הכיבוש השקט: כך השתלטה איראן על סוריה לחלוטין

הקמת מוסדות חברתיים, החלפת אוכולוסייה, השקעה כלכלית אדירה והתבססות צבאית: האייתוללות ניצלו את חולשת אסד כדי להניח עוד לבנה בסהר השיעי

עלי ח'אמנאי ובאשר אסד, ברקע הריסות העיר רייקה | VOA, khamenei.ir

תא”ל ד”ר שמעון שפירא הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. במהלך שירותו הצבאי כיהן בתפקיד ראש ענף איראן בחטיבת המחקר של אמ”ן וכמזכיר הצבאי של רה”מ בנימין נתניהו.
ד”ר ז’ק נריה היה יועצו המדיני של ראש הממשלה יצחק רבין, וקודם לכן שירת כקצין בכיר בחיל המודיעין וכנספח צה”ל בצרפת, בבלגיה ובלוקסמבורג. כיום הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.

מאמר זה התפרסם לראשונה באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה

***

כאשר איראן הגיעה לראשונה לעזרת המשטר המתפורר של בשאר אל-אסד בסוריה, מטרתה העיקרית הייתה לעצור ולהכיל את המורדים הסורים ואת כוחות דאעש שכמעט הביסו את הצבא הסורי ושלטו על יותר מ-60 אחוז משטחה של סוריה. עם הצטרפותה הפעילה של רוסיה, שהחלה בספטמבר 2015, המשטר הסורי הצליח לא רק להכיל את פעילות המורדים, אלא גם השתלט מחדש על שטחים גדולים של המדינה, פרט למחוזות הצפון-מזרחיים שנמצאו תחת שליטה כורדית, וכן באזור מובלעת אדליב המוחזקת על ידי מורדים הנתמכים על ידי טורקיה ומורדים של ארגונים אסלאמיסטיים דוגמת אל-קאעידה, ג’בהת א-נוסרה ודאעש. למרות ההישגים הרבים של הכוחות הנאמנים למשטר, מצב העניינים עדיין בעייתי ואסד עדיין נלחם על הישרדותו, מצב המחייב פעילות צבאית מתמשכת וסיוען של איראן ורוסיה לצורך ייצוב משטרו. אך בניגוד לרוסיה שרואה במעורבותה הצבאית בסוריה כפעילות המכוונת למטרות צבאיות, פוליטיות וכלכליות, איראן רואה את מלחמת האזרחים בסוריה כהזדמנות להשתלט על המדינה.

מעורבותה הצבאית של איראן בסוריה החלה בסביבות חודש אפריל 2013 כאשר מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה הגיע לביקור סודי בטהרן, שם נפגש עם בכירים במשטר ובראשם המנהיג העליון עלי חא’מנאי ומפקד ‘כוח קודס’ של משמרות המהפכה קאסם סולימאני, שאחראי בין השאר על מדיניות איראן בלבנון ובסוריה. מעורבותו של סולימאני במפגש עם נסראללה הייתה משמעותית, שכן הוא היה ונשאר בחוד הפעילות הצבאית האיראנית הענפה ברחבי המזרח התיכון.

במפגש, ההנהגה האיראנית הוצגה תוכנית מבצעית הכוללת שלושה יסודות מרכזיים:

  1. הקמת צבא עממי עדתי המורכב משיעים ועלאווים, בתמיכת כוחות מאיראן, עיראק, חיזבאללה ומשלחת סימבולית מאזור המפרץ הפרסי.
  2. צבא עממי זה אמור להגיע לסדר כוח של כ-150 אלף לוחמים.
  3. ייבוא כוחות שיעים מאיראן ועיראק על מנת שישתלבו בתוך צבא סוריה של אסד.

סולימאני עצמו ביקר בסוריה בסוף פברואר 2013 על מנת להכין את הקרקע. האיראנים הביעו את רצונם להפוך את סוריה לבסיס מדיניות הפצת השיעה במזרח התיכון, ובכל הקשור לג’יהאד והמאבק האסלאמי בישראל בפרט. מטרת הכללת חיזבאללה במאבק המזויין בסוריה נועדה, בראש ובראשונה, לשרת את האסטרטגיה האיראנית, אשר הציבה לעצמה יעדים חדשים שונים מהסיוע הצבאי למשטר הסורי.

מהֵדִי טאַאֵב, ראש מכון המחקר של המנהיג העליון חא’מאני, חווה את דעתו למרכזיותה של סוריה באסטרטגיה האיראנית באותה תקופה. הוא ציין כי סוריה היא המחוז ה-35 של איראן, שחשיבותה האסטרטגית גדולה יותר עבור איראן מאשר ח’וזיסטאן (מחוז שרובו ערבי בתוך איראן): “דרך שימור סוריה אנו נוכל לקבל בחזרה את ח’וזיסטאן, אבל אם נאבד את סוריה, לא נוכל לשמור אפילו על טהרן”. בהצהרה זו טאַאֵב יצר משוואה בין סוריה למחוז הנמצא תחת ריבונות איראנית מוחלטת והבהיר למעשה כי איראן כי לא תוותר על סוריה.

במאי 2014, שנה לאחר הצהרתו של טאַאֵב, נודע כי מוחמד אֵסקַנדאַרי, מפקד בכיר במשמרות המהפכה, אימן 42 חטיבות ו-138 גדודים למלחמה בסוריה. חוסיין חמדאני, בכיר נוסף במשמרות המהפכה אמר כי איראן “הקימה חיזבאללה שני בסוריה” (הדומה לחיזבאללה בלבנון). קאסם סולימאני, מפקד כוח ‘אל קודס’ , מונה לאחראי על יישום התוכנית, תוך גיוס מתנדבים ולוחמים מעיראק, תימן, בחריין, אפגניסטן ואיראן (בנפרד מהכוחות האיראנים הפועלים באזור בצורה שוטפת בפעילות מבצעית).

בהתאם לכך, איראן שלחה לקרב את כוחות הפרוקסי שלה (חיזבאללה הלבנוני, ארגונים עיראקים, אפגאנים ופקיסטניים) במקביל לקצינים השייכים לכוח ‘אל קודס’ תחת פיקודו של קאסם סולימאני. הכוחות הפרו-איראניים השתתפו ברוב הקרבות נגד המורדים, בעוד שחלקם נפרסו (ועדיין פרוסים) כחילות מצב במתקנים רגישים ואתרים קדושים מסביב ובתוך דמשק.

היעדים המיידיים של איראן היו:

  1. לעזור למשטרו השיעי-עלאווי של בשאר אל-אסד נגד גלי המורדים הסונים-ג’יהאדיסטים שמומנו, חומשו וכוונו על ידי ערב הסעודית וטורקיה. עם השגת התייצבות המשטר, פנתה איראן להקמתו של “הסהר השיעי”, חגורה גאוגרפית שמשתרעת מלבנון ועד איראן.
  2. לנצל את המצב הייחודי בשטח אשר אפשר לאיראן ליצור חזית נגד ישראל (אויבה הראשי) המתחילה מדרום לבנון עד דרום הגולן הסורי, בזמן שהיא ממשיכה לבנות את האמצעים של חיזבאללה לאורך הגבול בין ישראל ללבנון.
  3. לקיחת תפקיד מרכזי בבנייתה מחדש של סוריה, תוך השגת נכסים אסטרטגיים במדינה. דוגמת קבלת בלעדיות בניהול הנמל הימי של לטקיה, אשר מהווה דלת לים התיכון ואלטרנטיבה ימית לנתיבי השייט באזור המפרץ הפרסי.

שמונה שנים לאחר תחילת מלחמת האזרחים, מתפתח יעד איראני אסטרטגי נוסף בסוריה. יחד עם המשך ההתבססות וההתבצרות הצבאית כנגד ישראל בלבנון ובסוריה, והנוכחות המתמשכת של הכוחות הפרו-איראניים הפרוסים בעיקר באתרים בדמשק מתקיימת השתלטות זוחלת איראנית על סוריה, ההופכת אותה בדומה לעיראק וללבנון למדינה תחת שליטה שיעית.

במקביל, איראן המשיכה במאמציה ליצר חזית נוספת נגד ישראל באזור הגולן למקרה ויתקיים עימות צבאי בין ישראל לאיראן, ישראל לחיזבאללה או בין ארה”ב לאיראן. סוריה נכללת לתוך ההגדרה האיראנית של חגורת העומק האסטרטגי הצפוני שלה, המתחיל בלבנון ונגמר באפגניסטן, ופועלת לצד החגורה הדרומית שלה הכוללת את תימן. על כך תעיד הצהרתו של בכיר משמרות המהפכה, מג’יד מאזאחי, שאמר: “אם ניסוג מתמיכתנו בקווי החזית שלנו (סוריה ולבנון), האויב יגיע לגבולותינו”. אמירה זו חוזקה על ידי המפקד לשעבר של משמרות המהפכה, סייד יַחִיַא רחים-סַפֵווי, שהצהיר: “גבולנו ההגנתי הוא בדרום לבנון נגד ישראל. עומק ההגנה האסטרטגית שלנו הגיע לחופי הים התיכון מעל ישראל. המערבים חוששים מהתפשטות ההשפעה של איראן מהמפרץ הפרסי עד לים התיכון”.

פריסה של כוחות פרו-איראניים

שמונה שנים לאחר תחילת מלחמת האזרחים בסוריה, הנוכחות האיראנית במדינה מתחלקת כך:

שטח מחוז דיר אל-זור:

לפי פרסומי מקורות מודיעין, כוחות פרו-איראניים השתלטו על העיירה המדברית אל-בוכמאל והפכו אותה לאזור המפקדה שלהם בעוד יחידות של חיזבאללה, מיליציית אל-נוג’באא העיראקית, משמרות המהפכה, מיליציית הזיינביון הפקיסטנית ומיליציית פטימיון האפגאנית נפרסו באזור. בנוסף, חיזבאללה ניצל את העומק הגיאוגרפי של סוריה והעביר את מפעלי הטילים והכט”בים שלו לאזור צפון מזרח סוריה, הרחק מהגבול עם ישראל. המפעלים הם אותם מפעלים המתמחים בהרכבת טילים ארוכי טווח היכולים לשאת ראשי קרב כבדים ומונחים.

איזור סוידא-דרעא (דרום סוריה הפונה לישראל וירדן):

ביולי 2018 פורסם כי איראן פרסה טילים באזור סוידא, הרחק מעבר לקו החיץ המפורז אותו הבטיחה רוסיה לישראל. בהתאם לאותם דיווחים, איראן פרסה טילים שבעבר היו בבסיס T4 באזור ה-לגַ’ה (אזור סלעי-געשי הנמצא צפונים לסוידא) ולשני בסיסים נוספים באזור: בסיס האוויר הדו-מסלולי תְ’לְאַ (הנמצא בפרווריה הצפוניים של סוידא) וכַלְכַאלַה (הנמצאת צפונית לסוידא על הכביש המהיר המוביל לדמשק), תוך הריסת שמונה כפרים מקומיים כדי לפנות מקום לכוחות. דיווחים נוספים מוסרים שכוחות חיזבאללה התמקמו בבניין נטוש בבסיס האוויר תְ’לְאַ, ומשתמשים בו כדי לפקח על הכניסה של שיירות מיוחדות, שמובילות ככל הנראה טילים איראניים. דיווחים נוספים נרשמו גם בנוגע לבסיס האוויר כַַלְכַאלַה.

לאחרונה נתקבלו דיווחים שאיראן בחרה בבסיס האוויר אל-נאסיריה, הממוקם כ-10 קילומטרים מצפון-מזרח לעיירה ג’יִרוד השוכנת על גבול סוריה לבנון וכ-60 קילומטר מצפון-מזרח לדמשק, כתחליף לשדה התעופה בינלאומי של דמשק ובסיס האוויר הצבאי אל-מַאזהֵ על מנת לאחסן את מצבורי הטילים שלה. שני האתרים הללו הופצצו מספר פעמים בעבר על ידי תקיפות ישראליות. איראן מבקשת גם לבנות מפעלים חדשים באזור בין העיירות קטייִפַה ואל-נאסיריה (דרומית וצפונית לג’יִרוד) לייצור, הרכבה, תחזוקה והצבת הטילים. לפי דיווחים ממקורות מודיעין, בסיס האוויר אל-נאסיריה החד-מסלולי שימש כמרכז לשיגור טילים: בבסיס 21 ממגרות טילים מבטון ועוד 4 ממגרות טילים רגילות, מחסני נשק תת-קרקעיים ושני גדודי טילי סקאדים, שאחד מהם (גדוד 578) זכה לפרסום אחרי ששוגרו ממנו מספר טילי סקאד נגד מורדים סורים.

לחדירתה של איראן לתוך החלק הדרומי של סוריה ישנה השפעה ניכרת על כוחות הצבא הסורי הסדירים, על המיליציות הפרו-משטריות המקומיות ועל סיעות ומפלגות פוליטיות דוגמת המפלגה הסורית הלאומית (אל-חזב אל-קַאומי אל-סַורִי) ו’כוחות של המגן של המולדת’ (קֻואט דירע אל-וטן). דיביזית השריון מספר 4 הסורית (הפרוסה באזור דרעא) וחטיבת המודיעין של חיל האוויר הסורי הידועה לשמצה משתפות פעולה בצורה הדוקה עם איראן. הדיביזיה הרביעית מתואמת עם איראן ומקבלת סיוע לוגיסטי וכלכלי ממשמרות המהפכה, ומנהלת משימות אבטחה ובט”ש דרך משרד המוצב במטה הגיוס שלה.

אין ספק שהמרכיב הפעיל ביותר בחוג ההשפעה האיראני הוא חיזבאללה הלבנוני, אשר אחראי על גיוס סורים צעירים לשורותיו. מאז 2018, חיזבאללה גייס כ-3500 צעירים באזור דרעא, ודרך בעלי ברית מקומיים הצליח לקיים נוכחות כמעט בכל הכפרים והערים של המחוז (כוללים את: תל אל-חארה, סאַסאַא, פַרקַא, סויִדאַ, חֻוש חַמַד, אַיוּב אל-לגַ’ה, מסִיקַה, אל-מַלִיחַה, אל-גַ’רבִיעַה, אל-חַרַק, אל-מוּסייפראַ וג’סם). במחוז סוידא, בעל הברית המרכזית של חיזבאללה הוא סגן מפקד לשעבר של גדודי אל-עאַמרִי (הפועלים באזור דרעא), אשר ערוך ביחד עם לוחמיו הבדואים באזור ה-לַג’ה ולאורך הגבול הסורי לבנוני. לוחמי חיזבאללה הם חלק מהכוחות הצבאיים הפרוסים באזור דרעא. פריסתם בשטח מסתמכת בעיקר על כוחות סורים צבאיים סדירים, דוגמת גדוד 102, הדיביזיה התשיעית, החטיבה החמש-עשרה של הכוחות המיוחדים וגדוד 89 ללוחמה כימית (הפרוסה בג’באַב). משימתו של חיזבאללה מוגדרת בצורה ברורה: מעקב אחר כל פעילות ישראלית (וירדנית) באזור, הגנה על אתרים רגישים של משמרות המהפכה (דוגמת אתר המכ”ם בתל מִקדאַד המאויש באנשי משמרות המהפכה), הפצת והטמנת מטענים מאולתרים לאורך כבישי וצירי הגישה המרכזיים באזור ואיסוף מודיעין.

יחידות חיזבאללה הממוקמות בדרום סוריה נמצאות תחת הפיקוד הישיר של מוסטפא מורנייה, בנו של עמאד מורנייה (ראש הזרוע הצבאית של חיזבאללה שחוסל ב-2008) ואחיו של ג’יהאד מורנייה שחוסל ברמת הגולן בזמן שסייר בעמדות של חיזבאללה בקונייטרה. אולם נראה שבפועל מי שנטל את הפיקוד על היחידות הללו הוא מוּנִיר עלי נעים שאַיתוֹ הידוע בכינויו חַאג’ האשֵם, איש חיזבאללה ותיק. שאַיתוֹ היה מעורב במלחמת האזרחים בסוריה עוד מראשית מעורבותו של חיזבאללה בקרב ב-אלקוּסייר ב-2013. הוא נולד בלבנון אך מתגורר בדמשק ושימש כסגן ראש היחידה המבצעית לפלסטין בשנת 2000, ולאחר מלחמת לבנון השנייה מונה לתפקיד סגן מפקד יחידת העלית “בדר”. לפי דיווחי מודיעין, מפקד חיזבאללה אבו חוסיין שאַגֵ’ד (המכונה אל-חַאג’ שאַגֵ’ד) הוא האחראי על “תיק הגולן”, המתואם בין הנהגת חיזבאללה בביירות על פי הנחיות המגיעות מטהרן.

חיזבאללה באזור קונייטרה

כתוצאה מהנחיות שנשלחו לחיזבאללה מפטרונה בטהרן מאז נכבשו מחדש השטחים שהיו בשליטת מורדים בדרום סוריה ב-2018, כוחות של איראן ושלוחותיה הסתננו והתבצרו באזור תוך ניסיון להתפרס סמוך ככל הניתן לגבול עם ירדן וישראל. היעד המרכזי הוא אזור קונייטרה, עיירת הגבול ברמת הגולן הממוקם על הכביש הראשי לדמשק ומהוה את ציר הכניסה המרכזי לגולן הישראלי.

הדחף האיראני לבסס נוכחות באזור הפונה לישראל נתקל בהתנגדות חזקה מצידה ולפי דיווחים שונים במספר מקרים שונים, פעלה ישראל למניעת כל נוכחות של שלוחות איראניות בגבול. ישראל הייתה ככל הנראה מאחורי המתקפה שחיסלה מספר מפקדים איראניים השייכים למשמרות המהפכה שפטרלו באזור ב-2015, כמו גם למתקפות שחיסלו את סמיר קונטאר (2015), ג’יהאד מורנייה (2015) ומשהוּר זאַיִדאַן (2019). אך למרות המתקפות החוזרות ונשנות המיוחסות לישראל, חיזבאללה לא נרתע. לוחמי הארגון הצליחו להתפרס באזורים הגובלים בישראל, ופועלים לאיסוף מודיעין, שליחת סיורים, ופיקוח על פעילויות צה”ל וצבא ירדן.

חיזבאללה הצליח להקים ארבעה בסיסי אימונים קבועים, אשר משמשים בנוסף לאחסון אמל”ח וכבסיס טילים לטווחים קצרים ובינוניים, שלושה מהם נמצאים בדרעא והרביעי באזור קונייטרה: חַקל קַרִים אל שִימאַלִי, הוקם בתחילת 2019 בלב ליבה של ה-לגַ’ה בצפון מזרח דרעא בקרבה לכפר הנושא שם דומה; בסיס אַייב הוקם בספטמבר 2018 בסמוך לכפר באזור הפריסה של הדיביזיות הסוריות החמישית והתשיעית. הבסיס נבנה אחרי שמספר כפרים באזור “רוקנו” מתושביהם בתואנה שהם סיפקו לדאעש מחסה; הבסיס של גדוד 52 הסורי ליד אל חַרַק (מזרחית לדרעא) המשמש גם כבסיס לחיזבאללה אחרי נסיגת לוחמיו מעיירות הגבול הסורי-לבנוני ב-זבדאַניִ ;הבסיס הרביעי, אל ח’דר, נחנך בצורה גלויה ורשמית באוקטובר 2018. הבסיס, הידוע כ”יחידת הגולן”, ממוקם לפי הדיווחים באזור של אחת מהפלוגות של הדיביזיה הסורית התשיעית הפרוסה בין ח’דר וחרפאַ הצפונית לקונייטרה. לפי דיווחים, הבסיס הזה משמש בעיקר לאיסוף מודיעין וכמוצב ציתות. על הבסיס מגנה יחידה הנקראת “חטיבת הניצים של קונייטרה” (לַיואַ סוּקוּר קוּנִייטרַה) אשר משמשת כקישור לוגיסטי למקדש השיעי, סייִדַה זַיינב באיזור דמשק, לאזור אַרנאַ ואזור הר החרמון (גַ’בְל אַלשֵיח’) מערבית לדמשק.

פריסת חיזבאללה בגולן | דובר צה”ל

חשוב להדגיש כי נוכחות חיזבאללה איננה מוגבלת רק לארבעת הבסיסים האלו. חיזבאללה מפקד על חמש מיליציות שיעיות באזור הגולן, בכל אחת מהן כמה אלפי לוחמים, והוא עסוק בהכנה של אופציה צבאית נגד ישראל. הפריסה הזו באזור הגולן אל מול ישראל נותנת לאיראן (ולחיזבאללה) יכולת לפתוח בחזית שנייה מולה, וזו הסיבה העומדת מאחורי הרצון להשתלט ולחדור לכל מרחב אפשרי על ידי חיזבאללה – מאזור משולש הגבולות שבין ישראל, ירדן וסוריה בדרום, עד אזור הגבול הצפוני של ישראל בואכה הר החרמון. החדירה של חיזבאללה לאזור הצליחה בצורה משמעותית, כך שניתן לראות בכמעט כל כפר ועיירה באזור את לוחמי הארגון.

חיזבאללה בוחן כל העת את תגובותיה של ישראל לפעילותו. מעודד מחוסר התגובה היחסי מכיוון ישראל ורוסיה, חיזבאללה התקדם אל עבר אזור הגבול בקונייטרה, בזמן שכל אותה עת הוא צובר יותר כוחות ונוכחות בשטח. במקרה חסר תקדים ביוני 2019, נראו עמדות חדשות המאוישות על ידי לוחמים לבנוניים של חיזבאללה, הפרוסים בקרבת קווי הגבול עם ישראל בתֵלֵת אַלדריאַת ובֵתלֵת אל מַהִיר בקרבה לשני הכפרים הקטנים של רַפִיד ואל אִישַה, השוכנים כ-200 מטר ממחסום של UNDOF ושולטים על צירי הכניסה המרכזיים לגולן הישראלי, דרך קונייטרה ומשם לכביש הראשי אל דמשק.

פעולותיו המגוונות של חיזבאללה

פעולותיו של חיזבאללה משתרעות על מגוון תחומים: מהכנת הקרקע, דרך בניית תוכניות תפעוליות למלחמה אפשרית נגד ישראל ועד אגירת נשקים וטילים לשימוש עתידי ביום פקודה. חיזבאללה רכש טילים לטווח בינוני, חלקם נישאים על גבי משאיות, טילי נ”ט, יכולת כטבמ”ים, וטילי נ”מ ונגד ים.

חיזבאללה סיפק חיילים לשמור על אתרים אסטרטגיים ומתקנים רגישים בסוריה, כמו מוצב לאיסוף מודיעין בתל אל-חַרַה הנמצא כ-20 קילומטר מהגבול עם ישראל וצופה על דרעא, קונייטרה, ועל הכביש המהיר מדרעא לדמשק. מוצב זה הופצץ מספר ככל הנראה על ידי ישראל. האתר נבנה במקור כמרכז מודיעין ומעקב ושימש לפעילות משותפת של המודיעין הסורי ומשרד ההגנה הרוסי, ופעל במתכונת זו עד שנפל לידי מורדים סורים ב-2013. תל אל-חַרַה שימש כאזור הפריסה של חטיבה 121 הממוכנת הסורית השייכת לדיביזיה השביעית. בנובמבר 2018 איראן פרסה במדרונות המזרחיים של תל אל-חַרַה תחנת מכ”מ וחנכה בו גם מתקן ציתות המאויש על ידי חיילים השייכים למשמרות המהפכה.

אחד מסדרי העדיפויות החשובים ביותר עבור חיזבאללה הוא גיוס מתנדבים מהאוכלוסייה המקומית לשורותיו (באזור ה-לגַ’ה רוב המגויסים הם בעיקר משבטים בדואים המבקשים להשתכר בסכום של 250 דולר אמריקאי בחודש, זאת בנוסף לתוספת הכספית שהם מקבלים עבור ביצוע מבצע צבאי מוצלח). קורסים להכשרה צבאית מתקיימים ארבע פעמים בשנה ונמשכים בין מספר ימים למספר שבועות. לדוגמה: קורס טילי הנ”ט (20 ימים), קורס החי”ר (15 ימים), הנדסה (20 ימים). יחידת ההתנקשות המיוחדת, ה”זאיר”, מעבירה הכשרה בת 40 יום. חלק מהקורסים נלמדים בשטח בסוריה, וחלקם נלמדים במתקני אימונים של חיזבאללה בלבנון. מטרת הקורסים היא להנחיל במגויסים את בסיסי האידיאולוגיה השיעית של חיזבאללה ושל פטרונו מאיראן. בנוסף, מטרתם היא להנחיל בלוחמים ידע בתפעול סוגים שונים של נשקים (הכוללים ירי טילים), בניית כוחות לחימה חדשים (המאויש בעיקר על ידי שכירי חרב שיעים), יחידות והתנקשות ויחידות מיוחדות אחרות.

ההדרכה נמצאת תחת פיקוחו של חַסַן מַנסוּר אל-רוּאִידאַן, פעיל חיזבאללה ואזרח סורי מהכפר אל-מַסִיקַא באזור ה-לגַ’ה. תהליך הגיוס הוא כדלקמן: מגויסים חדשים מאזור ה-לגַ’ה- דרעא – סוידא מכונסים לקבוצות, נשלחים לחלקה המזרחי של סוריה שם הם פוגשים את גאִית’ מַאלִיק, לבנוני שתפקידו לבצע רישום שמות כל המתגייסים. ברגע שתהליך הרישום מסתיים, המתגייסים נשלחים לכפר אַיבּ שבו לחיזבאללה נוכחות קבועה. בכפר, קבוצות המתגייסים מחולקות ליחידות של שישה אנשים, כאשר כל קבוצה נמצאת תחת ההנהגה של מדריך מחיזבאללה, ומוצגת למפקד המחנה, חבר חיזבאללה לבנוני הידוע בכינוי אַבוּ ויהאַד.

חיזבאללה מנהל פעילויות לאיסוף מודיעין, הכוללת איסוף מידע והאזנה לצד הישראלי של הגבול, ניהול פטרולים על הצירים המרכזיים ברמת הגולן, ובניית תשתיות שמטרתן עצירה או האטה של כל חדירה ישראלית לשטח העומק של סוריה. חיזבאללה מכין אפשרות זאת כהכנה למערכה עתידית אפשרית מול כוחות ישראלים וכהקדמה לניסיון שלו לבסס בסוריה חזית שניה כלפי ישראל, בנוסף לזו הקיימת בדרום בלבנון.

ניגוד עניינים עם רוסיה, חיסולים ממוקדים הדדיים, ותחרות כלכלית

האפשרות להסלמה צבאית בין ישראל לכוחות פרו-איראניים והסכנה האפשרית שזו תציב להמשך יציבותו של משטר אסד, גרמה למוסקבה לנסות ולתווך בין ישראל לאיראן. ההבנות אליהן הגיעו הרוסים הן כי איראן תגביל את פריסת כוחותיה ושלוחותיה עד אזור של 100 ק”מ מהגבול עם ישראל (בפועל, הנסיגה תוכננה לטווח של 80 ק”מ), ובמקביל רוסיה תפרוס מחסומים במיקומים ספציפיים שיהוו חיץ בין כוחות ישראל לכוחות הפרו-איראניים.

אולם בשל הניסיונות הבלתי פוסקים של איראן וחיזבאללה להסתנן ולקבוע עובדות בשטח, התפתח בפועל מצב ייחודי. מחסומים של חיזבאללה וכוחות פרו-איראניים אחרים, המתואמים עם הדיוויזיה הרביעית של המשטר הסורי הפרוסה בגזרה, הוצבו בסמוך למחסומים הרוסים, ופטרולים של כוחות פרו-איראניים מפטרלים על אותם צירים שבהם מפטרלים כוחות רוסים. כתוצאה מכך נוצר חיכוך בין הכוחות הרוסים לכוחות הפרו-איראניים מפעם לפעם באזור, דבר היוצר לחץ בין מוסקבה וטהרן.

בגלל החיכוך, מנהיגים מקומיים הנתמכים על ידי הרוסים ומנהיגים מקומיים הנתמכים על ידי כוחות פרו-איראניים, מוצאים עצמם נלחמים האחד נגד השני ומנהלים מלחמת חיסולים הדדית. דבר זה החריף את המתיחות בין הכוחות הרוסים הפרוסים בשטח, חלק מהגיס הרוסי החמישי הפרוס בסוריה, והמיליציות הפרו-איראניות בגיבוי חטיבת מודיעין חיל האוויר הסורי ודיביזיית השריון הסורי הרביעית (הכוללת בתוכה כוחות של משמרות המהפכה האיראנית) הפרוסים באזור.

המחסומים הפכו לנושא המחלוקת המרכזי בין מיליציות מקומיות בחסות רוסיה לבין הכוחות הפרו-איראניים. המיליציות פרו-איראניות, שלרוב אנשיהן לבושים במדים של הצבא בסורי ופועלים תחת הדגל הסורי, פועלות להציב מחסומים משל עצמן ולאיישם על ידי כוחות חיזבאללה ומשמרות המהפכה בקרבת אזור משולש הגבולות בין סוריה-ישראל-וירדן (הידוע כאזור אגן הירמוך). כוחות מחיל ההנדסה הרוסי השייכים לגיס החמישי, ביחד עם יחידות של המשטרה הצבאית הרוסית האחראית על תפעול המחסומים הרוסים, ניהלו מאבק, חלקו מזויין, כנגד הכוחות הפרו-איראניים כדי להוציאם מהאזור ולהדוף אותם בחזרה לאזור משטחי הלבה הגעשיים של ה-לגַ’ה, מצפון מזרח לדרעא. בין מהלכים אלו ראוי לציין את הקמתה של מיליציה מקומית חמושה על ידי רוסיה אשר למפקדה מונה עַימַאִד אַבוּ זַרִיק, לשעבר מפקד כוח ג’יש אל-תַ’וּרַא (צבא המהפכה), במטרה ליצור כוח הגנה על עיירות הגבול הסמוכות לגבול הירדני. הרוסים הורו לאבו זַרִיק להסיר את כל התמונות של בשאר אל-אסד ושל אביו חאפז אל-אסד מהמחסום של מעבר הגבול בנַסִיב (הפונה לירדן) כדי למנוע מכוחות המיליציות פרו-איראניות באזור להשתכן בו.

תחרות כלכלית חסרת מעצורים

המתח בין איראן לרוסיה לא מסתכם בתחרות בין המיליציות ההדדיות שלהם. התחרות האמיתית בין טהרן למוסקבה הוא המרוץ על שיקום סוריה והשגת הדיבידנדים והטבות כלכליות לאחר המלחמה, במטרה לנצל עד תום את האפשרויות שייווצרו בתהליכי הבנייה מחדש והשיקום שסוריה לכאורה תעבור בעתיד הקרוב. יחיא רַחִים סַפווי, יועץ צבאי למנהיג העליון של איראן ולשעבר מפקד במשמרות המהפכה, אמר שאיראן שואפת לחזק את יחסיה הכלכליים עם עיראק, סוריה ולבנון, במקביל לחיזוק שיתוף הפעולה הצבאי והפוליטי. היהלום שבכתר של הציר השיעי המרובע יהיה בניית מסילת רכבת מאיראן דרך עיראק שתגיע עד לים התיכון דרך סוריה. תוצר זה יחזק את הקשרים הכלכליים בין המדינות, וייתן להן את העומק האסטרטגי אליו איראן חותרת. בנוסף, מנסה איראן לפתח תיירות דתית שיעית על מנת להוביל המוני מאמינים לאתרים השיעים הקדושים בעיראק ובסורי.

חוֹסיין סֵלחיאַרזי, סגן יו”ר לשכת המסחר והתעשייה של איראן, הכריז באוגוסט 2017 על הרצון לקדם תוכניות לפיתוח ולשיקום של סוריה בעזרת חברות איראניות, ופנה לממשל הסורי כדי לקדם הסכמי סחר חופשי בין שני המדינות ולסייע בתהליך השיקום. שר החשמל של סוריה מוּחמד זוּהיר קרבוּטלי שביקר בטהרן בספטמבר 2017, חתם על הסכמים ליבוא של חמש תחנות כוח מאיראן במטרה לשקם את שוק החשמל והאנרגיה בסוריה. על הפרק נמצאים חוזים נוספים בין המדינות המגיעים ליותר מחצי מיליארד יורו.

במקביל לצעדים הללו חברות משותפות מוונצואלה, מסוריה ואיראן הודיעו על הכוונה להקים בית זיקוק ליד חוֹמס שבסוריה. בהודעה נאמר כי מטרת המפעל לייצר 70,000 חביות נפט ביום, ובשלב השני, קצב היצור יגדל ל-140 אלף חביות נפט ביום. איראן גם הצהירה כי תשקם שני בתי זיקוק נוספים בסוריה, כחלק מהכוונה לעשות שימוש בנפט הגולמי של סוריה במקרה הצורך. בינואר 2019 איראן וסוריה חתמו על תשעה הסכמים לבנייה מחדש של מסילות הרכבת שנפגעו במלחמה, והסכמים נוספים כולל הסכם למלחמה בהלבנת הון, חינוך תרבות ו”לחימה בטרור”. על מנת להוסיף לעלבון כלפי רוסיה, ניתנו לאיראן זכויות בלעדיות על ניהול הנמל הימי בלטקיה, דבר המאפשר לה בפעם הראשונה דריסת רגל בים התיכון, ועוד בקרבה לבסיסים הימיים הרוסיים בלטקיה ובטרטוס.

בנוסף, סוריה אמורה להחכיר לאיראן כ-5,000 דונם של אדמה לחקלאות ולגידול בעלי חיים נוסף לעוד 1,000 דונם במטרה להקים מסופים לנפט וגז. הסכמים אלה מגיעים אחרי סבב קודם של הסכמי בלעדיות שניתנו על ידי משטר אסד לאיראן, הכללו השקעות במאגרי הפוספטים בחלקה המזרחי של סוריה ליד העיר ההיסטורית של תַדמוֹר, שם סוברים הסוקרים הסוריים כי ישנו מאגר הפוספטים הגדול בעולם. רוסיה הביעה תרעומת על כך שסוריה העניקה לאיראן יתרונות כלכליים חסרי תקדים, וכתוצאה מכך מוסקבה קיבלה גם היא זכויות להשקיע ולנצל חלק ממצבורי הפוספטים בסוריה. מוסקבה התערבה שנית כאשר המשטר הסורי עמד לתת לקונסורציום שנתמך על ידי משמרות המהפכה זכויות להפעלה של שירותי טלפונים סלולריים בסוריה לצד חברות סוריות דוגמת סִיריאטֵל ו-MTN.

אין ספק שמבין כל ההסכמים שנחתמו בין סוריה לאיראן, ההסכם על הנמל הימי בלטקיה נושא עמו את ההשלכות החמורות ביותר לאזור. במידה וההסכם יכנס לתוקף, הדבר ייצור הלכה למעשה ציר צבאי וכלכלי מרכזי שישרת באופן בלעדי את האינטרסים של איראן.

הפעילויות החברתיות של איראן

לטהרן יש שאיפות ארוכות טווח בסוריה, והיא השקיעה משאבים רבים בהפיכתה למדינה שיעית. התהליך התחיל עוד בתקופתו של חאפז אל-אסד, כאשר איראן הקימה רשת ענפה של מוסדות חינוך, תרבות ודת ברחבי סוריה. תהליך זה התעצם תחת שלטונו של בשאר, במטרה לקדם את השיעיזציה של כל האזורים במדינה, והמשטר אפשר למיסיונרים איראנים לפעול בחופשיות ולחזק את האמונה השיעית בדמשק ובערים אחרות ליד החוף העלאווי, בנוסף לכפרים ועיירות קטנים. מחקר שדה של האיחוד האירופי במחצית הראשונה של 2006 מצא שאחוז ההמרות הדתיות הכי גדול לאסלאם השיעי התרחש באזורים עם רוב עלאווי. בשני חלקי סוריה, האורבניים והחקלאיים, סונים ואחרים הממירים את דתם לאסלאם השיעי מקבלים יתרונות, וטיפול מועדף בחלוקת כסף סיוע של איראן. ראשי השבטים באזור א-רַקַה הוזמנו על ידי השגריר האיראני בדמשק לבקר באיראן בחינם, והאיראנים חילקו כספים לעניים ונתנו מענקים ללא צורך בהחזר לשוכרים.

ההשקעה האיראנית בא-רַקַה לדוגמא היא משמעותית ביותר: בניית בנייני ציבור מהודרים, מסגדים, מרכזי חוסייניה (מרכזים מיוחדים עבור המתפללים השיעים המשמשים כמקום לטקסים, חגיגות, התאספויות ולדרשות דתיות ופוליטיות). לאחרונה נחשף כי אזורים עליהם השתלטו מורדים סונים “נוקו” מסימנים שיעים איראנים. החל מ- 2009 הוקמו ושופצו יותר מ-500 מרכזי חוסינייה בסוריה על ידי איראן. בדמשק לבדה, איראן השקיעה סכומי עתק כדי להשיג שליטה על המקומות הקדושים לשיעה, כולל את קבר סַיידַה זַיינב, המקדש של סַיידַה רוּקאַיאַה ואת המקדש של סַיידַה סוקַיינַה. המקומות הקדושים הללו מושכים אליהם תיירות איראנית שהולכת וגוברת. אם בשנת 1978 נספרו 27 אלף מבקרים , ב- 2003 כבר נספרו קרוב ל-200 אלף מבקרים שיעים.

איראן גם מנהלת מרכז תרבותי בדמשק אותו היא מחשיבה לאחד מהמרכזים המוצלחים והגדולים שלה . מרכז זה מפרסם עבודות ומאמרים בערבית, עורך אירועים תרבותיים פעמיים בשבוע, ומנהל סמינרים וכנסים שמטרתם היא הגדלת ההשפעה התרבותית של איראן במדינה. המרכז התרבותי האיראני אחראי גם על כל הפצת ולימוד השפה הפרסית באוניברסיטאות הסוריות, וכולל מורים לפרסית.

הגוון האתני של סוריה בחלקה הדרומי של המדינה מהווה אתגר לניסיונותיה של איראן לחדור לאזור ולבסס את השפעתה שם. כדי להתגבר על מכשול זה, איראן מממנת את ההקמה של “מרכז מחקר” כביכול, בראשו עומד מפקד המורדים לשעבר חוּסַם פנֵיצַ’ר, אדם בעל מוניטין מפוקפק באזור. מטרתו המרכזית של מרכז המחקר היא לאסוף מידע על מיקומם של גורמי אופוזיציה באזור ועל פעילותם, וכל מידע אחר שיוכל להיות שימושי בשעת הצורך (דוגמת מספרי הטלפון שלהם, מקום מגורים, עץ משפחתי והשתייכותם החברתית). כל המידע הנאסף מועבר ומתואם עם קצינים השייכים לקבוצה הנקראת אל-קַאוואַת אל-רַדִיפַה (כוח רדיפה), המהווה כחלק מהדיוויזיה הרביעית הסורית. לאחר מכן המידע עובר סינון ומשמש לפעולות נגד לוחמי האופוזיציה.

הפעילות המרשימה ביותר היא הפעילות החברתית שיוזמת איראן שמטרתה הרחבת קהל היעד של תומכיה בסוריה דרך הפצת האידיאולוגיה השיעית. איראן פועלת נחרצות להקמה של ארגונים ללא מטרות רווח לשיקום מרכזי חוסינייה, עזרה לנזקקים וקידום תדמיתה של איראן בקרב שיח’ים שיעים נערצים במחוזות דרעא וקונייטרה. שליח מיוחד שנשלח על ידי על חא’מנאי ביקר בדרעא בתחילת 2019, נפגש עם נציגי משטר אסד ועם נציגי הקהילה המקומית, ודן עימם בדרכים לסיוע לאוכלוסייה המקומית. הנציג הציע מתן שירותים ישירים או דרך השירותים המוניציפליים של דרעא, דוגמת אירגון שיעורי דת בשביל ילדים בדַאֵל ואל-חרַק. הארגונים ללא מטרות רווח המשפיעים ביותר באזור דרעא הם הארגונים אל-זַהרַה ואל-בוּסטַן. המשרד המרכזי של אל-בוסטן הוא בכפר ח’אַן אַרנַבֵה שברמת הגולן הסורית הפונה כלפי ישראל. הארגון מתואם בצורה הדוקה עם חטיבת הגולן (פַאַוג’ אל ג’וֹלאַן) ועם מיליציות של מפלגת הבעת’. תיאום זה מוגבל לא רק לדרום סוריה, אלה לכל שטחי המדינה תחת הנמצאים תחת שליטת המשטר. לפי דיווחים, איראן אפילו יזמה הקמה של מפלגה פוליטית בשם “מפלגת העם”)חַיזב אל-שַעבּ), בראשה עומד עבד אל-עזיז טרַאד אל-מילחם הידוע בתמיכתו באיראן. המפלגה פתחה משרדים בקונייטרה וגיסה לשורותיה כ-450 חברים.

איראן הקימה 38 ארגונים ללא מטרות רווח ועמותות בכל רחבי סוריה, המשמשים כאמצעי להפצת ההשפעה איראנית באזורים שנחשבים לחיוניים. הארגונים האלו נמצאים בחַלֵבּ, חוֹמס, דמשק, דרעא, דִיר אל-זוֹר, לטקיה, חַמַה וקונייטרה ומשרתים את מדיניות איראן להתבססות בסוריה לטווח ארוך. הם משמשים תחליף למוסדות הרווחה הכושלים של המדינה הסורית ומעניקים סיוע לאוכלוסייה המקומית בתחומי המזון, הרפואה, והאנרגיה. דרך חברות קש שהוקמו, הם משתתפים בתהליך לשיקום הכלכלה ההרוסה מתוך מטרה להשיג את הדיבידנדים הכלכליים הטמונים בעניין. חלק מארגונים אילו מתבססים על משתפי פעולה מקומיים בעוד אחרים, דוגמת העמותה אל-זַהַרַה הפועלת בעיירה הקטנה של אל-יאַדודַה, מקושרים ישירות לשליח האישי של המנהיג העליון של ח’אמנאי בסוריה.

ארגוני “צדקה” אילו פועלים במגוון רחב של תחומים. הארגון ללא מטרות רווח הלבנוני ג’יהאד אל-בנאא (הג’יהאד הבונה) הוא שלוחה של חיזבאללה הלבנוני, והיה לו חלק מרכזי בתהליך הבנייה מחדש של מוסדות החינוך בעיירה השיעית נאַבַאל במחוז חַלבּ. הארגון גם בנה מוסדות רפואה חדשים באותה עיירה, בעוד שבדִיר אל-זוֹר הוא סיפק אוכל למשק בעלי החיים והצאן במחצית ממחיר השוק.

טיהור אתני

מבין פעולותיה של איראן בסוריה, ובייחוד באזור הגולן הגובל עם ישראל וירדן, הפעולה המטרידה ביותר היא תהליך הטיהור האתני אותו מנהלת איראן בעזרת חיזבאללה. במהלך אירוני, באזור הנקרא “משולש המוות” (מוֹת’אלַת’ אל-מַוּת) כפר קטן הנקרא קַרִית דִיר מַקר, צפונית לדמשק, הפך לאתר המרכזי בו מתגוררות משפחות חיזבאללה בסוריה, אחרי שתושביו המקומיים גורשו על ידי הארגון. בנוסף, לפי מקורות אחדים, חיזבאללה החל בתהליך קניית קרקעות חקלאיות ונדל”ן רחב היקף בקרבת הגבול הירדני-סורי, תוך שימוש באנשי קש ועל מנת לספק למיליציות של הארגון מקום מגורים עתידי. בתחום זה, חיזבאללה משתף פעולה עם מקומי ששמו “אבו קַסֵם”, ממשפחת גַ’עפַרִי מאזור סוידא.

תהליך זה לא מוגבל רק לדרום סוריה. המשטר הסורי עצמו משתף פעולה בצורה ישירה עם מאמצה של איראן לטיהור אתני, דרך מדיניות נוקשה של בדיקה וסינון של פליטים סורים שהגישו בקשה לחזור לבתיהם. תהליך הסינון כה נוקשה, עד שהדבר יצר מתחים ועימותים בין המשטר לרוסים, שהחלו גם הם לתווך בעניין סדר חזרת הפליטים לבתיהם. עקב התנגדות של חיזבאללה, רק כמה אלפי פליטים סורים (מתוך יותר ממיליון וחצי פליטים סורים בלבנון) יוכלו לחזור לבתיהם. לתושבים סונים של ערים כבושות בהן התחוללו קרבות עקובים מדם בין המשטר לבין המורדים, דוגמת התושבים של העיירה אל-קוּסייר, נבצר מלחזור לבתיהם. מאותם עקורים החיים באזור חוֹמס וצפון דמשק נמנע לחזור לאל-קוּסייר, ובמקום הוצע להם לעבור לערים אחרות דוגמת חוֹמס. יותר מ-60% מהשטח האורבני באל-קוּסייר נהרס במהלך הקרבות, ומה שנשאר ניתן לחברי מיליציית המשטר הידוע לשמצה ה-“שאבִיחַה”. חיזבאללה מוכר את כל האדמות החקלאיות השייכות לאל-קוּסייר ולפי דיווחים מסוימים, פועל לחטוב את כל העצים בעיר וסביבותיה כדי למכור אותם להסקה. לאחרונה חיזבאללה החל בתהליך של בניית ביצורים חדשים מסביב לעיר, בעיקר באזור בסיס האוויר אל-דַבאַע. למרות זאת, למשפחות נוצריות שחלקן חברו אל מיליציות ה”שבִיחַה” ולחמו לצד יחידות חיזבאללה נגד המורדים, ניתנה האפשרות לחזור לאל-קוּסייר.

סיכום

חרף כל מאמציה של ישראל להכיל, למנוע להוציא את איראן ואת הכוחות הנאמנים לה מחוץ לסוריה והרחק מקו החזית, איראן ושלוחותיה ביחד עם הנהגת חיזבאללה הצליחו להתבסס ולהתבצר באזור הגבול, מצב זה יוצר מציאות בגבול הסורי-ישראלי שאין להתכחש לה. לפי ההסכם עם רוסיה, השלוחות האיראניות צריכות להיות במרחק של 80 ק”מ לפחות מהגבול הישראלי, אך בפועל הן נמצאות ממש בפתח הגולן, גם אם בהסתר ובתצורות צנועות אחרות. במידה ואיראן תמשיך בפעולותיה ללא התערבות רוסית או ישראלית, תהליך השתלטותה על האזור יתעצם, והסיכון כלפי ישראל יגדל ויעצים בהתאם. יתר על כן, ממשיך להתפתח מצב יוצא דופן בסוריה, בו המשטר מראה כניעה מוחלטת לניסיונות איראן להפוך את סוריה ל”איראנית” דרך השימוש בנוכחות צבאית, השפעה כלכלית ופעילויות חברתיות ודתיות. העובדה שליותר מחמישה מיליון פליטים סורים לא ניתנה הזכות לחזור לבתיהם, מהווה חלק מן המטרה הסופית של איראן – ליצור סוריה חדשה. מדינה בה פעם היה המיעוט העלוואי רק 15 אחוזים מן האוכלוסייה וכעת מספרו יהיה גדול יותר, בעיקר בערים מרכזיות, ויסייע לשמר את שלטון אסד.

בעוד המדינה שסועה ומחולקת ממחוז אדליב בצפון מערב המוחזק על ידי טורקיה והעובר תהליך של “טורקיפוקאציה”, וממחוזותיה הצפון-מזרחיים המוחזקים עדיין על ידי הכורדים, לבשאר אל-אסד אין אפשרות אחרת פרט להסתמכות מוחלטת על בעלי בריתו ומושיעיו: רוסיה ואיראן. שתי המדינות דורשות בתמורה את ליטרת הבשר שלהן בהשתלטות על המדינה מבחינה כלכלית ומדינית, ולמשטרו החלש והלא-יציב של בשאר אין אפשרות אחרת אלא להסתמך על כידוניהן. המחיר שעל אסד לשלם הוא ברור ותוצאותיו מתקבלות בגלל שהן נושאות עימן תגמול חיוני – ויתור על חלקים מסוריה תמורת הכרה במשטרו ותומכיו בשלטון העלאווי.

דבר זה מהווה שינוי מהותי במרקם האתני של המזרח התיכון. זאת ועוד, תוכניותיו של משטר האייתוללות באיראן ליצור חגורה שיעית המתחילה בלבנון, ועוברת דרך סוריה, עיראק ותימן, הן בעלות השלכות קשות ומרחיקות לכת על ערב הסעודית, בחריין ועל המזרח התיכון כולו.


מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

11 תגובות למאמר

  1. מעניין איך ישראל מתכננת להעיף את איראן מהבנקים, מוסדות החינוך והתשתיות של סוריה, היות והאיראנים יושבים בכולם. מיישבים פרוקסי שיעים מרחבי האימפריה השיעית. ובכללי נאחזים בסוריה.

    אם מישהו חושב שלהפציץ כמה מכולות של טילים יעיפו את איראן משם, הוא פשוט טיפש

  2. לפי מה שכתבתם , אירן באופן ברור ומתמשך בונה מערך של הסהר השיעי שהפצצות עשראת רק מגרדות אותו ובטווח של עשור , יהיה בעל יכולת לנהל מלחמת התשה מסיבית ואגרסיבית ומתמשכת יותר מכל מה שידענו . לא נראה שישראל מתכוננת לאתגר ולא בטוח שתוכל לעמוד בו.
    האירנים הם לוקחים את הבטחתם להרוס ישרל בטווח כמה עשורים ברצינות רבה ועד כה הם מתקדמים בתוכניתם למרוצ כל האירועים.
    אני מודאג

  3. גנץ בוגי גבי יאיר גולן ושות' הם אסון אמיתי ואיום מסוכן הגיב:

    שהרי הגנרלים השמאלנים האלה הם אלופי הוויתור, קריסה, התעלמות, פחד, לא יודעים מה זה לנצח, לא יודעים מה זה להשמיד אויב, לא יודעים מה זה לכבוש, לא יודעים מה זה לנצח.
    אסור שגנץ יהיה ראש ממשלה. זה מסוכן. זה מסוכן לחיי היהודים.
    חייבים להמשיך עם ביבי ובעיקר עם בנט.
    בחירות ג’ !!

    1. ורק להיזכר בכל השמאלנים שלנו שרצו לתת את הגולן לסורים…
      רבין ברק ושות
      לטמטום האנושי ולקוצר הריאות אין סוף

    2. לכן, חובה לאמץ את החוק הצרפתי כדי שראש הממשלה בישראל יתרכז בענייני השלטון בלבד.
      אסור שמפלגת הבג”ץ ונספחיה ימשיכו במאמציהם להחלפת ראש ממשלה מכהן באמצעים משפטיים.

    3. ואתם בימין כבר בשלטון למעלה מ20 שנה יודעים במיוחד לדבר והאיראנים כבר על הגדר, אבל כשהפחד משתק אותכם אתם נזכרים להאשים את השמאל

    4. כן ברור… הנצחון הישראלי המוחלט והברור התרחש בפעם האחרונה ב-67 ונוהל כולו בידי שמאלנים
      שהתחנכו על ברכי דור הפלמ״ח השמאלני שאגב הביא לך את המדינה

  4. הדרך היחידה להמשיך ליבש את המשטר האיראני במטרה לגרום להפלתו.כל פעולה אחרת היא קוסמטית בלבד.טראמפ קורא נכון את התמונה ויש לתמוך בו ולחזקו במדיניות הסנקציות שלו

  5. מאחר שהאוכלוסייה המקורית של הגולן הסורי מוחלפת על ידי “מהגרים” מהמזרח הקרוב אין שום בעיה מוסרית לכבוש את האיזור ולגרש את האוכלוסייה.

    אז במלחמת אין ברירה שיכפו עלינו נתקדם לקראת כינון ממלכת יהודית בגבולות תנכיים

  6. אירן לא “השתלטה” על סוריה. סוריה אינה “קורבן” השתלטות. השלטון של אסאד הוא עצמו יזם זאת ורואה באירן כח שיש לתת לו הכל כדי להחריב את ישראל.

  7. המשטרים הסונים ובראשם ערב הסעודית ומצרים אינם עושים שום מאמץ למניעת השתלטות שיעית בעולם המוסלמי. איראן נחושה להשתלט על העולם הסוני . בלהט דתי פנאטי ללא תגובה של ממש . במצב זה הם מחישים את קץ הסונה בארצות ערב. הצבא הסעודי, למרות הנשק הרב והמתוחכם איננו מצליח להשיג הישגים בתימן למשל. דבר המגביר את חוצפתה של איראן.