שוברים שמאלה חזק: המועמדים הדמוקרטים שוב נכנעים לקיצוניים

בשבועות האחרונים, שלושה מתוך ארבעת המתמודדים המובילים במרוץ במפלגה הדמוקרטית אמרו כי ישקלו לקצץ בסיוע האמריקני לישראל, כחלק מניסיון ללחוץ על ישראל לשנות את מדיניותה ביהודה ושומרון ובעזה. שניים מתוכם, הסנאטורים אליזבת וורן וברני סנדרס, שייכים לאגף הרדיקלי יותר של המפלגה ובמאבקם למצב את עצמם מול מועמדים הנחשבים מתונים יותר מחזיקים בדעות פוליטיות וכלכליות הנוטות לשמאל הקיצוני, יחד עם תפיסה בדלנית במדיניות החוץ.

באירוע בחירות שנערך במדינת איווה ב-20 באוקטובר, וורן אמרה כי הסיוע הצבאי לישראל יכול לשמש כתנאי להפסקת הבנייה ביו"ש. "נתניהו אומר שהוא רוצה לקחת את ישראל לכיוון של הרחבת ההתנחלויות. זה לא מקדם אותנו לעבר פתרון של שתי מדינות", אמרה והוסיפה: "המדיניות הרשמית של ארה"ב היא תמיכה בפתרון שתי המדינות ואם ישראל הולכת בכיוון ההפוך אז כל האופציות על השולחן". בכך וורן הדהדה את דבריו של ברני סנדרס, שכבר בחודש יוני אמר כי "ישקול בהחלט" קיצוצים נרחבים בסיוע האמריקני לישראל במטרה לקרוא אותה לסדר, אך הדגיש כי לא יקבל החלטות שיותירו את ישראל פגיעה מבחינה ביטחונית. חודש לאחר מכן אמר בראיון כי אמנם לישראל יש את הזכות "לחיות בשלום ובביטחון" אך לדבריו ,תחת נתניהו הייתה לה "ממשלה ימנית-קיצונית בעלת נטיות גזעניות", ולכן יש לשקול שימוש בסיוע האמריקני כדי למתן אותה.

לפני כשלושה שבועות, באירוע של ארגון 'ג'יי סטריט' בוושינגטון, סנדרס השיב לשאלה בנושא ואמר כי "3.8 מיליארד דולר בשנה זה הרבה כסף, ואי אפשר פשוט לתת לממשלת ישראל כרטיס חופשי. אם אתם רוצים סיוע צבאי, אתם צריכים לשנות מהיסוד את מערכת היחסים עם עזה". הוא הוסיף כי אם ייבחר לנשיאות הוא יאמר לישראל כי חלק מהכסף "צריך ללכת לסיוע הומניטרי בעזה". המועמד הדמוקרטי השלישי שהתבטא בעניין הוא פיט בוטיג'ג', לשעבר קצין בצי ומי שנחשב כנוטה יותר למרכז מבחינה אידאולוגית, שאמר: "אני חושב שהסיוע הוא מנוף להנחות את ישראל בכיוון הנכון…אם, למשל, ישראל תקיים את הבטחתה לספח שטחים, אני מחויב לוודא שארה"ב לא תשלם את החשבון על כך".

השקעה לטווח ארוך

ההצהרות האלה מפי המועמדים הדמוקרטיים הן צבועות ומנותקות לחלוטין מהמציאות של הפוליטיקה הישראלית, היחסים עם הפלסטינים וההתפתחויות במזרח התיכון. המועמדים עצמם מבינים היטב את כל אלו ואת המעמד המיוחד של הסיוע הצבאי לישראל, אך הם בוחרים לעוות אותו בכוונה. כדי לראות את הצביעות והסטנדרטים הכפולים בבהירות, כל מה שצריך הוא להשוות את ההצהרות על קיצוץ בסיוע לישראל מול התגובות לקיצוצים שביצע הנשיא טראמפ בסיוע לרשות הפלסטינית ולסוכנות הפליטים של האו"ם (אונר"א).

בחודש ספטמבר האחרון, במכתב שנשלח לטראמפ, וורן וסנדרס הצטרפו ל-32 סנאטורים דמוקרטים בגינוי לקיצוץ הכספים. המכתב התעלם כמובן מהסרבנות הפלסטינית למשא ומתן לשלום ודחייתם את כל ההצעות הישראליות והאמריקניות, לא הזכיר כלל את הקמפיין המתמשך שמנהלים הפלסטינים לדה-לגיטימציה של ישראל, ולא התייחס גם לתשלומים החודשיים שמעבירה הרש"פ למשפחות של מחבלים. בנוסף, וורן וסנדרס התעלמו בנוחות מההתנהלות הבעייתית של אונר"א שרק מנציחה את הסכסוך ואת מצב הפליטות הפלסטינית, מהקשרים החשודים עם ארגוני טרור, ההסתה בבתי הספר והשחיתות הרבה שפשתה בקרב בכירי הסוכנות.

גם השימוש במילה "סיוע" בהקשר של יחסי הביטחון בין ישראל לארה"ב הוא מטעה, והמונח המדויק יותר צריך להיות "השקעה". ראשית כל, מדובר בכספים המושקעים כולם במטרות צבאיות, ושנית – רובם מושקעים בחזרה בכלכלה האמריקנית מכיוון שישראל מחויבת לרכוש את מרבית הציוד מיצרנים אמריקנים. בנוסף, הסיוע הצבאי לישראל נתפס מבחינה היסטורית כהשקעה בשלום וביטחון, וכל הממשלים בוושינגטון ראו בו חלק חשוב בשמירת היתרון הצבאי של ישראל מול אויביה באזור, ובמיוחד מול איראן ושליחיה בארגוני הטרור. בתמורה להשקעה הכספית, ישראל מספקת לארה"ב ידע ייחודי על יעילות הנשק שמסייע לפתח טכנולוגיה צבאית כמו מערכות הגנה מפני טילים ואמצעי מעקב, וכמו כן חולקת עם האמריקנים מודיעין ותורות לחימה שנוסו בשטח.

למרות חילוקי הדעות העמוקים שהיו בין הנשיא לשעבר אובמה לבין ראש הממשלה נתניהו, הם חתמו בספטמבר 2016 על מזכר הבנות לפיו ישראל תזכה לסיוע בסך 3.8 מיליארד דולר בשנה למשך העשור הקרוב. גם אובמה וסגנו ג'ו ביידן, המתמודד כיום במפלגה הדמוקרטית, הבינו את הערך שבהשקעה ארוכת-טווח בשיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל, ערך שנראה כי נעלם מעיניהם של מתמודדים אחרים.

מקום לדאגה

אותו הסכם נחתם לתקופה של עשר שנים, אך הקונגרס צריך לאשר אותו מדי שנה, מה שהופך את האיומים בקיצוצים לעניין שיש לקחת אותו ברצינות רבה. יחד עם זאת יש לציין כי אותן הצהרות בנוגע לסיוע לא נאמרו כחלק מיוזמה של המועמדים, אלא כתשובה לשאלות שהופנו אליהם מפי פעילים שונים. בוטיג'ג' למשל אמר את דבריו בתשובה לפעיל בארגון 'IfNotNow', ארגון אנטי-ישראלי קיצוני שלא מכיר בזכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית. הפעיל שאל את בוטיג'ג' באירוע שנערך ב-18 באוקטובר בשיקגו האם הוא יהפוך את הסיוע ל"תנאי לסיום הכיבוש". יומיים לאחר מכן, פעיל אחר של אותו ארגון שאל את וורן לעמדתה בנוגע להפיכת הסיוע תנאי להפסקת הבנייה בהתנחלויות.

As President, Pete Buttigieg would consider Conditioning US Aid to Israel as “Leverage”?

So does that mean an Impeachment Inquiry would be opened on Day 1? pic.twitter.com/cne7ZrHJ9M

— Benny Johnson (@bennyjohnson) October 28, 2019

בארגון 'IfNotNow' אימצו את שיטת השאלות כדי להשיג הצהרות מתועדות מפי מועמדים מובילים על מדיניות ישראל, כאשר התשובה המבוקשת כבר נמצאת בגוף השאלה. המועמדים עצמם, יחד עם מדינת ישראל ותומכיה בארה"ב, צריכים להיות מודעים לשיטה הזו ולפעול נגד העמדות הגזעניות והאנטישמיות של ארגונים כאלה ותנועות קיצוניות אחרות כמו 'Jewish Voices for Peace'.

יתכן כי האיומים לפגוע בסיוע הצבאי לישראל אינם אלא עוד תמרון שמבצעים המועמדים במסגרת הקמפיין. ההצהרות היו לרוב מעורפלות, וכולן התייחסו לדברים שאמר נתניהו במהלך מערכת הבחירות האחרונה בישראל לגבי האפשרות לסיפוח שטחים בבקעת הירדן. אך הבטחות בחירות בארה"ב שונות מהבטחות של פוליטיקאים בישראל, שנוהגים להבטיח הרבה אך מקיימים מעט מאוד. בארה"ב המצביעים לוקחים ברצינות את התחייבויות הבחירות, ומענישים נשיאים שלא עומדים בהן. זו הסיבה בגינה הנשיא טראמפ השקיע מאמצים רבים בקיום הבטחתו להעביר את השגרירות האמריקנית לירושלים.

בנוסף, עבור המועמדים במפלגה דמוקרטית קל הרבה יותר לאיים בקיצוצים על ישראל מאשר להשמיע הצהרות נגד ההתנהלות המושחתת של הרש"פ ואונר"א. מצב זה הוא דוגמה לרגשות האנטי-ישראליים המתחזקים במפלגה, ולכן וורן, סנדרס ובוטיג'ג' חשים כי הם חייבים לבקר את ישראל כדי לספק את האגף הקיצוני במפלגה הדמוקרטית, שמתחזק גם הודות לחברות קונגרס קיצוניות כמו אילהן עומאר וראשידה טלאיב. גם אם הדמוקרטים יכשלו בבחירות 2020 מול דונלד טראמפ, בסופו של דבר נשיא דמוקרטי יגיע מתישהו לבית הלבן, והמפלגה תתחזק גם בבתי הנבחרים. לכן התחזקות המגמה האנטי-ישראלית במפלגה היא מדאיגה ועשויה להתפתח לבעיה רצינית, שכל ממשלה ישראלית עתידית תצטרך למצוא דרכים להתמודד עמה ביעילות.

פרופ’ איתן גלבוע הוא ראש המרכז לתקשורת בינלאומית וחוקר בכיר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן. גרסה מלאה של המאמר התפרסמה במסגרת סדרת ‘מבט מבס”א‘ מבית מרכז בגין סאדאת.

רכשו עכשיו מנוי ל'מידה' ותהנו מהנחה מיוחדת על ספרי שיבולת החדשים + כתב העת 'השילוח' לשנה מתנה!