מעצר חוקרת צרפתית בטהרן מגביר את המתיחות בין איראן למערב

ב-15 ביולי משמרות המהפכה הודיעו על מעצרה בטהרן של החוקרת הצרפתייה ממוצא איראני פריבא עאדלחה והאשימו אותה בריגול. נשיא צרפת עמונאל מאקרון דרש הבהרות בנוגע למצבה וכן דרש לאפשר לה להיפגש עם נציגי הקונסוליה הצרפתית. התקרית הלא נעימה הזאת מתרחשת על רקע המתיחות הגוברת בין איראן למערב והיא מבליטה את המאבקים בין הכוחות השונים בקרב המשטר האיראני.

ראשית כל יש לציין כי ההתנהגות האיראנית רחוקה מלהיות פתאומית ובלתי צפויה, אלא חלק מתסריט שהתרחש כבר כמה פעמים בעבר. הסיפור המפורסם ביותר הוא מעצרה של המורה לצרפתית קלוטילד רייס שנעצרה בטהרן בשנת 2009, והרשויות טענו אז כי תמונות שצילמה במהלך הפגנות נגד המשטר הן ראיות לריגול. נשוב בהמשך לסיפור זה הן מפני שהוא קשור בצרפת והן מפני שהוא ממחיש דפוס פעולה מסודר.

המעצר מעורר תמיהה גם בשל התנהגותה של החוקרת עצמה. פריבא עאדלחה עומדת בראש כמה מוסדות מחקר בצרפת ונחשבת לאחת מהחוקרות הידועות של איראן. שמה מככב כמעט בכל ספר חדש על איראן שיוצא לאור בצרפת, וידיעותיה על החברה האיראנית מופלגות ועמוקות. עאדלחה מרבה לדבר על נשים באיראן אך עם זאת חשוב להדגיש שפעילותה מתמקדת במחקר ולא באקטיביזם פוליטי, והיא רחוקה מלהיות פעילה נגד המשטר האיראני. יתכן שדווקא עובדה זו תרמה לשאננותה.

החוקרת תמכה בהסכם הגרעין שנחתם ב-2015, ובהופעותיה בתקשורת הצרפתית חזתה עתיד מזהיר לכלכלה האיראנית ועודדה חברות צרפתיות להשקיע בה. היא דיברה בהתלהבות על הנוער האיראני הכמה לפתיחות ולמגע עם המערב. כל הפרטים שעאדלחה מדגישה במחקריה הם נכונים, אך הבעיה מתבטאת בכך שהיא איבדה את ההבחנה בין עיקר לטפל, או שמרוב אמפתיה לחברה האיראנית שכחה את הדברים הלא נעימים.

אי אפשר למשל לדבר על כלכלה איראנית מבלי להזכיר את השחיתות הפושה והעדר מוחלט של מנהל תקין. כמו כן, אי אפשר להתעלם מהעובדה שאנשי משמרות המהפכה שולטים על כמעט ממחצית הפעילות הכלכלית במדינה, ועל קרנות עתק בשליטתו של המנהיג עלי ח׳אמנאי. בתנאים אלה, בנוסף להעדר הגנה על משקיעים זרים, מלכתחילה לא הייתה סיבה לאופטימיות כמו זו של עאדלחה. למרות היותה חברה מורכבת ומגוונת, איראן הייתה ונשארה מדינה מאוד לא נוחה עבור מערביים והסכנה למעצר שרירותי קיימת באופן תמידי.

מה איראן רוצה?

למרות שבחיה של החוקרת לנוער הליברלי ולפמיניסטיות באיראן, לא הם אלה אשר מקבלים החלטות, ואפילו הנשיא חסן רוחאני לא יכול לנהל מדיניות שאינה מקובלת על ח׳אמנאי המאשר כל צעד. אמנם באיראן קיימת חברה אזרחית מפותחת, אך האמת הפשוטה היא שידיה כבולות לחלוטין. המשטר האיראני מחזיק בכוח רב ולעת עתה אין שום סימן שהוא נחלש או מתכוון להחליש את אחיזתו. באיראן קיימות גם מערכת פוליטית תוססת ועיתונות חופשית באופן יחסי אך עם זאת, שירותי הביטחון יכולים לעצור ולענות אסירים כאוות נפשם והגופים הממונים על ידי המנהיג, כמו גם המנהיג עצמו, לא נותנים דין וחשבון לאיש.

אז האם בכל זאת יש הגיון כלשהו, גם אם מעוות, במעצרה של פריבא עאדלחה? ייתכן שכן. ראשית כל, צריך להבין שמנגנוני הביטחון של הרפובליקה האסלאמית בדרך כלל לא טורחים ליידע גורמים אחרים בממשל על פעולותיהם. שנית, מאוד ייתכן שיש כאן מקרה של התנגשות בין שני הגיונות סותרים: ההיגיון המדיני השואף להציג את איראן באור חיובי כקורבן התוקפנות האמריקנית, ומאידך הגיון ״ביטחוני״ המנסה לסחוט את המערב. ברור שמבחינה דיפלומטית יש פה פגיעה בתדמיתה של איראן, אך מנגד צריך להזכיר כי אנשי הביטחון האיראנים רואים מרגלים בכל מקום, ודאי כאשר מדובר באזרחים מערביים דוברי פרסית.

מעצרה של פריבא עאדלחה מגיע כאמור על רקע מתיחות גוברת בין איראן לארצות הברית ולמערב. לאחרונה איראן השתלטה על מיכלית בריטית בתגובה למעצר מיכלית איראנית על ידי הצי הבריטי בגיברלטר, ולפני כן כוחות ההגנה האווירית של איראן הפילו כטב״מ אמריקני. מדינות מערב אירופה לא מצליחות לספק את איראן בשמירה על מסגרת הסכם הגרעין ובוודאי שאינן יכולות להסיר את הסנקציות האמריקניות. גם בדרום אמריקה נראה שמתגבשת חזית אנטי-איראנית בהובלת ארגנטינה וברזיל: ארגנטינה הכריזה על חיזבאללה ארגון טרור ובברזיל עוכבו שתי ספינות איראניות.

במהלך השנה האחרונה משטרת צרפת פשטה על כמה מרכזים שיעיים בצרפת שעסקו בהפצת התעמולה של חיזבאללה וכנראה בגיוס כספים לארגון הטרור בהכוונה איראנית, ומנגד בשנתיים האחרונות ניסו השירותים החשאיים של איראן להתנקש בחייהם של מנהיגי אופוזיציה גולים בכמה ארצות אירופה. היה זה סיכון גדול, משום שתפיסת הסוכנים על אדמת אירופה פגעה ביחסים עם אותן מדינות, דווקא בשעה בה איראן זקוקה יותר מכל לתמיכה מערבית.

איראן יכולה לסחוט את צרפת בכמה אופנים. היא הייתה רוצה לראות עשייה צרפתית נחרצת יותר נגד הסנקציות האמריקניות, וכמו כן יכולה לדרוש שחרור של סוכנים איראניים העצורים בצרפת. באותו מקרה של קלוטילד רייס לפני עשר שנים, צרפת שחררה את אחד הרוצחים של ראש הממשלה האיראני האחרון שאהפור בח׳תיאר שנרצח בפריז ב-1991, למרות הכחשות רשמיות לגבי השחרור.

הרבה מאוד תלוי גם בדרך הפעולה בה תבחר צרפת: האיראנים ככל הנראה ישחררו את עאדלחה אבל לא לפני שישפילו את צרפת ויסחטו ממנה מקסימום ויתורים אפשריים אותם תנסה צרפת לטשטש. אך אם צרפת תהיה נחושה שלא להיענות לסחטנות האיראנית, אסור לתת לפרשה לרדת מעל סדר היום וצריך לפעול כדי למקד תשומת לב תקשורתית בה. עם זאת, לא מן הנמנע שמשמרות המהפכה פשוט טעו בהערכה ועשו מעשה בזמן הלא נכון ובמקום הלא נכון. אם יתברר שעאדלחה נסעה לאיראן מיוזמתה שלה ולמרות כל האזהרות, לממשלת צרפת תהיה יותר גמישות בטיפול במקרה זה.

האיראנים דורשים מהאירופאים לפעול נגד הסנקציות האמריקניות אבל מתקשים להבין שבסופו של דבר מרחב הפעולה של אירופה הוא די מוגבל: לא מאקרון ולא מרקל יכולים לחייב חברות גדולות בצרפת וגרמניה לשתף פעולה עם איראן, על חשבון היחסים עם ארצות הברית.