"לא ננוח עד שנשיג חירות": כל מה שצריך לדעת על המשבר בוונצואלה

שלושה ימים בלבד לאחר שנשיא ונצואלה ניקולס מאדורו שרד ניסיון הפיכה צבאית, מנהיג האספה הלאומית הנשלטת ברובה על ידי האופוזיציה, חואן גואידו, הכריז על עצמו כנשיא לתקופת ביניים.

"אני לוקח באופן רשמי את סמכות הניהול הלאומית כנשיא האחראי על ונצואלה", הכריז גואידו אתמול מול אלפי תומכים בקראקס הבירה, ונשבע על עותק של חוקת המדינה המקורית. "אנחנו נשבעים כאחים כי לא ננוח עד שנשיג את חירותנו", אמר לקהל וביקש מהם להרים את יד ימין יחד איתו כאות לשבועה.

החלטת האופוזיציה להדיח את מאדורו הגיעה לאחר עוד סוף שבוע של הפגנות סוערות שדרשו את התפטרות הנשיא, המחאה הגדולה ביותר מאז שכוחות הביטחון דיכאו באלימות את ההפגנות ההמוניות בשנת 2017.

https://twitter.com/ismkaya/status/1088182118503669762

בתוך זמן קצר הודיעו ארצות הברית, קנדה, ברזיל, פרו, קולומביה, צ'ילה, אקוודור, קוסטה ריקה ופרגוואי על תמיכתן בגואידו, והכירו באספה הלאומית כגוף הדמוקרטי הלגיטימי היחיד בוונצואלה. אבל מאדורו מסרב לפנות את הבמה. הוא הצהיר על ניתוק היחסים עם וושינגטון והקציב לדיפלומטים האמריקניים 72 שעות לעזוב את המדינה. בתוך כך, המהומות ברחובות נמשכות עם התנגשויות אלימות בין מפגינים למשטרה.

בחירות מזויפות

מאז שהחליף את הוגו צ'אבס בארמון הנשיאות בשנת 2013, ניקולס מאדורו הפך בהדרגה לשליט יחיד אך התקשה למשול בתוך המשבר הכלכלי והפוליטי העמוק אליו הוביל את המדינה. הוא נבחר מחדש כנשיא במאי 2018, בבחירות שהוגדרו על ידי רבים כמזויפות.

פרופ' מיגל אנחל לאטוצ'ה מהאוניברסיטה המרכזית של ונצואלה כתב אז כי "מפלגת השלטון הסוציאליסטית השתמשה בכל הכוח והסמכויות של המשטר כדי להטות את הבחירות לטובתה. במשך חודשים ארוכים, המשטר הכריח אזרחים להצטרף כחברים למפלגה, חילק מזון תמורת הצבעות והכין רשימות שחורות של מועמדי האופוזיציה".

WATCH: Venezuela’s opposition fills streets nationwide today in protests against President Maduro.

Maduro says his government is breaking relations with the US after President Trump backed the country's opposition leader, Juan Guaidó. https://t.co/Gqd8anrXmV pic.twitter.com/e4V5IV5QZn

— NBC News (@NBCNews) January 23, 2019

גם מועד הבחירות הוקדם בכמה חודשים כדי למנוע מהמתנגדים למשטר מאדורו להתארגן ביעילות, וככל שנחשפו אי סדרים נוספים בהכנות החליטו רבים באופוזיציה להחרים את הבחירות. "יותר ממחצית מהמצביעים הרשומים לא השתתפו בבחירות, והביעו את מחאתם נגד הממשלה בכך שפשוט לא הלכו להצביע", כתב לאטוצ'ה.

ומאדורו אכן נבחר מחדש ברוב גדול. המתמודד העיקרי מולו, הנרי פאלקון, ערער על תוצאות ההצבעה ואמר כי הן "לא לגיטימיות".

כלים של דיכוי

יותר מחמישים מדינות הסכימו עם דעתו של פאלקון בעניין, וסירבו להכיר במאדורו כנשיא החוקי של ונצואלה. ארצות הברית ומדינות אירופה הטילו על משטרו סנקציות כלכליות חמורות. בחודשים לאחר בחירתו מחדש, מאדורו שרד גם ניסיון הפיכה, קריאות מצד מנהיגים בינלאומיים להתערבות צבאית במדינה, וניסיון התנקשות לכאורה בידי רחפן.

בסוף שנת 2018 עמד מאדורו בראש ממשלה פושטת רגל הנתונה ללחץ בינלאומי הולך וגובר. אז איך בכל זאת הוא הצליח להישאר בשלטון? כפי שהסבירו אנדראה אולסנר ופדריקו מרקה, כסף היה אחת הסיבות לכך. במשך שנים מאדורו רכש את נאמנותם של כוחות הביטחון בוונצואלה על ידי הענקת הלוואות נדיבות והעברת השליטה על מיזמים מדינתיים לידי הצבא.

כך למשל, משרד ההגנה קיבל את השליטה על ייבוא, ייצור ומכירה של כל מוצרי המזון בוונצואלה – עסק משתלם במיוחד במדינה בה העם גווע ברעב. מאדורו גם הקפיד למלא את ממשלתו בגנרלים, ובכך הפך אותם למושקעים באופן אישי בשרידות המשטר.

המחסור והעוני הפכו גם הם לכלים של דיכוי בידי מאדורו.  על פי מחקרים שונים, מאז שנת 2015 כל תושב בוונצואלה איבד בממוצע כתשעה קילוגרמים ממשקל גופו, ומיליונים נמלטו מהמדינה. כפי שכתבו אולסנר ומרקה, "התושבים שנשארו נאלצים להקדיש מספר הולך וגדל של שעות ביום כדי למצוא מזון. הרעב והתורים הארוכים לאוכל לא משאירים זמן פנוי כדי להתנגד למשטר".

האופציה הצבאית

ההכרזה החד-צדדית של גואידו על עצמו כנשיא היא החוליה האחרונה בשרשרת של ניסיונות לא מוצלחים להחלפת המשטר בצורה דמוקרטית. בשנים האחרונות ניסתה האופוזיציה בוונצואלה להדיח את מאדורו בבחירות, לגרום לו להתפטר על ידי מחאה המונית ולנהל איתו דיאלוג. כל שלושת הדרכים האלו נכשלו.

כעת, כאשר המשבר הפנימי בוונצואלה התעצם עוד יותר, גם מבקריו מחוץ של מאדורו עשויים לנקוט צעדים דרסטיים. עוד בטרם הבחירות השנויות במחלוקת בשנה שעברה, נשיא ארה"ב טראמפ העלה את האפשרות של התערבות צבאית כדי להפיל את ממשלת מאדורו. "האנשים בוונצואלה סובלים וגוססים", אמר טראמפ באוגוסט 2017 והוסיף: "יש לנו הרבה אפשרויות בנוגע לוונצואלה, כולל אפשרות צבאית במקרה הצורך".

גם כמה אישים בולטים באופוזיציה שנאלצו לצאת לגלות מהמדינה אימצו את הרעיון. "התערבות צבאית בוונצואלה על ידי כוח של קואליציה אזורית עשויה להיות הדרך היחידה לשים קץ לרעב שמאיים על חייהם של מיליוני אנשים", אמר ריקרדו האוסמן, שר לשעבר בממשלת ונצואלה וכיום פרופסור באוניברסיטת הרווארד.

בראייתם של תומכי "האופציה הצבאית", אזרחי ונצואלה יקדמו בברכה התערבות זרה על מנת לשקם את הדמוקרטיה בארצם. אך מחקר שפרסם לאחרונה פרופ' דיוויד סמילדה מראה מסקנות שונות. סמילדה מצא כי למרות שהסקרים מראים בבירור כי רוב תושבי ונצואלה רוצים לראות את מאדורו מודח, הם לא בהכרח פתוחים לאפשרות של צעדים קיצוניים.

כך למשל, בסקר שערך בחודש נובמבר האחרון נשאלו תושבי ונצואלה על דעתם לגבי האפשרויות להחלפת הנהגת המדינה. רק 35 אחוזים ענו כי יתמכו בהתערבות צבאית כדי להדיח את מאדורו מהנשיאות, ויותר מחצי מהנשאלים התנגדו למבצע כזה.

אז מה אנשי ונצואלה רוצים באמת? על פי תוצאות המחקר, 63 אחוזים יתמכו ב"משא ומתן לפרישתו של מאדורו בהסכמה" כאפשרות המועדפת להשיב את הדמוקרטיה במדינה על כנה.

קייטסבי הולמס היא עורכת וכתבת בעניינים בינלאומיים המתמחה באמריקה הלטינית. הטור הופיע לראשונה באתר The Conversation.