של הנציבות האירופית אינה מתעדת את המידע הכספי שהתקבל על ידי הארגונים המקבלים את הכספים, ואינה מעודכנת לגבי האופן בו הם משתמשים בכספי האיחוד. בנוסף נכתב כי היכולת של האיחוד להגדיר מהו ארגון לא-ממשלתי "נתפסת כלא אמינה", וזאת לאור העובדה שההגדרה מבוססת על הצהרת הארגון בעצמו.
חלק אחר בדו"ח מוקדש לביקורת על מענקים עקיפים של האיחוד המועברים דרך האו"ם וסוכנויות סיוע נוספות. על פי המחברים, תהליך הבחירה של הארגונים מצד הסוכנויות שמעבירות את הבקשות לוקה גם הוא בבעיות של שקיפות: "המידע אינו אחיד ולנציבות אין מידע מקיף, במיוחד על רשתות של ארגונים בינלאומיים ופרויקטים תחת אחריות עקיפה".
בדיקה יסודית
בין השנים 2012 ל-2018, האיחוד האירופי העביר מענקים בסכום של עשרות מיליוני אירו לארגונים ישראליים ופלסטיניים למטרת "קידום זכויות אדם ודמוקרטיה". העברות הכספים נעשות דרך מספר מנגנוני מימון, אותם הגדירה ועדת הביקורת כבעייתים מבחינת שקיפות.
בדו"ח אמנם אין התייחסות לארגונים מסוימים ותהליך הבחינה צפוי להיות ממושך ויחול כנראה רק מ-2020, אך המנגנונים שפועלים להעברת הכספים דומים למדי במקומות שונים בעולם. בין המסקנות אותן מביאים חברי הוועדה ישנה המלצה על שיפור הדרכים קבלת המידע מארגונים המבקשים מימון, וכמו כן ביצוע בדיקה יסודית של סעיפי המענקים והאופן בו הם מנוצלים.
מכון NGO Monitor, העוקב אחר פעילות של ארגונים לא-ממשלתיים, תיעד בשנים האחרונות מספר דוגמאות למקרים של שקיפות בעייתית בהעברת הכספים. כך למשל, החל משנת 2016 קיבלה רשת הארגונים הלא-ממשלתיים הפלסטיניים (PNGO) מענק מהאיחוד האירופי על סך חצי מיליון אירו , זאת למרות שהיא חייבה את הארגונים החברים בה להתנגד לכל ניסיונות נורמליזציה עם ישראל. הרשת אף תקפה את האיחוד, המעביר לה מימון נדיב מדי שנה, על האופן בו הוא מעודד עבודה משותפת בין ישראלים ופלסטינים.
דוגמא נוספת היא מענקים שעברו מהאיחוד האירופי לשורה של ארגוני "זכויות אדם" הקשורים לארגון הטרור החזית העממית לשחרור פלסטין, שבעצמו נמצא ברשימת ארגוני הטרור של האיחוד. בנוסף, מחקר מינואר 2017 חשף שמתוך מאה ארגונים פלסטיניים שזכו למימון מהאיחוד האירופי, 29 הצהירו בגלוי על תמיכה ופעילות בקמפיין החרם נגד ישראל (BDS), וזאת בניגוד מוחלט למדיניות האיחוד ולהצהרות שהשמיעו חלק ממנהיגיו.
הקשר האיראני
דו"ח ועדת הביקורת מתפרסם יומיים בלבד לאחר שנודע כי האיחוד האירופי ביטל מענק בסך מאות אלפי אירו לארגון 'המועצה האסלאמית לזכויות אדם' (IHRC), הפועל בלונדון ונתמך על ידי המשטר באיראן. הכסף הועבר מהאיחוד לארגון הקיצוני למרות שהמידע על הקשר האיראני היה מוכר, ובכירים באירופה הזהירו מפני האופי הבעייתי של הארגון.
נראה שההבנה המחלחלת לאיטה באיחוד האירופי לגבי פיזור הכספים המופרז, מגיעה גם למדינות החברות בו. כפי שדיווחנו לאחרונה ב'מידה', ממשלת דנמרק החליטה להפסיק את המימון לארגונים פלסטיניים הקשורים לתנועת החרם על ישראל ולארגוני טרור. במסמך רשמי שפרסם משרד החוץ הדני פורטו התנאים החדשים למימון ארגוני חברה אזרחית ונקבע לראשונה כי לא יינתנו מענקים כספיים לארגונים המקדמים חרם על ישראל או מזוהים – בעקיפין או במישרין – עם ארגוני טרור או כאלו המסיתים לאלימות.
בנוסף, נראה שלראשונה מזה שנים רבות מתנהל באיחוד דיון רציני על הקשר עם ארגוני חברה אזרחית, ומסקנות ועדת הביקורת חשובות במיוחד לאור תפקידו המרכזי של האיחוד במימון ארגונים המעורבים בקמפיין הדה-לגיטימציה נגד ישראל.
נשיא מכון NGO Monitor, פרופ' ג'ראלד שטיינברג ציין כי נושא השקיפות באיחוד האירופי הוא מורכב ומלא בחורים והליכים הנתונים לניצול: "הבירוקרטיה המסובכת של האיחוד הובילה לתופעות כמו מימון כפול, סודיות בהליכי קבלת ההחלטות, חוסר התאמה בסכומים המדווחים ומימון ארגונים הפועלים בניגוד למדיניות האיחוד. זהו צעד ראשון וחיובי בקידום הדיון הציבורי בנושא, בתקווה שממשלות נוספות יאמצו אותו".
אסור לגעת באירגונים אלו ישראל עצמה אינה יכולה לעשות סדר כי ישנו בית המשפט!
בישראל לפי השמאל ובתוכו בית המשפט מחייבים את התערבות בית משפט בשם "דמוקרטיה מהותית" מהי להגדרתם דמוקרטיה מהותית זו ולעומת מה? ישנה הגדרה של דמוקרטיה רשמית (פורמלית) לעומת דמוקרטיה מהותית. ההגדרה של השמאל ובתוכו בית המשפט ניתן לחלק לקרטריונים:
#מטרת קיומה של המסגרת המדינית לטענת השמאל לפי הדמוקרטיה הרישמית: – על השלטון להבטיח את קיומם של כלי המשחק הדמוקרטיים במיוחד את ריבונות העם באמצעות נהלים והסדרים. ואילו לפי הדמוקרטיה המהותית – המדינה קיימת כדי לממש את זכויות האדם.
#עקרונות דמוקרים מרכזיים לפי הדמוקרטיה הרישמית: – הכרה בציבור האזרחים כריבון המהווה את מקור הסמכות לשלטון, קיומן של בחירות דמורטיות והכרעת הרוב כדרך לקבלת החלטות. ואילו לפי הדמוקרטיה המהותית לטענת השמאל – המדינה עושה זאת באמצעות הגבלת כוחו של השלטון והבטחת קיומן של זכויות האדם והאזרח.
#מרכזיותם של זכויות אזרח: – לפי חלוקה זאת בדמוקרטיה רישמית זכויות אזרח אינן חשובות. בדמוקרטיה המהותית – מערכת הערכים במדינה שבה הדמוקרטיה מהותית מבוססת על הכרה בערך האדם בכבודו ובחירותו.
קווים אלו נלמדים בבתי הספר תחת פיקוחו של שר החינוך בנט!
את מי מציע בית המשפט שיהיה אחראי על קיומה של "הדמוקרטיה המהותית"? כמובן את עצמו בלבד כפוסק אחרון ללא ערעור! אם נבחן עד כמה שומר בית המשפט על זכויות אדם ואזרח למשל בתחום שהוא אמור להיות אמון עליו במשפט עצמוח נראה שהמצב הפוך בית המשפט נוהג כבמדינות הפאשיסטיות הגרועות ביותר אין למתדיינים זכויות בפני השפופטים וודאי שאם הם נאשמים אז הם מיידית נחשבים לאשמים. נבחן טענה זו בעניין בג"ץ – עצם קיום ערכאה כזו שדנה ללא בחינת עובדות ללא הוכחות הינה עולה שלא תתואר והיא שריד של השלטון הקולוניאלי הבריטי שלא הביא לכאן שופטים מקצועיים. נבחן את ההחלטות של אותו בג"ץ זכויות של מי נשמרות? של תוקפים מאפריקה, של מרצחים ערבים. לא זכויות של האדם היהודי הישראלי נשמרות. אלא שזהו נושא לדיון ארוך נפרד.
מה הן ההגדרות המקובלות בעולם לדמוקרטיה רשמית לעומת מהותית? יש לזכור שדמוקרטיה פרושה שלטון העם.
דמוקרטיה מהותית הינה צורת דמוקרטיה בה התוצאה של הבחירות הינה יצוגית של העם. במילים אחרות, דמוקרטיה מהותית הינה צורה של דמוקרטיה הפועלת לפי רצון הנשלטים. למרות שמדינה עשויה להרשות לכל האוכלוסיה להצביע, מאפיין זה אינו בהכרח הקובע את היותה דמוקרטיה מהותית..
בדמוקרטיה מהותית לאוכלוסיה הכללית יש תפקיד אמיתי בהוצאה לפועל של עניינים מדיניים. כלומר המדינה אינה רק מראית עין של דמוקרטיה אלא היא מתפקדת ככזאת בהתאם. ניתן להתיחס לדמוקרטיה זו גם כדמוקרטיה תפקודית. תוצאות הבחירות הנן רק תחילתו של ההליך, אם על העם לשלוט עליו להשתתף יותר בתהליכי קבלות ההחלטות. כך יהיה שלטון העם בידי העם. זה כמובן סותר לחלוטין את טענת השמאל ובתוכו המשפטנים. אסור להשאיר החלטות על ניהול המדינה בידי משפטנים יהיו אלו יועצים משפטיים הפועלים לפי רצון בית המשפט או בית המשפט עצמו. על העם להיות פעיל בקביעת גורלו.
ההיפך מדמוקרטיה מהותית הינה דמוקרטיה רשמית (פורמלית) בה הצורות המתאימות לדמוקרטיה קיימות אך אינן מנוהלות באופן דמוקרטי. ניתן לאפיין את ברית המועצות לשעבר כדמוקרטיה רשמית (פורמלית), מאחר והחוקה היתה במהותה דמוקרטית אך המדינה נוהלה על ידי עלית פקידותית. זה דומה מאוד לשלטון הפקידים אצלנו. בדמוקרטיה רשמית או דמוקרטיה של הליכים הינה דמוקרטיה בה לעם או לתושבים פחות השפעה מאשר בדמוקרטיות מסורתיות ליברליות. דמוקרטיה מהסוג הזה מאופיינת בכך שמצביעים בוחרים להצביע לנציגים בבחירות חופשיות ולא יותר מזה.
בדמוקרטיה של הליכים (הדמוקרטיה הרשמית), מניחים שהליך הבחירות הוא לב הסמכות של הנבחרים תוך הנחה שכל הליכי ההצבעה הושלמו כנדרש. בדמוקרטיה של הליכים קיימים רק המבנים והמוסדות הבסיסיים. תנאים אלו מתקיימים בישראל. בישראל ישנה כנסת אחת קטנה של מאה ועשרים חברים שאינה יכולה מפאת קוטנה והנושאים הרבים שעליה לטפל בהם לתפקד תוך קשר עם הבוחרים. בדמוקרטיות בעולם הפרלמנים גדולים הרבה יותר ביחס לאוכלוסיה ובדרך כלל יש גם פרלמנט נוסף הוא הפרלמנט העליון המפקח על הכל. בדמוקרטיה של ההליכים, הנציגים הנבחרים משתמשים בהליכי ההצבעות כדי לשמור על מעמדם כנגד רצון העם. כך מונעים הם דמוקרטיה מלאה. דמוקרטיה של הליכים שונה מדמוקרטיה מהותית המתקיימת בעזרת השתתפות שווה של כל הקבוצות בחברה בהליך המדיני. כלומר ישנן דמוקרטיות רשמית ומהותיות כפי שטוען בית המשפט, אך הכונה הפרוש של מושגים אלו שונה לחלוטין ואף הפוך מאלו שהוצגו על ידי בית המשפט. הפרוש האמיתי של דמוקרטיה מהותית הוא שהעם באמת שולט. ואילו הפרוש שנותן לזה בית המשפט הוא שהוא בית המשפט צריך לשלוט ולקבוע ללא עוררין כיון שהוא בעל הערכים העליונים בניגוד לאוכלוסיה.
בישראל הדמוקרטיה אכן רק רשמית היא דמוקרטיה של הליכים אך לגמרי לא מהסיבות שמונה אותם השמאל בראשות בית המשפט אלא להיפך. שופטים עושים כדי לגרום לנו לחשוב באופן מוטעה בעזרת הצגת הדברים שלהם. שופטים הרי רגילים בגניבת דעת. לגרום לאחרים לחשוב באופן מוטעה. בישראל ישנם רק המוסדות הבסיסיים ביותר, לכו יכולים שופטים לקבוע בזלזול שתוצאות הבחירות הן רק פורמליות. אילו היו בארץ יותר מהמוסדות הבסיסיים ניתן היה גם לפקח על המשטרה, הפרקליטות ובית המשפט (גם על הממשלה) ובזאת שופטים אינם מעוניינים כלל.