שר המשפטים החדש לא צפוי להתקפל בפני הלחץ התקשורתי ולחתוך שמאלה, ובדיוק בגלל זה הוא הדבר ממנו מפחדים בשמאל יותר מכל
חבר הכנסת אמיר אוחנה מונה לתפקיד שר המשפטים ביום רביעי בשבוע שעבר, מינוי שעורר סערה גדולה מהרגיל בביצת השמאל הישראלי. מעבר לתגובות הפוליטיות משמאל (חלקן מבחילות במיוחד כמו זו של סתיו שפיר) ובשלל אתרים שונים, אתמקד לצורך העניין בתגובה התקשורתית הפבלובית של עיתון אחד, המגדיר את עצמו כמיועד "לאנשים חושבים".
מיום רביעי בו נודע על המינוי ועד ליום שישי האחרון, בקושי יומיים וחצי, התפרסמו בעיתון 'הארץ' לא פחות משבעה מאמרים או טורי דעה שהתייחסו למינוי החדש באופן שלילי. שיטת הבליץ של שוקן נגד יריבים פוליטיים ורעיוניים היא ידועה ומוכרת (ראו ערך גדי טאוב), אך גם בסטנדרטים של 'הארץ' מדובר בכמות חריגה של טקסטים משתלחים בזמן כה קצר ובעליית מדרגה מבחינת רמת הארס.
כך למשל, רוגל אלפר טען כי אוחנה "קרוב יותר לארגון 'להבה' מאשר ללהט"ב", רוית הכט הגדירה את המינוי "מעשה מגונה בצבע הוורוד", אורי משגב השווה את השר לסוסו של הקיסר קליגולה, מרדכי קרמניצר כתב שהמינוי הוא "תקופת מבחן" להוכחת נאמנות לנתניהו ויוסי ורטר קבע כי רה"מ מינה את אוחנה לתפקיד "בזכות תכונה אחת: לשון ארוכה".
אוחנה עצמו עוד לא הספיק לשחרר יותר מהצהרה קצרה לאחר המינוי (למרות שב'הארץ' כבר טרחו לנבור בארכיונים וללקט ציטוטים ישנים "נגד מערכת המשפט"), אז מאיפה מגיע כל הארס הזה ומדוע דווקא הוא מצליח להוציא כך את השמאל מכליו? רמז לתשובה היה ניתן לקבל מציוץ של מנכ"ל הקרן החדשה מיקי גיצין, אשר כתב בדיון בטוויטר כי אוחנה למעשה לא מייצג את הקהילה מכיוון שהוא "כמו אישה לא פמיניסטית, או ערבי שמסרב להתייחס לעצמו כחלק מהעם הפלסטיני".
במשפט קצר אחד ביטא גיצין את תמצית פוליטיקת הזהויות הרדודה של השמאל הישראלי לפיה הדרך בה אדם צריך לפעול, לחשוב ואף להצביע בבחירות נקבעת על פי השתייכותו לאחת הקבוצות בחברה כמו מוצא, מגדר או נטייה מינית. מכך עולה שאם השאלה הכי חשובה היא האם האדם הוא שחור, לבן, זכר או נקבה וכו', הרי שהזהות עצמה היא הצדקה לכל מעשה או אמירה וכל מי שמעז לחרוג מהמשבצת מסומן מיד כאויב וכיעד לתקיפות.
אנשים כמו גיצין וחבריו פשוט לא מסוגלים לעכל את העובדה שמעבר להיותו של אוחנה חבר בקהילה הגאה, הוא במקרה גם איש ימין בעל אידיאולוגיה לאומית מוצקה, משפטן שמאחוריו גם קריירה ביטחונית ומחוקק רהוט ואהוד בקרב ציבור רחב. וכך, במקום שהיותו חבר מצליח בקהילה תשמש מקור לגאווה ולדוגמה ללא שום קשר לדעתו הפוליטית או לאמירותיו, היותו איש ימין ר"ל הופכת אותו לפסול ובוגד. באופן דומה, מנהיגות ימין חזקות תמיד ספגו את המתקפות הכי קשות מצד פמיניסטיות מכילות, ואנשי שמאל שהתפכחו ועברו ימינה משמשים כמטרה לחיצים הכואבים ביותר.
נשק רב עוצמה
יש הרבה אירוניה בכך שאותם אנשים שמכריזים על עצמם כאבירי הליברליזם מתעקשים פעם אחר פעם לצמצם אדם להעדפתו המינית או צבע עורו, ומבטלים בבוז כל מי שלא מסכים להשתבץ בתבנית. האירוניה בולטת עוד יותר כאשר מתברר כי דווקא מרבית מצביעי הליכוד "החשוכים" מתייחסים לנבחריהם בכבוד הראוי, שופטים דעות ורעיונות על פי הערך והאיכות ולא על פי מינו או מוצאו של הדובר, בניגוד מוחלט לעדר הזועם משמאל.
כפי שכתבתי במספר מקרים מהעבר הקרוב, התפיסה הזו השתרשה כה חזק במחשבת השמאל עד שהפכה לסוג של קבעון שכמעט בלתי אפשרי להשתחרר ממנו. לפוליטיקת הזהויות יש חלק לא מבוטל בהתרסקות הרעיונית והאלקטורלית של השמאל בישראל, והיא מתגשמת גם הלכה למעשה באירועים כמו מצעד הגאווה שנערך ביום חמישי בירושלים, שם עשרות נאורים שצעדו למען ערכי החירות, הסובלנות והשוויון קיבלו את חבר קהילתם בשריקות בוז וקריאות "בושה".
הישראלי היפה: כך קיבלו את פניו של שר המשפטים אמיר אוחנה במצעד הגאווה בירושלים. מביך pic.twitter.com/HwFPLDaBwY
— Gil mishali גיל משעלי (@gilmishali) June 6, 2019
התופעה הזו מעידה גם על הלך רוח עמוק יותר שמתפתח בשמאל הפרוגרסיבי הישראלי. הקבוצה שמתגאה בהיותה לוחמת החופש והצדק וחבריה מטילים ספק בכל דבר, לא מצליחה לגייס בדל של ביקורת עצמית למרות כשלונה המתמשך. במקום זאת, היא נותרת בקבעונה ומקבלת מאליה את הפרדיגמה החברתית בה היא חיה, אשר נשלטת ללא עוררין על ידי דוֹגְמָה של תקינות פוליטית מזויפת.
אך מעבר לכל זה, נוצר כאן נשק פסיכולוגי ופוליטי רב עוצמה ויעיל במיוחד. כפי שראינו בעבר במקרים כמו של ראובן ריבלין ורוני אלשיך ורק לאחרונה עם אביגדור ליברמן, המתקפה התקשורתית משמאל לימין עובדת בכמה שלבים. ראשית כל פותחים בהרעשה ממוקדת על היעד ומציגים אותו באור שלילי ומפחיד, בדרך כלל יחד עם כמה שמועות וסיפורים מהעבר ורמיזות על הדרך הנכונה בה מצפים ממנו ללכת.
ברוב המקרים הקורבן המבוהל מתקפל וממהר להתיישר עם העדר, וזהו גם הרגע בו מתרחש הנס המופלא שהופך לפתע את מי שעד לפני דקה היה קיצוני מסוכן לנשיא של כולנו, שומר סף קדוש או המגן האחרון של הדמוקרטיה. בניגוד לאחרים, שר המשפטים אמיר אוחנה הוא אדם ערכי וישר שלא צפוי להתקפל בפני הלחץ התקשורתי ולחתוך שמאלה. בדיוק בגלל זה הוא הדבר ממנו מפחד השמאל יותר מכל.
הייתי עם הכותב עד לפסקה האחרונה.
אני לא ממעריציו של ליברמן ולא אצביע לו, אבל התיוג שלו כמי שמיהר "להתקפל בפני השמאל" בגלל שסירב להיכנע לדרישות החרדים (אולי הוא עשה את זה ממניעים אופורטוניסטיים, אבל אופורטוניזם זה לא שמאל) מראה על אובדן הדרך העמוק של תומכי הליכוד – כל מי שלא מיישר קו עם נתניהו הוא "שמאל".
כדאי שאנשים כמו הכותב יישמו את הכתוב במאמר זה על עצמם. גם לכם יש איזה בדק בית לעשות. ימין זה זו אידאלוגיה ליברלית ולא "מה שמשאיר את נתניהו על הכיסא".
כפי שמוסבר בקישור המצורף וגם בהמשך המשפט, הכוונה הייתה לחיבוק שליברמן קיבל לפתע מהשמאל
מותר להעביר ביקורת על נתניהו בימין, אבל בין להעביר ביקורת לבין לנסות להפיל אותו יש הבדל גדול. הוא רה"מ הימני ביותר שהיה חוץ משמיר. אז נכון שהוא שמרן שרוצה לשמור על הקיים ולא לכבוש את המזרח התיכון כמו ג'ינג'יס חאן. אבל לא משליכים לפח את הטוב כי אינו מושלם. בשמאל להפיל אותו כי נתניהו הוא האיש שאינם יכולים לנצח. ליברמן רוצה להפיל אותו כדי לרשת אותו. לליברמן אין סיכוי להצליח, אבל להפיל את הימין ולהביא לעליית השמאל הוא עלול. תראי מה קרה לקדימה אחרי שאולמרט נפל ולבני לא היתה מסוגלת להקים ממשלה עם החרדים.
אני לא מבין. בשבילך ראש ממשלה ימני מושלם זה אחד שרוצה לכבוש את המזרח התיכון כמו ג'ינגיס חאן?
בכל מקרה. גם אם הוא רוצה להפיל את נתניהו (ונתניהו רוצה להפיל אותו) זאת זכותו וזה לא הופך אותו להיות שמאלני.
מותר להעביר ביקורת על נתניהו ומותר גם לנסות להפיל אותו. הימין לא רשום על שם נתניהו בטאבו.
אופורטוניזם משרת את השמאל
על הולדת הבן / ברטולד ברכט
משפחות, כשנולד להן בן,
רוצות שיהיה אינטליגנטי.
אני שהאינטליגנטיות
החריבה לי את חיי
יכול רק לקוות, שבני
יתגלה בבוא-הימים
כחסר-ידע, עצל-דעת.
או-אז יהיו לו חיים שקטים
של שר בממשלה.
תרגום: ה. בנימין
מתוך: גלות המשוררים / הוצאת הקיבוץ המאוחד
גם הטענה שאישה לא פמיניסטית לא יכולה לייצג נשים עושה עוול גדול להמון נשים שלא רואות עצמן כפמיניסטיות. האם הן אינן זכאיות ליצוג בשל כך? גם הטענה שפלסטיני שלא מזדהה עם מלוא הנרטיב הפלסטיני לא יכול לייצג את עמו קצת מגוחכת, במיוחד כשהיא באה מצד אנשים שמבחינתם כל הצדק נמצא בצד הפלסטיני ולא מסוגלים לשמוע שאולי יש זכויות לישראל על השטחים, לדוגמה. ואולי הם לא יכולים לייצג את ישראל?
אוחנה להמשיך בכל המרץ חוק התגברות וחסינות
מצטער אבל מוקדם מדי לתת אמון שהשר אוחנה לא יתקפל.
לא לשכוח שגם על שקד טענו שלא תתקפל ובסוף…https://mida.org.il/2019/01/27/%D7%94%D7%9E%D7%94%D7%A4%D7%9B%D7%94-%D7%A9%D7%9C%D7%90-%D7%94%D7%99%D7%99%D7%AA%D7%94-%D7%90%D7%99%D7%9C%D7%AA-%D7%A9%D7%A7%D7%93-%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%93%D7%AA-%D7%A2%D7%9C-%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%9B/
יש הבדל של יום ולילה בין אוחנה לשקד: אוחנה עלול להתקפל לנוכח רצח אופי שהשמאל יעשה לו, שקד מלכתחילה נכנסה לפוליטיקה כדי להכשיל את הימין ולחזק את השמאל (ולכן השמאל מפרגן לה, נותן לה חשיפה תקשורתית מפנקת ומפרסם רק תמונות שמסתירות מהציבור מהי חזותה האמיתית).
https://mida.org.il/2018/11/05/סערת-חוק-היועמשים-איילת-שקד-בשירות-של
https://conspil.com/2018/11/benneth-ve-shaked-sojney-shinuy-reformim-shel-ha-cfr/
http://rotter.net/User_files/forum/5c27dcab6ac590c61.jpg
מילה אחת, קשקוש. בנוגע לשקד. ממילא אין כל ערך לכל אמירותיך. ואם אתה באמת ובתמים מאמין במה שאתה כותב, אז זו בעיה מסוג אחר
ברגר היקר,
לקשקש את המילה "קשקוש" גם בני בן השלוש יכול לומר כשאני אומר לו להפסיק לקשקש על הקיר, ולהגיד "אין כל ערך לכל אמירותיך" גם בתי בת ה-12 יכולה להגיד כשאין לה מה לענות. ובאשר למשפט התנאי "אם אתה באמת ובתמים מאמין במה שאתה כותב, אז זו בעיה מסוג אחר" – אין כאן עניין של אמונה, צריך פשוט לקרוא ולהבין.
הבנת?
הוא יהיה שר מצויין
התחיל ברגל ימין. תרתי משמע. האמירה האמיצה והמפתיעה שהוציאה משלוותו את האולימפוס אודות לא תמיד צריך לקיים את פסקי בית המשפט העליון, והדוגמה הנוקבת אותה הביא, מעודדת ביותר.
אם אוחנה היה כזה ראוי למה אף אחד לא חשב עליו קודם אלא הוקרץ משום מקום יומיים לפני ההכרזה? אין מה לעשות, אוחנה הוא בן בית וחבר קרוב של שרה ויאיר שהשפעתם על ביבי עצומה. הם אלו שיעצו לביבי למנות אותו בידיעה שיפעל במשרד המשפטים בצורה כזו שתומיק את ביבי ממשפט. זה תמצית הסיפור. לא שמאל, לא תקשורת ולא נעליים.
כולם היו בטוחים שיריב לוין יהיה שר המשפטים. מה שפורסם הוא שיריב לוין סרב כי אינו רוצה להיות שר זמני. אכן להיות שר משפטים זמני הוא סיכון רב, כי אם הוא שר רק תקופה קצרה הוא לא יספיק לעשות משהו והמשפטנים יתנקמו בו לפני שיוכל לקבוע ביטול התנקמות בו. אך אין לדעת מה קורה מאחורי הקלעים. על כל פנים חבל מאוד שיריב לוין לא יהיה שר המשפטים.
אמיר, גם בעיני הימין מי שאינו ימני הוא בוגד. והם צורחים זאת בגרון מלא בכל הזדמנות. ולכן, הפוסל-במומו פוסל. אמיר אוחנה זכאי לבוז "בזכות" בגידתו בקהילה. כשרוצה ביבי להתהדר בנוצות "השר ההומוסקסואל שבין שירותינו"… אז זה בסדר להגיד שיש קשר בין נטיותיו והגאווה שבהימצאו במפלגת הימין אבל כשהוא מצביע נגד חוק הפונדקאות אז הקהילה לא צריכה לצפות ממנו לכלום. הוא כאחד האדם…. בעייתי מאד. בגללו ימשיכו הלהטב'ים לשלם הון תועפות חסר פרופורציות עבור פונדקאות. הוא יכול לשלם כזה סכום אבל אחרים צריכים משכנתא. אם אתה לא רואה את סיבת הכעס ואפילו השנאה אתה מיתמם.
הוקרץ, הוא ביטוי נאלח המלמד עליך ועד כמה אין ערך לכל מה שאתה אומר. כל הזמן עוסק בהפצת קונספירציות חסרי שחר ומטומטמות.
מפעם לפעם אנשי ימין מגלים משהו מפתיע- אנשי שמאל הם בני אדם, בדיוק כמותם. עם אותן הטיות קוגניטיביות ו'פגמים' אנושיים.
זה לא שהשמאל טוען לצדק מוחלט יותר מהימין- שניהם בטוחים שהם צודקים. וקשה להם לראות מישהו ש'עורק' או חבר קהילה מופלית שמקדם שמרנות.
לא מצליח להבין את הערך של הטקסט הזה ולמה מישהו טרח ועמל לכתוב משהו כל כך מובן מאליו.
העניין הוא שלא משנה מי אתה: מאנשי מרץ ועד האיחוד הלאומי, קשה לאנשים הרבה יותר עם מי שבוחר להיות מימינם מאשר עם מי שבוחר להיות משמאלם. על אחת כמה וכמה כשהוא עולה לעמדת כח. ועוד יותר כשיש לו רקע שגורם לבחירה האידיאולוגית שלו לערער את השקפת העולם שלך.
מניסיוני האנשים הסובלניים ביותר במדינה, אלה שיש להם מרחב הלגיטימציה הרחב ביותר, תמיד מתויגים כ״ימין קיצוני״(אך לא כל הימין הקיצוני כאלה).
לפני מה יש לו להתקפל? הוא חסר סמכויות כשר משפטים בממשלת מעבר.
אמיר לוי יקר.
ללא ספק, דבריך אמיתיים. אך הצגת רק קומץ מוך שפלות השמאל.
ברגע בו חבר השמאל אל אויבי ישראל, עם תנועות כמו "שלום-עכשיו" "מצפן" "מפקדים למען בטחון ישראל" ועוד תנועות קיקיוניות, ומולן תנועה אדירת-ממדים ותקציבים "הקרן לישראל חדשה".
מרגע זה אין לתנועות אלו חלק ונחלה בעם ישראל, רק משום שהם הוציאו את עצמם מן הציבור.
ואם לא הם הכריזו על יציאתם, אני אכריז תמיד:
מי שמסייע לאויבי. הוא אויבי !!!
אין קשר בין הארגון מפקדים למען ביטחון ישראל לבין שאר הארגונים שהזכרת. ואם מפקדי צה"ל מנויים בן אויבך, אתה נמצא בבעיה גדולה.
הפיכת המושג עצמאות בית המשפט
עצמאות בית המשפט לשיטת השמאל ובית המשפט פרושו שבית המשפט עצמאי להתערב בעצמאות שתי הרשויות האחרות. לפי אותה השיטה מערכת בתי המשפט משוחררת מלרצות כוחות פוליטיים של הימין אלא שבפועל מערכת בתי המשפט איננה משוחררת כל עיקר מלרצות את כוחות השמאל. זו מערכת הנהנית מאמון המיעוט השמאלני הקיצוני וכלל לא מרוב הציבור. לציבור בכללותו אין אמון במערכת זו! בית המשפט אינו אמור להיות "משוחרר מהמערכת הפוליטית" מהטעם שהוא אינו אמור לעסוק בנושאים פוליטיים. ואין זה "למרות ההסתה שמנהלים נגדנה" אלא בשל ההסתה של כוחות פוליטיים – בעלי בריתם בשמאל. בית המשפט מתערב בכל הנושאים לא לו ובעבודת שתי הרשויות האחרות לכך הוא קורא "עצמאות". דומה הדבר כאילו הרשויות האחרות בשם עצמאות יתערבו בפסיקות בית המשפט. חוק כבוד האדם וחרותו עד כה לא נתן שום הגנה על המיעוט של תושבי דרום תל אביב ובעיקר לא על מתדיינים בבית המשפט.
אמיר אוחנה לא רלוונטי
מינו אותו זמנית עד הרכבת הממשלה הבאה כשמראש הצהירו שהוא לא יקבל את התפקיד באופן קבוע
המינוי שלו הוא כדי להראות כמה אנחנו "ליברלים" ומתקדמים, אבל ת'כלס חוץ מלשאת בתואר המכובד, הוא לא יוכל להוביל שום רפורמה ושום מדיניות חדשה
ואגב בדיוק להיפך ממה שטוען הכותב – זה שתוקפים אותו על העמדות שלו ולא עושים לו הנחה רק בגלל שהוא להט"ב, זה דווקא מראה על יושר אידאולוגי
על הולדת הבן / ברטולד ברכט
משפחות, כשנולד להן בן,
רוצות שיהיה אינטליגנטי.
אני שהאינטליגנטיות
החריבה לי את חיי
יכול רק לקוות, שבני
יתגלה בבוא-הימים
כחסר-ידע, עצל-דעת.
או-אז יהיו לו חיים שקטים
של שר בממשלה.
תרגום: ה. בנימין
מתוך: גלות המשוררים / הוצאת הקיבוץ המאוחד
אחד מתלמידיו של הרבי מקוצק היה ידוע כשקדן גדול: לא היה רגע פנוי שבו הוא לא מעיין בספר. באחד הימים ניגש אדם לרבי מקוצק ושיבח אותו על תלמידו השקדן המופלג. הנהן הרב בראשו, ולאחר כמה רגעים יצא מחדרו ופנה אל תלמידו השקדן בנזיפה: "אם ראשך יהיה מונח כל הזמן בין הספרים, מתי תזכה באמת להיות נמנה עם אותם אנשים שלומדים?"
יש לברטולד ברכט שירים נפלאים.
דוקא השיר הזה לא נמנה עליהם.
כותב הכתבה שוב מתמם.. אוחנה נתמנה לשר מסיבה אחת.. בגלל הנאמנות לנתניהו.. והוא גם בונה עליו שיעזור לו לחלץ אותו מהכלא.. הומו או לא הומו..
אין פה עניין של שמאל אן ימין..
הרי זה ברור כשמש..
התקינות הפוליטית של השמאל מסוכנת לא פחות מאידאולוגיות ה״עבר״ של סוציאליזם וקומוניזם. אם פעם השיוך ה״קדוש״ היה מעמדי, היום הוא כל קבוצה מגדרית אם מינית או גזעית. אותה גברת בשינוי אדרת . המסוכן מכל הוא ״group think" – ותביעות המשמעת הרעיונית הנובעות מכך.
הסכנה היא אמיתית אם כי פחות בישראל והיא פושטת בכל המערב, כולל ארה״ב. שם התופעה מפחידה ממש: אנשים שחורגים מקבוצות השיוך המיועדות להם ע״י השמאל (דמוקרטים), ומעזים להרים קול, נזרקים ממקומות עבודה, מאוניברסיאטות, ומבויישים בפומבי. בדיוק כמו בזמן המהפכה התרבותית בסין, בתקופת שלטונו של מאו. זהו אותו שמאל שטוען לחופש דיבור לעצמו ולא לאחרים. אם ייאבד חופש הדיבור והדעה, ילך לאבדון אחד מערכי היסוד של המערב. קול לימין הוא קול להצלת הציביליזציה המערבית: לא פחות מכך.
אמיר, גם בעיני הימין מי שאינו ימני הוא בוגד. והם צורחים זאת בגרון מלא בכל הזדמנות. ולכן, הפוסל-במומו פוסל. אמיר אוחנה זכאי לבוז "בזכות" בגידתו בקהילה. כשרוצה ביבי להתהדר בנוצות "השר ההומוסקסואל שבין שירותינו. תראו כמה ליברלים אנחנו"… אז זה בסדר להגיד שיש קשר בין נטיותיו המיניות לבין הימצאו במפלגת הימין אבל כשהוא מצביע נגד חוק הפונדקאות אז הקהילה לא צריכה לצפות ממנו לכלום? הוא כאחד האדם? בעייתי מאד. בגללו ימשיכו הלהטב'ים לשלם הון תועפות חסר פרופורציות עבור פונדקאות. הוא יכול לשלם כזה סכום אבל אחרים צריכים משכנתא. אם אתה לא רואה את סיבת הכעס העצום אתה מיתמם. אבל היי, מה אפשר לצפות מחשיבה מגמתית של אנשי ימין שבנשימה פשיסטית אחת בטוחים שהמציאות את חופש הביטוי.
אמיר, לשמאל יש הרבה קלישאות שחוקות, אבל גם לך. למדת לכתוב כמו דוברי ביבי בביביתון.
אתה לא תורם כלום לשיח רציני ומגלה יכולת ימנית נפלאה תמיד להפוך את היוצרות.
אמיר אוחנה ראוי לכל תפקיד ואין לי שום בעיה שדעותיו שונות מדעותי. אבל בחייך, אל תנסה להתחמק מהמציאות והאמת הפשוטה: הליקוקים וההגנות על ביבי הביאו את המינוי הזה. ביבי כל כך שקוף ולא מתוחכם שזה זועק לשמיים. ואנחנו הקוראים, משמאל ומימין – איננו מטומטמים.
כן, אנחנו יודעים: מי שמעיז להיות מרוצה מההישגים המדהימים של ביבי בחיזוק מדינת ישראל ובשגשוגה חייב להיות אחד מאלה: בבון, סוגד לביבי, מושחת, מחפש תירוצים, גזען, מנשק מזוזות, אוסף קמעות ומשתטח על קברות צדיקים. כה אמרו האליל שלכם המגרבז ולהקת שדרני הטלוויזיה המלקקים לגנץ וללפיד ומחפים על גבי אשכנזי ועל תמר זנדברג.
אבל זו בדיוק הבעיה, חסר הספקנות המחשבתי המתבטא בשמאל בבטויים מוחלטים כמו ״זה ברור כשמש״ מעיד על טמטום הנובע מקבעון מחשבתי.
רגעי שפל או לא, השמאל לא יוותר בקלות על מאחזים שתפס בממשל, ולא משנה איך תפס בדרך דמוקרטית או לא, להם דמוקרטיה משלהם ורק בשבילם. הם ואפסם, ונגד אפסים שכמונו יאבקו עד טיפת דמם האחרונה בלי בג"ץ ובלי בצלם…….סליחה עם בג"ץ.
יכול להיות שעכשיו השמאל יתחיל להשתחרר מפוליטיקת הזהויות וישפוט אנשים לפי דעותיהם. כך שאמיר אוחנה ייפסל בגלל דעותיו למרות שהואט משתייך לקבוצה המועדפת שלהם.
מי שדווקא אימץ את עקרונות פוליטיקת הזהויות הוא נתניהו שמינה את אוחנה לשר בגלל היותו הומוסקסואל ולא בגלל דעותיו (כידוע, נתניהו לא מתעניין בדעותיהם של חברי מפלגתו- כל עוד הם מצביעים כפי שהוא מורה להם לעשות).
נתניהו ביצע את המינוי הזה (אחרי פיטורין מכוערים של בנט ושקד) כדי לקרוץ לשמאל וגם כדי לתת מכה לסמוטריץ' ולא בגלל שהוא צריך את אוחנה כשר משפטים.
חוץ מזה מנין לך שאמיר אוחנה לא יתקפל מול הלחץ משמאל?
גם על נתניהו אמרו שהוא ערכי וישר ולא יתקפל מול הלחץ משמאל ובסוף גם הוא התחיל לפעול ברוח עקרונות הקרן לישראל חדשה והשמאל. אין סיבה שאוחנה לא ילך בעקבותיו, וגם אם לא- הוא בכל מקרה יהיה כנוע לנתניהו (כמו כל שרי הליכוד)- וזה בעצם אותו הדבר.
השפל הכי נורא הוא ההצטרפות של בנימין נתניהו למתקיפים. "החלטות בית המשפט מחייבות את כולם" הוא כתב בחשבון הטוויטר שלו במקום לענות למתקפה הפרועה של הפקידה חיות על שר המשפטים. על כך אסור שתהיה מחילה. הגיע זמנו של האיש ללכת והבחירות הקרבות הן ההזדמנות להפטר ממנו.
אפשר להחיל עליו את מה שנאמר על צ'מברליין בפרלמנט הבריטי לפני שהתפטר:
"You have sat too long here for any good you have been doing. In the name of God, go!"
מה לעשות שאתה נמצא במיעוט עלוב ומסכן. אפילו רחמים אתם כבר לא מעוררים, רק לעג וגיחוך
יש לאוחנה מזל שהוא הומו. אם הוא היה ״סתם״ אוחנה, הוא היה בעיני השמאל בבון פרימיטיבי וטיפש כמו כל המזרחיים (הגזעניים), כך שאני מניח שזשיפור מסויים.