הרבה לפני טראמפ, לי איאקוקה רצה להפוך את אמריקה לגדולה שוב

הרבה לפני דונלד טראמפ, לי איאקוקה רצה להפוך את אמריקה לגדולה שוב. המנכ"ל לשעבר של חברת קרייזלר נפטר לפני כשבוע בגיל 94, לאחר קריירה שהותירה חותם הרבה מעבר לתעשיית הרכב והפכה אותו לאייקון תרבותי. איאקוקה היה תומך גדול של תעשיית הייצור האמריקנית בכלל, קידם בלהט מדיניות של הטלת מכסים על ייבוא מאסיה, ואפילו שקל לרגע לרוץ לנשיאות בשנת 1988.

פיתוח דמותו ושמו כמותג היוותה מודל לריצה המוצלחת של דונלד טראמפ לנשיאות ב-2016, ונראה כי התמיכה הגדולה לה זכה איאקוקה בזמנו בשורות המפלגה הדמוקרטית הדגישה את הרצון הוותיק של שני הצדדים במפה הפוליטית לראות איש עסקים פופוליסט כנשיא.

לאחר קריירה מוצלחת בתעשיית הרכב, החל מהשקת הפורד מוסטנג בשנות השישים ועד למיניוואנים הפופולריים של קרייזלר בשנות השמונים, איאקוקה הפך לשם דבר ברמה הלאומית כאשר שכנע את הקונגרס בשנת 1979 לחלץ את קרייזלר מפשיטת רגל.

המהפך שחולל ביצרנית המכוניות (שגם הצליחה להחזיר את ההלוואות הפדרליות לפני הזמן) קיבע את מעמדו כאייקון אמריקני בארה"ב של שנות השמונים, תקופה שעמדה כולה בסימן התאוששות כלכלית. מהפסדים של 1.7 מיליארד דולר בשנת 1980, ארבע שנים לאחר מכן כבר רשמה החברה רווח של 2.4 מיליארד.

הביוגרפיה שפרסם באותה שנה ונשאה את שם משפחתו, חיזקה עוד יותר את מעמדו של המנהל המיתולוגי, והספר צעד בראש טבלת רבי המכר של ה'ניו-יורק טיימס' במשך 88 שבועות ברציפות, 37 יותר מספרו של טראמפ 'אומנות העסקה' שראה אור שלוש שנים לאחר מכן.

אחד הפרקים בספרו של איאקוקה נקרא “Making America Great Again”, ונראה שהוא היה יכול באותה מידה להיכתב בידי טראמפ. "אלמלא נפעל בקרוב, אנחנו עומדים לאבד גם תעשיית הפלדה וגם את תעשיית הרכב ליפן עד לשנת 2000", כתב והוסיף: "והגרוע מכל, זה יקרה ללא קרב".

האביר על הסוס

צבעוני, גס רוח לעתים, עם אגו גדול יותר מימת מישיגן, איאקוקה הצית את דמיונם של אמריקנים רבים עם סגנונו הישיר. הכתב הוותיק מדטרויט דורון לוין אומר כי איאקוקה, בדיוק כמו דמויות כטראמפ או רוס פרו, יצר את עצמו כמותג חוצה מגזרים ודעות פוליטיות.

"הם פופוליסטים", מסביר לוין. "אלה אנשים שיכולים לרוץ בכל אחת מהמפלגות, תלוי באיזו שנה יערכו הבחירות. טראמפ זיהה הזדמנות לרוץ ב-2016 נגד קלינטון, וגם איאקוקה שקל ברצינות להתמודד במפלגה הדמוקרטית ב-1988 נגד ג'ורג' בוש האב". בספרו 'מאחורי ההגה בקרייזלר' כתב לוין:

הוויכוח הציבורי בנושא הלוואות ממשלתיות לחברות עסקיות, תהליך ההבראה שעברה קרייזלר, ופרסום האוטוביוגרפיה של איאקוקה – כל אלו העניקו לדמותו מימד מיתי כצ'רצ'יל של הכלכלה האמריקנית. בשיא הפופולריות שלו, אנשים רבים האמינו כי לא רק שאיאקוקה מחזיק בפתרונות לבעיות הכלכליות של אמריקה, אלא שהוא צריך להנהיג את המדינה כנשיא"

קריאתו של איאקוקה למדיניות תעשייה לאומית בסגנון טראמפ ב-1988 התאימה באופן מושלם לדור ההוא של הדמוקרטים. בסיס כוחה של המפלגה היה נטוע במערב התיכון, ופוליטיקאים שצמחו בזכות ועדי העובדים כמו ג'ון דינגל ודיק גפהארדט צברו עוצמה רבה.

כותרות העיתונים ומהדורות החדשות בטלוויזיה בראשית שנות השמונים היו מלאות בתמונות עצובות של מפעלים נטושים ברחבי המערב התיכון. השותפות שרקח איאקוקה עם הדרגים הגבוהים בוושינגטון כדי להציל את קרייזלר, העניקה לדמוקרטים את האביר על הסוס הלבן, זה שילחם נגד המדיניות הכלכלית הרפובליקנית של רייגן. תומכי המפלגה הדמוקרטית בתקשורת אימצו את קריאתו של איאקוקה למדיניות אחרת.

"חשובה ככל שתהיה, תעשיית ההיי-טק לעולם לא תוכל להעסיק את מספר האנשים שדרושים לייצור המוצרים הבסיסיים", כתב אז. "במילים אחרות, המדינה שלנו זקוקה למדיניות תעשייתית רציונלית. ממשלות בכל העולם מתכננות, חוץ מזו שלנו…אנחנו המדינה המתקדמת היחידה בעולם ללא מדיניות תעשייתית".

שאפתנות וטירוף

אם הרשע האולטימטיבי עובר טראמפ היא סין, עבור לי איאקוקה הייתה זו יפן. הוא הזהיר מפני האיום שהציבה המדינה האסייתית לתעשייה בארה"ב, ודחף ללא הרף להטיל מכסות על ייבוא ממנה. "אנשים קוראים לי פרוטקציונסיט, אבל למעשה אני בעד שוק חופשי", אמר בנאום במועדון הכלכלי של דטרויט שנים לאחר מכן. "אני מבקש להגן על הסחר החופשי, והדרך לעשות זאת היא לפעול נגד אלה שלא מאמינים בו".

למרות שזכה לתוצאות נאות בסקרים, איאקוקה מעולם לא עשה את הקפיצה אל המגרש הפוליטי. "מזמן הגעתי למסקנה שכדי לרוץ לנשיאות אתה צריך להיות אדם שאפתן יתר על המידה או פשוט מטורף", כתב. אז היכן היה לי איאקוקה משתלב בנוף הפוליטי של ימינו? קשה לדעת. בדומה לטראמפ, שהמדיניות העסקית שלו דוחה ומושכת בו זמנית שמרנים, גם איאקוקה היה קשה להגדרה מדויקת.

לאחר שפרש מקרייזלר ב-1990, הוא סייע להקים חברה לייצור רכבים חשמליים, שהייתה מחלוצות בתחום האופניים החשמליים שכה נפוצים כיום ואהודים בידי דמוקרטים בשל יעילותם הסביבתית. מנגד, איאקוקה היה כנראה נרתע מאוד ממנהיגים דמוקרטיים כמו ננסי פלוסי או הנרי ווקסמן, מאחוריהם עומדים תרומות נדיבות של טייקוני עמק הסיליקון, או מתוכניות להצלת העולם דרך אנרגיה ירוקה, אולי הדבר הרחוק ביותר מתפיסתו התעשייתית.

למרות כל זאת, נראה שהמשיכה לדמויות מפורסמות וגדולות מהחיים לא השתנתה. דונלד טראמפ הוא כיום הנשיא, וסקרים רבים מעניקים לאופרה ווינפרי יתרון על פניו בהתמודדות ישירה.

הנריי פיין הוא מבקר רכבים עבור עיתון 'Detroit News'. הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.