כדי לסייע לה להשלים בהצלחה את המעבר למשטר דמוקרטי ומשגשג, מדינות המערב חייבות להמשיך את התמיכה באוקראינה מול התוקפנות הרוסית
בשלושת השבועות שחלפו מאז הבחירות באוקראינה שהסתיימו בהכתרתו של הקומיקאי וולודימיר זלנסקי לנשיאות נכתבו מספר רב של ניתוחים על כוכבי טלוויזיה שהפכו לפוליטיקאים ועל העם נגד האליטות, אך מעבר לכך חשוב להבין את המשמעות העמוקה וההשלכות של האירוע על אוקראינה ועל הפוליטיקה העולמית.
ראשית כל יש לציין כי מערכת הבחירות כולה הדגימה את ההתקדמות שעשתה אוקראינה בהפנמת מוסדות דמוקרטיים בסייסים מאז הדחת הנשיא ויקטור ינוקוביץ' ב-2014. משקיפים בינלאומיים, כמו גם גורמים פנימיים, העידו על כך שהסיבוב הראשון של הבחירות שנערך ב-21 באפריל היה נקי יחסית וללא בעיות ושחיתויות שאפיינו את המדינה בעבר.
הנשיא הנבחר זלינסקי הדגיש את הנקודה הזו בעצמו כאשר קרא בליל הבחירות לשאר הרפובליקות לשעבר של ברה"מ "להסתכל על אוקראינה". הצהרה זו לא התקבלה יפה בקרמלין, ויש לקוות כי זלנסקי מבין את גודל האתגר שניצב מולו, הן מבפנים והן מבחוץ.
הנקודה הבאה שחשוב להתייחס אליה היא פעילותו של הנשיא היוצא פטרו פורושנקו במהלך כהונתו כדי לשפר את השקיפות והפתיחות של השלטון. סמכויות הממשלה כיום מבוזרות הרבה יותר, ולשלטון המקומי יש אמירה רבה יותר בנושאים שונים מאשר שהיה לו בשלטון המונוליטי של התקופה הפוסט-סובייטית, ובזכות היוזמות של פורושנקו אוקראינה יכולה לסחור בחופשיות עם כמה מהכלכלות הגדולות בעולם. התקדמות מסוימות, אם כי לא מספקת עדיין, נרשמה במלחמה בשחיתות שפשתה בעבר תחת השלטון הקומוניסטי.
התרבות והשפה האוקראינית חיזקו את מעמדן כעומדות בפני עצמן ולא כחיקוי זול לאח הגדול מרוסיה. גם הכנסייה האורתודוקסית באוקראינה הצליחה לחזק את עצמאותה מול הפטריארכיה הרוסית הנשלטת בידי הקרמלין, מהלך שזכה להכרה על ידי ברתולומאיוס מקונסטנטינופול, מי שנחשב ל"ראשון בין שווים" בעולם המורכב של הנצרות האורתודוקסית.
הודות למנהיגות של פורושנקו, התקשורת באוקראינה חופשית יחסית, הצבא חזק, מערכת הבריאות השתפרה והכלכלה צומחת בקצב של 2.5 אחוזים בשנה. רוסיה אמנם שולטת עדיין בחצי האי קרים ופוטין תומך במלחמה המתחוללת בדרום ומזרח המדינה, אך הודות לתמיכה המערבית שהצליח הנשיא לשעבר לגייס נמנעה השתלטות רוסית כוללת על המדינה.
שמירה על ההישגים האלה, ובמיוחד התנגדות לכל תוקפנות רוסית מחודשת, צריכה להיות בראש סדר העדיפויות של הנשיא החדש זלנסקי אך השאלה הנשאלת היא כיצד למרות כל ההישגים פורושונקו עדיין הובס בבחירות. אם נניח שהתשובה טמונה ביותר מהמשיכה שיש לכוכב טלוויזיה וברשתות החברתיות, ההצלחה הדרמטית של זלנסקי חושפת את המציאות הנוכחית באוקראינה אליה חייבים להתייחס כדי לשמר את המסורת הדמוקרטית ולהפוך אותה למודל עבור מדינות סובייטיות לשעבר אחרות.
האוליגרכים חוגגים
באופן פרדקוסלי, קמפיין הבחירות של זלנסקי הרוויח הן מהמתפכחות שאפיינה את התקופה הפוסט-סובייטית והן מהציפיות שנוצרו אחרי המהפך של 2014. סקרים הראו שאוקראינים רבים עדיין לא מבינים את התפיסה של הפרדת רשויות וחושבים במונחים של שלטון סובייטי כל יכול שאחראי על כל מה שמתרחש במדינה, לטוב ולרע. בשיטה האוקראינית הנוכחית לנשיא ישנה סמכות גדולה בנושאי מדיניות חוץ וביטחון לאומי, אך הרבה פחות משקל במדיניות כלכלית וחברתית. לכן למרות העובדה שהכלכלה נמצאת במצב טוב הרבה יותר מאז 2014, ישנם כמה אוליגרכים שעדיין שולטים במרבית השוק.
רבים האשימו את פורושנקו ואת הפרלמנט במצב בו האוליגרכים אינם משחקים לפי הספר, והם צודקים. לכן אחד המבחנים החשובים של ממשלת זלנסקי יהיה יצירת רוב בבית הנבחרים עבור אכיפה חזקה יותר נגד שחיתות, עצמאות מערכת המשפט, ורפורמות הפרטה שיעבדו לטובת המדינה ולא רק לטובת האוליגרכים. מדיניות כזו תהיה כרוכה ככל הנראה ברפורמה בפרלמנט עצמו, כולל שינויים באופן ההצבעה ובדיוני הוועדות.
עוד מראים הסקרים כי בקרב האוכלוסייה קיים בלבול אופייני למדיניות פוסט-סובייטיות לגבי האופן בו עובדת כלכלת שוק מודרנית, ורוב האוקראינים עדיין מאמינים שתפקידו של הנשיא הוא לשמור על מחירי דלק נמוכים במקום לפעול לצמיחת הכלכלה. אותם סקרים מראים גם רצון רב לנקוט צעדים נגד שחיתות, אך יחד עם זאת דרישה להפחית משכר העובדים הציבוריים.
המהפכה של 2014 יצרה ציפיות גבוהות מאוד לשיפור מהיר ודרמטי, ציפיות שהן פשוט לא ריאליות למרות ההתקדמות שהושגה, וזלנסקי ניצל זאת בחוכמה. במהלך הקמפיין הוא הקפיד לשדר מסרים עמומים ללא רעיונות מדיניות מוגדרים, מלבד הדרישה הציבורית ליציבות ושגשוג. בכך הוא יצר כלי שמשך אליו את התסכול הרב מכישלונות פורושנקו, ובמיוחד מחוסר היכולת של מערכת המשפט להביא לדין את האחראים לאלימות נגד מפגינים ב-2014.
עייפים ממלחמה
חיזוק המוסדות הדמוקרטיים ברמה הלאומית והמקומית באוקראינה יחייב מאמץ גדול לחינוך חברתי והנחלת התפיסה של אחריות אזרחית. יחד עם זאת, זלנסקי יהיה חייב לשכנע את הפרלמנט להמשיך ברפורמות שיאפשרו ליצור חברה אזרחית חזקה ותרבות דמוקרטית יציבה.
נתונים מעודדים לכיוון הנכון הם שיעור ההצבעה הגבוה בבחירות, אפילו באזורי המלחמה, וההשפעה המוגבלת שהייתה למוסקבה על התוצאות. אלה רומזים כי יתכן שאוקראינה אכן פתחה דף חדש ואינה תלויה עוד ברוסיה להבטחת עתידה.
ההתפתחות של אוקראינה כחברה דמוקרטית תהיה זקוקה גם להמשך והגדלת התמיכה המערבית, בין השאר בנושאי ביטחון. אוקראינים רבים כבר עייפים מהמלחמה ומההשפעות שלה על הכלכלה ועל עזיבה של כמעט מיליון איש את המדינה, וגם מכך זלנסקי נהנה. פורושנקו לא הצליח לסיים את המלחמה במהלך כהונתו, וכעת העם נתן הזדמנות לנשיא אחר.
ולדימיר פוטין לא חיכה הרבה כדי לבחון את המצב. שלושה ימים בלבד לאחר הבחירות, השליט הרוסי הודיע כי הוא מתכוון להקל על תהליך ההנפקה של דרכון רוסי עבור אזרחי אוקראינה החיים בשטחים הכבושים בחבל הדונבאס, ורמז כי אותן הקלות יורחבו בהמשך לכל אוקראיני שחפץ בהן.
זלנסקי מצדו הפגין ישוב דעת כאשר אמר שלמרות שוודאי יהיו אנשים שירצו לקבל דרכון רוסי "תחת השפעת התעמולה או כדי לחמוק ממאסר" הוא מציע לרוסים "שלא לנסות לפתות אותנו". לדבריו, "מה שמבדיל את אוקראינה מרוסיה הוא שיש לנו חופש ביטוי" והמשמעות האמיתית של דרכון רוסי היא "הזכות להיעצר בגלל הפגנה שקטה, הזכות להצביע בבחירות לא חופשיות והזכות לשכוח מקיומן של זכויות אדם". לבסוף הציע זלנסקי להעניק אזרחות אוקראינית לכל מי שנפגע ממשטרים מושחתים, "ולרוסים יותר מכל".
לחץ על רוסיה
למרות התגובה המרשימה, במקודם או במאוחר גם זלנסקי יאלץ להתמודד מול פוטין בצורה ישירה. לשם כך הוא יוכל להסתייע בכישוריו של קודמו בתפקיד וניסיוני המדיני הרב, וכמו כן בלחץ גובר של מדינות המערב על רוסיה לסיים את המלחמה המתמשכת שגבתה כבר את חייהם של יותר מ-10,000 אוקראינים.
הלחץ הזה יכול להגיע בדרכים כלכליות או צבאיות, אבל בכל מקרה ברור שפוטין לא יפסיק את הבחישה באוקראינה מבלי שהמחיר להמשכה יהיה גבוה מספיק עבורו ועבור תומכיו. הצלחה במהלך כזה יחד עם הפחתת כוחם של האוליגרכים יהוו ניצחון נאה לשיטה הדמוקרטית.
אוקראינה עברה דרך ארוכה מאז המהפכה של 2014, אך יש עוד דרך רבה וקשה לפניה. האינטרס של כל מדינות העולם, מלבד כמובן רוסיה של פוטין, יהיה לתמוך בה בהמשך המעבר שלה לאומה דמוקרטית, עצמאית ומשגשגת.
ד"ר ג'ורג' וייגל הוא עמית בכיר במכון לאתיקה ומדיניות ציבורית. המאמר פורסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.
נשמע לי קצת תמים.
אוקראינה הייתה מאז ומעולם חלק מרכזי באזור ההשפעה הרוסי. המחשבה שניתן לחבר אותה למערב, ואפילו לנאט"ו, היא לא יותר מתמימות מסוכנת. הדבר דומה לנסיון רוסי להפוך את ממשלת מקסיקו לפרו רוסית. ברור שמהלך כזה יתקבל בעוינות תקיפה בארה"ב. כך בדיוק חשה רוסיה כלפי אוקראינה.
מעבר לזה אוקראינה עצמה חצויה בין חלקה המערבי שהוא קתולי אוניאטי ואירופי יותר, לבין חלקה המזרחי שהוא פרובוסלבי ורוסי יותר.
הפתרון לבעיית אוקראינה יגיע להערכתי בדמות הסכם כזה או אחר בין ארה"ב לרוסיה שבמסגרתו ארה"ב ואולי גם האיחוד האירופי יפסיקו לתמוך באוקראינה ויסירו כל כונה לצרפה לאיחוד האירופי ולנאט"ו, ובתמורה רוסיה תפחית או תסיים את מעורבותה בונצואלה.
מסיבה זו לא הייתי ממליץ לאוקראינים לסמוך על תמיכה מערבית (שישאלו את מיכאל סאקשוילי מה קורה כשסומכים על תמיכה מערבית ונכנסים ראש בראש מול רוסיה…)
זה אולי לא נשמע טוב אבל כך מנהלים פוליטיקה בינלאומית, ובעידן של פוטין וטראמפ לא צריך לשגות באשליות מסוכנות שסופן כואב.
זה נשמע כאילו אתה די פרו-רוסי משום שה"פתרון" שאתה מציע הוא למעשה כניעה. אוקראינה היא מדינה ריבונית והיא תעשה מה שהיא רוצה. לרוסיה אין שום זכות לנסות לכפות עליה שום דבר, בטח שלא בכוח, כמו שהיא אכן עושה, במלחמה שהיא יצרה. יש הבדל מהותי מאוד בין רוסיה לארה"ב ותמיד יש לזכור אותו לגבי כל דבר. ההבדל הזה הוא גם מה שהופך את עצם הרעיון של התערבות אמריקאית באיזורים רחוקים מהם בעולם למוסרי לאין שיעור בהשוואה להתערבויות דומות של רוסיה, אפילו באיזורים שקרובים אליה, כמו אוקראינה. ארה"ב היא מדינה חופשית ועם ערכים של חירות, המבוססים בצורה חזקה מאוד בחוקה שלה. רוסיה, לעומת זאת, היא אינה דיקטטורה. הבחירות שם אינן בחירות אמת, אין לאף אחד ברוסיה את האפשרות הפוליטית והתקשורתית האמיתית להתמודד מול רב המרצחים פוטין. שלל עיתונאים נרצחו ברוסיה, מן הסתם על ידי המשטר, ולכן אין שום דבר שקרוב לחופש עיתונות. המערכות של המדינה הזאת מושחתות ורקובות מהיסוד ולמשטר יש אופי אימפריאליסטי המתבטא במעשים בצורה ברורה מאוד. אין להם שום זכות מוסרית לצבא שלהם לנכוח בסוריה, בוודאי שלא להפציץ אזרחים בכוונת מכוון ובכמויות גדולות, הן על ידי מטוסים רוסיים והן על ידי הפעלת המשטר בובה שלהם, משטר אסד, כולל שימוש בנשק כימי בכוונת מכוון נגד אזרחים, בידיעה ובהסכמה של רוסיה. רוסיה, גם מאז שאינה כבר בריה"מ, עשתה ועושה פשעי מלחמה באופן קבוע ובסדרי גודל גדולים, בצ'צ'ניה, בגיאורגיה, אוקראינה וסוריה. רוסיה תמיד תמכה ועודנה תומכת ומסייעת לדיקטטורות הגרועות בעולם, כולל לאויבי ישראל הגרועים ביותר באיזור שלנו, כמו איראן. זו מדינה שמעולם לא עשתה שינוי מהותי אמיתי במהות הריכוזית והדכאנית של התרבות הפוליטית שלה ומכך גם לא בכוונות ובמעשים הגיאופוליטיים שלה.
הפתרון שלך מעיד על פרו-רוסיות, אולי אפילו על מידה של לאומנות רוסית, שכן מה שאתה מציע כביכול "בתמורה" לנטישה מוחלטת של המערב את אוקראינה לציפורני רוסיה, זו הבדיחה של "רוסיה תפחית או תסיים את מעורבותה בונצואלה". אמרת "תפחית או תסיים", כי אתה כנראה חש את עצמך כנושא ונותן מטעם רוסיה שמתחיל מהצעה זעירה ורק לאחר מכן מוותר על עוד דברים בהדרגה. אבל מה שמגוחך בפתרון שאתה מציע הוא שאתה אומר שכאילו המעורבות שלהם שם זה מה שמחזיק את רב המרצחים מדורו. קובה מחזיקה אותה הרבה יותר מאחרים. ואין שום יכולת לרוסיה למנוע את נפילת מדורו וזה יקרה לא בעוד הרבה זמן. לכן אתה כנראה חושב שהאמריקאים הם טיפשים, או במקרה של אובמה והמפלגה הדמוקרטית – חובבי דיקטטורות. זה שהמערב, שנגוע במגיפת השמאלנות והבדלנות (השמאל המופרע במערב הוא בעיקר תוצר של ההצלחה האדירה של מדיניות החתרנות לטווח ארוך שניהלו הסובייטים במלחמה הקרה, בתרבות ובמוסדות החינוך במערב), יכול להיות בוגדני כלפי מדינות שהוא אמור להגן עליהן מפני רוסיה, זה לא אומר שכדאי להן להיכנע לרוסיה ומה שאתה אומר על כך הוא ההוכחה שאתה לאומן שבעצם מבטא את זה כאיום מצד רוסיה "מסיבה זו לא הייתי ממליץ לאוקראינים לסמוך על תמיכה מערבית (שישאלו את מיכאל סאקשוילי מה קורה כשסומכים על תמיכה מערבית ונכנסים ראש בראש מול רוסיה…)"
זה נשמע כאילו אתה די פרו-רוסי משום שה"פתרון" שאתה מציע הוא למעשה כניעה. אוקראינה היא מדינה ריבונית והיא תעשה מה שהיא רוצה. לרוסיה אין שום זכות לנסות לכפות עליה שום דבר, בטח שלא בכוח, כמו שהיא אכן עושה, במלחמה שהיא יצרה. יש הבדל מהותי מאוד בין רוסיה לארה"ב ותמיד יש לזכור אותו לגבי כל דבר. ההבדל הזה הוא גם מה שהופך את עצם הרעיון של התערבות אמריקאית באיזורים רחוקים מהם בעולם למוסרי לאין שיעור בהשוואה להתערבויות דומות של רוסיה, אפילו באיזורים שקרובים אליה, כמו אוקראינה. ארה"ב היא מדינה חופשית ועם ערכים של חירות, המבוססים בצורה חזקה מאוד בחוקה שלה. רוסיה, לעומת זאת, היא אינה דיקטטורה. הבחירות שם אינן בחירות אמת, אין לאף אחד ברוסיה את האפשרות הפוליטית והתקשורתית האמיתית להתמודד מול רב המרצחים פוטין. שלל עיתונאים נרצחו ברוסיה, מן הסתם על ידי המשטר, ולכן אין שום דבר שקרוב לחופש עיתונות. המערכות של המדינה הזאת מושחתות ורקובות מהיסוד ולמשטר יש אופי אימפריאליסטי המתבטא במעשים בצורה ברורה מאוד. אין להם שום זכות מוסרית לצבא שלהם לנכוח בסוריה, בוודאי שלא להפציץ אזרחים בכוונת מכוון ובכמויות גדולות, הן על ידי מטוסים רוסיים והן על ידי הפעלת המשטר בובה שלהם, משטר אסד, כולל שימוש בנשק כימי בכוונת מכוון נגד אזרחים, בידיעה ובהסכמה של רוסיה. רוסיה, גם מאז שאינה כבר בריה"מ, עשתה ועושה פשעי מלחמה באופן קבוע ובסדרי גודל גדולים, בצ'צ'ניה, בגיאורגיה, אוקראינה וסוריה. רוסיה תמיד תמכה ועודנה תומכת ומסייעת לדיקטטורות הגרועות בעולם, כולל לאויבי ישראל הגרועים ביותר באיזור שלנו, כמו איראן. זו מדינה שמעולם לא עשתה שינוי מהותי אמיתי במהות הריכוזית והדכאנית של התרבות הפוליטית שלה ומכך גם לא בכוונות ובמעשים הגיאופוליטיים שלה.
הפתרון שלך מעיד על פרו-רוסיות, אולי אפילו על מידה של לאומנות רוסית, שכן מה שאתה מציע כביכול "בתמורה" לנטישה מוחלטת של המערב את אוקראינה לציפורני רוסיה, זו הבדיחה של "רוסיה תפחית או תסיים את מעורבותה בונצואלה". אמרת "תפחית או תסיים", כי אתה כנראה חש את עצמך כנושא ונותן מטעם רוסיה שמתחיל מהצעה זעירה ורק לאחר מכן מוותר על עוד דברים בהדרגה. אבל מה שמגוחך בפתרון שאתה מציע הוא שאתה אומר שכאילו המעורבות שלהם שם זה מה שמחזיק את רב המרצחים מדורו. קובה מחזיקה אותה הרבה יותר מאחרים. ואין שום יכולת לרוסיה למנוע את נפילת מדורו וזה יקרה לא בעוד הרבה זמן. לכן אתה כנראה חושב שהאמריקאים הם טיפשים, או במקרה של אובמה והמפלגה הדמוקרטית – חובבי דיקטטורות. זה שהמערב, שנגוע במגיפת השמאלנות והבדלנות (השמאל המופרע במערב הוא בעיקר תוצר של ההצלחה האדירה של מדיניות החתרנות לטווח ארוך שניהלו הסובייטים במלחמה הקרה, בתרבות ובמוסדות החינוך במערב), יכול להיות בוגדני כלפי מדינות שהוא אמור להגן עליהן מפני רוסיה, זה לא אומר שכדאי להן להיכנע לרוסיה ומה שאתה אומר על כך הוא ההוכחה שאתה לאומן שבעצם מבטא את זה כאיום מצד רוסיה "מסיבה זו לא הייתי ממליץ לאוקראינים לסמוך על תמיכה מערבית (שישאלו את מיכאל סאקשוילי מה קורה כשסומכים על תמיכה מערבית ונכנסים ראש בראש מול רוסיה…)"
"שלל עיתונאים נרצחו ברוסיה, מן הסתם על ידי המשטר, ולכן אין שום דבר שקרוב לחופש עיתונות. המערכות של המדינה הזאת מושחתות ורקובות מהיסוד …"
גיל, רק לסבר את האוזן שלל עיתונאים באוקראינה "החופשית והדמוקרטית" כגון OLES BUZYNA נרצחו רק כי הם העיזו להביע עמדות פרו רוסית, או שנכנסנו לכלא.
ההצדקה שלך להתערבות האמריקאית בכל מקום רק כי בארה"ה יש משטר חופשי יותר מעידה על התממות.
רק להזכיר לך, טורקיה המתאסלמת היא חברה בנאטו, ודה-פאקטו עדיין בעלת ברית של ארה"ב. אמיקה תומכת ברודנים כשהאינטרס שלה מחייב. דוגמא ידועה היא צ'ילה לאחר ההפיכה ב-1973.