העדויות שמגיעות מבית המשפט והמסמכים הרשמיים מוכיחים את מה שנאמר פה שנים: עשו הכל כדי לתפור ראש ממשלה
מעל כל העובדות החמורות העולות מעדותו של תנ"צ כורש ברנור במשפט האלפים, בולטת פרשת הריגול והאזנת הסתר הבלתי חוקית לראש ממשלה, שביצעו ברנור ומספר בכירים אחרים במשטרת ישראל על דעת עצמם, באמצעות בידוי חשדות תלושים נגד יועצו הקרוב של נתניהו נתן אשל, רישום כוזב במסמכי הבקשה וניצול הפרסום של חקירת תיקי 1000 ו-2000 זמן קצר קודם לכן, כדי להונות את ביהמ"ש ולקבל ממנו אישור לצו האזנת סתר שכל מטרתו האזנה בלתי חוקית לראש ממשלה, והכל ללא ידיעת היועמ"ש וכמובן ללא אישורו, שחיוני היה לשם הוצאת הצו מכוחם של מספר חוקים וחוקי יסוד.
מדובר באחת מפרשיות העבריינות והחתרנות המשטרתית החמורות ביותר שנחשפו עד היום, ואלמלא המצב הפוליטי-משפטי "הבעייתי" השורר כרגע, כבר היו "כורש ועדתו" עצורים ונחקרים בחשד לשורת עבירות שמעטות הן החמורות מהן בספר החוקים של מדינת ישראל.
נקודת המוצא לדיון היא שני צווי האזנת הסתר שהוציאה משטרת ישראל על מכשיריו של אשל – הראשון מיום 6/03/17 על הטלפון הנייד, והשני מיום 8/03/17 על קו הטלפון הנייח בביתו.
מבחינה פורמאלית, שתי הבקשות לצווים נומקו בחשד לעבירות חמורות של אשל עצמו, ובראשן שוחד, מרמה והפרת אמונים, הלבנת הון, שיבוש הליכי חקירה, הדחה בחקירה וקשירת קשר לפשע. כביכול, עיקר מטרת ההאזנה הוא אשל ומעשיו הפליליים לכאורה.
אלא שבפועל, מבט מעמיק בנוסח הבקשות עצמן, ובעיקר בעדויותיהם של ראש יאח"ה כורש ברנור וראש צוות חקירת תיקי 1000 ו-2000 מומי משולם, חושף תמונה שונה בתכלית, של מהלך מכוון ושיטתי לעקוף את הדין ולהאזין ב-"דלת האחורית" האזנה בלתי חוקית בעליל לשיחותיו של ראש הממשלה. וזהו פירוט עובדות הפרשה ומשמעותן:
מטרת ההאזנה האמיתית: לתפוס את נתניהו
למרות שהבקשות מיקדו את האזנת הסתר באשל, נקודה מרכזית החוזרת ועולה שוב ושוב לאורך הנימוקים היא הגדרתו של נתניהו כ-"חשוד העיקרי" תוך ציפייה לקלוט שיחות בינו לבין אשל:
כבר בפתח הבקשה הראשונה מיום 6.3.17 (סעיף 3) נכתב מפורשות: "כיום מתנהלת חקירה כנגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ואחרים, בחשד לביצוע עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים...". בסעיף 5 מצוין שב-2010 התקיימה פגישה בלשכת רה"מ "בה השתתפו בנימין נתניהו, גיל שפר, ארי הרו ונתן אשל", ובסעיף 9, תחת הכותרת "איסוף ראיות", נטען: "ברשותנו אינדיקציות לכך שאשל מוסיף ומקיים קשר טלפוני עם החשוד העיקרי".
בוקר טוב לצופי האולפן הפתוח ולכל ישראל;
היום מתחילה בביהמ"ש המחוזי בי"ם אחת העדויות החשובות בתיקי 1000 ו-2000, עדותו של תנ"צ כורש ברנור, מי שעמד בראש יאח"ה, היחידה בלהב 433 שהחלה ב-"מבצע נתניהו", כלומר בחקירות עברייניות רחבות היקף, שהתנהלו כיוזמות פרטיות של קבוצת שותפי סוד, ללא… pic.twitter.com/OuQK9zNjly
— עידו שיפוני (@idoshiponi1) April 8, 2024
בחקירתו הנגדית, ברנור עצמו מודה כי "נתן אשל היה צינור, מתווך בין שלדון (אדלסון) לבין משפחת נתניהו", וכי החשדות לשוחד בפרשה מתייחסים לכך "שהיו העברות כספים משלדון אדלסון גם למשפחת נתניהו… דרך ישראל היום".
כלומר, הדגש המובהק על היותו של נתניהו "החשוד העיקרי" בתיק, והציפייה המפורשת לקלוט שיחות בינו לבין אשל, מעידים שמראש הוא היה מהיעדים המרכזיים של ההאזנה, והשימוש בשמו של אשל נועד כדי להגיע אליו.
הקו הנייח של אשל
הבקשה השנייה לצו האזנה, שהוגשה ב-8.3.17, יומיים בלבד אחרי הראשונה, ביקשה לצותת גם לקו הטלפון הביתי הנייח של אשל. על פניו, הנימוק המרכזי לכך מובא בסעיף 7: "בתאריך 7.3.17 נקלטה שיחה ממנה עולה כי גבר ששוחח עם אשל יתקשר אליו לביתו". אבל הייתה כאן מטרה נסתרת. ברנור עצמו אישר בעדותו את קיומו של "נוהל קבוע" לפיו אשל "לא מדבר עם אף אחד (מלבד רה"מ) בקווי. חוץ מרה"מ שמתקשר אלי". כלומר, האזנת הסתר לטלפון הנייח לא נועדה מלכתחילה לחפש חומרים על אשל, אלא דווקא לצותת לשיחותיו עם נתניהו, תוך הסוואתן כ"שיחות אגביות".
חקירה ללא אישור יועמ"ש
דווקא בשל העובדה הברורה שההאזנה מלכתחילה נועדה לנתניהו, מצופה היה שהמשטרה תפעל לקבל את אישורו של היועץ המשפטי לממשלה, כמתחייב בהאזנה לראש הממשלה משורה של חוקים והנחיות, גם אם הדבר נעשה באמצעות מקורביו.
סעיף 9(ב) לחוק האזנת סתר קובע במפורש כי אישור היועמ"ש נחוץ ל-"בקשה להאזנת סתר שלפי המידע שבידי המבקש צפויים להיקלט בה דברים שנאמרו בידי בעל מעמד מיוחד", ובכלל זה כמובן ראש הממשלה. זאת, בנוסף לס' 17 לחוק יסוד הממשלה, המחייב אישור יועמ"ש לפתיחה בחקירה נגד ראש ממשלה מכהן, והרי במקרה זה, החשדות המומצאים שפורטו בבקשה, לקבלת שוחד כספי משלדון אדלסון, הלבנת הון ועוד, לא היו בין החשדות אותם אישר היועמ"ש לחקור בשום שלב, ומעולם לא נחקר או נחשד בהם איש.
בבקשות עצמן צוין בסעיף 8 כי "יעלו בסבירות גבוהה שיחות עם רה"מ", כך שלא הייתה מחלוקת שיש צפי לתפיסת תקשורת כזו, אך בפועל, בחקירתו ברנור נשאל שוב ושוב אם קיבל את אישור היועמ"ש, והשיב תחילה "לא", ובהמשך סייג וטען ש-"הנושא עלה בישיבה" עם היועמ"ש, אבל "בישיבה לא היה אישור". ברנור העיד שקיבל אישור רק מ"לשכת ראש אח"מ", אבל כשנתבקש להציג מסמך המעיד על כך, ענה "לא ראיתי אף פעם מסמך של אישור יועמ"ש לפעולה ספציפית". כלומר אין תיעוד בכתב לאישור, גם לא בפרוטוקולים המושחרים של ישיבות היועמ"ש.
הלו. רגע.
לאור עדותו של תת-ניצב כורש ברנור בעמידתו ה״איתנה״ ותשובותיו ה״מקצועיות״ וה״מאלפות״ לשאלות עו״ד עמית חדד, הוא לבטח נמצא ראוי לקידום לדרגת ניצב בסבב הקרוב… pic.twitter.com/ySx2JHeUYh— Pini Fischler (@fischler_pini) April 16, 2024
בתשובה לטענה שהיועמ"ש אמר בעצמו שלא היה מעורב, הגיב ברנור "לא יודע להגיד לך בוודאות מה היועמ"ש ידע או לא ידע". לעומתו, כשנשאל ראש צוות החקירה משולם בעדותו "אם אני אומר לך שהיועמ"ש גם לא הכיר את האירוע הזה?", השיב "אתה צודק, ממה שאני זוכר זה לא עלה".
וחובה לזכור, שבאותה עת התקיימו ישיבות תכופות בין היועמ"ש לבכירי המשטרה בעניין חקירות נתניהו, ולא הייתה להם בעיה לבקש את אישורו להאזנת הסתר הנ"ל, כפי שמחייב החוק, אלמלא בחרו לעשות זאת ללא ידיעתו ומחוץ לגבולות החוק. מכך עולה, לא רק שבניגוד לדין לא התקבל אישור מפורש של היועמ"ש להאזנת סתר הנוגעת במישרין לראש הממשלה, אלא שיש הרבה יותר מחשד סביר, שהיועמ"ש כלל לא עודכן ולא היה מודע לפעולת הריגול הנפשעת.
האזנה לא אקראית
אמנם בבקשות הוזכרה האפשרות של קליטת שיחות "אקראיות" עם רה"מ, אך הדבר הוצג באופן מטעה ורק לצורך כסת"ח: ראשית, הסבירות לתפיסת שיחות נתניהו צוינה כ"גבוהה מאוד", ולא כעניין אקראי ומשני. שנית, הרציונל המרכזי ל"איסוף הראיות", לפי הבקשה עצמה, היה "קשריו הטלפוניים של אשל עם החשוד העיקרי", קרי נתניהו, כך שלמעשה, ההאזנה לשיחות בין אשל לנתניהו הייתה מטרת ההאזנה לאשל(!)
בנוגע לקו הנייח, ברנור הודה שהיה ידוע שמדובר ב"נוהל קבוע" של אשל לשוחח עם נתניהו בלבד, כך שלא היה בקליטת שיחות עם נתניהו בנייח שום מקריות אלא להיפך, מקריות הייתה קליטת שיחה שאינה עם נתניהו. כשהשופט ברעם אמר לברנור שנראה שהוא "מכוון בדיוק לשיחות רה"מ", ברנור לא הכחיש זאת ורק אמר "זה חסיון", כאילו עצם הכרתו בכך שמדובר בשיחות חסויות מספיקה כדי להכשיר את הבקשה. כלומר, בפועל לא מתקיימים התנאים הבסיסיים להאזנה "אקראית" או "אגבית" למי שיש לו מעמד מיוחד כמו ראש ממשלה, שכן ברור שאליו בדיוק כוונה ההאזנה מלכתחילה.
חשדות מופרכים
עצם העובדה שהמשטרה נזקקה "להלביש" את הבקשות להאזנה על חשדות שווא קשים נגד אשל עצמו, שלא היה להם שום בסיס ראייתי, מוכיחה שמדובר היה בהטעיה מכוונת של ביהמ"ש:
ראשית, לאשל יוחסו עבירות כבדות משקל של שיבוש הליכי חקירה, הדחה בחקירה, קבלת שוחד, הלבנת הון וקשירת קשר לפשע. אבל הן ברנור והן משולם אישרו בעדויותיהם, שמעולם לא עלה שמץ של חשד ממשי נגדו בעבירות אלו, והוא מעולם לא נחקר עליהן. כשנשאל ברנור איזה חשד להלבנת הון היה נגד אשל, הוא השיב "זה נרשם בטעות" וכשנשאל על חשד להדחה בחקירה השיב "היו חומרים מודיעינים… חשדות הדחה" בלי לגבות זאת בדבר. גם משולם עצמו העיד מפורשות שלא החשיד את אשל באף אחת מהעבירות שיוחסו לו בבקשות.
פרקי הזמן של 6-10 שנים לפני הגשת הבקשות שצוינו כמועדים בהם בוצעו כביכול העבירות, מדגישים עוד יותר את חוסר הרלוונטיות והממשיות של החשדות. בלשונו של עו"ד חדד: "אני אשמח לדעת אם תוכל להסביר מה חשבתם שתשמעו בהאזנות סתר על אירועים מלפני 10 שנים". גם בית המשפט עצמו תהה איך מתיישבים החשדות המיוחסים לאשל עם נוסח הבקשות. השופטת פרידמן-פלדמן אמרה לברנור: "למשל קבלת שוחד שנמצאת במסמך הזה, היא לא מתייחסת לאשל", אך לברנור לא היו תשובות.
מדובר אפוא בחשדות סרק גמורים וחסרי אחיזה במציאות, שהומצאו אך ורק כדי ליצור עילה מלאכותית להאזנת סתר לאשל, כדי להאזין באמצעותו לראש הממשלה מבלי לקבל לכך את האישורים המתחייבים ע"פ חוק.
מידור מכוון
אחד הפגמים החמורים ביותר שנחשפו בפרשה, הוא החלטתו של ברנור למדר במכוון את ראש צוות החקירה מומי משולם, מעצם דבר קיומה של האזנת הסתר בחקירה שבראשה הוא עומד: משולם העיד מפורשות ש-"רק אחרי שהייתה על אשל האזנת סתר, אולי אחרי שהיא ירדה מעליו, נודע לי על הצו הזה", וכי "תחת שבועה לא ידעתי שהוצאה האזנת סתר בעניינו של אשל". משולם אף הגדיר זאת כ"אירוע חריג" ו"לא לגיטימי", וטען ש"צריך לשאול את ראש יחידת החקירות", כלומר את ראש יאח"ה כורש ברנור.
לעומתו, ברנור אישר שמידר את משולם ביודעין, ונימק זאת בכך ש"היה משהו ממודר בתוך היחידה. רק אני הייתי בפרונט… יש עמדות רגישות שבהן אתה מחליט למדר", כאילו מדובר בעניין שבשגרה, אולם משנשאל על מקרים נוספים בהם מידר את משולם, לא הצליח להצביע ולו גם על מקרה אחד נוסף.
וחובה להדגיש: משולם היה ראש צוות החקירה בתיקי 1000 ו-2000, ונחשף לכל המידע המודיעיני הסודי והרגיש שהיה בו, החל ממידע אישי רגיש, עבור בשיטות פעולה סודיות וכלה במידע בטחוני מסווג, כך שהנימוק "רגישות" למידורו דווקא מהאזנת הסתר לאשל, הוא נימוק מוזר ביותר בלשון המעטה, אלא אם ישנה בעיית חוקיות.
כלומר, הסתרת דבר ההאזנה מראש הצוות לא הייתה בגדר טעות נקודתית או כורח נסיבות חריג, אלא החלטה חריגה מכוונת ומודעת של ברנור, שמן הסתם נועדה לצמצם את מספר השותפים לסוד העברייני החמור כל כך, הנחה שמקבלת חיזוק גם מהאופן הנחרץ בו התייחס לכך משולם כמפורט לעיל.
הפסקה פתאומית של ההאזנה
עוד תמיכה בכך שמדובר היה ביוזמה פרטית נפשעת ולכן גם הוסתרה מכל הגורמים הרלוונטיים, ניתן למצוא בהפסקתה הפתאומית של ההאזנה כעבור שבועיים בלבד, וזאת על אף שהצו המקורי אישר האזנה ל-30 ימים ואף ל"חודשים", ובעיקר לנוכח העובדה שברנור העיד כי ההאזנה "הניבה שיחות". איזה היגיון יש בהפסקה בהולה של האזנה שכביכול מניבה שיחות, זולת אם מדובר בפעולה בלתי חוקית ובלתי מאושרת, וקיים חשש שתיחשף? ברור כי הפסקת האזנה מניבת תוצאות בנסיבות כה תמוהות מחזקת את טענת ההגנה שמדובר היה בהאזנת סתר בלתי חוקית, וברנור לא הצליח למצוא לכך הסבר מניח את הדעת, גם לא את דעת השופטים:
"עו"ד חדד: קיבלתם צו לחודש. לא האזנתם חודש אלא שבועיים. למה?
ברנור: הייתה הנחיה מראש אח"מ להוריד. להפסיק.
השופט ברעם: אתה יודע למה?
ברנור: לא. לא שואלים שאלות. כמו שלא שאלתי שאלות על אלפי פעולות".
מצגי שווא והטעיית בית המשפט בבקשות עצמן
ואם לא די בכל מה שהתברר עד עכשיו, הרי שבחינה מדוקדקת של הבקשות להאזנה מגלה שורה ארוכה של כשלים, אי-דיוקים והתחמקויות, שתכליתם הייתה להציג בפני בית המשפט תמונה חלקית ומעוותת ולגרום לו לאשר את הבקשות מבלי שיהיה מודע למהותן האמיתית.
בסעיף 1 לבקשה הראשונה מיום 6/03/17 מצוין "בידי המשטרה מידע בקשר ל… נתן אשל, בדבר חשד לביצוע עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים, עבירות על חוק איסור הלבנת הון ועוד". אך משנשאל על כך ברנור, מי שבעצמו חתם על הבקשה, התפתח הדיאלוג ההזוי הבא:
"ברנור: זו טעות, לא היה חוק איסור הלבנת הון אלא שוחד.
עו"ד חדד: צו כזה רגיש, אתם מכינים מלאכת מחשבת, יועצים, וסעיף ראשון הוא טעות?
ברנור: לא היה חוק איסור הלבנת הון אלא שוחד. זה כן.
עו"ד חדד: ראינו אזהרות של ר"מ לא היה שוחד. אתם מגישים בקשה לאשל ואומרים שמתקיימת חקירה על שוחד והלבנת הון וזה לא נכון השוחד והלבנת הון? אין חקירה נגד ראש ממשלה בקשר לשוחד נכון?
ברנור: לא היה שוחד.
עו"ד חדד: כתוב שוחד – טעות. הלבנת הון – טעות על טעות (הקהל והשופטים צוחקים)".
בנוסף, בבקשות מצוין פעם אחר פעם שההאזנה נחוצה "במקביל לפעולות חקירה נוספות", אך ברנור עצמו הודה שבפועל "לא בוצעו פעולות חקירה נוספות", ושהמשטרה אמנם "ביקשה" לבצע פעולות אך הן "לא אושרו". כלומר, נוצר מצג שווא מכוון על היקף רחב כביכול של פעילות חקירתית, בעוד שבפועל ההאזנה עצמה הייתה אמצעי הבילוש היחיד שננקט, בחקירה שכולה הומצאה מלכתחילה לצורך זה בלבד.
אמנם בכמה וכמה מקומות צוין בבקשה שיש בידי המשטרה "מידע מודיעיני" וחומרים מבססים המצדיקים את הבקשה – אך אף אחד מאלה לא צורף בפועל לעיונם של השופטים. כששואלים על כך את ברנור, הוא רק אומר בעלמא ש"היו ידיעות" ו"מידעים", מבלי לפרט. קשה להלום ששופט סביר היה מסתפק בניסוח עמום ולקוני שכזה, בלי לדרוש לראות את אותן ראיות נחוצות.
אחריות ביהמ"ש
לאחר שפרטנו את מעשי ההונאה והמרמה שנקטו מבקשי הצו במטרה להטעות את ביהמ"ש, לא ניתן לסיים את הדברים מבלי להתייחס גם לחלקו של ביהמ"ש עצמו בשערורייה, שכן בחינת ההחלטות לאשר את הצווים מגלה גם היא יסודות מטרידים של היעדר ביקורת שיפוטית ראויה ובדיקה של הבקשות לגופן:
כב' השופטת רות לורך, סגנית נשיאת ביהמ"ש המחוזי מרכז שאישרה את הצווים, כנראה לא הבחינה בכל הבעיות והסתירות שפורטו עד כה והיו אמורות להדליק אצלה נורות אזהרה, ובין היתר: היעדר אישור יועמ"ש, הן לעצם חקירת חשד נגד ראש ממשלה והן לצו עצמו (שני אישורים שונים), למרות שכעולה מהחלטתה ברור היה שהבינה שקיימת "אפשרות" שתיקלטנה שיחות חסויות עם נתניהו לפחות באקראי, קל וחומר לאור העובדה שנתניהו הוגדר בבקשות "החשוד העיקרי", כך שברור כי השיחות של אשל עמו אינן אקראיות אלא צפויות, שלא לומר הינן מטרתו הכמעט מוצהרת של הצו.
חשוב להדגיש, שבהתאם לחוק חסינות חברי הכנסת, כשמדובר בהאזנת סתר הנוגעת לראש ממשלה מכהן, נדרש לא רק אישור מפורש של היועמ"ש אלא אף אישורו של שופט בית המשפט העליון. בנסיבות אלה, קשה להבין איך בכלל אושר הצו ע"י שופטת מחוזית, אם היה ברור מנוסח הבקשה שהחשוד העיקרי הוא ראש הממשלה עצמו.
מביא כאן במלואו את הטור החשוב שכתב אראל סג"ל @ErelSegal אודות ההתפתחויות החדשות במשפט נתניהו. בתמצית, אחרי שהשופטים הציעו לתביעה למחוק את אישום השוחד במסגרת תיק 4,000, כעת הם מעלים תמיהות על גרסת התביעה והעדים מטעמה, בראשם החוקר הראשי, כורש ברנור, בנוגע לתיק 1,000. להלן:
לכבוד…
— Ariel Kahana אריאל כהנא (@arik3000) April 20, 2024
כך גם העובדה, שהבקשה לצו ההאזנה הוגשה בגין חשדות על אירועים מלפני 10 שנים, שאינם מבוססים על שום ראיה אלא רק על "מידע מודיעיני" לא גלוי, שכיום כבר ניתן לקבוע ברמה גבוהה של ודאות, כי היה סה"כ עוד אחת מהזיותיו הרבות של בן כספית, הא ותו-לא. כלומר, גם אם מביאים בחשבון את החשאיות המסוימת הנדרשת בבקשות מעין אלה, והצורך להניח אמון במערכת אכיפת החוק, עדיין מדובר בהחלטות נעדרות כל התייחסות של ממש לתמרורי האזהרה הברורים שהתנוססו לכל אורך הבקשות, והיו אמורים להוביל לכל הפחות למסקנה שמדובר בבקשה הדורשת בדיקה פרטנית ומעמיקה בהרבה, ודאי עיכוב הצו עד להצגת אישורי היועמ"ש.
למרות שכאמור, אין ספק שמבקשי הצו נקטו בתכסיסי הונאה ומרמה שונים כדי להטעות את ביהמ"ש, קשה להשתחרר מהתחושה שבית המשפט לא מילא את תפקידו כראוי במקרה זה, וגם לו יש חלק בכך שמעשה העבריינות החמור של קושרי הקשר צלח בזמנו, ונחשף רק בדרך מקרה 7 שנים לאחר מכן, במהלך עדותם של משולם וברנור במשפט האלפים.
ולסיכום:
מכלול הראיות, העדויות והממצאים בפרשה זו, מצביע על שערורייה שקשה להגזים בחומרתה – מקרה בו קבוצת בכירי משטרה עבריינים, מחליטה ממניעים פוליטיים, כיוזמה פרטית המוסתרת מכל הגורמים הרלוונטיים, לבצע האזנת סתר בלתי חוקית בעליל לראש ממשלה מכהן ולרגל אחריו.
שורת הראיות הנסיבתיות – החל משלל ההתייחסויות בבקשות לנתניהו כ"חשוד העיקרי", עבור דרך ההודאה של ברנור שאשל משוחח עם נתניהו רק בקו הנייח שלו, המידור המכוון של ראש צוות החקירה, חוסר העדכון של היועמ"ש, הסתמכות על חשדות לא רלוונטיים מהעבר הרחוק וכלה בהפסקה הפתאומית וחסרת ההיגיון של האזנה מניבת ממצאים ללא שום הסבר מניח את הדעת – כל אלה הם בבחינת העשן שמעיד על האש, קרי ההאזנה הבלתי חוקית בעליל שהתבצעה כאן לראש ממשלה.
גם הסתירות הרבות בעדויות של ברנור, חוסר יכולתו לספק הסברים של ממש לפערים ולכשלים, והמבוכה שאחזה בו נוכח השאלות הנוקבות של עו"ד חדד והשופטים – מחזקות את המסקנה שמדובר בהליך עברייני ביודעין.
נקודה חשובה לא פחות היא המחדל מצד הערכאה השיפוטית, שלמרות שלל תמרורי האזהרה והיעדר התשתית העובדתית והמשפטית – נתנה לבסוף את ההיתר הנכסף מבלי לברר דבר וחצי דבר, משל מדובר בעניין שבשגרה ולא בבקשה רגישה להליך פולשני שמחייבת משנה זהירות בכל מקרה, קל וחומר כאשר מדובר בראש ממשלה.
פרשת ההאזנות הבלתי חוקיות נגד ראש הממשלה חושפת שחיתות חמורה, הפרת אמונים ועיוות דין בצמרת המשטרה, ומצביעה על כשל עמוק במערך הפיקוח על רשויות האכיפה. אם בכירי משטרה מרשים לעצמם לרדוף את ראש הממשלה הנבחר בניגוד לחוק, תוך שימוש לרעה בסמכויותיהם וללא פיקוח ראוי מצד הפרקליטות ובתי המשפט – עצם הדמוקרטיה הישראלית מוטלת בספק.
כדי למנוע הישנות מקרים דומים בעתיד, יש לתקן באופן מיידי את החקיקה כך שתגביר את הפיקוח על האזנות סתר ותחייב דיווח שוטף לכנסת, ולהעמיד לדין את האחראים תוך שידור מסר ברור שאין איש מעל לחוק. רק כך ניתן יהיה לשקם את אמון הציבור, למנוע הידרדרות למשטר רודני ולהבטיח ששלטון החוק, הדמוקרטיה וזכויות הפרט ימשיכו להוות ערכי יסוד בישראל.
מדינת ישראל מוציאה סכומי עתק, לאורך שנים. בדיוני סרק. כל הנוגעים בדבר יודעים ש"הכרם שהיה לידידי העלה באושים". לא זו בלבד, אלא שגם הנאשם, נתניהו, חייב לצורך הגנתו להוציא סכומים שאין בידיו של אדם מהשורה. תמהני מי יהיו אלו שישלמו את מחיר העלויות הללו. המלעיזים שיצאו קרחים? הפרקליטות שעשתה צחוק מהעבודה? ואולי החוקרים שבחריצותם הפרו כל חוק? אל תנסו להשיב, ברור שאיש מהנוגעים בדבר לא יפגע בשערה אחת משערות ראשו. עם ישראל הוא זה שיישא בנזקים האדירים. ומה עם נתניהו? מי יפצה אותו?
כך נראה ניסיון להפיכה כושלת עם הצלחות משמעותיות יש להודות….
כל מי שחושב שרצף האירועים הבלתי יאומן בהיסטוריה של מדינת ישראל קרה במקרה, החל ממשפטי נתניהו ועד לאירועי ה-7 לאוקטובר 2023, כאשר התעוזה של מחוללי האירועים והנזקים שנגרמים כתוצאה, הינם מרקיעי שחקים, מוטב שינסה לראות מה החוט המקשר בין כל הנקודות שהתרחשו לנגד עינינו המשתאות:
א. הפרקליטות, יחד עם היועץ המשפטי לממשלה ובשיתוף צמרת המשטרה ולהב 433 קושרים קשר ומחליטים להפליל את מנהיג הימין בשורה של תיקי האלפים, המתבססים על פיברוק עדויות, מעצרי שווא ועינוי עדים כדי להופכם לעדי תביעה ועדי מדינה. כל מי שעוקב אחר משפטי האלפים, רואה איך התיקים נתפרו ופוברקו בצורה גסה וחובבנית, וכיצד 100% מהעדויות והעדים מתפרקים תחת החקירות הנגדיות של ההגנה, תוך שהתביעה לא מצליחה להוכיח אפילו מיליגרם אחד של עדות מפלילה או תומכת בגרסת התביעה.
מועדי המשפטים שתוזמרו עם מועדי הבחירות, הרחיקו מנתניהו מאות מיועציו, כל שיחות נתניהו עם יועציו הוקלטו, תוך חשיפת קמפיין הבחירות שלו לקושרים נגדו ב-4 מערכות בחירות. התוצאה הייתה אי-יציבות שלטונית במשך כ-3 שנים, עליית ממשלה הנסמכת על מפלגה ערבית תומכת האחים המוסלמים, ואי הכרה בלגיטימיות של ממשלת הימין הנוכחית.
ב. כל מפלגות המרכז-שמאל מתבססות על משפטי האלפים כנגד נתניהו, מחרימות את נתניהו ומונעות ממנו להקים ממשלה, בטענה כי הוא מושחת, בוגד ודיקטטור שכל מעייניו זה להציל עצמו מאימת הדין, תוך הפקרת האינטרסים החיוניים ביותר של מדינת ישראל.
ג. תקציב בלתי מוגבל מוזרם מגורמים אנונימיים להפגנות בלפור, של מיעוט הרוצה באופן בלתי דמוקרטי לשנות את השלטון שנבחר באופן דמוקרטי, בטענות למלחמה למען הדמוקרטיה.
ד. רוב כלי התקשורת המרכזיים הופכים להיות כלי תעמולה המגוייסים להפלת נתניהו וממשלות הימין. התוצאה היא הבאשת ריחם של מוסדות הכנסת והממשלה ובראשם ראש הממשלה נתניהו.
ה. נרקחת מזימה שתוארה חצי שנה לפני הבחירות, בתוכנית המקור בשם "הפרויקטור", להפלת ממשלת הימין באמצעות מפלגה קיקיונית בראשות בנט, אשר תעביר בעורמה קולות מהימין לשמאל, כדי להקים ממשלת מרכז-שמאל-ערבים. כדי לוודא שבנט לוקח קולות מהימין, הוא הציג עצמו כימין מימין לליכוד, והוא אף חתם בשידור חי על הצהרה שהוא לא יקים ממשלה עם יש עתיד ועם רע"ם. התוצאה הייתה הקמת ממשלה המשותקת בכל הקשור למבצעים צבאיים להגנת המדינה, אשר מזרימה מיליארדים ללא בקרה למפגלת רע"ם, אשר חלקם זולג באמצעות רע"ם לחמאס.
ו. העברת שטח עצום של מים טריטוריאליים ומים כלכליים עם שדות גז לממשלת לבנון הנשלטת על ידי החיזבאללה , ללא אישור הכנסת וללא משאל עם. התוצאה הייתה פגיעה חמורה בהרתעה הישראלית אשר נכנעה לאיומי החיזבאללה לפגוע בשדות הגז של ישראל.
ז. מינוי רמטכ"ל על ידי ממשלת מעבר שבוע לפני הבחירות, בניגוד לנוהג הקיים במדינת ישראל ובניגוד לדעת היועץ המשפטי לממשלה. התוצאה הייתה מינוי רמטכ"ל לעומתי לראש הממשלה, אשר נשאר נאמן למנהיג אופוזיציה שמינה אותו גנץ, במקום לדרג הממונה.
ח. מסע הפגנות מחאה והמרדה, בתקציב דמיוני ענק ובלתי מוגבל, נגד ממשלת הימין שנבחרה בבחירות דמוקרטיות והוקמה בראשית 2023, תוך שלילת הלגיטימיות שלה על ידי כל האליטות הישראליות וקריאה ליציאה לרחובות של מיליונים כדי לעצור את הממשלה ולהפילה, באמצעות מרי אזרחי (חלק מראשי האליטות אף לא שולל מלחמת אזרחים ושפך דם), ובהם: נשיאת בית המשפט העליון, היועמ"שית, שופטי העליון בדימוס ובראשם אהרון ברק, חונטת הגנרלים במיל. ובראשם אהוד ברק ודן חלוץ, ראשי המוסד והשב"כ לשעבר ובראשם תמיר פרדו ונדב ארגמן, מועדון בכירי המשטרה לשעבר ובראשם רוני אלשייך ומשה קראדי ורוב רובם של כתבי הטלוויזיה בערוצים העיקריים 11,12, ו-13 יחד עם רוב רובם של כתבי העיתונים המשפיעים ידיעות אחרונות והארץ. התוצאה הייתה ערעור החוק והסדר ברחובות מדינת ישראל, ודה-לגיטמציה, הגחכה והשפלה של ממשלת הימין ובראשה נתניהו. אין ספק שהכאוס וההמרדה נראו היטב לאויבי ישראל ופגעו קשות בהרתעה הישראלית.
ט. לפי עדותה של נגה ארבל חוקרת בכירה במשרד החוץ, כינוס פגישה חשאית ומחוסרת סמכות, של ראשי המודיעין והמחקר של אמ"ן, השב"כ, המוסד ומשרד החוץ ב-INSS (גוף אזרחי הממומן על ידי גורמים בארה"ב ומקורב לראשי הממשל הדמוקרטי), לצורך החלטה שלא לדווח לממשלת הימין הנבחרת שהוקמה בתחילת 2023 על מודיעין גולמי, ולתמרן אותה להחלטות שראשי המודיעין והמחקר מעוניינים בהם, באמצעות הצגת חלופה אחת בלבד לכל נושא או בעיה. התוצאה הייתה עיוור הממשלה מהמצב הביטחוני המתרחש בפועל, הן במישור הטקטי והן במישור האסטרטגי, והכוונתה להחלטות ברוח הקונספציות והאינטרסים של ראשי מערכות הביטחון בישראל.
י. בתמיכת היועמ"שית והבג"ץ, מפכ"ל המשטרה קובי שבתאי הופך להיות עצמאי מהשר שלו ומהדרג הממונה, תוך שהוא מתגאה בראיונות לכלי התקשורת כי הוא לא נשמע לשר בן גביר. כאשר המתפרעים והממרידים לא מטופלים על ידי רשויות אכיפת החוק התומכות בהם (הפרקליטות, היועמ"שית המשטרה), התוצאה הייתה חסימת נתיבי תעבורה מרכזיים, כיתור מפגינים אלימים את הכנסת ומשרד ראש הממשלה, תוך איום על שלומם של חברי כנסת, שרים וראש מממשלה, כיתור מקומות מגורים ומקומות עבודה על ידי מפגינים אלימים תוך פגיעה פיזית בנבחרי ציבור ובעובדי מוסדות מחקר התומכים בימין, כיתור ביתה ומקומות שהותה של אשת ראש הממשלה, תוך איום על שלומה הפיזי, קריאות ראשי החונטה הצבאית ובראשם אהוד ברק, דן חלוץ, בני גנץ וגדי אייזנקוט להוצאת מיליונים לרחובות, למרי אזרחי (המנוגד לחוק) שישתק את המדינה באמצעים כביכול לא אלימים, אבל שעלולים להוביל למלחמת אזרחים ולשפך דם.
יא. מסע עידוד לסרבנות בצבא, של בכירי החונטה הצבאית ובראשם אהוד ברק ומפקדי חילות האוויר והמודיעין לשעבר, אשר מתרכז בחיל האוויר, ביחידות המבצעים המיוחדים ובחיל המודיעין, תוך קריאה להגיע להישג הנדרש – התפרקות הצבא והצטרפות יחידות סדירות למרי, מניעת יכולת להחליט על תקיפה ישראלית באיראן ללא חיל האוויר ויחידות המ"מ, וקריאה לכך שעד ספטמבר 2023 לנתניהו לא יהיה צבא. תוצאה הייתה פגיעה אנושה בהרתעה הישראלית ועידוד אויבי ישראל לתקוף את ישראל שצבאה מתפורר.
יב. קשירת קשר של הרמטכ"ל הרצי הלוי יחד עם ראש המוסד דדי ברנע וראש השב"כ רונן בר, להכניע את ממשלת ישראל ולעצור את הרפורמה המשפטית, באמצעות אולטימטום שהעבירו במשותף לשר הביטחון יואב גלאנט ב-23 למרץ 2023, כי אם לא יקרא בפומבי לעצירת הרפורמה המשפטית עד למוצאי שבת של ה- 25 למרץ, הרי שביום ראשון ה-26 למרץ, הם לא יוכלו להבטיח לישראל ביטחון, כתוצאה מהתפרקות כביכול של הצבא וכוחות השב"כ והמוסד. התוצאה הייתה שיואב גלאנט נכנע לאולטימטום ונאם ב-25 למרץ את נאום קריאתו להפסקת הרפורמה המשפטית, בטענה שזה מפורר את העם ואת כוחות הביטחון.
נאום זה שהתרחש בעוד ראש הממשלה בביקור בלונדון, היה למעשה נאום פוטש צבאי-ביטחוני של ראשי כוחות הביטחון ושר הביטחון. ראש שממשלה ניסה אמנם לפטר את שר הביטחון המורד, אך נאלץ לחזור בו כתוצאה מכך שמאחורי גלאנט עמדו לא רק מפגיני קפלן אלא גם ראשי צה"ל, השב"כ והמוסד. התוצאה הייתה תחילתו של עידן הפיכה צבאית שקטה, ללא טנקים ברחובות, בו ראשי הצבא, השב"כ והמוסד שולטים דה-פקטו במדינה.
יג. הסתערות היועמ"שית יחד עם הבג"ץ על ממשלת ישראל שהוגדרה על ידם כבלתי חוקית, בכדי לשתק את פעילותה, ליצור מצב שבו עלול להיווצר משבר חוקתי, להבאיש את ריחה בעיני הציבור, ולהצדיק את החלטת ראשי כוחות הביטחון להישמע ליועמ"שית ולנשיאת העליון ולא לדרג הממונה, במידה ויווצר משבר חוקתי. הסתערות זו כללה פיטורים תקדימיים של ממלא מקום ראש הממשלה אריה דרעי, ביטול תקדימי וחסר סמכות של חוקי יסוד תוך הפיכה ללא סמכות של מגילת העצמאות למעין חוקה שבדרך, ותוך השארה על כנו של איום הדחת ראש הממשלה על ידי הבג"ץ מסיבות משפטיות שיראו להם, ביטול גורף של החלטות מרכזיות ומינויים של בעלי תפקידים בכירים על ידי שרי ממשלת ישראל. התוצאה הייתה ערעור יציבות הקואליציה, שיתוק פעולות החקיקה ומהלכים ממשלתיים מרכזיים, מתן לגיטימציה חסרת תקדים ותדלוק המחאה וההמרדה של מפגיני קפלן ושל החונטה הצבאית-ביטחונית השלטת.
יד. תעמולה בלתי פוסקת של כלי תקשורת מרכזיים בישראל על הנתק התקדימי בין נשיא ארה"ב ביידן לבין ראש הממשלה נתניהו, ועל סירובו של ביידן לקבל לביקור את נתניהו בבית הלבן, ועל כך שנתניהו המתעקש לעמוד בראש ממשלת ימין פוגע ביחסים האסטרטגים בין ישראל לארה"ב.
טו. דיון לילי של הרמטכ"ל יחוד עם ראש השב"כ ומספר אלופים על איום המתקפה של ה-7 באוקטובר, ללא שיתוף הדרג המדיני של שר הביטחון וראש הממשלה, והחלטה שלא להיערך לאיום, דבר הגורם לכך שהדרג המדיני לא מודע לא לאיום ולא לאי ההיערכות מולו. כך נוהגת חונטה צבאית-ביטחונית שאינה רואה עצמה כפופה לדרג המדיני. התוצאה הייתה הטבח ב-7 לאוקטובר שהוא הכישלון הביטחוני הגדול ביותר שהיה למפעל הציוני מאז היווסדו והכישלון הצבאי הגדול ביותר שהיה לצבא יהודי מאז מרד בר כוכבא. כישלון זה מוטט את ההרתעה הישראלית, מוטט את שיחות השלום מול ערב הסעודית, מוטט את אימון הציבור הישראלי ביכולת צה"ל להגן על היישובים לאורך גבולות רצועת עזה ולבנון, ומצריך מלחמה ארוכה רבת קורבנות ומשאבים צבאיים וכלכליים מול החמאס והחיזבאללה, במטרה להחזיר את ההרתעה ואת אימון הציבור בצה"ל, ובמיוחד להחזיר את אימון תושבי יישובי קווי העימות שהפכו לפליטים בארצם.
הסבירות שכל אחד מהאירועים התרחש ביד המקרה, ללא יד מכוונת הוא קלוש.
כל כך הרבה אירועים תקדימיים שלא קרו מעולם בישראל, לא יתכן שמקורם ביוזמה של בודדים.
כדי לעשות פעולות לא חוקיות, נועזות וחצופות, של קשירת קשר והמרדה גלויה וחשאית נגד ממשלה נבחרת וראשיה, כפי שפורט לעיל, יש צורך לא רק באווירה ציבורית מאפשרת, אלא גם באמונה בצדקת הדרך כביכול של השותפים לפעולות אלו, למנהיגים כריזמטיים ובעלי סמכות המובילים לביצוע הפעולות, למימון כספי בלתי מוגבל, ולרוח גבית של בעלת הברית האסטרטגית ארה"ב, אשר לה כל האליטות בישראל מוכנות להישמע.
המסקנה שלי היא כי בישראל יש מעין ממשלת צללים, בה חברים ראשי האליטות הישראליות, אשר פעלו להפלת ממשלות הימין בראשות נתניהו, בתמיכה ובגיבוי של הממשל הדמוקרטי בארה"ב. בממשלת צללים זו חברים ראשי הבכירים לשעבר ובהם ראשי החונטה הצבאית-ביטחונית, שופטי בית המשפט העליון, בכירי משטרה ופרקליטות, בכירי עיתונאים ומגישים בכלי התקשורת המרכזיים, בכירי חברות פרסום ומייצרי דעת קהל, בכירי תעשייה והייטק, וכד'.
ממשלת צללים זו בקשר מתמיד עם החונטה הצבאית-ביטחונית המורדת, עם ראשי הפרקליטות ובית המשפט העליון, ועם גורמי צבא וביטחון בכירים בממשל ארה"ב.
כל התיקים המפוברקים נגד נתניהו קורסים בבית המשפט – עדי תביעה הופכים לעדי הגנה… אבל לא תשמעו על זה מילה בתקשורת השמאל…
לחקור את בר נור וחבורתו ולהעמידם לדין וגם את שולחיהם
כדאי שתלמדו להעריך את בנימין נתניהו כמי שאין לו תחליף. במקום לשמור עליו, תודו בניסיונות שלכם להפיל אותו, ורדו לו כבר מהווריד, כי לא יעזור לכם כלום. כי הקב"ה שומר עליו מפני הרוע שלכם! בלי נתניהו לא תהיה מדינה. תהיה פה שוב שואה! זה מה שאתם רוצים חלאות? תראו מה הבאתם עלינו ב7.10. כולכם אפסים. תנו למי שיודע לנהל, לנהל את המדינה בלי לזנב בו מרוב קנאה!!! מה לעשות ה' ברך אותו! תשלימו עם זה כבר!!!
לא מאמינה לשניה שמישהו במשטרה הגה את החקירה הזאת בעצמו. המשפט הזה הוא הזדמנות לחשוף את הקנוניה אבל בטוח שכל העדים יחטפו מחלת שיכחה אם ישאלו אותם מי הורה להם לבצע את הפשעים הללו.
מה זה ׳אם ישאלו?׳
שאלו אותם! והם עונים שהם עשו את זה מאחורי גבו של היועמ״ש.
מישהו מאמין שמשרד היועמ״ש שלא מסוגל לתת אמון ביכולת פוליטיקאים לקבל החלטות טובות בעצמם למרות שהם ניתנים דין וחשבון לבוחרים יהיה בסדר גמור עם שוטרים שמקבלים החלטות בעצמם בתיק סופר רגיש וחשוב ולא עונים לאף אחד?
לימני. היועץ המשפטי לממשלה, זה שהיה ״אחוז בגרון״, לא חתם בדיוק כמו שהוא לא דרש להעמיד לדין את השוטרים וסביר להניח שבתמורה להסכמתו להיות סמרטוט של שי ניצן הוא קיבל משרה בבר אילן. עדיין, לדעתי, הקונספירציה התבשלה בשיתוף עם גורמים מחוץ למשטרה. אולי צריך לחקור את הקצינים הללו בתא מלא פשפשים אבל הפעם כדי לקבל הצהרה על האמת.
וזו (המפורט במאמר) דוגמא מצוינת,
מדוע סורוס (דוגמא מארה"ב) ו/או כת רוצחי הישראלים עבור פרסים מאוסלו (דוגמא מישראל), קונים בעיקר שופטים ו/או פרקליטים, לעומת מיעוט פוליטיקאים (בסל הקניות שלהם).
כאשר הייתי איש צעיר, שאל אותי אחד הקולוגות: איך תזהה בחברה מסוימת, למי באמת יש כוח? לפי מה?
לאחר מספר ניסיונות שלי – כוח רשמי (מנכ"ל, יו"ר הדירקטוריון וכך הלאה), שליטה על אמצעים (סמנכ"ל כספים וכדומה), בעלות על ידע (למשל CTO) ועוד כל מיני, גילה הקולגה את הכלל – מי שבידיו הסמכות האחרונה להגיד, לא.
ובכלל הזה, אנו עוסקים. דהיינו, זהו כלל – התשובה יכולה להיות כל אחת מהאפשרויות שמניתי קודם, אך הסיבה היא לא למשל, תפקיד רשמי (יו"ר דירקטוריון) אלא מי האחרון דרכו עוברים הדברים.
ולשם הבהרה, אם הוא/היא מחליטים לא להתערב – אז הם דווקא *מאשרים* משהו! כי הכוונה אינה להגיד "לא" על כל צעד ושעל (זו תהיה דווקא התנהגות ילדותית ואינה מתאימה להשיג מטרות בעולם האמיתי) אלא מי, במידה *וירצה*, יכול לעצור משהו. לא ירצה? לא יעצור. בידי האדם הזה, נמצא הכוח האמיתי.
הסיבות לכך יכולות להיות רבות – כאן משתלבים חזרה: תפקיד רשמי, שליטה על אמצעים, מעמד, ידע טכני וכך הלאה אך אלה כאמור, לא אבן הבוחן – אבן הבוחן היא כאמור, בידי מי המילה האחרונה.
עכשיו, כמו כל דבר במדעי החברה, ניתן למצוא עוד אינסוף כללים כאלה לחיים. כמעט כל אדם שתשאלו אותו את השאלה נ"ל, יתן תשובה שונה. אך לדעתי, זהו הכלל הראשון, ממנו נובעים לוגית כל השאר.
אך מדוע זה חשוב לעניינינו?
הרי, כולנו (טוב, מי שלא זקוק לאישור משוקן ע"מ לחשוב עצמאית) יכולים להסיק כמה פסולים מעשיו של תת-ניצב כורש ברנור. לא נדרש תואר 10 במשפטים, ע"מ להסיק ששקרים בבקשה לצו הניתן במעמד צו אחד (הרי אם ב"כ של נושא הצו, ישתתף בדיון בבקשה, זו לא תהיה האזנת *סתר*) הופך את יאח"ה לשטאזי (תעצרו ותחשבו על זה רגע). לא נדרש תואר 40 במדעי המדינה, ע"מ להסיק שאי נקיטת שום ענישה מצד הממונים (תרתי משמע) על האישורים השונים (לא רק בהליך החוקי), הופך אותם למשתתפים פעילים בפשע שהתרחש (תחשבו רגע, כמה זה כבר מתאים למשפט לעיל). כל אלה ברורים ובהם עוסק המאמר. אז מה בדיוק אני רוצה לחדש? רק להגיש משפט מחוכם, שקולגה שלי לימד אותי לפני שנים רבות? ומקסימום לחזור על הנאמר במאמר, כרקע למשפט זה?
אז בעצם, הכוונה ברורה – כתבתי אותה במשפט הראשון בפתיחת דבריי. וזהו השלב, בו הייתי רוצה לפרט את זה טיפה יותר ובכך לחדש על הנאמר במאמר ולהביא תועלת לקוראי תגובה זו.
זו כאמור (משפט הקולגה שלי) הסיבה המדויקת, מדוע סורוס (דוגמא מארה"ב) ו/או כת רוצחי הישראלים עבור פרסים מאוסלו (דוגמא מישראל), קונים בעיקר שופטים ו/או פרקליטים. אך מה החידוש כאן? סל הקניות של סורוס ידוע והפיכת ביהמ"ש לזרוע הצבאית של מר"צ, גם ידועה.
החידוש הוא שהייתי רוצה שתחשבו על העובדות במאמר כדוגמאות לכלל שכתבתי מעלה. מדוע זה חשוב? כיוון שאם תחשבו על זה, אז אפילו בהיבטי חקיקה – לביהמ"ש המילה האחרונה ובעצם, לפי המשפט מעלה, יוצא שבעצם בית המשפט – הוא השליט באמיתי במשטר דמוקרטי וכלל לא הרשות הנבחרת ובטוח לא המבצעת. מדוע זה חשוב? שימו לב שלא רשמתי – בישראל! דהיינו, זהו חסרון בשיטה הדמוקרטית עצמה.
עכשיו, יבואו כת מחבלי, סליחה – מגיני בית המשפט (פלוגות הסער, שרצו לאחרונה ברחובותינו ופגעו (גם פיזית) בכל מי שחושב שונה מהם והיום עשו re-branding ל"משפחות החטופים") ויגידו: בית המשפט פוסק רק עפ"י חוקים, שהרשות הנבחרת חוקקה. לאמור – מה אתה רוצה מבית המשפט, הם משחקים לפי הכללים ואת הכללים קבעה הרשות הנבחרת, כך שבעצם הם השליט במדינה.
אז קודם כל, נוכלים סמולנים לא יקרים, אתם כרגיל משקרים – לדוגמא, בפס"ד בנק המזרחי, המציא השודד אהרון ברק "שריון פסיקתי". במה מדובר? חוקה בד"כ, הינה נוקשה = קשה לשינוי. בסלנג הישראלי, זה נקרא – שריון. הדבר אומר, שבחוק קיים סעיף, המציב תנאים לשינוי חוק זה בעתיד. כך לדוגמא, בסעיף 7 לחוק יסוד: חופש העיסוק נאמר: "אין לשנות חוק-יסוד זה אלא בחוק-יסוד שנתקבל ברוב של חברי הכנסת" (דהיינו, 61 ומעלה).
לחלופין, מחוקקי חוק חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, דנו באפשרות זו והחליטו *שלא* לשריין חוק זה. אך מה מספר לנו השודד ברק בפס"ד בנק המזרחי? מוסיף בית־המשפט ואומר כי אף חוקי־יסוד שאינם משוריינים רשמית, כוללים מעתה שריון פסיקתי, הקובע כי שינוי של חוק־יסוד ייעשה אך ורק בחוק־יסוד.
כלומר, הרשות הנבחרת דנה במגבלות השונות – באותו חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו לדוגמא, הוחלט בסעיף אחר (8), על מבחנים שונים, בהם נדרש לעמוד חוק, *הפוגע* בחוק זה – ביניהם מידיות, הגבלת הפגיעה למינימום הנדרש, עמידה בערכי מדינת ישראל וכך הלאה (שימו לב, שגם כאן אין שום דרישה לחקיקת "החוק הפוגע" כחוק יסוד !!!) והחליטה להגביל X אך לא להגביל Y. החלטה מוחשית! לא איזו הסקה מדברים שנאמרו באיזו ועדה נידחת. מה עושה השודד ברק? ממציא Y "פסיקתי". אז מי כאן "משחק לפי הכללים, שהרשות המחוקקת קבעה", נוכלים סמולנים לא יקרים?
אך זהו לא העיקר. העיקר הוא כאמור, לבית המשפט המילה האחרונה בכל דיון ציבורי ו/או חקיקה וזהו כאמור, חסרון בשיטה הדמוקרטית עצמה.
וזו הסיבה, מדוע בית המשפט עבורו "הכל שפיט", הוא דיקטטור גם אם המשטר הוא לכאורה, דמוקרטי.
זו הסיבה, מדוע מחבלי מר"צ שעטו ברחבותינו באלימות, כאשר הרשות הנבחרת החליטה למסד בחוק בלשון שלא יתכנו בה "אי הבנות", שהמילה האחרונה בכל דיון ציבורי וכתוצאה מכך, בחקיקה – היא בידי הרשות הנבחרת. לא אהב הציבור את ההחלטה? יחליף את נבחריו בבחירות הקרובות. כיצד אנחנו יכולים להחליף את אייתולות המשפט? (עפ"י תיקון לחוק בתי המשפט שהוצע על ידי גדעון סער, לשופטי עליון וטו בפועל, על מינוי לעליון)
ראיות לדבריי? במאמר שזה עתה קראתם.
נב. ראוי לציין עוד הבדל אחד בין ה"חוקה" שפאשיסטי מר"צ פועלים להכיל עלינו, לבין חוקות אחרות בעולם – לא נוהגים לשריין **ערכים** בחוקות בעולם! לא תמצאו "כבוד האדם וחירותו" לא בגרסה הצרפתית ובוודאי לא, בגרסה האמריקאית. זו טעות נפוצה לחשוב שבחוקת ארה"ב, מופיעים סיעיפים על ערכים שונים ומשונים. לדוגמא, כי חופש הביטוי *מוגן* ע"י התיקון הראשון לחוקת ארצות הברית.
הסעיפים הנ"ל (Bill of Rights באופן כללי) מונעים מהממשלה *להפר* זכויות אלה – נוסח סעיף: "Congress shall make no law respecting an establishment of religion, or prohibiting the free exercise thereof; or abridging the freedom of speech, or of the press; or the right of the people peaceably to assemble, and to petition the Government for a redress of grievances."
הסעיף מדבר באופן מפורש מאוד על ממשלה ואיסור מפורש מאוד. למעשה, זו אחת הבעיות היום בשיח הציבורי בארה"ב. נוסח הסעיף כ"כ צר וכולל את הממשל בלבד. כך שכאשר חברות פרטיות מבצעות זאות (טוויטרים ויוטוב למיניהם), נסוח הסעיף לא חל עליהם. נדרש שיפעלו או כסוכני הממשל ו/או ממומנים על ידו.
מדוע זה כך? כיוון ששקילת הזכויות והחובות השונים, הם הבסיס לנורמה החברתית. זה לחם חוקה של הרשות הנבחרת, לשקול האם זכות א' גוברת על חובה ב' בנסיבות ג' או לא.
ברגע, שמעבירים *החלטות ערכיות* לבית המשפט – מזל טוב! חוקקתם "חוק", לפיה כל דיון ציבורי = החלטה ערכית, מסתיים בבית המשפט – דהיינו, הפכתם את הרשות השופטת למושל האולטימטיבי. דמוקרטיה? כן, בטח.
אני מאשים את בג"צ ואת שופטי העליון בכל הכאוס היום במדינת ישראל, בהשחתת מוסדות השלטון, ביצירת מפלצת רקובה הפרקליטות בנפוטיזם ,בגזענות , בהפליה, בטיוח פרשת רשות המיסים ופרשת רות דוד, פרקליטת מחוז ת"א בזמן רצח רבין. בבג"צ אוהבים לראות את ישראל כנועה על הברכיים. אהרון ברק: התפאר שבפסיקותיו הוא לא נותן לצה"ל לנצח. הסתערות היועמ"שית יחד עם הבג"ץ על ממשלת ישראל שהוגדרה על ידם כבלתי חוקית, בכדי לשתק את פעילותה, ליצור מצב שבו עלול להיווצר משבר חוקתי, להבאיש את ריחה בעיני הציבור, ולהצדיק את החלטת ראשי כוחות הביטחון להישמע ליועמ"שית ולנשיאת העליון ולא לדרג הממונה, במידה וייווצר משבר חוקתי. הסתערות זו כללה פיטורים תקדימיים של ממלא מקום ראש הממשלה אריה דרעי, ביטול תקדימי וחסר סמכות של חוקי יסוד תוך הפיכה ללא סמכות של מגילת העצמאות למעין חוקה שבדרך, ותוך השארה על כנו של איום הדחת ראש הממשלה על ידי הבג"ץ מסיבות משפטיות שיראו להם, ביטול גורף של החלטות מרכזיות ומינויים של בעלי תפקידים בכירים על ידי שרי ממשלת ישראל. התוצאה הייתה ערעור יציבות הקואליציה, שיתוק פעולות החקיקה ומהלכים ממשלתיים מרכזיים, מתן לגיטימציה חסרת תקדים ותדלוק המחאה וההמרדה של מפגיני קפלן ושל החונטה הצבאית-ביטחונית השלטת
נקודה אחת מפוספסת פה-
הצו מאשר(נגיד) להאזין למר אשל אבל מי נתן להם רשות להאזין לבני שיחו? יתכבדו השוטרים ויכבדו את ההקלטה כל פעם שהצד הדני מדבר וידאגו למחוק את דבריו וזהותו מכל הקלטה או תיעוד.
*ויכבו
נראה שהאזנות לראש הממשלה דרך נתן אשל ומקורבים נוספים אפשר להם להיות גם זבוב על הקיר ולהעביר מידעים מסווגים או מידעים ממודרים לאנשים שמנסים להחזיק את השלטון התחתון
פרצוף של דפקט
איך לא יעשה מה שאומרים לו?
וכול העלובים והבודגים אומרים לעצמם ולעולם – מה תעשו לי?
המאמר המאלף הזה והעבודה היסודית של עו"ד עידו שיפוני, אלי ציפורי, כנרת בראשי וכל האנשים בקבוצה החלוצית הזו מקל מדי עם מערכת המשפט ועם מי שעמד בראשה וכיוון בדיוק למטרה הזו של הפלת נתניהו. הלא הוא השופט אד הוק בביהד הבינלאומי בהאג, אהרון ברק, ירום הודו.
לא יכול להיות ספק קל שבקלים שהמשטרה עשתה את כל הפעולות העברייניות והפליליות בחקירות שנפתחו על נתניהו בעצימת עין של צמרת הפרקליטות ומשרד היועמש לממשלה כדי לתת לה מרחב הכחשה. אבל כולם היו שותפי סוד ברמז או ביודעין, וכולם חתרו לאותה מטרה אחת, כל אחד מסיבותיו הוא. הראיה היא שהיועמש מנדלבליט אישר חקירת ראש ממשלה בניגוד להוראות חוק יסוד: הממשלה והכריז על הגשת כתבי האישום נגדו בדיוק ביום החתימה על הסכמי אברהם בבית הלבן. ראיה נוספת היא שימוע הראווה לפני משפט לסנגוריו של נתניהו שערכה אותה קבוצת עשרים ושלושה פרקליטים מושחתים, לא-יוצלחים, רשלנים וחובבנים שגיבשו את כתבי האישום.
לא ייתכן שכל התופת, האש והגופרית ירדו על הפועלים בשטח שעשו את העבודה המלוכלכת ואותה צמרת פרקליטים לא רק שתצא צחורה ונקיה, אלא תמשיך לקדם את השגת המטרה שלהם ולשמר את כוחה בדרכים אחרות. כולם חייבים לעמוד למשפט הציבור ולתת את הדין על הפשעים שעשו נגד בנימין נתניהו ומשפחתו ועל הנזק האדיר שהסבו לציבור בישראל.
מידה כנגד מידה לא בטלה מן העולם.
אמן.