ההיסטוריה שזורה במנהיגים ללא עבר קרבי שהובילו בהצלחה את מדינותיהם בעיתות שלום ומלחמה, דווקא בגלל שלא היו מוגבלים לצורת חשיבה צבאית
במערכת הבחירות הנוכחית קשה למצוא מפלגות שלא טרחו לאתר ולשריין בשורותיהן קצינים בכירים במיל'. אם בעבר רק שתי המפלגות הגדולות יצאו מגדרן לאייש את תפקיד "הביטחוניסט" באיש צבא בכיר, הרי שהפעם יש שלושה רמטכ"לים במפלגה אחת, חברי פורום מטכ"ל הפזורים בכמה מפלגות ואפילו טייס שהפך לרב צבאי ראשי ועומד בראשות מפלגה נוספת.
בניגוד לציניקנים, אינני מאמין שניתן לפטור את עצמנו מדיון עומק בסוגיה ולטעון שפשוט מדובר בהערצה עיוורת לאנשי צבא, המציאות הביטחונית בישראל או חיבור לאתוס צבאי-מאצ'ואיסטי גרידא. רוב רובם של האנשים מאמינים כי ההחלטות הקשות שנאלצו אנשי צבא בכירים לקבל ב"ממלכת אי הוודאות" של שדה הקרב עיצבו את מנהיגותם ולכן אין טובים מהם לקבל החלטות בסוגיות הנוגעות לעתיד המדינה ולאחדות אזרחי המדינה. האמנם? את השיעור הטוב ביותר במנהיגות אפשר לקבל מההיסטוריה, אך לצערם אולי של הגנרלים במיל' ההיסטוריה מלמדת אותנו אחרת.
לקרוא את המפה
בשנת 1861 ניהלו שני אזרחים כמעט נטולי עבר צבאי משמעותי את מלחמת האזרחים בארצות הברית, מלחמה הנחשבת למלחמה המודרנית הראשונה בהיסטוריה. אברהם לינקולן נשיאה ה-16 של ארה"ב וג'פרסון דיוויס נשיא הקונפדרציה בדרום ניהלו במשך ארבע שנים מלחמה עקובה מדם שגבתה 650 אלף אבדות בשני הצדדים, יותר אבדות בנפש של אמריקנים ממלחמת העולם הראשונה והשנייה, קוריאה ווייטנאם גם יחד. על אף ניסיון צבאי אפסי הם קיבלו החלטות אופרטיביות מורכבות ביותר. נכון, בשדה הקרב היו גנרלים שקיבלו ממדים מיתיים של מצביאים כמו רוברט אי. לי, יוליסס גרנט, ויליאם שרמן וסטונוול ג'קסון אך לא הם שקיבלו את ההחלטות אם לצאת לקרב או מתי לסיים את המלחמה.
ב-1 בספטמבר 1939 הוביל אזרח, רב"ט לשעבר, מעצמה אירופית לשורת ניצחונות צבאיים בהיקף ובטווח זמנים חסר תקדים. אדולף היטלר החל את עלייתו הפוליטית כאשר הרקע הצבאי שלו הסתכם בתפקיד רץ המעביר מודיעין בין שוחות במלחמת העולם הראשונה. הוא שירת בצבא הקייזר וילהלם השני ארבע שנים תמימות ולא יצא אפילו לקורס פיקודי אחד.
את מלחמת העולם השנייה התחיל היטלר כאשר מאחוריו הישגים צבאיים ומדיניים חריגים בהיקפם – הפלישה לחבל הסאר, כניסת הוורמכאט לחבל הריין, סיפוח אוסטריה והפלישה לצ'כוסלובקיה – מבלי לירות אפילו ירייה אחת. היטלר התברך בחשיבה מחוץ לקופסא וכן, הוא גם ידע לקרוא מפה. היטלר ידע בדיוק עד היכן למתוח את הגבולות וכמה "צפרדעים" יסכימו במערב הפייסני לבלוע בדרך להשתלטותו על אירופה. הוא ידע לקרוא מפה גיאופוליטית ובזה היה כוחו.
ערב הפלישה לברית המועצות היטלר התייצב עם צבא של 3 מיליון חיילים על גבול ברית המועצות כאשר אף אחד מהגנרלים שלו לא מסתייג מהמבצע שעומד להתחיל. אחרי כיבוש מערב אירופה, כולל צרפת וארצות השפלה, מדינות הבלקן וארצות סקנדינביה, אף קצין במטה הכללי של הוורמאכט לא העז לפקפק ביכולותיו של הרב"ט במיל' היטלר. היה ברור לכולם שלאיש יש אינטואיציות בלתי רגילות ובשלב זה הוא כבר יודע מה הוא עושה.
כאשר החלו ניצני ביקורת או הסתייגות מצורת קבלת ההחלטות שלו ברמה האופרטיבית אי שם בסתיו 1941, וקצת לפני שהמערכה על מוסקבה התחילה להסתבך, מצאו עצמם שני גנרלים מחוץ לתמונת הקרב. גנרל פרנץ האלדר ראש ה-OKH (זרועה היבשה של צבא גרמניה) וגנרל פלדמרשל פדור פון בוק, מפקד קבוצת ארמיות מרכז בחזית הרוסית, יצאו "לפנסיה מוקדמת" על השמעת ביקורת והסתייגות בזמן אמת כנגד העומד בראש הפירמידה, אבל היו מספיק אמיצים להתמודד עם תוצאות חיצי הביקורת שלהם שהיו צפויות מראש.
ההחלטה שהצילה את בריטניה
במאי 1940, נכנס ווינסטון צ'רציל למעון ראש ממשלת בריטניה ברחוב דאונינג 10 בלונדון. שבועיים בלבד לאחר מכן הוא קיבל את ההחלטה שהצילה למעשה את בריטניה מכיבוש ודאי בידי הצבא הגרמני, החלטה ששמרה את בריטניה כאומה לוחמת עד סוף מלחמת העולם השנייה. מבצע "דינמו", מבצע הנסיגה מהעיירה דנקרק, כלל פינוי כ- 340,000 חיילים בריטים ששירתו בחיל המשלוח של הצבא הבריטי למערב אירופה.
למעשה, בדנקרק נסו הבריטים על נפשם באמצעות כלי שיט -צבאיים ואזרחיים כאחד- לצד השני של תעלת למאנש כשהם משאירים מאחוריהם ציוד שכלל האמל"ח על החופים כשלל עבור הגרמנים כולל רובים, טנקים וג'יפים. הפינוי מדנקרק לא היה יוצא לפועל אילו גנרל היה צריך לקבל את ההחלטה הזו.
מדובר בצורת חשיבה לא שגרתית שלא מצויה בדי. אנ. איי של איש צבא. חשיבה כזו מחוץ לקופסא יכולה הייתה לבוא רק מאזרח שעמד בראש המערכת הפוליטית בבריטניה ונטל סיכונים גם במחיר של החלטות לא פופולריות או כאלו שפוגעות בגאווה הצבאית.
את משבר הטילים בקובה בשנת 1962 ניהלו בבית הלבן שני אזרחים, גם הם ללא עבר צבאי מפואר במיוחד. האחים קנדי ובעיקר הנשיא JFK, הפגינו שיקול דעת יוצא מגדר הרגיל בהתמודדות עם מצב מסובך בתנאי לחץ מול הסובייטים, וזאת על אף גילו הצעיר של הנשיא וחוסר ניסיונו הצבאי כמפקד בכיר.
באוקטובר 1973 אחרי קריסת "הקונספציה" וקבלת המסרים המודיעיניים מאשרף מרואן, ניהלה ישראל מלחמה שעל תוצאותיה הכבירות מבחינה אסטרטגית אין חולקים. אין זה סוד שכאשר במטה הכללי ובממשלה הייתה אווירת נכאים ומשה דיין כבר דיבר על "חורבן הבית השלישי", מי שהייתה על-פי הבדיחה "הגבר היחיד בממשלה" ובפועל עמדה איתנה בלחצים הכבירים הייתה ראש הממשלה גולדה מאיר, אזרחית ולא גנרל בדימוס, שלא נכנעה ולא נשברה גם בצוק העיתים וגילתה מנהיגות שהפיחה חיים ורוח קרב בקרב הסובבים אותה.
כבודם של גנרלים כמקבלי החלטות במקומו מונח, ניסיונם בניהול מערכות תחת לחץ ובתנאי אי-וודאות נקנה בדם ולא יסולא בפז. אולם ראוי לזכור שההיסטוריה שזורה דווקא במנהיגים שהובילו את מדינותיהם גם בעת שלום וגם במלחמה מבלי שהיה להם ניסיון צבאי כלל ודווקא משום שלא היו מוגבלים לדרך החשיבה הצבאית.
ד"ר ירון פשר הוא היסטוריון צבאי ומרצה בתכנית ללימודי השואה באקדמית גליל מערבי
הייתי מוחק את הדוגמה מעוררת הקבס של היטלר.
מה הבעיה עם הדוגמה הזאת? שהיא דוגמה טובה להדגמת הרעיון של המאמר?
פון פאפן ראה בכך הזדמנות להפיל את שלייכר ודרש את שיתוף היטלר בשלטון, על מנת להחזיק בהגה השלטון בעצמו (כסגן הקאנצלר, והשולט ברוב השמרני בממשלה הנאצית).
שלייכר התפטר לאחר שהנשיא סירב לדרישתו לפזר את הפרלמנט, ולהכריז על המפלגה הנאצית ועל המפלגה הקומוניסטית כבלתי חוקיות. נראה כי איש מלבד היטלר לא יכול היה להשתלט על המצב ולכן, לאחר שקיבל הכשר מפון פאפן, ומבנו של הינדנבורג, אוסקר, אשר היה בעל השפעה ממשית על אביו, הוזמן היטלר למשרדו של הינדנבורג. ב-30 בינואר 1933 הפך היטלר לראש ממשלת גרמניה.
"במינוי היטלר לראש הממשלה, מסרת את ארצנו הקדושה לאחד הדמגוגים הגדולים בכל הזמנים. אני מנבא לך שאיש רע זה יוביל את הרייך לתהום ויגרום לחורבן אומתנו. הדורות הבאים יקללו אותך בקברך על פעולתך זו", כתב אז גנרל לודנדורף להינדנבורג.
לודנדורף ידע על מה הוא מדבר. רק תשע שנים לפני מינויו של היטלר לקאנצלר, עמדו לודנדורף והיטלר כתף אל כתף בניסיון המרידה המכונה "הפוטש במרתף הבירה".
לודנדורף היה אז גיבור המלחמה, מפקד הצבא האגדי, והשליט בפועל של המדינה בימי המלחמה. היטלר היה אך תועמלן בווארי נודד ממוצא מפוקפק, איש ללא שם וללא מקצוע.
מאז עמד לודנדורף היטב על טיבו של היטלר, ומכתבו להינדנבורג היה מבוסס על ניסיונו האישי המר.
ואכן, בתוך מספר חודשים פירק היטלר את היסודות הדמוקרטיים והליברליים. מתה רפובליקת ויימאר, קם הרייך השלישי.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%A4%D7%95%D7%91%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%AA_%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9E%D7%90%D7%A8#%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%94_%D7%A9%D7%9C_%D7%94%D7%A8%D7%A4%D7%95%D7%91%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%94_-_%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%99%D7%98%D7%9C%D7%A8_%D7%9C%D7%A9%D7%9C%D7%98%D7%95%D7%9F
תועמלן ממוצא מפוקפק, כשותף לשלטון עם גנרלים, שמצידם הם שותפים לו לפוטש.
וכתבלבי שמאל במקהלה ממושכת הדורשים השוואה מגונה לרפובליקת ויימאר.
כש"ארצנו הקדושה" היא זו העומדת לגורלה.
רק לי זה מזכיר משהו ?
אמר מי שאמר : מי שלא לומד מההיסטוריה נדון לחיות אותה מחדש…לכן, עם כל הקבס והגועל עלינו ללמוד גם מהתקופה החשוכה ההיא.
סוגיה חשובה במנהיגות הצבאית היא העדר זהות מוחלטת בין מפקד למנהיג. ישנם מפקדים רבים, בכל דרגי הפיקוד שיכולת המנהיגות שלהם נמוכה.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A0%D7%94%D7%99%D7%92%D7%95%D7%AA_%D7%A6%D7%91%D7%90%D7%99%D7%AA
מאמר חשוב ביותר.
העם היהודי היה במשך שנים חסר הגנה ותלוי בחסדי הגויים ומכאן ברור הנהייה אחרי הדרגות אבל בואו נודה על האמת הצלחה גדולה בפוליטיקה לא ראינו מהם ועוד לא דיברנו על זה שחלק מהם התגלו כאנשים נבזים חסרי זהות ושרשים יהודיים מינימליים.
לדוגמא
http://rotter.net/forum/gil/23501.shtml
הנה עוד 2 דוגמאות מדוע אנחנו צריכים להתרחק כמה שיותר מכל הדגנראלים למיניהם :
1. דגנראל פטן שהיה גיבור מלחמת העולם הראשונה והפך למשרת הנאצים במשטר וישי בצרפת.
2.דגנארל מק ארתור עטור התהילה שהציע לנשיא טרומן להפציץ את רוסיה בנשק גרעיני ! ועף מידית מהצבא כתוצאה מכך ( שפניהו לתשומת לבך ! זוכרים את התבטאות עלוב גולן ? ).
אני לא זוכר מי זה היה שאמר שהמלחמה היא עסק חשוב מדי מכדי להשאירו בידי הדגנארלים, אפשר רק להוסיף שהמדינה על אחת כמה וכמה !
שומר נפשו יירחק מהם !
לקרוא לדגלאס מקארתור "דגנראל" זה לכל הפחות עוות הסטורי.
מקארתור היה איש צבא דגול, שהוביל את ארה"ב לנצחונות בזירת המזרח הרחוק אחרי שורת הכשלים שהחלה עם המתקפה על פרל הארבור, ונמשכה עם כבוש הפיליפינים. אחרי תפקודו הצבאי המעולה במלחמת העולם השניה, מקארתור הוכיח כשורי ניהול אזרחיים מרשימים כשהפך למושל הצבאי של יפן אחרי כניעתה בסוף מלחמת העולם השניה. יפן המודרנית היא במידה רבה מעשה ידיו של מקארתור.
גם במלחמת קוריאה הוא הוביל את המתקפה האמריקנית ששחררה את דרום קוריאה, כולל הנחתיתה באינצ'ון. תפיסתו לגבי השימוש בנשק גרעיני אכן הייתה בעייתית, אבל לאור כל שאר מעלותיו שהוכחו לאורך עשרות שנות פיקוד ומנהיגות, לכנות אותו "דגנראל" זה קצת מוגזם. אפשר למצוא דוגמאות אחרות רבות ומתאימות יותר לאנשי צבא שנתגלו כמנהיגים בעייתיים.
קלמנסו
מספיק עם הגנרלים במיוחד כשמדובר ביצורים שעוצבו (שלא לומר הורעלו) במשך כל שרותם בצבא ע"י שליחי הקרן להשמדת ישראל
עם הגנרלים הללו לעולם לא היתה קמה מדינת ישראל. ובזכותם, היום, אנחנו עדיין בסימן שאלה לא קטן פה באיזור.
ראוי לא רק לסלקם מהממשלה אלא גם מהצבא
אפשר להוסיף גם דוגמאות ישראליות:
א. דוד בן-גוריון. אדם שלא סיים תיכון וזייף לעצמו תעודת בגרות כדי להתקבל במרמה לאוניברסיטה טורקית (שגם אותה לא סיים). אבל למרות פגמים בשיקול דעתו וטעויות קשות – עדיין היה מדינאי מזהיר שקיבל במקום הנכון ובזמן הנכון את ההחלטה להכריז על הקמת המדינה למרות שרוב הזמן היה במיעוט ובסופו של דבר זכה לרוב דחוק ערב ההכרזה. היה הרמטכ"ל בפועל של מלחמת העצמאות לאחר שרא"ל יעקב דורי פשוט הפסיק לתפקד.
ב. רא"ל יצחק רבין. הקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה התאפיינה בכלום אחד גדול והסתיימה באינפלציה גבוהה וסימני סטגפלציה. הקדנציה השניה – אסון קולוסאלי אליו הכניס את המדינה מתוך טפשות, קלות דעת ויהירות של "תסמכו עלי".
רא"ל אהוד ברק. ראש הממשלה הכושל ביותר בתולדות ישראל. ברח מלבנון תוך בגידה קשה בבני הברית של ישראל בלבנון. תכנן למסור לערפאת 98% מיש"ע (כולל שליטה בעיר העתיקה בירושלים) ורק בחסדי ערפאת שדחה את ההצעה הנדיבה ניצלנו מהאסון הזה. כהונתו הקצרה להפליא הסתיימה באינתיפאדה השניה כשכל מה שיש לו לומר הוא "נדע מה לעשות", כלומר – הפצצת חושות ריקות ודיונות חול כאשר הערבים מטווחים אזרחים תמימים בעיר הבירה בירי בכינון ישיר מבית ג'אלה. ביזיון שלא היה כמותו.
אלוף אריאל שרון. הבטיח ש"ההתנתקות טובה לישראל" וגייס עשרות גנרלים שחתמו על עצומות שבהן נכתב שההתנתקות תתרום תרומה רבת ערך לביטחון וכו' וכו'. התוצאה – תשע סבבי לחימה, טילים על כל העורף הישראלי, השבתת נתב"ג מתי שמתחשק לאיזה טרוריסט בעזה ועדיין לא רואים את הסוף.
להמשיך? יצחק שמיר, מנחם בגין, משה שרת, משה ארנס – לא היו גנרלים. אבל הביאו הישיגים צבאיים ומדיניים ששום גנרל לא היה מגיע אליהם. לעומתם, דן חלוץ ובני גנץ התגלו כאנשי עסקים כושלים באזרחות.
התגובית של עזרא באה במקום המאמר החלש והיא מאלפת מיוסדת על מעשים ומשכנעת. ביחוד חשובה ההתיחסות לכשלונות של הרמטכ"לים שהפכו לראשי ממשלה, אהוד ברק ויצחק רבין. דמויות כה מנותקות מן המציאות וחסרי כל הבנה בהתנהגות הערבים.
נזכיר: שר הביטחון האזרח,משה ארנס ז"ל כפה על הצבא את הקמת מפקדת חילות השדה כנגד התנגדות גורפת של המטכ"ל והיום ? לא תמצא גנרל אחד במטכ"ל שחושב שצריך לחזור למבנה הקודם.
יש עוד דוגמאות לכאן ולכאן.
רק הקשישים זוכרים איך הוצנח חיים לסקוב, רמטכל מוערך, איש ישר ללא דופי לכהונת מנהל נמל חיפה. יש הבדל תהומי בין מתן פקודות בסגנון: טנקים על הרמפות, לבין סחיפת העובדים לשיתוף פעולה. מה שקרה בנמל חיפה שווה קורס ליחסי עבודה או איך לא מנהלים תאגיד.
לעומתו, רמטכל מוערך לא פחות, רפול, מונה לעמוד בראש פרויקט הרחבת נמל אשדוד. סגנון עבודה אחר והיום אין מי שלא מעריך את פועלו.
ניהול הינה מיומנות ולא כל גנרל מוכשר לכך.
במחילה, מעבר לכך שהדוגמאות אינן מדויקות (צ'רצ'יל ב-40' לא היה "אזרח" סתם, שחשב מחוץ לקופסא הצבאית- הוא היה שר ימיה במלחמת העולם הראשונה, והתעניין בצבא וביטחון במשך עשורים), הבעיה העיקרית במאמר היא שהדוגמאות מ-45' ולפני כן הן מיושנות מאוד ואינן רלוונטיות למציאות של היום.
בעבר הרחוק, צבא היה מקים מטה ייעודי כשתיכנן או נאלץ להילחם. המפקד בחר לו קצינים קרובים אליו והם עשו את התכנון, אספו מודיעין, ניהלו את הלוגיסטיקה וכו'.
ב- 1806 הגרמנים הקימו את המטה הכללי הקבוע הראשון בעולם. מבנה שהתפשט מאז לכל צבא מודרני. וכך, גנרל בימינו לא רק "מקבל החלטות קשות בשדה הקרב", אלא בעיקר מנהל דיונים והערכות מצב, מתווה מדיניות, מחלק אחריות ונותן סמכות לפקודים- מאוד דומה למנהל בכיר או לראש ממשלה. גנרל מוצלח יכול בהחלט לנהל את רוב עינייני הממשלה, כפי שהוא יכול להיות יו"ר של תאגיד גדול.
בפוליטיקה ובמדינאות יש תחום מיוחד, שלא קיים בצבא: הקמת קואליציות. האמנות של משא ומתן, כריזמה, תכנון וכו' שמאפשרת להגיע לשלטון ולהביא לשדה הקרב צבא גדול משל האויב.
לינקולן, למשל, בלט *לא* בהחלטות מבצעיות- אלא בכך ששמר על ה-"יוניון" שלם (למשל, בכך שדחה את שחרור העבדים לסוף המלחמה- כדי לא לאבד את תמיכת קנטקי).
באופן דומה, צ'רצ'יל האנטי-קומוניסט תמך בבריה"מ ברגע שזו הותקפה ע"י היטלר (והכריז "כדי להביס את היטלר, הייתי כורת ברית גם עם השטן"). מבחינה זו, אפשר לטעון שהפוליטיקה מכינה למדינאות.
נתניהו, למשל, הוא נושא ונותן מעולה: הוא מתח את החבל מאוד עם אובמה, ומצליח להיות קרוב גם לפוטין וגם לטראמפ (ולמודי, ולבולסונארו, ולמי לא), וכמובן לקיים שלטון יציב כבר עשור. אין שום סיבה לחשוב שמועמד אחר- בנט, לפיד, גנץ, גבאי- יעשו זאת טוב כמוהו.
מקארתור אכן היה גנרל דגול בתקופת המלחמה אך עם סיום המלחמה הוא לא ידע להתאים את עצמו למציאות החדשה ועם ההצעה המעוררת חלחלה שלו – להפציץ את רוסיה בנשק גרעיני , הוא הפך לדגנראל !.
יש עוד הרבה דוגמאות מההיסטוריה לאנשים שהיו משכמם ומעלה תקופה מסוימת אבל הפכו לכישלון מוחלט לאחר מכן ונתתי את הדוגמה של המרשל פטן אם כי יש עוד הרבה דוגמאות.
מעולה. זאת קבוצת אגו ותו לא.
בדמוקרטיה, וביחוד בדמוקרטיה שבה קיים שיווי משקל בין המחנות, ולכידת קולות בודדים תכריע את הכף, השיקול בהצבת גנרלים במפלגה איננו אם זה טוב למדינה, אלא אם יש מספיק מצביעים שיתרשמו מהחונטה, ויצביעו בהתאם.
כדי שהם יצביעו כרצוי לא צריך דוגמאות היסטוריות שמוכיחות משהו, אלא רק לחזור מספיק פעמים על המנטרה "שלושה רמטכ"לים".
במילים אחרות: היה עדיף להביא במאמר, ובתגובות, את הדוגמה של גבלס, ולא רק את הדוגמאות שהובאו.
אחרי השרות שלי
אני חושב הפוך אין מנהיג יותר גרוע ממי שטיפס בסולם הדרגות
אני אומר את זה בצער רב שדווקה הקצינים הטובים ביותר הם אלה שעוזבים את הצבא
ראשי הצבא של היום הם פוליטיקיים במדים שכל מה שמעניין אותם מסתכם בעצמם
בקרוב נראה שנחווה טוראי משלנו בתפקיד רוה״מ לצערי. קשה להגיד שאני מחכה בכליון עיניים