מעבר לקדמה טכנולוגית ולשיפור באיכות החיים, השוק החופשי מייצר אנשים בעלי ערך עצמי אמיתי וגבוה ששואפים להצליח וחיים בכבוד ובגאווה
בעת האחרונה אנו עדים לרשימת הצעות פרוגרסיבית ארוכה מבית השמאל האמריקני שכל מטרתה היא להאיץ את הנטייה של המדינה לסוציאליזם. כך הן למשל ההצעות לביטוח רפואי לכל, השכלה גבוהה בחינם, תעשיות אנרגיה ותרופות בבעלות ממשלתית, דיור ציבורי, הטלת מיסוי כבד על עשירים ושכר מינימום גבוה.
שמרנים הביעו התנגדות להצעות הפופוליסטיות האלה באמצעות הדגשת העלויות של כל תכנית כזו. כך למשל, הם ציטטו מחקר שהעריך כי ביטוח בריאות לכל אזרח אמריקני יכפיל את התקציב הממשלתי. הם הסבירו שמיסים גבוהים יפגעו בצמיחה הכלכלית, והדגימו כיצד שכר מינימום של 15 דולר פוגע בעסקים קטנים ומקטין את אפשרויות התעסוקה.
כל אלה הם טיעונים נכונים, אבל הם לא יורדים לשורש הסיבה מדוע הצעות המדיניות הלו שגויות. כאשר שמרנים מסתפקים בציון האתגרים הכלכליים של יישום ההצעות, הם למעשה מוותרים מראש על היתרון המוסרי ומקבלים את כללי המשחק של השמאל.
כדי לנצח במלחמת הרעיונות, שמרנים חייבים להילחם בעזרת בסיס פילוסופי ולהסביר מדוע רעיונות השמאל אינם מוסריים. הם צריכים להציע טיעונים המבוססים על אתיקה ולא על כלכלה, מכיוון שטיעון לוגי תמיד יפסיד לטיעון הרגשי.
בפועל זה אומר שיש צורך להסביר מדוע העיקרון הבסיסי של קולקטיביזם הטמון מאחורי ההצעות הסוציאליסטיות אינו מוסרי, מכיוון שהוא מפר את זכויות הפרט שעליהן מתבססת כל קדמה חברתית או אושר האדם. הקולקטיביזם בנוי על כפייה בה צד אחד מפסיד וצד אחר מנצח, וזאת בניגוד לערך של מסחר וולונטרי בעל רווח הדדי.
לרדוף אחרי החלום
אחד הטיעונים המוסריים המשכנעים ביותר לטובת השוק החופשי הוא העובדה שמדובר במערכת המאפשרת לאנשים לרדוף אחר חלומותיהם ולהגשים את היצירתיות שבהם בצורה הטובה ביותר. עבור רוב האנשים מדובר במקצוע בו הם בוחרים ועובדים.
בעולם העבודה, החיפוש היצירתי הזה נודע כיזמות, אחד הגורמים העיקריים האחראים לכך שרמת החיים שלנו עולה בהתמדה. אך עלייה כזו תלויה במידת החופש של השוק. מדוע? כי על מנת לחדש וליזום אתה צריך להיות חופשי. חופשי לא להסכים וגם חופשי להתנגד.
קחו למשל את ההצעה לביטוח בריאות חינם לכל. הצעת החוק הזו, שנתמכה בידי שני שלישים מהדמוקרטים שהיו חברים בקונגרס שעבר, גורסת כי "רק מוסדות ציבוריים או מוסדות שאינם למטרת רווח" יוכלו לספק ביטוח. המשמעות היא שרופאים ויזמי בריאות יהיו חייבים לציית לתקנות הממשלה, במערכת שאין בה מקום למי שלא מסכים עם הסטטוס-קוו. מצב כזה ישים קץ לכל חדשנות בשדה הרפואה, תחום אשר זקוק להתקדמות תמידית כדי להפחית עלויות ולהאריך חיים.
ומה בדבר מדיניות סוציאליסטית פחות כמו שכר מינימום של 15 דולרים לשעה? חוקים כאלה אמנם לא מונעים לחלוטין מיזמים לחתור לחדשנות, אך הם עושים זאת עם יד אחד קשורה מאחורי הגב. מיסים ורגולציות כאלה משאירים בידי היזמים פחות משאבים, פחות זמן ופחות גמישות כדי ליצור ולתרום לקידום החברה.
יזמות וחדשנות הן תופעות אמריקניות מובהקות. שאר העולם מעתיק את הרעיונות שלנו מפני שבמדינות רבות נאסר על האנשים ליזום, או שפשוט לא קיימים התמריצים עבורם לעשות זאת. מה הטעם להתאמץ ולהוליד מוצרים חדשים אם בכל מקרה הממשלה תאסור עליהם או תחנוק אותם עם מיסים, רגולציות ורישיונות?
שוק חופשי שמייצר חדשנות תורם גם לעיצוב בני אדם בעלי ערך עצמי אמיתי וגבוה ששואפים להצליח וחיים את חייהם בכבוד, בגאווה ובאושר. האם אי פעם תהיתם מדוע בירוקרטים ממשלתיים ואחרים במדינות סוציאליסטיות נראים כה אומללים? זה קורה מכיוון שהמערכת הכלכלית הסוציאליסטית בה הם פועלים אינה מאפשרת להם לרדוף אחרי רעיונות ולבטא תשוקות ויצירתיות.
האושר האמיתי
התשובה הפרוגרסיבית הקבועה לכך היא הטענה לפיה מדינות סקנדינביה הסוציאליסטיות מדורגות באופן קבוע בצמרת מדדי האושר. כך למשל, הצביע הסנאטור ברני סנדרס על תוצאות האושר הגבוהות בדנמרק וטען כי המדיניות הסוציאליסטית שלה צריכה לשמש כמודל עבור ארה"ב. אך השאלות במחקרים מסוג זה לרוב מבלבלות בין אושר לשביעות רצון.
הסקנדינבי הממוצע אולי יותר מרוצה מאמריקני בן 22 שעובד קשה כדי להקים עסק, אך שביעות הרצון הזו שונה מאושר אמיתי הנובע משגשוג ורווחה. אושר כזה יכול להיות מושג רק דרך הקרבה עצמית ועבודה קשה. המאבקים והקשיים בהם נתקל היזם יכולים להיות מאוד לא מאושרים לעתים, אך הם המקור לגאווה שהוא חש כאשר הוא מביט לאחור על הדרך שעשה לפסגה. קפיטליזם היא השיטה שמאפשרת להשיג אושר כזה, יותר מכל שיטה אחרת, מכיוון שהיא מספקת לאדם את החירות וההזדמנות להצלחה.
טיעון פרוגרסיבי נפוץ אחר הוא שעקרונות הסוציאליזם נוגעים הרבה יותר בטובת הכלל, לעומת ערכי האינדיבידואליות של היזמות. מלבד העובדה ש"טובת הכלל" שימשה כסוס טרויאני עבור כל דיקטטור בהיסטוריה מסטאלין ועד צ'אבס, התמקדות כזו בקולקטיביזם מובילה בהכרח לחברה מחולקת לשבטים, בה קבוצות אינטרסים נלחמות אחת בשנייה כדי לנווט את המדיניות הממשלתית לכיוון אותו הן רואות כטוב ונכון. בסביבה כזו, בה מתייחסים לאנשים לא כמטרה אלא כאמצעי להשיג את טובת הכלל, צומחים פוליטיקאים המונעים על ידי תאווה וקנאה.
אלה הם המנהיגים הפרוגרסיבים החדשים, אלה המבקשים לקחת לעצמם את האחריות לחלק את המשאבים שיוצרו בידי אחרים. המדיניות שלהם פוגעת לא רק בשוק החופשי, אלא גם בתודעה החופשית. זו הטענה אותה צריך להציג אם ברצוננו לשמר את שניהם.
ג'ון אליסון הוא היו"ר לשעבר של בנק BB&T, וכמו כן שימש כנשיא מכון המחקר Cato Institute. המאמר פורסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'
מילים יפות יפיפיות נהדרות בדיוק כמו המילים היפות של השמאל והרחוקות מן המציאות. ואביא רק מציאות אחת. ל50% מן האמריקאים אין אפילו 1000 דולר חסכון לעת צרה. וזה אומר הכל
לא מילים. רעיונות עומק. הקפיטליזם מתבטא במאמר אחד של חז"ל, חביב על אדם קב שלו, יותר מעשר קבים של חבירו (כלומר לקבל מחבירו). זהו האושר
ועדיין אנשים בורחים בהמוניהם מוונצואלה ומנסים להכנס בכל דרך לארה״ב. איך תסביר את זה?
אין להם 1000 דולר כי הם לא חוסכים (אולי חוסכים 10% לעומת 20% של הגרמנים)
יש תרבות של קניות ושל שפע, אולי זה מעלה את הצמיחה
אמריקה היא חברה חולה ואלימה תוחלת החיים בארץ גבוהה יותר למרות הערבים וניצולי השואה והמלחמות והכבישים כי לכולם יש ביטוח
בשביל לממש בתקופת האינטרנט והרשתות נחברתיות מדיניות שמובילה למדינה סוציאליסטית
הם יהו חייבים להגביל את חופש הדיבור.
לכן האמריקאים היו חכמים והגנו על חופש הדיבור בחוקה
שתי הערות:
א.הטיעון הסקנדינבי הוכח מזמן כשקר(עיינו למשל פה https://mida.org.il/2018/10/02/%D7%A1%D7%A7%D7%A0%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%94-%D7%A9%D7%9C%D7%90-%D7%94%D7%9B%D7%A8%D7%AA%D7%9D-%D7%95%D7%A2%D7%93%D7%99-%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A9%D7%99%D7%A8/) מדובר במדינות רווחה קפיטליסטיות.
ב.קצת מצחיק לטעון שתפיסה שמתבססת על חלוקת האזרחים ל״חלשים״ ו״חזקים״ באמצעות הכללות גסות וגזעניות ואז עידוד שנאה וקנאה כקרובה יותר לטובת הכלל מתפיסה המתבססת על חשיבה על החברה כגוף אחד ועידוד כל חלק ליצור תרומה להתקדמות כללית(תוך הנחה שהתקדמותו האישית תיתור התקדמות כללית שאינה קשה לביסוס ואכמ״ל).
1: כדי לנצח במלחמת הרעיונות, שמרנים חייבים להילחם בעזרת בסיס פילוסופי ולהסביר מדוע רעיונות השמאל אינם מוסריים. הם צריכים להציע טיעונים המבוססים על אתיקה ולא על כלכלה, מכיוון שטיעון לוגי תמיד יפסיד לטיעון הרגשי
(רגש על פי רוב לא נזקק לטיעונים, את העובד שאינו מהעשירון העליון פחות מעניין טיעונים ממגדל השן ויותר החיים עצמם).
2: לרדוף אחרי החלום, אחד הטיעונים המוסריים המשכנעים ביותר לטובת השוק החופשי הוא העובדה שמדובר במערכת המאפשרת לאנשים לרדוף אחר חלומותיהם ולהגשים את היצירתיות שבהם בצורה הטובה ביותר. עבור רוב האנשים מדובר במקצוע בו הם בוחרים ועובדים
(משום מה נראה לי שסקר קצר יגלה שאנשים רבים לא ממש מגשימים את היצירתיות והחלומות שלהם בעבודה בה הם 'בחרו').
3: ומה בדבר מדיניות סוציאליסטית פחות כמו שכר מינימום של 15 דולרים לשעה? חוקים כאלה אמנם לא מונעים לחלוטין מיזמים לחתור לחדשנות, אך הם עושים זאת עם יד אחד קשורה מאחורי הגב.
מיסים ורגולציות כאלה משאירים בידי היזמים פחות משאבים, פחות זמן ופחות גמישות כדי ליצור ולתרום לקידום החברה
(לפי שיטת הכותב שמחזיק בתפיסת עולם ליבלרלית קלאסית, קידום החברה מטרתה קידום הפרטים בה, אך איזו מטרה יש בחברה שמתקדמת אבל חלקים נרחבים בה נשארים מאחור?).
4: מה הטעם להתאמץ ולהוליד מוצרים חדשים אם בכל מקרה הממשלה תאסור עליהם או תחנוק אותם עם מיסים, רגולציות ורישיונות?
(בין "לחנוק עם מיסים ורגולוציות" לבין "השוק פועל הכי טוב ללא שום התערבות", יש עוד כמה גוונים, החיים הם לא שחור או לבן).
5: שוק חופשי שמייצר חדשנות תורם גם לעיצוב בני אדם בעלי ערך עצמי אמיתי וגבוה ששואפים להצליח וחיים את חייהם בכבוד, בגאווה ובאושר. האם אי פעם תהיתם מדוע בירוקרטים ממשלתיים ואחרים במדינות סוציאליסטיות נראים כה אומללים?
זה קורה מכיוון שהמערכת הכלכלית הסוציאליסטית בה הם פועלים אינה מאפשרת להם לרדוף אחרי רעיונות ולבטא תשוקות ויצירתיות
(זה נכון. אך כבוד ואושר תלויים גם ביציבות וביטחון ולא רק ביצירה).
6: האושר האמיתי, התשובה הפרוגרסיבית הקבועה לכך היא הטענה לפיה מדינות סקנדינביה הסוציאליסטיות מדורגות באופן קבוע בצמרת מדדי האושר.
כך למשל, הצביע הסנאטור ברני סנדרס על תוצאות האושר הגבוהות בדנמרק וטען כי המדיניות הסוציאליסטית שלה צריכה לשמש כמודל עבור ארה”ב.
אך השאלות במחקרים מסוג זה לרוב מבלבלות בין אושר לשביעות רצון. הסקנדינבי הממוצע אולי יותר מרוצה מאמריקני בן 22 שעובד קשה כדי להקים עסק, אך שביעות הרצון הזו שונה מאושר אמיתי הנובע משגשוג ורווחה.
אושר כזה יכול להיות מושג רק דרך הקרבה עצמית ועבודה קשה. המאבקים והקשיים בהם נתקל היזם יכולים להיות מאוד לא מאושרים לעתים, אך הם המקור לגאווה שהוא חש כאשר הוא מביט לאחור על הדרך שעשה לפסגה.
קפיטליזם היא השיטה שמאפשרת להשיג אושר כזה, יותר מכל שיטה אחרת, מכיוון שהיא מספקת לאדם את החירות וההזדמנות להצלחה
(א: האם הכותב הלך ובדק את אושרם האישי של כל הדנים וכל האמריקאים?
ב: מהיכן הכותב יודע מה גורם לכל אדם אושר? ומניין הקביעה הנחרצת מהי הדרך אל האושר? – כשם שפרצופיהם שונים, כך דיעותיהם,
ג: אולי כאן טמון ההבדל בין השמאל הפרוגרסיבי לימין השמרני, כי באמת למסתכל מן הצד אין שום דבר מחבר בין ליברטריאן לנוצרי שמרן, ובכל זאת שניהם מוצאים עצמם על פירוב משתפים פעולה בין אם באותה מפלגה כמו בארה"ב הדו-מפלגתית, ובין אם בישראל הרב מפלגתית,
אולי ההבדל נעוץ בכך שהשמאל מחפש את ההרמוניה, ואילו הימין רואה בהכל זירת מאבק תמידית).
7: טיעון פרוגרסיבי נפוץ אחר הוא שעקרונות הסוציאליזם נוגעים הרבה יותר בטובת הכלל, לעומת ערכי האינדיבידואליות של היזמות. מלבד העובדה ש”טובת הכלל” שימשה כסוס טרויאני עבור כל דיקטטור בהיסטוריה מסטאלין ועד צ’אבס,
התמקדות כזו בקולקטיביזם מובילה בהכרח לחברה מחולקת לשבטים, בה קבוצות אינטרסים נלחמות אחת בשנייה כדי לנווט את המדיניות הממשלתית לכיוון אותו הן רואות כטוב ונכון.
(וכי ללא פרוגרסיביות קבוצות שונות בחברה לא ימשיכו לנווט את ישראל לכיוון הרצוי להם?)
8: בסביבה כזו, בה מתייחסים לאנשים לא כמטרה אלא כאמצעי להשיג את טובת הכלל, צומחים פוליטיקאים המונעים על ידי תאווה וקנאה
(פוליטיקאים תמיד מונעים על ידי תאווה וקנאה, לא רק פוליטיקאים רוב אם לא כל בני האדם כאלה, בין אם נרצה בכך ובין אם לא, בין אם זה טוב ובין אם לא, זה הטבע האנושי וכך העולם מתקדם ומגיע להישגים, – דרך אגב, קצת מוזר המשפט הזה במאמר שבא להצדיק שוק חופשי באמצעות
טיעון שסינכרון עם הטבע האנושי גוורם להתפתחות וקידמה.
9: אלה הם המנהיגים הפרוגרסיבים החדשים, אלה המבקשים לקחת לעצמם את האחריות לחלק את המשאבים שיוצרו בידי אחרים. המדיניות שלהם פוגעת לא רק בשוק החופשי, אלא גם בתודעה החופשית. זו הטענה אותה צריך להציג אם ברצוננו לשמר את שניהם
אכן, צודק הכותב באומרו שהפרוגרסיבים הקיצוניים רוצים לכלוא את הרוח, ולעצב/להנדס את החברה על פי אמונותיהם, אבל החלופה אינה יכולה להיות קיצוניות מהצד השני, כי אנחנו חוזרים לאותה הנקודה.
כלומר, אם יוצאים מתוך נקודת הנחה שהמטרה היא, חירות ואושר אישי מחד, וחברה מתפתחת ומתקדמת מאידך, כל קיצוניות, מכל צד תהרוס, או עלולה להביא לתוצאה הפוכה.
10: ג’ון אליסון הוא היו”ר לשעבר של בנק BB&T, וכמו כן שימש כנשיא מכון המחקר Cato Institute. המאמר פורסם לראשונה באתר ‘נשיונל רוויו’
(מעניין למה רוב מי שמחזיק בתפיסות כלכליות ליברטריאניות הוא מהמעמד הגבוה, למה העובד ה"ממוצע" שאינו שייך לאליטות, שהימין כ"כ מתגאה בחוסר ההתנשאות שלו עליו, ודי בצדק, (לפחות באידאילוגיה), לא מסכים עם התפיסות הללו?
התשובה בעיניי היא, שיש את מסקנות פילוסופיות איפשהוא בתוך מגדל השן האקדמי, (ובכוונה אני לא אומר הכלכלי), ויש את החיים עצמם, והשכל הישר, והפרגמטיות של החיים עצמם הרבה פעמים יודעים לאזן את 'כוחות השוק האידיאולוגיים-הטהורים' בצורה הטובה ביותר.
ענק
1.ברור מאליו. המילה 'טיעון' ב'טיעון רגשי' משמשת בהשאלה.
2.מסכים איתך לגבי תןוצאות הסקר. אך כנראה שבמדינות שבהן יש יותר חופש(קפיטליסטיות לעומת סוציאליסטיו) יותר אנשים יגיעו להגשמה עצמית.
3.המציאות היא שבקפיטליזם כולם מתקדמים, אולי לא באותו הקצב ואולי לא מגיעים לאותו מקום אטבל כולם מתקדים. בסוציאליזם אולי מגיעים לאותו מקום אבל זה גם כי היעד עובר נסיגה(הורת דרישות כניסה משמעה הורדת איכות התוצר) אז מה הטעם בלקדם את כולם אם בסה"כ הגענו לממוצע פחות טוב מבהתחלה?
4.המציאות היא שרגולציות הן תופעה שרק הולכת ומתפשטת ואף מינה לא עושה מאמץ קל שבקלים כדי להגביל או לבלום אותה. מתברר שאוהבי רגולציות נוטים להקצין(בכל זאת, כוח זה דבר ממכר) כך שגווני אפור נשמעים יפה אבל הם לא מעשיים.
5.יצירה מובילה ליציבות ובטחון. מי שממשיך לעבוד ומתנהל נכון לא ייפול פתאום למצב חסר גב כלכלי. חוץ מזה, איש לא מתנגד למערכת רווחה(אגב, זו המצאה של אחד הממשלים הקפיטליסטים ביותר במאתיים שנה האחרונות). ההתנגדות היא להפיכתה למדיניות לכתחילה ובסדר גודל ענקי.
6.א.ישנם מדדים בינלאומיים לאושרה שנעשים ע"י חוקרים רציניים וממומנים היטב. ב.אם רואים נטייה סטטיסטית לקשר בין מד האושר למדיניות לאומית כזו או אחרת זה אומר משהו. ג."השמאל מחפש הרמוניה"-הצחקת אותי. השמאל תמיד דואג רק לצד אחד בכל מערכת יחסים(עוסק-מעסיק, גבר-אישה וכו') ולא מראה אכפתיות מהצד השני בניגוד לימין שמחפש מצב שבו שני הצדים ירוויחו תוך הבנה שכשצד אחד מרוויח השני מפסיד ולכן צריך למצוא איזון שין מקסימום[וזה לא בהכרח שיוויון].
7.שאל את עצמך איזו תפיסה תוביל ליותר שיתוף פעולה: "הבוס מרוויח יותר ומכאן שהוא מנצל ודופק אותי" או "הבוס הוא שותף אבל בעל תפקיד שונה, לאור יכולותיו, ובעל דרישות שונות ולכן גם בעל משכורת שונה".
8.נכון. אך רק הקפיטליזם מנסה לרתום את הנטיות של תאווה וקנאה לטובת הכלל בעוד תפיסות אחרות מנסות להילחם מלחמה חסרת סיכוי בנטיות הללו ובכך למעשה לא מצליחות לעשות בר שימנע מהן ללכת למקומות שליליים.
9.אתה נופל פה בשגיאה לוגית שכיחה: "קיצוניות=רע". איך הקצנה בתמיכה בחופש יכולה לצמצם אותו?
10.מצד שני, יתכן שמי שיודעים שתפיסה סוציאליסטית-חברתית תיתן להם פריבילגיות בלי לדרוש דבר בתמורה או לבדוק אם הם צריכים באמת או שזה מבוסס רק על הכללות גזעניות/שובניסטיות/הומופוביות – יטו להעדיף תפיסות כאלו.
מה שכן, אתה צודק שיש את 'מגדל השן' ויש את 'החיים עצמם' וזה בדיוק הטיעון נגד רגולטורים למיניהם-הם בהכרח במגדל השן ומנסים למנוע את רצף האירועים הטבעי.
מאמר יפה אבל הכותרת לא מתאימה. כתוב שהמאמר מביא טיעונים מוסריים בעד קפיטליזם אבל הוא בעיקר מביא טיעונים טובים נגד סוציאליזם
הטיעון המוסרי בעד קפיטליזם הוא פשוט: אדם יקבל מאחרים לפי מה שהם מעריכים את תרומתו להם – מרצונם החופשי. כל דבר אחר הוא כפיה. כפיה היא מוסרית רק במקרי קיצון (למניעת פשע).
אבל גם עבור מי שדואג לחלשים עדיף הקפיטליזם, מתובל בחינוך לחמלה – על פני כפיה של חלוקת המשאבים מתובלת בשחיתות בלתי-נמנעת (הרי כשיש משאבים שנלקחים בכפיה, ברור מי ימצא את דרכו לשלוט בהם).
ואם יש לך תפישות עולם סוציאליסטיות במדינה חופשית, אין לך צורך שיכפו עליך לחלוק את המשאבים שלך – ביכולתך לחלוק אותם מרצונך החופשי כראות עיניך – למה לך לכפות זאת עלי?
מה זה ההבל הזה "חנוך לחמלה"? זה מוטבע בטבע האנושי אם לא מסרסים אותו על ידי סוציאליזם וקומוניזם
מר אזרח-נאמן-לארצו,
מצטער לאכזב אותך אבל המציאות מוכיחה שאין סיבה טובה להניח שהטוב מוטבע יותר באדם מהרע.
וזו בדיוק הסיבה שצריך חינוך.
לא הבנתי את הטיעון:
"“רק מוסדות ציבוריים או מוסדות שאינם למטרת רווח” יוכלו לספק ביטוח. המשמעות היא שרופאים ויזמי בריאות יהיו חייבים לציית לתקנות הממשלה, במערכת שאין בה מקום למי שלא מסכים עם הסטטוס-קוו. מצב כזה ישים קץ לכל חדשנות בשדה הרפואה"
אולי זו אשמת התרגום, אבל מה הקשר בין *קופת החולים* הציבורית (או פרטית) לחדשנות, שנעשית בבתי החולים, במכוני המחקר ובחברות פרטיות? האם תאגידי ביטוח הבריאות בארה"ב מפתחים תרופות ופרוטוקולים לטיפול?!