"הדמוקרטיה בוונצואלה הרוסה לחלוטין, מדינות העולם חייבות להתערב"

כאשר דיקטטורה באה לעצור אותך, היא לא חוסכת בכוח. יותר ממאה סוכנים הגיעו לעצור את אנטוניו לדסמה. כעשרים וחמישה מהם פרצו למשרד שלו, ריסקו דלתות וניפצו חלונות. "הם עצרו אותו בפראות והכו אותו", סיפרה אשתו מאוחר יותר.

לדסמה עצמו אמר לסוכנים: "למה כל כך הרבה אנשים? אני רק בן אדם אחד. אני שוקל 75 ק"ג, אני לא הולך להילחם בכם לבדי". בקומה למטה המתינו עוד שמונים סוכנים. חמושים במכונות ירייה ויורים באוויר הם הובילו את לדסמה לכלא. זאת הייתה הצגה שלמה.

אנטוניו לדסמה הוא – או יותר נכון היה – ראש העירייה של קראקס, בירת ונצואלה. במשך כמעט שלוש שנים הוא היה אסיר, עד שנמלט מהמדינה. בכך הוא הצטרף לכ-4 מיליון מבני ארצו שברחו לגלות מפני רדיפות ורעב. "נאלצנו לנטוש את החיים שפעם הכרנו", הוא אומר ביובש.

לדסמה התארח לא מזמן בפורום החירות בניו-יורק. ג'נטלמן כסוף שיער, מלא רגש אבל אלגנטי – שילוב מוכר מאוד בפוליטיקה של אמריקה הלטינית. הוא נולד בשנת 1955, וכבר מגיל צעיר טעם את החיים הפוליטיים. בגיל 13 הוא נשלח לכלא לראשונה, אחרי שהשתתף בהפגנת סטודנטים. בהמשך למד משפטים וכיהן כחבר פרלמנט, ובשנת 1999 הקים את מפלגת ABP – 'איחוד האמיצים' – ששמה נבחר כמחווה להמנון הלאומי.

כאשר נבחר לדסמה לראשות עיריית קראקס בשנת 2008 זה היה כבר כמעט עשור לתוך שלטונו של הוגו צ'אבס. "הוא שלט במסווה של דמוקרטיה", מספר לדסמה. צ'אבס אמנם ניצח בבחירות, אך מיד לאחר מכן החל בפירוק הדמוקרטיה בוונצואלה. היה לו כשרון אחד, גדול ואפל במיוחד.

"לצ'אבס היה קסם מפתה", אומר לדסמה. "הוא שיחק את תפקיד האיש העני שנוצל בידי הלבנים, בידי האמריקנים. הוא נשא נאומים מלאים ברחמים עצמיים והבטיח שהמדינה תדאג לכל מחסור". אנחנו מדינה עשירה, נהג צ'אבס לומר, אז למה שמישהו אי פעם יזקק למשהו? מהר מאוד התברר שכולם זקוקים להכל.

לדסמה מספר שצ'אבס הרס את שלטון החוק בוונצואלה. "החוקים כבר לא נחשבו, הדבר היחיד שהיה חשוב הוא מצב הרוח של השליט". גם הפרדת הרשויות נעלמה לחלוטין. "החוקה הוכפפה לכל גחמה של הדיקטטור". צ'אבס המשיך ואסף כוח פוליטי,  תקשורתי וכלכלי, אבל גם זה אף פעם לא הספיק.

מקלט בספרים

כפי שאתם יכולים לנחש, ראש העיר לדסמה היה מיריביו הגדולים של צ'אבס ושלטונו. בכתבה שהתפרסמה אודותיו בעיתון ה'גרדיאן' הבריטי בשנה שעברה, תואר לדסמה כ"מנהיג אופוזיציה בלתי מתפשר". ולדסמה אכן היה אחד המתנגדים העיקשים לשלטון הרודנות שאחז בוונצואלה.

הוא נעצר בידי אותם עשרות סוכנים בפברואר 2015. מה הייתה האשמה? כרגיל: "מזימה נגד השלום והיציבות במדינה". בזמן שהותו בכלא, לדסמה חלה, ונשלח לדירתו למעצר בית. "הייתי נעול בדירה יותר משנתיים", הוא מספר. "לפעמים הייתי ניגש לחלון רק כדי לראות קצת שמש, אבל גם זה היה אסור".

לדבריו, גם במהלך המעצר הוא אף פעם לא נכנע לדיכאון ועבד על כך מדי יום. "נאחזתי בחוש ההומור שלי, ותמיד התעוררתי בבוקר עם התקווה שבסוף נצליח להתגבר". לדסמה הרבה לשחק במשחקי מחשבה. כך למשל, הוא דמיין את עצמו מהלך בשמורת הטבע לה-אווילה הסמוכה, או מבקר בניו-יורק או באיטליה, היכן שאחיו גרים. אבל יותר מכל הוא מצא מקלט בספרים.

ברשימת הקריאה היו כלולים בין השאר וינסטון צ'רצ'יל, ומאבקו נגד פייסנים מבית ודיקטטורים מחוץ. לדסמה קרא גם נאומים של פרנקלין רוזוולט, מרטין לותר קינג ואחרים. במיוחד הוא התעניין במדינות שעשו בהצלחה את המעבר לדמוקרטיה, כמו ספרד, צ'ילה או דרום אפריקה.

לדסמה הבין שבספרד למשל, כל המפלגות הפוליטיות לקחו חלק בתהליך הזה, כולל הכנסייה והמלך. זה היה ריקוד מסובך, אבל הוא הצליח. נקודה מעניינת נוספת אותה הוא מציין היא שפרדריק וילם דה קלרק, שהיה במשך שנים נשיא דרום אפריקה, הסכים לשרת כסגנו של מנדלה כדי לאפשר מעבר חלק יותר לדמוקרטיה.

בתוך דירת הכלא שלו, לדסמה סימן ארבעה אזורים שהיו מיועדים לקריאה. "זה היה במטרה לשבור את המונוטוניות", הוא אומר. בכל אזור כזה הוא קרא ספר מסוים, והוא נהג לעבור בין האזורים בכל זמן מה. הוא גם כתב שירים, יותר מאלף מהם.

מעצר בפיג'מה

בחודש יולי 2017 נערכו בחירות לאסיפה המחוקקת בוונצואלה, אותן הגדיר לדסמה כ"זיוף מוחלט" בסרטון שפרסם ברשת. באותו לילה באו לעצור אותו שוב, לבוש בפיג'מה. הוא ניסה להרעיש ככל האפשר, כדי שהשכנים ישמעו. הוא לא רצה פשוט להיעלם. אחת השכנות צילמה את המעצר, כשהיא צורחת: "הם לוקחים את לדסמה!". הסרטון זכה לתפוצה בכל העולם.

כמו בפעם הקודמת, גם במעצר הזה זכה לדסמה ליחס ברוטלי. אחת הסוכנות שהשתתפה במעצר דרשה להדק עוד יותר את האזיקים על ידיו. הוא שכב מדמם על רצפת מכונית המשטרה.

במהלך שנותיו בכלא ובמעצר הבית לדסמה פגש סוכני משטרה רבים. רובם התייחסו אליו בכבוד, "אבל חלק היו תוקפניים", הוא אומר. "אמרתי לאחד מהם: 'אם אתה לא רוצה לכבד אותי כבן אדם, לפחות תכבד את המדים שאתה לובש'". חלק מהשומרים והשוטרים "פשוט רצו להכאיב. הם ראו את זה כדבר טבעי לעשות לאדם אחר. אחרים השתמשו בתירוץ שהם רק ממלאים פקודות. הם לא נראו מרוצים מכך, אבל מה כבר יכלו לעשות?".

התנאים בכלא באותו קיץ של 2017 היו אכזריים. התא היה קטן וצר ורוחש מקקים. האוכל היה מצחין. אך לדסמה ניסה לשמור על שפיות, מזכיר לעצמו שוונצואלנים רבים לפניו חוו דברים גרועים הרבה יותר.

"בילדותי קראתי את הסיפורים על ההיסטוריה של ונצואלה. מה שאני עברתי זה כלום לעומת מחנות הריכוז שהוקמו תחת הדיקטטורים בשנות הארבעים והחמישים. זה כלום לעומת לה-רוטונדה", הוא אומר ומזכיר את בית הכלא הנודע לשמצה מראשית המאה העשרים, מקום מהסוג בו היו מערבבים שברי זכוכית במזון שהוגש לאסירים וגברים היו נתלים מדי יום.

לאחר מספר שבועות בכלא לדסמה הוחזר למעצר בית, ואז החל לתכנן את בריחתו. ב-17 לנובמבר 2017 הוא נמלט, חצה את הגבול לקולומביה ומשם טס לספרד. כאשר הגיע  סיפר לכתבים: "המסע הזה בן 24 השעות היה כמו סרט של ג'יימס בונד. עברנו בכמעט שלושים מחסומים ונקודות בדיקה. לקחתי סיכון גדול מאוד".

אנדרס פאסטרנה, נשיאה לשעבר של קולומביה, ברך את לדסמה וצייץ: "ברוך הבא לחופש! אנחנו צריכים אותך בעולם החופשי, מגן על החירות, זכויות האדם והדמוקרטיה, ולא אסיר בדיקטטורה של ניקולס מאדורו" – השליט הנוכחי של ונצואלה, שירש את צ'אבס לאחר מותו ב-2013.

לדסמה הסכים עם דבריו של פאסטרנה ואמר במסיבת עיתונאים: "אני הולך להגן על החירות של ונצואלה. אני יותר שימושי לעם ברחובות מאשר בכלא". במדריד, הוא התקבל בברכה בארמונו של ראש הממשלה הספרדי מריאנו ראחוי, וספרד הציעה ללדסמה ומשפחתו מקלט ללא הגבלת זמן. בחזרה בקראקס, מאדורו הקניט: "הערפד מתעופף מסביב לעולם! הערפד הלך לספרד כדי לחיות חיים נהדרים".

משיח שקר

עד כמה נהדרים הם החיים בספרד? בטח טובים יותר ממעצר בית, אבל לדסמה לא בחר לחיות בגלות. הוא מנסה לאחד את העולם לעזרת ונצואלה, והוא עושה זאת בקנאות.

היו גם כמה עניינים אישיים, חלקם מעציבים. בחודש אוקטובר האחרון נעצר חתנו של לדסמה, איש עסקים ארגנטינאי בשם לואיס פרננדו ווטף, על ידי המשטרה בספרד. הוא נאשם בהשתייכות לרשת הלבנת כספים הקשורה למשטר בוונצואלה. לדסמה אמר בתגובה כי הוא אוהב את משפחתו ובטוח שמערכת המשפט בספרד תעשה את עבודתה. הוא הוסיף כי "מעולם לא היו לי קשרים עם אף אדם שמקורב לקליקה שהרסה את המדינה שלי".

ונצואלה הייתה בעבר דוגמה למדינה מוצלחת. משגשגת, מתקדמת ודמוקרטית. האם לדסמה אי פעם דמיין שהיא יכולה להתדרדר לרודנות, עוני ורעב? "אם לומר בכנות אז לא. חשבתי שתהיה לנו דמוקרטיה טובה יותר, ושלא נחזור לימי העבר שנדמה שחלפו. ימים בהם אנשים צייתו באופן עיוור למנהיג החזק על הסוס, משיח שקר שנשא נאומים פופוליסטיים וטען ששלטונו הוא חלק מהגורל. צ'אבס היה ממש טוב בזה".

ניקולס מאדורו לעומת זאת, הרבה פחות טוב ומוכשר בזה. "הוא היה פעיל פוליטי", אומר לדסמה, "גדל על ברכי המשנה של האחים קסטרו מקובה שהשתמשו בו כמנוף על ונצואלה. הוא תועמלן. מוגבל מאוד מבחינה אינטלקטואלית".

עוד אומר לדסמה כי גם הדיקטטורים של ראשית המאה העשרים לא ידעו לקרוא, אבל לפחות "הם ידעו שהם לא יודעים לקרוא והקיפו את עצמם באנשים חכמים שהבינו בכלכלה ובתעשייה". מאדורו מנגד "הוא בור שחושב שהוא יודע משהו. לכן הוא הקיף את עצמו בחדלי אישים, והתוצאה היא אסון".

מאגרי הנפט של ונצואלה הם הגדולים בעולם, הרבה לפני ערב הסעודית או מדינות ערביות אחרות. אך עדיין יש בוונצואלה מחסור בנפט. המדינה מדורגת שישית בעולם מבחינת מאגרי הגז הטבעי, אך עדיין חווה מחסור בגז. היא במקום העשירי בעולם מבחינת מאגרי מים, אבל קשה מאוד למצוא בה מים ראויים לשתייה. בשנה הזו בלבד היו 300 אלף ילדים בסכנת גוויעה ברעב. שודדים ועבריינים אחרים פועלים בחופשיות. אין פלא אם כן שהוונצואלנים בורחים כל עוד נפשם בם.

צבא רעב

כמה זמן כל זה עוד יכול להמשך? לדסמה מסביר כי למרות שמאדורו וממשלתו שולטים באמצעות כוח ונתמכים בידי מדינות אחרות, המהפכה מתבשלת דווקא בשורות הצבא. חלק מהחיילים כלל לא אוכלים, ו"אין דבר חתרני יותר מאשר צבא רעב", לדבריו.

לדעתו של לדסמה, כל מדינה שיכולה לעזור חייבת להתערב בנעשה בוונצואלה. "לדבר על הגדרה עצמית בהקשר של האנשים בוונצואלה זה אבסורד", הוא אומר. "לעם אין קול, אין בחירה. כל זה נהרס לפני שנים".

לדסמה זכה לעיטורים רבים על פועלו למען חירות ודמוקרטיה מגופים שונים ברחבי העולם. ביחד עם לאופולדו לופס, שעדיין נמצא במאסר בית בוונצואלה, הוא נחשב למתנגד הבולט ביותר למשטר מאדורו. כעת הוא חופשי לצעוק. אלה חדשות רעות עבור המשטר, אך חדשות טובות מאוד עבור כל מי שמחכה לנפילתו.

המאמר פורסם לראשונה בכתב העת 'נשיונל רוויו'. מאנגלית: אמיר לוי