המחאה נגד ההתערבות הרוסית מוכיחה כי למרות שנים ארוכות של לוחמה דיפלומטית מצד פוטין, אזרחי גיאורגיה עדיין מחויבים להגנה על עצמאותם
טיבילסי, גיאורגיה – בזמן שהקהל הגדול פוצח בשירת ההמנון הלאומי, אלפי מכשירי טלפון מאירים את חזית בניין הפרלמנט; שלטים גסים ברוסית ומנומסים יותר באנגלית מכוונים אל נשיא רוסיה ולדימיר פוטין; המפגינים חובשים רטיות, כמחווה לשני בני אדם שאיבדו את עינם בהתנגשות האלימה עם כוחות הממשלה ב-20 ביוני. מספר ימים חלפו מאז, אך הגיאורגים עדיין מוחים בעיר הבירה, אות לחוסר שביעות הרצון שנותר ללא פתרון.
הטריגר הראשון שהוביל לפרוץ המחאה היה כאשר חבר הפרלמנט הרוסי סרגיי גברילוב הגיע לבית הנבחרים בגיאורגיה ונשא שם נאום כשהוא ישוב בכיסאו של יו"ר הפרלמנט. באותו ערב, קהל גדול התאסף למרגלות הבניין והביע את זעמו. כאשר קבוצה של מפגינים פרצה את מחסום המשטרה וניסתה להיכנס למבנה, העניינים הפכו לאלימים. כוחות הביטחון השתמשו בגז מדמיע ובקליעי פלסטיק כדי לפזר את הקהל, וכשהבוקר עלה נרשמו 240 בני אדם מאושפזים בבתי החולים.
התגובה הבלתי-מידתית הזו מצד הממשלה הכתה רבים בהלם, אך היא אינה הסיבה היחידה בגינה אנשים ממשיכים לצאת לרחובות. ברמה הבסיסית ביותר, רבים חשים כיום שהשאיפה הלאומית הגיאורגית העמוקה ביותר – להצטרף למערב ולהישאר חברה פתוחה ודמוקרטית – נמצאת כיום בסכנה.
הקשר הרוסי
עצם העובדה שאדם כמו גברילוב הוזמן לטביליסי יכולה לשמש כעדות לכך שמפלגת השלטון 'החלום הגיאורגי' מובילה במשך זמן מה מדיניות של הערכות מחדש מול רוסיה של פוטין, למרות הבטחותיה לנקוט בקו פרו-מערבי. כניסתם לפרלמנט של מספר נבחרים פרו-רוסיים ב-2016 רק חיקה את הרושם הזה.
לאחר עליית המפלגה לשלטון בשנת 2012, רוסיה הסירה חלק מהסנקציות שהוטלו על ייבוא מוצרים מגיאורגיה. התוצאה הייתה נסיקה בייצוא שהגיע עד 400 מיליון דולר, ועלייה גדולה גם בכמות התיירים הרוסיים המבקרים במדינה שחלק גדול מכלכלתה מתבסס על תיירות.
למרות שהתפתחויות אלה היו חיוביות עבור מרבית האזרחים, הקשרים הכלכליים המתהדקים עם רוסיה אפשרו לקרמלין להפעיל מנופי לחץ על גיאורגיה, והפכו את האיום הרוסי למוחשי יותר.
בתוך כך, גם ארגוני תרבות רוסיים צצו בהמוניהם בגיאורגיה, והכריזו על מטרתם כ"שימור ערכים מסורתיים", או בתרגום לשפתו של פוטין – ערכים אנטי-מערביים. לכמה מאותם מוסדות, כמו למשל "המרכז הגיאורגי-רוסי על שם פרימקוב", קשרים לארגונים קיצוניים המארגנים בקביעות הפגנות נגד שלל נושאים, החל ממועדוני לילה ועד למצעדי גאווה. גם הכנסייה האורתודוקסית הגיאורגית, למרות שבאופן פומבי הביעה תמיכה בהשתלבות במערב, מחזיקה בקשרים רבים לארגונים רוסיים.
מנהיג מפלגת האופוזיציה גיגה בוקריה סיפר לי ש'החלום הגיאורגי' "הפכה קבוצות ימין קיצוני ללגיטימיות", וביצעה "דמוניזציה" ליריביה תומכי המערב. ההשפעה הרוסית הגוברת מהווה גורם לתסכול בקרב רבים, שעדיין זוכרים את מלחמת 2008. מפגין אחד אמר לי שהוא נמצא כאן כדי להזכיר למפלגת השלטון כי "רוסיה פועלת בתוקפנות נגד גיאורגיה". הוא החזיק שלט עליו מפת המדינה, ועל ראשו חבש רטייה.
קפאון כלכלי ופוליטי
סיבה נוספת למתיחות היא חוסר שביעות רצון הולך וגובר מהמערכת הפוליטית בגיאורגיה. השילוב בין שיטת בחירות של ייצוג פרופורציונלי לבין תפיסת שלטון הרוב העניק למפלגת 'החלום הגיאורגי' רוב בפרלמנט למרות שזכתה רק ב-49 אחוזים מהקולות. המפלגה עצמה היא מפעל של איש אחד, בידזינה איוואנישווילי, האיש העשיר במדינה וראש הממשלה לשעבר. כיאה לאוליגרך אמיתי, איוואנישווילי מחזיק במרבית אמצעי התקשורת והקהילה העסקית בנוסף להיותו מנהיג המפלגה, ושלטים רבים בהפגנות כוונו נגד שליטתו בפוליטיקה המקומית.
החשש מפני הפיכתה של גיאורגיה למדינה של מפלגה אחת הביא את המוחים לדרוש שינוי בשיטת הבחירות. במפלגת השלטון הודיעו כי הם מסכימים לכך, אם כי היה ברור שההודעה מגיעה לא מפי ראש הממשלה ממוקה בחטדזה אלא מאיוואנישווילי עצמו. איש האופוזיציה בוקריה אמר כי המפלגה "מנסה ליצור מונופול על הזירה הפוליטית תחת מנהיג בלתי־רשמי אחד: איוואנישווילי".
באופן כללי יותר, ישנה במדינה תחושה של קפאון כלכלי ופוליטי. תמרה ארוולדזה בת ה-20, אחת ממארגני ההפגנות, הסבירה לי כי "אנשים מתקשים יותר ויותר, הם לא רואים אפשרות לשגשוג באופן הוגן תחת הממשלה הזו".
צעירים אחרים שהשתתפו במחאה התלוננו על מחסור באפשרויות פרנסה ומערכת חינוך גרועה הגורמים לגיאורגים רבים לעבור ללמוד במדינות אחרות ולהישאר שם. אחד המפגינים אמר שרצה לעבוד בגיאורגיה לאחר שסיים את לימודיו אך קיבל הצעות עבודה "מצחיקות". במקום זאת, הוא יעבור לוושינגטון החל מספטמבר.
חלק גדול מהכלכלה מורכב מתשלומים מחו"ל, בעיקר מרוסיה, ופרויקטים רבים תקועים. דוגמה בולטת לחוסר היעילות הממשלתית היא העיכוב בבניית הנמל בעיר אנקליה, פרויקט אותו הגדיר מזכיר המדינה האמריקני מייק פופמאו כחשוב ביותר מבחינה אסטרטגית. נמל במים עמוקים יאפשר לצבא הגיאורגי להצטייד בספינות גדולות יותר, יחזק את עצמאותה הביטחונית, ויפחית את התלות הכלכלית ברוסיה. יש כאלה המעריכים כי העיכוב בבנייה נובע מלחץ רוסי.
הדרך מערבה
ההפגנות המתמשכות יצרו משבר עבור מפלגת השלטון, אך גם הראו את כוחה של החברה האזרחית בגיאורגיה. גם נשיא רוסיה פוטין זיהה את הסכנה שבמחאה והגיב על ידי איסור של טיסות לגיאורגיה החל מהשבוע הבא וסנקציות על ייבוא מוצרים, בעיקר בקבוקי ייןף להגברת הלחץ הכלכלי. מנגד, אזרחים גיאורגים פתחו בקמפיין ברשתות החברתיות במטרה לשכנע תיירים להגיע למדינה, במקום התיירים הרוסים.
למרות התפטרותו של יו"ר הפרלמנט לאחר פרשת גברילוב, המפגינים אומרים כי הם ימשיכו במחאה כל עוד שר הפנים גיורגי גאקריה, הנתפס כאחראי לאלימות המשטרה, יישאר בתפקידו. גם אמריקנים צריכים ללמוד לקח מהסיפור: ההתפרצות הפתאומית של זעם ציבורי מראה כי למרות שנים ארוכות של לוחמה דיפלומטית ותודעתית מצד פוטין, אזרחי גיאורגיה עדיין מחויבים להגנה על עצמאות מדינתם ועל המשך דרכה מערבה. עלינו לעשות ככל שביכולתנו לסייע להם להמשיך במאמץ.
ממשל טראמפ צריך לקדם את קבלתה של גיאורגיה לנאט"ו, והאיחוד האירופי צריך להגביר את המאמצים להקמת רשת קשרי מסחר בין גיאורגיה לשאר מדינות היבשת. חשבתם על חופשה בקרוב? מומלץ לכם לבקר בגיאורגיה, או לפחות לרכוש בקבוק יין מתוצרתה. האם יש דרך טובה יותר לחגוג את העמידה האמיצה מול הבריונות הרוסית?
הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.
גיאורגים אנטי-רוסים מפגינים נגד הממשלה שלהם, שהיא גם אנטי-רוסית. ובהכל אשם פוטין.
"גיאורגיה עומדת באומץ מול פוטין, המערב צריך לעמוד לצידה…." כמה פאתוס נמצא בכותרת אחת שמשקפת בצורה יפה את תוכן הכתבה שלה. עוד רגע בכיתי, אבל לא.
לענייננו, בואו נבחן את האירועים.
"הטריגר הראשון שהוביל לפרוץ המחאה היה כאשר חבר הפרלמנט הרוסי סרגיי גברילוב הגיע לבית הנבחרים בגיאורגיה ונשא שם נאום כשהוא ישוב בכיסאו של יו”ר הפרלמנט."
– להזכירכם, למרות שיש סכסוך טריטוריאלי בין הבדלנים והצבא הרוסי לבין הגיאורגים, אין מצב של מלחמה בין גיאורגיה לבין רוסיה. אין יחסים דיפלומטיים ישירים, זה נכון. אבל מבחינה חוקית אין מניעה שרוסים ייכנסו לגיאורגיה בתור מבקרים ותיירים ו-VICE VERSA. עכשיו מגיע חבר פרלמנט רוסי, שהזמינו אותו כנראה אזרחים גיאורגיים, ושימו לב, הפלא ופלא, הוא לא בא רכוב על טנק! ולא הוצנח מאווירון של פוטין! הוא הוזמן.
זאת הייתה בחירה מודעת של כמה גיאורגים בעלי אג'נדה מסויימת לעשות מזה עניין. הרי כשאנואר סאדאת הגיע לנאום ב-1977 בכנסת ו-עדיין לא היה שלום מבחינה חוקית- הכל עבר בסדר! אף אחד בארץ לא עשה מזה עניין. ובואו נזכר, 4 שנים לפני הייתה מלחמת יום הכיפורים שבה ישראל איבדה יותר מ-2000 טובי בניה ובנותיה. ולכאורה היו לישראלים כל הסיבות למחות ולהתפרע כנגד הביקור.
"באותו ערב, קהל גדול התאסף למרגלות הבניין והביע את זעמו. כאשר קבוצה של מפגינים פרצה את מחסום המשטרה וניסתה להיכנס למבנה, העניינים הפכו לאלימים. כוחות הביטחון השתמשו בגז מדמיע ובקליעי פלסטיק כדי לפזר את הקהל, וכשהבוקר עלה נרשמו 240 בני אדם מאושפזים בבתי החולים."
טוב, זה כבר גובל בגלגול עיניים צדקני. בואו נחשוב על סצנריו דומה בארה"ב. מפגינים זועמים מסתערים על הקפיטול. מנסים לפרוץ לבניין ומתעמתים עם השוטרים. בואו נחשוב ביחד איך זה ייגמר. בוא תתארו לעצמכם מפגינים זועמים מול הכנסת, מנסים לפרוץ את הגדר ולהיכנס בכוח לבניין עצמו, אחרי שחצו את המדשאה. איך אתם חושבים שזה ייגמר? בטוח כמה חברה יגיעו למיון. גם אם המטרה והסיבה להפגנות היא סופר-מוצדקת!
"חלק גדול מהכלכלה מורכב מתשלומים מחו”ל, בעיקר מרוסיה, ופרויקטים רבים תקועים."- כדאי להיות ביחסים טובים עם השותף הכי גדול שלך מבחינה כלכלית, ושלטים גסים כנגד רוסיה לא תורמים למצב.
לא כדאי להצטרף לנאטו. יציפו אותה מהגרים
רוסיה לא מתערבת בגיאורגיה.
בשנות ה90, במהלך מלחמת האזרחים בגיאורגיה, המחוזות אבחזיה ודרום אוסטיה התנתקו מגיאורגיה והכריזו על עצמאותם. בלי קשר לרוסיה.
בשנת 2008, לאחר שנים של רגיעה, גיאורגיה החליטה לתקוף את המדינות החדשות על מנת להחזיר אותן לחיקה, ורוסיה באה להגנתן.
בעצם רוסיה הגנה עליהן מפני כיבוש גרוזיני והמערב תומך בנסיונות הכיבוש הגרוזינים רק מפני שהם גם נגד רוסיה.