מומחה המשפט החוקתי ד"ר חיים משגב ל'מידה': "68 שנה אף אחד לא דיבר על החוק, רק עכשיו כשרוצים להדיח רה"מ בהליך לא-דמוקרטי פתאום כולם קופצים"
אמנם התרגלנו כבר מזמן לסערות המתוזמנות שפורצות לחיינו מדי כמה שבועות וזוכות לרוח גבית מצד התקשורת, אנשי השמאל וארגונים שונים, אך נראה כי לאחר שאתמול הוגשה לשולחן הכנסת הצעת החוק שתאפשר לראש הממשלה נתניהו חסינות, המערכת הפוליטית עומדת בפני נקודת רתיחה חדשה. מפלגות האופוזיציה מארגנות הפגנת ענק, הכותרות ב'הארץ' קורסות מרוב הכרזות על "קץ הדמוקרטיה" ומכתבי מחאה ועצומות מתפרסמים חדשות לבקרים.
כדי לקבל מעט פרופורציות מול ההיסטריה התורנית של השמאל, פגשנו לשיחה את מומחה המשפט הפלילי והחוקתי ד"ר חיים משגב. ממרומי ניסיונו המשפטי העשיר, אומר ד"ר משגב ל'מידה' כי הוא אינו רואה כיצד החלת חוק החסינות על ראש הממשלה מהווה פגיעה כלשהיא במרקם הדמוקרטי של מדינת ישראל, אלא דווקא מחזקת אותו.
"מדובר בחוק שחברי הכנסת הראשונה חוקקו ב-1951, יחד עם חוקי יסוד אחרים. הייתה לחקיקה הזו תכלית ברורה ואיש לא קם או התקומם נגדה", הוא פותח ומסביר: "החוק נועד ליצור חומה ציבורית לחברי הכנסת, הוא לא קבוע חפות או אשמה ולא בוחן נימוקים משפטיים. הוא בוחן אך ורק נימוקים ציבוריים ומטרתו להגן על חברי הכנסת מפני רדיפה והתעמרות של רשויות לא נבחרות, שזה בדיוק מה שקורה עכשיו לנתניהו: הוא נבחר מספר פעמים לראשות הממשלה, ולמרות זאת במשך שנים מנהלים מסע ציד נגדו ומחפשים ראיות בפחי האשפה. לכן זה בסדר גמור לדרוש שהחוק הזה יופעל לגביו".
מה בעצם אומר החוק?
"הנימוקים בחוק הם מאוד ברורים. אחד מהם מדבר על כך שחסינות נחוצה לנבחר ציבור בשל האפשרות שיוגש נגדו כתב אישום שלא בתום לב או תוך הפליה. בחקירות נתניהו לא היה שום תום לב – הן נולדו בחטא וגם כתב החשדות שמסכם אותן הוא הזוי לחלוטין. שי ניצן הודה בעצמו שמנסים לקבוע תקדימים על גבו של ראש הממשלה בתיק 4000, אז אם החוק מדבר על איסור הפליה בוודאי שיש במקרה הזה אכיפה בררנית".
סעיף אחר בחוק אותו מציין ד"ר משגב מדבר על נזק שיגרם לתפקוד הכנסת בשל ניהול הליך הפלילי ופגיעה ביכולתה לייצג את ציבור הבוחרים. "זה בדיוק מה שהולך לקרות אם יוגש כתב אישום נגד ראש הממשלה: הוא לא יוכל לייצג את הבוחרים ולנהל את הממשלה. אמנם לפי החוק הוא יכול להישאר בתפקידו עד פסק דין חלוט ואני מקווה שלא נגיע לזה, אבל יהיה לו קשה לקדם את משנתו הפוליטית במצב כזה".
אם מדובר בחוק ותיק והכרחי, למה דווקא עכשיו קמה סערה סביבו?
"כמעט שבעים שנה אף אחד לא חשב שיש פגם בחוק, מלבד תיקון קטן ב-2005 שאומר שלא היועמ"ש צריך להגיש את הבקשה להסרת חסינות אלא חבר הכנסת צריך לנמק מדוע לא להסיר. 68 שנה ואף אחד לא אמר מילה. רק עכשיו כשזה נוגע לראש הממשלה הנוכחי שרוצים להדיח אותו בהליך לא-דמוקרטי, אז פתאום כולם קופצים וזועקים על קץ הדמוקרטיה".
סוגיה נוספת שעומדת על סדר היום של הממשלה הנכנסת היא ההצעה לחקיקת פסקת התגברות שתאפשר למעשה לעקוף החלטה של בית המשפט לבטל חוק כלשהוא. לדעתו של ד"ר משגב, אין צורך מעשי ללכת על פסקת התגברות, אלא במקום זאת ליצור חוק שקובע במפורש את סמכויות בג"ץ. "פסקת התגברות נותנת למעשה גושפנקא לזכותו של בית המשפט העליון לבטל חוק, וקובעת שבמקרה שהוא יבטל אז הכנסת יכולה להתגבר על הביטול", הוא אומר ומוסיף: "הבעיה היא שעד היום אין לבג"ץ שום סמכות מפורשת בחוק לעשות את זה".
אז איך בכל זאת השופטים מבטלים חקיקה של הכנסת?
"הם מתבססים על חוק יסוד כבוד האדם, אבל זה לא יכול להיות יסוד לביטול חוקים. אהרן ברק המציא את הדבר הזה לאחר שנחקק חוק כבוד האדם, אבל הוא טעה ומאז כולם מפחדים להגיד את זה. בג"ץ מבטל חוקים בקביעה שהם "לא סבירים" או "לא מידתיים", אבל מי שמכם לקבוע? מי שצריך לקבוע הם נבחרי הציבור בלבד ולכן פסקת התגברות לא תהיה טובה, אלא רק חוק יסוד שמגדיר מה מותר ומה אסור לבית המשפט".
משחק מכור
בין כל הסערות והדיונים המשפטיים, דווח אמש בחדשות 13 כי גורמים בפרקליטות טענו שליועץ המשפטי לממשלה אסור להגן על חוק החסינות במקרה שיגיע לבג"ץ, ובין השאר דווח כי על הרקע המתיחות בין נתניהו למנדלבליט אמרו הפרקליטים: "או שכולנו צריכים להתפטר, או להילחם בזה בכל הכוח בבג"ץ". כאשר הוא נשאל לדעתו על מערכת היחסים בין הפרקליטות לממשלה בכלל ובפרט בנושא עתירות לעליון, אומר ד"ר משגב כי לא מדובר בסיפור חדש.
"זה קרה למשל בעתירה נגד חוק ההסדרה אז מחלקת הבג"צים, שהיא למעשה שלוחה של בית המשפט בתוך משרד המשפטים, קבעה שהיא לא יכולה לייצג את הממשלה ולכן היה צורך לשכור עורך דין פרטי", הוא מספר. "מקרה דומה היה בעתירה נגד שר המדע אופיר אקוניס שנאלץ לייצג את עצמו בבג"ץ בעתירה בפרשת יעל אמיתי. לכן האיומים בהתפטרות הם לא יותר מאיומי סרק".
בהקשר הכללי של הפרקליטות ושלל הפרשיות שנחשפו סביב התנהלותה בתקופה האחרונה, אומר ד"ר משגב כי זו עוד הוכחה לפיקוח הדרוש עליה. "גופים כמו הפרקליטות, בתי המשפט ומשטרת ישראל פועלים למעשה ללא פיקוח. זה מצב של אנרכיה חוקתית בה גופים כל כך חזקים עושים ככל העולה על רוחם ויכולים לחרוץ גורלות".
מה הפתרון למצב הזה?
"ניסו בעבר למנות מפקחים לפרקליטות. הייתה את השופטת הילה גרסטל שהצליחו להדיח אותה על ידי השמצות, והיום יש את נציב התלונות השופט דוד רוזן, אבל זה לא מספיק. בארה"ב למשל אי אפשר להגיש תביעה בלי לעבור דרך חבר מושבעים גדול (Grand Jury), שבודק אם יש מספיק ראיות להגשת כתב אישום. בישראל היה קיים עד שנות השישים תפקיד השופט החוקר כירושה מהשלטון הבריטי שהיה בוחן בצורה דומה, אבל הפרקליטות ביטלה את הדבר הזה ומי שקובע למעשה הם פרקליט המדינה והיועמ"ש".
בכל זאת קיים עדיין הליך של שימוע לפני הגשת כתב אישום
"השימוע הוא משחק מכור מראש. אין שום סיכוי שהיועץ המשפטי יתחרט פתאום על מה שפרסם בכתב החשדות. אין שום סיכוי שחבריו בפרקליטות יתנו לו להתחרט".
לאחרונה הגיש ח"כ אריאל קלנר מהליכוד הצעה לפיצול תפקידי היועמ"ש לתובע שיהיה אחראי על ההליך הפלילי ויועץ משפטי
"זה רעיון שמדברים עליו כבר שנים ואני בהחלט חושב שהוא טוב. הכוח שיש כיום בידי היועץ המשפטי לממשלה הוא עצום וזה מטריד כי מדובר באדם שלא נבחר בבחירות אלא ממונה לתפקיד. אין לאף אחד במדינה כוח כזה, אפילו לא לראש הממשלה. היועמ"ש יכול להגיד לכל שר שהוא מייעץ לו שלא לנהוג כך או כן לעשות אחרת, כאשר ברקע תמיד קיים האיום של פתיחה בחקירה או הגשת כתב אישום. כפל הסמכויות הזה הוא בלתי נסבל וצריך להפריד ביניהן".
משפטנים רבים אינם מבינים בדמוקרטיה במיוחד לא שופטים ואין הם "מגינים" על הדמוקרטיה
בית המשפט העליון לקח לעצמו גם את התפקיד לפרש עקרונות חוקתיים. שופטי ישראל הינם צרי השכלה במיוחד היות ושלא כבשאר הארצות לימודי משפטים נלמדים רק החל מתואר שני בארץ לימודי משפטים הם לתואר ראשון ולרוב השופטים בישראל כולל שופטי בית המשפט העליון תואר ראשון במשפטים בלבד. נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק קבע ששילוב בין היותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית תעשה על פי מבחן "הציבור הנאור" לשיטתו כמובן! לא על פי ערכיו ושאיפותיו של רוב רובו של הציבור כפי שהוא מתבטא בתוצאות הבחירות אלא לפי שאיפותיו של מה שהוא מכנה "הציבור הנאור" המועדף ולזה הוא קורא דמוקרטיה. אין רוצים להבין שם שעל התערבותו התחיקתית להשען על הבנת רצון הכלל.זולת ידיעת החוק הישראלי אין לשופטים כל ידע אודות הגות דמוקרטית תאוריה הפוליטית הדמוקרטית או ערכים יהודים. כפי שאין לכלל המשפטנים ידע לא במדעי המדינה או בתאוריה דמוקרטית ולא ביהדות.
החוק אינו מתיר לבית המשפט לפסול חוקים. בדמוקרטיה לאזרחים מבחינה חוקית מותר לעשות ככל העולה על רוחם כל זמן שאינם עוברים על שום חוק. לעומת זאת לאנשי שלטון בתור שכאלה כלומר לא כאשר הם פועלים לעצמם באופן פרטי אסור לעשות כל מה שהחוק לא הסמיכם מפורשות לעשות כך. את זה בדיוק עושה בית המשפט כאשר הוא פוסל חוקים! את חוסר בסוס החלטותיו של בית המשפט על שאיפות וערכי האומה מצדיקים בטענה שתפקידו ללכת נגד הציבור "למנוע עריצות הרוב" – זה יכול להיות נכון במקרים יוצאים מהכלל כאשר ישנן קבוצות נרדפות ולא הן הרודפות המצב איננו כזה בישראל ברוב המקרים וכאשר ישנם קורבנות אמיתיים בית המשפט איננו מקור הישועה.
עקרון הבלמים והאיזונים שבשמם פועל בית המשפט מיושם אצלו רק בכיון אחד. בית המשפט מתנגד לכל ביקורת פרלמנטרית עליו וטוען שהוא מפקח על עצמו. בית המשפט הינו הגוף המושחת ביותר במדינה העושה עולות נוראיות. בתפקידו כבית משפט הוא פועל כגוף טוטליטרי ברמה פאשיסטית. בדמוקרטיה על הגופים הנבחרים לפקח על בית המשפט ולא להפך!
כפי שפרופסור רות גביזון טוענת: "אין תקדים בעולם למצב שבו בית המשפט מכריז על מעמד-על לחוקי יסוד, ונוטל לעצמו סמכות של ביקורת שיפוטית על חקיקת הכנסת, ללא קיומו של מסמך חוקתי שלם וללא הוראה מפורשת"הנשיאה חיות מתעלמת מהעובדה שאיש לא הסמיך את בית המשפט העליון לקיים "ביקורת שיפוטית", כלומר לפסול חוקים שחוקקה הכנסת, ומתעלמת גם מכך שלישראל בכלל אין חוקה, ולכן איש לא יודע על מה בדיוק היא מדברת שהיא מזכירה את "עקרונות היסוד החוקתיים של השיטה. —————————
בית המשפט החליט שחוקי יסוד הינם חוקה ובמיוחד בחוק יסוד כבוד האדם וחוק חופש העיסוק.————
חוק יסוד כבוד האדם וחרותו וגם חוק חופש העיסוק אינם מהווה חוקה, חזור א י- נ- ם מהווה חוקה. אלו שני חוקים בודדים שאינם מפורטים דים והם חסרים.———-
כלל בסיסי בדמוקרטיה הוא, כי עקרונות חוקתיים מתקבלים לאחר דיון ציבורי וברוב מוחלט בפרלמנט. חוקה מאושררת במשאל עם. ——
קיומה של חוקה איננו מחייב חזור א י נ נ ו מחייב התערבות בית המשפט העליון בפסילת חוקים.———
קיומה של חוקה הינו תנאי הכרחי במידה וניתנת לבית המשפט העליון הזכות לבטל חוקים.———
בישראל אין חוקה לא מתקיים התנאי ההכרחי. ——–
לא קיים חוק המסמיך את בית המשפט להתערב בחקיקת חוקים.———-
בית המשפט לקח לעצמו בלא כל הסכמה זכות לבטל.————
בדמוקרטיה על השלטון להיות למען העם ואילו בית המשפט הינו תמיד לרעת עם ישראל ולמען מי שאינם עם ישראל גם אם הינם אויבים מרים כמו ערביי יהודה ושומרון וכן אם נעשות עולות נוראיות ליהודים תושבי השטחים.
יש לחוקק את חוק יסוד החקיקה! הקושי – הטרור המשפטי המשמש את בית המשפט. באמצעות תפירת התיקים בפרקליטות על פי צו בית המשפט (הפושע). תובעים ממלאים תפקיד מכונן בכוחם של שופטים. אישי ציבור ופוליטקאים הפועלים שלא כפי שדעתם של שופטים נוחה, "זוכים" לתפירת תיק במיוחד מטעם הפרקליטות. טרור משפטי זה הינו מקור כוחו של בית המשפט ומקור הענות הפוליטיקאים, ביניהם חברי כנסת האמורים ליצג את הציבור – לכל חפצו של בית המשפט. בשל כך ובשל עריצותו הכללית של בית המשפט שאיננו עושה צדק אלא עולות ואי צדק יש למצא שעת כושר ולפזר את בית המשפט! חייבים גם לדאוג להפרדה מוחלטת בין התביעה לבית המשפט. מי שבוחר בקריירה של תובע לעולם לעולם לא יוכל להיות שופט. הפרדה זו גם מצוינת למען ההתמצאות הכללית של השופטים לא כמרשיעים בלבד. (חוץ מהעובדה שיש לעבור לשיטת חבר המושבעים)
כתיבה משכנעת וממש טובה ומקצועית.
תודה שפרירית.
מטופש ביותר שבטלו את חוק החסינות לחברי הכנסת בעוד שאת החסינות המוחלטת שיש לשופטים לא ביטלו כלל –
חסינות השופטים כנגד האזרחים הנפגעים
שופטים העניקו לעצמם חסינות מלאה הן פלילית והן אזרחית. במדינות אחרות בעולם מבחינים בין פעולה שיפוטית ובין פעולה מינהלית שמבצע שופט, פעולה מנהלית של שופט בכל מקרה אינה חסינה לא פלילית ולא אזרחית. כך למשל זיוף פרוטוקול אין הפחדת עד ואי נתינת אפשרות להעיד אלו הם פעולות מנהליות והתנהגויות כאלו הנן פליליות בדרגה החמורה ביותר שיכול שופט לעשות. גם פעולה שיפוטית אינה חסינה לגמרי. אם יוכח שהחלטה כזו ניתנה בחוסר סמכות מוחלט, תתאפשר הגשת תביעה כנגד השופט. בישראל שופטים אינם חוששים ממרות הדין שכן אין כל מרות על מי שאינו כפוף למרות כלשהי. כל השופטים בכול הערכאות, מהתחתונה ביותר ועד העליונה ביותר, פטורים מלעמוד למשפט ולשאת בעונש. הם פטורים מאחריות פלילית וגם מתביעה אזרחית הן לגבי פעולות מנהליות והן לגבי פעולות שיפוטיות גם אם אלו נעשו בזדון וללא סמכות הרשיעו וגזרו מאסר עולם! גם אם הנידונים מתעקשים על חפותם ומסרבים להודות עם או בלי עסקאת טיעון להקלת העונש.
את אי כפיפותם לחוק מתרצים ראשי מערכת המשפט ב"עצמאותם" ו"אי תלותם" כיאה במשטר דמוקרטי למען ההגינות והצדק. השופט אהרון ברק: "מעקרונות היסוד של משטרנו החוקתי – אופייה הדמוקרטי של המדינה, עקרונות השוויון, החירות ושלטון החוק השוררים בה מתבקשת המסקנה, כי ביסוד שיטתנו המשפטית עומדת רשות שופטת עצמאית ובלתי תלויה. רשות שופטת זו אינה תלויה בענייני שפיטה באדם או ברשות שלטונית אחרת אלא בחוק בלבד… עצמאותה ואי תלותה של הרשות השופטת תורמים להבטחת הגינות במשפט, בחינת קיום הצהרת האימונים "לא להטות משפט ולא להכיר פנים". היא גם מסייעת לרשות השופטת לקיים אותה "בקרה ואיזון" המונחים ביסוד עקרון הפרדת הרשויות". המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט תאודור אור: "משמעותה של החובה, אותה מצהיר כל שופט לקיים, היא להיות בלתי תלוי ועצמאי בעת שבתו לדִין, לשפוט באופן אובייקטיבי ונייטרלי בכל סכסוך המובא בפניו. שופטים אינם מייצגים מגזרים בציבור, ואין הם נבחרים על יסוד מצע של גוף כלשהו. הם נבחרים אישית ואינם תלויים ברצונם או בהדרכתם של אחרים. אין הם חייבים לאיש דבר, מעבר לחובתם לפעול כחוק". ועוד "השופט עצמו חייב להיות ער ודרוך כל העת שלא להיות נתון להשפעות חיצוניות, עליו לדון על פי תמונת העובדות המצטיירת מחומר הראיות שבפניו"…:
אם אכן לסלק כל השפעה חיצונית היא רצונם האמיתי של השופטים, על אחת כמה וכמה עליהם לרצות להקפיד על חוקיות ההליך המשפטי מה עוד שבשיטת המשפט האדברסרית לה טוענים דגש מיוחד על משחק הוגן! אם רצונם לשמור מכל משמר שלא יקרה ש"הצדק יפגע" כלשונם, ו"לדון על פי העובדות המצטירות" כדי "לשפוט באופן אוביקטיבי וניטרלי" הרי שחייבים הם על פי חוק לתת לעובדות להתגלות ולא להסתירן או לעותן. לכן על אחת כמה וכמה עליהם להקפיד שגם עליהם יחולו החוקים כמו על כל אדם. לא צריכה להיות כל חסינות על פעולות מנהליות כמו על פעולות שיפוטיות ביחס לסמכות המעונקת להם לפי החוקים. ———–
מי שמאיים על עצמאותו של בית המשפט הם לוא דוקא החלשים במתדיינים אלא החזקים. ראו זה פלא, בית המשפט פוסק בדרך כלל לטובת החזקים תוך הטיית משפט בדרכים פליליות. במשפט האזרחי הפסיקות הן בדרך כלל לטובת תאגידים או פרטים עשירים ומקורבים. במשפט פלילי הפסיקה היא כמעט תמיד לצד הרשויות אחוז ההרשעות שואף למאה אחוזים. גם כאשר אזרחים תובעים את המדינה על עולה או נזק, הם אינם מוצאים מזור מבית המשפט. בית המשפט כולו אומר הכרת פנים ומשוא פנים. להשגת התוצאות הרצויות להם שופטים נעזרים בזיופים בהפרעה לעדות ובאי מתן אפשרות להעיד, בגלוי יחס עוין ותוקפן ועידוד הצד שכנגד למשל למייצג המדינה להשתלחות והפרעה. הבקרה והאיזון שלדברי אהרון ברק מונחים ביסוד הפרדת הרשויות אינה מתקיימת למשל כאשר הצד שכנגד הוא המדינה, אך אין לצד החלש אפשרות לעשות דבר בשל חסינותם המוחלטת של השופטים. העצמאות האוביקטיביות והנטרליות לה טוען השופט תיאודור אור בדרך כלל נעלמים לחלוטין כאשר מדובר במגזר הציבורי, במדינה. טענתו ששופטים אינם נבחרים על יסוד מצע של גוף כלשהו אינה מדויקת בלשון המעטה הם נבחרים על יסוד מצע של בית המשפט ותפישת העולם השלטת בו, ובדרך הבחרם אכן אינם חייבים דבר לאיש ואינם חייבים דבר לציבור לפעול לרוחתו. נכונה היא הצהרתו שעל השופט לדון על פי תמונת העובדות המצטיירת מחומר הראיות לפניו אך שופםטים מזמן דאגו לזכותם לא להתיחס לראיות ולשפוט על פי "התרשמות". את תמונת ההתרשמות הם משיגים על ידי שיבוש מהלכי משפט ועקב חסינותם של השופטים אין האזרחים הנפגעים העקריים יכולים לעשות דבר.
רוב השופטים מקבלים את אי כפיפותם לכל דין כמובנת מאליה כזכות טבעית.. השופט דוד גלדשטיין מהמחוזי בת"א קבע, כי לשופטים חסינות מוחלטת. "גם אם הפעולה בגינה נתבע שופט נעשתה בחוסר סמכות, אין מקום לבחון האם נעשתה בזדון או ברשלנות". "מטרת החסינות היא מניעת פגיעה בעצמאות שיקול דעתו של השופט". "לתכלית זו מספר תכליות משנה, בין היתר מניעת פגיעה באמון הציבור, מניעת הגשת תביעות סרק שיכפישו את תדמית השופטים, הבטחת סופיות הדיון והתקיימות הליך דיוני תקין".מאוחר יותר השופט דוד גולדשטיין ניצל את מעמדו וסמכותו ושיבש מהלכי משפט. והתערב בהליך פלילי לטובת מאמנת הכושר שלו כאשר הוציא מתיק משפטי מסמך חסוי אודות נאשם נגדו התלוננה מאמנת הכושר שלו והעבירו לשופטת שסרבה לקבל מסמך זה. המשטרה היא שחשדה בשופט גולדשיין והוא איננו מכהן יותר. ————–
השופט יהודה פרגו, שסבור שבכל מצב יש להקנות חסינות גורפת לשופטים וגם למדינה. השופט פרגו החליט כי "חסינות מהותית נרחבת ומוחלטת. חסינות זו באה לשרת את הציבור ואת האינטרס הציבורי ולא את נושאי המשרה השיפוטית באופן אישי. אין זו זכות/חסינות אישית של נושא המשרה השיפוטית, עליה הוא יכול לוותר". "אני דוחה כל ניסיון לערוך הבחנות בין סוגי המעשים והרשלנות, כדי לבחון את השאלה, אם חלה החסינות שבסעיפים 8 לפקודת הנזיקין ו-73א לחוק ההוצל"פ. החסינות הקיימת היא מהותית, מוחלטת ומלאה. כל ניסיון לערוך הבחנה כמותית, פוגע במהות ובמטרה שלשמן הוענקה חסינות זו". "הבחנה זו תחייב גם את העדרו מבית המשפט של השופט או נושא המשרה השיפוטית, כדי להסביר את החלטתו ואת היעדר הרשלנות. לא עולה כלל על הדעת, כי נושא משרה משפטית יצטרך לאחר מכן להופיע בבית המשפט, על-מנת להתגונן מפני תביעות הנוגעות למילוי תפקידו. זו סופה של עצמאות הרשות השופטת ותחילתה של 'פסיקה מתגוננת'. נראה שמהר מאוד אימצו השופטים לעצמם מהרופאים את המונח מתגונן למרות שהם מעולם לא היו במצב זה של תביעות נגדם לא כל שכן כה רבות ובתוכן רובן בלתי מוצדקות שנועדו לקבלת פיצוי כספי בלבד.
מכאן שאין לבעל דין נפגע כל אפשרות להתמודד עם פשיעה מצד השופטים. שלא כמו במדינות רבות בעולם בהן חסינותם של שופטים מוגבלת, שיטת המשפט בישראל מקנה לשופטים חסינות מוחלטת. היא אינה מאפשרת הגשת תביעה אזרחית נגד שופט, גם אם החלטתו ניתנה ברשלנות, בזדון או מתוך מניעים מושחתים. חסינות זאת עומדת בסתירה לעקרונות ההגינות ובודאי לעקרונות הדמוקרטיים. ההגנה על זכויות האדם במשפט הישראלי צריכה להתבטא גם בסעדים שניתן לקבל במקרה שבו הן מופרות.
מילים כדרבנות!
איפה בסיפור הזה יש ליועץ המשפטי או לעובדי פרקליטות המדינה חסינות מפיטורין. אני מבין שזה יכול להותיר מצב של נתק בין הממשלה ללא ייצוג בבג״צ, ובהקשר הזה פיספסתי איפה יש לבג״צ אמצעי אכיפה לצוים שלו? כי עד כמה שאני רואה כלי האכיפה של בג״צ הוא פרקליטות המדינה שפועלת כגייס חמישי ברשות המבצעת. אז קודם נפטרים מהשריף של האויב במחנה שלך ואז האויב נשאר בלי אמצעי אכיפה.
הפרדה מוחלטת בין התביעה לשפיטה
במדינת ישראל קיימת תלות הדדית בין בית המשפט לפרקליטות. לכן חוסר ההגינות מצד שופטים שפסיקתם היא ברוב ככל המיקרים הרשעה. אם שופט מסויים מידי פעם מזכה הוא מכונה "שופט סנגורי" השופטים המרשיעים תמיד אינם נקראים "שופטים קטגורים" כיון שזהו המצב הרגיל. הכרחי כמו במדינות המתוקנות לבטל כל זיקה בין פרקליטות לבית המשפט. ולו רק מסיבה זו יש לעבור לשיטה בה מי שבוחר קריירה של תובע לעולם, כן לעולם אסור לו להיות שופט כך זה נהוג בעולם. יחסי התלות ההדדית בין בית המשפט לפרקליטות הם שנותנים לבית המשפט את הכוח לטרור המשפטי שלהם. דוגמאות לעריצות בג"ץ באמצעות הפרקליטות: הפרקליטת פיתחה דרכים לסיכול ממוקד של מינויים שאיננה חפצה בהם מבחינת ההשפקות הפוליטיות. בכך היא לחלוטין משבשת את הליכי המינויים לתפקידים ציבוריים. הפרקליטות מקיימת הליכים אשר במשך שנים היו סודיים והוסתרו אף מהממשלה שמטרתם היא אכיפת יתר כלפי מתישבי יהודה ושומרון ותת אכיפה כלפי גוזלי קרקעות בדואים. כוח כפייה זה מאפשר גם כוח כפייה מדיני מניגוד לחוק – שהרי אין מי שיותר פורע חוקים מבית המשפט העליון.
שופטי העליון נשענים על כוח הטרור המשפטי. כיון שלא כפי שצריך להיות בדמוקרטיה, בישראל אין הפרדת רשויות. זה אומר שהתביעה שהיא מהרשות המבצעת והשפיטה שהיא מהרשות השופטת מקיימות בינהם יחסי גומלין הדוקים. הרי רוב השופטים באים מהתביעה. במדינה מתוקנת צריכה להיות הפרדה מוחלטת. מי שבחר בקריירה של תובע לעולם אך לעולם לא יוכל להיות שופט. כך לשופטים אין כוח על התביעה וזו לא מפתיעה בתביעות לרצון בתי המשפט. בישראל השופטים פוקדים על התביעה להוציא תביעות נגד מדינאים העושים דבר מה שאינו לרוחם! גם משרד היועץ המשפטי פועל לפי רצון בית המשפט!
יש להפריד בין משרד היועץ המשפטי לממשלה לבין התביעה. היועץ המשפטי לממשלה צריך להיות חלק מהממשלה וכשמו ליעץ לטובת העניין כיצד לתפקד חוקית. כפי שנהוג במדינות מתוקנות עליו להיות איש אמונה של הממשלה.. אלא שבזה אין די התביעה כולה צריכה להיות מופרדת מהשפיטה. המצב כיום הוא שהיועץ הוא בראש התביעה שאינה נפרדת מהשפטה. כל זמן שאלו אינם נעשים המשפטנים ימשיכו לרדות בנו.
התנאי אחר הוא הוצאת מינוי שופטים מידי השופטים להם אסור שתהיה דריסת רגל במינוי ממשיכיהם משום שזה מקור הכוח העיקרי של השופטים על התביעה. כך כל מי ששייך לתביעה ושואף להיותר שופט באחד הימים, יעשה הכל לשאת חן בעיני השופטים. יכנע לנורמות שלהם.
חייבים להפעיל את החוק נגד חברות בכנסת של מי ששולל קיומה של מדינה. לצורך כך חייבים לא להתחשב ואף לאסור מפורשות פסילות חוקים ששופטים מחליטים עליהם ללא סמכות. בעת הצורך אם יתמרדו יש להעיף חלק גדול משופטי בית המשפט העליון שאו אף בתי המשפט המחוזיים. כדי שזה יתאפשר ללא כתבי אישום על ימין ועל שמאל – למנוע טרור משפטי, חייבים להעיף חלק גדול מהפרקליטים שהם גייס חמישי, יוצאי הקרן להשמדת ישראל ויוצאי קרן וקסלר.
הפעם זה פוגע אישית בנתניהו אולי הפעם יפעל!
מי שמתפאר בתואר מומחה למשפט חוקתי אינו יכול לקחת חלק בהגנה על ראש ממשלה שמואשם בשלושה תיקים של עבריינות כלכלית ופוליטית כולל קבלת שוחד לפגיעה בביטחון המדינה.ברגע שחיים משגב הגדיר את ראש הממשלה כאדם נירדף הוא שם עצמו בצד פוליטי אחד המנסה לכפות מנהיגות פוליטית מושחתת .
בוא נפיל חקירות על ראש ממשלה כדי להגיד שראש ממשלה לא יכול להתנהל תחת חקירות ויתפטר… מביך. הדרך המושחתת של השמאל לחתור תחת שלטון הימין הנבחר היא להשתמש בפקידים הרקובים של מוסדות המדינה כדי להשחיר את פני הפוליטיקאים הימניים, לעקר את כוחם על ידי הצגתם כמושחתים ולהחזיק אותם תחת חקירות משטרה בלתי נגמרות ולטעון שבגלל זה אסור להם לנקות את הריקבון במוסדות המדינה (משטרה, פרקליטות, מערכת המשפט ועוד).
השמאל בארה"ב ניסה לעשות בדיוק את אותו הדבר לטראמפ: אנשי שמאל בשירות הציבורי ניטרלו את התובע הכללי ג'ף סשנס בכך שקשרו אותו לחקירות, בעוד שאנשים אשר התמנו על ידי אובמה והם שהתחילו את החקירות האלה – נשארו מוגנים מביקורת ומפיטורין. את הפוליטיקאים אנו יכולים להחליף כל ארבע שנים אבל את הפקידים ה"מקצועיים" דוגמת רוני אלשייך, שי ניצן ודינה זילבר קשה להחליף גם אם הם מושחתים מאוד ומשמשים כלים בידי אינטרסנטים מושחתים ביותר.
ד"ר משגב מעוות את הרעיון שנקרא דמוקרטיה . הוא משוכנע שמי שזוכה בבחירות מותר לו לעשות ככל העולה על רוחו ! . (לשיטתו לא צריך הגנה על המיעוט – שזה תפקידו של בג"ץ
לשיטתך יש להעדיף הגנה מוחלטת על המיעוט – כלומר, על סגל השופטים בבג”ץ. ואכן, שני העשורים האחרונים לימדו אותנו היטב מה קורה כשהמיעוט השולט בבג"ץ עוסק בעיקר בהגנה מוחלטת על עצמו ובזלזול בכל השאר, כלומר – ברוב.
כל מילה בסלע .צריך להביא אותו למליאת הכנסת כדי שיסביר את הדברים האלה קבל עם ועדה .
אני היתי שואלת אותו . האם החוק החסינות לא מעודד את ח"כ והשרים להשחית את כל המדינה . בידיעה שאין מצב שישפטו משהו מהם אחרי כל כך הרבה שנים ?
האם המצב הנוכחי – שנבחרי הציבור מסורסים ואינם מתפקדים מפחד שיתפרו להם תיק- הוא מצב עדיף בעיניך?
ההיסטוריה של השנים האחרונות הוכיחה פעמים רבות שהפרקליטות ומערכת המשפט משתמשות בכוחם כדי לבטל מינויים של שרי משפטים שבאים לתקן את השחיתות שלהם (יעקב נאמן וראובן ריבלין זה רק רשימה חלקית). בדיוק את המצב הזה נועד חוק החסינות המקורי (לא זה שקולקל ב2005) למנוע..
מי קובע מהי רדיפה והתעמרות?