כדי להמשיך ולהנחיל מדיניות ימין לדורות הבאים, אסור שהעיסוק בזיכרון ההיסטורי יהיה נחלתו הבלעדית של השמאל
מיכל דיאמנט, נכדתו של יצחק שמיר, מנהלת כמעט לבדה קמפיין להנצחת סבה, ראש הממשלה השביעי של ישראל. נקודת ציון התחוללה לאחרונה כשהופרה הבטחה להנצחת שמו בבית ספר חדש בדרום תל אביב. רגע לפני ההכרזה התגלו "בעיות", ואז התברר שה"בעיה" הייתה החלטה להנציח דווקא את שמו של שמעון פרס באותו בית ספר. רק לאחר הסערה התקשורתית שהתעוררה, נאותה העיריה להצהיר על כוונתה לקרוא לבית ספר אחר על שמו ראש הממשלה המנוח.
הפרשה הזו ממחישה את האובססיה של השמאל לבעלות על ההיסטוריה, לכתיבתה ולשכתובה. ההווה הפוליטי של ישראל חמק לשמאל מהידיים, לפחות באופן זמני, אבל הם לא מוכנים להרפות ואת הסיפור יכתבו כך שתמיד הם הטובים ואנחנו הרעים. את ארלוזרוב אנחנו רצחנו. לוחמי הלח"י היו טרוריסטים, בזמן שהאימה שהטילו בריוני 'השומר' על היישוב נמחקה כליל; פרשת אלטלנה, פשע השנאה החמור ביותר שביצעו יהודים נגד אחיהם, היא קוריוז נטול השלכות היסטוריות ויום זיכרון משלו; רחבעם זאבי היה סוטה מין ולכן יש להתעלם מהחוק שמחייב להקצות תקציב להנצחת זכרו, ואף מילה על משה דיין; על שם אריק שרון קראו הר זבל, ויצחק שמיר לא ראוי כלל להנצחה.
בכל פעם שגורם בימין משתמש בכוח השלטון שהשיג בצורה דמוקרטית כדי לנסות לעצב את ההיסטוריה, השמאל מוחה עם אוצר מילים של לוחמי חופש נגד הסטאלינים והפרנקואים של העולם. בו בזמן הם חומסים את ההיסטוריה, מנציחים את מה שנכון בדעתם להנציח, לא חשוב אם זה אמת או שקר, ומצנזרים את מה שעלול לבייש אותם.
הנצחה, יש לזכור, היא לא רק שלטי רחובות ומרכזי מורשת. היא גם קולנוע ותיאטרון וספרות. הקדנציה של מירי רגב במשרד התרבות מלמדת עד כמה חשוב לשמאל להמשיך ולשקר לדורות הבאים: כל רמיזה על ניסיון להשתמש בכספי הציבור למען הציבור, ולא למען הגילדה השלטת, נבלמה בקריאות "פשיזם". לפחות בזירה הקולנועית רגב צריכה לזקוף לעצמה כישלון: "קרב אוויר", סרטו של רועי הורנשטיין שביקש להנציח את הישגי חיל האוויר במלחמת ששת הימים, נשאר במגירה. "מקום בגן עדן", דיוקן ביוגרפי פרברטי של גנדי כפי שהשתקף בתודעה הכוזבת של השמאל, קיבל מיליוני שקלים ממשלם המיסים.
הסיפור של יצחק שמיר חייב להעסיק את הימין בישראל. שלושה ראשי ממשלה מנוחים צמחו בימין – בגין, שמיר ושרון. רק שניים מהם זוכים להנצחה ראויה. המשותף לשרון ולבגין, והמפריד בינם לבין שמיר – הוא החלטתם לאמץ מדיניות שמאל ולמסור חבלי ארץ לאויב הערבי. הנרטיב הכוזב מתעצב לנגד עינינו: רק מי שהיה לו את "האומץ" לכרסם בזכויות ההיסטוריות של העם היהודי על מולדתו, זוכה לחקוק את שמו על שלטי הגיבורים.
ההתעסקות הזו בעבר, בהנצחה, באנשים מתים, לא כל כך נוחה למי שמרגיש שהוא שוקע עד צוואר בעשייה למען ההווה ולמען העתיד. אבל העיסוק בהנצחת העבר והבטחה שהסיפור ההיסטורי יהיה תואם לאמת היא פעילות חיונית למען העתיד. כאשר כל גיבורי העבר הם אנשי שמאל או ימנים שהתפכחו שמאלה, יהיה קשה מאוד לשווק לדור הבא מדיניות ימין. כאשר כל פשעי השמאל וכישלונותיו מוצנעים או מכוסים בשקרים, יהיה זה כמעט בלתי אפשר למנוע מהנאיביות המסוכנת שהולידה את אוסלו ואת ההתנתקות לקנות שבת בתודעתם של מנהיגי העתיד.
עו"ד זיו מאור הוא יו"ר האגודה לזכות הציבור לדעת
אפשר לשנות זאת
לדוגמא אצלי אין כיכר רבין
אלא רחבת עירית תל אביב
אין מרכז רפואי רבין
אלא בית חולים בילינסון
וכו
אבל אפשר משהו יותר גדול שאנו העם נקרא כיכר שמיר לרחבת עירית תל אביב
וזה בסוף יהפוך לזה
לא ברור לי למה להזכיר את הכשלונות של רגב בתחום הקולנוע ולהתעלם מחוסר הנסיון של בנט להשפיע על לימודי היסטוריה ואזרחות?
זיו מאור, אתה צודק לחלוטין, אבל זה רק קצה הקרחון. אני רוצה להאיר עוד נקודה בענין:
ארכיונאים נוהגים לאמר ש:"הארכיונאי משמר בהווה את מה שהעתיד יזכור כעבר".
את רוב הארכיונים החשובים בארץ כיום מנהלים אנשים שהם לא רק אנשי שמאל. חלקם אנשי שמאל קיצוני, ורובם באים מהכוון הקומוניסטי. הם מקפידים לאייש כל משרה שמתפנה באנשים דומים להם, בתהליך שכפול של חבר מביא חבר.
האנשים האלו הם אלו שמשמרים כיום את מה שיהווה הבסיס לכל מחקר עתידי, והם אלו שמחליטים מה ישמר ומה יבוער ויעלם כאילו מעולם לא היה.
די להגיע לכנסים של ארכיונאים ולראות מי מגיע לשם ומי מוזמנים כאורחי כבוד כדי להבין עד כמה הבעיה חמורה, ועד כמה הימין נרדם בשמירה.
רוצים דוגמא קטנה? הנה:
דר' גלעד נתן, איש שמאל קיצוני, היה חוקר במרכז המידע של הכנסת. בין השאר פרסם דו"חות מסולפים על הגירת אפריקנים לישראל. בעקבות מחאות, כולל באתר "מידה", הוא סולק מתפקידו כחוקר והוגלה ל… ארכיון הכנסת! שם הוא יכול להחליף את הנזק המיידי שהוא גרם לישראל, בנזק מצטבר ולא פחות בעוצמתו לטווח הארוך.
הנה קישור לכתבה עליו ב"מידה":
https://mida.org.il/2013/01/03/%d7%a1%d7%95%d7%a3-%d7%a2%d7%99%d7%93%d7%9f-%d7%a0%d7%aa%d7%9f/
בעיני, יצחק שמיר היה אחד הגדולים ברוה"מ שקמו לישראל.
שמיר היה בנקודת זמן קריטית כאשר מדינת ישראל עברה מהפכה בשנות ה-90.
יתחק שמיר ידע לנצל את התפרקותה של ברה"מ ב- 1989 על מנת לקלוט כאן 1,000,000 יהודים בעשור ולשנות מהקצה אל הקצה את המדינה.
הרבה מהפריחה שישראל חווה דהיום ובשנות ה-2000 בתחום הכלכלי והדמוגרפי הם תוצאה של פעולות שפעל שמיר.
ב1989 היו בישראל כ- 3.7M יהודים אל מול כמעט 1M ערבים. קצב הילודה של הערבים בעלי ת.ז כחולות היה כמעט 5 ילדים לאישה אל מול 2+ בקרב היהודים.
ה- 1,000,000 איש שיצחק שמיר קלט בתחילת שנות ה-90 בססו את היתרון הדמוגרפי היהודי ואת המצב הכלכלי בישראל. יחד עם לא מעט פחות מוכשרים הגיעו הנה רופאים, מהנדסים, מדענים ושנו מהקצה אל הקצה את ישראל לטובה.
שמיר שילם בכסאו על חוסר ההבנה של הצבור ה"רוסי" שלא הבין את הקושי בלתת קורת גג, מזון, בריאות, חינוך לאוכלוסיה שגדלה ב- 30% בתוך 5 שנים. אני מכיר לא מעט "רוסים" שהיום מכים על חטא ומבינים שכשהצביעו כנגדו הדבר היה שגוי. אם על כל 3.5 יהודים מגיע אחד נוסף ללא שפה, ללא הון כלשהו אי אפשר היה לעשות טוב יותר במצב שהיה קיים ב- 1990.
שמיר גם היה פרגמטיסט כשהיה צריך. שמיר בלע את הצפרדע והלך לוועידת מדריד – לא היה לא קל אבל הלחץ של מזכיר המדינה האמריקאי הוא משהו שקשה להגיד לו לא. שמיר לא ויתר על גרגר מאדמת ישראל חרף הלחץ.
כשהיה צורך לדכא את האינפלציה שמיר חבר לשמעון פרס שהיה יריב אידאולוגי על מנת לכונו ממשלת אחדות.
כרוה"מ ידע להעמיד את פרס במקומו כשזה רץ למלך חוסיין ורצה לעשות הסכמים דוגמאת הסכמי אוסלו שביצע ואת מחירם אנו משלמים עד היום.
רבין ז"ל שלא כשמיר לא ידע לעמוד על שלו ולהראות לפרס את הדלת.
כביש בגין בירושלים
מחלף בן ציון
כביש בגין בתל אביב
תחנת סבידור
ועוד מקומות רבים אחרים. במקום שבו השלטון המקומי ימני, וועדת השמות מנציחה ימנים (רוני מילוא בתא למשל) ובמקום שהוא שמאלי, מנציחים שמאלנים.
די כבר להתבכיין, הימין בשלטון מעל עשר שנים רצוף, ומאז המהפך ב-77 הארץ שונתה לחלוטין עי ההתנחלויות (שאומנם החלו לפני 77, אבל קיבלו פוש רציני עם ממשלת הליכוד – 5 דקות מכפר סבא).
מה מטרת ההתבכינות הזו? להרגיש חלשים ומסכנים אחרי עשרות שנות שלטון ושררה?
ההתבכיינות הזו, כפי שכתוב במפורש במאמר שלא טרחת לקרוא, מתיחסת לצעקות ולזוועות שצריך לעבור כל מנציח – בין אם ראש עיר ובין אם שר תרבות או כל אחד אחר – כשהוא בא לטפל בזכרו של איש ימין.
דרך אגב, בדיוק אותה זעקת שבר וחמס, המגובה בפניה לערכאות ובתקשרת עוינת, המלווה כל מינוי של ימני כלשהו לאיזושהי משרה צבורית.
כשאימי למדה בביה"ס שההגנה כבשה את יפו. היא שאלה הרי האצ"ל כבש?!. ענתה המורה כך כתוב לי בספר
כדאי לדייק: אכן יש יותר מוסדות ליישובים על שם מנהיגים מצד שמאל, אך זאת בעיקר בשל העובדה שהם היו קודם. חריג לכך הוא רבין שנרצח שלו היכה את ישראל בתדהמה וזכה להיות מונצח בדרכים רבות.
שמיר עצמו זכה לבית חולים מרכזי על שמו, וכעת מוקמת שכונה גדולה על שמו בבית שמש.
בן גוריון זכה לאוניברסיטה ולנמל תעופה (גדול מנהגי השמאל). כל השאר קיבלו פירורים: יצחק נבון קיבל תחנת רכבת בירושלים, פרס – מרכז אקדמי שולי, על שמה של גולדה אין כלום וגם מוסדות על שם הרצוג אינם על שמו של הנשיא השישי ( יש רחוב כזה בירושלים) על שם אביו ודודו המפורסמים. אגב, שזר ובן צבי קיבלו רחובות ברחבי ישראל, אך הרחוב הנפוץ ביותר בישראל הוא דווקא ז'בוטינסקי. וזאת מלבד גבעת זאב ופסגת זאב על שמו.
גולדה קיבלה חטיבת ביניים למיטב ידעתי בנס ציונה וגבעתיים. וכן איזה מכון לא קטן באזור דימונה
״הסכם לונדון״ של פרס ב-87׳ היה עדיף בהרבה על אוסלו,
ואולי היה יכול לחסוך שתי אינתיפאדות ולהקדים את הצמיחה הכלכלית שנבעה מהסכמי אוסלו לסוף שנות ה-80׳ (מבלי שהיא תיבלם בידי אינתיפאדה שניה, שלא היתה קורית).
כיום הרשות הפלסטינית אינה עצמאית- היא כפופה לישראל. זה יוצר סכנה רצינית מאוד, שיום אחד הערבים שם יימאסו באבו מאזן או במחליפו ויידרשו אזרחות ישירה במדינת ישראל.
בהסכם לונדון מדובר היה באוטונומיה כפי שיש לערבים ביו״ש כבר יותר מ-20 שנה, רק תחת שלטון ירדני ולא תחת שלטון ״זמני״ כפי שהוגדר (בכוונה) באוסלו.
מה הבעיה הגדולה? הכותב רוצה לחזור לטפל בבעיות מים, ביוב, תקשורת וחינוך של תושבי שכם וחברון? הוא חושב שחוסיין ועבדאללה לא היו מדכאים מספיק טוב את הפתח והחמאס?
אתה מפנטז על דבר שמעולם לא קרם אור וגידים, כמו "הסכמות" אחרות של השמאל, בהם ישראל מוותרת והערבים לא חותמים על שום וויתור. "הסכם" זה דרש נסיגה ישראלית לגבולות 67 כתנאי לכל השאר. בהסכמי רודוס הירדנים התחייבו לביקור יהודים בכותל המערבי ולא קיימו.
הצמיחה הכלכלית באמצע שנות התשעים נבעה מעליית יהודי ברה"מ ולא מהסכם אוסלו. אבל המשבר הכלכלי של תחילת שנות האלפיים נבע מהאינטיפאדה השנייה שהיא תוצר ישיר של הסכם אוסלו.
לגיטימי לחשוב גם כיום שלא כדאי לישראל לשלוט במישרין על אוכלוסיה ערבית עוינת, גם אם כרוכים בוויתור סיכונים גדולים. לא לגיטימי לשקר לגבי ההיסטוריה.
חלאס בגין מנהיג מונצח לא פחות מפרס רבין ובן גוריון. לגבי שמיר אתה צודק ההיסטוריה קצת שכחה אותו אבל גם גולדה משה שרת ולוי אשכול לא מונצחים. גם שרון מונצח לא מעט למרות שהיה ראש הממשלה הכי גרוע אי פעם. לגבי הטענה שלך לגבי בגין ושרון . בגין עשה את הדבר הכי טוב שהיה יכול להיות להחזיר את סיני. סגרנו הסכם שלום עם מצרים המדינה שכמעט והחריבה פה את המדינה ביום כיפור. מדינה שהרבה לנו אלפי חיילים. החלטה אדירה של בגין אז פינו את סיני וימית מי ישמע מה קרה. לגבי שרון שוב גם ההתנתקות הוכיחה את עצמה אוהבים לציין את השקט בתקופת נתניהו אבל שוכחים שהשקט היה גם בתקופת אולמרט. בעצם הפיגועים הרצחניים נפסקו בגלל ההתנתקות. את בעיית הטילים צריך לפתור אומנם אבל קודם כל זה טוב שהפיגועים נפסקו.
במערב אירופה נהגה מסרת בת מאות שנים של פוגרומים. גם הם נפסקו ב-1942.
"ההתנתקות הוכיחה את עצמה"
"הפיגועים הרצחניים נפסקו בגלל ההתנתקות"
אלה שתי אמירות כל כך הזויות ומנותקות מהמציאות שקשה לי להחליט אם דביר הוא נער בן 15 או סתם טרול.
את הפיגועים הגדולים עצרו מבצע חומת מגן ובניית הגדר, שנתיים-שלוש לפני ההתנתקות.
ההתנתקות הוכיחה רק דבר אחד – נסיגה מגבירה את הטרור, לקח שהיה צריך ללמוד מאוסלו והיה
חוסך חזרה על השגיאה בעזה.
כתבה אמיתית שמשקפת את מציאות חיינו…
אבל מי הם אנשי השמאל שכל כך דוחפים להרס המדינה?
למה לא חושפים אותם?
הנצחת מורשתו של שמיר היא חשובה גם מעוד בחינה:
מעבר להצלחתו בתחומים רבים כגון קליטת גל עליה ענק, מספר הסכמי שלום מכובד, שיפור יחסי ישראל-ארה״ב, בניית הקשרים עם מדינות אפריקה ועוד,
שמיר גם היה המנהיג היחיד של הימין שהבין את חשיבות אחדות המחנה ולא ירה בתוך הנגמ״ש:
מבגין שדחף את אברהם ׳יאיר׳ שטרן להקים את הלח״י ועד נתניהו שהוא וסביבתו לא מפסיקים לעשות דה-לגיטימציה לזרמים אחרים ולו ברמיזות כגון ׳רק הצבעה לליכוד תביא ממשלת ימין׳ ומונחים כגון ו׳ימין שפוי/נורמטיבי׳. ואז מופתעים שהימין יוצא חלש מול השמאל.
הימין צריך להתחיל להפנים שההתנהלות הזו מזיקה לו עצמו ושאין שום צורך או הצדקה להמשיך בה. והנצחת שמיר תהיה צעד ראשון מעולה בכיוון הזה.
ישר כוח, איתמר, תלמידי הנאמן, לזכר הימים הטובים שלנו שמתועדים בכתבה המעניינת:
https://rotter.net/forum/gil/5302.shtml
אתה צודק
הם לא רק מנסים לשכתב את ההסטוריה , הם משכתבים את ההסטוריה הלכה למעשה – בכל מקום שהם מצליחים להכנס אליו