היריבות הכי טובות: מערכת היחסים המורכבת בין טורקיה ואיראן

מלחמת האזרחים הנוראה בסוריה היא סוגיה מדאיגה מאוד הן עבור טורקיה והן עבור איראן. כיצד תראה סוריה לאחר המלחמה? מי ישלוט בה? האם תהיה מפוצלת? האם הכורדים ינסו להקים מדינה עצמאית? ומה בנוגע לפליטים שנמלטו לטורקיה והפכו לנטל כבד עליה?

הדאגות המשותפים לגבי סוריה הובילו להעמקת הקשרים בין אנקרה וטהרן, כפי שהתבטאו במספר רב של פגישות בין בכירים שנערכו בשתי המדינות, כולל בין הנשיאים ארדואן ורוחאני.  ארבעה מפגשי פסגה בנושא הסורי נערכו בין טורקיה, איראן ורוסיה, האחרונה שבהן בעיר סוצ'י תחת חסות הנשיא ולדימיר פוטין. תמונות המנהיגים מחייכים לוחצים ידיים הופצו בכל העולם וחיזקו את הדימוי של סיפור אהבה מלבלב. זה לא סוד שאיראן המבודדת תמיד ביקשה להתקרב לשכנתה טורקיה, ובכל פעם שעולה כוח אסלאמי יותר באנקרה, בטהרן עשו צעדים לקראתה. זה קרה למשל במהלך שנות התשעים, כאשר נג'מטין ארבקאן היה בשלטון, וקורה כעת עם ממשלת ה-AKP של ארדואן.

מבחינת איראן, מהלך כזה הוא הגיוני מכמה סיבות. ראשית כל, טורקיה בעלת האוכלוסייה של 80 מיליון היא שוק פוטנציאלי גדול, במיוחד עבור הנפט האיראני. שנית, טורקיה היא מעצמה אזורית שכדאי שתהיה בצד שלך, והסיבה השלישית ואולי הכי חשובה היא האוכלוסייה ממוצא טורקי ואזרי מהווה כרבע מכלל תושבי איראן. עם מיעוט טורקי בגודל כזה, יש צורך מובן לשמור על יחסים טובים עם המדינה הטורקית.

השאלה הסורית

למרות כל זאת, עדיין קיים ספק רב בשאלה האם טורקיה ואיראן יהיו יכולות אי פעם להיות קרובות ממש, ומספר מכשולים עומדים בדרך הזאת. מדובר בשתי מדינות שהן השחקניות המוסלמיות הלא-ערביות המשמעותיות ביותר במזרח התיכון; שתיהן משתרעות על שטחי ענק ובעלות אוכלוסייה של עשרות מיליונים.

באופן רשמי, טורקיה היא רפובליקה חילונית המורכבת בעיקר מסונים, ואיראן היא רפובליקה לא-דמוקרטית המורכבת בעיקר משיעים – שני זרמים שונים לחלוטין באמונתם האסלאמית ובדרכי היישום שלה. שתי המדינות גם רואות בעצמן כמיועדות לתפקיד מוביל בעולם המוסלמי, אך הגישות השונות לדת עלולות להוביל להתנגשות ביניהן. יתרה מכך, לטורקיה יש סיבה טובה מאוד לדאגה מהשאיפות הגלובליות של איראן, שיכולות להשפיע על כל המדינות האחרות שגובלות בה. זה נכון שבסוריה, שתי המדינות לא מעוניינות לראות ישות כורדית עצמאית ויעשו הכל כדי למנוע זאת, אך איראן השליכה את כל יהבה על משטר אסד, מהלך אליו טורקיה מתנגדת.

למרות שמרבית תושבי סוריה הם סונים, המשטר מתבסס על העדה העלאווית, המזוהה עם האסלאם השיעי. באנקרה אולי קיוו לאביב ערבי שיוביל להנהגה סונית חדשה בסוריה, אך כשזה לא קרה הם בוודאי לא ירצו לראות את אסד טובח בנתיניו הסונים. טהרן מצידה, מעניקה גיבוי למשטר שלא רק מבצע את הטבח אלא גם דוחף מיליונים לברוח מסוריה, חלקם הגדול לטורקיה.

קשרים מתוחים

המקרה של עיראק יכול לשמש כבוחן מעניין. עיראק של סדאם חוסיין הייתה מדינה בשלטון מיעוט סוני, אך לאחר נפילת המשטר עברה לשליטת הרוב השיעי המהווה כשני שליש מהאוכלוסייה, כאשר איראן לוקחת חלק הולך וגדל בענייני הפנים של שכנתה. משמעות התהליך הזה הייתה ניתוק של טורקיה משאר העולם הסוני, כאשר כל שכנותיה הן נוצריות או שיעיות. במקרה כזה, טורקיה לא תרצה לראות איראן חזקה יותר ובעלת השפעה חזקה בגבולה.

טורקיה ואיראן מתחרות גם על השפעה ברפובליקות המוסלמיות של מרכז אסיה, שרבות מהן בעלות אוכלוסייה ממוצא טורקי ורואות בטורקיה מודל לחיקוי. אידיאולוגיה פאן-טורקית נפוצה מאוד במדינות האזור הזה, ומנהיגיהן שואפים לשמור על יחסים טובים עם אנקרה. מנגד, איראן נמצאת קרוב יותר אליהן מבחינה גיאוגרפית, ורוצה גם היא לחזק את השפעתה באזור. אחרי הכל, הפצת האסלאם המהפכני היא אחד מעקרונות היסוד שלה, אך היא עומדת כמובן בניגוד לאינטרסים הטורקיים.

עוד חשוב לזכור כי טורקיה היא חברה בנאט"ו ומתחזקת קשרים (מתוחים לעתים) גם עם ארה"ב וגם עם ישראל, שתי מדינות אליהן מתייחסים האייתוללות של איראן כ"שטן הגדול" ו"השטן הקטן", בהתאמה. לפי מקורות בטורקיה, באנקרה הפסיקו לרכוש נפט איראני בחודש מאי האחרון, כתוצאה של הסנקציות האמריקניות. לאור כל זאת מובן מדוע טורקיה ואיראן מתקרבות הודות לאינטרסים משותפים באזור, אך גם ברור כי מכשולים רבים עומדים בפני שותפות אמיתית ומלאה ביניהן.

ד"ר אלון דואניאס מתמחה במדיניות החוץ והפנים של טורקיה. המאמר התפרסם לראשונה במסגרת סדרת ‘מבט מבס”א‘ מבית מרכז בגין סאדאת.