משנים כיוון: הפרלמנט השבדי שוקל את העברת השגרירות לירושלים

למרות שממשלת המיעוט עדיין מונהגת על ידי השמאל האנטי-ישראלי, בשאר חלקי המפה הפוליטית בשבדיה מגלים אהדה גוברת ופומבית לישראל

חשוב לשמור על קשר. הפרלמנט השבדי | ויקיפדיה

ישראלי שיחשוב על ידידות ישראל באירופה, כנראה לא ידרג את שבדיה גבוה בראש הרשימה. כבר שנים רבות ששבדיה עולה לכותרות בעיקר בעקבות התבטאויות אנטי־ישראליות חמורות מפי חברי ממשלתה, בעיקר שרת החוץ מרגוט וולסטרם, אלא שאלה לא מספרים את כל הסיפור.

מרגוט וולסטרם ומפלגתה עומדים מאז ינואר האחרון בראש ממשלת מיעוט צרה שנאלצת להישען על שתי מפלגות מרכז שלא מרוצות מהאנטי־ישראליות הזאת. באופוזיציה בינתיים יושבים כמה ידידי ישראל מובהקים ואחרים שדורשים יחס הוגן לישראל, והצעד הראשון בכיוון הזה היא הצעת חוק להעברת שגרירות שבדיה מתל־אביב לירושלים.

מרגוט וולסטורם | ויקיפדיה

הצעות דומות הועלו כבר בעבר על ידי מפלגת השבדים הדמוקרטים ועל ידי המפלגה הנוצרית־דמוקרטית, מפלגת ימין קטנה יחסית, אבל הן כבר לא היחידות שבתמונה. ההצעה האחרונה זוכה להתעניינות רבה בפרלמנט שהפך פרו־ישראלי הרבה יותר מאז הבחירות האחרונות ונראה שהיא הופכת לאפשרות ממשית. עם תמיכה מהימין הקיצוני ומהמרכז, קשה להאמין שמפלגת המתונים, המפלגה הגדולה של הימין השבדי וממילא פרו‏־ישראלית לא פחות, תישאר בחוץ ותיישר קו דווקא עם השמאל הסוציאליסטי.

ארבע המפלגות שצפויות לתמוך – המתונים, השבדים הדמוקרטים, הנוצרים־דמוקרטים והליברלים, מייצגות ביחד 174 מנדטים מתוך 349; כלומר בדיוק אחד פחות מרוב. מפלגות השמאל צפויות להתנגד, אבל מפלגת המרכז (31 מנדטים) בינתיים לא נשמעה בדיון.

בין אם ההצעה תעבור ובין אם לא, וגם אם השגרירות תעבור וגם אם לא (ממילא ההצעה מדברת על העברה עתידית וכנראה לא תשפיע על השטח בינתיים, כל עוד וולסטרם נמצאת במשרד החוץ), המספרים האלה מספרים סיפור חשוב: הפרלמנט השבדי הופך להיות הרבה יותר ידידותי לישראל.

האיזון נשבר

כדי להבין את המצב, צריך ללכת אחורה לבחירות האחרונות בספטמבר 2018. הנוף הפוליטי בשבדיה עד אז היה מורכב משתי בריתות מרכזיות: מצד אחד השמאל, עם המפלגה הסוציאל־דמוקרטית הגדולה ושתי שותפותיה הקטנות, מפלגת הסביבה ומפלגת השמאל; מצד שני, הימין־מרכז היה מאוחד בברית בין ארבע מפלגות. מימין מפלגת המתונים והמפלגה הנוצרית־דמוקרטית, ובמרכז והמפלגה הליברלית ומפלגת המרכז.

האיזון הזה התערער עם הופעת מפלגת השבדים הדמוקרטים, הגירסה השבדית של הימין הפופוליסטי העולה ברוב מדינות מערב אירופה, ששמה דגש על התנגדות להגירה והגנה על הלאומיות השבדית, ופחות על עניינים כלכליים. כמו בשאר אירופה, הימין המסורתי כיום חיובי יחסית לישראל, והימין הפופוליסטי) אוהד את ישראל באופן מובהק.

התחזקות השבדים הדמוקרטים בבחירות האחרונות שברה את שיווי המשקל בפוליטיקה המקומית. אף אחד מהגושים לא היה מסוגל להקים ממשלה בעצמו, ובברית הימין־מרכז נוצרה דילמה – אחרי התלבטויות רבות, המתונים והנוצרים־דמוקרטים החליטו שהם מוכנים לשתף פעולה עם השבדים הדמוקרטים ולהקים ממשלת ימין עמוק.

מפלגות המרכז, לעומת זאת, התנגדו נחרצות. הסלידה שלהן מהשבדים הדמוקרטים חזקה כל־כך שבסופו של דבר, אחרי ארבעה חודשי דיונים והתלבטויות, הן הסכימו לתמוך מבחוץ בממשלת מיעוט של הסוציאל־דמוקרטים. כך נולדה הממשלה הנוכחית – ממשלת מיעוט אנטי־ישראלית בתוך פרלמנט שהופך יותר ויותר ידידותי לישראל.

תהליך כלל אירופי

המצב החדש כבר בולט בדיונים על מדיניות חוץ. כך למשל, בדיון  מאמצע פברואר תקפו נציגי כל מפלגות המרכז־ימין את המדיניות האנטי־ישראלית של הממשלה וחבריהן טענו בין השאר כי  “מתוך 28 מדינות האיחוד האירופי, שבדיה היא המדינה היחידה ששרת החוץ שלה איננה רצויה בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון” והוסיפו כי “הגיוני שהשגרירות שלנו תהיה ממוקמת בבירת ישראל”.

התהליך הזה לא צריך להפתיע. ידידי ישראל בשבדיה, כמו חברי הפרלמנט האניף באלי מהמתונים או לארס אדכתוסון מהנוצרים־דמוקרטים, מספרים לעשרות אלפי האוהדים שלהם בטוויטר עובדות חדשות על ישראל, שבתקשורת הממסדית קשה לקבל.

אותו תהליך קורה בכל רחבי אירופה, שלומדת יותר ויותר להכיר את העובדות והפרטים הקטנים בסכסוך. וכך הופכת דעת הקהל האירופית יותר מגוונת, אך גם יותר קיצונית – מתומכי BDS וידידי ארגוני טרור מצד אחד, ועד ידידי ישראל מובהקים מהצד השני.

הפגנה פרו-ישראלית בשבדיה | ויקיפדיה

בתקשורת שלנו, בינתיים, נשמע כנראה בעיקר קולות עוינים משבדיה,כי שרת החוץ לא הולכת לשום מקום, וזה קשור לפוליטיקה פנימית שבדית הרבה יותר מאשר למזרח התיכון. הימין הפופוליסטי והמרכז, גם אם שניהם ידידותיים לישראל, לא מסוגלים לשתף פעולה אבל במפלגות המרכז מתכוונים לגבות מהשמאל מחיר יקר על ההקרבה שלהם.

רשימת הקניות הארוכה שלהם בתחומי הכלכלה החופשית מראה שהם לא מתכוונים לעשות חיים קלים לסוציאל־דמוקרטים, ויותר מזה – סביר להניח שהם ירצו בשנים הקרובות לדרוש כמה ניצחונות ימניים מובהקים מהממשלה, כדי להראות למצביעים שלהם שהם לא ויתרו על העקרונות למרות הכניסה לממשלה, ולמנוע זליגת קולות ימינה.

על הרקע הזה אפשר להבין את ההחלטה הפרו־ישראלית של הליברלים – הם כרגע מהווים את צינור החיים של ממשלת השמאל, והם רוצים להבהיר למצביעים שלהם שהם לא יהיו סתם חותמת גומי עבור השמאל, אלא מתכוונים ליצור שינוי משמעותי לעומת הממשלה הקודמת.

לחזק את הידידים

לישראל כדאי להמשיך לעקוב אחרי המגמות האלה ולחזק את ידידיה – עד כמה שאופנתי ומהנה לזלזל בשבדיה כמדינת שמאל קיצוני, כשונאת ישראל קבועה, צריך לשמור על פרופורציות. ממשלה אנטי־ישראלית יכולה בקלות להתחלף יום אחד והעם השבדי רחוק מלהיות שונא ישראל. חשוב לשמור על קשר איתם ועם כל עמי אירופה, ולהתכונן למהפכים נוספים שעומדים להגיע.

הצעת החוק של הנוצרים־דמוקרטים מדברת גם על יוזמה עתידית ל”מתחם שגרירויות נורדיות בירושלים” – מה שעשוי בהחלט למצוא אוזן קשבת אצל ידידי ישראל הלא־מעטים במדינות השכנות. דובר מפלגת העם הדנית (המפלגה השנייה בגודלה במדינה) סורן אספרסן כבר הצהיר בעבר על תמיכתו בהעברת השגרירות הדנית לירושלים, וכמוהו הצהירה גם סיב ינסן, מנהיגת המפלגה השלישית בגודלה בנורבגיה.


שי שפירא הוא בלוגר לענייני פוליטיקה וחברה בינלאומיים. עקבו אחריו בבלוג או בטוויטר.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

7 תגובות למאמר

  1. הימניים בכל מקום נוטים לתמוך בישראל, והשמאל בכל מקום כולל פה נגד ישראל

  2. אם וכאשר יקימו ממשלה לא אנטישמית יהיה אפשר לדבר. ואף פעם לא לשכוח שבדקה אחת כל מדינה יכולה לעבור ו/או לחזור לידי השמאל האנטישמי. אפילו ארצות הברית. המשמעות היא ש”ערבויות בין-לאומיות” הוא ביטוי ריק מתוכן בכל דיון בהחלטה מדינית ישראלית.

    1. כולם שונאים את ביבי אבל מעריכים את פועלו

      לא מבין. אז לא נצביע לו אבל רוצים שימשיך להצליח

      צריך איזו כתבה על תסמונת אי שפיות בחירות