נסיונו של מנדלבליט להכתיב את זהות פרקליט המדינה נעשה בניגוד גמור להוראות החוק, והקפאת המינוי בבית המשפט פוגעת קשות באושיות הדמוקרטיה
טליה איינהורן היא פרופ' מן המניין באוניברסיטת אריאל וחברת האקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי.
לחצו כאן להורדת גרסה נוחה לקריאה והדפסה.
***
1. מבוא
החלטתו של שופט ביהמ"ש העליון מני מזוז מיום ה-18 לדצמבר להקפיא את המינוי הזמני (לשלושה חודשים) של עו"ד אורלי בן-ארי גינזברג כממלאת מקום פרקליט המדינה בידי שר המשפטים, דקות ספורות לפני שהמינוי היה אמור להיכנס לתוקף, היא פרק נוסף בתולדותיה של ההפיכה השיפוטית המתחוללת לנגד עינינו ומשפיעה על מכלול החיים הציבוריים בישראל.
להפיכה שני ראשים:
הראשון – במדינת ישראל קמה הרשות הרביעית – היועץ המשפטי לממשלה (להלן – היועמ"ש) וגופי האכיפה – בה עוצבה דמותה הרוחנית, הדתית והמדינית, שאין דומה לה בשום דמוקרטיה מערבית, והיא מבקשת לכפות את דעתה על הרשות המחוקקת, המייצגת את העם הריבון, ועל הרשות המבצעת ולסכל את המשילות של הגופים הנבחרים. לשם כך היא משפיעה על דעת הקהל באמצעות קשרים פסולים עם התקשורת, שרובם נסתרים מהעין הציבורית ונחשפים רק באופן אקראי בשל "תקלות", ובאמצעות פרסום באמצעי התקשורת של הודעות מטעם משרד המשפטים שלא על דעתו של השר. רק בישראל, היועץ המשפטי (נגד הממשלה) מגיש לבג"ץ עמדה לעומתית לעמדת הרשות המבצעת, אותה הוא אמור לייצג, בטענה שזו חרגה ממתחם הסבירות.
השני – הרשות השופטת. ביהמ"ש העליון, בעיקר בשבתו כבית משפט הגבוה לצדק (בג"ץ), אינו מהסס לנטרל מדיניות ממשלתית, או פעולה של הרשות המבצעת, שאינה נראית לו, גם כשאין חוק או פסיקה האוסרים אותה, וככל שההפיכה מתפתחת – אף כשיש חוק ופסיקה המאשרים אותה ממש. אין אח ורע בדמוקרטיות מערביות לבית משפט עליון (או אף בית משפט לחוקה) היושב כערכאה ראשונה ואחרונה, מבלי לשמוע ראיות כנדרש בהליך שיפוטי ראוי, כשהכל שפיט ואין הגבלות על זכות העמידה, בעיקר כשהעתירות מובאות על ידי גופים העותרים מטעם עצמם כביכול בשם הציבור, אף שהציבור כלל לא הסמיכם לעשות כן. בג"ץ מצידו אינו מהסס, אף זאת בניגוד לנעשה בדמוקרטיות מערביות, להמיר את שיקול הדעת של הרשות המוסמכת בשיקול דעתו שלו ולהכתיב לרשות את המדיניות הנכונה, לפי שיקול דעתם של שופטי ביהמ"ש העליון היושבים בהרכב.
המבחן העיקרי המשמש אותם לצורך זה הוא "מבחן הסבירות". אך, בעוד שמבחן הסבירות במדינות אחרות משמש לפסילת המעשה המינהלי רק אם הפעולה שננקטה איננה סבירה בעליל, או כל כך לא סבירה ששום רשות לא הייתה נוקטת אותה, הרי שבג"ץ קובע מתחם סבירות שממנו אסור לרשות לחרוג, כאשר המתחם תואם את השקפת עולמו של השופט היושב לדין. יתר על כן, מאחר שע"פ ס' 27(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, "השופט או השופטים אשר ידונו בעניין פלוני ייקבעו בידי נשיא בית המשפט העליון" (סמכות שאין, ואף לא יעלה על הדעת שתינתן, לנשיא ביהמ"ש העליון, או ביהמ"ש לחוקה, בדמוקרטיות מערביות), יש לנשיא ביהמ"ש העליון בישראל, המכיר את השקפת עולמם של כל אחד מהשופטים, יכולת להשפיע על תוצאות המשפט.
מאמר זה מתייחס למסכת העובדתית (חלק 2), למסגרת הנורמטיבית למינוי פרקליט מדינה קבוע (חלק 3), למסגרת הנורמטיבית למינוי מ"מ פרקליט מדינה (חלק 4), לניתוח המשפטי של העובדות לאור המסגרת הנורמטיבית (חלק 5), ולמסקנות (חלק 6).
2. המסכת העובדתית
פרקליט המדינה שי ניצן סיים את תפקידו על פי דין ביום ה-16 בדצמבר. הצורך לקבוע את מחליפו היה אפוא ידוע מראש.
שר המשפטים אמיר אוחנה פנה מבעוד מועד ליועמ"ש וביקש אותו להקים ועדת איתור, בהתאם למסגרת הנורמטיבית למינוי פרקליט מדינה (חלק 3 להלן). היועמ"ש אביחי מנדלבליט סירב להקים את ועדת האיתור, בטענה שאין זה מתאים בתקופת בחירות למנות פרקליט מדינה קבוע לשש שנים. לאור סירובו של היועמ"ש, החליט השר להפעיל את סמכותו למנות ממלא מקום זמני לפרקליט המדינה לתקופה של שלשה חודשים, לאחר היוועצות בנציב שירות המדינה בהתאם למסגרת הנורמטיבית למינוי (חלק 4 להלן).
היועמ"ש ניסה להתערב בהליך, בדרישה שהשר ימנה את המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, עו"ד שלמה (מומי) למברגר, שרק המינוי שלו נחשב בעיני היועמ"ש כמצוי במתחם הסבירות. על פי דיווחים בתקשורת, מאוחר יותר, כשהתברר ליועמ"ש שהשר איננו עומד לקבל את התכתיב שלו, הציע מנדלבליט שני מועמדים נוספים מתוך הפרקליטות – עו"ד אורית קוטב, המשנה לפרקליט המדינה לעניינים אזרחיים, ועו"ד ציון אילוז, פרקליט מחוז דרום (אזרחי), שניהם בעלי ניסיון עשיר בעיקר בענייני מקרקעין.
ביום ה-16 בדצמבר שלח נציב שירות המדינה פרופ' דניאל הרשקוביץ מכתב לשר בו התרעם על כך שאוחנה טרם התייעץ איתו בעניין מינוי ממלא מקום פרקליט המדינה, וגם דרש שקודם לכן יגיע השר להסכמה עם היועמ"ש לגבי האדם שיתמנה. על כך השיב לו השר, בו ביום, שהטענה איננה נכונה, שהוא קיים עם הנציב שתי פגישות, בנוסף לשיחות טלפון, ושעל פי חוק הוא איננו חייב להתייעץ עם היועמ"ש וגם לא לקבל את הסכמתו למינוי. השר אוחנה חזר וביקש את התייחסותו של הנציב למועמדים שהציע ולהודיעו האם קיימת לגבי מי מהם מניעה מטעם הקשור בנציבות המדינה.
לאחר שהנציב לא מסר לשר כי קיימת מניעה למנות את המועמדים מטעם הקשור בנציבות המדינה, הודיע השר ב-17 בדצמבר על החלטתו לבחור, מבין המועמדים שאת שמותיהם העלה בפני הנציב, בעו"ד אורלי בן-ארי גינזברג, המשנה לפרקליט מחוז מרכז פלילי. המינוי עמד להיכנס לתוקף למחרת. בתגובה, שלח היועמ"ש לשר באותו יום מסמך, אשר בו קבע כי מאחר שאין ועדת איתור בקשר למינוי ממלא מקום,
יש לכונן מנגנון חלופי, גם אם מצומצם יותר, שישמש לאותה מטרה. לכל הפחות, נדרש כי המועמד שיישקל למינוי לתפקיד יהיה מקרב עובדי הפרקליטות הבכירים ביותר, כך שמי שימלא את התפקיד יהיה בעל הניסיון והכישורים המתאימים לתפקיד זה, וכי טרם הפעלת סמכות המינוי, יקיים שר המשפטים היוועצות ביועמ"ש, אשר משמש כתובע הכללי העומד בראש מערכת אכיפת החוק.
בנסיבות העניין, ובהתאם לפסיקת ביהמ"ש העליון בסוגיות דומות, משקלה של עמדת היועמ"ש בקשר למי שימלא את מקומו של פרקליט המדינה יהיה רב ומשמעותי, וניתן יהיה לסטות ממנה רק בהתקיים טעם מהותי בעל משקל מיוחד…
בהמשך מכתבו חזר היועמ"ש על עמדתו כי שלמה למברגר הוא בעיניו מועמד מתאים הרבה יותר, והוסיף כי "שר המשפטים בהחלט מוסמך היה שלא לקבל את המלצתי למינוי עו"ד למברגר ובלבד שהיו לכך נימוקים משכנעים".
עתירה שהוגשה על ידי 'התנועה לאיכות השלטון' הגיעה ראשית לשופט התורן נעם סולברג, אשר פסל עצמו מלדון בה "מטעמים של קשרים חברתיים". ההודעה הזאת נמחקה כעבור זמן קצר מאתר ביהמ"ש העליון, ובמקומה באה הודעה בזו הלשון:
מטעמים של זיקה חברתית-משפחתית לעו"ד שלמה למברגר, אני מנוע מלדון בעתירה. הדיון בעתירה יועבר, כמקובל, לשופט התורן הבא.
כך הגיעה העתירה לשולחנו של שופט העליון מני מזוז, שכאמור הקפיא את המינוי, על ידי מתן צו מניעה זמני שיעמוד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת, דקות ספורות לפני כניסתו לתוקף.
3. המסגרת הנורמטיבית למינוי פרקליט המדינה
(א) אופן המינוי של פרקליט מדינה קבוע דרך כלל
על פי סעיף 23 לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959 (להלן – חוק המינויים), משרת פרקליט המדינה טעונה אישור הממשלה, בתנאים שתקבע.
בדרך כלל, משרות בשירות המדינה טעונות מכרז (ס' 19 לחוק המינויים), ואולם סעיף 21 לחוק המינויים מאפשר בתנאים מסוימים החרגת משרה מחובת המכרז. ואכן, בהמלצת נציבות המדינה 1748א מיום 17.11.2003, אשר אומצה בהחלטת הממשלה מס' 1585 מיום 29.2.2004 ותוקנה בהחלטה 2077 מיום 22.7.2007, הוחרגה משרת פרקליט המדינה מחובת מכרז, ובמקומה נקבעה ועדת איתור בת חמישה חברים: היועמ"ש (יו"ר), נציב שירות המדינה, מנכ"ל משרד המשפטים, עו"ד מקרב הציבור בעל מומחיות בדיני העונשין והמשפט הציבורי שימנה היועמ"ש בהתייעצות עם נציב שירות המדינה, ומנכ"ל משרד המשפטים ואיש אקדמיה הבקי בתחומי דיני העונשין והמשפט הציבורי שייבחר בידי הדיקנים של הפקולטות למשפטים. החלטות הוועדה יתקבלו ברוב של ארבעה חברים.
עוד נקבע בהחלטת הממשלה כי המועמד צריך להיות כשיר להתמנות לשופט בית המשפט העליון לפי חוק ביהמ"ש (שמשמעותו לעניין זה, היא שחובה שיהיו לו, לכל הפחות, 10 שנות ניסיון כעו"ד, או שכיהן כשופט המחוזי במשך חמש שנים), בעל יושר אישי ואינטלקטואלי, בעל רמה מקצועית גבוהה ביותר ובקיאות בתחום דיני העונשין ובתחומי המשפט החוקתי והמינהלי, וכן בעל תכונות אישיות של מנהיגות משפטית ויכולת ארגון של המערכת עליה הוא מופקד.
(ב) סמכות הממשלה למנות את פרקליט המדינה היוצאת בתקופת בחירות
בהקשר זה, יש להתייחס גם לשאלה האם העובדה שהכנסת התפזרה ומדינת ישראל עומדת לפני בחירות, יש בכוחה להשפיע על המסגרת הנורמטיבית.
סעיף 30 לחוק יסוד: הממשלה קובע בלשון ברורה וחד-משמעית –
(ב) עם בחירת כנסת חדשה או התפטרות הממשלה כאמור בסעיפים 18, 19, 20, 21 או 29 תמשיך הממשלה היוצאת במילוי תפקידיה עד שתיכון הממשלה החדשה.
הוראה זאת נקבעה כך בכוונת מכוון. ב-18.4.1977 מינה שר המשפטים ועדה שתפקידה היה לבחון את היבטיו השונים של הכלל הנגזר מעקרון רציפות הממשלה על פי חוק יסוד: הממשלה, ולהמליץ המלצות ככל המתחייב ממסקנות הוועדה. יו"ר הוועדה היה שופט העליון צבי ברנזון, וחבריה היו ד"ר שניאור זלמן אברמוב, ד"ר ארי אנקוריון, פרופ' בנימין אקצין, פרופ' יחזקאל דרור, פרופ' יצחק זמיר וד"ר אורי ידין. בין היתר עסקה הוועדה בסמכויות ממשלה יוצאת (המכונה בפי העם ממשלת מעבר) והחליטה שלא לקבוע סייגים לממשלת מעבר (דו"ח הוועדה בעניין ממשלת מעבר, משרד המשפטים, 1977, בעמ' 7). להלן נימוקיה –
הוועדה שקלה את השאלה האם יש להגביל את סמכויותיה של ממשלת מעבר בדרך כלשהי, כגון: צמצום סמכויותיה לעניינים שוטפים או לעניינים שאינם סובלים דיחוי . . . או הגבלת סמכויותיה בתחומים מסויימים בכפיפות לאישור הכנסת, או הגבלת סמכותה להגיש הצעות חוק בעניינים עקרוניים השנויים במחלוקת. הוועדה החליטה, מטעמים שבמעשה ולאור תנאיה המיוחדים של המדינה, כי הקטנת התחומים הפונקציונליים שממשלת מעבר תהיה רשאית לפעול בהם תגרום למפנה דרמטי מדי מממשלה סדירה לממשלת מעבר, תפגום בתפקודו התקין של הממשל והיא עלולה לפגוע בפעילות החיונית של מוסדות המדינה במקרה של משבר פתאומי. נוסחאות ערטילאיות כמו "עניינים שוטפים" אין בהם כדי להבטיח את מידת הוודאות הדרושה לפעילות קונסטיטוציונית תקינה. לאור נימוקים אלה לא ראתה הוועדה לנכון להמליץ אף על קביעת תקופה שלאחריה תהיה ממשלת מעבר מוגבלת בסמכויותיה או להמליץ על הבחנות לעניין הגבלת הסמכויות בין סוגי ממשלות מעבר שונות.
יוער כי דעת המיעוט של פרופ' יחזקאל דרור, שיש להגביל את כהונתה של ממשלת מעבר לשלושה חודשים, נדחתה על ידי כל שאר חברי הוועדה.
בעת שחוקקה את חוק יסוד: הממשלה, וגם בעת שתיקנה אותו, המשיכה הכנסת בגישה המקובלת ולא הכניסה בחוק שינויים או סייגים בסמכויותיה של הממשלה היוצאת. החוק גם איננו משתמש במונח "ממשלת מעבר" והטעם לכך ברור. אין ואקום שלטוני. ישראל איננה המדינה הראשונה שנקלעה למשבר בעקבות בחירות, והממשלה היוצאת חייבת להפעיל את סמכויותיה על פי דין כדי שהמדינה תוכל להמשיך לתפקד גם במצב זה.
4. המסגרת הנורמטיבית למינוי מ"מ פרקליט המדינה
סעיף 23א לחוק המינויים קובע:
(ב) נתפנתה משרתו של נושא משרה … רשאי השר שעם משרדו נמנית המשרה (בסעיף זה – השר), בהתייעצות עם נציב השירות, להטיל על עובד מדינה אחר למלא את התפקיד, לתקופה שלא תעלה על 3 חודשים
(ג) השר רשאי, לאחר התייעצות עם נציב השירות, להאריך את התקופה האמורה בס"ק (ב) בתקופות נוספות, ובלבד שסך כל תקופת הטלת התפקיד באופן זמני לא תעלה על 6 חודשים; ואולם רשאי השר, בהסכמת נציב השירות והיועמ"ש, להודיע לממשלה על הארכת תקופת הטלת התפקיד באופן זמני מעבר לשישה חודשים כאמור, בהתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, וכל עוד מתקיימות נסיבות מיוחדות כאמור.
גם לעניין זה, יפה הוראת סעיף 30 לחוק יסוד: הממשלה, שהממשלה היוצאת תמשיך במילוי תפקידיה עד שתיכון ממשלה חדשה.
5. ניתוח משפטי לאור המסגרת הנורמטיבית
פרקליט המדינה ממונה על פרקליטויות המחוז ועל יחידות המטה של פרקליטות המדינה. אין מחלוקת שמדובר בתפקיד חיוני למערכת המשפט ולשירות הציבורי, ומשום כך אין זה עולה על הדעת להשאיר את המשרה מיותמת אף ליום אחד.
בעניין זה כבר פסק בית המשפט העליון (בג"ץ 1004/15 התנועה למשילות ודמוקרטיה נ' השר לביטחון פנים (נבו, 1.4.2015) –
במקרים בהם קיים צורך ממשי באיוש משרה שלא ניתן להותירה מיותמת, העובדה שמדובר בתקופת בחירות אינה צריכה להביא למצב בו הרשות הנוגעת בדבר לא תתפקד. בעבר עמדתי על כך שקיימים מקרים בהם ההחלטה שלא למנות אדם למשרה בתקופת בחירות באופן שהמשרה תיוותר בלתי מאוישת, במיוחד כשמדובר במשרה שלנושאה תפקידים סטטוטוריים, תהיה בלתי סבירה.
באותו עניין קבע בית המשפט כי בפני השר והממשלה עומדות מספר חלופות, עוד קודם שתקום ממשלה חדשה. ניתן לקדם מינוי מפכ"ל משטרה חדש, להאריך את כהונת המפכ"ל הקודם בתנאים האמורים באותו פסק דין, או למנות ממלא מקום זמני.
לאור הלכה זאת, קשה להבין את סירובו של היועמ"ש להקים ועדת איתור, שהרי מדובר במשרה שלנושאה תפקידים סטטוטוריים. הרכבה של ועדת האיתור, בראשות היועמ"ש, היה מבטיח את הרחקת ההחלטה מהשר, שהרי הרכב הוועדה מבטיח שלשר הייתה עשויה להיות לכל היותר השפעה עקיפה רק על אחד החברים, המנכ"ל, בשעה שלמועמדים שתציע הוועדה לממשלה נדרשת הסכמתם של ארבעה מתוך חמשת החברים.
האפשרות שנותרה לשר הייתה למנות ממלא מקום לפרקליט המדינה. בעניין זה סעיף 23א לחוק המינויים ברור בתכלית. הסמכות היא בידי השר, לאחר שהתייעץ עם נציב שירות המדינה. ליועמ"ש אין מעמד כלל בעניין זה. ובוודאי שאין לו המעמד הבלעדי שהוא דרש לעצמו בנסותו להכתיב לשר את מי יבחר. בחוק צוין במפורש כי רק כאשר מתבקשת הארכת המינוי הזמני מעבר לשישה חודשים, יש צורך בהסכמת הנציב והיועמ"ש.
מכלל ההן ניתן ללמוד את הלאו. מאחר שרק לתקופה שמעבר לשישה חודשים נדרשת הסכמתו של היועמ"ש, אין לקרוא לתוך ההוראה שגם למינוי לתקופה קצרה מכך יש צורך בהסכמת היועמ"ש, ובוודאי שאין זה עולה על הדעת שהוא אף יכתיב את המינוי לתקופת הביניים.
יוער כי גם בעבר פרקליט המדינה הקבוע לא נבחר בהכרח מבין הפרקליטים הבכירים ביותר בפרקליטות המדינה, מבלי שהמינוי ייחשב לא סביר. מתחם הסבירות שהציב היועמ"ש – מועמד אחד ויחיד – היה בעצמו לא סביר, שכן היה בו כדי לרוקן מתוכנו את שיקול הדעת שמסר המחוקק בידי השר. שני המועמדים הנוספים שהוצעו מאוחר יותר ע"י היועמ"ש, הם אמנם פרקליטים בכירים, אך אינם עומדים בתנאי הסף של בקיאות בתחומי דיני העונשין ובתחומי המשפט החוקתי והמניהלי, שכן התמחותם היא בתחום האזרחי, במיוחד בדיני מקרקעין. העלאת שמותיהם אף מעלה תהייה – אם הם נמצאו ראויים על ידי היועמ"ש יש להתפלא על כך שהוא לא מצא את עו"ד אורלי בן-ארי גינזברג ראויה, שהרי היא קיימה את כל תנאי הסף הנדרשים לפרקליט מדינה קבוע.
אדרבא, מאחר שפרקליט המדינה עובד לצידו של היועמ"ש במשרד המשפטים, ועם זאת עליו לקבל את החלטותיו באופן עצמאי, על פי שיקול דעתו, מבלי להישמע להוראות של אדם אחר (גם לא של היועמ"ש), יש חשיבות רבה שלא היועמ"ש יקבע באופן בלעדי מי יהיה נושא משרה זו. גם אופן המינוי של פרקליט מדינה קבוע, על פי החלטות הממשלה, בהמשך להמלצת נציבות שירות המדינה, נועד להבטיח את עצמאותו המקצועית. גם שם, אף כי היועמ"ש הוא יו"ר הוועדה וגם מי שממנה חבר נוסף מתוך חמשת החברים, קרי עורך הדין מקרב הציבור שהוא בעל מומחיות בתחומי דיני העונשין והמשפט הציבורי, אין לו השפעה מכרעת על המינוי. ושוב, גם משקמה ועדת איתור, בחירתה היא בגדר הצעה לממשלה, שהיא הגורם הממנה ע"פ ס' 23 לחוק המינויים.
יתר על כן, דווקא הטיפול של הפרקליטות בתיקי ראש הממשלה נתניהו הסתיים כבר בשלב זה, ומשום כך אין חשש מניגוד עניינים אם שר המשפטים ימנה את ממלא מקום פרקליט המדינה (וזאת גם אם לא נתעלם מכך ששר המשפטים איננו זרועו הארוכה של ראש הממשלה).
שונה המצב, לכאורה, מבחינתו של היועמ"ש. על פי הפרסומים בתקשורת, הוגשו תביעות האמורות להתברר בערכאות בחודשים הקרובים, בצווי איסור פרסום ואולי גם בעניינים נוספים, שיש להם לכאורה נגיעה ישירה ליועמ"ש. משום כך, ניתן היה לצפות שדווקא מנדלבליט ימשוך את ידיו מהניסיון להכתיב את האדם שיכהן כממלא מקום פרקליט המדינה, אשר אפשר שיצטרך לקבל החלטות בענייניו.
לבסוף, אתייחס בקצרה למה שאירע בבית המשפט העליון. על החלטותיו של השופט סולברג לפסול את עצמו נמתחה ביקורת. המשפט שהוסף להחלטה המאוחרת יותר שהתפרסמה באתר בית המשפט העליון, כי "הדיון בעתירה יועבר, כמקובל, לשופט התורן הבא" מפתיע אף הוא, שהרי על פי חוק ביהמ"ש כמפורט לעיל, הסמכות לקבוע מי ידון בעתירה היא בידיה של נשיאת העליון, שאולי – לאור ההיכרות הקרובה של השופט מני מזוז עם למברגר מעבודתם המשותפת הממושכת בפרקליטות ולאור דעתו הברורה, אותה הביע בפומבי, שאין זה ראוי שפוליטיקאים יהיו מעורבים במינוי בכירים בשירות הציבורי – הייתה שוקלת להעביר לשופט אחר את העתירה בנושא כה רגיש אשר הנראות הציבורית בו כה חשובה.
6. מסקנות
1. פעולתו של שר המשפטים אמיר אוחנה, במינויה של אורלי בן-ארי גינזברג כממלאת מקום פרקליט המדינה לשלושה חודשים נעשתה על פי דין. בפנייתו לנציב שירות המדינה בה הציג רשימת מועמדים ודרש בעצתו, האם יש מניעה מטעמים הקשורים בשירות המדינה למנות מי מהם, מילא השר את חובת ההיוועצות עם נציב שירות המדינה, כפי שנקבע בחוק שירות המדינה (מינויים).
2. אין להבין את התנגדותו של היועמ"ש להקים ועדת איתור שתביא לבחירת פרקליט מדינה קבוע לשש השנים הבאות. לאור חשיבות המשרה של פרקליט המדינה, שיש עימה סמכויות סטטוטוריות, יש להניח שאילו עשה כן, לא היה בידי איש לערער על כך. את הרשות הרביעית שהקימה את עצמה במדינת ישראל יש לבטל.
3. נסיונו של מנדלבליט להכתיב לשר ש"יבחר" במועמד היחיד שהוא בחר נעשה בניגוד גמור להוראות חוק שירות המדינה (מינויים).
4. היועמ"ש צריך לחזור לשמש יועץ משפטי לממשלה – כפי שהיה אמור להיות על פי דו"ח הוועדה בראשה עמד נשיא העליון שמעון אגרנט – מי שעומד בראש מחלקה במשרד המשפטים, ולא כמי שמכתיב לממשלה את מדיניותה על פי מה שנראה לו כעומד במתחם הסבירות.
5. קשה להבין את השיקולים שהנחו את השופט מזוז בעת שהורה על הקפאת המינוי עד להחלטה חדשה בעתירה. מדובר במינוי חשוב ביותר, שאין זה ראוי להשאירו לא מאויש אפילו ליום אחד, מה עוד שמדובר במינוי זמני, לשלושה חודשים בלבד, שהשר יכול לחזור ולהאריכו עד שישה חודשים. כמפורט לעיל, במינוי זה לא היה חשש לניגוד אינטרסים מצד השר, ואולי היו דווקא סיבות טובות ליועמ"ש למשוך את ידיו מהעיסוק במינוי מחשש לניגוד אינטרסים מצידו.
6. המצב אשר בו בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, כערכאה ראשונה ואחרונה ומבלי לשמוע ראיות כנדרש בהליך שיפוטי, כשהכל שפיט ואין הגבלות על זכות העמידה, ובעיקר כשהעתירות מובאות על ידי גופים העותרים מטעם עצמם כביכול בשם הציבור אף שהציבור כלל לא הסמיכם לעשות כן, איננו ראוי. יש להגדיר מחדש את העילות על פיהן ניתן לפסול את פעולותיה של הרשות המוסמכת על פי דין, ולמנוע מצב בו בית המשפט ממיר את שיקול דעתה של הרשות המוסמכת בשיקול דעתם של השופטים, דבר הפוגע קשות באושיות המשטר הדמוקרטי.
7. עקרון שלטון החוק מחייב לא רק את האזרחים ואת הרשות המחוקקת והרשות המבצעת, אלא גם את הרשות השופטת ואת היועמ"ש והפרקליטות. עניין המינוי של ממלא מקום פרקליט המדינה מצטרף לשורת עניינים נוספים המחייבים בדק בית, ובעקבותיו אף שינויי חקיקה, שיבטיחו שאף הם יפעלו רק במסגרת הסמכויות המקובלות בדמוקרטיות מערביות. למרבה הצער, נראה כי מה שמתחולל כעת הוא הפיכה אנרכיסטית, הנעשית באצטלה של שמירת עקרון שלטון החוק ואותה יש לעצור, ויפה שעה אחת קודם.
סוף סוף משתמשים במונח הנכון: "הפיכה משפטית",או במילים אחרות "פוטש",השתלטות בג"ץ על השלטון בפועל במדינה,תוך הפיכת חוקים ברורים,שאינם נדרשים לפרשנות כלשהי לטיוטה לא מחייבת לעיבודו של בג"ץ כרצונו. בג"ץ מיישם את עקרונות "הלכת אפרופים" ההזויה על כל חוקי הכנסת. איזה יוהרה של פקידים ממונים,בד"כ עם השכלה משפטית בלבד,לפעמים רק תואר ראשון,שחושבים שבכל נושא עלי אדמות הם מבינים יותר מכל מומחה לנושא ודעתם קודמת לדעת המומחים ונבחרי העם. אחרי הכל הם אנשים נאורים,סבירים ומידתיים …
זה לא אוחנה המאוכזב מההתקפלות של אורלי, כולנו, היהודים מאוכזבים!
כותב המאמר מניח כי עצם קיומו של "מבחן סבירות" תקין לכשעצמו. ולא היא. אפשר לבטל החלטה של הרשות המבצעת רק אם הוכח שההחלטה נולדה מקבלת שוחד או מהעדפה על רקע ברור ומוחלט של קשרים אישיים. כל פסילה אחרת היא הרס השלטון, והדמוקרטיה. קמה פה מפלצת משפטית המשתלטת על חיינו. לשקד היתה הזדמנות לשנות את שיטת הבחירה לעליון, לנסות לפחות, אבל היא פחדנית. במקום זאת היא פרסמה סדר דין אזרחי חדש הפוגע באזרחים ומתחנף לשופטים ועורכי הדין.
זה לא שקד הפחדנית, זה שקד המשת"פית מלכתחילה
https://conspil.com/2018/10/shaked-fiktzia/
משהו כתב משהו כ"כ נכון –
אמנם החוק מאפשר זאת, כפי שהוא מאפשר לשר למנות את בן ארי כמ"מ פרקליט המדינה, אך האם זה נשמע לכם במתחם הסבירות למנות לביהמ"ש העליון אדם שמעולם לא היה שופט לפני כן? היתכן למנות יועמשים ופרקליטי מדינה (שמגר, ברק, בייניש, ארבל, מזוז וכיו) ישר לעליון מבלי שהם למדו לשפוט בשלום ובמחוזי?!
זה לא חוסר סבירות קיצוני???
ראוי שיהיה להם ניסיון כשלהו שיפוטי קודם,הלא כן??
מאמר מעולה. אם (יותר נכון כאשר) תוקם ועדת חקירה להתנהלות השערורייתית של המערכת המשפטית, מן הראוי שהגב' טליה איינהורן תהיה בוועדה זו.
אם נתניהו יישאר בראש – אצביע לראשונה בחיי ליכוד, פשוט מעצם הזעזוע מההפיכה האנטי דמוקרטית בחסות מערכת המשפט.
אם יסתמן שביבי בחוץ – למפלגה הימנית ביותר שאהיה סמוך ובטוח שתחצה את אחוז החסימה ותיכנס לכנסת.
שוב – כי את המהפכה האנטי דמוקרטית שמתחוללת לנגד עינינו בחסות המושחתים בתקשורת ובמערכת המשפט – חייבים לעצור.
יותר ויותר מתברר שמערכת המשפט tינה מתאימה לשפיטה. הפרקליטות מתגלה כמי שבתוכה ישנם חבורות של נוכלים תופרי תיקים. בתי המשפט בנויים בצורה בה משפט יכול שיארך שנים רבות וארוכות. קודם כל בערכאה הנמוכה ואחר כך בערעורים חוזרים והחזרת התיקים לערכאות הנמוכות. בס"ה שנים על שנים. בתי המשפט עובדים שלא תחת תחרות של יעילות התוצאה הינה מערכת מסואבת. את מערכת המשפט ניתן לתקן בפשטות על ידי המרת בתי המשפט בערכאה ראשונה בבתי דין פרטיים שיקבלו החלטות מחייבות את מערכת האכיפה. היינו כל שני ניצים יוכלו לבחור שלושה שידונו ביניהם או משלא יגיעו להסכמה לזבל"א. החלטה כזאת יכול שתיערך מראש בעת ההתקשרות בין שני הצדדים או בדיעבד אחר כך. יהיה בית משפט שתפקידו היחידי יהיה לקבוע אם ההתקשרות מראש היתה בהסכמה. יצויין שבאנגליה חברות גדולות נמצאו מעדיפות לדון לפני בית דין יהודי על פני מערכת משפט מסואבת. כמו כן צריך להבריא את מדינת המשטרה המתפתחת כאן, כאשר עוולות פליליות נידונות לפי שיקול דעת של המשטרה והפרקליטות. חלק ניכר מן החוק הפלילי צריך שיהיה פתוח לכל אזרח מלןןה בחקיקה המאפשרת חקירה מוקדמת יעילה באשר ההחלטות על הגשת כתבי אישום של הפרקליטות והמשטרה מוטות בגסות. לא לפני זמן רב ניתנה הוראה על ידי הפרקליטות לא להתייחס לתלונות תקיפה של נשים כנגד גברים לא פחות משערוריה.
ההתקפה המתוכננת על מערכת המשפט ועל היועץ המשפטי,
כמוה כמתקפה של אזרח על שוטר כשהוא מקבל דו"ח על מהירות.
מי שלא מעביר ביקורת על המשטרה כל השנה,
לא יכול להעביר ביקורת רק כשהוא מקבל את הדו"ח.
מי שלא העביר ביקורת על הפרקליטות והמשטרה כשהם עשו הפיכה שלטונית נגד מתנגדי נתניהו (אולמרט וקצב והירשזון וכו'), הביקורת שלו נשמעת נגועה.
קצת מוזר לראות את המתקפה המשולבת של אתר מכובד זה,
וזה נותן רושם כאילו לא מדובר באתר אידיאולוגי אלא באתר שבא לשרת איש מסוים.
חחח, שמאלני חתרן.
תצטרף לאיימן עודה.
הגיון של שמאלני. לא הצדק והאמת חשובים אלא הנראות. לא משנה מה נעשה אלא מה שנאמר, העיקר זה הטפל והאמת היא מה שצף על פני השטח ולכן, כנראה, כל מה שנעשה בפרקליטות חסוי. היום, אתמול וכנראה מאז ומעולם מה שחשוב לכם זה הנרטיב ולא המציאות. שימו לה לקו התחתון של כל מצדדי הפרקליטות. כל מה שחשוב להם זה לשמר את המעמד והכבוד של המערכת ולכן אסור להעמיד אף אחד מהם לדין על שחיתות. אם רות דויד תשב בכלא מה יהיה על כל התיקים שהיא הייתה מעורבת בהם? יתברר אולי שאנשים חפים מפשע יושבים בכלא? כלומר מבחינתכם עדיף להקריב אנשים למען המנגנון! מזכיר משהו?
באף אחד מהמקרים של ״מתנגדי נתניהו״(קשה לקרוא כך לקצב) לא היו כמויות כאלו של סימני שאלה על פעילות מערכת המשפט שיוצרים חזות של תפירת תיקים.
כל כלי התקשורת של הימין צריכים להתאחד ולפרסם את תוכן הקלטות של פרשת הרפז. צריך להתעלם מפסיקות הזויות ולא חוקיות של הדיקטטורה המשפטית ולהלחם בהם באומץ. זאת מלחמה עכשיו, והתעלמות מהפסיקות ההזויות שלהם זאת הדרך הנכונה והמוסרית להתנהל מולם. הם הצד המדכא כי ביכולתם להפעיל אלימות באמצעות המשטרה ולפסוק לכלוא אנשים ולגזול מהם את החרות שלהם. אבל כמו במאבק של גנדי ושל מרטין לותר קינג, הימין צריך עכשיו לבחור במחאה שקטה וזה השלב הראשון שלה. להתעלם מצווי איסור פרסום, להפסיק לפחד מהם, ולהוציא החוצה את כל הלכלוך!
מאמר מפתח, חשוב מאוד. תודה רבה לכותבת.
בתי המשפט גרוע יותר ממחבל חמוש.
מחבל אני רואה, יכול להילחם, עם על העומד לרשותי.
השופטים ובתי המשפט פועלים במחשכים, ככנופיית נחשים, לא שומעים אותם, אבל פגיעתם אנושה.
מעשה הנבלה הגרוע ביותר, או ביטול למעשה של זכות הבחירה שלי!!!!!
אתם מבינים? אני יכול לבחור במי שאני רוצה, אבל בחירתי חסרת ערך.
באם השמאל עם בתי במשפט, המשטרה והערבים, חלילה וחס, יגיעו לשילטון…
לבחירה שלנו לא תיהיה כל משמעות.
והם עובדים על זה כל הזמן, ובניגוד לרצון הבוחר ובחוק.
והם אומרים לעצמם "מה תעשו לנו???????? " אנו משתינים עליכם, ללא ניד עפעף.
המיקום העליון של בית המשפט העליון
אהרון ברק אך גם קודמיו צעדו לתוך חלל גדול של חוסר מוסדות והמעט שיש אינם מאוישים כיאות. ישנו רק בית נבחרים אחד קטן שכיום מזמן אינו עונה על הצרכים. נא לחשבן אם בהיות מספר התושבים במדינת ישראל 600,000 שש מאות אלף הכנסת מנתה 120 חברים כמה חברי כנסת צריך היום כדי שתוכל למלא את יעודה? כדי שחברי הכנסת יוכלו להיות בקשר עם העם ולא רק עם שופטי בית המשפט העליון הקרובים להם גיאוגרפית, יש להגדיל בדחיפות את הכנסת. אמנם ישנם חברי כנסת שאינם מבצעים עבודתם אך גם ישנם אחרים העובדים קשה. מספר כה זעום של חברי כנסת אינו יכול להספיק גם אם כולם עובדים קשה. מתוך מספר גדול של חברי כנסת קל יותר לנפות את הלא עובדים ולהחליפם לאחר שיכון מנגנון לפיקוח על עבודת חברי הכנסת. את מספר חברי הכנסת יש להגדיל בהדרגה כדי לתת לחדשים אפשרות ללמוד את המלאכה. לדוגמא כל קדנציה להוסיף עוד עשירית. בעיה אין בכלל מקום באולם המליאה הוא בנוי ל120 חברים ותו לו. נודע לי ולא בטוח שזה כך, שיש עוד הרבה מקום לא בנוי בבנין משכן הכנסת. אם אין יצטרכו להוסיף עוד קומה! יש לבנות אולם חדש שיוכל להכיל אפילו 200,0 אלפיים חברי כנסת ואולי יותר. . באם ימצא היכן לבנות אולם מליאה גדול אפשר להוסיף עוד בקדנציה הבאה עוד עשירית וישבו זמנית במעברים.
לאחר זאת יש להקים כפי שנהוג בדמוקרטיות בעולם בית מחוקקים גבוה שיפקח על כולם כולל בית המשפט כולל העליון היהיר על שופיטיו וישפוט אותם לעת צורך. הרי ידוע שבית המשפט עליון חושב שתפקידו לפקח על המדינה והוא לפי כך קבע לעצמו על דעת עצמו את מיקומו בנקודה הגבוהה ביותר בגבעת רם. לאחר שכבר התישב, עצם ישיבתו במקום זה מחזקת את הרגשתו שתפקידו עליון מעל כולם. עד כדי כך בית המשפט העליון בטוח שהוא עליון גם על הממשלה והכנסת שמדריכי מבקרים בבית המשפט העליון כך מסבירים את גובה המקום הטופוגרפי כמתאים לגובה התפקיד מעל שאר הרשויות. גם מדריכי טיולים לוקים באותו ההסבר. קרבה גיאוגרפית זו לכנסת גם מעודדת שליטה על הכנסת ודחיפת חוקים נוחים לבית המשפט ומנוגדים לטובתו של העם. אהרון ברק בכל הזדמנות סר לכנסת וממושב המבקרים החשובים לעיתים צרח על חברי הכנסת.
באופן זה בית המשפט העליון גם אינו נגיש לעם לעירעורים שזה צריך להיות תפקידו שהוא ממילא ממעט לעשות. על כן מתבקש מנגנון שלא מקרב השופטים אשר יעמיד את השופטים על מקומם וישפוט אותם ואף ירחיקם אם יתבקש. יש לבטל את ההפיכה השיפוטית ואת בג"צ בכלל. כלומר יש לבטל את ביטול משילותם של נבחרי הציבור לטובת השופטים. לאהרון ברק המרבה להזכיר את שלטון הנאצים כמו גם לדומיו יש להזכיר שמעשהו ומעשה בית המשפט זהה למעשהו של היטלר אשר עם עלותו לשלטון ביטל את הפרלמנט כי הוא ידע טוב יותר מה טוב עבור העם. מבנין משכן בית המשפט העליון יש לסלק את בית המשפט כלומר את כל השופטים ולמצא לו חלופה במקום נגיש לקהל הרחב. בבנין זה יש לשכן את בית הנבחרים הגבוה לכשיקום והוא חייב לקום.
"נשיאי" בית המשפט העליון לפני פרישתם יושבים מול צייר לציור פורטרט שלהם בעלות של חמישים אלף שקל מכספנו. ציורים אלו נמצאים במרתף בניין בית המשפט העליון. יש להחרים ציורים אלו ובטווח הארוך לפתוח בירושלים מוזאון הרהב שיכיל פורטרטים אלו תוך סיפור מעלליהם של כל אחד מנשיאים אלו. זה יהיה הבסיס למוזאון הרהב, אשר כמו כן יכיל את ספור הקרן להשמדת ישראל בה חברים שופטים אלו והתנהגות האירופאים הצבועים.
מה שקורה כאן , בצורה גסה ובפרסה שכולם יראו בגץ – חבר מביא חבר והפרקליטות עצמה יחד ביד אחת נגד החוק ונציגי העם. לאחר הקמתה של ממשלה יציבה חל עליה לחוקק חוק להגבלת קדנצית ראש הממשלה ובעיקר להפסקת תהליך בחירת שופטי בגץ כפי שמתחוללת עד היום- חבר מביא חבר ולגבי הפרקליטות
אמורה להציב לה תחומי שיפוט הנוגעים לה בלבד,ולא להתערב ברגל גסה בחוקי בית הנבחרים הרי הוא הריבון
רשאי השר, בהסכמת נציב השירות והיועמ”ש, להודיע לממשלה על הארכת תקופת הטלת התפקיד באופן זמני מעבר לשישה חודשים
אני מפרש שהסכמת נציב המדינה והיועמ"ש היא להודעה לממשלה על הארכת התפקיד. אם הם מסרבים להסכים הוא איננו יכול להודיע לממשלה, אבל אין מניעה שהוא יאריך את התפקיד ללא הודעה לממשלה 🙂
כל אחד יכול לפרש כראות עיניו
רק לשופטי בג״ץ הקדושים שמורה היכולת המיתית לפרש את החוק.
וכפי שהוכח בעבר מספר פעמים-אפילו חברי הכנסת החתומים על הצעת החוק אינם מסוגלים לפרש אותו ולהבינו. אז קל וחומר שאתה, פשוט עם קטן, לא מסוגל להגיע להבנת החוק.
האם זו אותה פרופ טליה איינהורן שהיום סיכלה בוועדת גולדנברג את מינוי המפכל הקבוע ע״י ארדן??
אז מה שוות כל המילים היפות נגד בגץ??
אני ממש לא מבין מה ההתרגשות הגדולה – "התערבות בג"ץ ומנדלבליט המינויים בניגוד לחוק"…
… והפסיקות בבית המשפחה למשפחה הן כן בהתאם לחוק ???
… והפסיקות במחוזי הן כן בהתאם לחוק ???
… והפסיקות העליון/בג"צ ???
… והפרקליטות כן פועלת ע"פ החוק ???
… והמשטרה (יש שם בכלל מישהו שקרא את החוק) ???
מה ההתרגשות ???
מאז שהנהיג הפרופסור ברק את "האקטיביזם השיפוטי" אף אחד פה לא מתייחס לחוק (ובדיעבד – מבטל את הכנסת וחוקיה).
האקטיביזם השיפוטי הוא בעצם מילים יפות להסוואת המגמה להשתלטות החונטה המשפטית על המדינה וכל מוסדותיה והובלתה לגיליון והרס במצוות הקרן לישראל החדשה.
אז מה אתם מבזבזים דיו להוכיח לנו שהם מתנהלים לא ע"פ החוק, אנחנו יודעים, אפילו הקדמנו אותכם בהבנה שזו השתלטות כוחנית על המדינה מוסדותיה.
בשלב הבא יכתירו את נשיא העליון למלך…
לשמאל בישראל יש סוף כמו כול דבר יש סוף הימין יכבוש את הארץ והשמאל ישאר זיכרון כואב לכול אזרח בישראל
כתבה מושכלת ומרחיבה אופקים ,במיוחד לי כאדם שלא מבין ברזי החוק והמשפט,מהכתבה מתפרש שהיעמ"ש פועל בניגוד לתקשי"ר ואף זאת גם השופט מזוז.פעולות אלו מחזקות את ההפיכה השילטונית ודיקטורת הבג"ץ פעולות אלו מגבירות את הצורך להקמת ועדת חקירה מיידית ותדה לכותבת המאמר.
.
לזרוק את מנדלבליט לפח אשפה ולסגור עם מכסה
ומה עם המיחזור?
לבטל את בג"ץ
אהרון ברק אך גם מעט קודמיו צעדו לתוך חלל גדול של חוסר מוסדות והמעט שיש אינם מאוישים כיאות. ישנו רק בית נבחרים אחד קטן שכיום מזמן אינו עונה על הצרכים. נא לחשבן אם בהיות מספר התושבים במדינת ישראל 600,000 שש מאות אלף הכנסת מנתה 120 חברים כמה חברי כנסת צריך היום כדי שתוכל למלא את יעודה? כדי שחברי הכנסת יוכלו להיות בקשר עם העם ולא רק עם שופטי בית המשפט העליון הקרובים להם גיאוגרפית, יש להגדיל בדחיפות את הכנסת. אמנם ישנם חברי כנסת שאינם מבצעים עבודתם אך גם ישנם אחרים העובדים קשה. מספר כה זעום של חברי כנסת אינו יכול להספיק גם אם כולם עובדים קשה. מתוך מספר גדול של חברי כנסת קל יותר לנפות את הלא עובדים ולהחליפם לאחר שיכון מנגנון לפיקוח על עבודת חברי הכנסת. את מספר חברי הכנסת יש להגדיל בהדרגה כדי לתת לחדשים אפשרות ללמוד את המלאכה. לדוגמא כל קדנציה להוסיף עוד עשירית. בעיה אין בכלל מקום באולם המליאה הוא בנוי ל120 חברים ותו לו. נודע לי ולא בטוח שזה כך, שיש עוד הרבה מקום לא בנוי בבנין משכן הכנסת. אם אין יצטרכו להוסיף עוד קומה! יש לבנות אולם חדש שיוכל להכיל אפילו 200,0 אלפיים חברי כנסת ואולי יותר. . באם ימצא היכן לבנות אולם מליאה גדול אפשר להוסיף עוד בקדנציה הבאה עוד עשירית וישבו זמנית במעברים.
לאחר זאת יש להקים כפי שנהוג בדמוקרטיות בעולם בית מחוקקים גבוה שיפקח על כולם כולל בית המשפט כולל העליון היהיר על שופיטיו וישפוט אותם לעת צורך. בג"ץ גם החליט על דעת עצמו על הזכות לפסילת חוקים, גם קבע את המבחנים לפסילת החוקים, גם מינה את עצמו לפוסק יחידי האם התקיימו המבחנים שקבע, גם פוסק ללא ראיות ועדויות וגם שולל את האפשרות לערער על פסיקתו. בית המשפט עליון חושב שתפקידו לפקח על המדינה והוא לפי כך קבע לעצמו על דעת עצמו את מיקומו בנקודה הגבוהה ביותר בגבעת רם. לאחר שכבר התישב, עצם ישיבתו במקום זה מחזקת את הרגשתו שתפקידו עליון מעל כולם. עד כדי כך בית המשפט העליון בטוח שהוא עליון גם על הממשלה והכנסת שמדריכי מבקרים בבית המשפט העליון כך מסבירים את גובה המקום הטופוגרפי כמתאים לגובה התפקיד מעל שאר הרשויות. גם מדריכי טיולים לוקים באותו ההסבר. קרבה גיאוגרפית זו לכנסת גם מעודדת שליטה על הכנסת ודחיפת חוקים נוחים לבית המשפט ומנוגדים לטובתו של העם. אהרון ברק בכל הזדמנות סר לכנסת וממושב המבקרים החשובים לעיתים צרח על חברי הכנסת.
באופן זה בית המשפט העליון גם אינו נגיש לעם לעירעורים שזה צריך להיות תפקידו שהוא ממילא ממעט לעשות. על כן מתבקש מנגנון שלא מקרב השופטים אשר יעמיד את השופטים על מקומם וישפוט אותם ואף ירחיקם אם יתבקש. יש לבטל את ההפיכה השיפוטית ואת בג"צ בכלל. כלומר יש לבטל את ביטול משילותם של נבחרי הציבור לטובת השופטים. לאהרון ברק המרבה להזכיר את שלטון הנאצים כמו גם לדומיו יש להזכיר שמעשהו ומעשה בית המשפט זהה למעשהו של היטלר אשר עם עלותו לשלטון ביטל את הפרלמנט כי הוא ידע טוב יותר מה טוב עבור העם. בג"ץ בדרך כלל אינו עושה כאשר מדובר באזרחים ישראלים פרטיים רגילים ואם לא די בכך אף קונס אותם קשות. בג"ץ עושה ועוד איך כאשר מדובר בנושאים מדיניים וכאשר מדובר באזרחים לא ישראלים ואף באויבים. על הכנסת להיות יותר גדולה ומטפלת באזרחים הפונים אליה. אסור שחברי כנסת יהיו גם בממשלה על הכנסת לפקח על הממשלה. מבנין משכן בית המשפט העליון יש לסלק את בית המשפט כלומר את כל השופטים ולמצא לו חלופה במקום נגיש לקהל הרחב. בבנין זה יש לשכן את בית הנבחרים הגבוה לכשיקום והוא חייב לקום. ———-
"נשיאי" בית המשפט העליון לפני פרישתם יושבים מול צייר לציור פורטרט שלהם בעלות של חמישים אלף שקל מכספנו. ציורים אלו נמצאים במרתף בניין בית המשפט העליון. יש להחרים ציורים אלו ובטווח הארוך לפתוח בירושלים מוזאון הרהב שיכיל פורטרטים אלו תוך סיפור מעלליהם של כל אחד מנשיאים אלו. זה יהיה הבסיס למוזאון הרהב, אשר כמו כן יכיל את ספור הקרן להשמדת ישראל בה חברים שופטים אלו והתנהגות האירופאים הצבועים המשתמשים בצורה עקיפה בבג"צ.
לטענת מנדלבליט חשוב שפרקליט המדינה צריך להיות מישהו שהוא יוכל לעבוד איתו להבין אותו כלומר מישהו מהקליקה שלו ממועדון החברים הסגור של האליטה
כלומר אין כאן עניין של מקצועיות אלא של חברים מהמועדון האקסלוסיבי.
ולכן הסיסמה צריכה להיות
לא לשיטת חבר מביא חבר.
להפיל את בג”צ / דוד ברמן
מערכת JDN13.09.2017 11:59
בג”ץדוד ברמן10 תגובות
בעיני רוחי אני רואה מעל מיליון אזרחים יוצאים לרחוב מול בניין הבג”ץ עם שקי שינה וציוד, ולא זזים משם עד שיעבור בכנסת הרפורמה בבג”צ. יש לקעקע עד היסוד את “ערך השוויון” ולהחזיר את השפיות והדמוקרטיה וערכי היהדות למדינת ישראל
אין צורך להכביר במילים על הזעם העצום שמעורר שוב פעם בג”ץ הדיקטטור נגד כל הקדוש והיקר לנו.
זו שעת מעשים. הגיע השעה סוף סוף שנציגנו יעמידו תנאי בל יעבור לראש הממשלה לחקיקת פסקת ההתגברות לרסן את בג”ץ. זה לא נורמאלי. זה לא יהודי. זה לא דמוקרטי. זה לא אנושי. זה חייב לעבור מן העולם.
החולייה הקשה בקואליציה הוא כחלון שנהיה שמאלני בגלגול הנוכחי. יאמר לו ברורות או שיצביע איתנו או בחירות. מבחירות שהנושא המרכזי בו יהיה כוחו של בג”צ אין לו סיכוי לצאת טוב מזה. הוא יתרסק.
יש אחדות דעים מהמרכז המתון עד הימין העמוק, רוב מוחלט של ליכוד, הבית היהודי, ליברמן והחרדים נגד העוולה הנוראית הזו ששמה אקטיביזם משפטי.
עלינו לחבור לאנשי דרום תל אביב המפגינים מול ביתה של נאור, ולהוביל יחד מהלך מדיני גדול ברחוב בשילוב חקיקה בכנסת להחזיר את המשטר הדמוקרטי במדינת ישראל ולחסל את שלטון הבג”צ.
בעיני רוחי אני רואה מעל מיליון אזרחים יוצאים לרחוב מול בניין הבג”ץ עם שקי שינה וציוד, ולא זזים משם עד שיעבור בכנסת הרפורמה בבג”צ.
מילה אחד לנימוקי הבג”צ לפסילת החוק, שהיא כהרגלם השוויון.
יש גם המון מה להסביר על עצם זכות העמידה שנתנו לעותרים קנטרניים מיוצגים ממימון זר, על שיטת בחירת השופטים המשכפל את עצמו, על סמכויות שבג”צ גנב לעצמו, על חוקה לא קיימת שהחוק “לא חוקתי”.
שוויון מוחלט זו האידיאולוגיה הקומוניסטית בולשביקית, שהשמאל הקיצוני באמצעותה הגיע לנוראים שבפשעי האנושות. צפון קוריאה זה הדוגמה העדכנית.
יש לקעקע עד היסוד את “ערך השוויון” (יש בלבול עצום ומכוון בין אפליה ללא סיבה ראוייה לבין שטחיות אכזרית קומוניסטית שכל מה שלא שווה פירושו אפליה, ויש להשוותו בכח. זה חורבן ואנרכיה טוטאלית) ולהחזיר את השפיות והדמוקרטיה וערכי היהדות והחרות האישית לסד הערכים של מדינת ישראל.
אולי לאחר שנצליח נוכל לומר מעז יצא מתוק.
אם אתה מוצא את עצמך בבור דבר ראשון תפסיק לחפור.
לאור ההצלחות הקודמות עדיף לימין להפסיק למנות את תלייניו המצטיינים במשטרה ובפרקליטות.
אחד השיקולים המרכזיים העומדים פה על הפרק הוא עיצוב דמותו וסמכויותיו של היועמ״ש.
היות וכך, מזוז ששיחק תפקיד בעיצוב תפקיד זה(כיועמ״ש לשעבר)-צריך לפסול עצמו מניגוד אינטרסים: מדובר על חלק מהותי מהמורשת שלו עצמו.
איך אמר החכם באדם .שלמה המלך:"מקום המשפט שם הרשע"
כלום לא השתנה מאז
יש במדינה ציבור גדול מאוד, גדל והולך, שנקעה נפשו ממערכת המשפט. הוא חש שהמערכת מקפחת אותו גוזלת את כספו וזכויותיובתואנות משפטיות מתחכמות מופקעות מן הדעת. המדובר הוא בציבור הדתי. המציאות הינה שגם המעט שנקבע בחקיקה היינו שבית המשפט יפנה למשפטי ישראל המסורתיים בהעדר חקיקה אחרת, לא ממומש. לא זו אף זו גם השופטים בעלי הכיפה על הראש, בחפזונם להיראות כבלתי מוטים מקפחים לפי תחושתם של אנשים דתיים רבים את חובשי הכיפות. שהרי קידומם במערכת תלוי בכך שיוכיחו שאינם מתנהגם כאנשם דתיים. פרשת מנדלבליט הינה הוכחה חותכת למצב זה. מה שאגב קורה הרבה פעמים גם בצבא. ראוי שהמדינה תיתן לאנשים המעונינים במשפט דתי להירשם למאגר של מי שמעונינם לדון ביניהם בבתי דין של רבנים הדנים לפי דיני ישראל זאת תוך הצהרת נאמנות למדינה ולא מקבלים שכרם מן המדינה. הההתנגדות של הציבור החילוני לכך נובעת מסיבה פשוטה. מהר מאוד יתברר שמי שנשארו נאמן למערכת המשפט החילונית מהווים ציבור קטן והולך.
יצוין שהמצב בו משפטים רבים כנגד אזרחים אינם יוצאים מגדר משפטי שוחד כבד, שהרי המדינה משלמת שכרם ישירות ואילו האזרחים לאו דווקא. משפטי אלאור ועוליאל הם דוגמות מובהקות לשיחוד השופטים היינו גם העלאה בדרגה כלומר תוספת שוחד כספי כבוד וכיו"ב. יצויין שלפי מסורת ישראל השופטים קיבלו שכרם מתרומות הציבור.
היה רצוי מאוד שיערך מחקר סטטיסטי אודות תוצאות המשפטים בהם ישנו סכסוך בין חילונים לדתיים. בזמנו ניסיתי להשיג הרשאה למחקר כזה ולא נעניתי. יש כנראה למערכת מה להסתיר. יצויין שאכיפה בררנית בה מואשמת המערכת הינה מושג המהווה כיבוס מושגים. לא מדובר באכיפה בררנית אלא ברדיפת השלטונות המשפטיים את מי שאינם שייכים לקליקה התרבותית של מערכות המשפט, היינו מתייוונים. שהרי היכן רכשו אלו את חינוכם באוניברסיטאות בהן מרצים רבים מדי שונאים את עם ישראל ומהווים מלשינים על צבאנו ומדינתנו.
נתניהו, שבלם את פסקת ההתגברות באופן עקבי בכל שנות כהונתו, גרם להחמרת ההיבריס של הרשות השופטת עד כדי יציאה משליטה.
עכשיו זה מאוחר מדי.
במצב אליו הגענו, פסקת ההתגברות כבר לא תעזור כי בג"ץ בשבטו כקאפו די טוטי קאפי, פשוט יפסול אותה.
אין לכל מנהיג ימין שייבחר כראש הרשות המבצעת ברירה אלא- לסרב לבצע.
עליו להכריז כי בג"ץ חורג מסמכותו ופשוט לסרב למאן את פסקי הדין שלו.
הרשות המבצעת חייבת, כמייצגת רוב הציבור שבחר בה, להציב גבול לרשות השופטת.
אהרון ברק קבע כי במקרה כזה "הטנקים יכריעו". שיכריעו. נצטרך לגלות את מי.
באירופה האנטישמית היה כלל בדוק: "הכה ביהודים והצל את המדינה". פוליטיקאים אירופים השתמשו בשנאת היהודים להשגת הישגים פוליטיים: לא משנה מה היה נושא הדיון – תמיד תקפו את היהודים והאשימו אותם בכל הרע. השמאל בישראל נוקט בגרסה מקומית של הכלל הזה: "הכה בנתניהו והצל את השמאל"; לא משנה מהו נושא הדיון – תמיד תוקפים את נתניהו ומאשימים אותו בכל הרע.
בין הכללים שניסח הקומוניסט סול אלינסקי (“כללים לרדיקלים”) לשמאל האמריקאי: “בחר את המטרה למתקפה שלך, הקפא אותה, הפוך אותה לאישית… רדוף אנשים ולא מוסדות”. ובתרגום לדף ההנחיות של תלמידי אלינסקי בישראל: תקוף את נתניהו ללא הרף, האשם אותו בכל הרעות, וכשאתה מתחזה לאיש המחנה הלאומי תקוף את נתניהו בדיוק באותן רעות שנתניהו, כמנהיג המחנה הלאומי, מנסה להתמודד איתן.
כל סמכויות היועמ"ש ללא יוצא מן הכלל נמצאות בחוקים, אותם חוקים אשר חוקקה כנסת ישראל לדורותיה, ומאחר שמדובר בפוליטיקאים שבינם לבין רציניות ומקצוענות אין כל קשר, פיזרו המחוקקים את סמכויות היועמ"ש בכל חוק בו לא היה להם כוח לקבל החלטה, וכתבו "בכפוף ליועמש". מדובר על מאות חוקים שונים, הנוגעים בכל תחומי החיים.
כלומר מי שהקים את "הרשות הרביעית" הקרויה היועמ"ש – זו הרשות הראשונה, המחוקקת. מכאן שזה לא פוטש. אולי חלם. אבל לא פוטש.
כשאתה מגדל נחש ארסי בבית – אל תהיה מופתע ( רק תראה מופתע ) אם הנחש הזה יכיש אותך !…
וזה מה שנתניהו עשה ! במשך למעלה מעשור הוא גידל, טיפח , הגן ומנע כל נסיון להלחם נגד הנחש המשפטי הארסי שגדל באין מפריע אצלנו בבית !
ואין מה לצפות מאדם כזה לשינוי ! רק החלפת נתניהו במנהיג ימני אמתי , אמיץ ונחוש תחולל את השינוי שרובנו כל כך מייחלים לו !
על ראש המתחזה בוער הכובע, ככל שהטרול הוא יותר שמאל ככה הוא מתעקש שהוא יותר ימין וככה הוא מטנף יותר על ביבי.
נתניהו אם היה רוצה להיות שמאלן היה יכול לעשות את זה עם רוח גבית מאובמה, אבל 8 שנים עמד כמו צוק איתן מול האנטישמי מהבית הלבן ופירק כמעט כל מוקש בדרך וכך מנע מאיתנו היום קסאמים מיו"ש על הראש.
כן, זה ברור: נתניהו שמאלני, לכן כל השמאל בוחר בו כבר 10 שנים ברציפות והתקשורת רק מפרגנת לו ולמשפחתו. דווקא משום שנתניהו הוא ימין שקול, אחראי, אמיץ, אפילו במחיר אישי כבד – השמאל כל כך מתאמץ להפיל אותו. נתניהו הוא כיום היחיד בימין שמצליח להתמודד מול השמאל המרושע והמושחת. לכן בשמאל כל כך מתאמצים לשכנע ימנים טיפשים ש"נתניהו זה לא ימין" ושיש בימין מנהיגים שיכולים להחליף אותו.
זאת המטרה של השמאל: להעמיד בראש הימין דחלילים כמו בנט / סער / שקד / פייגלין שמלכתחילה פועלים כסוסים טרויאנים של השמאל בתחפושת ימין.
מזוז, לא רק שהוא לא העיפרון המחודד בקלמר, הוא בכלל מחוץ לקלמר!