דווקא עכשיו, כאשר ישראל זוכה למעמד חסר תקדים בזירה הבינ"ל, עלינו לאפסן את תפיסת הפייסנות הוויתורים ולעבור למחשבה של ניצחון
המונח "ניצחון" עולה בתקופה האחרונה לשיח הציבורי-ביטחוני. בראיון שהעניק בשנה שעברה שר הביטחון דאז אביגדור ליברמן, הוא הצהיר כי הערך המרכזי של צה"ל אשר מנחה אותו בבחירתו של רמטכ"ל חדש הינו ערך הניצחון. גם הרמטכ"ל הנכנס אביב כוכבי הצהיר בנאומו הראשון כי המטרה של צה"ל היא "ניצחון במלחמה", ואף הורה לאחרונה לקיים סמינר ניצחון למטה הכללי של צה"ל.
בשנה וחצי האחרונה פעלה בכנסת שדולה לחיזוק תודעת הניצחון בראשות חברי הכנסת עודד פורר (ישראל ביתנו), אברהם נגוסה (הליכוד) ואלעזר שטרן (יש עתיד). לפני מספר חודשים, עם תחילת מערכת הבחירות, גם שר החינוך נפתלי בנט, אימץ את המונח "ניצחון" והכליל את הסלוגן "ישראל חוזרת לנצח" במפלגתו החדשה "הימין החדש".
המונח "ניצחון" בהקשר הביטחוני הופיע גם בסיסמאות מפלגת 'חוסן ישראל' בראשות גנץ, וגם הנשיא ריבלין הצהיר שהגיע עת לנצח במהלך דבריו בכנס המכון לביטחון לאומי לפני מספר שבועות. בסרטון הבחירות של מפלגת העבודה אלוף (מיל) טל רוסו אומר: "הציונות היא להיכנס לקרב בלתי אפשרי ולנצח".
כמובן שחלק מכך היא רטוריקת בחירות, בה המנהיגים מימין ומשמאל מתחרים על תדמית קשוחה במלחמה נגד הטרור, אך אפילו בשיח הבחירות מדובר בשימוש חריג במונח "ניצחון" לעומת מערכות בחירות קודמות. יתרה מזו, כפי שציינתי, השיח על ניצחון התחיל לפני מערכת הבחירות וחלק ממנו לא בא מהפוליטיקאים, אלא מראשי מערכת הביטחון.
השימוש במונח "ניצחון" בהקשר של היחס לאויב אינו מובן מאליו. השיח הזה לא נשמע במחוזותינו במשך שנים ארוכות ואף היה מוקצה בשיח הישראלי. המילה "ניצחון" כפתרון לסכסוך נתפסה כגסה, כוחנית, לא שוויונית ומיליטנטית. מנגד התרגלנו שברירת מחדל בשיח הם מונחי פיוס, משא ומתן וויתורים כואבים.
הגיע הזמן, 25 שנים לאחר הסכמי אוסלו, 13 שנים להתנתקות ושמונה שנים מאז תחילת האביב הערבי, להתפכח, ללמוד לקחים ולהכיר בכישלונו של שיח הפיוס והנסיגות. הגיע הזמן ללמוד מן ההיסטוריה. הסכמי שלום תמיד היו תוצאה של הכרעות, בהן צד אחד הובס וצד שני ניצח באופן שאפשר לו לכפות את התנאים על היריב המובס.
עוצמה בינלאומית
אנחנו רואים בשנים האחרונות ניצני הבנה ממדינות מערב אירופה, ועוד יותר מכך ממדינות ערב, כי ישראל איננה הבעיה של המזרח התיכון אלא חלק מרכזי מהפתרון. כמובן שהאיום האיראני מקרב את השחקנים, אך זה קורה בעיקר כי ישראל הפכה למעצמה טכנולוגית , כלכלית וצבאית. לא מדובר בקבלה או הסכמה עם הצדק של ישראל, אלא בהפנמה שעדיף לשתף פעולה עם מדינת ישראל מאשר להילחם בה.
בהמשך לכך, עלינו להוכיח לאויבים שלנו שאין להם להמשיך להיאבק בנו. דווקא עכשיו, כאשר מדינת ישראל זוכה למעמד חסר תקדים בזירה הבינלאומית ולשיתוף פעולה עם מדינות ערב, עלינו לעמוד על שלנו ולהכריע את אויבנו. רק הכרעה חד-משמעית תגרום לפלסטינים להפנים את תבוסתם וחוסר התכלית במאבק מזוין נגדנו.
לצערנו ניסיון העבר מראה כי דווקא ברגע האמת, כאשר האויבים שלנו נחלשו ואנחנו התחזקנו – החלטנו לחמול ולוותר במקום לחתור להכרעתם. זה קרה לפני 25 שנה עם אוסלו, דווקא אחרי נפילת ברית המועצות, הפטרון של אויבנו אז, ואחרי גל העלייה הגדול והמשכיל של יהודי ברית המועצות שחיזק את ישראל. זה קרה כאשר דווקא אחרי נפילת המשטר העוין של סדאם חוסיין שהיה פטרון נדיב של הטרור הפלסטיני, הממשלה החליטה לסגת מעזה. זה קורה בימים אלה, כאשר למרות מעמדנו הגיאו-פוליטי המתחזק, ברית חזקה מתמיד עם ארה"ב והיחלשותו של האיחוד האירופי, אנחנו שוב נמנעים מהכרעה.
אסור שזה יקרה שוב. הטענה שישראל הינה מדינה קטנה שלא יכולה להרשות לעצמה לעמוד מול מעצמות אינה נכונה עוד בימינו. ישראל בשנת 2019 הינה מעצמה על פי כל הקריטריונים הרלוונטיים.
שינוי בחשיבה
פרופ' דניאל פייפס, היסטוריון אמריקאי יהודי המשמש כנשיא פורום המזרח התיכון, הטיב להגדיר זאת: "שלום לא עושים עם אויבים, אלא עם אויבים לשעבר. לאורך ההיסטוריה האנושית המלחמות הסתיימו כשצד אחד הובס והרים ידיים".
כך היה מאז ומעולם, וכך ימשיך להיות. עלינו להפנים זאת ולפעול בהתאם במקום לחלום על שינוי הלכות עולם. לכן, חשוב מאוד שנכניס סופית את מונחי הפיוס והוויתורים למגירה, ונתחיל לדבר ובעיקר לחשוב במונחי ניצחון והכרעה, גם אחרי הבחירות.
אלכס סלסקי הוא מנכ"ל תנועת ישראל ביתנו העולמית, חבר בהנהלת ההסתדרות הציונית ובחבר הנאמנים של הסוכנות היהודית, מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללה האקדמית הדסה בירושלים.
הניצחון מתחיל בניצול הזדמנות שנובעת מנקודת חיכוך עם האויב (שנוצרה ביוזמתו או ביוזמתנו).
למשל, כרגע התחיל חיכוך עם הווקף בהר בית על פתיחה ללא הסכמה של מבנה סגור והפיכתו למסגד נוסף ללא אישור.
הדרך הלא נכונה, היא לנסות להחזיר את המצב לקדמותו או לוותר.
הדרך הנכונה היא לנצל את החיכוך לצורך (1) מאסר וסילוק של כל העמותות המוסלמיות שפועלות בהר הבית, ואם נועזים – (2) להפוך את המבנה למקום תפילה ליהודים בהר הבית (רק ליהודים, או מחולק בין יהודים למוסלמים כפי שקורה במערת המכפלה)
אומנם פעולה מספר (2) יכולה לגרום לבעיות עם ירדן (שיכולות לשמש לשינוי הסכמים עימה לטובתנו), אך לפעולה מספר (1) אין שום מחיר בינלאומי.
הבעיה העיקרית היא המערכת המישפטית שמושכת זמן ושמה רגליים לכל פעולה ממשלתית חדשה. במיקרה הזה, אפשר להשתמש כיתרון בחוסר ההכרה של הווקף בבתי משפט ישראלים.
סביר להניח שממשלת ישראל עומדת להיכנע ולהבליג כפי שעשתה ברוב המיקרים בעבר.
חוששני שישראל "זוכה" למעמד בינלאומי, כולל ערבי, דוקא בגלל שידוע להם מפי ביבי כמה הוא מעוניין בהקמת מדינה ערבית (לא חשוב איך יקרא לה).
אשר על כן, ביבי הוא לא זה שינצל את המעמד הבינלאומי למדיניות אי ויתורים. ההתנחמדות היא אומנותו.
ומה עם אירן? היא בעיה! אך הקמת מדינה ערבית היו"ש היא בעיה הרבה יותר מסוכנת למדינה. זה יהיה חיסול המדינה לא רק ללא פצצת גרעין אלא אפילו ללא כדור אחד. השמאל ובג"ץ כבר ידאגו לזה.
ביבי אשם ביבי אשם ביבי אשם. בכל מאמר באתר מידה אני מוצאת איזה תירוץ לפמפם שביבי אשם בכל המצב שמתואר באותו מאמר. מה תעשו לי?
זה לא התחיל בשנים האחרונות. עוד המלך אחאב לאחר שהיכה צבאית את בן-הדד הארמי, במקום לממש את הניצחון הוא חתם אתו על הסכמי סחר…
שיסביר את זה לגנץ המטומטם שאמר שצריך לותר כדי לרצות את הצד השני. זו מנטליות שאינה קשורה למצב האוביקטיבי.
בני גנץ, גבי אשכנזי ובוגי יעלון נוהגים כמו היהודי ההונגרי קסטנר
שאלה איך קרה שבסוף למחמת העולם השניה שככבר היה ברור שגרמניה נוצחה, הצליחו כמה אלפי חיילים נאצים איך לחסל את יהודות הונגריה שמנתה כמה מאות אלפים? תשובה על ידי הונאה על ידי רמאות. אמרו שכדאי ללכת למחנות, לא רע שם הרי קיבלו גלויות שכך נטען בהן מאנשים שהכריחום לעשות כך. בעזרת הרדמה זו, הצליחו הגרמנים הנאצים בעזרת היהודי קסטנר להונות את יהדות הונגריה ולהביא לחיסולה הפיזי. קסטנר נהג בדרך של השמאל הפרוגרסיבי בישראל. קסטנר שלל כל דרך של התנגדות התקוממות נגד הנאצים או אף בריחה. כל שלושה רמטכ"לים לשעבר אלו, גנץ, אשכנזי ויעלון הטוענים כעת שאין שמאל ואין ימין, תחילה מסתירים אחר כך רומזים ותמיד ממליצים על דבר מה מעורפל לא ברור שיש לעשותו. כך אירופה העכשיות בעזרת שלושה נבלות אלו (השמאל שבשמאל) אם יענו להם בעניין נסיגות חד צדדיות מכל הנכסים האסטרטגיים – תחוסל המדינה על מליוני יהודיה. אף אחד מרמטכ"ים אלו איננו מדינאי וכולם ביחד עם שותפם יאיר לפיד חסרי ידע בניהול מדינה. גנץ הבטיח שיביא מומחים אירופים לנהל לנו את מדינתנו. לפי אהדת אירופה והתוכנית לנסיגה חד צדדית אפילו ללא שום תמורה (כבר לא מדובר על שלום) יחסלונו סופית. זאת בעת שמתבררת לכל האלימות והרצחנות הערבית והמוסלמית שאינה ולא היתה שונה מזו של השותפה הנאצית.
האבל לא כתבת מה זה ניצחון? האם להפיל את שלטון החמאס זה ניצחון שצהל צריך לחתור אליו? כיצד היית מגדיר ניצחון? כולם מדברים על נצחון בזמן מבצעי צהל אבל אין הגרדה ברורה של מהו ניצחון.
עופר שלח כותב על זה בספר האחרון שלו.
בנוסף, אוביים לשעבר זה לא בהכרח עניין של הכרעה. נגיד גרמניה הובסה במלחמת העולם השניה וזה לא מנע ממנה לצאת למלחמת העולם השניה.
לניצחון יש שתי הגדרות, אחת תודעתית ואחת פיזית.
התודעתית היא שניצחת כאשר האויב שלך מתחנן שתפסיק ומוכן להכנע בכל תנאי שתרצה.
הפיזית היא שהשמדת את היכולת של האויב להילחם, כלומר השמדת חלק מכריע מהכוח הלוחם שלו, התחמושת/כלים שלו והתשתיות שלו.
מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם שפוחדת לנצח ואפילו מוכנה אחרי נצחון צבאי מוחץ להחזיר את המצב לקדמותו ללא תמורה.
אלון:
נקודה טובה לגבי גרמניה.
ב-19' היה ברור שבעלות הברית ניצחו ומעצמות ההסכמה הפסידו,
אבל במהלך שנות ה-20' השתרשו תפיסות שונות: אזרחי בעלות הברית החלו לחשוב שכולם הפסידו (ולכן לא תהיה שוב מלחמה), וחלק מהגרמנים החלו לחשוב שהם רק "הפסידו בנקודות" או "קיבלו סכין בגב" (ולכן כדאי להם להילחם שוב). רוב הגרמנים הבינו שהוכרעו-בשנת 39', כשפרצה מלחמה עולמית חדשה, הרחוב הגרמני היה מדוכדך ולא משולהב כי היה ברור שהמחיר יהיה כבד. אבל די היה בשינוי תודעת ההכרקעה לאפשר את עליית הנאצים.
בדיעבד אפשר לומר שאם בעלות הברית היו עומדות על כך שגרמניה תישאר דמוקרטית, מלחמת העולם השניה היתה נמנעת.
השיח חייב להשתנות. אני לא סגור בדיוק על הנקודה שבה השיח הפייסני נוצר, אבל אני מניח שזה קשור להלם של מלחמת יוה״כ והברדק שהתחיל בלבנון 82׳, ביחד עם האתוס של ״יורים ובוכים״ – הצבר, הלוחם יפה הנפש…
חוסר הבנה של המנטליות הערבית, מהולה בתחושת פטרונות. תמורות בחברה הישראלית שהפכה ליותר חומרנית, רצון לקנות שקט.
"הקשר ..בין האיראנים ובין ארגוני הטרור… רוצים … להחליש אותנו במלחמות מתישות ויקרות בכוח אדם, בלגיטימציה, בתחמושת, בזמן שהם מכינים את .. הגרעין" (-ד"ר מייקל אורן, דוקטור להיסטוריה של המזה"ת וליחסים בינ"ל, היה שגריר ישראל בארה"ב, בראיון למערכת זווית אחרת 28.02.19 )
|
לדעתי, מלחמה כלל אזורית, עקב מלחמה בעזה, עלולה:
-לחשוף אמצעי לחימה סודיים שנבנו במשך זמן רב כדי להפתיע את האויב, וקשה להחליפם בחדשים.
-להסעיר את דעת הקהל בעולם, עקב הרג "לא פרופורציונלי" (כשההכנסות של רוב היצור בישראל הן מלקוחות בחו"ל).
-להקטין נכונותן של מדינות זרות לשתוף פעולה עם ישראל, עד כדי פגיעה בעצמתה. (דוגמא אחת מרבות: ישראל בקשה מיוון להחזיק בשטחה חלק ממטוסי הקרב מחשש שמטר הטילים ימנע מהם להמריא מהארץ).
לגיס מאות מיליונים מוסלמים במזה"ת ללחץ צבורי שיאיים על ממשלותיהם, להלחם בישראל כנקמה על ההרג הרב שהיהודים עשו באזרחים שהם אחיהם לדת. (אפרט: בהערכה השנתית של אמ"ן בפני המטכ"ל 02/19 נוספה טורקיה לרשימת האתגרים כ"כח עוין עולה"; טורקיה היא החזקה במדינות נאטו ולרשותה מספר ספינות מלחמה וצוללות הגדול פי 10 משל ישראל. איראן משתדלת לגיס את עירק. צבא מצרים שגדול יותר מהצבא החזק של איראן לחוץ מעשרות מיליונים של לאומנים עיוורים למחיר המלחמה שתובעים לחסל את ישראל)
-להרבות את תאבונם של גורמים חזקים במרחב ושל ג'יהאדיסטים להצטרף בעתיד למלחמה משותפת בישראל, עקב הערכה מחודשת של יכלתה, לפי מה שיתגלה במלחמה הקרובה. כמובן, גם ההפך אפשרי. "המלחמה היא ממלכת אי הוודאות"; אפילו לנצחון האויב עלינו יש סכוי (" ב…דו"ח משלים לדו"ח … בריק… חשף אלוף יאיר גולן … שאת אלפי הטילים במלחמה הבאה חיל האוויר אינו יכול לעצור" ( – ynet 02.02.19 יואב זיתון ) + ר' להלן נספח סייבר). אפשר שדחית המלחמה היא עקב הכנות טכנולוגיות ואחרות להקטנת סכוי זה.
-לפגוע בהספקת המים והחשמל בישראל. (פקוד הערף המליץ לצבור מים ומזון בבתים).
-לפגוע פגיעה ישירה בעשרות אלפי יהודים. ב"צוק איתן" הטילים פסקו רק אחרי כניעת ישראל לחלק מתביעות חמאס.
-לאפשר חטיפת חילים.
-להוצאה כספית של מאות מיליארדי שקלים על לחימה ועל שקום, ע"ח בתי"ח וחיי קשישים.
|
גם אם מלחמה בעזה לא תתרחב למלחמה כוללת, בה לבדה יש סכנות שהן חשובות ל"חכם עיניו בראשו":
|
הטבח שנאלץ לטבוח במגנים החיים בעזה ישמש (ע"י מסיתים מחו"ל ומהארץ) להצגתנו כרשעים, כשאנחנו עוד לפני הטבח הנחוץ יותר לנו שהוא הטבח במגנים החיים בלבנון, טבח שיצריך אותנו לקרדיט מבעלי השפעה בכל העולם, לרבות במדינות סוניות ששת"פ אתן חשוב לנו ולרבות במדינות שמהן אנו מיבאים רכיבי נשק חיוניים, או שהן בעלות משקל בהחלטות מועצת הבטחון.
"נזדקק .. לסיוע .. אמריקאי… מפני סנקציות" "ב-2006 …חיזבאללה הקימו מחסומים כדי למנוע מאזרחים לברוח … הם רוצים שנהרוג אותם…את הנזק המדיני-משפטי … אחרי שנהרוג ..אלפי ..חפים מפשע"; (-ד"ר מייקל אורן, דוקטור להיסטוריה של המזה"ת וליחסים בינ"ל, היה שגריר ישראל בארה"ב, בראיון למערכת זווית אחרת 28.02.19 )
כבוש מתמיד של רצועת עזה, שהוא תנאי הכרחי למניעת חזרת ירי הטילים (אם לא נעדיף מאזן אימה של טבח אזרחים הדדי) יחיב אותנו לשוב לשלוט בה בלי השת"פ של הבטחון המסכל הפלסטיני שאליו התרגלנו ביו"ש, ואז נתגעגע לשרפת השדות שלפני הכבוש.
|
נספח סייבר
מ"ישראל היום" 07.02.19 יואב לימור תחת הכתרת: " תא"ל נועם שער… ראש חטיבת ההגנה בסייבר על… הניסיונות לשבש … אמצעי לחימה מתוחכמים, לחדור לרשתות תקשורת ולהשיג מידע":
מודיעין, ייצור מטרות, פיקוד ושליטה, .. ומידע… תשתיות מבוססות רשת – כמו … חשמל… ואמצעי הלחימה… ממטוסי קרב ועד טילים…"אין דבר שאי אפשר לחדור אליו… מטריד מאוד.. המחשבה ..על פעולות שנעשו …לך תדע מה מחזיקים עלינו השחקנים ש.. מולנו"…במלחמה הבאה? "הנחת העבודה היא שיהיו לא מעט הפתעות…. בתרחיש המחמיר, נראה ניסיונות לאתגר את מערכות האמל"ח שלנו, כמו מערך ההגנה האווירית"
אם כותב המאמר רוצה ניצחון, אז הוא צריך להבין שמפלגתו יורדת מתחת לאחוז החסימה. ואז הוא צריך לבקש מליברמן להגיע להסכמה עם נתניהו על שריון אחד, תמורת ויתור של ישראל ביתנו על ריצה לבחירות.
אין מוצא מהערבים.החמאס וחיזבאללה לא יעלמו
הם מקבלים גב מאיראן.וכל עוד המצב קיים זה לא ישתנה.צהל צריך להכין את כל המדינה ללחימה.
מקלטים.טילי הגנה.המון טילי קרקע ורקטות.השקעה ברחפנים.ומלטים.וארטילריה לטווח ארוך מאוד.צריך כח אש חזק שיחסל מאות ואלפי מטרות במכה אחת.
חשוב להשקיע בתותחים לטווח ארוך מאוד.להגדיל את כח האש בחיל הים שיסייע מבחוץ.גם בטילים גם בתותחים.אין לנו ארץ אחרת זה מה יש.הוספת הלייזר כאנטי רקטות יוזיל את המיגון.