בלוג בחירות #14: בלאגן בכחול לבן, בצורת בתקשורת

1. עונת הצייד

מה קורה בצמרת רשימת 'כחול לבן'? פחות מחודש לבחירות, ונראה כי הנושא העיקרי בו עוסקים ראשי המפלגה אינו המצב הכלכלי, האופק המדיני או אפילו המתיחות בדרום, אלא סוגיה חשובה הרבה יותר: זהות החפרפרת שהסתננה לשורותיהם ומציאת המקור להדלפות.

זה התחיל בפרסום ב'ידיעות אחרונות' לפיו אנשיו של בני גנץ שכרו את שירותיה של חברת מודיעין עסקי אשר ביצעה בשבועות האחרונים פעילות כדי לאתר את המדליפים תוך התמקדות במטה הבחירות. באופן אירוני, הדיווח על הניסיון להיאבק בהדלפות רק הוביל לעוד שורה ארוכה של הדלפות נוספות וציטוטים מפי שלל גורמים ומקורבים אחרים המרכיבים את השעטנז המוזר ששמו 'כחול לבן'.

כך למשל, בהמשך דווח כי שותפיו של גנץ להנהגה – יאיר לפיד, גבי אשכנזי ומשה יעלון – כלל לא ידעו על המהלך לחשיפת החפרפרת, שנעשה כולו ביוזמת גנץ ומקורביו ולא כחלק מתקציב הקמפיין המשותף. ב'יש עתיד' טענו שההדלפות בכלל מגיעות מ'חוסן לישראל', יעלון רמז על האזנות, אשכנזי טען שגורמים עלומים מקליטים את גנץ, שמצידו הסביר שכל הפרשה היא חלק "מצעדים מאוד נורמליים שאנחנו עושים".

כל הנורמליות הזו מצטרפת לדיווחים רבים מהשבועות האחרונים על כאוס בצמרת 'כחול לבן' ומערכת יחסים עכורה בין ראשי הרשימה, בין היתר על רקע הסרטונים שפרסם יאיר לפיד נגד חרדים והובילו לתגובה קשה מסביבת גנץ, התבטאויות של גנץ עצמו לגבי רוטציה עם נתניהו והמסרים הסותרים שנשמעים מבכירים בנוגע לאפשרות של ממשלת אחדות, פרשת ח"כ עומר ינקלביץ', ההופעות הטלוויזיונית המגומגמות וההבהרות שבאות מיד אחריהן, מאבטחים מזויפים, ועוד חילוקי דעות רבים בקשר לניהול הקמפיין.

מתך כל המהומה הבלתי פוסקת הזו, דבר אחד ברור כשמש: 'כחול לבן' היא רשימה שקמה כיצור כלאיים מלאכותי רק לצרכי בחירות, ללא בסיס חברים או רעיון משותף וכאשר לחלק ממנהיגיה אין כלל ניסיון פוליטי, וההתנהלות המבולבלת בשבועות האחרונים היא תוצאה ישירה מכך.

כאשר שלל הגורמים הבוחשים בקלחת לא מסוגלים להסכים אפילו על סרטון בחירות או הודעה לעיתונות, איך אפשר לצפות שיגבשו עמדה רצינית בסוגיות לאומיות ואידיאולוגיות מהותיות? היינו שמחים לקבל תשובה אבל נראה שכרגע עסוקים ב'כחול לבן' במשימה החשובה של צייד חפרפרות.

2. והרי החדשות א'

אירוע לאומי משמעותי שאכן התרחש השבוע היה ביקורו של ראש הממשלה נתניהו באוקראינה אך כמעט כרגיל, בתקשורת בישראל לא שמעתם על הסיפור האמיתי.

נאום היסטורי של ראש ממשלת ישראל בטקס זיכרון רשמי בגיא ההריגה הארור של באבי יאר? הסכמים לשיתוף פעולה בתחומי הסחר והטכנולוגיה? דיווחים על תיווך ישראלי בין אוקראינה לרוסיה? כל אלו נדחקו לשוליים לטובת חשיפות עיתונאיות חשובות כמו פיסת חלה שנזרקה על הרצפה ושמועות על תקרית במטוס.

חיפוש קצר בגוגל של צמד המילים "נתניהו" ו"אוקראינה" מעלה כי מתוך 15 התוצאות הראשונות אותן מציג מנוע החיפוש, 13 עוסקות בתקרית החלה ורק שתיים מדווחות על הביקור עצמו ועל דבריו של ראש הממשלה. עיתון 'הארץ' כמובן מיהר לקפוץ על המציאה עם טורים של רוגל אלפר ואורי משגב שהציעו אבחנות פסיכולוגיות מלומדות על רעיית ראש הממשלה, המתבססות על חלקי שמועות וסרטון קצר של הנחיתה באוקראינה. הגדילה לעשות בירנית גורן באתר 'זמן ישראל', שניתחה את סרטון החלה פריים אחר פריים, כולל פרשנות על "האופן שבו שרה נתניהו פורשת את אצבעותיה ומשחררת את פיסת החלה לקרקע".

רבים מאנשי התקשורת בישראל אוהבים להלין על כך שתדמית העיתונות נמצאת בשפל ושמרבית הציבור כבר לא מאמין לחדשות. אלו הם בהחלט תהליכים שקיימים ומתחזקים בשנים האחרונות, אך הסיבה העיקרית לכך היא לא הציבור אלא העיתונאים, והסיקור שניתן לביקור באוקראינה מדגים זאת היטב: הטיה פוליטית בוטה, ניסיון לייצר סערות יש מאין עבור כותרת או קליק בפייסבוק, ליקוט אנקדוטות שמתאימות יותר למדורי רכילות זולים ואפס עיסוק בעניינים שקשורים באמת לחדשות.

3. והרי החדשות ב'

ואם כבר עוסקים בתקשורת הישראלית המפוארת, קשה היה לפספס השבוע את השמחה לאיד של כמה עיתונאים לאור הדיווחים שהרעישו את ביצת הטוויטר על כוונת העיתון 'גלובס' לפטר את העיתונאי והעורך הוותיק אלי ציפורי. כתב התקשורת של 'דה-מרקר' נתי טוקר, שלא מפספס אף הזדמנות לעקוץ עמיתים מימין, קבע כי ציפורי ביצע "פשעים עיתונאיים", מו"ל 'הארץ' עמוס שוקן הצהיר כי "ציפורי אינו עיתונאי" אלא משרתם של "אינטרסים זרים", ועוד אחרים הצטרפו לחגיגה תוך שהם מקפידים להטיל בוץ בעיתונאים ימניים שהתייצבו לצידו של ציפורי.

במקביל, כמה צייצנים פתחו בקמפיין שיימינג לפרשן גלי צה"ל יעקב ברדוגו משום שהעז ר"ל להשמיע ברדיו את דעותיו ותקף את מפלגת 'כחול לבן'. זה התחיל ממדידה מדויקת של מספר השניות בהן ברדוגו דיבר, נמשך בהתקפה אישית על מפקד התחנה על כך שהוא מתיר השמעת דעות שונות, ובמהרה הצטרפו לקמפיין גם פוליטיקאים מהשמאל כמו ח"כ יועז הנדל שטען כי ברדוגו מייצג את עמדת הליכוד ולכן יש למנות גם שדרים שייצגו גם את עמדת המפלגות האחרות.

כנראה שהנדל נדבק גם הוא בבעיית השמיעה המסתורית שתקפה את ראשי 'כחול לבן', ואפילו לא הקשיב לעצמו בשנתיים וחצי בהן שידר תכנית אישית בגל"צ ביחד עם מי שכיום מכהן כראש מפלגת מרצ. בכל אותו הזמן לא הפריעה לו העובדה שעמדות שמאל מושמעות ללא כל הפרעה, ואם כבר מתחילים למדוד זמני השמעה של עמדות פוליטיות בתוכניות גל"צ לאורך השנים, נראה שהשוואה כזו לא תחמיא במיוחד למקהלה חסרת המודעות משמאל שהתרגלה לשלוט בשיח ללא עוררין.

אך ישנן שתי נקודות חיוביות שניתן לקחת מהסערות האחרונות בביצת התקשורת. הראשונה היא ששוב נחשף פרצופם הצבוע של חלק מהעיתונאים, שעולים על בריקדות בכל פעם שאיש שמאל עשוי לאבד את עבודתו בעיתון או כאשר ערוץ טלוויזיה שמאלני עומד בסכנת סגירה, אך מריעים בשמחה כשאותו הדבר קורה לקולגה מימין או לכלי תקשורת שלא מסתדר עם האג'נדה. הנקודה השנייה היא ההתגייסות הפתאומית והמרשימה של השמאל הישראלי הנאור והפלורליסטי נגד תחנת הרדיו הצבאית, מוסד אנומלי ובזבזני שכלל לא צריך להתקיים במדינה דמוקרטית וראוי היה שייסגר מזמן. כמה אירוני שכל מה שהיה צריך בשביל זה הוא אדם אחד עם דעות קצת שונות.