ג'יימס מאטיס נגד אובמה: "לא הציע מנהיגות, הותיר את המזה"ת בלהבות"

מרבית הסיקור התקשורתי סביב ספרו החדש של ג'יימס מאטיס, 'Call Sign Chaos', עוסק במערכת היחסים בין מזכיר ההגנה לשעבר לנשיא טראמפ. כך למשל, כותרת הריאיון עם מאטיס באתר ה'אטלנטיק' הייתה "האיש שלא יכל לשאת זאת עוד", וה'ניו-יורק טיימס' פרסם טור דעה שמגדיר את מאטיס "האדם שטראמפ היה רוצה להיות".

אך למרות הכותרת המפוצצות, שתי הכתבות מסכימות שלמאטיס אין כרגע הרבה מה לומר על טראמפ, הן בראיונות והן בספרו החדש. יחד עם זאת, שתי הכתבות שוכחות להזכיר נשיא אחר עליו מאטיס דווקא שמח לכתוב – ברק אובמה, תחתיו שירת מאטיס כמפקד פיקוד מרכז של צבא ארה"ב הכולל את המזרח התיכון וחלקים מאסיה – והביקורת של מאטיס כלפיו לא סתם קשוחה, היא חריפה ביותר וחד־משמעית.

כהונתו של הגנרל מאטיס בפיקוד המרכז נמשכה בין 2010 ל-2013, תקופה בה ממשל אובמה הוביל מצד אחד מדיניות של צמצום ההשפעה האמריקנית במזרח התיכון ומהצד השני שאף להעצמה של איראן. בין התוצאות הקשות של החלטה זו הייתה משבר המהגרים הענק, שהוביל גם לעליית הפופוליזם הלאומי באירופה. מאטיס התנגד למדיניות של אובמה והוא כותב כי "ב-2010 טענתי נחרצות נגד הוצאת כל הכוחות שלנו מעיראק".

כאשר האביב הערבי פרץ במצרים ב-2011, מאטיס סבר כי "ארה"ב צריכה להשתמש בדיפלומטיה שקטה כדי לקדם ממשלה רחבה ומאחדת". אובמה בחר במקום זאת לקרוא להתפטרותו של חוסני מובארק. מאטיס כותב:

הנשיא אובמה יצא בפומבי נגד מובארק, והתעקש כי ארה"ב 'נמצאת בצד הנכון של ההיסטוריה' במצרים. באופן אישי, כמי שקרא קצת היסטוריה וגילה שאירועים (טובים ורעים כאחד) 'נכתבו' על ידי אנשים רשעים וצדיקים, אני מאמין קטן מאוד ברעיון לפיו ספרי היסטוריה שעדיין לא נכתבו איכשהו יעניקו לערבים את מה שהם כה משתוקקים לו כיום"

אי-סדר מוחלט

באביב של שנת 2011, שר המשפטים האמריקני אריק הולדר חשף מזימה איראנית להתנקש בשגריר הסעודי בוושינגטון. מאטיס הפציר אז בבית הלבן לפרסם את פרטי האירוע לציבור כדי לחזק את האפשרות לפעולת תגמול נגד טהרן, אך הצעתו נדחתה. "התייחסנו לפעולה מלחמתית כמו להפרת חוק שולית, וזרקנו לכלא את השליח הזוטר ולא את הבוס ששלח אותו", הוא כותב.

במשך כל התקופה הזו, מאטיס נאלץ להתמודד עם התוקפנות האיראנית המתגברת במזרח התיכון. "בכל צעד לאורך הדרך טענתי שהפוליטיקאים צריכים לדבר בקול ברור מול איראן, והצגתי לנשיא מספר אפשרויות להגן על המדינה שלנו". אובמה לא היה מעוניין ודחה גם אותן. בדצמבר 2012, מאטיס קיבל את ההודעה על סיום תפקידו, וכך הוא כותב על אותו הרגע:

עזבתי אזור כשהוא עולה בלהבות ונתון באי-סדר מוחלט. המחסור באסטרטגיה אזורית ברורה הותיר אותנו נסחפים לכל הכיוונים ואת ידידינו מבולבלים. לא הצענו שום מנהיגות בשום כיוון. עזבתי את התפקיד כשאני מוטרד עמוקות מכך שהביטחון של ידידינו עורער, וחושש מכך שאויבינו ינצלו את החלל שנוצר"

בשנה שלאחר מכן, אובמה כשל בהצבת "הקו האדום" בעקבות השימוש בנשק הכימי נגד אזרחים שעשה הרודן הסורי אסד. "חוסר התגובה שלנו הדהד בשתיקתו ברחבי העולם", כותב מאטיס וממשיך:

בנות בריתנו הוותיקות בנאט"ו ובאסיה הביעו חוסר שביעות רצון מכך שהמוניטין של אמריקה כשותפה ביטחונית אמינה נשחק. בתוך 36 שעות, קיבלתי שיחות טלפון מדיפלומט ממדינה ידידותית באסיה. 'ובכן ג'ים', הוא אמר, 'נראה שאנחנו לבדנו עכשיו מול סין'"

משום מה, הסיכום הקטלני הזה מצד מאטיס למדיניות החוץ של אובמה לא תופס את הכותרות בתקשורת, שמעדיפה כרגיל לחפש שברי רכילות על טראמפ. אבל בהתחשב בהשפעות המזעזעות שהיו להחלטות ממשל אובמה ונמשכות עד ימינו, אולי כדאי שנקדיש לו מעט יותר תשומת לב.

הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.