פרויקט חדש של משרד המשפטים בהובלת המשנה ליועמ"ש מחזק שוב את תפיסת ברק לפיה ערכיו ומצפונו של המשפטן קודמים תמיד להכרעת הציבור
בטקס חגיגי ורב רושם בו נכחו בכירי מערכת המשפט שהתקיים אמש (ראשון) בספריה הלאומית בירושלים, השיק משרד המשפטים את פרויקט "שורשים במשפט", המכיל מאמרים על ההיסטוריה של המשפט הישראלי והיה יוזמה של המשנה ליועמ"ש דינה זילבר.
בהקדמה לספר כתבה זילבר כי הפרויקט "מאפשר התרשמות ממכלול הרגעים הגדולים והקטנים שהפכו את מערכת המשפט למה שהיא – עוגן דמוקרטי שתרומתו לחברה הישראלית לא תסולא בפז". כפי שהובלט בכתבה ב'הארץ', בין השאר נמצאים בקובץ מאמרים המתארים מקרים בהם יועצים משפטיים "פעלו נגד אכיפת חוקים שלא הלמו את מצפונם".
כך למשל, במאמר של אילת לוין, פרקליטה במחלקת ייעוץ וחקיקה, על הנחייתו של היועמ"ש חיים כהן לפרקליטות ולמשטרה שלא לחקור ולהעמיד לדין בגין קיום יחסי מין בין גברים למרות שבאותה עת החוק אסר על כך, כתבה לוין כי "מרתק להתבונן באומץ הלב של כהן, פקיד ציבור שפעל בהתאם לצו מצפונו והמוסר כפי שהאמין בו, וזאת בניגוד לדעת הקהל באותה תקופה, לעמדת הכנסת ואף לעמדת הממשלה".
כדי לחזק את עמדתה, לוין אף מביאה ציטוט של כהן עצמו המתגאה כי "הציבור חשב בדיוק ההיפך ממה שאני חשבתי, אך אני הלכתי לפי מצפוני שלי והוריתי מה שהוריתי", ומסכמת במילותיה:
נראה כי עמדתו נבעה מהשקפתו על מהות האינטרס הציבורי שעל שמירתו היה מופקד כיועץ משפטי. לשיטתו, הכלל הגדול המונח ביסוד כל שיקול ציבורי צריך להיות שהתפיסה החברתית הרווחת היא בלתי רלוונטית ועל היועץ לפעול על פי צו מצפונו ועל פי שיקולי צדק והגינות ותו לא"
אמנם העבירה המדוברת בוטלה בהמשך, אך שווה להתעכב על הנקודה שמעלה כאן לוין וחוזרת גם בכתביה של זילבר עצמה, ובכלל בהתנהלות המשפטנים בישראל. באתר זה נכתבו מילים רבות על התהליך בו יועצים משפטיים ובראשם דינה זילבר נטלו לעצמם עוד ועוד סמכויות על חשבון נבחרי הציבור. מעמדה שנתקלה בתחילה בכעס והפתעה, הפכה התנהלות זו אט אט להיות הנורמה ביחסים בין הרשויות. החל משלל התנגדויות ואיסורים על החלטות ממשלה והצעות חוק, ועד לעימות חזיתי לעתים עם נבחרי ציבור סביב סוגיות מהותיות.
מי קובע?
דינה זילבר עצמה כתבה על כך כאמור במספר הזדמנויות בניסיון למצוא הצדקות לתהליך האנטי-דמוקרטי הזה בו פקידים מורים לנבחרי ציבור כיצד לנהוג, מבלי שאף אחד בחר אותם, מבלי שום הסמכה בחוק ועל בסיס עקרונות מעורפלים של "מצפון". הטיעון הזה עבר כמה גלגולים עד שהגיע לתפיסה אותה מציגה לוין, וכך למשל כתבה זילבר בספרה "בירוקרטיה כפוליטיקה":
…חשוב שהדרג הפקידותי יכיר בכוחו לעצב מדיניות בנושאים קרדינליים. המגמה החשובה היא העתקת מרכז הכוח השלטוני ויכולת ההכרעה המעשית בשאלות של מדיניות, מהדרג הפוליטי הנבחר לדרג הפקידותי הממונה”
במילים אחרות, על פי זילבר המשפטנים, תחת האצטלה של ‘שומרי סף’ נייטרלים ותוך עקיפת כל הליך דמוקרטי מוכר, מבקשים לקבוע עבור הציבור את הערכים הנכונים ובמידה רבה גם את גורלו, וכל זאת מבלי לתת שום דין וחשבון ומבלי לשאת בגרם של אחריות.
אך מה אותם ערכים נכונים ומי קובע אותם? משנה אחר ליועמ"ש, רז נזרי, סיפק את התשובה לכך בכנס שנערך במכון הישראלי לדמוקרטיה לפני כחצי שנה, שם אמר כי "יש המציגים את הדמוקרטיה כשלטון הרוב בלבד – זו אמירה פופוליסטית..דמוקרטיה היא גם שמירה על זכויות אדם, מתן זכויות למיעוטים ועצמאות שומרי הסף. צריך להזהיר מפני הגישה שמקדשת את הדמוקרטיה רק כשלטון הרוב”.
גישה זו מסתמכת כמובן על משנת ה’דמוקרטיה המהותית‘ של אהרן ברק מתוכה נגזר כי נבחרי הציבור אינם כשירים לקבוע אילו ערכים יעמדו בבסיס המדינה וחוקיה, ורק כת סגורה של יודעי דבר זכתה ביכולת להחליט אילו חוקים מקיימים את הערכים הנכונים. דורות של משפטנים צמחו לאורו של ברק, וכך קיבלנו את הנזרים, הלוינים והזילברים של ימינו, שמעולם לא עמדו לבחירה אבל רק על פיהם יישק דבר.
בין דמוקרטיה לזכויות
ואם כבר עסקנו בכהן הגדול, נשיא העליון לשעבר אהרן ברק שנדמה שמאז פרישתו עסוק בעיקר בראיונות נרגשים ונאומים נמרצים כדי להגן על המפלצת שיצר שוב הפציע ביום שישי האחרון בכנס משפטי, והפעם על מנת להשמיע את דעתו על חוק הלאום.
לדברי ברק, התנגדותו לחוק אינה בעצם חקיקתו אלא בשל דאגתו "לקרע בעם היהודי ובמדינת ישראל". הוא אף הכין את הקרקע לקראת הדיון בבג"ץ על חוק היסוד והציע מספר דרכים לתקן אותו, בין השאר על ידי הוספת את הכרזת העצמאות ואת המילים "יהודית" ו"דמוקרטית", למרות שהאחרונה אינה מופיעה כלל בהכרזת העצמאות, אך מה היא אותה דמוקרטיה לפי ברק? אמנם ברק הסכים כי "הגרעין של הדמוקרטיה והערכים הבסיסיים הם שלטון הרוב שבלעדיו אין דמוקרטיה", אך הוא מיהר להוסיף את ההמצאה הישראלית הייחודית: "וזכויות אדם שבלעדיהם אין דמוקרטיה ראויה".
כפי שהסביר בעבר ד"ר רן ברץ מעל דפי אתר זה, לתופעה בה “זכויות אדם” הפכו לסימן שבאמצעותו מגדירים משטר פוליטי כולל אין אח רע על פני כדור הארץ, בעבר ובהווה. למעשה, עצם הניסיון לבסס שיטת ממשל ומוסדות מדינתיים על תפיסה כה מעורפלת ולא על נהלים וחוקים ברורים כפי שעובד ומקובל בשאר העולם אינו רק חסר תקדים אלא גם מה שמעניק למשפטני ישראל את כוחם המופרז.
דמוקרטיה אמיתית
במשטר דמוקרטי רגיל, בו האזרחים הם אלה שקובעים את החוקים באמצעות נבחריהם, קיימת זירה ציבורית ופוליטית רחבה של רעיונות עליהם ניתן להתווכח, לשכנע ובסופו של דבר להחליט על המדיניות המקובלת על מרבית העם. ברוב המוחלט של המדינות הדמוקרטיות בעולם, מרבית האזרחים מגיעים מתוך הסכמה לחוקים השומרים על זכויות האדם כמו חופש הביטוי, חופש התנועה והתעסוקה, הביטחון האישי והזכויות הפוליטיות של כל אזרח.
בישראל לעומת זאת, מאז המהפכה המשפטית שהוביל ברק, "זכויות האדם" ושלל "ערכים" שונים הנולדים בעיקר במוחם הקודח של השופטים והמשפטנים הפכו לעליונים על רצונו של העם. לא משנה העובדה שהציבור יכול להסכים על חקיקה כמו חוק הלאום למשל, אם מבחינת ברק הדבר נוגד את ערכיו הפרטיים ואת הגדרתו הלא ברורה ל"זכויות", הרי שמכך נובע שהוא נוגד גם את הדמוקרטיה. האם למשל פסיקת בג"ץ מהיום לבטל את החלטת הממשלה ולאפשר כניסת פלסטינים לטקס "יום הזיכרון האלטרנטיבי" היא חלק מהדאגה "לקרע בעם ישראל"? על פי שופטי העליון, מתברר שכן.
תפיסה זו לפיה הרשות השופטת עליונה על כל השאר, אותה הגה ברק וממשיכים כיום חסידיו השולטים במערכת המשפט, לא רק שרומסת ברגל גסה את שיטת האיזונים והבלמים עקרון הפרדת הרשויות הנמצא בבסיסו של כל משטר דמוקרטי אמיתי, אלא גם פוגעת בזכויות הפוליטיות העקרוניות של כל אזרח במדינה לקבוע את אופייה ואת הדרך בה יתנהלו חייו. במקום זאת, מי שקובע בלעדית היא חונטה סגורה של אנשי משפט המסתמכים כאמור על "מצפון" ו"מוסר" ומבטלים את הלכי הרוח בציבור כ"בלתי רלוונטיים".
במאבק המחריף הזה בין פקידים ומשפטנים לנבחרי הציבור, ידם של הראשונים הייתה על העליונה במשך שנים ארוכות בין אם בשל חוסר רצון או חוסר יכולת של הפוליטיקאים לשנות המצב. מהיוזמה החדשה של זילבר ומשרד המשפטים ניתן להבין שהם לא מתכוונים להרפות ומתכננים להעמיק את האחיזה בכל רשויות השלטון. כעת עם הקמת הממשלה החדשה זהו תורם של השרים וחברי הכנסת לקחת יוזמה נגדית ולהחזיר את המשילות לידיהם, למען הדמוקרטיה.
איחס, איזה אנשים דוחים.
ועוד מריעים לעצמם. חיתולים משומשים.
דיקטטורה בולשביקית שמאלנית קיצונית…..לא מחליפים בקלפי…….
יוצאים להמהפכה ומרד אזרחי נגדם!
הגיע הזמן להתקוממות עממית
מבחירה חופשית ובדעה צלולה, אני מעדיף מונרכיה ואפילו דיקטטורה מאשר שלטון החוק כפי שמסורס ע"י מערכת המשפט.
יריב יריב את ריבנו..
מפחיד מפחיד מפחיד, מדינת אפרטהייד דמות אירן אשר בית המשפט מתפקד כמועצת החכמים ומשמרות המהפכה, לצערי אני לא רואה את נבחרי הציבור הרופסים שלנו עושים משהו בנידון.
צודק!
הנה המאמר של יגאל כנען – "פרקי אליקה":
אחד האמצעים בו הסמול מסכל נסיון של העם לשלוט הוא נושא המינויים: מינוי בתקופת מפא"י היה חלק מסדרו של עולם כמו זריחת ושקיעת השמש. מינוי תחת שלטון הליכוד מוצג תמיד כתככנות מזיעה, "ג'וב למקורבים".
במינוי ימני ראוי תמיד ימצא דופי ( "גנב תרנגולת ב 92) עד שבעקבות מספר פסילות (להלן "הפארסה של מינוי ______" ) נגיע למועמד הראוי. שהוא כמובן כליל השלמות : נאור וחמוד ("גנב אתנו תרנגולות ב 92"). בן של פעיל מר"צ, השתלם בתכניות המשפטנים של הקרן החדשה, ומוכן בכל עת לקבל סודנים ולותר על ירושלים.
חשבנו, שכדאי לרשויות, המתקשות בהליך מינוי ראוי, לקחת דוגמא מהליך מינוי טהור, חף מניגוד אינטרסים, שהתבצע ברשות השופטת.
אם זה היה ספר, היינו קוראים לו "פרקי אליקה, או מערכת המשפט בשבתה על מקפצת הבריכה".
אליקה, היא אלישבע אוסוסקין ברק, היא אשתו של השופט לשעבר אהרון ברק. מקורביה מספרים על אישה נחמדה וחמה, אבל לא העיפרון הכי מחודד בקלמר
אי שם בשנות ה 70, הגיע הזוג למסקנה כי כישרונותיו הפוליטיים והכלכליים של פרופ' אהרון ברק ימצאו ביטוי טוב יותר אם מי שחולקת עמו את חדר השינה תשמש כשופטת במערכת.
בגיל 41, גיל בו כל ועדת קבלה דוחה אותך באדיבות, סיימה אליקה את לימודי המשפטים בפקולטה בה לימד בעלה.
אף משרד לא היה מקבל דודה בגיל העמידה להתמחות, אבל כאן, לא פחות ולא יותר מאשר יואל זוסמן, המשנה לנשיא בית המשפט העליון, נאנס לקבל אותה כעוזרת משפטית. בעלה היה היועץ המשפטי לממשלה. לא נעים.
מתמחה הוא בד"כ בן 25, מתעמרים בו, נשאר עד שעות מאוחרות, עושה עבודה שחורה, כותב פסקי דין ארוכי נגן. דבר מכל אלה לא היה לאליקה.
ארבעה שופטים התחלפו בתפקיד המכובד הזה: אחרי זוסמן היו תותחי עליון כשמגר, לנדוי, כהן . נהוג שהעוזרים גם הם מתחלפים. אך לא אלישבע ברק. הם חרקו שיניים ופרנסו אותה בתפקיד.
אז הוחלט (כנראה שוב, בחדר השינה) על מסלול קידום. שופטת בבית הדין לעבודה.
הרבה גבות הורמו. היא מעולם לא עבדה כעורכת דין או פרקליטה בשירות המדינה. כיצד זה מייד שופטת ?. איש כברק לא ייכנע לשמועות נלוזות. אם היה נדרש הוא היה כותב נייר עמדה של 500 עמודים המוכיח את נחיצותו, חוקתיותו, ונאורותו של המינוי. זה לא נצרך. הפחד עבד.
זכרונות מתארים את המעמד המביך בועדה למינוי שופטים, מקום שגם כך הוא מבורות הביוב של הדמוקרטיה, כאשר הוכרז – "מי שמכיר את המועמד אישית, מתבקש לצאת". "כולנו הכרנו את אליקה" אמרו שופטי העליון בוועדה. אבל, כידוע, החוק נועד רק לבני תמותה.
נשיא בית הדין לעבודה דאז, השופט מנחם גולדברג ידע עם מי יש לו עסק. וסרב למינויה . להגיד לא לברק זה כמו להגיד לא לדון קורלאונה. התוצאה היתה שהמועמדת הזוטרה התקבלה, ונשיא בית המשפט, התפטר.
להצטיין במסלול המקובל לא יכלה הגברת. זה קשה מדי. אם תתמודד עם משפטנים אחרים, זה יחשוף את רמתה המשפטית הנמוכה זה לא מתגמל, והעיקר, זה לא משרת את הקריירה של בעלה.
אז אליקה בחרה במסלול ההפוך. היא פסקה לפי "מיטב הכרתה", בניגוד לחוק. בעלה דאג להמציא לזה שם: "חקיקה שיפוטית". מה שכותב השופט – הוא החוק. מושגים כמו משק חופשי, ריבית, כלכלה, עול של ניהול עסק קשים מדי, הם היו זרים לה.
מה רוצה ברק, לבזות את חוקי הכנסת. במה מבינה הדודה? באנשים. הצירוף של שתי השיטות היה מרהיב: היא פסקה לטובת העובד גם כשהיה עבריין, גם כשזה היה בניגוד לחוק ולכוונת המחוקק. גם כשזה יצר גיהנום בפסיקה. גם כך בית הדין לעבודה הפך הקמת עסק והעסקת עובדים לבלתי אפשרי. המעסיק תמיד חייב. המעסיק תמיד אשם. אליקה לחצה על דוושת הגז בירידה. איך אומרים היום הפרוגרסיביים? "חקיקה חברתית".
בפסק דין כפר מנדא פסקה, בנגוד לחוק ולכל הגיון, שאפשר לכוף על מעביד להעסיק עובד.
בפסק דין מכתשים נתנה גיבוי אוהד לאלימות עובדים.
בפסק דין שופרסל "תקעה" את המעביד בהחליטה שגוף פרטי ניתן לדונו כגוף ציבורי.
בפסק דין אחר גיבתה עובד מדינה שגזל כספי מדינה.
סתם אזרח המעוות את החוק היה נכנס לכלא. הדודה שהתחפשה זכתה בתואר "אקטיביסטית שיפוטית".
עיכוב ההכרעות ועינוי הדין אצלה היו לאגדה. המדינה שילמה פיצוי על ערעורים שנדונו שנים. פסקי דין שהגיעו אחרי שהמעביד פשט את הרגל. ברק הנהיג יד קשה בנושא קצב טיפול בתיקים, המשמעת עבדה עד ידית הדלת שלה.
טוב, אהרון איש עסוק. לא תמיד היה לו זמן לעזור לאליקה.
אחד הדברים שכנופיית שלטון החוק פעלה נגדו בכל הכוח היה "משוב השופטים". מתן ציון על רמת השיפוט מצד עורכי הדין. המקרה של אליקה הראה עד כמה קנה מידה אובייקטיבי מסוכן: השופטת אלישבע ברק, סגנית נשיא בית הדין לעבודה זכתה באפן שיטתי בציון הנמוך ביותר בין כל שופטי בית הדין.
כשהדודה פרשה, הוציאו ספר על "חידושי הפסיקה" שלה. של השופטת הגרועה בבית המשפט. סטאלין לא היה עושה זאת יותר טוב.
אחרי הפרישה, ברק קיבל משרה ב"בין תחומי". גם הפעם, כמו באוניברסיטה, כמו במערכת המשפט, הובהר למעבידים שההזמנה היא זוגית. גם אוסוסקין מרצה ב"בין תחומי".
הזוג ברק נהנה מפנסיה חודשית הגבוהה מ 100,000 ₪ לחודש, רק משירות המדינה. כסף גדול בא בקושי, והולך בקושי. משפחת ברק נזקקה לקנות 18 דירות (לא סופי) כדי להיפרד מהכסף ולחיות בצניעות הראויה.
וכן, נזכיר לקוראינו הנאמנים, מדובר על מהלך של אהרון ברק, שמש העמים, העלוי מקובנא, האיש שעל פיו נמדד סרגל המוסר. נביא המהפכה החוקתית.
אחד משיאי הטירוף ברומי העתיקה היה כאשר הקיסר קליגולה מינה את סוסו, אינקיטאטוס, לסנאטור, כפי שמוזכר ב"חיי שנים עשר הקיסרים" לסווטוניוס. בהתייחסות לסיפור זה , נציין רק, מפי הסוס, כי זה אינו נורא כל כך. דובר במעשה סימלי. הסוס לא כתב פסיקה, לא יצא נגד חוקים, לא עכב משפטים ולא שולמה לו משכורת ופנסיה במיליונים. במילים אחרות, בין אוסוסקין לסוס. עדיף הסוס.
ועכשיו כולם ביחד: "דרעי מושחת, דרעי מושחת".
וגם תוספת קטנה שלא הופיעה במאמר:
https://www.news1.co.il/uploadimages/NEWSY18-15102565288544.jpg
גדול. פשוט גדול. קופי פייסט – ולהדביק בכל מקום אפשרי.
עוד להזכיר שבניגוד למינוי כל יועץ אחר עלי אדמות, אסור לשיטת ה0מול על משפטניו ליועץ המשפטי להיות כזה. במידה והממשלה תעשה כדי שיהיה לה יועץ ש..י ע ז ו ר לה לבצע את מדיניותה הרי זה יהיה שוד ושבר היועץ הזה יקרה יועץ משפחתי וקונסילר. זאת כי בנגוד לשאר עורכי הדין ושאר האנשים ובעלי התפקיד עלי אדמות, לממשלה אסור שיהיה לע עורך דין משלה.
כשהיה אהרון ברק נשיא בית המשפט העליון, אשתו אלישבע ברק היתה סגנית נשיא בית הדין הארצי לעבודה וכפופה לסמכותה הערעורית של הערכאה שבעלה עמד בראשה. את ההתמחות שלה עשתה בשנים 78-77 בפרקליטות מחוז ירושלים ואצל נשיא בית המשפט העליון יואל זוסמן, בזמן שבעלה היה יועץ משפטי לממשלה (78-75). בשנים 87-78 היתה עוזרת משפטית של נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר, כשבעלה היה שופט בבית המשפט העליון.
זאת ועוד: מנהל ערוץ החדשות בערוץ 10 הוא רם לנדס – חתנו של אהרון ברק, שהיה בעבר מנהל חברת החדשות בערוץ 2, וחתן אחר של אהרון ברק – עו"ד דן כהן היה דירקטור של חברת החשמל בעודו היועץ המשפטי של חברת הדלק הלאומית של משרד התשתיות. באותו זמן היה הבן של אהרון ברק היועץ המשפטי של חברת "פי גלילות" האחראית על ניפוק כל הדלק לחברות הדלק במדינה.
בהמשך ל"פרקי אליקה" של יגאל כנען
משה גורלי פרסם בזמנו (ב-2003) מאמר ביקורת קטלני באותו הנושא:
https://www.haaretz.co.il/misc/1.876070
ברק אמנם אסון לדמוקרטיה אבל אזכור שמה של פקידה אפורה ומטופשת ליד שמו עדיין לא מוצדק. הוא משפטן מבריק. גאון. אבל התייחס לשאר כאל נתינים נחותים. קיראו צה כתב עליו חברו הטוב השופט חשין. מצידו שמדינת ישראל תוכחד ובלבד שבחו"ל יאמרו עליו שהוא ליברל
מה הפלא,
הוא היה תלמידו של דבורקין השמאלני וגם הוא רוצה להיכנס לפנתיאון ולא משנה איך ובאמצעות מה הבעיה שבדרך הוא מחריב את הדמוקרטיה
איש חולה
המהפכה הצרפתית שכנגד שלטון מערכת המשפט הדיקטטורית, המושחתת והמאד לא צודקת תצטרך לפרוץ בקרוב ובצורה חזקה. זהו חוק טבע. אף דבר לא מאוזן לא יכול להתקיים בלי סוף. גורל עריצי ומושחתי מערכת המשפט יהיה כגורל מעמד האצולה והכמורה בצרפת.
את כל המלל המיותר על מערכת המשפט החולה והמושחתת צריך לסכם באמירה אחת – נתניהו הוא האחראי הבלעדי לחרפה.
חחח…
בהתאם להוראות והכללים שניסח סול אלינסקי הקומוניסט ("כללים לרדיקלים") עבור השמאל בארה"ב:
"בחר את המטרה למתקפה שלך, הקפא אותה, הפוך אותה לאישית… רדוף אנשים ולא מוסדות… "
השמאל הישראלי אימץ את הכללים האלה ופועל על פיהם
אי לכך ובהתאם לכך לא משנה מה מי ומו המצווה היא תמיד לתקוף את נתניהו ולהאשים אותו בכול.
הכלל הזה פעל מצוין גם באירופה כאשר פוליטיקאים השתמשו בשנאת היהודים כנשק רב עוצמה לשם הישגים פוליטיים. הדבר הזה תומצת בבדיחה הידועה : "בכול אשמים יהודים ורוכבי האופניים".
בימינו המילה "יהודים" הוחלפה במילה "ישראל" ואילו בישראל היא הוחלפה במילה אחת "נתניהו".
כל היתר נותר כפי שהיה.
משעשע.
למה לבטל חוק חוק,אפשר לבטל את הפרלמנט..
חשוב שתביאו את נימוקי שר הביטחון (ביבי) לשלילת כניסת הפלסטינים לטכס השכול המשותף.
חשוב שתביאו את נימוקי העליון להתרת הכנסת הפלסטינים לטקס השכול המשותף.
מן הכתובים, ביבי נימק אמוציונלית את התנגדותו.
אם טען וענות ביטחון מהותיות, היה על העליון לקבוע תנאים כניסה שיענו על צרכי הביטחון.
בזבתי את זמני לכתוב ?
לא נורא זה היה קצר.
ממתי שופטי בג"ץ מתחשבים בטענות המגובות בעובדות?
בעבר כאשר וועדת הבחירות של הכנסת החליטה לפסול את בל"ד ואת עזמי בשארה מלהשתתף בבחירות עפ"י חוק ועל סמך עובדות מוצקות שנאספו והראו כי הם הביעו התנגדות למדינת ישראל כמדינה יהודית ותמכו בטרור של חיזבאללה נגדה (את העובדות המוכחות זאת הביאה לא אחרת מאשר טליה ששון מהפרקליטות) שופטי בג"ץ בחרו להתעלם מהעובדות וביטלו את החלטת הוועדה.
לא עזרו שלל העובדות ולא החוק הקיים.
בעקבות החלטת בג"ץ עזמי בשארה המשיך לכהן כח"כ ובל"ד המשיכה לשבת בכנסת. בסוף כידוע לכולנו עזמי בשארה לאחר סיוע שהגיש לחיזבאללה בשעת מלחמה נמלט מישראל.
אפשר להמשיך בעוד שלל דוגמאות …
שופטי בג"ץ מחליטים לפי רחשי ליבם ובניגוד לחוק
וכמו שמובא כאן בתגובה מס' 4 :
"סתם אזרח הפועל בניגוד לחוק נכנס לכלא. אצלם זה נחשב ל"אקטיביזם שיפוטי".
הגיע הזמן לפרק את בג"ץ אם בג"ץ היה בזמן מלחמת גרמניה היו מצדיקים את הנצים אין להם שום בושה לא עושים חשבון לאף אחד
צריך לפרק את השרץ הזה בג"ץ הגיע הזמן אם הם היו בזמן הנצים הם עוד מצדיקים אותם על המעשים שלהם
כהן נתן הוראה לא לחקור יחסי מין בין גברים לגברים – אפילו שהחוק אוסר על כך. במילים אחרות השופט עבריין.
הייתי צריך לקרוא את המשפט הזה 10 פעמים כדי להבין כמה הוא מחמיא לעצמו.
זאת אומרת שלא חוקרים באופן משפטי יחסי מין בין נשים לנשים.
אך אם החוק מתיר יחסים מין בין גברים לנשים – לפי הפרקליטות חייבים לחקור וגם להגיש כתב אישום.
העניין פשוט: האוליגרכיה המשפטית אינה באמת עוסקת בשיפוט – קרי, החלת החוקים (שחוקקה הכנסת) על העניינים הנדונים בפניה, אלא בפיתוח רטוריקה מפותלת שנועדה להצדיק שיפוט המנוגד לחוקים ולרוח החוקים.
מספר צעדים חיוניים להחזרת האיזון בין בית המשפט העליון ושאר הפקידים הממונים עם השכלה משפטית,שדעתם המקצועית השתבשה קשות ובין הממשלה והכנסת:
הראשון: פיצול משרת היועץ המשפטי לממשלה לשני נושאי תפקידים,יועץ משפטי לממשלה ורק לה,שהוא במשרת אמון של ראש הממשלה כמו בכל הדמוקרטיות המערביות ותובע ראשי שנקרא פרקליט המדינה מצידי. אין שום תקדים בעולם הדמוקרטי לפקיד ממונה עם סמכויות כאלה וניגוד עניינים מובנה ובוטה. יש להתעלם כמובן מכל הבכי והנהי שיגיע על "קץ הדמוקרטיה" ושאר הבדיחות שישמיעו בעלי עניין בהמשך שליטת הפקידים הממונים על הממשלה. השני: החזרת "זכות העמידה" לפניות למערכת המשפט. הכנסת בית המשפט העליון כשחקן ראשי במגרש הפוליטי,בעקבות הביטול המופקר של העיקרון
ההגיוני של "זכות העמידה",הובילה לבזבוז זמן שיפוטי יקר,ללא תשלום הוצאות ולהעברת המאבקים הפוליטיים שנכשלו בכנסת למגרש המשפטי,לשמחת הפוליטיקאים החובבים שמכהנים בעליון וכמו שהזהירו נשיאי העליון בעבר,לפני הפיראט המשפטי אהרון ברק,זה הוביל לקריסת האמון של הציבור במערכת המשפט ולדרישה של פוליטיקאים לשליטה על מינויי שופטים,כי הם החליטו לשחק במגרש הפוליטי בלי לקבל את אמון העם בבחירות. השלישי: קביעה בחוק יסוד שוועדת איתור של מועמדים או מועמדות ראויים לתפקיד ציבורי,חייבת להמליץ על לפחות שלשה מועמדים או מועמדות ראויים,לבחירת בעלי סמכות המילוי,אחרת המלצתן תיזרק לפח ובעל סמכות המינוי ימנה לפי בחירתו,כפי שבוצע לא רע בעבר. תפסק הפרקטיקה ההזויה,שלפיה וועדת איתור הופכת עצמה לוועדת מנוי ע"י הצגת מועמד יחיד והופכת את הממשלה ושריה לחותמת גומי,בתמיכה מופקרת של בג"ץ. זה אלף בית של משילות. הרביעי:קביעה בחוק יסוד שכשם ששופטי העליון בעבר ובהווה דורשים לפחות 80 חברי כנסת להעברת פסקת ההתגברות,כך יידרש העליון לרוב של 10 שופטים לפחות מתוך 15 לפסילת חוק שנחקק ע"י הכנסת. העליון יחויב לדון תמיד בהרכב מלא בהחלטה קיצונית של פסילת חוק,אחרת נראה את חיות ממנה את עצמה,פוגלמן ודומיהם בהתאם לפסיקה הרצויה לה. יש עוד,אבל אם זה יקוים,לא יצטרכו הפוליטיקאים להגביר את מעורבותם במינוי שופטים. ועוד משהו קטן: ביטול המנגנון המושחת של "וועדת השתיים",לסינון מוקדם של מועמדים לשפיטה,ללא כל ידיעה או בקרה של הוועדה למינוי שופטים.
מערכת משפט פרקליטות שונאים את עם ישראל ארץ ישראל ותורת משה
הם יעשו הכל לפגוע בעם ישראל בתרוצים של "דמוקרטיה"
הם איבדו כל שמץ של אמון מהעם ועל הממשלה הנבחרת לקצץ את כוחם.
הטיפול בהם יותר חשוב מהטיפול בחמס הם עושים הרבה יותר נזק לעם ישראל
אומר כך:
חוסר האיזון המידתי (לפי נוסחיו של אהרון פלוץ ברק) בהכנסת הפלסטינים לטקס יום הזיכרון האלטרנטיבי נובע מאי הכרה במדינת ישראל כבית ללאום היהודי.
לפי (נוסחיו של אהרון פלוץ ברק) הדמוקרטי – אינו בחירה לאן הספינה תפליג אלא איך העם יבחקר לחלק את כספי משלם המיסים (העוגה). לפיכך לפי זילבר שקיבלה חינוך על ברכי (עמוד) אהרון ברק תפקיד היועמ"ש לנתב כספים גם לאויב.
לסרוק את פסקי הדין ולהעמיד את המונוגלומן לדין ולבית סוהר
מי יגאל אותנו מחבורת הגזלנים הנתעבת הזו?????
הנחיה 2.5 שמנעה חקירות פליליות נגד נשים שהגישו תלונות שווא נגד גברים נעשתה ביוזמתן של דורית בייניש ועדנה ארבל. הנחיה שהורידה את אמינות בתי המשפט והפרקליטות למינימום האפשרי.
במסגרת טקס של עמותת שבי"ל בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל-אביב אמרה ביניש "שאלתי עצמי מה הדבר המדהים ביותר שהתגלה לנו, אנשי החוק… התשובה היא הכוח הבלתי מוגבל של אנשי הש.ב.כ.. לא הערכנו נכונה את הכוח הזה, שיכול להיות גם מנוצל לרעה. איך על נקלה יכול הכוח הזה להיות מופנה גם כלפינו וגם כלפי הדרג המדיני. זה החשש לגבי פגיעה בלב לבם של ערכי הדמוקרטיה" (מצוטט מתוך גלובס יובל יועז 22/03/2012, 15:09).
אני לא יכול לנסח זאת טוב יותר מאשר נסחה זאת ביניש. רק שלדאבוני יש להחליף את צירוף האותיות ש.ב.כ. ב"פרקליטות/מערכת המשפט" או יותר נכון "מערכת אכיפת החוק על כל שלוחותיה". אכן לא תסולא בפז.
לא יאמן. היא רואה בזה שליחות . אשכרה דיקטטורים חובבי דיקטטורה
מקומם ההתנהלות של כנופיית הפקידים שלקחה לעצמה את הסמכות שאף אחד לא נתן לה – להחליט במקום נבחרי ציבור- חובה לייצר מצב שאם פקיד /שופט מחליט אחרת ממה שהכנסת /שר בממשלה החליט = יפוטר כי הוא חורג מסמכותו!!!
מתי תבינו את זה? הם עשו מרד ומהפיכה מבילי לקבל הסכמת הציבור!!
מי שמם להחליט במקומנו?????? מי הם בכלל!!!
בית משפט מעוות מפקח על תקינות המדינה1
בג"ץ הוקם על ידי שלטון המנדט הבריטי כך נהגו בכל המושבות שלהם. המטרה היתה להתנגד לפעולות או הוראות בלתי חוקיות של השלטון הבריטי כלפי ילידי המושבות. בבית משפט זה הורכב מששה עשר שופטים בריטים ושופט אחד מקומי. אל בג"ץ הוכפפו כל בתי הדין במדינה ואילו הוא עצמו היה פטור מכל סדרי דין תקינים. מה שנקרא "בית משפט גבוה לצדק" לא התחשב לא בחוק ולא בראיות. היות ולא רצו שנושאים אלו יידונו על ידי שופטים ילידים, הם נידונו רק בבית המשפט העליון. הערכאה עליונה לא דנה בראיות, הפסיקות נעשו על פי אומדן ואי לכך לא מתאים לקרא לזה בית משפט וודאי שלא גבוה וכמובן שלא על פי צדק. כזה היה המשפט במושבות השונה מאוד מזה הנהוג באנגליה עצמה. שופטיו גם לא היו משפטנים. לבריטים לא היו משפטנים להביא לבתי דין אלו. משפטנים אנגליים היו אנשי המעמד העליון אנשים מאוד עשירים אשר כלל לא אבו לעזוב את מולדתם ולחיות במרחקים. ברוב המדינות שהיו בעבר מושבות של הבריטים, ברגע שהאנגלים עזבו בטלו את בג"ץ כאחד המכשירים השפלים של השלטון האנגלי בו מחליטים ככל העולה על הרוח ועוד קוראים לזה משפט וצדק. לא רק שלא בטלו זאת אלא אף שכללו. הכלילוהו בחוק יסוד השפיטה. חוסר התיחסות לעובדות הוא כלל גם במשפטים אחרים, הרי לא יתכן שבמקום אחד כך יהיה מקובל ואילו בקרב אותם שופטים במקום אחר לא.
בציבור זכורה התערבותו הבוטה של אהרון ברק בנושאים מדיניים במיוחד בנוגע לחבלי עיו"ש. לעומתו זוכרים את מאיר שמגר כמי שלא התערב בנושאים מדיניים. לאמיתו של דבר היה זה דוקא מאיר שמגר עוד בהיותו הפרקליט הצבאי הראשי אשר טען שיש לאפשר לתושבי השטחים להביא עתירותיהם בפני בית המשפט העליון הישראלי. לפי בית המשפט שטחי עיו"ש הינם שטחים של תפיסה לוחמתית על כן הדין החל עליהם צריך להיות שילוב של הדין שהיה בתחוקף תחת שלטון ירדן, חקיקה צבאית עכשיוית וכללי משפט בינלאומי העוסקים בשטחים כבושים. לכן לשיטת בית המשפט כל הנעשה בשטחים אלו צריך להבחן לפי אמות מידה אלו האחרונים זאת ועוד הממשל הצבאי חייב לפעול על פי עקרונות המשפט המינהלי הישראלי.
הטענה היתה שכך יתקבל אישור משפטי לפעולות אשר קרא להם שנויות במחלוקת. ועוד בכך ניתן למנוע פיקוח בינלאומי. אך היכן ישנו פיקוח בינלאומי בשטח שהוא כבוש? בעת קבלת החלטה זו, לא היה תקדים לכך שבית משפט של מדינה יפקפק בחוקיות פעולותיה של המדינה בעת סכסוך מלחמתי. מה עוד ששטח זה על פי הסכם בינלאומי של חבר העמים צריך להיות שייך לעם היהודי והוא נכבש במלחמת השחרור על ידי ירדן. כלומר שטח זה כלל איננו כבוש אלא משוחרר. סמכות זו שבג"ץ לקח לעצמו גרמה להתעניינות בינלאומית בקביעתו הלכות לגבי השטחים. מדינאים זרים ציטטו את דברי בג"ץ בקביעות העוינות לישראל. כך תפס בית המשפט העליון מקום מרכזי במדיניות. מכאן שבג"ץ כלל לא מנע הרעה של יחסי ישראל עם שאר העולם אלא להפך נתן חומר בידי עוכרי ישראל. לגבי המתקראים "פלסטינאים",פעולות אלו ממלא כלל לא השביעו רצון. אלו טענו שבית המשפט נותן הכשר לפעולות בלתי חוקיות. —————————-
ישנם נושאים שכבר עברו לסמכות בתי משפט לעניינים מנהליים כדי לבטל את הכלל לפיו בג"ץ הוא הערכאה ראשונה ואחרונה. אלא שעדיין בנושאים אחרים עותרים אך ורק לערכאה העליונה שם יכולים לדרוש צווים ללא דיון משפטי בערכאות נמוכות. ללא חקירת עדים, ללא כל אפשרות לחקר העובדות כל הדיונים מסתמכים על תצהירים, וכערכאה עליונה שבה אין זכות ערעור. כך בג"ץ החליטו על צווים כמעט מידי יום ביומו. למשל שעל הממשלה לנמק תוך חמישה עשר ימים ועל היועץ המשפטי לנמק תוך חמישה ימים לגבי סוגיות שונות ומשונות. לפי הדגם המנדטורי שמו ששה עשר שופטים מהמשפחה כפי שהתבטא אהרון ברק וליתר דיוק מהמשפחה הסודית אלה השייכים ומזדהים עם הקרן לישראל חדשה. תוך גישה פוליטית מובהקת בג"ץ גם עוסק בנושאים מדיניים ואף אישיים שיש להם היבט מדיני כמו קנין אישי ביהודה ושומרון. כך מיעוט ההולך עם אויב מדיני בעזרת בית המשפט העריץ רומס את זכויות רוב העם.
בג"ץ ממשיך את השלטון הקולוניאלי הבריטי המופנה עתה נגד מדינת ישראל וגם אזרחיה. השלטון הבריטי החליט שעתירות נגד הנציב להיות נדונות בפני שופטים בריטים והם הרכיבו את הערכאה העליונה. צורה זו נשתמרה אך ורק בישראל. בעוד שבג"ץ אמור להגן על האזרח בפני מעצר ומאסר בלתי חוקיים, בהסתמך על תצהירים בלבד וללא חקירת עדים האזרח אינו יכול לגלות את האמת לגבי התנהגות הרשות. רוב רובן של העתירות שמגישים אזרחי אזרחי ישראל באופן פרטי כ- מהן 95% נדחות ועל העותרים מוטלים עליהם קנסות כבדים ביותר של עשרות אלפי שקלים.
בית המשפט לא דן בשאלה האם פעולתו זו הינה חוקית, האם יש לו סמכות ומה מקורה? בית המשפט הסתמך רק על אי הבעת התנגדות מצד הרשויות. לקיחת סמכות זו על ידי בג"ץ הקנתה למשפטנים חשיבות יתרה במיוחד בעיני עצמם ובעיני רוצי טובתם. כך גם עלתה חשיבותם של יועצים משפטיים ועורכי דין עוד בשלבי קבלת החלטות. בג"ץ אף הרחיב וממשיך להרחיב את הסמכויות שהוא לוקח לעצמו. לא רק עתירות בנוע ליושבי עיו"ש שהיו שם ב- 1967 אלא כל עתירה המתנגדת להחלטות הממשלה. כך בנושא החזרתם של המסתננים האפריקאים שנוגעת רק לתוך גבולות 1967, וכך בנושא מתוה הגאז ואף התערבות בנושאי לומחה בעת מלחמה, או כל נושא שהוא פוגע במדינת ישראל ואזרחיה. עוד בשנת 1996 הוקמה ועדת אור למבנה בית המשפט, אהרון ברק שהופיע בה הודה כי מבנה בג"ץ הינו אנומליה מימי המנדט שיש לתקנה. לדבריו יש להוריד את העתירות לבית המשפט המחוזי כערכאה ראשונה של בית משפט מנהלי ורק ערעור יהיה בבית המשפט העליון. רק תחומים מוגבלים הורדו למחוזיים. שופטי בית המשפט העליון אינם מוכנים לותר על הכוח שנטלו לעצמם.
נוכח הכעס המוצדק שבית המשפט העליון מעורר בקרב המדינאים וגם הסלידה הציבורית, שופטת בית המשפט העליון דליה דורנר כמבטאת הלך רוחם של שהשופטים, הציעה בציניות לחברי הכנסת לבטל את בג"ץ בתגובה להצעת חוק שהכנסת תבחר את נשיא בית המשפט העליון ומספר שופטי בית המשפט העליון בועדה לבחירת שופטים ירד לאחד. הטענה המושמעת היא שיש להזהר מפוליטיזציה של בית המשפט ואסור להפריע לו לשמור על זכויות המיעוט. זאת מבלי להתיחס לעובדה שבכך בית המשפט הוא פוליטי לחלוטין. החזרת הכוח לעם על ידי החזרת הכוח לנציגי הציבור היא לשיטת בית המשפטי ותומכיו "פגיעה בבית המשפט העליון".
טעות גסה בידך. בג"ץ ממש,אבל ממש לא פוסק הוצאות כבדות על עתירות סרק. מיום שהפיראט המשפטי אהרון(הכל שפיט,מבחן הסבירות,מבחן המידתיות,אמת לשעתה,מסה קריטית של ראיות,הלכת אפרופים) ברק,ביטל את העיקרון המוצדק של "זכות העמידה",כל מצורע וזב חוטם יכול להגיש עתירות בנושאים שאינם קשורים אליו,בדרך כלל נושאים פוליטיים אן דתיים,ובג"ץ שרוצה לדחוף אפו ולהחליט בכל נושא,כאילו אין נבחרי ציבור,לא רוצה להבריח את "הקליינטים" ובדרך כלל לא פוסק הוצאות,או פוסק הוצאות מגוחכות.
לבני בקר
בג"ץ אינו פוסק הוצאות כבדות על מגישי עתירות פוליטיות. בג"ץ כן פוסק הוצאות כבדות על אנשים שנפגעו אישית והם כמוצא אחרון מבקשים מזור מבית המשפט.
בית משפט מעוות מפקח על הדמוקרטיה2
שופטת בית המשפט העליון לשעבר דליה דורנר מתלוננת על חוסר הדמוקרטיה של חברי כנסת ומצרה על שביכולת חברי הכנסת לבטל "אפילו" חוקי יסוד אשר לשיטתה הם החוקה של מדינת ישראל. היא כלל איננה מזכירה כי בעוד שלקבלת חוקה נדרש רוב מוחץ של שני שליש לפחות, רבים מחוקי היסוד נתקבלו על ידי מיעוט של חברי כנסת. למשל עבור חוק יסוד כבוד האדם הצביעו רבע מכנסת. חוק זה אף הוצע על ידי אהרון ברק כנשיא בית המשפט העליון לפני שסיים את תפקידו למען יוכל בית המשפט לעשות בו שימוש כראות עיניו למטרות שכלל אינן מוזכרות בחוק ולא לשמן הצביעו עבורו. בעוד שעבור חוקי יסוד הצביעו לעיתים מיעוט של חברי כנסת, בית המשפט מקבל התגברות על פסילתו רק אם רוב חברי הבית לפחות ששים ואחת חברי כנסת יצביעו עבור חקיקה מתגברת. החלטה זו שכלל איננה מעוגנת בחוק.
עוד טוענת שופטת לשעבר זו כי על הכנסת להגביל כוחה וכלל איננה מזכירה כי כל ארבע שנים לכל המאוחר ישנן בחירות ולכן כוחה של הכנסת ממילא מוגבל. מי שכוחו איננו מוגבל הוא בית המשפט אשר בהחלט עושה ככל העולה על דעתו. היא טוענת לחוסר תלות בית המשפט, וכי מה הטענה הזו שבית המשפט המתערב בסוגיות פוליטיות לחלוטין איננו פוליטי? וכלום אין לשופטים הבוחרים את עצמם לפי התאמתם להשקפה הפוליטית – כל השקפה פוליטית? בעוד שהיא מתנגדת לדוגמא של ארצות הברית בה השופטים נבחרים על ידי מדינאים אין היא כלל מתנגדת לפסילת חוקים בידי בית המשפט כדוגמאת ארצות הברית. היא רק איננה מזכירה ששם יש חוקה ושפסילה כזו נעשית נדירות ותוך הסכמה בחוק. שם שופטים מקפידים לבטא את המעוויים של הציבור. בישראל בית המשפט מנצל את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו כדי לנגח את הכנסת ובעיקר לתת פרשונות משלו לחוק זה ולהחליט החלטות חסרות בסיס חוקי, ומעשית מתנגד לכל פיסקאת התגברות על פסילת חוקים על בסיס חוק זה .
בג"ץ שאופן פעילתו הינה עיוות, שם עצמו גם בלא לבקש הסכמה כשוטר על הרשויות האחרות. את זאת עשה בטוענה שקרית כאילו היות ומדינת ישראל אשמה בתפיסה לוחמתית של שטח יש לפקח על השטח ה"כבוש". בשם כך בית המשפט מרשה לעצמו פסיקות מוזרות והצידוק עצם ההתערבות במדיניות הינו שהרשויות לא הביעו התנגדות. אך בית המשפט אינו מספתק בכך, היות וכבר טעם שררה הוא גם מחליט לגבי נושאים אחרים שכלל אינם קשורים. בית משפט זה גם קבע חוקים שלא זה תפקידו ואף אסור לו, שלא ניתן לקיים כמו חוק ההתגברות לפיו רק ברוב של 61 חברי כנסת ניתן להתגבר על פסילת חוק. אין לקבל פסילות של בג"ץ לא על ידי התגברות ולא על ידי חקיקה מחודשת מתקנת. יש לבטל את פסילתו של בג"ץ. את בג"ץ יש לבטל ויפה שעה אחת קודם. שופטי בג"ץ שכך נוהגים הם למעשה עבריינים ויש לנהוג בהם ככאלה על כל המשתמע מכך.
המיקום העליון של בית המשפט העליון
אהרון ברק אך גם מעט קודמיו צעדו לתוך חלל גדול של חוסר מוסדות והמעט שיש אינם מאוישים כיאות. ישנו רק בית נבחרים אחד קטן שכיום מזמן אינו עונה על הצרכים. נא לחשבן אם בהיות מספר התושבים במדינת ישראל 600,000 שש מאות אלף הכנסת מנתה 120 חברים כמה חברי כנסת צריך היום כדי שתוכל למלא את יעודה? כדי שחברי הכנסת יוכלו להיות בקשר עם העם ולא רק עם שופטי בית המשפט העליון הקרובים להם גיאוגרפית, יש להגדיל בדחיפות את הכנסת. אמנם ישנם חברי כנסת שאינם מבצעים עבודתם אך גם ישנם אחרים העובדים קשה. מספר כה זעום של חברי כנסת אינו יכול להספיק גם אם כולם עובדים קשה. מתוך מספר גדול של חברי כנסת קל יותר לנפות את הלא עובדים ולהחליפם לאחר שיכון מנגנון לפיקוח על עבודת חברי הכנסת. את מספר חברי הכנסת יש להגדיל בהדרגה כדי לתת לחדשים אפשרות ללמוד את המלאכה. לדוגמא כל קדנציה להוסיף עוד עשירית. בעיה אין בכלל מקום באולם המליאה הוא בנוי ל120 חברים ותו לו. נודע לי ולא בטוח שזה כך, שיש עוד הרבה מקום לא בנוי בבנין משכן הכנסת. אם אין יצטרכו להוסיף עוד קומה! יש לבנות אולם חדש שיוכל להכיל אפילו 200,0 אלפיים חברי כנסת ואולי יותר. . באם ימצא היכן לבנות אולם מליאה גדול אפשר להוסיף עוד בקדנציה הבאה עוד עשירית וישבו זמנית במעברים.
לאחר זאת יש להקים כפי שנהוג בדמוקרטיות בעולם בית מחוקקים גבוה שיפקח על כולם כולל בית המשפט כולל העליון היהיר על שופיטיו וישפוט אותם לעת צורך. הרי ידוע שבית המשפט עליון חושב שתפקידו לפקח על המדינה והוא לפי כך קבע לעצמו על דעת עצמו את מיקומו בנקודה הגבוהה ביותר בגבעת רם. לאחר שכבר התישב, עצם ישיבתו במקום זה מחזקת את הרגשתו שתפקידו עליון מעל כולם. עד כדי כך בית המשפט העליון בטוח שהוא עליון גם על הממשלה והכנסת שמדריכי מבקרים בבית המשפט העליון כך מסבירים את גובה המקום הטופוגרפי כמתאים לגובה התפקיד מעל שאר הרשויות. גם מדריכי טיולים לוקים באותו ההסבר. קרבה גיאוגרפית זו לכנסת גם מעודדת שליטה על הכנסת ודחיפת חוקים נוחים לבית המשפט ומנוגדים לטובתו של העם. אהרון ברק בכל הזדמנות סר לכנסת וממושב המבקרים החשובים לעיתים צרח על חברי הכנסת.
באופן זה בית המשפט העליון גם אינו נגיש לעם לעירעורים שזה צריך להיות תפקידו שהוא ממילא ממעט לעשות. על כן מתבקש מנגנון שלא מקרב השופטים אשר יעמיד את השופטים על מקומם וישפוט אותם ואף ירחיקם אם יתבקש. יש לבטל את ההפיכה השיפוטית ואת בג"צ בכלל. כלומר יש לבטל את ביטול משילותם של נבחרי הציבור לטובת השופטים. לאהרון ברק המרבה להזכיר את שלטון הנאצים כמו גם לדומיו יש להזכיר שמעשהו ומעשה בית המשפט זהה למעשהו של היטלר אשר עם עלותו לשלטון ביטל את הפרלמנט כי הוא ידע טוב יותר מה טוב עבור העם. מבנין משכן בית המשפט העליון יש לסלק את בית המשפט כלומר את כל השופטים ולמצא לו חלופה במקום נגיש לקהל הרחב. בבנין זה יש לשכן את בית הנבחרים הגבוה לכשיקום והוא חייב לקום.
"נשיאי" בית המשפט העליון לפני פרישתם יושבים מול צייר לציור פורטרט שלהם בעלות של חמישים אלף שקל מכספנו. ציורים אלו נמצאים במרתף בניין בית המשפט העליון. יש להחרים ציורים אלו ובטווח הארוך לפתוח בירושלים מוזאון הרהב שיכיל פורטרטים אלו תוך סיפור מעלליהם של כל אחד מנשיאים אלו. זה יהיה הבסיס למוזאון הרהב, אשר כמו כן יכיל את ספור הקרן להשמדת ישראל בה חברים שופטים אלו והתנהגות האירופאים הצבועים.
נראה לי עקום מדי-קטסרופה שדעת יועץ משפטי
בודד גוברת על כלל הציבור
זוהי כפית הדעת וכוחנות דצריכה להיפסק
הדמוקרטיה המהותית האמיתית
בישראל לפי השמאל ובתוכו בית המשפט מחייבים את התערבות בית משפט בשם "דמוקרטיה מהותית" מהי להגדרתם דמוקרטיה מהותית זו ולעומת מה? ישנה הגדרה של דמוקרטיה רשמית (פורמלית) לעומת דמוקרטיה מהותית. ההגדרה של השמאל ובתוכו בית המשפט ניתן לחלק לקרטריונים: ——–
#מטרת קיומה של המסגרת המדינית לטענת השמאל לפי הדמוקרטיה הרישמית: – על השלטון להבטיח את קיומם של כלי המשחק הדמוקרטיים במיוחד את ריבונות העם באמצעות נהלים והסדרים. ואילו לפי הדמוקרטיה המהותית – המדינה קיימת כדי לממש את זכויות האדם.————
#עקרונות דמוקרים מרכזיים לפי הדמוקרטיה הרישמית: – הכרה בציבור האזרחים כריבון המהווה את מקור הסמכות לשלטון, קיומן של בחירות דמורטיות והכרעת הרוב כדרך לקבלת החלטות. ואילו לפי הדמוקרטיה המהותית לטענת השמאל – המדינה עושה זאת באמצעות הגבלת כוחו של השלטון והבטחת קיומן של זכויות האדם והאזרח. כלומר הממשל הוא מטבעו לשיטת השמאל נגד זכויות אדם.————
#מרכזיותם של זכויות אזרח: – לפי חלוקה זאת בדמוקרטיה רישמית זכויות אזרח אינן חשובות. ואילו בדמוקרטיה המהותית – מערכת הערכים במדינה שבה הדמוקרטיה מהותית מבוססת על הכרה בערך האדם בכבודו ובחירותו..
קווים אלו נלמדים בבתי הספר תחת פיקוחו של שר החינוך בנט———
את מי מציע בית המשפט שיהיה אחראי על קיומה של "הדמוקרטיה המהותית"? כמובן את עצמו בלבד כפוסק אחרון ללא ערעור! אם נבחן עד כמה שומר בית המשפט על זכויות אדם ואזרח למשל בתחום שהוא אמור להיות אמון עליו במשפט עצמו נראה שהמצב הפוך בית המשפט נוהג כבמדינות הפאשיסטיות הגרועות ביותר אין למתדיינים זכויות בפני השופטים וודאי שאם הם נאשמים אז הם מיידית נחשבים לאשמים. נבחן טענה זו בעניין בג"ץ – עצם קיום ערכאה כזו שדנה ללא בחינת עובדות ללא הוכחות הינה עולה שלא תתואר והיא שריד של השלטון הקולוניאלי הבריטי שלא הביא לכאן שופטים מקצועיים. נבחן את ההחלטות של אותו בג"ץ זכויות של מי נשמרות? של תוקפים מאפריקה, של מרצחים ערבים. לא זכויות של האדם היהודי הישראלי נשמרות. אלא שזהו נושא לדיון ארוך נפרד.
מה הן ההגדרות המקובלות בעולם לדמוקרטיה רשמית לעומת מהותית? יש לזכור שדמוקרטיה פרושה שלטון העם.
דמוקרטיה מהותית הינה צורת דמוקרטיה בה התוצאה של הבחירות הינה יצוגית של העם. במילים אחרות, דמוקרטיה מהותית הינה צורה של דמוקרטיה הפועלת לפי רצון הנשלטים. למרות שמדינה עשויה להרשות לכל האוכלוסיה להצביע, מאפיין זה אינו בהכרח הקובע את היותה דמוקרטיה מהותית..
בדמוקרטיה מהותית לאוכלוסיה הכללית יש תפקיד אמיתי בהוצאה לפועל של עניינים מדיניים. כלומר המדינה אינה רק מראית עין של דמוקרטיה אלא היא מתפקדת ככזאת בהתאם. ניתן להתיחס לדמוקרטיה זו גם כדמוקרטיה תפקודית. תוצאות הבחירות הנן רק תחילתו של ההליך, אם על העם לשלוט עליו להשתתף יותר בתהליכי קבלות ההחלטות. כך יהיה שלטון העם בידי העם. זה כמובן סותר לחלוטין את טענת השמאל ובתוכו המשפטנים. אסור להשאיר החלטות על ניהול המדינה בידי משפטנים יהיו אלו יועצים משפטיים הפועלים לפי רצון בית המשפט או בית המשפט עצמו. על העם להיות פעיל בקביעת גורלו. ————————————-
ההיפך מדמוקרטיה מהותית הינה דמוקרטיה רשמית (פורמלית) בה הצורות המתאימות לדמוקרטיה קיימות אך אינן מנוהלות באופן דמוקרטי. ניתן לאפיין את ברית המועצות לשעבר כדמוקרטיה רשמית (פורמלית), מאחר והחוקה היתה במהותה דמוקרטית אך המדינה נוהלה על ידי עלית פקידותית. זה דומה מאוד לשלטון הפקידים אצלנו. בדמוקרטיה רשמית או דמוקרטיה של הליכים הינה דמוקרטיה בה לעם או לתושבים פחות השפעה מאשר בדמוקרטיות מסורתיות ליברליות. דמוקרטיה מהסוג הזה מאופיינת בכך שמצביעים בוחרים להצביע לנציגים בבחירות חופשיות ולא יותר מזה.
בדמוקרטיה של הליכים (הדמוקרטיה הרשמית), מניחים שהליך הבחירות הוא לב הסמכות של הנבחרים תוך הנחה שכל הליכי ההצבעה הושלמו כנדרש. בדמוקרטיה של הליכים קיימים רק המבנים והמוסדות הבסיסיים. תנאים אלו מתקיימים בישראל. בישראל ישנה כנסת אחת קטנה של מאה ועשרים חברים שאינה יכולה מפאת קוטנה והנושאים הרבים שעליה לטפל בהם לתפקד תוך קשר עם הבוחרים. בדמוקרטיות בעולם הפרלמנים גדולים הרבה יותר ביחס לאוכלוסיה ובדרך כלל יש גם פרלמנט נוסף הוא הפרלמנט העליון המפקח על הכל. בדמוקרטיה של ההליכים – זו הרשמית, הנציגים הנבחרים משתמשים בהליכי ההצבעות כדי לשמור על מעמדם כנגד רצון העם. כך מונעים הם דמוקרטיה מלאה. דמוקרטיה של הליכים שונה מדמוקרטיה מהותית המתקיימת בעזרת השתתפות שווה של כל הקבוצות בחברה בהליך המדיני. כלומר אכן ישנן דמוקרטיות רשמית ומהותיות כפי שטוען בית המשפט, אך הכונה הפרוש של מושגים אלו שונה לחלוטין ואף הפוך מאלו שהוצגו על ידי בית המשפט. הפרוש האמיתי של דמוקרטיה מהותית הוא שהעם באמת שולט. לעומת זאת הפרוש שנותן לזה בית המשפט הוא, שהוא בית המשפט צריך לשלוט ולקבוע ללא עוררין כיון שהוא בעל הערכים העליונים בניגוד לאוכלוסיה.
בישראל הדמוקרטיה אכן רק רשמית היא דמוקרטיה של הליכים אך לגמרי לא מהסיבות שמונה אותם השמאל בראשות בית המשפט אלא להיפך. שופטים עושים כדי לגרום לנו לחשוב באופן מוטעה בעזרת הצגת הדברים שלהם. שופטים הרי רגילים לגנוב דעת, לגרום לאחרים לחשוב באופן מוטעה. אין בישראל דמוקרטיה מהותית לכן אפשר להטעות את הציבור בקשר למהותה (של המהותית). בישראל ישנם רק המוסדות הבסיסיים ביותר, לכן יכולים שופטים לקבוע בזלזול שתוצאות הבחירות הן רק פורמליות. משמע כיון שהדמוקרטיה הינה חלקית וחלשה הם עושים לבטלה כליל ולא להתחשב ברצון העם – לקחת ממנו את כבשת הרש. זאת תוך הצהרות הפוכות שהם אלו הדואגים לדמוקרטיה. אילו היו בארץ יותר מהמוסדות הבסיסיים ניתן היה גם לפקח על המשטרה, הפרקליטות ובית המשפט (גם על הממשלה) ובזאת שופטים אינם מעוניינים כלל.
https://www.youtube.com/watch?v=dlhDtLZ5lbI
צריך להפסיק להתבכיין.
אצל השמאל זה לא היה קורה, הימין לא יודע לשלוט ואשם במצב.
צריך להעיף את דינה זילבר ושכמותה לכל הרוחות תוך שלילת זכות לפיצויים על הפרת אמונים וניצול סמכות לרעה (פעולה שלא במסגרת החוק).
עקרון הפרדת הרשויות והסמכויות חייב להישמר, מערכת המשפט חייבת לפעול אך ורק במסגרת החוק.
"בלבול" נשמע כ"כ תמים
האם זה לא זדון בכוונת מכוון? האם לא רצוי לקרוא לילד בשמו?
לא יאמן. היא רואה בזה שליחות . אשכרה דיקטטורים חובבי דיקטטורה.
אגב הכותרת- היא לא התבלבלה הכל בכוונה תחילה
בסוף מתברר ש״שומרי הסף״ נגועים בנגע השחיתות כמו אחרים. כשיש אפשרות להטות משפט למען קרוב משפחה הם לא מהססים, כשאפשר למנות חברים הם לא מהססים, כאשר אפשר לתת שוחד מיני בשביל מנוי למשרה הן לא מהססות… למרות שהם מנסים לצייר עצמם כנעלים מהשאר, הם בסך הכל בני אדם עם אותן החולשות כשל כולם: רדיפת כח, בצע ושררה. חייבים לשים את כל הפקידים היהירים הללו במקומם כי על ״מצפונם הטהור״ בוודאי שאי אפשר לסמוך. לכן הדמקורטיה היא הפתרון הטוב ביותר (גם אם לא מושלם) המונע מיחידים, או קבוצות עילית לצבור כח בלתי ניתן לריסון.
הציבור בישראל מלא תקווה שאחד מהאישים, יריב לוין או אף בצלאל סמוטריץ ימונה לשר משפטים ויציל אותנו מהדיקטטורה האנטי ציונית, האנטי אנושית, הצבועה והאנטי דמוקרטית של בגץ והמימסד המשפטי הפועל כאירגון פשיעה לכל דבר ועניין. צריך גם להשליך לסל את הניסוחים המעודנים, הדיפלומטיים והמתייפיפים – שבהם למשל נקטה השרה שקד – ולקרוא לנבל בשמו, דיקטטורה משפטית אנטי ציונית ואנטי דמוקרטית. יתכן מאוד שאף נתניהו שהגן על בגץ כל השנים, התפכח והבין שהגנה זאת לא עמדה לו להגנה מפני התנכלויות בגץ שעתה יחד עם כלל המימסד המשפטי מבקש את ראשו, והוא מבין עתה שללא מהפכת נגד שלמה, כפי שמציע למשל יריב לוין, גורלו הפוליטי והמשפטי שלו עצמו ייחרץ לחובה ולהרשעה.
ממש פושעים של שופטים…. דיקטטורים ברמה הכי גבוהה וערמומית שיש….
חולה כבוד ומעמד….
באותו הנושא באתר "זווית אחרת" : מאמר הביקורת הקטלנית של השופט ריצ'ארד פוזנר, לראשונה בעברית בשלמותו על גישתו המשפטית של אהרן ברק:
https://www.zavitaheret.com/%D7%A8%D7%95%D7%93%D7%9F-%D7%A0%D7%90%D7%95%D7%A8-%D7%A8%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%A7-%D7%92%D7%99%D7%A9%D7%AA%D7%95-%D7%94%D7%A9%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%98%D7%99%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%94%D7%A8
ההסטוריה של המשפט בישראל צריכה להתעסק ראש וראשונה בהסטוריה של השחיתות המשפטית בישראל על משפטיה המכורים על שופטים מושחתים . בעניינו של אהרון ברק כבר מזמן היה ראוי לפתוח בודעת חקירה ולא להסתפק בספר של אהרון דר . טוב זה אל ביבי למה שיבדקו
עבד כי ימלוך…..
אף אחד לא יפטר אותם על זה שלקחו לעצמם סמכויות שלא נתנו להם,
אז מה הפלא שהם משתוללים באופן פראי בהמצאת חוקים שאף אחד לא חשב/חלם עלהם……
מניעה משפטית זה לא חוק,כי פשוט לא מופיע בספר החוקים של המדינה. אבל להם מותר להמציא
כל מילה