ערפל סמיך: ב'כחול לבן' דורשים שקיפות מכולם, רק לא מעצמם

שקיפות של מעשי השלטון, בכל הדרגים, היא בלם הכרחי המגן מפני שחיתות, מפני ניגודי עניינים ומפני שימוש לרעה במשאבי הציבור. תנאי יסוד למימוש עקרון השקיפות הוא גילוי וחשיפה יזומים של מידע שבידי רשויות השלטון…שקיפות איננה מצטמצמת אך ורק למסירת מידע בעקבות בקשה, אלא מחייבת ארגון והנגשה של כל המידע על רשויות השלטון"

הפסקה הנוקבת שלעיל לקוחה מתוך המצע לבחירות שפרסמה רשימת 'כחול לבן', ובו פרק שלם המוקדש ל"מלחמה בשחיתות". זכרו את הציטוט הזה, עוד נחזור אליו. גם בשלל הנאומים של ראשיה ובסרטונים שפרסמו מאז חוברה לה יחדיו המפלגה החדשה, הדגישו אנשי 'כחול לבן' באופן חד-משמעי כי הם מחויבים לסגנון אחר של פוליטיקה, הכולל שקיפות מלאה לציבור ושמירה על טוהר המידות ומנהל תקין.

לכאורה אלו דברים שכל פוליטיקאי משמיע במהלך קמפיין, אך במקרה של 'כחול לבן' הם הפכו לאחד מיסודות המצע ולכרטיס הביקור של המפלגה המאוחדת, תוך שהם מדגישים את השחיתות לכאורה של השלטון הנוכחי ואת ההבטחה למשהו אחר, חדש ונקי.

אנחנו כמובן רגילים לפער שבין הצהרות בחירות ולמציאות שאחריהן אך נדמה שבכל הנוגע לרשימת גנץ-לפיד, הפער בין הצהרות על "שקיפות" למעשיהם בפועל מעולם לא היה מגוחך וצבוע יותר. לשם כך מספיק להסתכל רק על מספר מקרים שנחשפו בשבועות האחרונים.

בני גנץ

נתחיל מראש מפלגת 'כחול לבן', אשר כזכור חרטה על דגלה את ה"שקיפות" כ"בלם הכרחי המגן מפני שחיתות". רק בשבוע שעבר למדנו שגנץ עצמו, בזמן ששימש כיו"ר חברת 'המימד החמישי', קיבל פטור ממכרז לאספקת טכנולוגיות בשווי 50 מיליון שקלים למשטרת ישראל, כאשר ארבעה מיליון שקלים כבר הועברו לחברה בטרם פשטה את הרגל.

על פי דו"ח מבקר המדינה בעניין, החברה של גנץ הציגה מצג שווא לגבי הנתונים שבזכותה קיבלה פטור ממכרז, ולכאורה קיבלה במרמה את הזיכיון לאספקה, מבלי שעמדה בתנאי המכרז שכללו בין השאר ותק מתאים ומספר לקוחות מסוים. כמו כן מצא המבקר טעם לפגם בכך שגנץ עצמו נכח בישיבה של בכירי המשטרה בה הוחלט על ההסכם. היכן היה 'עקרון השקיפות' הקדוש של 'כחול לבן' באותה פגישה חשאית?  לא תמצאו אותו כאן.

פרשה אחרת בכיכובו של בני גנץ הייתה כמובן סערת הטלפון האישי שלו שנפרץ בידי גורמים איראניים, אשר לפי השב"כ מחזיקים כיום "בפרטיו האישיים ביותר". ד”ר הראל מנשרי, ממקימי מערך הסייבר של השב”כ, אמר אז ל‘מידה’ כי הפורצים האיראנים “יכולים לאסוף מידע על חייו הפרטיים של גנץ כדי לסחוט אותו, להגיע דרכו לגורמים אחרים ואף לאתר איפה הוא מסתובב ולהתנקש בו”.

למרות כל זאת, מאז נחשפה הפרשה בידי עמית סגל מסרב גנץ בתוקף להסביר איזה מידע בדיוק היה על אותו טלפון מדובר ואילו השלכות עשויות להיות לכך על תפקודו כבכיר בהנהגת המדינה. במקום זאת, הוא משמיע גרסאות סותרות שנעות בין "לא היה מידע ביטחוני" ל"לא מתייחסים לעניינים ביטחוניים". שקיפות? הנגשה של מידע חשוב לציבור? זה נחמד בשביל המצע, לא בשביל ראש המפלגה שכתבה אותו.

גבי אשכנזי

עוד בכיר ב'כחול לבן' שאוהב לדבר על שקיפות ומלחמה בשחיתות אך במציאות פועל בדיוק בכיוון ההפוך הוא גבי אשכנזי. בפוסט שפרסם אתמול בפייסבוק, כתב עיתונאי חדשות 13 ברוך קרא על התנגדות שהגיש אשכנזי לבית המשפט כדי לאסור פרסום מידע אשר לדברי קרא הוא "אותנטי וחשוב ביותר לציבור", ועוסק "בהתנהלותו הערכית והמקצועית של אשכנזי בפרשה ציבורית מפורסמת". עוד הוסיף קרא כי אשכנזי "לא נעתר לבקשתנו להגיע לתוכנית ולהתמודד עם השאלות שעולות ממנה".

אין זו כמובן הפעם הראשונה שבה אשכנזי מתגלה כאביר האנטי-שקיפות, אך מה כתבו במצע מפלגתו לגבי התקשורת בישראל? ובכן – תחת הסעיף "נשמור על תקשורת חופשית", מבטיחים ב'כחול לבן' כי "נגן על יכולתה של התקשורת למלא את התפקידים שנועדו לה בחברה דמוקרטית ולהבטיח זרימה מלאה והוגנת של מידע", ו"נגן על זכותם של עיתונאים לעבוד באופן מקצועי בלי שיהיו נתונים ללחצים". ברור, בדיוק כמו שאשכנזי התנהג כאשר ניסה לכאורה להסתיר מידע בפרשת הרפז, איים על עיתונאים וניסה לטייח את מעלליו.

למה התכוון הרמטכל אשכנזי כשאיים ש״יש לי מנופים על איילה חסון״? pic.twitter.com/iRW00yrYGe

— עמית סגל Amit Segal (@amit_segal) March 5, 2019

ואם כל זה לא הספיק, בואו נזכיר גם את התביעה על סך 165 מיליון שקלים שהוגשה נגד אשכנזי וחברת 'שמן' שעמד בראשה, ובה טענו התובעים כי החברה פרסמה הודעות כוזבות בדבר המצאות סימני נפט בקידוח ימי אך לבסוף הקידוח נמצא יבש. לטענת התובעים, אשכנזי ובכירים אחרים בחברה “נטעו במשקיעים תקוות שווא” ונתנו למשקיעים לממש את האופציות בהן החזיקו “על אף כי ידעו שמדובר בקידוח יבש". היכן היו אז השקיפות וחופש המידע? כנראה שגם זה יתברר בקרוב בבית המשפט.

יאיר לפיד

אחרון וחביב משלישיית הלוחמים הדגולים בשחיתות הוא יאיר לפיד שאמנם הבטיח בעבר "פוליטיקה חדשה", אך נראה שנדבק מהר מאוד בכל המחלות של הפוליטיקה הישנה. די אם נזכור רק מהתקופה האחרונה את חשיפת הפגישות עם נוני מוזס וארנון מילצ'ן, שני שמות שנעלמו באורח פלא מיומנו של לפיד, שכמובן בעצמו אינו מחויב ל"ארגון והנגשה של כל המידע על רשויות השלטון", כפי שכתב במצע. לפיד גם מסרב מאז בתוקף למסור כל מידע על המפגשים המפוקפקים.

ומה עם חופש העיתונות? במצע 'כחול לבן' מתחייבת המפלגה לקדם "חקיקה שתבצר את הזכות לחופש המידע וחופש העיתונות", אך יאיר לפיד היה בין התומכים הגדולים דווקא בחוק אחר –  ‘חוק ישראל היום‘ שנועד להגביל את ההפצה בחינם של העיתון המתחרה ל’ידיעות’, בו עבד במשך שנים ארוכות.

הפגישות החשאיות של לפיד עם מוזס – במהלך כהונתו כשר האוצר • לידיעה המלאה מתוך "שישי" עם @AyalaHasson >> https://t.co/1Jl3Xf239N pic.twitter.com/Ck3LyW5Vl1

— חדשות 13 (@newsisrael13) November 16, 2018

כל הפרשות שהוזכרו לעיל הן חמורות כשלעצמן ודורשות חקירה ובדיקה, אך לא פחות חמורה מכך היא הצביעות המדהימה שעולה מהניגוד שבין ההצהרות על מלחמה בשחיתות וקידום השקיפות לבין מעשיהם המאוד לא שקופים של אותם מצהירים. בני גנץ, גבי אשכנזי ויאיר לפיד דורשים מהמתחרים הפוליטיים שלהם שקיפות מלאה ומטיפים על הנגשת מידע וחופש תקשורתי, אך הם בעצמם עסוקים כל העת בהסתרה של מידע חיוני ולא בוחלים באמצעים כדי לעשות זאת.

יש הרבה אירוניה בכך שבני גנץ למשל מפיץ כל מיני תאוריות קשר מופרכות שנרקמו נגדו, ואז טוען שהעדר ההוכחות להן הוא בגלל שמישהו אחר מנסה להסתיר אותן. אין פה שום "פוליטיקה חדשה", אלא עוד מאותו דבר ישן ולמעשה לא כל כך מפתיע, כאשר נזכרים ששלושתם עסקו מאז ומתמיד בפוליטיקה, גם בתפקידיהם הקודמים בצבא ובתקשורת.

אך מעבר לתככים הפוליטיים בתוך צמרת המפלגה ובין המפלגות השונות, יש כאן עובדה אחת פשוטה: ב'כחול לבן' מבקשים את אמון הציבור תוך מצג שווא של "שקיפות" והטפות מוסר, בזמן שהם עצמם מעלימים מאותו ציבור ממש את המידע החשוב.