ההרתעה מול איראן עובדת, ארה"ב צריכה להמשיך את הלחץ

לפחות על פי השבועות הראשונים של חודש מאי, נראה שהמתח הגובר בין ארה"ב ואיראן עשוי להוביל לעימות בקרוב. בסדרה של אזהרות והצהרות, בכירים אמריקניים הדגישו כי כל תוקפנות איראנית תענה בתגובה מוחצת. איראן מצידה הגיבה עם הרהב הרגיל על מוכנות לעימות כולל מול וושינגטון.

אבל המציאות בשטח במזרח התיכון דומה יותר ללוח שחמט, בו איראן ושליחיה ניצבים מול בני הברית של האמריקנים. מצב העניינים הזה הופר לרגע עם ההתקפה ששיגרו החות'ים בתמיכת איראן על מתקני הנפט הסעודים ועם הרקטה שנפלה לא רחוק מהשגרירות האמריקנית בבגדד.

התקשורת האמריקנית נוטה להתמקד בתפקיד שממלא היועץ לביטחון לאומי ג'ון בולטון בבניית האסטרטגיה של הממשל מול איראן, ובשאלה האם ארה"ב אכן תצא למלחמה מול איראן. גם התקשורת האיראנית מנגד מנסה לפענח מה בדיוק מתכנן ממשל טראמפ. לפי סוכנות הידיעות האיראנית 'טסנים', מפקד משמרות המהפכה חוסיין סאלאמי אמר בדיון סגור בפרלמנט כי ארה"ב מעורבת ב"מלחמה פסיכולוגית" עם איראן, וחזה כי עדיין אין לאמריקנים כוח מספיק כדי לתקוף את איראן ממש.

במשחק המוחות המורכב שמתנהל בין ממשל טראמפ למשטר האיראני, נראה כי לפחות כרגע ארה"ב הצליחה לבלום את התוקפנות הרגילה של טהרן. איראן מעדיפה להמשיך לפזר איומי סרק תוך שהיא ממשיכה להרחיב בזהירות את השפעתה בעיראק, סוריה, לבנון ותימן, והיא יודעת כי כל קרב אמיתי מול כוחות אמריקניים יסתיים בתבוסה.

טהרן לא יכולה להסתכן כרגע בפעולת תגמול נגדה או נגד בעלות הברית של המשטר, מפחד שהדבר יוביל לחוסר יציבות גובר. איראן סובלת בשנה האחרונה הן מאסונות טבע כמו שיטפונות נרחבים, והן ממחסור כלכלי בשל הסנקציות, והיא אינה יכולה להרשות לעצמה מלחמה כוללת. גם בעלי בריתה בעיראק ולבנון נמצאים במצב רגיש.

אם בעבר איראן נהנתה ממערכת הבריתות הזו ומהאפשרות לאיים באמצעותה על אינטרסים מערביים באזור ללא תגובה משמעותית, הרי שכיום המצב השתנה. הממשל הנוכחי בבית הלבן הבהיר שדיפלומטיה לא תמיד תהיה דרכו המועדפת, ובטהרן הפנימו את המסר.

רשת העכביש

אז מה ניתן ללמוד מהמתיחות הגוברת במזרח התיכון? אם מנהיגי איראן סבורים שארה"ב איננה רצינית באיומיה או שההתנגדות בתוך אמריקה למלחמה חזקה מדי, היא יכולה לנסות לחשוף את הבלוף. אך אם בטהרן חושבים שטראמפ אכן עשוי להכות בחזרה, הם ינסו להתנהל בזהירות באזורים בהם קיים חיכוך בין כוחות אמריקנים לאלה של איראן או שליחיה.

כדי להבין את לוח השחמט, צריך להביט על המזרח התיכון בדרך בה איראן מביטה על האזור. מאז שנות השמונים, המהפכה האסלאמית הלכה והגדילה את השפעתה על סביבותיה. זה מה שהוביל את איראן לעימות אכזרי מול עיראק, ובמשך תקופה ארוכה האסטרטגיה הזו לא זכתה להצלחה רבה.

אך תהליכים כמו היחלשות מוסדות המדינה בלבנון והדחת סדאם חוסיין ב-2003 יצרו עבור איראן הזדמנות לנצל את רשת המיליציות שלה ולצבור כוח. היא עשתה זאת בלבנון דרך חיזבאללה, ארגון טרור צבאי שגם מחזיק במושבים בפרלמנט, ובעיראק דרך שלל ארגונים שחלק ממנהיגים לחמו לצד משמרות המהפכה בשנות השמונים. כיום הכוחות השיעים האלה נקראים 'חאשד אש-שעבי' והפכו לחלק מהכוח החצי-צבאי של ממשלת עיראק. הם מאיימים על בסיסים אמריקניים במדינה, ודו"חות מודיעין מראשית החודש הראו אותם מציבים טילים באזור.

בינתיים בתימן, איראן עובדת בצמוד למורדים החות'ים שנלחמים נגד קואליציה שנויה במחלוקת בהובלה סעודית הכוללת את איחוד האמירויות ואת ממשלת תימן. החות'ים כבר ירו בעבר טילים בליסטיים תוצרת איראן לשטח סעודיה והשתמשו בכלי טיס זעירים מעיצוב איראני. איראן כמובן פעילה גם בסוריה, לא רק בתמיכה במאבקו של משטר אסד נגד המורדים שהובסו ברובם, אלא גם בשימוש בבסיסים במדינה כדי לאיים על ישראל.

ארה"ב רואה את איראן כחלק בלתי נפרד מרשת קורי העכביש של קבוצות מיליציה ושליחים, שרבות מהן נתמכות על ידי משמרות המהפכה. בחודש שעבר הכריז הבית הלבן על משמרות המהפכה כארגון טרור, והזהיר במספר הזדמנויות את טהרן כי כל התקפה מצידה או מצד שליחיה תזכה לתגובה.

להגביר את הלחץ

בכירי המשטר האיראני מנסים להרגיע את הציבור במדינה דרך כותרות בתקשורת המציירות את הנשיא טראמפ כמי שלא מתכוון ברצינות לצאת למלחמה. גישה זו מנוגדת להתרברבות ולאיומים הרגילים שיוצאו מטהרן בעבר, ולהטרדה הקבועה של כוחות אמריקניים במפרץ ובעיראק.

השקט האיראני הפתאומי יכול כמובן להיות רק השקט שלפני הסערה, אך רוב הסיכויים כי הוא משקף את הבלבול בצמרת המשטר לגבי המדיניות האמריקנית הנוכחית במזרח התיכון. ארה"ב מצידה צריכה לשמר את הבלבול הזה, ולגרום לאירן לנסות לנחש את הצעד הבא.

לפחות בסבב ההסלמה הנוכחי, ארה"ב יצאה עם ידה על העליונה כאשר הציבה עובדות בשטח מול איומי הסרק של האייתוללות. כדי להמשיך לרסן את איראן, יש להגביר את הלחץ עליה.

ד"ר סת' פרנזמן הוא עיתונאי הפועל בירושלים, מנהל Middle East Center for Reporting וחבר ב-Middle East Forum. הטור התפרסם לראשונה ב'נשיונל רוויו'.