לשכת עורכי הדין בשירות הטרור?

טארק ברגות שהורשע השבוע בתכנון וביצוע שורת פיגועי ירי, נעצר ונחקר בעבר בחשד להסתה אך המשיך לשמש כעו"ד. "התרענו אבל בלשכה לא פעלו נגדו מטעמים פוליטיים", טוענים עורכי דין

הכתובת הייתה על הקיר? טארק ברגות והנשק שנתפס ברשותו | פייסבוק, דוברות שב"כ

19.11.16: הנאשם התמקם…טען את הרובה וחיכה עד שכוחות הביטחון יעברו במקום…ירה כשלושה עשר כדורים לעבר שני ג'יפים משטרתיים

7.11.18: הנאשם הגיע לנקודת הירי, מחזיק ברשותו את הרובה. תצפת לעבר הכביש והמתין שאוטובוס ישראלי יעבור במקום…הנאשם כרע על ברכיו וירה כעשרים כדורים לעבר האוטובוס

שלהי 2018: הנאשם נטל את הרובה, ירד מהרכב וניגש לנקודה ממנה תכננו לבצע את פיגוע הירי…בשלב מסוים הבחין באוטובוס הנוסע על הכביש וירה לעברו

5.1.19: הנאשם הגיע לנקודת הירי כשהוא מחזיק ברשותו את הרובה, תצפת לעבר הכביש והמתין לאוטובוס ישראלי שיעבור…משהבחין באוטובוס כרע על ברכיו וירה כעשרים כדורים"

אלה הן כמה דוגמאות מכתב האישום שהוגש בחודש מאי האחרון בבית הדין הצבאי נגד טארק ברגות, עליו נגזרו השבוע 13 וחצי שנות מאסר בשל ביצוע פיגועי ירי ותכנון פיגועים נוספים יחד עם המחבל זכריה זביידי. אך טארק ברגות אינו מחבל מן השורה. במשך כל הזמן בו תכנן וביצע את שורת הפיגועים ביחד עם אחד מהמבוקשים המסוכנים ביותר, שימש ברגות – ישראלי תושב מזרח ירושלים – גם כעורך דין בכיר ומוכר שהופיע באופן תדיר בבתי המשפט (בעיקר בייצוג אסירים ביטחוניים) ובאמצעי התקשורת.

אז כיצד קורה שעורך דין הופך למחבל והאם הכתובת הייתה על הקיר? רמז ראשון היה ניתן לקבל בסוף שנת 2015 אז נעצר ברגות, ששימש באותה העת כסנגורו של המחבל אחמד מנסארה, ונחקר בחשד להסתה ברשתות החברתיות בעקבות פרסום פוסטים המשבחים מחבלים ומעודדים ביצוע פיגועים. הוא שוחרר לבסוף, ולפי העולה מכתב האישום החל בסוף שנת 2016 לעסוק באופן נרחב בפעילות טרור מכיוון ש"כעס על היחס הנוקשה מצד מערכת המשפט והרשויות הצבאיות כלפי האסירים הביטחוניים, אליו נחשף במסגרת עבודתו כעורך דין".

עו"ד ערן בן-ארי, מי שהיה אז חבר ועד מחוז ירושלים של לשכת עורכי הדין וכיום חבר במועצה הארצית, מאשר כי עו"ד מיכאל דבורין פנה לאחר המעצר ב-2015 לוועד המחוז וביקש כי תצא קריאה ערכית שיש לנקוט בצעדים משמעתיים נגד ברגות, אך לדבריו המהלך נקטע באיבו בשל אינטרסים פוליטיים בתוך הלשכה: "העלנו דברים קשים בוועד אך יו"ר המחוז אשר אקסלרד חסם את הכל, אולי בגלל שהוא תלוי בקולות הסיעה הערבית בפוליטיקה הפנימית של הלשכה", הוא מספר בשיחה עם 'מידה'. לדברי בן-ארי, "היו חייבים לגנות את ברגות מעל כל במה כבר אז לאחר ששיבח מחבלים. זה היה אמור להיות קונצנזוס אבל זה לא קרה. אנחנו התרענו אבל לצערי הפוליטיקה הפנימית השפיעה וברגות המשיך לשמש כעורך דין למרות החשדות החמורים נגדו".

אובדן אמון מוחלט

עו"ד נועם לאור

למעשה, במשך כל התקופה בה נעצר, נחקר ולבסוף הורשע לאחרונה בפעילות טרור, טארק ברגות ממשיך להחזיק ברשיון עריכת דין, בעוד לשכת עורכי הדין נמנעה מלנקוט פעולה בעניין.

מי שעוד ניסה להתריע בפני הלשכה היה עו"ד נועם לאור, חבר המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין שאמר ל'מידה' כי "מה שחמור זה לא רק שעורך דין הפך למחבל, אלא שלשכת עורכי הדין לא עשתה שום דבר. פנינו לוועדת האתיקה לאחר אחרי המעצר של ברגות בחודש פברואר השנה וגם אחרי שנודע על כתב האישום ובינתיים היא החליטה לחכות".

לדברי עו"ד לאור, המצב מרגיז הרבה יותר כאשר בוחנים מקרים אחרים של עורכי דין שהואשמו בעבירות הרבה פחות חמורות, אך דווקא אז ידעו בלשכה להשעות אותם באופן מיידי. "היה עורך דין שהואשם בעברה קלה יחסית של העלבת עובד ציבור, ומיד ועדת האתיקה פתחה נגדו בהליכים של השעיה זמנית, ופה יש מחבל שיורה על אוטובוסים והם מסרבים אפילו לדון בזה", הוא אומר.

עו"ד לאור פנה בשבוע שעבר בעניין גם ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט בבקשה שיפעל בעניין. "על פי סעיף 63 של חוק לשכת עורכי הדין, היועמ"ש יכול להגיש קובלנה נגד עורך דין במקרה של עבירה", מסביר לאור ומוסיף: "יש פה בבירור פעילות פלילית שגם פוגעת בכבוד המקצוע וראוי שמנדלבליט יפעיל את הסמכות שניתנה לו בחוק ויתקן את מדיניות האיפה ואיפה של ועדת האתיקה".

עורכת דין נוספת שפנתה ללשכה בדרישה להשעות את ברגות היא עו"ד תמר הר-פז, שותפה במשרד קדוש הר-פז ושות'. "לאחר שהוגש נגדו כתב האישום בחודש מאי פניתי ללשכה אבל קיבלתי תשובה שהם ממתינים לתוצאות המשפט", היא אומרת ל'מידה'. "זה היה אבסורד גמור כי בעבר עורכי דין אחרים שרק נפתחה נגדם חקירה הושעו מיד, וכאן יש הודאה וכתב אישום חמור, ופתאום מחכים להרשעה? הלשכה הייתה חייבת להשעות אותו מיד ולא לחכות לפניות של עורכי דין, וגם אחרי שקיבלה פניות כאלה לא נעשה דבר".

לדברי עו"ד הר-פז, יתכן שהסיבה לחוסר הפעולה של לשכת עורכי הדין במקרה הזה לעומת פעולתה במקרים אחרים היא פוליטית. "זה קרה בתקופת הבחירות לראשות הלשכה ויכול להיות שפחדו לאבד את הקול הערבי. לצערי הגעתי למצב של אובדן אמון מוחלט בלשכה, ואני לא היחידה. לפני שיו"ר הלשכה הולך ומתעסק בדברים אחרים, כדאי שיתקן את מה שמקולקל אצלו". יש לציין כי בחודש מאי האחרון, ראש הלשכה אבי חימי שהתמודד אז בבחירות אמר בתגובה לפניית ארגון 'בצלמו' כי "יפעל לאלתר" לשלול את רשיונם של עורכי דין שהואשמו בטרור.

בבוקר פעיל טרור, בצהריים סנגור

מי שהכיר מקרוב את טארק ברגות במסגרת תפקידו הוא עו"ד מוריס הירש, סא"ל במיל' ולשעבר ראש התביעה הצבאית ביהודה ושומרון, שפגש את עורך הדין המורשע במסגרת תיקים רבים בצבא ובאזרחות. "הוא זכור לי כאחד מהסנגורים החריגים שהיו", מספר הירש. "הוא היה בין הישראלים היחידים שייצגו מחבלים בבתי המשפט הצבאיים, יחד עם חברתו לאה צמל, והרושם היה שהוא באמת מאמין בדרכם ומזדהה איתם באמירות והתבטאויות".

לדברי עו"ד הירש, הוא לא היה מופתע כאשר שמע על החיבור בין ברגות לזכריה זביידי. "היה ביניהם קשר ארוך שנים. כבר ב-2014 דיבר איתי ברגות על חברו הטוב זכרייה זביידי ועל הרצון לשחרר אותו מהסכם המבוקשים כדי שיוכל לצאת לחו"ל. הוא פנה בתור המייצג של זביידי, הכל היה מוכר".

עו"ד מוריס הירש

הירש משמש כיום בין השאר כפרקליטה של משפחת ארי פולד ז"ל, שנרצח לפני כשנה בצומת הגוש על ידי המחבל חליל ג'בארין אבו חמיד, שברגות היה חלק מצוות ההגנה שלו. "הדבר המדהים שעולה מכתב האישום נגד ברגות זה שהוא עסק בתכנון וביצוע הפיגועים ממש בזמן שהיה חלק מהמשפט. בבוקר הוא היה מתכנן פעולות טרור ובצהריים מגיע כסנגור לבית הדין הצבאי. זה פשוט בלתי נתפס", אומר הירש.

בתור מי שטיפל במאות תיקים וחקירות כפרקליט צבאי, עו"ד הירש מותח ביקורת חריפה על כתב האישום שהוגש נגד ברגות. "בדרך כלל מגישים כתב אישום נגד מחבל ואחר כך אפשר להגיע להסדר טיעון, אבל מעולם לא ראיתי מקרה כמו זה שמגישים כתב אישום במסגרת הסדר הטיעון. גם סעיפי האישום נראים מקלים מאוד ביחס לחומרות העבירות שמתוארת בכתב האישום. מתואר שם בפירוש איך ברגות ירה בנשק מטווח קצר לעבר כלי רכב, וזו עבירה שצריכה להיות מסווגת תחת ניסיון לרצח. משום מה, במקרה הזה התביעה הצבאית ויתרה מראש על רצח והסתפקה באישום של ירי לעבר אדם".

איך אתה מסביר את התקדים הזה?

"אני לא יודע להסביר איך הגיעו למצב שמקלים ראש בסדרת פיגועים כזו. זה מקרה מאוד חריג ויכול להיות שהרצון של המערכת הוא לשמור אותו מתחת לרדאר כאילו כלום לא קרה. כנראה שיש שם תיבת פנדורה שלא רוצים שתפתח".

תגובות

לשכת עורכי הדין מסרה בתגובה: "ועדת האתיקה לא דחתה את הבקשות לפעול נגד עו"ד טארק ברגות. נהפוך הוא – ועדת האתיקה החליטה להגיש כנגדו בקשת השתת עונש על פי סעיף 75 לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א-1961 ובקשה כזו תוגש אחר שפסק הדין שניתן ביום 30.7.19 יהיה פסק דין סופי.

לוועדת האתיקה לא ידוע כי עו"ד טארק ברגות נחקר על הסתה בשנת 2016 ועל כל פנים ניתן לפעול כנגד עורך דין רק מרגע שמוגש כנגדו כתב אישום ולא לפני כן, כמפורט בסעיף 78 לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א-1961, אלא אם כן המשטרה מעבירה חומרי חקירה מלאים לידיעת ועדת האתיקה וכאלו לא הועברו. לפרקליט ועדת האתיקה במחוז ירושלים לא ידוע כי ועדת האתיקה במחוז ירושלים ממהרת לפעול כנגד עורכי דין המואשמים בעבירות קלות וממאנת לפעול במקרים של האשמות חמורות".

עו"ד אשר אקסלרד, יו"ר מחוז ירושלים בלשכה, מסר בתגובה: " עו"ד דבורין אכן ביקש בשנת 2016 שוועד המחוז ידון בבקשתו להוציא "קריאה ערכית" בעניין אמירה שכתב ברגות בדף הפייסבוק שלו, ולא בעניין של עבירות פח"ע, שבאותו מועד לא נודעו כלל, ונחשפו לידיעתנו רק עתה. מטבע הדברים, הפורום המתאים לדון בתלונות משמעתיות כנגד עורכי דין, הוא ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, ולא ועד המחוז. משכך, לא נכללה פנייתו של עו"ד דבורין בסדר היום של ישיבת ועד המחוז. יובהר כי אף אחד בלשכת עורכי הדין לא "חסם" את עו"ד דבורין ולא את עו"ד בן-ארי מלהגיש בעצמם תלונה כנגד ברגות, לוועדת האתיקה של הלשכה.

ברור שאם מי מהם היה מגיש תלונה כזו בגין אמירה של ברגות בדף הפייסבוק שלו, התלונה היתה נדונה לגופה, ככל תלונה אחרת. אלא שהעובדה היא שאף אחד משניהם לא ראה לנכון להגיש בעצמו תלונה בעניין זה. אם סבור ערן בן-ארי  כי הגשת תלונה לועדת האתיקה בשנת 2016 כנגד ברגות, היתה מועילה למנוע את פעילות הפח"ע של ברגות, חבל שלא פעל להגיש בעצמו תלונה כזו במקום להטיף בדיעבד מוסר לאחרים".

דובר צה"ל מסר בתגובה: "המחבל טארק ברגות הורשע במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום חמור, המייחס לו עברות ירי ועברות נוספות, ונגזרו עליו 13.5 שנות מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס. במסגרת הסדר הטיעון, הודה ברגות במעשים, מסר מידע שהיה בו כדי לקדם את חקירות האירוע, והסגיר את הנשק בו בוצע הפיגוע לידי כוחות הביטחון. שיקולים אלה עמדו בבסיס הסדר הטיעון, לצד שיקולים ייחודים נוספים. בניגוד לנטען, בהליכים פליליים מוגשים לא אחת כתבי אישום במסגרת הסדרי טיעון. הדברים הנכונים גם ביחס להליכים המתנהלים בבתי המשפט הצבאיים".

פנינו למשרד המשפטים בבקשת תגובה, והיא תובא מיד עם קבלתה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

9 תגובות למאמר

  1. אם מישהו מופתע הוא כנראה חדש כאן. סביר להניח גם שאף מילה על העניין לא תוזכר בעיתונות המיין סטרים. הם צריכים את המקום לפירוט התפריט היומי של משפחת ראש הממשלה, איזו גלידה נצרכה שם וכמה פתיתים היו בצלחת של שרה.

    1. לא רק הכניסה ל"עליונים" מעסיקה אותו אלא גם העובדה שהוא סחיט ע"י שי ניצן והפרקליטות כפי שהבהיר יפה יואב יצחק בסדרת כתבות על מנדלבליט שהסתבך כפצ"ר בתקופת הרמטכ"ל אשכנזי כשעסק במסמך גלנט/הרפז.

  2. למה כל הטירוף הזה לא מוצג בחדשות בתקשורת ערוצי 12 ו13 איפה אנו חיים מתנהל פה אטרור בחסות מערכת המשפט החמאס,שולט פה ,המדינה פושעת באזרחים פשעי מלחמה באזרחי ישראל בגידה בישראל
    על כל הפושעים הללו לעמוד לדין ולהשעותם מייד

  3. משהו כבר אמר שאיפה שערבים מגיעים יש רק צרות מהם,תראו לי ערבי אחד שיגנה טרור ופועל נגד הטרור
    אגב מדוע לא חושבים שהגיע הזמן לגרש אותם מהארץ לאור הצרות שהם עושים לנו? לכל היפה נפש שיקפצו – איפה הייתם שגירשו יהודים מגוש קטיף? הרי מגוש קטיף לא יצא מחבל יהודי אחד !!!!!

    1. תרגע. חושבים ואפילו רוצים רק מבינים שזה לא ניתן ליישום לצערנו

    2. לאנונימי
      לפחות ניתן לגרש את אותם ערבים שבהסכם/מלחמת אוסלו התאחדו עם משפחותיהם דוקא אצלנו ולא ברשות הפלסטינאצית. מהם יוצאים מחבלים רבים ואם הם לא מחבלים בעצמם בפועל, הם לפחות תומכים בהם מאוד. הרי ממלא במקום שלום קיבלנו מלחמה לכן לפחות חלקים מאוסלו אינם תקפים!

  4. משפטנים בעד חיסולה של ישראל1
    הממסד המשפטי בישראל – בית המשפט והפרקליטות סנגוריה ציבורית ומרצים למשפטים הוא זרוע מרכזית לביצוע מטרות 'הקרן לישראל חדשה' – זהו שמה האמיתי שכן זהו התרגום מ: The new Israel fund על פי כללי התחביר של השם והתואר, ולא כפי שהיא מציגה את עצמה בשם 'הקרן החדשה לישראל. תרגום שגוי זה איננו מיקרי, הוא נועד להטעות ולהסתיר את הכונה האמיתית של האירגון והיא לשנות את אופיה של מדינת ישראל, לבטל את אופיה היהודי ולהפכה למדינת כל אזרחיה ומסתנניה. משפטנים אלו שייכים למשפחה הסודית כפי שהם מכנים את עצמם. כאשר מדובר בהם עצמם אין חובת מנהל תקין ושקיפות. הממסד המשפטי הפך לכוח פוליטי מוסווה החותר תחת אוישות הדמוקרטיה (אהרון ברק נהג לצעוק תוך הקשת אצבעו בשולחן שפוגעים באושיות הדמוקרטיה) מבלי להיבחר על ידי הציבור מבלי לתת לו דין וחשבון או אף לשאת באחריות. כל זאת תוך גניבת דעת על ידי הסתרת כוונותיו האמיתיות.

    מאז אהרון ברק, בית המשפט העליון הביא את מה שהוא מכנה "הדמוקרטיה המהותית" – שהיא מערכת הערכים של היושבים בו ולשיטתם הם המחייבים בלא להתחשב בבחירת רוב העם. כלומר לשיטתם דמוקרטיה אין פירושה שלטון העם לפי הכרעתו וכפי שמתגלה אף לא למענו. לפי שופטי בית המשפט העליון יש להפעיל "דמוקרטיה מהותית" לפי אותם ערכים "נכונים". הקובעים במדינת ישראל הם אותם חברי עלית הבוחרים את עצמם ולהם זכות לכפות את רצונם על העם. שופטי בית המשפט העליון קובעים על פי השקפת עולם פרוגרסיבית השוללת כל גישה יחודית של נאמנות ללאום לתרבות. גישתם הינה אוניברסליסטית מנוגדת אף אם בדרך זו מקדמת את הגישה היחודית של המתחרה האויב. כל זה ללא כל קשר לעובדות או לצדק. את החלטות בית המשפט לפי תורתם זו, על הציבור לקבל כדבר מקודש! גישה זו בישראל נתקבעה בימיו של אהרון ברק וממשיכיו, לפי נאוה ברק ארז:

    לגבי ביקורת על בתי המשפט לפי הטענה: "ביקורת על בתי המשפט צריכה להטריד את כל מי שחרד לחוסן הלאומי והדמוקרטי… ביקורת על היושרה הבסיסית והשיקולים של השופטים או הפרקליטות, פוגעת באמון הבסיסי במערכות השלטון"… לשיטתה ממש מסוכן לבקר את בית המשפט או הפרקליטות. עוד לשיטתה צריך לתת אמון ללא סייג באגפים שלטוניים אלו. הדוצ'ה תמיד צודק… לדבריה ביקורת על שופטים "פשוט הורסת את התשתית הדמוקרטית של המדינה". זוהי בורות מוחלטת וחמורה בענין יחסי אזרח ורשויות בדמוקרטיה. עוד טוענת "הדבר הזה פוגע במתדיינים, ביכולת לשמר מערכת משפט שהיא עצמאית, וביכולת של אנשים להרגיש טוב כשהם נכנסים לאולמו של שופט ולהרגיש שהם יקבלו שירות שהם ראויים לו". השופטת מרים נאור אף טוענת שהמבקרים צריכים להענש (מגיע לי עונש). תפיסה פאשיסטית סותמת פיות זו לגופים ציבוריים בכלל וכלפי מערכת המשפט בפרט דורשת חסינות מפני ביקורת עניינית. לידיעתה של השופטת נאוה ברק ארז כמו גם מרים נאור הזכות לבקר ולבחון את מוסדות השלטון היא מיסודות המשטר הדמוקרטי. התיקון הראשון לחוקה האמריקנית, אוסר על שלוש הרשויות לפגוע בחופש הביטוי ולהגביל את הזכות לבקר את השלטון. בישראל ישנו חוק זילות בית המשפט האוסר להעליב שופט ומה זה להעליב? גם לבקרו קשות! עליה להפנים שמי שפוגע באלו הם שופטים עצמם ובאי יכולתם לקבל ביקורת ובחוסר קיומו של פיקוח חי צו ני! על בית המשפט. —————-

    באשר לפגיעה ביכולת להרגיש טוב כאשר נכנסים לאולמו של שופט כי יקבלו שירות ראוי, הפוך ברק ארז הפוך, מי שפוגע הם לא אחרים משופטים עצמם כשאינם מאפשרים לבעלי דין לקבל את יומם בבית המשפט. התנהלותם המחפירה הזו היא שהורסת כל אמון בבית המשפט.

    לגבי המדינאים לפי הטענה: מקבלי ההחלטות צריכים להפנים שהביקורת של בית המשפט נועדה לשפר את החלטותיהם ואם ימתחו ביקורת על כך הם יכרו בור לעצמם, בדמות אובדן האמון גם בהם. השופטת דפנה ברק ארז כמו רוב שופטי בית המשפט העליון רואה עצמה כבעלת עליונות מוסרית ובעלת זכות מובנית לשפוט מוסרית את המדינאים. את "העליונות המוסרית" הזו רואים למשל בדרך השפיטה. חשודים נעצרים לשנים עוד לפני שמתחיל המשפט ובמשך כל מהלכו, באם גם השופטים הודו שאין אשמה הרי שזו ההתנהלות ועל אומללים אלו לקבל זאת ללא כל פיצוי. אלא שרוב החשודים מורשעים ובינהם חפים רבים האומללים אף יותר. אחוז ההרשעות בארץ אינו דומה לשום מדינה אחרת דמוקרטית וגם בין המדינות הבלתי דמוקרטיות! לדוגמא באירן שיעור ההרשעות נמוך יותר. בג"ץ נוצר באנגליה במאה 17 כדי למנוע מעצרים שרירותיים של אזרחים. על השלטונות היה לנמק חוקית את צו המעצר. בג"ץ הישראלי עושה את ההפך המוחלט, הוא מחזיר לכלא את מי ששלטונות הכלא החליטו לשחרר.

    את המוסר של בית המשפט רואים גם במדיניות שהוא כופה על הדרג המדיני על האסונות שבית המשפט מביא. ב -1992 בית המשפט עצר גירושם של 415 מחבלי חמאס ללבנון. ב-2004 נסעה משפחת חטואל בגוש קטיף. מתוך בניין שבג"ץ אסר להרוס ירה עלייה המחבל ורצח את משפחת חטואל. בג"ץ אסר על הרס הבניין בשם כל מיני ערכים לא ברורים וכך התבצע נרצחה משפחת חטואל. דמה של משפחת חטואל על הידיים של בג"ץ. בג"ץ כפה שינוי תוואי של גדר בטחון נגד כל שיקול בטחוני למען נוחות הגישה של פלאחים ערביים לשדות על חשבון חייהם של ישראלים. בג"ץ נענה לאירגונים עוכרי ישראל בהגישם עתירות נגד פעולות צה"ל המונעות רציחתם של ישראלים. למשל איסור על נוהל שכן – שליחת שכן להאיץ פנוי בניין בטרם הריסתו וכך לחסוך בחיי אדם, גם נענה לעתירות שהפריעו לצה"ל בפעילות לחימה. בג"ץ מתעלם מחוק איסור הסתננות ודואג להשאיר את המסתננים מאפריקה בישראל ומתעלם מזכויות תושבי דרום תל אביב. בג"ץ ממהר לפסוק הריסת בתים ליהודים ומתנגד להריסת בתים למחבלים. ישובים לערבים בלבד כן, ישובים ליהודים בלבד לא.

    למותר לציין כי איש לא הסמיך את בית המשפט לפקח על המדינאים, את זאת עושה העם הבוחר לפחות כל ארבע שנים במיצגיו. בית המשפט במדינה דמוקרטית צריך להתבסס על עקרון החוקיות ולא על ערכיהם הפרטיים של השופטים. בית המשפט צבר כוח מוחלט במסווה משפטי, דוקא את זאת יש לרסן. דוגמא התערבות בעניין הבניה ביהודה ושומרון. הערכאה היחידה הדנה בעתירות בנוגע לבנייה בלתי חוקית הינה בג"ץ – בית הדין הגבוה לצדק המורכב משופטי בית המשפט העליון. בית המשפט העלין אינו דן ואינו עוסק בראיות, כך מתקבלות החלטות שיפוטיות בלי עדויות או בחינת ראיות או חקירות נגדיות. מה שקובע שם בלעדית הם תצהירים וסיכומים. בתור הערכאה היחידה פסק הדין סופי ולא ניתן לערער עליו, זאת בניגוד מוחלט לעקרון היסוד של שתי ערכאות . אלו הם תנאים שלא רק שאינם דמוקרטים אלא הם פאשיסטים גם אם אינם מכוונים להעצים את כוח המדינה והעם אלא להחלישם.

  5. משפטנים בעד חיסולה של ישראל2
    מערכת המשפט הינה ערלת לב לכאב האזרחים בישראל אשר עבורם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו אינו קיים בין כותלי בית המשפט כיון שרוב השופטים הם חסרי מצפון ואנושיות וכמובן הגינות . את כל מידת החסד והרחמים שלהם הם מפנים כלפי מחבלים ,כלומר בית המשפט העליון לקח לעצמו כוח פאשיסטי אך לא לטובת המדינה והעם אלא לרעתו ולטובת אויביו. מה שלא עושה את אופן פעולתו פחות טוטליטרי פאשיסטי. שופטים בהבחרם נשבעים אמונים למדינה ולציונות והם כמעשה של יום יום מפריהם את שבועתם. בדמוקרטיה "שלטון על העם על ידי העם ולמען העם לא ימוגר מעל פני האדמה" כפי שאמר נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן. בית המשפט העליון הסמיך את עצמו להתערב בכל תחום "לפקח" על מדינאים ואילו עליו אין שום פיקוח על אופן עבודתו. בתלונות על שופטים מטפל הנציב מטעם בית המשפט העליון. את שלטון עלית למען עצמה לפי רצון האויבים יש למגר לפזר לאלתר!

    זוהי מערכת משפט שהשתלטה על המדינה ומקיימת שלטון רודני חסר מעצורים. מאפייני הרודנות: הרודן נוטל לעצמו סמכויות בכוח או בערמה. בכוח כפי שבית המשפט בישראל עושה בעזרת הפרקליטות וזו בעזרת המשטרה מטילה חיתתה על כל מי שאינו נושא פוליטית חן, או בערמה כמו אהרון ברק אשר הציג עצמו כדואג לדמוקרטיה ובקש לחוקק חוקים להם החליט לקרא חוקה ובעטיה החליט שהיא מאפשרת ל.התערב במדיניות. בייניש באדיקות רבה הראתה חוק זה בכל התערבות בנושאים לא לה.

    בתור רודן, בית המשפט אינו רואה עצמו ואינו מתנהג כמי שכפוף לחוק ועל אחת כמה וכמה לא נתון לבקורת ציבורית או כל סמכות אחרת זולת הוא עצמו. כרודן, בית המשפט פוסק בכל עניין משעמעותי ועל פי הערכים שלו בלבד ותכופות בניגוד לערכי החברה או רובה. כרודן שופטיו משכפלים עצמם מעבירים את סמכותיותיהם לבני דמותם. כרודן בית המשפט הופך ליותר ויותר כוחני כדי להבטיח את המשך כוחם וזכויות היתר החוקיות המשפטיות והכלכליות של היושבים בו ושל יורשיהם. המערכת המשפטית הפכה לממשלת על באמצעות ההפיכה החוקתית השיקרית ללא כל סמכות או רשות מהכנסת. במדינות דמוקרטיות נורמליות אין לשופטים דריסת רגל בכל הקשור לבחירת שופטים. אצלנו הם הקובעים. שופטים בהבחרם נשבעים אמונים למדינה ולציונות והם כמעשה של יום יום מפרים את שבועתם.