ליברמן התלונן בראיון ב'מעריב' על כך שהליכוד סטה מדרך ההדר של מייסדי התנועה, אך באותה נשימה השתלח באופן מכוער בכמה מבכירי המפלגה
למרות שנראה כי חלק מהפוליטיקאים שלנו (מכל הצדדים) שכחו את ההנחה הזו בשנים האחרונות, נימוס ודרך ארץ אמורים להיות כמה מאבני היסוד של החיים הפוליטיים, ותפקידם הוא להבטיח כי אי-הסכמות נפתרות בדרך מתורבתת ולא מתפתחות לסכסוך דמים. כך קרה למשל בראיון שהעניק אביגדור ליברמן לבן כספית ב'מעריב', ובו אמר בין השאר כי השרה מירי רגב היא "בהמה" ו"שרה בלי תרבות", כינה את השר ישראל כץ "שקרן עלוב", וכאשר נשאל אם יקבל הצעה לרוטציה בראשות הממשלה השיב: "שילכו קיבינימט".
ליברמן הוא פוליטיקאי משופשף ומחושב שידע כמובן היטב כי דבריו יתפסו את מרבית הכותרות. יתכן כי הוא סבור כי חיזוק תדמיתו כפוליטיקאי קשוח שלא מהסס להשתלח ביריבים תביא לו רווחים בקרב קהלים מסוימים, כפי שראינו שקרה עם הכיבוס הנמרץ לו זכה מצד התקשורת מאז שהפך לכלי ניגוח נגד הליכוד ונתניהו. אך כל רווח מהסוג הזה עשוי להתברר כהפסד בטווח הארוך, לא רק עבור ליברמן באופן אישי אלא עבור האופן בן מתנהל השיח במערכת הפוליטית.
זה כמובן לא אומר שאין בזירה הפוליטית מקום לוויכוחים נמרצים ומחלוקות לוהטות המהווים חלק בלתי נפרד מחברה חופשית ובריאה, אך גם אלו צריכים להיערך במסגרת של כללי משחק מקובלים. דרך ארץ ונימוס לא אומרים בהכרח שאתה מסכים לקבל בהכנעה תכתיבים או מוותר על השתתפות במאבק הרעיונות. אם אתה מעדיף להראות מנומס יותר מאשר להילחם על הערכים החשובים לך, כנראה שעליך לשקול מחדש את סדר העדיפויות הפוליטי שלך. מנהיג אמיתי יודע שעליו לומר את האמת גם כאשר היא כואבת, אך כאשר אתה תוקף יריבים באופן לא-ענייני ומכוער אתה לא משכנע אף אחד בצדקת דרכך, אלא רק פוגע בהם אישית. כאשר אתה צועק ומשתולל בראיונות או בחדרי ועדות הכנסת אתה לא משפיע על התהליך הפוליטי, אלא משבש אותו.
ליברמן טען בראיון ב'מעריב' כי הדברים שבאמת חשובים עבור מדינת ישראל בתקופה הזו הם "לכידות פנימית" ו"יציבות", אך לכידות ויציבות לטווח דורשות הסכמה ושיתוף פעולה – שני דברים שקשה מאוד להשיג באווירה של חרמות והתקפות אישיות ביצירתה לקח ליברמן חלק נכבד.
אילנות גבוהים
טענה נוספת אותה העלה ליברמן בראיון לגבי הליכוד היא שנציגיו כיום נחותים במרמתם מאשר מייסדי התנועה. לדבריו, "אינטלקטואל כמו ז'בוטינסקי…אם היה מקשיב דקה אחת למירי רגב, שמתגאה בזה שמעולם לא החזיקה ספר של צ'כוב, הוא היה מתפלץ". הזכרתו של אבי התנועה הרוויזיוניסטית בהקשר הזה היא מעניינת, מכיוון שהוא עצמו כתב רבות דווקא על נושא הנימוס וההדר.
כך למשל קבע ז'בוטינסקי במאמר בשם 'בראי דורנו' כי:
כל אחד חייב לעבד את עצמו, לסנן ולזקק את כל הליכותיו. ה'הדר' מורכב מאלף 'הבלים', המהווים כולם יחד את חיינו היומיים בצורתם הנאה… בלכתך ברחוב ליד חברך אל תכבוש את כל המדרכה; בעלותך בלילה על מדרגות הבית אל תרים את קולך לבל תעיר את השכנים; פנה דרך ברחוב לאישה, לזקן, לילד, לכל אדם בכלל; יהא הוא גס רוח, אתה אל תהיה כזה… חשוב פי כמה הוא ה'הדר' המוסרי. היה רחב לב, כל עוד אין הדבר נוגע לעניינים עקרוניים… כל מילה שלך – מילת כבוד היא לנושא ה'הדר'"
גם בספרו 'עקרונות מנחים לבעיות השעה' כתב ז'בוטינסקי על חשיבותו הרבה של עקרון ההדר:
כל מילה היוצאת מפיך חייבת להיות "מילת כבוד", ומילת הכבוד שלך צריכה להיות חזקה מברזל. יש לצפות ליום בו כל יהודי שירצה להביע את ההוקרה העליונה של יושר אנושי ,של דרך ארץ והערכה, שוב לא יגיד כמו היום: זהו ג'נטלמן אמיתי -אלא יאמר "זהו בית"רי אמיתי!"
זאב ז'בוטינסקי היה אדם שלא היסס להילחם על עקרונותיו, אך הוא תמיד שאף לעשות זאת בדרך מכובדת ומכבדת. אין ספק כי היה מוקיע ומגנה התבטאויות מהסוג אותן השמיע ליברמן בראיון השבוע, כך שהיתלותו של יו"ר 'ישראל ביתנו' באילנות גבוהים כאלה נראית מגוחכת עוד יותר.
גם ז'בוטינסקי ידע שהתנהלות על פי תפיסת ההדר אינה מסמלת חולשה מול היריב, אלא מתווה את הדרך להצלחה פוליטית בטווח הארוך. היא בונה את תדמיתך כאדם מהימן ואת היכולת לתקשר עם אנשים אחרים מחוץ למחנה, ומשאירה מקום גם לנחישות פוליטית כאשר זו דרושה, אך בוחרת את מטרותיה היטב. כאשר הזירה הפוליטית הופכת לשדה קרב, כמובן שכולנו צריכים להפשיל שרוולים ולהשתתף בו, אבל הטחת עלבונות אישיים לכל עבר ודרדור השיח לשפה מבזה משיגים בדיוק את ההפך.
אביגדור ליברמן עצמו יודע שהתנהלות כזו לא הייתה מקובלת למשל בחייו האישיים, מול חברים או שכנים. פוליטיקה אינה משחק ילדים, אך אין זה אומר שהעוסקים בה פטורים ממנהגי הנימוס והמוסר שכולנו מחויבים אליהם בחיי היום-יום.
רכשו עכשיו מנוי ל'מידה' ותהנו מהנחה מיוחדת על ספרי שיבולת החדשים + כתב העת 'השילוח' לשנה מתנה!
אנחנו חיים במיזרח ויש לזה משמעות עצומה. העולם האשכנזי הביא את שכלתנות ישיבות הגמרא שהולידו מלא פרסי נובל בכיוון החילוני. והם השליכו את כל השקפת עולמם שפכו אותה פה במדינה ופסחו על הלוגו העיברי הלאומי- התנך. כהני הדת של ישיבות הגמרא וישיבות אהרון ברק הפכו שמש העמים. שכחו שאנחנו במיזרח והמיזרח עתידני פנטסטי. השבתנו לפה מבשרת מפצי לידהף והשבת ההרמוניה לעולם, דרך פנטזיית האדמה הזו. דבר נוסף שצץ שהיתגבש כי אין מה לעשות ישראל כולה מעולם הכמיהה של השבט האשכנזי לטוב ולרע. הדוגמא ניקבעה ב48. מה שצץ ובולט היום בנוסף מעולם זה, זה היתקבעות הגטאות. שמובילות לסקטוריאליות מרובה להמון עוינות ולגטאות. חייתי בערב וזה כה שונה .המודלים שבאו מעדות המיזרח בערב לא סקטוריאלים ביכלל .הם הרמונים מישתלבים בהוויה ומפיקים מימנה תועלת מספקת לאמונה .היינו שם מודרנים והמון משכילים ומאמינים ניפלאים. עיבריים לאומיים כבר שם בערב, נביעה מגן עדן. שהרי הוא במיזרח גן עדן בחגורת התנך פה פה בארץ ישראל. בינה מופלאה שמכילה בתוכה רוחות של גן עדן וטריגרים של הרמוניית עתידנית. באתי בתור ילדה מערב הישתלבתי בהוויה במרכז תל אביב . מפיקה מימנה תועלת ומחכה למפצי לידה ומסעות אל השדרוג האמיתי שלנו. הוא מטריקס הנבואה העתידני פנטסטי. התחושה עכשיו היא של מיצוי. אולי זו הסיבה שהכנסת בתהליך היתפוררות. היא מונעת היתחדשות וחיבור לאדמה. אכן כן עברו אלפיים שנה נוספות. אנחנו עם אכותי אמורים להיות עיליתיים והכי מיכולם, מיכל הגויים. העילית בעיני זה מפצי הנבואה. אדמה זו נעלבת פגועה, כי עוברים עליה מפצי גלות אדירים. והיא כה זוהרת. הנשמה בנו כנ"ל. פגועה מרגישה הומלסית כואבת מיצטערת. ובמציאות האמיתית כה זוהרת ויפה היא. פנינה יהלום נהדר של אור רחמים חסד ומוסר.אנחנו מוקפים פנטזויה אדירה אבל גם המון אבסורדים. בתהליכים שנעבור -ניתברר ניתלבן ניתגבש ניתעבר ונבשר. כי ככה היא ארצנו ארץ ישראל. מפצים של יפעה נהדרת ויפה. כי מגן עדן היא, ואליו היא שבה.
ליברמן הוא נוכל מושחת שמשרת גורמים זרים מי בכלל מתיחס איליו
ליברמן ניהליסט. וחבל שהמון רוסים הצביעו לו.
אצל ז'בוטינסקי לא היה קורה שאנשים מקורבים היו הולכים לכלא בעבירות של שוחד. ליברמן שולח לכלא אנשי סוד והם הולכים לשבת שנים במקומו ובגללו והוא כאילו לא יודע דבר
ושכחת לציין מי הכוכב שראיין את ליברמן באופן עלוב, מתרפס ופחדני: זהו כמובן מיודענו בן כספית. כן כן, אותו בן כספית שעם רשימת הפאשלות העיתונאיות שלו אפשר למלא מגרש כדורגל.
ועל כך כבר נאמר בתלמוד:
"כל המחובר לטמא טמא… רבי אליעזר אומר לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב שהוא מינו"
לא שכח, זה כתוב ממש בהתחלה
יש אחד שהוא …. ואמנון לוי כבר עשה עליו תוכנית תחקיר לגבי העניין הזה לפני מס' שנים מבלי להזכיר את שמו במפורש. הרבה אנשים חושבים שהוא …. עבור ר…. אבל הוא …. עבור ג….. וזה משהו שיודעים הרבה אנשים במערכת הפוליטית והבטחונית, אבל אי אפשר לעשות דבר כי במדינה דמוקרטית כמו במדינה דמוקרטית. ונוסף על כך יש די הרבה טיפשים שהצביעו לו ולכן כוחו הפוליטי די גדול, דבר המקנה לו כח וחסינות. יכול להיות שהדברים יתפרסמו אם יום אחד יתפסו את ה…. על חם או בעוד 30 או 50 שנה. כשיתפרסם העניין זו תהיה רעידת אדמה מטורפת. ה…. הזה היה שר ביטחון.
אינך יודע שלעארס לבן מותר הכל ?
הקרב על מייד אין מתנהל בין עארסים לבנים לעארסים שחורים
ו"תרבות" כבר מזמן איננה במקומה יש עיצוב תרבותי
נראה שביבי יודע מצוין שליברמן הוא סוכן של פוטין שסחט אותו על עסקיו מפוקפקים ברוסיה לפני 20שנה. עכשיו פוטין מונע ממנו להיכנס לממשלה, כי פוטין הוא בריון עולמי ורוצה לסחוט מביבי. היציאה מהפלונטר זה להכניס ליברמן למעצר על בגידה. על זה ביבי צריך לקבל אומץ וגם להכריח את מנדלבליט לאשר.
נתניהו הוא ממשיכו של ז'בוטינסקי! גם יודע להגן על ארץ ישראל מפני אובמות, גם יודע לקדם כלכלה חופשית, גם יהודי אבל לא משיחי וגם יודע לכבד יריבים פוליטיים. רק ביבי – ממשיכו של ז'בוטינסקי, בגין ושמיר.
מכל עבר מושמעת ביקורת על ראש הממשלה: הוא לא ימני מדי, לא לוחמני מדי, חסר עמוד שדרה, מושחת, עושה הכל כדי להימלט מהעמדה למשפט (הרי אפשר בכלל לוותר על משפט, דינו כבר נחרץ בידי ההמון המוסת), אופורטוניסט, חסר עקרונות, בוגדני. מה לא…
תרשו לי לא להתרשם יתר על המידה ממאוכזבי נתניהו… איכשהו, אני בטוח, שהם לעולם לא יהיו מרוצים, כי הם נטולי היכולת לראות את התמונה בכללותה: בתקופה רגישה ביותר, עם ממשל עוין בבית הלבן (שכבר חלף מהעולם), אביב ערבי שעדיין מורגש ברחבי המזה"ת, מול הנהגה פלסטינית ערמומית ואיראן שהצליחה לתחמן את הקהילייה הבינלאומית, משברים כלכליים – שעדיין לא נרגעו, בנימין נתניהו הצליח בעשר השנים האחרונות בחוכמה ובנחישות להפוך את ישראל לאי של יציבות כלכלית, פוליטית וביטחונית ולהחזיר לה את מעמדה כמעצמה אזורית, שאבד לחלוטין בימי שלטון ההרפתקנות של אולמרט.
במלאכת מחשבת סבלנית הצליח נתניהו לפרק לחתיכות את האיום הקיומי הגדול ביותר, שישראל הביאה על עצמה: הסכם אוסלו… יצר מציאות מזרח תיכונית חדשה, שבה שמור ל״פלסטינים״ מקומם הראוי. כדי להגיע לכך, היה צריך לשלם לפעמים מחיר, גם אם זה עבר לפעמים במזוודות כסף מקטאר לרצועת עזה. הוא לא מיהר לפתוח במבצעים צבאיים, שהיו הופכים למלחמות. אבל הוא ידע להכות בדרכים שונות, היכן שהיה צריך להכות. ואחרי הפלסטינים פנה לטפל באיראן.
נתניהו אינו איש של ״זבנג וגמרנו״. יש לו ראיה ארוכת טווח. ובניגוד לראשי ממשלה ימניים אחרים, דוגמת שרון ואולמרט – שהיו מוכנים לוותר על דרכם האידיאולוגית, נתניהו נותר נאמן לראיית עולמו. וזה צריך להיות העניין המרכזי של מערכת הבחירות הזו: לא האיש, אלא האישו.
המלחמה הבאה היא עם הרוסים לצה"ל הרקוב אין תכניות התקפה על מוסקבה עם גרעין ומדינת ישראל מחוררת לביון הרוסי עם עשרות אלפי רוסים גויים בוגדנים
כדאי שתתעוררו יהודים
לפני שיכניסו אתכם למשרפות הגרעיניות
לא יהיה אחרי
ברירת שמשון
https://www.youtube.com/watch?v=DXYSr0tY8ZA