גורלו של משפטן מבריק

עלייתו המטאורית ונפילתו הכואבת של לוחם צדק אדוק. משל היסטורי־אקטואלי מאת פרופ’ אברהם דיסקין

Alfred Loudet, 1882

הוא היה משפטן מבריק שסיים את לימודיו בהצטיינות ושכבר בצעירותו נבאו לו הכול גדולות ונצורות. הוא הצטיין בכול מעשיו. הוא נודע, הן בתקופת כהונתו כשופט והן כעורך דין, כפרקליטם של המסכנים. יש הסבורים כי שורשי חמלתו הנודעת נעוצים בתנאי ילדותו הקשים. הוא זכה לתהילה כהוגה דעות ונחשב גם לאיש תרבות מוביל. לא בכדי זכה בתהילה רבה ועמד בראש אקדמיה. לפרסום רב זכתה העובדה שלחם בשחיתות בכל כוחו. הוא נודע לא רק כלוחם בשחיתות האחרים אלא גם כאדם שהוא עצמו היה נקי כפיים ובר לבב. כל חייו הרבה להפיץ את דעותיו הטהורות בנאומים ובכתובים. דבריו קוממו עליו את זעם השליטים. אך הדמוקרטיה שבה האמין בקנאות עמדה לצדו והשלטון העריץ והמושחת מוגר.

משנתו נישאה בפי כל מי שהדמוקרטיה, שלטון החוק, המשפט והצדק בראש מעייניו. הוא התנגד לאפליה מכול סוג שהוא. הוא האמין במיצוי הדין גם כשהדבר כאב לו. עדיף הכאב שבמיצוי הדין, סבר, על האסונות שגמישות יתר תביא על חיי האזרחים ועל עתיד האומה. הוא דגל בביסוס זכויות האדם והדגיש את הצורך גם בשוויון חברתי ובהרחבת הסעד לחלשים. אין כל ספק שהיה אבי המהפכה החוקתית שעיגנה את כל אלה בכתובים. "התיתכן מהפכה ללא מהפכה?", שאל. מאחר שניחן ביכולות אינטלקטואליות יוצאות דופן והיה ראוי להיחשב גם כפילוסוף מוביל, ידע מן הסתם את החשיבות שיש להעניק למתינות ולדרך האמצע כפי שהציע אריסטו וכפי שהטיפו קודמיו בחבורת הנאורים. משום כך, התנגד לקנאים שמימינו ומשמאלו. יכולותיו האינטלקטואליות, ניקיון כפיו ויכולתו לתמרן בין הקיצוניים הביאה לו את הבכורה. כשזכה בעמדת הנהגה אמר, "ייעודנו הוא להקים את משטר השוויון הקדוש ולהבטיח את זכויות האדם". בהזדמנות אחרת התעקש על כך שמשימתו ומשימת חבריו היא להלחם "בעד החירות ונגד העריצות".

נהוג לומר כי הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות. לא רבים חוו כמוהו את הפער שהלך וגדל בין כוונותיו הנאצלות ובין הפירות הבאושים שהניבו הכוונות הללו. אחרי שהגיע לראש הפירמידה, נחשב שלטונו לעידן של טרור והוא נחשב לאבי שלטון הדמים. הוא העניש בחורמה גם כאלה שנחשבו לידידיו ולמעריציו כל אימת שסטו מהדרך הנכונה. מצבה העגום של האומה הצדיק את מיצוי הדין. ראשם של הסוטים נערף. המונים שלמו בחייהם על התנגדותם לעקרונות היסוד של השיטה. לא רצה אלא לעשות צדק בגדרי משפט.

בסופו של דבר החליט לפתור את הדיסוננס שבין כוונותיו הטובות לבין מעשיו האכזריים והגיגיו המוטעים. אך אולי הייתה עילה אחרת למסקנתו הקיצונית. אולי דבק באמונתו והיה נאמן לכל מעשיו, אבל לא היה יכול להמשיך ולשאת את עוצמת ההתנגדות שאיימה להכחיד את כל אשר השיג ואת כל אשר האמין בו. כך או כך, נטל את האקדח כיוון לראשו וסחט את ההדק.

ניסיון ההתאבדות לא עלה יפה. הוא נפצע, ריסק את לסתותיו ואיבד את יכולת הדיבור. אויביו גזרו את דינו למיתה עוד בטרם ניסה לשלוח יד בנפשו. לאחר שכשל, לעגו היריבים לקרבנם באכזריות אין קץ. כך, בזוי ומסכן נגרר מקסימיליאן רובספייר בעשרים ושמונה ביולי 1794 אל כיכר העירייה בפריז. למצהלות הקהל נערף ראשו על ידי הגיליוטינה בה השתמש כה רבות כשבא חשבון עם אלה שלא האמינו כמוהו בחרות, בשוויון, באחווה ובעקרונות היסוד של השיטה שגולת הכותרת שלהם הייתה האמונה הנחרצת בזכויות האדם.

יש הסבורים שלאחר מותו התפצלה נשמתו וחלקיה התגלגלו באחרים.


פרופ’ אברהם דיסקין הוא מחבר הספר “חלומות מתיבת הזיכרונות

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

2 תגובות למאמר

  1. אהבתי.
    "השיטה" אינה אנושית ואינה מבדילה בין אוהביה לשונאיה

  2. קראתי המון על המהפכה הצרפתית ראיתי גם סרטיים. אין מה לעשות בתהליך הזה לשינוי ליפעמים עוברים חלקים לא נעימים.
    מדברים היום על שילטון מיתקבע כמו זה של אהרון ברק למשל. הוא סך הכל היה פקיד שהומלך עלינו כולנו. הייתה גלות וספיחיה ועכשיו קמה מדינה והיום אנחנו ממשיכים אותה את אותה הגלות והגלותיות במיליון ואחד דרכים. השאלה למה ליתקוע אותנו בגלות. אם זו הפרשנות הדתית הכה גלותית . אם ההישענות על אומות העולם בצורה כה גלותית. בעבר בתקופת גולדה בגין אשכול היינו הרי יותר עיבריים מאשר היום.
    רובספייר היה מיקטע של תהליך עמוק מאין כמותו שהישפיע רבות .המהפכה הצרפתית הישפיעה על העולם כולו.
    גם אנחנו צריכים מהפכה כזו אבל שלא תיפגע בהמון למטה. אין אומרים הבריטים ברייקזיט.
    עם מה ניתקענו ולמה. גלות אשכנז שולטת פה מבחינה הניואנסים הניסתרים. אתם הכי פחות דתיים תעשו את העבודה ואנחנו ננהל את הגטו הדתי ישיבתי ממש כמו בפולין מיזרח ארופה אפילו ארצות הברית של היום. הלו אבל אנחנו כבר בארץ. נירדמים ישנים על שום מה. היתעוררו האינכם רואים האינכם שומעים.
    גרתי בערב חייתי שם באתי כילדה ואיננה מבינה שפה משונה זו. אני עיברייה אני פה בארץ. אני כה מאושרת שאני חיה באדמה של מי שברא את נישמתי. אין שום דבר לא ישווה ולא ידמה לאדמתו של אבי אלוהי- אלוהי התנך. נושאת היא עתיד כה זוהר ומדהים. כפתור ופרח הפלא על כל פלא. פלאות היא. כולה ניפלאה פילאית אלוהית ועל מימדית.
    עברתי הטענה הוליוודית ומסקנתי שהיא אדמה זו, יצאה מהסרט הכי הוליוודי שבעולם.
    אני במסע של תגליות וחקירה ודרישה כי יקרה לי אדמתי ויקר מאופז אלוהיי. מיהו מה המשמעות מה האופק אם ביכלל יש. כי בהויה פה אין אופק . אלא שמים וארץ מחוברים לאחד. היא שונה בתחזיותיה היא מהנצח.
    כשנשוב לתנך נבין שהוא המקור האמיתי שבנו שלנו עלינו עתידנו, הכל יסתדר נכון. אבל התנאי בראי הנבואה. רק היא מאירה נכון את חיינו. בכנפיה העתיד.
    להיתעלות מעל הטריוויאליות ולהבין שסיבת שיבתנו הנכונה לחשוב לטובת העם בלי אינטרסים אישיים. לחשוב נכון.