לראשונה: דו”ח רשמי של האו”ם מגנה אנטישמיות והסתה ברש”פ

לאחר עבודה מאומצת של מספר ארגונים בראשות NGO Monitor, ועדת האו”ם למיגור אפליה גזעית יצאה בקריאה תקדימית לרשות לחדול מעידוד לאלימות

שינוי בכיוון הרוח? יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס | kremlin.ru, Leif Jørgensen

ארגון האומות המאוחדות, כפי שידוע, הוא אחד המוקדים העיקריים לדמוניזציה של מדינת ישראל ופלטפורמה תומכת לפלסטינים להפצת התעמולה שלהם. מועצת זכויות האדם של האו״ם, היא המנגנון המרכזי בו הפעילות האנטי-ישראלית מתרחשת. הרוב שנוצר על ידי המדינות החברות ב’ארגון לשיתוף פעולה אסלאמי’ (OIC) ובעלות בריתו (הכוללות לעיתים את מדינות אירופה), הקו הפרו-פלסטיני במוסדות האו״ם מובטח כמעט לחלוטין.

אך הדו”ח שפורסם השבוע על ידי “ועדת האו”ם למיגור אפליה גזעית” (CERD) ערער בפעם הראשונה בהיסטוריה את הרוב הפלסטיני הכמעט‏־אוטומטי. כחודש לאחר התכנסות המושב בז’נבה, הוציאה הוועדה דו״ח רשמי בו היא קוראת לרשות הפלסטינית לחדול מעידוד אנטישמיות והסתה לאלימות, במיוחד בספרי הלימוד במערכת החינוך.

פרופ’ שטיינברג בדיון בז’נבה | NGO Monitor

הדו״ח פורסם בעקבות שורה של תדרוכים שניתנו לחברי הוועדה על ידי שלושה ארגונים: מכון המחקר NGO Monitor שאני עומד בראשו, הציג והגיש בכתב ממצאים ומחקרים על האנטישמיות ברשות הפלסטינית; ארגון IMPACT-se הציג את ההסתה ועידוד האלימות בספרי הלימוד, וארגון UNWatch שהציג גם הוא מחקר בנושא. לרש״פ לא הייתה ברירה אלא להתמודד עם הטענות, שכן כחלק ממאמציה להפוך למדינה היא חתומה על מגוון אמנות והסכמים, כולל חברות ב-CERD. במעמד זה היא נתונה גם לביקורת מצד הוועדה.

בשונה מוועדות או”ם אחרות שחבריהן בדרך כלל מתגלים כפעילים פוליטיים, ב-CERD חברים 18 מומחים מקצועיים שנבחרים על ידי ממשלותיהם באופן חשאי, מה שמקטין את היכולת של ‘הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי’ להשפיע על התוצאות. לכן הייתה זו הפעם הראשונה שוועדה מקצועית מטעם האו”ם סקרה את הרשות באופן ענייני, ולא פעלה לפי תסריט פוליטי ידוע מראש של גינויים חסרי בסיס נגד ישראל.

הפלסטינים, שנדהמו מהגינוי במגרש הביתי שלהם כביכול, הגיעו ללא הכנה ולא היו מסוגלים לענות על שאלות חברי הוועדה, שלשם שינוי לא היו מעוניינים בתשובות המאשימות את ישראל וה״כיבוש״ בכל בעיה, שכן אלה אינם הנושאים שנבחנים בפורום זה. במקום זאת, הוועדה התמקדה בראיות על אפליה נגד מיעוטים ברשות כמו נוצרים, נשים, להט״ב, דרוזים וצוענים, אנטישמיות מושרשת ושיטתית וגזענות והסתה בספרי הלימוד במערכת החינוך.

מהגנה להתקפה

בהצהרתי בפני הוועדה ולאחר מכן בדיונים הבלתי-רשמיים, הצגתי דוגמאות לאנטישמיות המופצת באופן רשמי על ידי הפלסטינים, כזאת שעונה על ההגדרה המקובלת לאנטישמיות כפי שנקבעה על ידי הברית הבינלאומית לזיכרון השואה (IHRA). לפי המסמך החשוב הזה, כל ניסיון לשלול מהעם היהודי את הזכות להגדרה עצמית הוא אנטישמיות, כולל אמירות כמו “קיומה של ישראל הוא מאמץ גזעני” וחזרה על המונח “אפרטהייד”. נראה כי הנקודות הבסיסיות הללו מעולם לא נשמעו במוסדות האו”ם, והפעם המומחים בוועדה הקשיבו להן.

בדרך כלל, כאשר מוסדות האו”ם כמו המועצה לזכויות אדם מתכנסים לדון בישראל, החדר מלא עד אפס מקום בארגונים פוליטיים הטוענים לקידום עקרונות אלה. אך במקרה זה, מכיוון שהיה מדובר ברשות הפלסטינית רק שלושת הארגונים הנ״ל השתתפו בדיון. ברגע שהפלסטינים הבינו שהם בצרה, נציג הארגון הפלסטיני ‘אל-חק’ נכנס לחדר ברגע האחרון וחזר על ההאשמות הרגילות נגד ישראל. אך היה זה מעט מידי ומאוחר מידי. חברי הוועדה דחו את המסמך מטעם הפלסטינים בטענה שהוא סוטה הרחק מקווי היסוד של האמנה ומתחמק מהראיות והנושאים הרלוונטיים.

הפלסטינים, שהתרגלו כבר לתקוף את ישראל על כל נושא, מצאו את עצמם בפעם הראשונה נאלצים להתמודד עם האשמות בדבר אנטישמיות והסתה דווקא מצד האו”ם. הם חזרו על דף המסרים, המציאו חדשים, ובמקרים אחרים פשוט עיוותו את העדויות שהוצגו, אך ללא הועיל.

בפעילות ממוקדת, המבוססת על מחקר ועובדות שתועדו במשך שנים, הצליחו שלושה ארגונים קטנים להפוך את הקערה על פיה. זה אולי צעד קטן, אך בעל משמעות גדולה. הדו״ח שפורסם בסוף השבוע מעלה שאלות קשות על דרכי ההתמודדות של הפלסטינים עם אפליה, אנטישמיות והסתה, ומהווה ציון דרך חשוב. המקרה של CERD מראה כי תחת תנאים מסוימים ובאמצעות אסטרטגיה נבונה, ניתן לאתר מנגנונים קיימים באו״ם היכולים לספק הזדמנויות להביס את התעמולה הפלסטינית ולהכריח אותם לעבור למגננה.


פרופ’ ג’ראלד שטיינברג הוא נשיא מכון המחקר NGO Monitor אשר השתתף בדיון בוועדת האו״ם

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

13 תגובות למאמר

    1. עכשיו הגיעה זמנם של החרדים לפנות אל האו”ם להתלונן על מסע ההסתה הבלתי פוסק נגדם. החרדים של מדינת ישראל הם כנראה הגוף המוכפש ביותר באזור הזה.

  1. זה יפה מאוד ובאמת כל הכבוד, אבל האם מלבד גינוי יש גם צעדים משמעותיים שינקטו נגד הרשות הפלסטינית?

  2. בס”ד
    הכל טוב ויפה עבודה מעולה, אך שימו לך שיושבת הראש כל הזמן מגדירה את הרשות הפלסטינאית כמדינה ומדברת על ההיסטוריה שלהם, הכרה במדינה פלסטינית מטעם האו”ם והכרה בהיסטוריה שמעולם לא הייתה, ממתי יש היסטוריה לקובץ ואסופה של שבטטם נודדים בדואים ומהגריי עבודה שפלשו באופן בלתי חוקי למדינת ישראל בתקופת השלטון הטורקי?
    “אליה וקוץ בה”

    1. שפלשו למדינת ישראל אותם מהגרי עבודה לדבריך היו כאן . לא היה שום סיבה להגר לכאן כלכלית . היחידים שהגרו לכאן היו היהודים וזאת מסיבה לאומית דתית .
      מדובר על סכסוך מר של 90 שנים

  3. טעות טפשית. נותנים לגיטימציה ישראלית לגוף הזה ומלבינים אותו, כביכול הוא עכשיו ׳מאוזן׳. מוטב להתעלם לחלוטין מהאו״ם ולהניח לשגרירים של הארגון לחזור לשגרת יומם: סביאה, זלילה, ניאוף וקשקשנות אנטישמית או סתם שמאלנית.

    1. ליונתן,
      מוסד האו”ם הוא המשכו של “חבר הלאומים” הממשיך לשמור על תוקף כל החלטותיו. כזכור “חבר הלאומים” הכיר בהחלטה שנתקבלה ב-1920 בוועידת סן רמו בזכות העם היהודי על ארץ מולדתו בא”י ובזכותו של העם היהודי לממש בה את עיקרון ההגדרה העצמית שלו. על ההחלטה הרשמית הזאת חתמו בריטניה,צרפת, איטליה, יוון,יפן, וארה”ב שצירפה את חתימתה כמשקיפה.
      מבחינת המשפט הבינ”ל זהו הבסיס המשפטי שעליו יושבת הלגיטימציה של מדינת ישראל והעם היהודי בארצו ועל אדמתו. (התנ”ך, מה לעשות, לא זכה למעמד משפטי בחוק הבינ”ל). חיים וייצמן הגדיר זאת כמסמך החשוב ביותר מאז חורבן הבית השני ולויד ג’ורג’ כינה אותו ה”מגנה קרטה” של העם היהודי על אדמתו.
      הנוסח המוסכם של מגילת האומות המאוחדות, המסמך החוקתי המחייב את ארגון האו”ם, כולל סעיף 80 לפרק 12, נחתם בוועידת סן פרנציסקו ב-26 ביוני 1945 על ידי כל החברות בארגון. זהו פרי עמלם של חברי המשלחת היהודית שבראשה עמד בן ציון נתניהו.
      מומחים במשפט בין לאומי רואים בסעיף 80 את מה שמעניק תוקף להחלטות ועידת סן רמו (1920) ומתקף את מנדט חבר הלאומים ומבחינת משפט העמים משמש כלגיטימציה שלו לכינונה של מדינת ישראל ולאו דווקא החלטה 181, שלא הגיעה לידי מימוש, ועל כן פקעה ולא קנתה אחיזה במשפט הבינלאומי.
      באופן דומה, הסיפוח הירדני של יהודה ושומרון ב־1950 לא הוכר על ידי מדינות העולם, ועל כן פקע גם הוא, ועל כן עדיין עומדת בתוקפה הצהרת בלפור מ־1917 שיעדה את שטחי יהודה ושומרון למדינה יהודית.
      סעיף 80 אוסר על כל פגיעה וכל שינוי במעמד שטחים שהוענקו למדינת היהודים העתידית ע”י כתב המנדט בידי החברות באו”ם באופן חד צדדי. לכן שטחי יו”ש שייכים למדינת ישראל מכוח החוק הבינ”ל ולכן התיישבות יהודית בשטחי יהודה ושומרון היא בעלת תוקף חוקי במסגרת המשפט הבינ”ל. (הגם שהיא בעלת תוקף חוקי בשל טעמים נוספים במשפט הבינ”ל)
      זו הסיבה שלטענותיהם של הערבים שהתחפשו ל”פלסטינים” אין קייס ואין בסיס מבחינת המשפט הבינ”ל. וזו הסיבה שהסעיף במצע של מפלגת מר”צ הטוען שהתנגדותה למפעל ההתנחלויות ביו”ש נובע מהעובדה שהוא נוגד את החוק הבינ”ל אינו אלא שקר גס.
      אי לכך למוסד האו”ם יש חשיבות רבה (למרות שהוא הפך לכלי משחק בידי ארגוני השמאל, מדינות העולם השלישי והערבים).
      כל זה היה צריך להילמד כחומר חובה לבגרות בתולד’ הציונות בבתי הספר בישראל.
      העובדה שזה עדיין לא נלמד פוער חור בהשכלה של רוב הציבור בישראל והופך אותו לפגיע מאוד אל מול תעמולת השקר הערבית והשמאלנית בישראל ובעולם.

  4. ישראל חייבת להקים משרד הסברה שירכז ויעקוב אחרי הפרסומים , הנאומים ומערכת הלימוד הפלסטינית