'מפלגת בג"ץ' מאת עו"ד שמחה רוטמן מצטרף למדף מתמלא של ספרים המציגים בבהירות את תהליך ההפיכה השלטונית שהתרחש לנו מתחת לאף. הנחה מיוחדת לקוראי 'מידה'
מבצע מיוחד לקוראי ‘מידה’!
הנחה של 15% ברכישת הספר החדש ‘מפלגת בג"ץ’ מאת עו"ד שמחה רוטמן בהוצאת ‘סלע מאיר’.
למימוש ההטבה הכנסו עכשיו לאתר סלע מאיר, ובמסך התשלום הקלידו את קוד הקופון BAGATZMIDA
***
עו"ד שמחה רוטמן הפך בשנים האחרונות לשם מוכר בזכות שלל הטורים והמאמרים שפרסם באתר 'מידה' ובבמות אחרות, מנוכחותו ברשתות החברתיות ומפעילותו הציבורית כיועץ המשפטי של 'התנועה למשילות ודמוקרטיה'. במסגרת זו, רוטמן מתווך חומר משפטי מורכב לציבור שמנסה להבין מה קורה כאן וכיצד מתקבלות הכרעות חשובות במדינת ישראל, וכהמשך כמעט טבעי לכך חיבר גם את הספר שמבטיח לחשוף "כיצד כבשו המשפטנים את השלטון". השאלה הזו המופיעה בכותרת המשנה של 'מפלגת בג"ץ' בהוצאת סלע מאיר היא גם נקודת המוצא של הספר, שלא שואל 'האם?' אלא בוחן 'כיצד?'.
רוטמן מבקש לחשוף את הקורא שאינו משפטן לתהליכים שהעניקו ליועמ"שים ולשופטי בג"ץ משקל מכריע בפוליטיקה הישראלית ולכלים באמצעותם הם ממשטרים את הליכי קבלת ההחלטות במדינה. הספר החדש מצטרף למדף הולך ומתמלא לצד ספרים כמו של שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן, שהחל בחשיפת המהפכה השלטונית לציבור הרחב לפני כעשור ותרם תרומה מכרעת להבנה של התהליכים שהתרחשו בעבר הרחק מעיני הציבור, וכותבים נוספים כמו ארז תדמור או גידי ספיר. בניגוד לתחומי ידע אחרים, חוסר אוריינות משפטית בסיסית בישראל של שנת 2020 מונע מקורא עיתונים ממוצע את יכולת ההבנה של המתרחש, והיא כמעט חובה אזרחית של מי שמבקש להכיר באמת את יחסי הכוחות. יחד עם זאת, החיבור הישיר בין התחום לבין קצב ההתרחשויות המהיר בישראל מבטיח כי גם מי שבקיא בנושא ימצא עניין בדוגמאות הרבות שמביא רוטמן ובאופן בו הוא מציג את התזה שלו.
כל מי שמבקש להנגיש מידע מקצועי בכתיבה פופולרית צריך לדעת כיצד לארגן את החומר, וגם המשימה שרוטמן נטל על עצמו הייתה מורכבת. מצד אחד, נדרש הכותב להגביה עוף ולשרטט את האנומליה השלטונית בתוכה אנו חיים בקווים כלליים כדי לאפשר לקורא לגבש תמונת מצב ברורה. מצד שני, עליו לבחור בקפידה את הסוגיות אליהן הוא צולל וממקד את מבטו, כדי לשרטט במדויק את הפרטים שהם חלק מאותה תמונה גדולה. אולי לכן התזה בספר פרוסה על פני מספר פרקים מוגבל ומסודרת על פי נושאים ולא באופן כרונולוגי, והמשחק עם העדשה שמרחיבה ומצמצמת את המבט לא מאפשר דיון שלם בכל אחד מהם. כך לדוגמה, חסר אזכור של כהנא בפרק שעוסק בפסילת מפלגות, ישנו חוסר בהירות בדבר מקומה הראוי של ביקורת שיפוטית חוקתית מבוססת זכויות בעולם מתוקן, וחסרה הצגה מדודה של טענות הנגד ביחס לחלק מהעתירות הנסקרות בספר. אך מנגד, הבחירה בקו טיעון ישיר ופשוט מאפשרת לקורא שאינו מצוי בתחום לגבש עמדה קוהרנטית חדה ולצלוח את הקריאה בקלות.
עריכת הספר מדגישה מספר קווי טיעון ברורים. הפרק הראשון מתמקד בבג"ץ הקרקעות ומבהיר כיצד ההתערבות שיפוטית משפיעה על הכיס של כולנו ומשתקת תהליכים ממשלתיים רחבי היקף גם כאשר היא סמויה מהעין. בפרק השני והשלישי מציג רוטמן את המהפכה החוקתית ואת הביקורת על המהלך המהפכני לשינוי שיטת הממשל בישראל, בניגוד לעמדת המחוקק ותוך הסתרה מכוונת, ומבהיר כיצד חדל היועץ המשפטי לממשלה לייעץ לה, ונטל לעצמו הלכה למעשה, את היכולת להכתיב לממשלה כיצד לנהוג.
מכאן עובר רוטמן לשרטט את האופן בו מכרסמים המשפטנים בערכיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. ראשית, הוא מציג כיצד רוקן בית המשפט מתוכן את המגבלות על השתתפות בבחירות של מי שתמכו בטרור, על אף תיקונים חוזרים ונשנים של המחוקק שניסה ללא הצלחה למנוע את כניסתם לכנסת. לאחר מכן הוא עובר לדון בעתירה בעניין קעאדן וסוקר את התהליכים המשפטיים שהביאו להפיכתה של מדיניות ציונית בתחום ההתיישבות מחזון הדורות שעמד ביסוד הקמת המדינה למדיניות מפלה וגזענית. את הספר מסיימים פרק תיאורטי שמציג הגדרה לאקטיביזם שיפוטי וקווים מנחים לזיהוי החלטות שיפוטיות שערורייתיות, והצעה להתמודדות ממשלתית עם האקטיביזם השיפוטי הגואה. הספר כתוב וערוך בצורה בהירה ולא בז'רגון משפטי, מה שמאפשר קריאה רציפה בספר בלי להזדקק למונחים מקצועיים שהיו משברים את רוחו של הקורא ועלולים לגרום לו להניח את הספר.
עו"ד רוטמן מסיים את ספרו בהצעה מעשית. הוא לא מסתפק בתיאור של צופה מן הצד וממליץ למקבלי ההחלטות לאתגר את בג"ץ ולשרטט קו אדום שיבהיר לשופטים כי ישנם נושאים שהם מחוץ לתחומם. את ההצעה הזו הוא מבסס על האופן שבו הגיבו הכנסת והממשלה למהלכי השופטים בבג"ץ הקיום בכבוד בשנת 2003, אז המדינה והכנסת שירטטו קו אדום בוהק והבהירו לבית המשפט כי לא יאפשרו לו לקבוע רף לקיום בכבוד בשל ההשלכות הכלכליות הצפויות מהחלטה כזו. רוטמן מציע לנבחרי הציבור להפוך את הלך הרוח שהוביל לתגובות החריפות של הממשלה והכנסת באותם ימים לברירת המחדל במקרים בהם בית המשפט פועל להרחבת סמכויותיו בתחומים לא לו, להגיב באופן דומה בתדירות גבוהה יותר, ולא לחשוש מפני אי-ציות להוראות בג"ץ כאשר אלו ניתנות ללא סמכות ומבלי להסתמך על הדין.
כידוע, ניתן לשטות בחלק מהאנשים חלק מהזמן אך אין אפשרות לשטות בכולם כל הזמן. הספר של רוטמן מצטרף לפעילות הולכת וגוברת שמנגישה לציבור את העולם המשפטי ומבטיח שהקבוצה שניתן לשטות בה וחלון הזמן שיאפשר זאת ילכו ויצטמצמו, באופן שמבטיח לכולנו את חיזוקה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
***
מבצע מיוחד לקוראי ‘מידה’!
הנחה של 15% ברכישת הספר החדש ‘מפלגת בג"ץ’ מאת עו"ד שמחה רוטמן בהוצאת ‘סלע מאיר’.
למימוש ההטבה הכנסו עכשיו לאתר סלע מאיר, ובמסך התשלום הקלידו את קוד הקופון BAGATZMIDA
עו"ד אהרן גרבר הוא סגן ראש המחלקה המשפטית בפורום קהלת
הפרדה מוחלטת בין התביעה לשפיטה
במדינת ישראל קיימת תלות הדדית בין בית המשפט לפרקליטות. לכן חוסר ההגינות מצד שופטים שפסיקתם היא ברוב ככל המיקרים הרשעה. אם שופט מסויים מידי פעם מזכה הוא מכונה "שופט סנגורי" השופטים המרשיעים תמיד אינם נקראים "שופטים קטגורים" כיון שזהו המצב הרגיל. הכרחי כמו במדינות המתוקנות לבטל כל זיקה בין פרקליטות לבית המשפט. ולו רק מסיבה זו יש לעבור לשיטה בה מי שבוחר קריירה של תובע לעולם, כן לעולם אסור לו להיות שופט כך זה נהוג בעולם. יחסי התלות ההדדית בין בית המשפט לפרקליטות הם שנותנים לבית המשפט את הכוח לטרור המשפטי שלהם. דוגמאות לעריצות בג"ץ באמצעות הפרקליטות: הפרקליטת פיתחה דרכים לסיכול ממוקד של מינויים שאיננה חפצה בהם מבחינת ההשפקות הפוליטיות. בכך היא לחלוטין משבשת את הליכי המינויים לתפקידים ציבוריים. הפרקליטות מקיימת הליכים אשר במשך שנים היו סודיים והוסתרו אף מהממשלה שמטרתם היא אכיפת יתר כלפי מתישבי יהודה ושומרון ותת אכיפה כלפי גוזלי קרקעות בדואים. כוח כפייה זה מאפשר גם כוח כפייה מדיני מניגוד לחוק – שהרי אין מי שיותר פורע חוקים מבית המשפט העליון.
שופטי העליון נשענים על כוח הטרור המשפטי. כיון שלא כפי שצריך להיות בדמוקרטיה, בישראל אין הפרדת רשויות. זה אומר שהתביעה שהיא מהרשות המבצעת והשפיטה שהיא מהרשות השופטת מקיימות בינהם יחסי גומלין הדוקים. הרי רוב השופטים באים מהתביעה. במדינה מתוקנת צריכה להיות הפרדה מוחלטת. מי שבחר בקריירה של תובע לעולם אך לעולם לא יוכל להיות שופט. כך לשופטים אין כוח על התביעה וזו לא מפתיעה בתביעות לרצון בתי המשפט. בישראל השופטים פוקדים על התביעה להוציא תביעות נגד מדינאים העושים דבר מה שאינו לרוחם! גם משרד היועץ המשפטי פועל לפי רצון בית המשפט!
יש להפריד בין משרד היועץ המשפטי לממשלה לבין התביעה. היועץ המשפטי לממשלה צריך להיות חלק מהממשלה וכשמו ליעץ לטובת העניין כיצד לתפקד חוקית. כפי שנהוג במדינות מתוקנות עליו להיות איש אמונה של הממשלה.. אלא שבזה אין די התביעה כולה צריכה להיות מופרדת מהשפיטה. המצב כיום הוא שהיועץ הוא בראש התביעה שאינה נפרדת מהשפטה. כל זמן שאלו אינם נעשים המשפטנים ימשיכו לרדות בנו.
התנאי אחר הוא הוצאת מינוי שופטים מידי השופטים להם אסור שתהיה דריסת רגל במינוי ממשיכיהם משום שזה מקור הכוח העיקרי של השופטים על התביעה. כך כל מי ששייך לתביעה ושואף להיותר שופט באחד הימים, יעשה הכל לשאת חן בעיני השופטים. יכנע לנורמות שלהם.
חייבים להפעיל את החוק נגד חברות בכנסת של מי ששולל קיומה של מדינה. לצורך כך חייבים לא להתחשב ואף לאסור מפורשות פסילות חוקים ששופטים מחליטים עליהם ללא סמכות. בעת הצורך אם יתמרדו יש להעיף חלק גדול משופטי בית המשפט העליון שאו אף בתי המשפט המחוזיים. כדי שזה יתאפשר ללא כתבי אישום על ימין ועל שמאל – למנוע טרור משפטי, חייבים להעיף חלק גדול מהפרקליטים שהם גייס חמישי, יוצאי הקרן להשמדת ישראל ויוצאי קרן וקסנר.
ושכחת למנות לממונה על בתי המשפט אדם שאינו משפטן ובטח שלא שופט עליון לשעבר.
לדוד: כונתך לנציב תלונות ציבור על שופטים – הנתל"ש. על פי הוראתו של אהרון ברק חוקק החוק שרק אדם המסוגל להיות שופט בית המשפט העליון יכול למלא תפקיד זה. מיהו אדם המסוגל להיות שופט בית המשפט העליון? אדם שהיה שופט בית המשפט העליון. מוסד זה עולה הון עתק כי בראשה עומד שופט בית המשפט העליון המקבל גם משכורת כזו. ראתה הפרקליטות כך, גם היא דרשה שהפיקוח עליה יעשה רק באמצעותה היא.
הנהלת בית המשפט זהו מוסד אחר וגם האחראי עליו הוא שופט במקום שיהיה לדוגמא מנהלן.
יש סיבה לכך שרוב כתבי האישום מסתיימים לבסוף בהרשעה – והיא עצם הגשת כתב האישום בכפוף לסיכוי סביר להרשעה.
כל עוד אין סיכוי סביר להרשעה בבית המשפט, הפרקליטות לא תגיש לעולם את כתב האישום וכן… גם אם המשטרה תמליץ על הגשה.
כמובן שהכי קל להטיח הכל על בתי המשפט.
התגובה הזו היא גיבוב של שטויות ניאו-פאשיסטיות וסיסמאות חסרות ביסוס משפטי.
עם כמה שקשה לי עם הביקורת של רוטמן (לפעמים), לפחות רוטמן מביע עמדות מבוססות.
"כידוע, ניתן לשטות בחלק מהאנשים חלק מהזמן אך אין אפשרות לשטות בכולם כל הזמן" ,תיקון: ניתן לשטות בחלק מהאנשים כל הזמן גם ניתן לשטות בכל האנשים חלק מהזמן אך לא ניתן לשטות בכל האנשים כל הזמן.
הדמוקרטיה המהותית האמיתית
בישראל לפי השמאל ובתוכו בית המשפט מחייבים את התערבות בית משפט בשם "דמוקרטיה מהותית" מהי להגדרתם דמוקרטיה מהותית זו ולעומת מה? ישנה הגדרה של דמוקרטיה רשמית (פורמלית) לעומת דמוקרטיה מהותית. ההגדרה של השמאל ובתוכו בית המשפט ניתן לחלק לקרטריונים: ——–
#מטרת קיומה של המסגרת המדינית לטענת השמאל לפי הדמוקרטיה הרישמית: – על השלטון להבטיח את קיומם של כלי המשחק הדמוקרטיים במיוחד את ריבונות העם באמצעות נהלים והסדרים. ואילו לפי הדמוקרטיה המהותית – המדינה קיימת כדי לממש את זכויות האדם.————
#עקרונות דמוקרים מרכזיים לפי הדמוקרטיה הרישמית: – הכרה בציבור האזרחים כריבון המהווה את מקור הסמכות לשלטון, קיומן של בחירות דמורטיות והכרעת הרוב כדרך לקבלת החלטות. ואילו לפי הדמוקרטיה המהותית לטענת השמאל – המדינה עושה זאת באמצעות הגבלת כוחו של השלטון והבטחת קיומן של זכויות האדם והאזרח. כלומר הממשל הוא מטבעו לשיטת השמאל נגד זכויות אדם.————
#מרכזיותם של זכויות אזרח: – לפי חלוקה זאת בדמוקרטיה רישמית זכויות אזרח אינן חשובות. ואילו בדמוקרטיה המהותית – מערכת הערכים במדינה שבה הדמוקרטיה מהותית מבוססת על הכרה בערך האדם בכבודו ובחירותו..
קווים אלו נלמדים בבתי הספר תחת פיקוחו של שר החינוך בנט———
את מי מציע בית המשפט שיהיה אחראי על קיומה של "הדמוקרטיה המהותית"? כמובן את עצמו בלבד כפוסק אחרון ללא ערעור! אם נבחן עד כמה שומר בית המשפט על זכויות אדם ואזרח למשל בתחום שהוא אמור להיות אמון עליו במשפט עצמו נראה שהמצב הפוך בית המשפט נוהג כבמדינות הפאשיסטיות הגרועות ביותר אין למתדיינים זכויות בפני השופטים וודאי שאם הם נאשמים אז הם מיידית נחשבים לאשמים. נבחן טענה זו בעניין בג"ץ – עצם קיום ערכאה כזו שדנה ללא בחינת עובדות ללא הוכחות הינה עולה שלא תתואר והיא שריד של השלטון הקולוניאלי הבריטי שלא הביא לכאן שופטים מקצועיים. נבחן את ההחלטות של אותו בג"ץ זכויות של מי נשמרות? של תוקפים מאפריקה, של מרצחים ערבים. לא זכויות של האדם היהודי הישראלי נשמרות. אלא שזהו נושא לדיון ארוך נפרד.
מה הן ההגדרות המקובלות בעולם לדמוקרטיה רשמית לעומת מהותית? יש לזכור שדמוקרטיה פרושה שלטון העם.
דמוקרטיה מהותית הינה צורת דמוקרטיה בה התוצאה של הבחירות הינה יצוגית של העם. במילים אחרות, דמוקרטיה מהותית הינה צורה של דמוקרטיה הפועלת לפי רצון הנשלטים. למרות שמדינה עשויה להרשות לכל האוכלוסיה להצביע, מאפיין זה אינו בהכרח הקובע את היותה דמוקרטיה מהותית..
בדמוקרטיה מהותית לאוכלוסיה הכללית יש תפקיד אמיתי בהוצאה לפועל של עניינים מדיניים. כלומר המדינה אינה רק מראית עין של דמוקרטיה אלא היא מתפקדת ככזאת בהתאם. ניתן להתיחס לדמוקרטיה זו גם כדמוקרטיה תפקודית. תוצאות הבחירות הנן רק תחילתו של ההליך, אם על העם לשלוט עליו להשתתף יותר בתהליכי קבלות ההחלטות. כך יהיה שלטון העם בידי העם. זה כמובן סותר לחלוטין את טענת השמאל ובתוכו המשפטנים. אסור להשאיר החלטות על ניהול המדינה בידי משפטנים יהיו אלו יועצים משפטיים הפועלים לפי רצון בית המשפט או בית המשפט עצמו. על העם להיות פעיל בקביעת גורלו. ————————————-
ההיפך מדמוקרטיה מהותית הינה דמוקרטיה רשמית (פורמלית) בה הצורות המתאימות לדמוקרטיה קיימות אך אינן מנוהלות באופן דמוקרטי. ניתן לאפיין את ברית המועצות לשעבר כדמוקרטיה רשמית (פורמלית), מאחר והחוקה היתה במהותה דמוקרטית אך המדינה נוהלה על ידי עלית פקידותית. זה דומה מאוד לשלטון הפקידים אצלנו. בדמוקרטיה רשמית או דמוקרטיה של הליכים הינה דמוקרטיה בה לעם או לתושבים פחות השפעה מאשר בדמוקרטיות מסורתיות ליברליות. דמוקרטיה מהסוג הזה מאופיינת בכך שמצביעים בוחרים להצביע לנציגים בבחירות חופשיות ולא יותר מזה.
בדמוקרטיה של הליכים (הדמוקרטיה הרשמית), מניחים שהליך הבחירות הוא לב הסמכות של הנבחרים תוך הנחה שכל הליכי ההצבעה הושלמו כנדרש. בדמוקרטיה של הליכים קיימים רק המבנים והמוסדות הבסיסיים. תנאים אלו מתקיימים בישראל. בישראל ישנה כנסת אחת קטנה של מאה ועשרים חברים שאינה יכולה מפאת קוטנה והנושאים הרבים שעליה לטפל בהם לתפקד תוך קשר עם הבוחרים. בדמוקרטיות בעולם הפרלמנים גדולים הרבה יותר ביחס לאוכלוסיה ובדרך כלל יש גם פרלמנט נוסף הוא הפרלמנט העליון המפקח על הכל. בדמוקרטיה של ההליכים – זו הרשמית, הנציגים הנבחרים משתמשים בהליכי ההצבעות כדי לשמור על מעמדם כנגד רצון העם. כך מונעים הם דמוקרטיה מלאה. דמוקרטיה של הליכים שונה מדמוקרטיה מהותית המתקיימת בעזרת השתתפות שווה של כל הקבוצות בחברה בהליך המדיני. כלומר אכן ישנן דמוקרטיות רשמית ומהותיות כפי שטוען בית המשפט, אך הכונה הפרוש של מושגים אלו שונה לחלוטין ואף הפוך מאלו שהוצגו על ידי בית המשפט. הפרוש האמיתי של דמוקרטיה מהותית הוא שהעם באמת שולט. לעומת זאת הפרוש שנותן לזה בית המשפט הוא, שהוא בית המשפט צריך לשלוט ולקבוע ללא עוררין כיון שהוא בעל הערכים העליונים בניגוד לאוכלוסיה.
בישראל הדמוקרטיה אכן רק רשמית היא דמוקרטיה של הליכים אך לגמרי לא מהסיבות שמונה אותם השמאל בראשות בית המשפט אלא להיפך. שופטים עושים כדי לגרום לנו לחשוב באופן מוטעה בעזרת הצגת הדברים שלהם. שופטים הרי רגילים לגנוב דעת, לגרום לאחרים לחשוב באופן מוטעה. אין בישראל דמוקרטיה מהותית לכן אפשר להטעות את הציבור בקשר למהותה (של המהותית). בישראל ישנם רק המוסדות הבסיסיים ביותר, לכן יכולים שופטים לקבוע בזלזול שתוצאות הבחירות הן רק פורמליות. משמע כיון שהדמוקרטיה הינה חלקית וחלשה הם עושים לבטלה כליל ולא להתחשב ברצון העם – לקחת ממנו את כבשת הרש. זאת תוך הצהרות הפוכות שהם אלו הדואגים לדמוקרטיה. אילו היו בארץ יותר מהמוסדות הבסיסיים ניתן היה גם לפקח על המשטרה, הפרקליטות ובית המשפט (גם על הממשלה) ובזאת שופטים אינם מעוניינים כלל.
אם הולכים רחוק יותר ומסתכלים על התמונה הרחבה יותר, מפלגת כחול הוקמה למעשה ע”י הפקידות. בשנים האחרונות, כל המפקדים הבכירים בצה״ל ובמשטרה לא קודמו ללא אישור החונטה המשפטית ומי שלא ישר קו הורחק באלימות. מערכת המשפט חולשת למעשה על כל מוקדי הכח במדינה והצבעה למפלגה שלהם בבחירות תחסל סופית את הדמוקרטיה בישראל. חייבים להבין את המשמעות העמוקה של הדברים ומי שמתעסק בחמישיות וסיגרים ומעדיף להתעלם מהצחנה שעולה מהתנהלות השמאל לא שונה מאחרון האידיוטים השימושיים שהקשיבו לתעמולה האנטישמית בשנות השלושים. כדי להבין את זה אפשר לחשוב על משחק ספורט שבו השופט שורק לקבוצה אחת על כל נגיעה קלה ביריב וכשהקבוצה השניה שוברת למישהו את הראש הוא מבטל את זה כטעות תמימה. זה מה שעשו ליהודים באירופה במשך מאות שנים וזה בדיוק(!) מה שמערכת המשפט עושה לימין.
בכדי להבין את המתחולל היום במערכת המשפט יש לחזור למרכיבים הבסיסים של מבנה האדם והחברה. האדם שופט את עצמו יום יום אל מול הסובב אותו ובהתאם להבנתו את עצמו. זוהי רמת השפיטה העוצמתית ביותר והטבעית. תוצאות המעשים מקבלים ביטוי מידי וחד ודרכם מתגבשים הערכים של טוב ורע אמת ושקר. זהו משפט האל, החיים. ברמה המשפחתית, מתהווים כללי התנהגות שמאפשרים חיים משותפים. חיי משפחה הם חוק טבע ברמה הגנטית. לחמוק ממשפחה היא לחמוק מהחיים. חד וחלק. החיים, גנטית כופים על האדם זוגיות, צאצאים ומשפחה. כללי ההתנהגות בחבורה המצומצמת הזאת הם, משפט החיים. ערבות הדדית עד כדי הקרבה. סביבה בטוחה ופרנסה. גם רמת הטריטוריה המשפחתית ומקורות המזון שניהם תחת חסות הטבע והאינסטינקטים שבגנים. הטבע הוותיק והנבון, אינו מרפה את אחיזתו בחירות דרכו והתנהלותו של האדם, וכופה עליו ומשפחתו את החבורה, השבט, החמולה, הלאום. הכפייה היא גנטית טהורה. חבורה וטריטוריה הם החיים עצמם. אין חיים ללא חבורה ואין חיים ללא טריטוריה. והאדם פועל בהתאם. מקריב חיים בעבור החבורה והטריטוריה וזוכה בחיים בזכות הטריטוריה והלאום. כלל מקודש מהיוצרות עולם החי על פני האדמה. בנקודה זו הטבע נעצר סופית. אותם כללי התנהגות שנרקמים עקב הקשר הגנטי נעלמים בחיוניותם ועצמתם כשמדובר בכלל בני האדם. קשורה הנמלה לנחיל שלה אבל נפרדת מהנמלה כזן. קשור הזאב לחבורתו אבל זר לזאבים ככלל. אהבת אם ואב. אהבת אחים. אהבת לאם, כולם ערכים מוכרים שנכתבו עליהם שירים והימנונים. אהבת אדם? מושג מעורפל שחורג מכללי הטבע ונדחק לחזונות אחרית הימים וגן עדן. ואידאולוגיות חסרות אחיזה בקיים. וזו אידאולוגית שלטון החוק. על בסיס הרעיון שניתן לדלג על הטבע במניפולציות על התודעה. ״תודעה משנה מציאות״. נוצר הצורך לעצב תודעה חדשה על בסיס כללים גמישים ככל הניתן שיתאימו לכל בכול. שיהיו סבירים. שכל נרטיב יזכה למקום של כבוד לעצב את המציאות על פי הזיותיו. כללי החיים של הטבע סופגים התקפה תודעתית אחרי התקפה, סופו של תהליך, בדומה לאקלים ולאקולוגיה, הוא אבדן כושר החיים של החברות האנושיות והאדם כפרט. בית המשפט הפך למסווג עליון לאור וחושך. תודעה כשירה ותודעה מוחרמת. הכל מופגז, משפחה, לאום, גבולות, מגדר. שלי שלך. אני והוא. בעולם של היום הציונות הייתה יוצאת מגבול המותר. מדינת ישראל לא הייתה נוסדת ול״נאורים״ הייתה התגלות.
מי שולט באמת במדינה ?
המפלגות ? הכנסת ? הקואליציה ? הממשלה ?
המשפטנים והעיתונאים שולטים במדינה !
המשפטוקרטיה ! והמדיקרטיה ! שולטים במדינה !
מאמר מפורט בנושא פירסמתי ב news1
מי שולט באמת במדינה ?
המפלגות ? הכנסת ? הקואליציה ? הממשלה ?
המשפטנים והעיתונאים שולטים במדינה !
המשפטוקרטיה ! והמדיקרטיה ! שולטים במדינה !
מאמר מפורט בנושא פירסמתי ב news1
אם אתה מפרסם מאמרים בניוז 1 ראוי שתלמד מהם חוקי הפיסוק בעברית!!!
מדוע אתה עושה רווח בין המילה לסימני השאלה, הקריאה והפיסוק?