מחקר מצא כי המחזיקים בדעות הפוליטיות הקיצוניות ביותר בנוגע לסכסוך ידעו עליו הכי מעט. "בכל הקשור למזה"ת, הדעה היא מכשול בפני למידה"
מרבית הסטודנטים האמריקנים הטוענים כי הם מודאגים מ"הכיבוש הישראלי בשטחים הפלסטינים" אינם מודעים כלל לעובדות הבסיסיות לגבי הסוגיה, כך עולה מסקר שערך פרופ' רון האסנר מאוניברסיטת ברקלי בקליפורניה וחלקים ממנו פורסמו בשבוע שעבר באתר 'Times of Israel'.
פרופ' האסנר, המשמש כראש המחלקה ללימודי ישראל באוניברסיטה, בדק בקרב 230 מהתלמידים במוסד את מידת התעניינותם במספר סוגיות בינלאומית, כמו מלחמות האזרחים במזרח התיכון, המעורבות האמריקנית וסכסוכים שונים, אותם התבקשו הנשאלים לדרג בסולם של 1 עד 5 על פי מידת העניין. 43 אחוזים מהמשיבים (100 סטודנטים) ענו כי הם "דואגים מאוד" מהמתרחש ב"שטחים הפלסטיניים הנשלטים בידי ישראל", ובמקביל הראו דאגה מועטה לגבי שטחים אחרים במחלוקת במזרח התיכון, כמו הכיבוש המרוקני בסהרה המערבית או השליטה הטורקית בצפון קפריסין. מתוך אותם מאה סטודנטים, רק עשרה דיווחו על רמת עניין גבוהה גם בתנועות עצמאות אחרות באזור, ורק שישה אמרו כי ישמחו ללמוד עליהן עוד.
בנוסף, הכיל הסקר גם כמה שאלות פתוחות על מנת לבחון ידע כללי במספר נושאים הקשורים לסוגיות המזרח-תיכוניות, ולבדוק האם הוא תואם לרמת העניין של הנשאלים בסוגיה. 84 אחוזים מהסטודנטים שטענו כי הם דואגים מאוד מהסוגיה הפלסטינית, לא ידעו לענות לשאלה מתי כבשה ישראל את שטחי יהודה ושומרון, ו-75 אחוזים מהם לא ידעו להצביע היכן הם נמצאים על המפה. על פי פרופ' האסנר, רבע מהם מיקמו את השטחים הפלסטיניים מערבית ללבנון, בלב הים התיכון. רק 17 אחוזים ידעו להשיב לגבי גודלה של אוכלוסיית ישראל, ורבים אחרים ניחשו כי היא נעה בין מאה אלף אזרחים ל-150 מיליון.
דווקא המשיבים שהביעו עניין פחות בסכסוך הישראלי-פלסטיני הפגינו באופן יחסי ידע רב יותר לגביו. "הסטודנטים המתונים יותר היו מודעים לכך שהם לא יודעים הכל ולכן גם פחות סביר שיחזיקו באמונות שגויות, לעומת הקיצוניים שהרבו להשיב בניחושים פרועים", כתב האסנר. התשובות המדויקות ביותר התקבלו לגבי מדינות כמו טורקיה, ערב הסעודית ומרוקו – כולן מדינות שגם זכו לציון נמוך מבחינת עוצמת הרגשות והעניין של המשיבים.
שאלות הסקר אמנם לא עסקו בסיבות בגינן אותם סטודנטים חשים תחושות עזות לגבי נושאים בהם אינם מתמצאים, אך על פי האסנר התוצאות מראות באופן ברור כי "ידע וחינוך הולכים יד ביד עם דעות מתונות ובכל הקשור למזרח התיכון, הדעה הפוליטית עומדת כמכשול רציני בפני למידה אמיתית". לדבריו, "אם דיסאינפורמציה היא גם סיבה וגם תוצאה של להט פוליטי, הרי שחינוך טוב מידי מרצים מלומדים ולא מוטים הוא התרופה הבדוקה לכך".
בדיוק כמו ש-100 אחוז מתומכי נתניהו שמאמינים שאין מאומה מאחורי כתב האישום, לא טרחו לקרוא אותו. הם רק מצטרפים למקהלת – "זו קנוניה" ויתר ירקות מטופשות.
בניגוד לתומכי רק א ביבי שחושבים שהם יודעים הכל
בדיוק כמו תומכי רק לא ביבי שהעובדות לא מענינות אותן
תומכי נתניהו שמאמינים שאין מאומה מאחורי כתבי האישום הם כבר למודי ניסיון ואינם צריכים לבזבז את זמנם על תפירת התיקים העדכנית לסיכול מנהיגותו:
בשנות ה-90 פמפם לנו השמאל שלוש "פרשיות" על "שחיתות נתניהו": "פרשת" בראון-חברון; "פרשת" המתנות; "פרשת" עמדי. שלושתן התפוגגו. באותה תקופה אמר סגן ניצב גוטמן לקצין משטרה בכיר: "הכל בלוף". ומה ענה לו הקצין? "בגללך השמאל לא יגיע לשלטון".
בשנת 2009 השמאל פמפם לנו עוד שלוש "פרשיות": "זיוף" תוצאות הפריימריז לליכוד; ביבי טורס – "מימון כפול"; ביבי טורס – מימון בעלי הון. שש שנים נמשכה הרדיפה המשפטית של נתניהו, ובסוף לא נמצא דבר.
בשנת 2015 ירה השמאל לכל הכיוונים בפרשת המעונות: מלצרים, חשמלאי, טיפול סיעודי, בקבוקים, נרות נשמה, ריהוט הגן, וכמובן – החמגשיות. מכל אלה לא נותרו אלא החמגשיות, שאין להן קשר לראש הממשלה.
בשמאל לא התייאשו ופמפמו לנו את "פרשת מימרן" (תרומות אסורות עלק) ואת "פרשת אודליה כרמון" (משכורת שקיבלה עלק מעמותת ידידי הליכוד כשעבדה אצל נתניהו). גם שתי אלה התפוגגו.
אבל השמאל לא מתייאש: הוא ממציא הגדרות חדשות ל"שחיתות", ממציא עוולות שאיש מעולם לא נתבע עליהם, מתעלם ממידת המהימנות של עדים, מפעיל לחץ על עדים, משתמש בפרקליטות לרדיפת אנשי ציבור ימניים ומקדם גישה של אפליה חמורה מצד כל גורמי החוק כלפי אנשי ימין לעומת אנשי שמאל הנחשדים בפלילים.
אז למה שתומכי נתניהו ותומכי המחנה הלאומי בכלל יבזבזו את הזמן על ה"פייק האשמות" החדשות נגד מנהיג המחנה הלאומי?
יש להוסיף שבדיוק באותן השנים שבהם התפייט דרוקר בעניין ביבי טורס – מימון בעלי הון , נשיאנו האהוב שמעון פרס נהנה באופן קבוע ממימון בעלי הון חבריו שמימנו לו את מסיבת יום הולדת שבה לברברה סטרייסנד בלבד שולם מיליון דולר….
ובמקביל כאשר דנו בכל אולפני החדשות בהוצאות מעון ראש הממשלה יצא דו"ח מבקר המדינה שהראה שהוצאות מעון הנשיא בתקופת פרס עלו מ-40 מיליון ש"ח לשנה ל-60 מיליון ש"ח לשנה וזאת למרות שפרס שהה שם לבדו
כל זה התקבל באדישות מוחלטת מצד אבירי טוהר המידות בתקשורת המרכזית
להיפך.
אלי ציפורי קורע את כתב האישום המגוחך הזה לגזרים פיסקה אחרי פיסקה ומוכיח שלמחבריו אין מושג קלוש בנושאים שהם מתיימרים להאשים בהם.
שלא לדבר על ה-״צורך״ ב-333 עדים שנשמע בדיוק כמו ״טיעון חלש – תדבר חזק״.
מדכא. אני הומניסט, וההתנהגות העדרית הזו מפריעה לי.
מעשית, זה מחזק את הכיוון שבו ישראל פועלת:
אם *ההתנגדות* לישראל היא רגשית,
אזי יש להילחם בה באופן רגשי, בשיטות של יחסי ציבור: לקשר אותה למושגים בזויים כמו אנטישמיות.
סטודנטים חסרי מוח מאוניברטיסטה אולטרא שמאלנית לביעור החשיבה והלמידה זו מטרה קלה לבעלי חלקיקי מוח מתפקדים ומעלה, כמו רוב קוראי ומנוי האתר הזה.
אך מה על דמות כמו כריס סקאדר, ראש מדבר בכיר למדי בסקיי ניוז, שחושב שישראל היא מדינה של 70 מיליון איש-כמעט כמו בריטניה הטובעת שלו?!
https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/54/ART2/323/212.html
או דוברת הבית הלבן של חוסיין א' שחושבת שסוריה וערב הסעודית חולקות גבול משותף?
https://obamawhitehouse.archives.gov/the-press-office/2014/09/10/background-conference-call-presidents-address-nation
שמאל ועובדות אף פעם לא היו חברים טובים.
"הרי שחינוך טוב מידי מרצים מלומדים ולא מוטים הוא התרופה הבדוקה לכך”.
חבל רק שמה שמקבלים סטודנטים בקולג'ים בארה"ב זה בדיוק ההפך מכך – שטיפת מוח מרקסיסטית,אנטי ישראלית, אנטי אמריקאית ואנטי מערבית, זה מה שהם מקבלים.