בדומה להרצל בוויכוחים בין ראשוני הציונות, גם ראש הממשלה כיום יודע כי גיוס תמיכה בינ"ל הוא תהליך ארוך ומורכב החיוני לביסוס כל צעד מדיני
במהלך נאומו בוועידת 'מקור ראשון' לכלכלה, חברה וחדשנות, הסביר ראש הממשלה נתניהו לנוכחים כיצד הביאו הוא וממשלתו את ישראל להיות מדורגת במקום השמיני בין המדינות החזקות בעולם. כתלמידו של אביו, פרופ' בנציון נתניהו, וכמי שהושפע מכתביהם של ז'בוטינסקי והרצל, אמר נתניהו שלמד מהם לא רק את הצורך לבסס את עוצמתנו הכלכלית והצבאית, אלא גם את ההכרח לגבות את עמדותינו בתמיכה בינלאומית. תמיכה כזו נבנית בין השאר על ידי גיוס דעת הקהל של מדינות בעולם, היוצרת לחץ על מנהיגי אותן מדינות לאמץ מדיניות פרו-ישראלית. זהו תהליך שיש להתמיד בו, כי אחרת כוחות עוינים מסיטים את דעת הקהל, ובעקבותיה את המנהיגים, לכיוון הנגדי.
חשוב לציין עקרון יסוד של הציונות המדינית אותה נתניהו מיישם ביחסי החוץ שלו, והוא שפנייה אל המדינות לשם גיוס תמיכתן בעמדותינו אסור לה להתמקד בצרכים או במצוקות שלנו, אלא עליה תמיד להיות מבוססת על עקרון שותפות אינטרסים. כלומר, עלינו להביא בפניהן נימוקים משכנעים שהאינטרס שלהן הוא לתמוך בקו שאנו מציעים. היות שמנהיגים במשטרים דמוקרטיים נתונים ללחצים של בוחרים ושל יריבים, יש לנצל גם עובדה זאת כדי להשפיע עליהם לנקוט את המדיניות הרצויה לנו.
בהמשך עבר ראש הממשלה לדבר על יהודה ושומרון. הוא ידע שבכל הנוגע לנושא זה הוא נתפס, לפחות בעיני חלק מן הנוכחים, כמי שכביכול הפקיר את האזורים הללו: אינו בונה די בהתיישבות, ואינו מפנה את חאן אל-אחמר או אדמות אחרות שנתפסו שלא כחוק על-ידי ערבים. הוא סיפר לבאי הוועידה על מסכת הלחצים בהם עמד במשך שמונה שנות אובמה, במהלכן הוזהר לא להוסיף "אפילו לא לְבֵנָה אחת". אבל הוא גם ציין שבשנות שלטונו, האוכלוסייה היהודית ביהודה ושומרון הוכפלה, התשתיות התרחבו ושוכללו ואף ישוב לא נעקר. הוא גם התפאר בכך שהנשיא טראמפ לא יתנגד אם תכריז ישראל על ריבונותה על בקעת הירדן, ואמר כי אם ייבחר שוב בבחירות הקרובות, אכן יעשה זאת.
למה אם כן, לא עשה זאת עד עכשיו, הם תוהים? מדוע לא הכריז על ריבונותנו על הישובים ביהודה ושומרון?
ושוב צף ועולה אותו ויכוח ישן בין הציונות המעשית לציונות המדינית – 'חובבי ציון' נגד הרצל אז, ו'גוש אמונים' נגד נתניהו כיום. 'חובבי ציון' גרסו כי ניתן ליישב את הארץ כולה במה שכינה הרצל "קו אווירי", כלומר בהדרגה, לאורך זמן, על-ידי הקמת ישוב ועוד ישוב, בקניית דונם ועוד דונם, זאת בלי שמטרתו הסופית של התהליך – הקמת מדינה יהודית – תורגש, ובלי שאיש ינסה לבלום אותה. הרצל התנגד נמרצות לסוג זה של כניסה בסתר לארץ ישראל, משום שסבר שמהר מאוד תגיע התנגדות לה מצד השלטונות או מצד התושבים המקומיים, ותשים קץ לאפשרות של הפיכת הארץ למדינה בראשות היהודים. לכן, הרצל דרש להבטיח תחילה את זכות ההתיישבות, כלומר את זכות הריבונות, על ידי הכרה בינלאומית בה, והבטחתה בערבויות של מדינות העולם ותמיכת המעצמות. תנאי נוסף של תוכניתו היה שההתיישבות תהיה מוגנת על-ידי כוח צבאי של המתיישבים עצמם.
הרצל ידע שדרכו היא הדרך היחידה שתצליח, ושדרכם של 'חובבי ציון', אם תימשך כפי שהיא, סופה להיכשל, כמו שנכשלו כל ניסיונות ההתיישבות בגולה, שהסתיימו במתקפות אנטישמיות של רציחות וגירושים. לכן הוא לא ויתר. הוא כמובן צדק. שכן הצהרת בלפור שהייתה במידה רבה פרי עמלו, ובעקבותיה המנדט וההכרה של האומות בזכות היהודים על ארץ ישראל, הם שאפשרו יישוב מאסיבי יותר של הארץ ואת יצירת התשתית שהביאו בסופו של דבר להקמת המדינה. עם זאת, יש להכיר בכך, שללא גרעין ההתיישבות שהיה קיים בארץ לפני הצהרת בלפור, לא הייתה ההצהרה באה לעולם.
נציגי הציונות המעשית של היום, 'גוש אמונים' ואנשי ההתיישבות, סוברים שדי בהקמת ישובים, בנכונותם להיאחז באדמות ארץ ישראל ובאי-כניעתם לטרור הערבי הרצחני כדי להבטיח לא רק את קיומה של ההתיישבות, אלא גם את ריבונותה של מדינת ישראל על יהודה ושומרון. אלא שהמציאות טופחת על פניהם פעם אחר פעם. החרבת ימית, הסכמי אוסלו ומסירת שטחים לגורם עוין, הגירוש מגוש קטיף ומצפון השומרון, ומסע השנאה והדה-לגיטימציה שעברה ועוברת מדינת ישראל בחו"ל (ומתמקד בין השאר בהתנחלויות) הם הוכחה לכך שהדרך האינפילטרציה בלבד ותפיסת השטח ללא גיבוי מדיני, אינה יכולה להצליח. הדרך היחידה לבסס את אחיזתנו ביהודה ושומרון היא דרכה של אותה ציונות מדינית שהורה בנימין זאב הרצל. זו הדרך שמוביל נתניהו כיום.
עד כמה שהדבר יישמע אולי מפתיע, הרי מבחינות מסוימות מאבקו של הרצל היה פשוט מזה של בנימין נתניהו. להרצל לא הייתה מדינה לנהל, לא קואליציה לתמרן, לא לחצים בינלאומיים להתמודד עמהם ולא אויבים מסוכנים כמו איראן גרעינית להתריע מפניה ולנהל מערכה נגדה. לכן, יכול היה להביע את דרכו המדינית בגלוי, והוא אכן כתב, דיבר ונאם אותה. אך למרות זאת, דבריו נקלטו, הובנו ואומצו רק על ידי מתי מעט מבין המנהיגים הציונים שבאו אחריו, מה שעלה לעם היהודי במחיר יקר מנשוא.
יתירה מכך, המצב שבו ריבונות על הארץ טרם הושגה, כפי שהיה בימיו של הרצל, היה פשוט מן המצב בו העם ויתר בהזדמנויות שונות על ריבונותו בחלקים ממולדתו. כראש ממשלה, נתניהו קיבל את יהודה ושומרון לאחר שהסכמנו להצעות החלוקה השונות, הצהרנו שאנו מועידים את השטח כמטבע עובר לסוחר בכל משא ומתן עתידי תמורת "שלום" עם גורם אחר התובע עליהם ריבונות, הכרזנו שלא אכפת לנו להגיע לאזור בדרכון זר, ומסרנו חלקים ניכרים ממנו לישות טרור שהענקנו לה הכרה בינלאומית. הכרה זו רק החלישה את תביעתנו על השטח ואת הלגיטימיות בעיני העולם לזכותנו עליו, ורק חיזקה את מלחמת הדה-לגיטימציה נגד ישראל שמובילה הרש"פ, שלאחד משיאיה אנו עדים בימים אלה בתביעת בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג נגד ישראל, על ביצוע "פשעי מלחמה" ביהודה ושומרון ובעזה.
זהו המצב הסבוך בו אנו נמצאים. ולמרות זאת סוברים חלק מן המתנחלים, שדי להוסיף עוד שכונה ליישוב זה ועוד ישוב בסמוך ליישוב אחר, ואפשר, אם רוצים מספיק, פשוט להכריז על ריבונותנו על אזור C, ואם נתניהו לא עשה זאת עד עכשיו, כנראה שאינו רוצה בכך די. ואילו נתניהו יודע שהדרך להשגת היעד אינה "בקו אווירי". יש לפעול בזהירות, ותמיד על-פי אותם עקרונות של הציונות המדינית, של גיוס תמיכה בינלאומית בנו ובזכויותינו. וכמו ההוגה והמורה של דרך זו, אין הוא נותן ללחצים, למלעיגים ולמכשילים מבית ומחוץ, וכידוע הללו רבים, וחלקם אלימים מאוד – להסיטו מן הדרך של הציונות המדינית אל היעד.
מהו היעד? היעד הוא הכללת יהודה ושומרון בתחומי מדינת ישראל, או לפחות הכללת חלקים מהם באופן כזה שלא יתאפשר קיומה של ישות ערבית בעלת ריבונית אמיתית. מהי הדרך? הדרך היא יצירת הכרה בינלאומית, ולו גם חלקית, של מדינות רבות ככל האפשר בזכויותינו ובשליטתנו בפועל על האזור, כשזו מגובה בכוח צבאי חזק, עוצמה כלכלית וקשרים מדיניים ענפים, ונתמכת על-ידי המעצמה החזקה בעולם.
אלא שנוכח המצב הסבוך של יהודה ושומרון שאותו "ירש" נתניהו, הן בשטח על-פי ההסדרים של הסכמי אוסלו והן בדעת הקהל הבינלאומית, וכן נוכח עוינותם של ממשלים אמריקניים בעבר, האיחוד האירופי בעבר ובהווה והתקשורת והשמאל בישראל – היה על נתניהו מבחינות רבות לפעול מתחת לרדאר. נבצר ממנו להסביר בריש גלי את מדיניותו ואת מהלכיה ולגייס את תמיכתו של הציבור הטבעי שהיה אמור ליהנות ישירות ממאמציו, ושלמרבה הצער היה, ועדיין הינו, שבוי בתפיסת עולם של דונם ועוד דונם.
כך, בשלב ראשון פעל נתניהו לנטרול פעילות הטרור של אבו-מאזן והחזרת הביטחון לאזרחי מדינת-ישראל. הוא נקט מדיניות של הפרד ומשול בין הרשות הפלסטינית והחמאס, ולמעשה יצר מאזן אימה ברחוב הערבי בין שני הגופים. בעזרת ברית אינטרסים שיצר עם מדינות ערב ועם מדינות רבות בעולם, ובעזרת תעמולה ומאמצי שכנוע בלתי פוסקים, הצליח נתניהו לצמצם מאוד את תמיכתה הכספית של ארה"ב בארגון אונר"א, ובכך לפגוע באחד ממקורות המימון העיקריים של הרש"פ; בעקבות תלונות ישראל, הופסק סיוע החוץ האמריקני לכוחות הביטחון הפלסטינים, ופעילות ארגוני ה-BDS נאסרה במדינות רבות בעולם. בזכות הקשרים המדיניים, הכלכליים והצבאיים הענפים שיצר עם מדינות רבות בעולם, מסין במזרח ועד מדינות דרום אמריקה במערב, בזכות הבריתות שיצר עם יוון וקפריסין, עם מדינות וישגראד ובמיוחד בעזרת יחסיו האמיצים עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, יכול נתניהו סוף סוף, לבסס בתמיכתן את זכותנו על שטחי ארץ ישראל שבידינו – ירושלים, רמת הגולן, בקעת הירדן, ובהדרגה גם על שטחים נוספים ביהודה ושומרון.
למרבה הצער, כמו 'חובבי ציון' וההנהגה הציונית השלטת בתקופת המנדט, שלא הבינו את עקרונות דרכו של הרצל ולא הצליחו למנף את מה שהושג במישור הבינלאומי לכדי הקמת ישות בארץ שתהווה מקלט ליהודי אירופה, כך גם נציגי היהדות המעשית של היום אינם מבינים שכמו שאין די רק בהקמת ישובים, גם אין די בהכרזות חד-צדדיות על ריבונותנו ביו"ש, שאינן מגובות בתמיכת מדינות בעולם וארה"ב. הצהרות כאלו עוד עלולות, מתוך כוונות טובות אך משיפוט מוטעה, לגרום לכך שעם ישראל יאבד את קיר ההישגים שעל זריעתם שקד נתניהו בעמל רב, בזהירות, תוך יישום תוכנית אסטרטגית מחושבת היטב.
החשש אינו תיאורטי. לחוסר ההבנה האופייני קיבלנו דוגמית במוצאי שבת האחרונה בדבריו של שר התחבורה בצלאל סמוטריץ', בהגיבו על החלטת בית-הדין בהאג וקריאתו לנתניהו: "מוטט את הרשות הפלסטינית… הרוס את חאן אל-אחמר מחר בבוקר, בכל יום הרוס מאחז בלתי חוקי אחר של הערבים והאירופאים. במלחמה כמו במלחמה – גבה מחיר כבד מכל הצדדים. בשנה הקרובה יהיה לך גיבוי אמריקאי וזה בהחלט מספיק". והדברים מדברים בעד (ובעיקר נגד) עצמם. כאילו אין לצעדים מסוג זה השלכות מדיניות ואחרות, וכאילו מדינת ישראל יכולה לפעול כרצונה המוחלט במרחב הבינלאומי באזור כל כך טעון כמו יהודה ושומרון, וכאילו סמוטריץ' יודע להבטיח שאכן יהיה גיבוי אמריקני לצעדים כאלה.
באותה ועידה של 'מקור ראשון' הביא נתניהו כדוגמה להשלכות כאלה את דוד בן-גוריון, שנאלץ להיכנע לתכתיב האמריקני של אייזנהאואר לסגת מסיני אחרי מבצע קדש, למרות הצהרתו המוקדמת שנמשיך להחזיק בסיני לתמיד. בן-גוריון כדרכו לא הבין את עקרונות הציונות המדינית של הרצל – ונכשל. כי דרכו של הרצל במקרה הזה, שאותה לא פירט נתניהו בנאומו, הייתה מכתיבה לבן-גוריון לפעול לגיוס נכון של דעת הקהל האמריקנית ושכנוע של חברי הקונגרס לטובת הישארותנו בחצי-האי, בנימוק שזו הייתה משרתת את האינטרס האמריקני, כדי לשכנע את אייזנהאואר או לכפות עליו פוליטית לנקוט מדיניות אחרת כלפי ישראל. אילו זה היה קורה, כל ההיסטוריה שלנו מאז יכולה הייתה להיראות אחרת.
מי שכן מבין היטב את משמעות מהלכיו של ראש הממשלה הם דווקא מתנגדיו בשמאל, שמשליכים את כל יהבם על פתרון "שתי מדינות לשני עמים" במקרה הטוב, ועל "מדינת כל אזרחיה" במקרה של השמאל הקיצוני. שני מחנות אלה קולטים את העובדה שנתניהו מעקר מתוכן את האידיאולוגיה שעל בסיסה הם השעינו את מדיניותם. אין זה מקרה שמצעה של מפלגת השמאל הגדולה ביותר כיום מסתכמת במנטרה אחת בלבד: "רק לא ביבי", שבאמצעותה מובילים את הציבור להיסטריה המונית המזכירה את הטקס של עשר-דקות-השנאה היומית בספרו של ג'ורג' אורוול '1984'.
אל לחוגים בימין, ובתוכם המתנחלים, ליפול בפח של אותה סיסמה נבובה ומסוכנת, ולוותר בכך על הדרך המדינית שיכולה להצעיד אותנו אל יעדנו. אנו ראויים לכך שיובילו אותנו מנהיגים שלמדו משגיאות העבר, השכילו ללמוד את יסודות תורת המדינאות, ויודעים היכן וכיצד להשקיע את עיקר המאמץ.
"הבעל מקצוע" – מדינאי ,היחידי שיש היום למדינת ישראל,מתנשא "משכמו ומעלה" מעל כל השחקנים האחרים במגרש הפוליטי הישראלי שאין להם אפילו פרומיל של פרומיל של כישרון והבנה מדינית שיש לנתן יהו ובטח לא אלפית מהניסיון שלו.
ההשוואה להרצל וז'בוטינסקי במקומה כי גם מול מהיגי העבר , האבות המייסדים של ישראל שבאו ממפלגות הפועלים הציוניות על כל זכויותיהם ומעלותיהם הרבות בתחומים אחרים,נתן יהו הוא מדינאי שעולה על כולם, אולי חיים ויצמן יכול להיות איתו באותה הליגה
"וגם נצח ישראל לא ישקר"
נתניהו הוא הבלון הכי נפוח שקם לעם היהודי!
כלום ושום דבר!
שום רפורמה שום הישג מדיני – המדינה לא צריכה ממשלה ויכולה להמשיך לתפקד בלי ממשלה.
הרצל בשבע שנות פעילות הקים את ההסתדרות הציונית ואת קק"ל ואת בנק לאומי.
העלייה הראשונה הקימה תוך 15 שנה עשרות מושבות בארץ שאפילו אין בה דרכים מתאימות לעגלות עם סוסים תחת שלטון טורקי ושבטים בדואים.
בן גוריון הקים תוך 15 שנה מדינה הכפיל את האוכלוסיה פי 3 הקים את הצבא ואת כל מוסדות השלטון דאג לשיכונים והקים מאות עיירות פיתוח מושבים וקיבוצים ודאג למזון וחינוך ובריאות לכולם והקים נמל באשדוד ומוביל ארצי וכור גרעיני.
נתניהו 15 שנה לא מקים אף ישוב ביו"ש כשכל השטח מתמלא במאחזים פלסטינים לא מפנה את מאחז בדואי את חאן אל אחמר לא מתמודד עם קונדומים מעופפים מעזה לא מחזיר את מנגיסטו ולא את נעמה יששכר, לא עושה שלום עם אף מדינה ערבית ולא הצליח אפילו להיפגש עם אף מנהיג ערבי. לא מצליח לפנות מסתנן אחד מדרום תל אביב לא מצליח לבצע רפורמה אחת במערכת המשפט לא מצליח לגייס חרדי אחד. מעביר מזוודות כסף לעזה. אין בישראל אובר בגלל קרטל המוניות ואין רפורמה בחברת החשמל. והתחבורה הציבורית הכי עלובה במערב. והועדים הגדולים שולטים בהכל והערבים לא משלמים מיסים ופורעי חוק. ושוטרים מפחדים להיכנס לישובים ערבים. ומחירי הדיור בשמיים. ישראל מדינה יקרה והדבר מונע מתיירים ומהשקעות להגיע. ישראל במקום ה55 מבחינת רמת החיים אחרי כל מדינות המערב ושלא יבלבלו אותכם.
"במהלך נאומו בוועידת ‘מקור ראשון’ לכלכלה, חברה וחדשנות, הסביר ראש הממשלה נתניהו לנוכחים כיצד הביאו הוא וממשלתו את ישראל להיות מדורגת במקום השמיני בין המדינות החזקות בעולם." – גב' בן חיים, לפי מאמרך את אישה משכילה ואינטליגנטית ואת קונה את "הסבריו" של נתניהו?
אין לי אלא להוסיף על דבריו של עלי עבדו הר"מ:
משרד החוץ מנוון – מועצה אזורית שומרון הקימה יחידה ליחסי חוץ משום שהממשלה לא מטפלת בכך.
בניית הגדר בגבול מצרים נמשכה יותר מ-4 שנים. בטוחני שאם אולמרט היה ממשיך לכהן היה מסיים אותה ב-6 חודשים. כמובן שלפי מיטב המסורת של נתניהו תמיד יש מישהו אחר אשם – במקרה זה – מע' הביטחון.
מצבנו הביטחוני גרוע כפי שלא היה מאז מלחמת העצמאות. למזלנו התרחש האביב הערבי וארה"ב פלשה לעיראק כך שלתקופה מסוימת היה לנו שקט בטחוני, בוודאי לא בזכות נתניהו.
משה כחלון, כשעוד היה עצמאי ולא חשש מנתניהו, אמר לו בישיבת ממשלה לפני שנה ומשהו: "אתה כבר 10 שנים רצוף ראש ממשלה ולא עשית דבר וגם אם תהיה עוד 10 שנים לא תעשה דבר. אתה עושה דבר אחד – לוקח קרדיט על מעשים שלנו השרים ומאמץ אותו לעצמך".
מאז שנבחר נתניהו לראש הממשלה ב-2009 עלתה רמת החיים של אוכלוסיית ישראל ב-55%. התוצר השנתי לנפש גדל ב-40%. נוצרו מיליון מקומות עבודה חדשים, ושיעור האבטלה ירדה מ-7.5 אחוז ל-4 אחוז.
השכר הממוצע של השכירים גדל ב-25%. היקף היצוא גדל מ-60 מיליארד דולר ל-100 מיליארד דולר השנה.
ישראל צברה עתודות של 115 מיליארד דולר.
מדדי אי-השוויון קטנו. הפערים צומצמו. שיעורי התעסוקה במגזר הערבי ובמגזר החרדי עלו.
גדלו תקציבי החינוך, הבריאות והרווחה: ההוצאה הממשלתית לרווחה (ביטוח חברתי, רווחה, חינוך ובריאות) עלתה מ-24% מתוך התוצר המקומי ל-27%. ההוצאות על חינוך עלו מ-6.5% ל-7.5%, ועל בריאות מ-4.5% ל-5.5%. הממשלה אישרה ותיקצבה חינוך חינם מגיל 3 אחרי עשרות שנים של דיבורים; הממשלה משקיעה סכומים חסרי תקדים בהשכלה הגבוהה; שיעור הגידול בזכאות לתעודת בגרות הוא הגבוה ביותר מזה עשור; נרשמה עלייה בתוצאות מבחני המיצ"ב בכל הגילאים; החל יישום מואץ של רפורמת 'עוז לתמורה' המשפרת את שכר המורים ב-50%; הושלמה רפורמת 'אופק חדש' שנחתמה עם הסתדרות המורים.
יושם טיפול שיניים חינם לילדים עד גיל 12; אושרה הקמת מוקדי רפואת חירום וחדרי מיון קדמיים ב-12 ישובים בפריפריה: אום אלפאחם, אשדוד, דימונה, ירוחם, מועצה אזורית ערבה תיכונה, מצפה רמון, ערד, קצרין, קרית-גת, קרית שמונה, קרני שומרון.
בצפת נפתח בית ספר חמישי לרפואה.
ועכשיו במפלגת רק-לא-ביבי מנסים לשכנע אותנו שכל זה קרה למרות נתניהו ולא בזכות נתניהו, כי ככה זה: כל הדברים השליליים במדינה קורים בגלל נתניהו וכל הדברים החיוביים קורים למרות נתניהו.
לעלי עבד, תגובתי מופנית אליך:
הרבה הרבה יותר חשוב מהקמת ישובים חדשים קיקיונים הוא לעבות את הישובים הקיימים שתהיה להם חיות משלהם. לישובים צריך שיוכלו לספק חלק משמעותי מצרכי האדם לכן עליהם להיות בגודל מינימלי. אם הישובים קטנים שבקטנים, לאחר ההתלהבות החלוצית הראשונית, ישנה הגירה שלילית. סך הכל מספר התושבים ביהודה ובשומרון גדל מאוד, אך כמובן לא מספיק צריך לפחות 1-2 מליון תושבים ביהודה ובשומרון.
קצת נתונים סטטיסטיים ישראל מול אירופה בעשור האחרון. באירופה הילודה ירדה ב 24% בישראל עלתה ב 21% באירופה האוכלוסיה התכווצה ב 2.5% בישראל גדלה ב 12% מכאן הגידול בכלכלה ובהכל.
מאז שהגה המדינה נמצא בידי נתניהו אפשר לרשום את הנתונים הבאים:
בלימת האינפלציה ופיחות המטבע (האינפלציה ב-1996 היתה 10.59% ואילו ב-1999 – 1.34%);
פתיחת שוק המטבעות;
הפחתה דרסטית של מס החברות;
הפחתת מיסים לשם משיכת חברות מחו"ל;
חתימה על הסכמי סחר עם מדינות רבות;
כניסת ישראל לארגון OECD;
קביעת הטבות מס משמעותיות להורים עובדים המוסיפות לתקציבם מאות שקלים בכל חודש;
הפחתה ממוצעת של עשרות אחוזים בחשבון הטלפון בזכות רפורמות בשוק הטלפונים הניידים;
ביטול קנסות היציאה מחברות התקשורת;
הרחבת מערך שידורי ה-DTT לקליטת מספר ערוצים רב בתשלום חד-פעמי נמוך;
ביטול מיסי הקנייה על מאות מוצרי חשמל.
אז מי הטמבל שיחליף את כל הטוב הזה בהבטחות של צוות הווי רק-לא-ביבי:
מנהל חברה כושלת
https://rotter.net/forum/scoops1/520270.shtml
עיתונאי ללא תעודת בגרות בשירות עיתון שמנסה לסגור עיתון מתחרה
https://www.youtube.com/watch?v=A4_3K4jbTO8
מומחה בהונאת משקיעים
https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3753101,00.html
ובוק שימושי
http://cafe.themarker.com/topic/3174496/
כל העולם התקדם וישראל במיוחד וזה בזכות ההיטק –
זה לא בזכות הממשלה זה למרות הממשלה.
החינוך על הפנים (מקום אחרון במערב במיצ"ב).
רמת החיים על הפנים בגלל יוקר המחייה שנובע ישירות מהשחיתות (מקום 55 אחרי כל מדינות המערב).
התשתיות התחבורתיות על הפנים (ברצלונה 9 קווי מטרו! מה שבונים בתל אביב זה לא מטרו אלא רכבת קלה תת קרקעית).
מערכת הבריאות הציבורית על הפנים.
שיעור גידול האוכלוסיה היהודית ביו"ש בעשור האחרון הוא הנמוך ביותר מאז ששת הימים למרות שהביקוש שובר שיאים (למעלה ממיליון ש"ח למגרש במערב השומרון).
"כל העולם התקדם וישראל במיוחד וזה בזכות ההיטק –זה לא בזכות הממשלה זה למרות הממשלה".
אבל מי ידע להפוך ההיטק הישראלי המתקדם למקור משיכה להשקעות בינלאומיות – שר האוצר אברהם (בייגה) שוחט הסוציאליסט? שר האוצר אהוד אולמרט האופורטוניסט? שר האוצר יאיר לפיד הז'ורנליסט (שהעביר מיליוני שקלים לפרסום סמוי בקבוצת "ידיעות אחרונות" בזמן שאשתו עבדה שם)?
"רמת החיים על הפנים בגלל יוקר המחייה שנובע ישירות מהשחיתות" – השחיתות של מי? של נתניהו ושרי ממשלתו או של מאפיות סקטוריאליות דוגמת שופטי העליון שיושבים על משכורות בסיס של 45 אלף שקל בחודש, עוד עשיריה כבונוסים, פנסיה תקציבית ופדיון ימי מחלה ויש ביניהם כאלה שרק על ימי מחלה לקחו בסביבות החצי מיליון? או אוכלי החינם במוסדות התרבות המסובסדים או בתחנות הרדיו והטלוויזיה ה"ציבוריות"? או קומבינטורים מסוג צמרת "כחול לבן" (בני גנץ הוציא ממשטרת ישראל ללא מכרז ובעזרת קשרים אישיים עם מפכ"ל המשטרה אלשייך 4 מיליון שקל מכספי הציבור לטובת החברה שלו – "המימד החמישי"; יאיר לפיד נהג להיפגש עם בעלי "ידיעות אחרונות" נוני מוזס כדי לקדם את החוק לסגירת "ישראל היום" תמורת מיליוני שקלים לחשבון הבנק שלו, על פי עדות מוזס; גבי אשכנזי שהונה משקיעים בלמעלה מ-100 מיליון שקל; רם בן ברק שבתפקידו כנשיא "המימד החמישי" העביר מסמכים מטעים לעסקה המסריחה עם משטרת ישראל; חגי שלום שקיבל מיצחק תשובה 50 מיליון שקל "ערבות" בעסקה "עלומה")?
"התשתיות התחבורתיות על הפנים" – ממש רחמנות עליך שאינך מסוגל לפרגן על פתיחת מחלף המוביל, הארכת כביש 6, שדרוג כביש ערד-שוקת, הפיכת צומת גולני למחלף, חידוש קו הרכבת ירושלים-תל-אביב, אישור הקמת קו רכבת בין תל-אביב לאילת ואינסוף שדרוגים ובנייה של כבישים, מחלפים, מנהרות ודרכים.
"מערכת הבריאות הציבורית על הפנים" -כאילו שלא הרגשנו בשנים האחרונות את הרחבת שעות הסיעוד ושינוי מערך הסיעוד לטובת האוכלוסייה המתבגרת, יישום תוכנית בינוי ופיתוח של מיליארד שקל בבתי החולים הפסיכיאטריים, הרחבת סל התרופות ב-500 מיליון שקלים ותוספת מיטות במוסדות האשפוז, יישום טיפולי שיניים חינם לקשישים, הרחבת טיפולי חינם שיניים לילדים, שיפוץ במאות מיליוני שקלים של חדרי המיון ובתי החולים וגידול משמעותי במספר מכשירי הבדיקה הרפואיים (דוגמת PET-CT).
"שיעור גידול האוכלוסיה היהודית ביו”ש בעשור האחרון הוא הנמוך ביותר מאז ששת הימים למרות שהביקוש שובר שיאים"? כאן כבר הדמגוגיה באמת שוברת שיאים ומגיעה לרמה של פרס נובל לדמגוגיה:
https://rotter.net/forum/scoops1/522686.shtml
בין משה לדבורה
בין נביא לנביאה
בין אליה הנביא לישעיה
בין שרה הנביאה לחולדה
בין גד החוזה לאלישע לזכריה ירמיה יחזקאל
בין נוסעי זמן לנוסעי זמן הבאים
ביו נסיעות בזמן לנסיעות זמן עיבריות מהנצח
בין הזמן האבוד התנכי לטבע
בין הכהונה לנבואה
בין יעקב הגלותי לישראל הנביא
בין גלות אלפיים שנה שצריכה להיסתיים בחותם השיבעים שנה , לחזרה הבייתה לעתיד הנבואה חסר הגלות
בין החולי הקשה העולמי לרפואת גן עדן
בין תיכנות אלילי פגני של היום לתיכנות האמיתי של חזרה הבייתה לגן עדן
בין התיקון הנורא של היום לשלמות הנשמות לעתיד לבוא
בין הטבע לנסיעות בזמן
בין הטבע למכונת זמן תנכית
בין טבע הוויתי לנצח גן עדן
בין העצב של היום לנהרה לתיקווה לשלווה ומנוחת הנשמות.
המאמר עצמו עונה לטענותיו נגד הימין המעשי: ״עם זאת, יש להכיר בכך, שללא גרעין ההתישבות שהיה קיים בארץ לפני הצהרת בלפור, לא היתה ההצהרה באה לעולם״.
המציאות היא שצריך זרועות רבות, ביניהן:מדינית, משפטית, בטחונית והתישבותית.
התחושה של רבים היא שאפילו בצמרת הליכוד נתנו לזרוע המדינית והמשפטית את הזכות לכופף את כל האחרות(הידעת שצמרת מערכת הבטחון מלאה באנשים שמודים בגלוי שהם לא מבצעים פעולות חשובות בגלל שיקולים מדיניים?).
המדיניות של ביבי הובילה אותנו ללגיטימציה מטראמפ לריבונות בבקעה אך מאוחר מדי מכדי לישמה(ובואו נודה בזה, הנשיא הבא ידאג שארה״ב תחזור בה)-מה זה עוזר לנו?
הדימוי של סמואריץ׳ למלחמה הוא מתאים. ובמלחמה מנצחים עם חיילות שונים שמתפקדים במקביל תוך שהפיקוד נותן לכולם מקום בהתאם ליכולותיהם. אסור להכפיף את כולם לשיקולים של חיל כזה או אחר.
זה נכון חלקית. אבל החסרונות של נתניהו הם שלא ברור שהוא באמת יודע לקחת הזדמניות (אני סובר שחלק ממה שמוצג כאן כהישגים שלו פשוט ניתן לו על מגש של כסף על ידי טראמפ) לפעמים טוב לחכות ולפעמים טוב לפעול וצריך שילוב המתכון המדויק לצערי נישפט רק בדיאבד וגם זה תמיד עם הבנה חלקית. מזכיר את ההחלטה של בן גוריון להכריז על מדינה למרות התנגדות אמריקאית, והתנגדות מבית איפה היינו בלי ההחלטה הזאת?
הדבר השני הוא שבנתיים משום מה ולאורך השנים המדינה לא מתנהלת. אולי בזכות השותפים שהוא בחר לדרכו? לפעמים צריך פשוט תחבורה ציבורית טובה ולדואג לפריפריה, להפסיק טרור חקלאי או לעודד חקלאות בשביל לחיות…כמו שאם אתה מחליט שעד שתשיג יחסית חשובים עם השכן לא תטפל יותר בבית ולא בילדים שלך כי יותר חשוב היחסים. האמת היא כנראה שילוב בין הכל.
אולי נתניהו יכול להיות שר חוץ במקום ראש ממשלה?
להזכיר} טרמפ מנה את הסיבות להכרתו בירושלים כבירת ישראל בינהן ירושלים בפועל הינה בירת ישראל – בירושלים בית הנבחרים – הכנסת משרדי הממשלה בית המשפט העליון. הוא גם הכיר בגולן כחלק ממדינת ישראל בין היתר כיון שבגולן ישנם ישובים יהודים/ישראלים. לא היה מכיר באלו לולי עובדות אלו בשטח.
התנגדות של אומות? תמיד היו ותהינה כי האומות הן עוכרות ישראל, אך לא כולן כל הזמן. לא ניתן לחכות עד שכולם יכירו בזכותנו. יש לישב וגם ובד בבד לעבוד על הכרה מדינית ולא להמתין לאלו עד לישובן. לא יהיה מצב שבו כל האומות מסכימות ביחד עם הזדמנות לישב.
זאת ועוד: בסרט הזה כבר הינו. היתה ועידת סאן רמו כבר הוחלט שליהודים זכות על ארץ ישראל המערבית והמזרחית. אנגליה הבטיחה ליהודים את ארץ ישראל השלמה ומה יצא מזה?? יודעים. לכן הסכמה מדינית לעצמה אינה די בו זמנית ואף קודם לכן חייבים כן חייבים לישב את הארץ.
על סמך מה מצדדים בערבים? על סמך זה שהיו אף שגם הגרו ברובם מאוחר יותר חלקם בעזרת הבריטים. הערבים בינתיים מישבים את הארץ בעזרת האירופים הצבועים.
כמובן שחייב להיות איזון בין מהלכים מדיניים שישראל נוקטת לבין תמיכה בינלאומית. כיום יש תמיכה מובהקת של ארה"ב להחלת ריבונות ביו"ש, כמו גם בעד פינוי המאחזים הבלשתיניים הבלתי חוקיים, אבל אין ראש ממשלה שירוץ לבצע את מה שחלון ההזדמנויות של התמיכה הבינלאומית מאפשר. כך אנו מפסידים את ההזדמנות ההיסטורית, לקיים ריבונות ביו"ש, תוך טיהור השטח מההנחלות הבלשתינית הפלילית. ומה לגבי הנגב והגליל שגם שם מתנהלת התיישבות ערבית פלילית, הרי שם אין עוררין על ריבונותנו ודבר לא נעשה. בכייה לדורות. ומה לגבי חוק יסוד החקיקה שנועד להעמיד במקומה את ההשתלטות העוינת האנטי ציונית של הרשות השופטת והמשפטוקרטיה?! דומני שהמאמר הוא יותר כתב תעמולה לטובת נתניהו מאשר ניתוח אקדמי שקול ואמתי.
יש לנו עסק עם אויב שחי בתוכנו, ויכול בכל רגע נתון לקחת סכין מטבח כשמתחשק לו ולצאת להרוג יהודים. אין שום פתרון קסם, ונתניהו הולך על קליפות ביצים. זו לא "בכייה לדורות", זו חוכמה שמחרחרי המלחמה לא מסוגלים לפתח, כי הם מונעים רק מהפגיעה באגו והרצון לשליטה. אם ידחקו אותנו לפינה, יש לנו מספיק כוח שנתניהו יודע להפעיל בעת חירום. זה מאוד קל לקשקש על המקלדת שהוא יכול להחיל ריבונות ביו"ש – מאיפה אתה יודע? אתה מוכן לקחת על כתפיך את כל האחריות לשלומו ולבטחונו של הציבור במדינה?
לחרחר מלחמה זה לא קשה, וגם קל מאוד לשחרר את יצר השליטה. אבל החוכמה היא לפעול בשיקול דעת ולפעמים ללכת צעד אחד אחורה כדי שאפשר יהיה ללכת שני צעדים קדימה. ארץ ישראל שלמה היא שאיפה חשובה, אבל קיום העם היהודי ובטחונו חשובים הרבה יותר. הימין הקיצוני (כולל טרולים של השמאל שמתחפשים לימין קיצוני כדי להדליק אידיוטים שימושיים בימין נגד נתניהו) מוכן להקריב את נצח העם היהודי בשביל סיפוק רגעי.
נתניהו עמד 8 שנים עמד כמו צוק איתן מול האנטישמי מהבית הלבן ופירק כמעט כל מוקש בדרך וכך מנע מאיתנו היום קסאמים מיו”ש על הראש. דווקא משום שהוא פועל באופן כל כך שקול, אחראי ואמיץ, אפילו במחיר אישי כבד (אתה היית עומד ברצח אופי יומיומי שלך ושל בני משפחתך מצד התקשורת?) – השמאל כל כך מתאמץ להפיל אותו. דווקא משום שהוא כיום היחיד שמוכן לשכב על הגדר בשביל המחנה הלאומי בשמאל כל כך מתאמצים לשכנע ימנים טיפשים ש”נתניהו זה לא ימין” ושיש בימין מנהיגים שיכולים להחליף אותו.
אז נכון, נתניהו עדיין לא הצליח להנחיל לנו את ארץ ישראל מנהר מצרים עד נהר פרת ועוד לא הספיק למגר את כל הטרור, הרשע והעוני בארצנו, אבל בינינו, בסוד – גם אף אחד אחר בהיסטוריה לא הצליח לעשות זאת: לא צ’רצ’יל, לא לינקולן, ואפילו לא בני גנץ בחברותא ובניחותא עם איתמר בן גביר, איילת שקד ודוד איש שלום.
הרבה הרבה יותר חשוב מהקמת ישובים חדשים קיקיונים הוא לעבות את הישובים הקיימים שתהיה להם חיות משלהם. לישובים צריך שיוכלו לספק חלק משמעותי מצרכי האדם לכן עליהם להיות בגודל מינימלי. אם הישובים קטנים שבקטנים, לאחר ההתלהבות החלוצית הראשונית, ישנה הגירה שלילית. סך הכל מספר התושבים ביהודה ובשומרון גדל מאוד, אך כמובן לא מספיק צריך לפחות 1-2 מליון תושבים ביהודה ובשומרון.
במאמר הצגה מטעה של הוויכוח בין תנועת ההתישבות לבין נתניהו.
הרצל מעולם לא עקר שום ישוב יהודי בארץ ישראל.
הוא הדגיש את הצרך – האמתי – בפעולה מדינית, ודרש להפנות משאבים לכוון זה. אך מעולם לא נתן יד לפעולה של גורם כלשהו בעולם לחיסול ישוב שכבר קם. הוא גם הבין יפה מאד, שחיסול כזה בידינו לא יקדם בשום צורה את דרישתו המדינית, אלא בדיוק להיפך.
אז עם כל הכבוד, ההשוואה מטופשת בשני צדיה:
גוש אמונים אינם מזלזלים בצרך להשיג הכרה מדינית, אלא מדגישים את הצרך במושא ממשי ומעשי להסכמה זו.
אם כבר, נתניהו הוא שמזלזל בנזקים המדיניים הכבדים למדינה, שגורמות הצהרותיו ופעולותיו נגד ההתישבות.