ארה"ב: עיתונאי הותקף באלימות קשה בזמן שסיקר הפגנה של 'אנטיפה'

היו זמנים בהם משמעותו של המושג "אנטי-פשיזם" הייתה בדיוק מה שהוא. אנשים שבאמת התנגדו לפשיזם קראו לעצמם "אנטי-פשיסטים", אבל בימינו המושג הזה אומר דבר אחר לחלוטין. ההגדרה ל"פשיסט" הפכה כה מעורפלת מרוב שימוש יתר, וכך גם המושג "אנטי-פשיסט" החל להשתנות. יתכן כי זה נראה כמו עניין תיאורטי, אבל למרבה הצער הוא מעודד סלחנות כלפי מקרים מזוויעים כמו זה שהתרחש במרכז העיר פורטלנד אתמול.

במשך תקופה ארוכה, חברי הארגון 'אנטיפה' המגדירים את עצמם כ"אנטי-פשיסטים" חיפשו אחר סיבות דמיוניות לערוך הפגנות בעיר. בפועל מדובר פחות באסיפות מחאה ויותר בקרנבל של אי-ציות אזרחי, אלימות והפחדה.

המשטרה המקומית העניקה למעשה ל'אנטיפה' כרטיס חופשי לעשות בעיר כרצונם, אך התקשורת המרכזית בארה"ב לא ששה לדווח על הסיפור. בין העיתונאים המעטים שהתעניינו בסיבות לכך שמרכז העיר נחסם שוב ושוב על ידי אותן קבוצות פעילים היה הכתב הצעיר אנדי נו, שלמרות שזכה לאיומים רבים מצד הארגון הגיע גם אתמול לכסות את האירועים בפורטלנד.

בפעם הזו, חברי 'אנטיפה' הלכו רחוק יותר מאי פעם, כאשר כמה מהם החלו לתקוף את נו, גנבו את הציוד שלו והכו שוב ושוב בפניו עם כלי נשק שונים. על פי החשד, הם המשיכו והשליכו עליו חומרים כימיים שונים והובילו לאשפוזו בבית החולים עם כוויות וחשש לדימום תוך-מוחי. ככל הנראה, משטרת פורטלנד שבעבר קיבלה הוראה מראש העיר טד וילר שלא להתערב בהפגנות האלימות, שוב עמדה מנגד ואפשרה לכך לקרות.

הפשיסטים האמיתיים

יש כאן כמה נקודות ראויות לציון. ראשית, העוסקים במקצוע העיתונות תמיד הצטיינו בטפיחה עצמית על השכם. בכל פעם שקריין חדשות שולי זוכה לכמה מילות ביקורת, מיד נכנסת התעשייה לכולה למצב של "מלחמה כוללת נגד התקשורת" ומתחילה לחלק עיטורי עוז לחבריה המותקפים כביכול.

אבל ביום שבת בפורטלנד, העיתונות הייתה באמת תחת מתקפה בצורת כנופיה מאורגנת ששמה על הכוונת אדם שניסה לבצע את עבודתו, עבודה שמרבית כלי התקשורת נכשלים בה בגדול. אם העיתונאים באמת היו מעוניינים להציג הפגנת סולידריות עם עמית שהותקף, זו הייתה יכולה להיות הזדמנות מצויינת. אבל לא כך קרה.

ההתקפה על נו. צילום: Jim Ryan, Twitter

שנית, כל מי שעדיין קיים בו ספק לגבי מי הם הפשיסטים ומי הם ה"אנטי-פשיסטים", חייב לצפות בתיעוד התקיפה של נו ולשאול את עצמו כמה שאלות קשות. האם הפשיסט הוא מי שמנסה לדווח על המציאות מהשטח, או שמא הם הבריונים שחובשים מסכות באמצע היום בליבה של עיר אמריקנית ומבצעים התקפה קבוצתית על עיתונאי?

כמובן שישנים כאלה שחושבים אחרת. על פי סי.ג'יי. וורלמן, עיתונאי שעיקר עבודתו היא דיווחים מהמזרח התיכון עבור כלי תקשורת שונים, היה זה דווקא נו שצריך לתת דין וחשבון על האירוע בו הוא הותקף. על פי הכתב המבולבל, אנדי נו (במקרה גם בן למהגרים אסייתים וחבר בקהילת הלהט"ב) הוא זה שביצע "מעשה אלים של עליונות לבנה" בניסיון לתעד את ההפגנה.

אם תהיתם מדוע יש כל כך הרבה הגדרות במשפט אחד חסר אלגנטיות, זה מפני שוולרמן מנסה להצדיק את מעשה האלימות האמיתי על ידי האשמה מגוחכת של הקורבן, היחיד בספור הזה שהיה לא אלים והותקף בעצמו באלימות.

היסטריה בשמאל

ציוציו של וולרמן על האירוע ותגובות דומות של אחרים מספקים לנו חלון אל תופעה חברתית קיצונית ומטורללת במיוחד, אך יש בה גם משום המשך הגיוני של ההיסטריה שאחזה בחלקים של השמאל האמריקני בשנים האחרונות. כאשר אתה מספר כל העת לאנשים שהנה עוד רגע הפשיסטים מגיעים, חלק מהם יתחילו להאמין לך. אחרים פשוט ישתמשו בכך כתירוץ לצאת ולבלות את יומם בתקיפה אלימה תחת האצטלה של מעשים טובים.

In the ER. pic.twitter.com/spe5N4nzVl

— Andy Ngô 🏳️‍🌈 (@MrAndyNgo) June 29, 2019

אני בטוח שמשטרת פורטלנד תספק עוד שלל תירוצים לכך שהיא נכשלת שוב ושוב בהגנה על העיר ותושביה. אני בטוח גם שרוב העיתונאים ימשיכו להעמיד פנים שהפגנות אלימות בערי ארה"ב הן לא דבר ששווה להתמקד בו. אבל הלקח האמיתי מיום שבת הוא שכל מי שמתעניין בהתנגדות אמיתית לפשיזם צריך מעתה לכוון את חיציו אל ארגונים כמו 'אנטיפה'. אלה הם האנשים שבימינו מתנהגים כפשיסטים יותר מכל אחד אחר והגיע הזמן שיזכו ליחס בהתאם, גם מצד רשויות החוק וגם מצד החברה האזרחית כולה.

דאגלס מאריי הוא מחברו של הספר “המוות המוזר של אירופה“. הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.