האיש ששינה את אמריקה באמת: 90 שנה להולדת מרטין לותר קינג

לוחם זכויות האדם אילץ את ארה"ב לממש במלואם את האידיאלים שהיא הציבה לעצמה עם הקמתה

לב ליבו של הסיפור האמריקני. קינג ב-1964 | ויקיפדיה

אחד היתרונות בזמן החולף בשעון החול של ההיסטוריה הוא שרגעים שנויים במחלוקת יכולים להעלם כלא היו. אם ראיתם את המחזמר 'המילטון' למשל או הייתם מרוכזים בשיעורי אזרחות, הייתם יודעים שהרבה לפני שג'ורג' וושינגטון סיים את תפקידו, האבות המייסדים של אמריקה היו חלוקים בצורה מרה בין שני מחנות יריבים, שנשכחו עם הזמן.

ישנן הרבה סיבות לכך שהזמן שוחק את הקצוות הקשים של מחלוקות העבר. נוסטלגיה לבדה תורמת רבות לכך. המבט לאחור לעולם אינו מיטיבי, שכן אם היה כך לא היינו מתווכחים על העבר, וחלוף הזמן מאפשר לנו לראות כיצד דמויות שהיו מקטבות בעבר מתיישבות בתוך סיפור גדול בהרבה. זו הייתה משמעות דבריו של אדוארד סטנטון כאשר טען לאחר מותו של אברהם לינקולן כי "עתה הוא שייך להיסטוריה".

השבוע צוין יום השנה התשעים להולדתו  של מרטין לותר קינג, ואין בנמצא דמות מודרנית אשר ראויה יותר להיות ממוקמת בלב ליבו של הסיפור האמריקני.

כאשר קינג מת בשנת 1968, הוא לא היה הדמות הפוליטית המרכזית כפי שהיה כאשר הוביל את המצעד בוושינגטון חמש שנים קודם לכן. הניצחונות שעזר להביאם עם התיקון לזכויות האזרח של 1964 וחוק זכות ההצבעה של 1965 פגעו קצת ברלוונטיות שלו, מה שהוביל אותו להתמקד בנושאים של "צדק כלכלי". עליית הלאומיות השחורה והסגנון הסנסציוני של כאילו-מהפכנים כמו סטוקלי קרמייקל ומלקולם איקס, גרמו לקינג להיראות כמו שריד מן העבר.

כמו שקורה לעיתים קרובות, היה זה מותו בטרם עת של קינג אשר הזכיר לרבים את מעמדו ההיסטורי. אך אפילו אז, המהומות והכאוס של 1968 לא היו האקלים האידאלי להערכה מפוכחת של תרומתו. גם הדרך בה כמה מיורשיו – המשפחתיים (משפחת קינג) או המטאפוריים (ג'סי ג'קסון, אל שרפטון ואחרים) – ניסו להפוך את מורשתו למונופול, הפכה את הערכתו לקשה יותר.

בעיניי שמרנים מסוימים, ראייתו של קינג את הכלכלה ומדיניות החוץ של אמריקה היו גם הן מהולות יתר על המידה בדמותו בכדי לשכוח או לסלוח. אך חשוב יותר, דור מסוים של שמרנים (לא בהכרח רפובליקנים, שהצביעו בעד התיקון לזכויות האזרח) אשר התנגדו שלא לצורך לתנועה לזכויות האזרח, בין אם מתוך חוסר הבנה של החוקה או פשוט בגלל גזענות ארכאית, היו צריכים לעבור מן העולם לפני שתרומתו של קינג תוכל להיות מוערכת מעבר לקווי המפלגות.

לב האמונה

אז מה הייתה תרומתו של קינג? בפשטות: הוא אילץ את אמריקה לממש את מלוא הפוטנציאל של עצמה.

מעשה פופולרי כיום, בייחוד בפינות מסוימות של השמאל, הוא ללעוג לצביעות של האבות המייסדים על ידי הזכרת הניתוק שבין הרטוריקה של ההכרזה והמציאות בשטח. הכרזת העצמאות אומרת: "אנו סבורים שאמיתות אלה ברורות מאליהן, שהרי כל בני האדם נבראו שווים, ובוראם העניק להם זכויות שאין ליטול מהם, ביניהן: חיים, חירות והחתירה אחר האושר". ועדיין, אמריקה עודדה עבדות, כמו גם הפרות אחרות של אידיאל השוויון.

אך צביעות מתקיימת רק כאשר היא מאירה אידאל שהופר. רק בנאומו של לינקולן שנישא בגטיסברג, האידאל שהיה טבוע בהכרזה הפך להיות העלילה המרכזית של הסיפור האמריקני: "לפני שבע ושמונים שנה הולידו אבותינו על יבשת זו אומה חדשה, אשר הורתה בחרות וייעודה באמונה כי כל בני האדם נבראו שווים".

רעיון זה, הנוכח תמידית ביצירתה של אמריקה, הפך להיות ליבה של האמונה האמריקאית. אך לא היה זה כך בפועל אלא רק מאה שנים מאוחר יותר, כאשר קינג קרא לאמריקאים לחיות כגרסה הטובה ביותר של עצמם.

"כאשר אדריכלי הרפובליקה כתבו את המילים המפוארות של החוקה והכרזת העצמאות, הם חתמו על כתב הבטחה אשר כל אמריקאי הינו יורשו", קינג הכריז בצילו של 'הגואל הגדול' במצבת הזכרון של לינקולן. "כתב הבטחה זה הינו שכל האנשים – כן, אנשים שחורים כמו גם אנשים לבנים – יובטחו להם הזכויות שאין ליטול מהם של חיים, חירות והחתירה אחר האושר".

קינג לא הפך את "אמריקה הלבנה" לשד שצרך להילחם בו, הוא פנה למצפון שלה, מבקש מחבריו האמריקנים לחיות לפי האידאלים שהם טענו שמגדירים את עצמם בצורה הטובה ביותר.

רטוריקה, כך אמר מבקר הספרות וויין בות', הינה "האמנות לחקור מה אנשים מאמינים שעליהם להאמין בו". הרטוריקה של קינג עשתה בדיוק את זה, וזו הסיבה מדוע גם הוא (כמו לינקולן) לא רק שייך להיסטוריה: הוא שייך לכל אמריקני.


הטור פורסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'. מאנגלית: גידי גולן

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

9 תגובות למאמר

  1. אז כדאי גם להזכיר את יחסו כלפי היהודים (שהם אלו שעזרו לו מאד), וכדאי גם להזכיר מה חושבים ממשיכי דרכם של אותם יהודים לגבי מדינת ישראל

  2. במה הוא שינה? השחורים נותרו השכבה הנמוכה ביותר.הם לעולם לא יהיו חלק אמיתי מהחברה.הצבע שלהם מונע מהם להשתלב באמת.בכלל עמים וגזעים שונים לא יתמזגו.כי לכל אחד יש את היחוד שלו והמאפיין שלו.לכן בכל העולם מיעוטים וזרמים שונים נוטים להתבדל ואף זה מגיע לבקשת עצמאות.זה פשוט לא עובד במציאות.
    זה קורה בספרד.קולומביה.קנדה.וכמעט בכל מדינה

    1. אתה אומר "בכלל עמים וגזעים שונים לא יתמזגו" כאילו שזו המטרה. עוד לפני השאלה אם אפשר, מי אמר שצריך להתמזג? שיתוף פעולה אינו מיזוג, חיים זה לצד זה אינו מיזוג, סיוע הדדי והפרייה הדדית אינם מיזוג. אפשר להשאר שונים לגמרי, אבל לעבוד יחד, ואת זה מדגיש המאמר בתור המסר המרכזי – לא צריך לתקוף את האחר, אפשר בהחלט לפנות אל מצפונו ולגייס אותו מרצונו לעבודה משותפת. לא צריך להפוך לזהים, או להתמזג כלשונך, כדי לחיות בשלום.
      ואני לא רואה שום צורך או ערך באמירות נבואיות למחצה בסגנון "הם לעולם לא יהיו חלק אמיתי מהחברה". וכמובן שאיני מוצא שום ערך באמירות חלשות כגון "הצבע שלהם מונע מהם להשתלב באמת" משום שהן מתעלמות, בראש ובראשונה, משני דברים: האחד, מאפיינים תרבותיים של בני הקבוצה, והשני, מאמונותיהם ומתרבותם של בני הקבוצה הנגדית. במילים אחרות, כמובן שהיתה אפליה קשה ביותר כלפי השחורים בארה"ב, וכמובן שנותרו עדיין פערים רבים אשר את חלקם ניתן לייחס בצורה די ישירה להיסטוריה זו. אך בד בבד, לא ניתן להסיר כל אחריות מהשחורים לגבי מצבם בימים אלו, ולא ניתן ליחס גזענות לכל הלבנים. זו פשוט חולשה אינטלקטואלית, וזה גם לא מוביל לשום מקום.

    2. אתה צודק במאה אחוז.אני רק הצבעתי על מציאות שקיימת במדינות רבות שיש מיעוטים שלא מוכנים לחיות במדינה אחת ורוצים להבדל ולקבל עצמאות.כמו בקויבק.הבסקים.או מוסלמים בניגריה וקניה.ושלפעמים כשיש הבדלים בין דתות ותרבויות אין דבק מאחד וזה יוצר שסעים בחברה.לא הצעתי פתרון כי זה מצב מורכב.וכמובן שאתה צודק שאין הכוונה להיות אותו דבר אלא לחיות בהרמוניה בשיתוף פעולה.אני הצבעתי על מציאות שלא עובדת בהרבה מקומות.במיוחד עם מוסלמים ונוצרים.מה הפתרון? אין לי פתרונות.

    3. אם הוא לא היה משנה – הלבנים הגזענים לא היו מתנגדים לו. הוא שינה לדוגמה את זה שאדם שחור יכול להכנס למסעדה וכמובן שיגישו גם לו תפריט – והוא יקבל שירות כמו כולם. מי שלא מבין את זה – לא למד מעולם על "שביתות ישיבה" שהיו בשנות ה-60 במסעדות וברים בארצות הברית.

      האדם השחור יכול ללכת ללמוד בבית ספר או באוניברסיטה כמו לכולם ולא "מיוחדת" לו. הוא יכול להצביע או להבחר לתפקיד פוליטי – נניח להפוך לראש העיר – דבר שלא היה בעבר.

      כל התפיסה שלנו לגבי הפליה נגד "מיעוטים" (או אוכלוסיות שמודרו ממרכזי כוח) – שחורים , הומואים, נשים, ילדים, נכים , ילידים, עניים – הושפעה מאד ועדיין ממשיכה להשתנות בעקבות המאבק של קינג וחבריו. ממליץ לקרוא על התנועה לזכויות האזרח בארצות הברית

      כדי לראות כמה הדיכוי של שחורים עדיין נפוץ – ממליץ לראות את הסרט "התיקון ה-13" ולהכיר את הנושא של מניעת פשיעה (דרך אי שימוש במערכת ענישה פלילית). כדי להבין למה אפליה וגזענות ועוני יכולים להמשיך עוד הרבה זמן קדימה – ממליץ להכיר את הנושא של מלכודת עוני \ ניידות חברתית.

  3. גם אם השחורים תמיד יהיו נבדלים (אני מסופק אם יש סיבה אמיתית לכך, צבע עור איננו תרבות או דת) זה עדיין לא מצדיק יחס מפלה לפי החוק, בתי ספר נפרדים או חלוקת מושבים באוטובוסים.

  4. מיקי ומתנחל, שניכם טועים.
    בעשרות השנים האחרונות האוכלוסייה האפרו-אמריקאית השתלבה היטב והצליחה להגיע להישגים רבים: שופטי עליון, קצינים בכירים בכל מערכות הביטחון, אנשי עסקים, פוליטיקאים בכירים(כולל נשיא אחד) ועוד.
    למעשה, הגזענות מבוססת צבע העור הצטמצמה מאוד וכמעט עברה מהעולם(לפחות עברה מאיפה שזה משנה) אבל הגזענות מבוססת התרבות עדיין קיימת.
    בניגוד לדברי מתנחל, אי אפשר להכחיש את קיום התרבות הייחודית זה מתבטא בסיטקומים נפרדים לחלוטין, ז'אנרים מוזיקליים ייחודיים(ראפ למשל), סלנג ייחודי ואפילו ההתעקשות על הכינוי 'אפרו-אמריקאי' ולא רק 'אמריקאי'(רייבן סיבון הותקפה מילולית מספר פעמים בגלל שהיא מוחה על הביטוי המבדיל הזה).
    תוסיפו לזה את העובדה שמכניסים להם לראש שהם זקוקים לאפליה מתקנת ומסכסכים בינם לבין האוכלוסיה הכללית(האשמה באפליה באה כמעט באופן אוטומטי לפני בירור עובדות או בדיקת הנחות) מה שמקטין את הסיכוי להשתלב.
    ותבינו איך הם נתקעו ביכולת להשתלב.

    המציאות היא שאיפה שהם ניסו הם הצליחו-וזה נכון גם לקבוצות מיעוט אחרות וגם במקומות אחרים.

  5. יש לבנים שגזענים על שחורים מתוך עליונות כביכול.ויש שחורים שגזענים על לבנים מתוך נחיתות כביכול.ויש לבנים שמתחזים ללא גזענים .ויש כאלה שכביכול גזענים מתוך הבדל ושייכות כלפי שחורים אבל הם לא גזענים.
    אסביר לכם אם אני לא גזען.אבל מכיר ביחוד שלי כלומר משתייך למורשת ארוכה שאני רוצה להמשיך
    ואני ירצה שהבת שלי תתחתן עם כמוני כדי להמשיך את המורשת ולא להטמיע אותי אז אני לא גזען.לעומת זאת אני אכבד כל אדם באשר הוא.
    אבל יש כאלה שמתחזים ללא גזענים ובתוך תוכם הם בזים לאחר.רק הכל צביעות ופוזה ואינטרס.ואין שום אמת והם כן יסכימו כלפי חוץ שהבת תתחתן עם אחר אבל בפנים הגועל עומד להתפרץ.אז בעיני הם הגזענים האמיתיים שמתחזים ללא גזענים.לעומת אדם שרוצה לשמר את המסורת ועדיין מכבד כל אדם בלי פוזות והעמדת פנים.

    1. יש ויש,
      יפה.

      רק כדי לדייק קצת יותר: אני רוצה שהבת שלי תתחתן עם יהודי. כדי להיות יהודי אין צרך _להוולד_ ל"גזע" מסוים, אלא _לבחור_ לקבל על עצמך תרבות (תפיסת עולם, דרך חיים) מסוימת.
      לכן זו איננה גזענות, אלא רצון להמשכיות של הערכים בהם אני מאמין.
      כל אדם יכול להפוך ליהודי טוב (דרך אגב – כשם שכל יהודי יכול להפוך לאדם רע, ואז לא ארצה בו כחתן).