שימוש בחקירות כדי לסגור חשבונות פוליטיים ותקשורתיים הוא מדרון חלקלק שמוביל לשיתוק המערכת הציבורית ופגיעה קשה באמון שהציבור נותן בה
אדם זר שלא מכיר את ישראל והיה בוחן את כותרות העיתונים משלוש או ארבע השנים האחרונות, היה עלול לחשוב שבמדינה הקטנה הזו במזרח התיכון לא קורה שום דבר אחר חוץ מחקירות משטרה והליכים משפטיים שונים. אולי כבר התרגלנו למצעד הפרשות והנחקרים, להדלפות ולחשיפות ולצילומים מבתי המשפט, אך זהו מצב שרחוק מאוד מלהיות תקין, ונדמה שבכל יום כמעט נשברים גבולות חדשים.
השיא החדש שהתרחש השבוע היא פרשת חקירת שניים מיועציו הקרובים של ראש הממשלה בחשד שלקחו חלק בהטרדה של עד המדינה שלמה פילבר אי שם בחודש אוגוסט, כולל החרמה של מכשירי הטלפון האישיים שלהם כדי לחפש לכאורה חומרים מפלילים ופגיעה בזכויותיהם כחשודים, חקירה שעל פתיחתה הורה פרקליט המדינה שי ניצן וככל הנראה מבלי שהתקבלה תלונה בעניין. זו פרשה שעדיין בחיתוליה ופרטיה עדיין צריכים להתברר, אך מה שחשוב כאן הוא הדפוס החוזר שהולך ומתגבר בהיקפו ובחומרתו: התפיסה לפיה חקירות פליליות ממניעים פוליטיים הפכו לדבר שבשגרה, לעתים תוך שבירה של כל הכללים והחוקים. לכל חקירה שהיא, גם אם מדובר בפשע חמור ביותר, ישנם כללים שנקבעו על מנת לשמור זכויותיו הבסיסיות של החשוד כמו הזכות להליך הוגן וחזקת החפות. אך במסגרת מסע הציד המשתולל נגד אנשי ימין בכלל ומקורבי ראש הממשלה בפרט, ההבנה הבסיסית הזו החיונית לקיומו של משטר דמוקרטי הוזנחה כמעט לחלוטין.
במסגרת זו, משטרת ישראל אינה בוחלת באמצעים כמו שימוש בבנו של שאול אלוביץ' כדי ללחוץ עליו להחליף עורך דין, השתלת מכשירי האזנה בחדר שאמור לשמש להתייעצות בין פרקליטים ללקוחות, והפעלת מכבש לחצים ואיומים על נחקרים כדי לשכנע אותם לשמש כעדי מדינה. לכך אפשר להוסיף את ההתנהלות התמוהה של הפרקליטות בכל הנוגע לשימוע בתיקי ראש הממשלה, הדלפות בלתי פוסקות ודיווחים מפי “גורמים” ו”בכירים, "האכיפה הבררנית הברורה בבדיקה של חשדות, ההיסטוריה הארוכה של החיסולים הפוליטיים ורצף השערוריות הבלתי-נגמר במשטרה – כולם מחזקים את התחושה לפיה המטרה כבר סומנה מזמן וכל האמצעים כשרים להשגתה.
כאשר זו התפיסה השולטת, אפשר גם לפתוח בחקירות נגד ראש ממשלה ולהשקיע בהן משאבים אדירים רק על בסיס "כל מיני קצוות של זוטות כאלה, דברים שנראים על גבול הרכילות", כפי שהיועמ"ש מנדלבליט עצמו הודה, או על סמך "תקדים משפטי" כפי שפרקליט המדינה ניצן הודה.
השיתוק והפחד
חוקרים פליליים צריכים לעתים לנהל חקירה תוקפנית על מנת לברר את האמת, ואם מתברר שאכן התבצע פשע הרי שיש להעניש את המבצע במלוא חומרת הדין. אבל גם חקירה בסגנון הזה חייבת להתקיים במסגרת ערכים מקובלים הנקבעים באמצעות מידת הוודאות שאכן התבצע פשע, ומתנהלים לפי הליך תקין שנקבע על פי החוק. אם רצונן של רשויות האכיפה הוא אכן להגיע לחקר האמת, הרי שהן חייבות לעמוד בכללים האלו גם בפני בית המשפט. אם אותם כללים יופרו במהלך החקירה, עשויות להיות לכך השלכות הן על החוקרים והן על הנחקרים.
זהו המצב המקובל בכל מדינה מתוקנת אך בישראל של השנים האחרונות, כאשר חקירה הופכת לכלי נשק פוליטי, נדמה שלעתים אין שום צורך בעברה ממשית או אפילו ראיות וכל מה שדרוש הן האשמות מעורפלות כדי לפצוח בפסטיבל תקשורתי באולפני השידור בטלוויזיה וברדיו וברשתות החברתיות, מקומות בהם גם ההגבלות שעוד יש לחוקרים בחדרי החקירות כבר לא קיימות בכלל. באקלים פוליטי כזה אין למעשה מקום להליך התקין של הדין הפלילי, וקריירות של אנשים יכולות להיקטע רק בשל האשמות לא מוכחות.
ישנם כאלו שיטענו כי מדובר בהתרחשות בריאה במדינת חוק בה יש לחקור גם את הפוליטיקאים הבכירים ביותר, אך במציאות זהו ההפך מממשל תקין. המצב הזה יוצר מערכת פוליטית משותקת ומפוחדת שנמצאת במשבר אינסופי ותוקע למעשה כל מדיניות או רפורמה לטובת אזרחי ישראל, ימנים ושמאלנים כאחד. גם האמון במערכת החוק, שאמור להיות חלק בלתי נפרד מהיכולת לקיים שלטון חוק יציב, הולך ונשחק ככל שהיא גולשת למחוזות הפוליטיקה והתקשורת.
תפירה כזו של תיקים היא התנהלות שמאפיינת משפטי ראווה במשטרים אפלים, בהם גם חשד קל היה מספיק כדי לסמן אותך מיידית כאשם. העובדה שהיא נערכת בגלוי במדינה מתוקנת צריכה להטריד כל אדם המאמין כי זכויות בסיסיות כמו חזקת החפות והליך הוגן הן חשובות, וללא קשר לדעתו הפוליטית. למרבה הצער, נראה כי בישראל ישנם כאלה המוכנים להקריב את הזכויות הבסיסיות על מזבח הפוליטיקה, ובשמה להשאיר אחריהם אדמה חרוכה. לרוב מדובר בדיוק באותם אנשים שמטיפים לנו על "שלטון החוק" ועל "דמוקרטיה".
רכשו עכשיו מנוי ל'מידה' ותהנו מהנחה מיוחדת על ספרי שיבולת החדשים + כתב העת 'השילוח' לשנה מתנה!
לא הבנתי את שורת הסיום-מה התמיהה?
הרי ברור שמי שמאמין בשלטון החוק(במקום שלטון העם) ובדמוקרטיה במובנה המעוות כהעמדת שמירת זכויות האדם השרירותיות בראש עולם הערכים כך שהיא תקדש את האמצעים הנגרשים לה-יתמוך בהתנהלות כזו.
חבל שהגענו עד הלום. לצערי ובוודאי לצערם של רבים, האשם בכך הוא לא אחר מאשר מנחם בגין. בהיותו דמוקרט בכל התנהלותו, לא שעה לעצת מקורביו להחליף את כל השרות הציבורי המפאיניקי. גם ממשיכיו לא עשו דבר בנידון. כך קיבלנו ממסד בולשביקי למהדרין שאת פירותיו הבאושים אנו אוכלים היום.
מאז שי ניצן הפרקליטות שכונה…
המשטרה זו כבר שכונה ותיקה!!!
אני פתחו לי תיק במשטרה על רקיע שחשפתי שחיתות ברחוב שלי לא יאומן מדינה מסריחה איפה שומרי החוק
בגלל פרקליטות אין ממשלה שי ניצן הרשע מרושע מושך בחוטים
כנופיות שלטון החוק עושים כבר זמן רב מהמקפצה
זמן רב שתקו אלו שיכלו לשים סוף לענין, כן, אני מתכוונת לשלטון השלטון הנבחר, דהיינו ראש הממשלה.
אמש סוף סוף פתח שר המשפטים פתח של קוף (המחט) במאבק, ואם לא נמשיך ונפתח פתחו של אולם, כדי להשיב שופטינו כבתחילה ופרקליטינו כבראשונה. נמשיך לילל עד קץ כל הדורות ושיירת הפרליטות תמשיך לדהור.
והחובה להמשיך ולהתקיף היא גם על עתונאי הימין הבכירים בכל אמצעי המדיה והרשתות החברתיות. וגם הפגנות הולכות וגוברות חייבות להמשיך.
אסור לעצור את המומנטום שאוחנה התחיל.
באירופה האנטישמית היה כלל בדוק: "הכה ביהודים והצל את המדינה". פוליטיקאים אירופים השתמשו בשנאת היהודים להשגת הישגים פוליטיים: לא משנה מה היה נושא הדיון – תמיד תקפו את היהודים והאשימו אותם בכל הרע. השמאל בישראל נוקט בגרסה מקומית של הכלל הזה: "הכה בנתניהו והצל את השמאל"; לא משנה מהו נושא הדיון – תמיד תוקפים את נתניהו ומאשימים אותו בכל הרע. השמאל הישראלי גם אימץ את הכללים שניסח הקומוניסט סול אלינסקי ("כללים לרדיקלים") לשמאל האמריקאי: "בחר את המטרה למתקפה שלך, הקפא אותה, הפוך אותה לאישית… רדוף אנשים ולא מוסדות". השמאל כבר לא מתווכח איתנו אם צריך מדינה פלסטינית, מדינה דו-לאומית או בינאום של ירושלים, אלא רק תוקף את נתניהו ומאשים אותו בכל הרעות, ובעיקר באותן רעות שנתניהו מנסה להתמודד איתן (גם כשהשמאל הזה מתחזה לימין).
אולי יש הרבה חקירות כי יש הרבה מה לחקור.
לא חסר גם על מה לחקור את לפיד, גנץ, אשכנזי או את בן ארי וניצן
הפרקליטות כבר שנים משמשת ככלי פוליטי. פרקליטות מיסוי וכלכלה מכסתחת את פרשיות רשות המיסים. עכשיו, גם הצד השני הבין שאפשר להשתמש בכלי הזה.
גם אני הייתי צוחק אם 2 הבדיחות לא היו על חשבוני, אבל הן כן.
איילת חסון, שדרנית בכירה בערוץ 13, שידרה הערב (2.11.19) במסגרת תוכניתה "המטה המרכזי" הודאה מפורשת שהיא נמנעת מלמתוח ביקורת על שי ניצן כדי לא להפריע לו בתיקי ביבי…
"עיתונות חוקרת אוביקטיבית" … כבר אמרתי ???
השאלה היא אחרת לגמרי , האם כאשר נאשם יוצא זכאי , למה המאשים או המאשימים לא נשפטים ומשלמים את אותו עונש שההוא היה אמור לקבל כולל קנס כספי במליונים .. למען יראו ויראו ולא כל אחד שיש בידו כוח יחשוב שהוא מלך העולם ..
עובדים עלינו. עובדים קשה….כל פעילות הפרקליטות היתה מתוזמנת לפי לוחות הזמנים של הבחירות מתוך עיניין להשפיע על הציבור ועל בחירתו…. זו התערבות גסה בהליך דמוקרטי וזו פעולה לא ראויה מצד הפרקליטות. ניראה שהפרקליטות הפכה בעצמה לשחקן פוליטי שמעונין לסכל את בחיערת נתניהו לראש ממשלה ולחסל את המוניטין משלו בכל דרך. זה פשע. זו אכיפה בררנית. זופרקליטות שךלא בוחלת באמצעים לא חוקיים כדי לסכל קריירה של פוליטיקאי.