תכנון מרכזי אינו הפתרון לבעיות הסביבה, הוא אחד הגורמים להן

ההיסטוריה העגומה של בזבוז משאבים, זיהום ובעיות בריאות במדינות בהן פעלה כלכלה סוציאליסטית מראה ששוק חופשי הוא הדרך לעולם נקי יותר

מבט על מפעלי PTNZ במחוז סברדלובסק | A smirnoff

כאשר ברה"מ החלה להתמוטט, הכלכלן הסוציאליסט רוברט היילברונר הודה כי התכנון המרכזי נכשל מבחינה כלכלית, ואמר כי אנחנו צריכים "לחשוב מחדש על המשמעות של סוציאליזם". היה זה הדבר שחייב להתגלות על מנת שהאנושות תוכל להתמודד עם "האתגר הנעלה האחד העומד בפניה בתקופת הזמן המיידית", והיילברונר סבר כי אותו הדבר היה "העול האקולוגי שצמיחה כלכלית מטילה על הסביבה". השוק החופשי אולי היה יעיל יותר בהקצאת משאבים, כך חשב, אך רק הסוציאליזם היה יכול למנוע אסון אקולוגי.

זמן לא רב לאחר מכן התברר כי הכלכלות הסוציאליסטיות של מזרח אירופה וברית המועצות לשעבר אינן רק כישלונות כלכליים, אלא גם אסונות סביבתיים. הכלכלן ג'פרי זאקס ציין כי באותה העת מדינות סוציאליסטיות סבלו מ"כמה מהבעיות הסביבתיות החמורות ביותר בעולם כולו". שיעורי זיהום האוויר והמים נסקו. לפי אומדן אחד, בשנות השמונים המאוחרות, זיהום אוויר חלקיקי ביחס ליחידת תל"ג אחת היה גבוה פי 13 במזרח ומרכז אירופה ביחס למערב היבשת. רמות זיהום האוויר הגָּזִי היו גבוהות פי שניים מכך, וזיהום מי השופכין פי שלושה.

גם בריאות האנשים סבלה כתוצאה מכך, ומחלות קשורות התפשטו כאש בשדה קוצים. במזרח גרמניה, 60 אחוזים מהאוכלוסייה סבלו ממחלה כלשהיא בדרכי הנשימה; בלנינגרד (כעת סנט פטרבורג), כמעט מחצית מהילדים חלו במחלות מעיים הנגרמות ממים מזוהמים; בדמם של ילדים בפולין נמדד שיעור עופרת גבוה פי חמישה מזה שבמערב אירופה. גם היילברונר הודה כי התנאים היו כה גרועים עד שברה"מ הפכה למדינה המתועשת הראשונה בהיסטוריה שחוותה ירידה בתוחלת החיים בזמן שלום. עם הסרת מסך הברזל, הסוד הסביבתי המלוכלך של הסוציאליזם נחשף: מזרח אירופה וברה"מ היו המקומות המזוהמים ביותר בעולם. "כאשר היסטוריונים ישלימו בעתיד את הניתוח לאחר המוות של הקומוניזם הסובייטי", כתב הכלכלן מאריי פאשבך ב-1992, "הם יגיעו למסקנה שמדובר בהתאבדות על ידי הרס מכוון של הסביבה".

ספינה נטושה בימת אראל | Staecker

קחו למשל את ההרס של ימת אראל הממוקמת בין אוזבקיסטן לקזחסטן, שהוגדרה כ"אחד האסונות הסביבתיים החמורים ביותר על פני כדור הארץ". מה שהיה בעבר גוף המים הרביעי בגודלו בעולם, התכווץ למחצית מנפחו המקורי כתוצאה ישירה של המדיניות הסובייטית. כחלק מן הקבעון להפוך את ברה"מ לעצמאית בתחום ייצור כותנה, המתכננים המרכזיים במוסקבה החליטו כי יש להקים חקלאות תעשייתית דווקא באזור הצחיח הזה. הטיית מים מסיבית עבור השקיה צמצמה את מקורות הימה כמעט לאפס, והובילה לירידת המפלס מעשה ידי אדם הגדולה ביותר בהיסטוריה. כפרים שהיו בעבר מושבות דייגים כעת עמדו על אדמה יבשה. כמה מהם, כמו עיר הנמל לשעבר של מוינאק, נמצאים כיום במרחק של יותר מ-120 קילומטרים מן הים.

הייבוש של ימת אראל גרם לבעיות בריאות חמורות בכל האזור. ככל שהמים נסוגו, קרקעית הים המלוחה נחשפה, יחד עם חומרי הדברה שהצטברו מהשטחים החקלאיים. כל אלה נסחפו עם הרוח החזקה לכפרים השכנים. בעיות נשימה, סרטן הגרון ומחלות אחרות הפכו לנפוצות יותר ככל שהמזהמים חדרו לריאותיהם של מיליונים. ההשלכות האנושיות והסביבתיות מורגשות עד היום, כאשר שיעור תמותת התינוקות באזור אראל נותר גבוה בהרבה מהממוצע הלאומי באוזבקיסטן, וילדים שם סובלים בשיעור גבוה יותר מאנמיה, מחלות במערכת העיכול, ומחלות אחרות הנגרמות מחשיפה לחומרים רעילים.

שמיים אפלים

כיצד כל זה יתכן? "התדרדרות סביבתית לא הייתה אמורה להתרחש תחת סוציאליזם", כתבו סרחיו פרס וחורחה לופס במחקרם המפורט על המורשת הסביבתית של קובה. "על פי הדוֹגְמָה המרקסיסטית-לניניסטית המקובלת, ההחמרה במצב הסביבה הייתה אמורה להיות תוצאה של ההיגיון הקפיטליסטי ורדיפתו התמידית אחר רווחים". הסוציאליזם, לעומת זאת, היה צריך להימנע מההיסחפות הזו. "מודרכים בידי עקרונות 'מדעיים', מטרת הסוציאליסטים הייתה יצירת חברה שופעת וחסרת מעמדות", הם הסבירו, "מאוכלסת בגברים ונשים החיים בהרמוניה אחד עם השני ועם הסביבה".

אך זה כמובן לא היה המצב ברחבי האימפריה הסובייטית וגם לא בקובה, שמצבה הסביבתי לאחר עשורים של שלטון סוציאליסטי תואר על ידי דיאס ולופס כ"רחוק מאוד מההשקפה האוטופית". בינתיים במערב, האנשים נהנו לא רק מכל מוצרי הצריכה שחסרו מאוד בחברות סוציאליסטיות, אלא גם מסביבה נקייה יותר. הסבר אחד לשוני הזה הוא שמתכננים מרכזיים, בניגוד לשוק החופשי, נכשלים בדרך כלל בהקצאת משאבים נאותה. מחירי האנרגיה, למשל, היו מסובסדים באופן משמעותי בכלכלות הסוציאליסטיות של מזרח אירופה וברה"מ. כתוצאה מכך, הייצור התעשייתי צרך הרבה יותר אנרגיה בעולם הסוציאליסטי מאשר בכלכלות מערב אירופה (פי חמישה על פי אומדן אחד), מה שהוביל ליותר זיהום. מחקר של הבנק העולמי משנת 1992 מצא כי יותר ממחצית מזיהום האוויר בברה"מ לשעבר ומזרח אירופה יכול להיות מיוחס למחירי אנרגיה מסובסדים.

בעיה קשורה נוספת הייתה הקבעון של המתכננים הסוציאליסטים בהסתמכותם על תעשייה כבדה, על חשבון איכות הסביבה. כפי שציין ג'פרי זאקס, "העובדה הדומיננטית האחת באסטרטגיה הכלכלית הסובייטית הייתה הכפפה של כל המטרות האנושיות והכלכליות לפיתוח תעשייה כבדה". זיהום תעשייתי ממפעלים במזרח אירופה היה כה חמור עד שהמגזין 'טיים' תיאר את האזור ככזה ש"השמיים בו תמיד אפלים". גשם חומצי שירד בקראקוב פגע קשות במבנים ההיסטוריים של העיר, חלקם נזקקו לשיקום, ומחק את הפנים מפסלים בני מאות שנים.

בנוסף, התעשייה שפעלה מאחורי מסך הברזל הייתה חסרת יעילות באופן בולט, והתכנון המרכזי גרם לשימוש מוגזם במשאבים טבעיים. מחקר משנת 1990 מאת מיכאיל ברנשטם מצא כי כלכלות חופשיות השתמשו בשליש מן האנרגיה ומכמות הפלדה ליחידת תל"ג אחת בהשוואה למדינות סוציאליסטיות. בדומה, הכלכלן הפולני תומאש זיליץ' מצא כי הכלכלות הסגורות של מרכז ומזרח אירופה דרשו יותר חומרי גלם לאותה כמות ייצור בשיעור של פי שניים עד שלושה מאשר כלכלות במערב אירופה. העולם הסובייטי לשעבר, כמו גם סין, פלט יותר פחמן ביחס לתל"ג בשיעור גבוה בהרבה מארה"ב, מגמה שנמשכת גם כיום. במילים פשוטות, כלכלת השוק החופשי מייצרת יותר תוך שימוש בפחות משאבים, ולכן גם טובה יותר לסביבה.

מורשת עגומה

מנגד, המתכננים הסוציאליסטים חסרו את הידע הדרוש כדי לתאם באופן הגיוני פעילות כלכלית, והגבלות הבירוקרטיות שהכבידו על כל כלכלה כזו הפכו את משימת קביעת המחירים לבלתי-אפשרית כמעט. בספר משנת 1989 בשם 'נקודת המפנה', הכלכלנים הרוסים ולדימיר פופוב וניקולאי שמלב הציעו דוגמה קולעת לכך. כדי להגביר את ייצור הכפפות, הממשלה הסובייטית יותר מהכפילה את המחיר אותו שילמה על פרוות חולד. המחסנים התמלאו במהרה בפרווה, אך יצרני הכפפות לא הצליחו להשתמש בכולה כך שרוב הסחורה פשוט נרקבה לה. כפי שהסבירו פופוב ושמלב:

המשרד לתעשייה קלה כבר פנה לוועדה הארצית לקביעת מחירים וביקש ממנה פעמיים להוריד את מחירי הקנייה, אך זו עדיין לא הכריעה בשאלה. זה לא היה מפתיע, מכיוון שחברי הוועדה היו עסוקים מדי מכדי להחליט. פשוט לא היה להם זמן: חוץ מקביעת מחירי אותן פרוות, הם היו צריכים לעקוב אחרי מחירים של 24 מיליון מוצרים וסחורות אחרות. איזו אפשרות הייתה להם לדעת בכמה להוריד את המחיר היום, כך שלא יצטרכו להעלות אותו שוב מחר?"

וכאן טמון פגם קריטי בהיגיון הכלכלי הסוציאליסטי, כזה שיש לו השלכות סביבתיות משמעותיות: בעוד לתאגיד קפיטליסטי ישנו תמריץ ברור לפעול לאור מידע כזה כדי לכלכל טוב יותר את השימוש במשאבים טבעיים, למתכננים הסוציאליסטים לא היה כל תמריץ כזה. הבירוקרטיה הסובייטית, כפי שציינו פופוב ושמלב, הייתה מסוגלת לתקן את הבדלי המחיר הברורים ביותר "רק שנים לאחר שהופיעו", ולא היה לה את הידע הדרוש כדי לקבוע מיליוני מחירים בו זמנית. כאשר אין לך מחירי שוק שמספקים מידע מדויק על ערכם של משאבים טבעיים מוגבלים, אין לך סיכוי גדול לשמר אותם.

לבסוף, הייתה הסוגייה של זכויות קניין. בחברה סוציאליסטית בה לא היו זכויות כאלה, היה זה בלתי אפשרי לדרוש מיחידים או ממשלות אחריות על נזקים לסביבה. המתכננים היו יכולים לקבוע יעד לייצור מבלי לפצות את אלו ששילמו את המחיר בצורת זיהום. בחברה קפיטליסטית, זכויות קניין מציעות הגנה מפגעים סביבתיים ומספקות לבעלי המשאבים את התמריץ לשמר אותם.

המאזן הסביבתי של הסוציאליזם היה עגום גם בכל מקום אחר. כפי שדיאס ולופס תיעדו בקובה, המסע הסוציאליסטי להגברת הייצור בכל מחיר גרם לזיהום נרחב של האוויר, המים והקרקע. בוונצואלה, מדיניות סוציאליסטית הובילה לזיהום מאגרי המים לשתייה, זירזה תהליכים של ביאור יערות ופעילות כרייה בלתי מרוסנת, וגרמה לדליפות נפט המיוחסות להזנחה וניהול כושל מצד חברת האנרגיה הממשלתית.

בעוד רעיונות סוציאליסטים מציתים מחדש את הדמיון בקרב צעירים במערב כיום (ומוצגים לעתים קרובות כהכרחיים על מנת למנוע אסון סביבתי), חשוב לזכור את המורשת הסביבתית המפחידה של הסוציאליזם. "קפיטליזם" אולי הפכה למילה גסה בימינו, אך בכל הקשור לייצור של עושר, שגשוג ויצירתיות הדרושים כדי לשמור על סביבה נקיה, זו עדיין המערכת הטובה ביותר שיש לנו.


שון ריגן הוא עמית מחקר במכון לסביבה וקניין (PERC). המאמר פורסם לראשונה בכתב העת 'נשיונל רוויו'.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

11 תגובות למאמר

  1. קצת מוזר שכותב המאמר מביא את דבריהם של פופול ושמחב על משבר הפרוות(שתולים את הבעיה בעומס) ואז מתעלם מדבריהם ומנסה להציג כאילו הבעיה המרכזית הגיעה מנימוק המוטיבציה(האמיתי).
    חשוב להתייחס לכל הבעיות ולא רק לאחת מהן. מה גם שהעומס הוא בעיה חמורה יותר. יו״ר קומוניסטי סטאליניסטי בהחלט יכול להפעיל הרתעה חמורה על חברי ועדת רגולציה אך גם הוא לא יפתור את נושא העומס.
    רק פיזור השליטה לאזרחים ייצור מצב בו כל יצרן/יבואן יוכל להתרכז בנתונים הרלוונטים לתוצרת שלו וכך למנוע עומס על אדם אחד.

  2. אין דבר כזה כלכלה סוציאליסטית (כן יש דבר כזה חברה סוציאליסטית). היסודות שעליהן הוקמה מדינת ישראל עם שיטה כלכלית מפאיניקית מפגרת פלוס תיעוש בני אדם והארץ בידי המדיניות של בן גוריון וחבריו היו בגדר בכייה וריקבון לדורות. פיזור האוכולסייה הן מיני אחד הדוגמאות שיצרנו דיכוטומיה בין דמוגרפיה של אוכלוסיה חזקה לחלשים כמו בנגב ובגליל. מצער מאוד שהמדינה לא הוקמה בשנות ה20 בידי זאב זַ'בּוֹטִינסקי ואנשי בית"ר . יכלנו להיות חברה ומדינה הרבה יותר משגשגים עם צבא מקצועי מיומן מהטובים בעולם. הדרך להגיע לשגשוג אזרח רק בידי אינדיבידואליזם . לא על ידי המדינה כלל.

    סוֹצְיָאלִיזְם היחיד שיכל בכלל להצליח הוא רק במשטר צבאי ברוב שטחי הארץ וחיול האזרחים ורוב המגנון הכלכלי והאזרחי.

  3. קיבלתם מתנה, יכולת התבטאות נהדרת,
    או שחסרה לכם היכולת לחשוב לבד או שאתם מנצלים את המתנה שלכם לרעה ביודעין.
    מה הקשר בין הסוציאליזם לבין המדינה-מפלגה הקומוניסטית וכל המדינות בהן היא שלטה?
    קשר רופף ביותר שמתעלם מכל העוולות והכוחניות שהתקיימו שם ואז. מי מתומכיי הסוציאליזם הרלוונטיים לנו (ישראל, צפון אירופה ומרכזה, קנדה ורוב תושבי ארה"ב) היום בכלל מזכיר אותם?

    1. מה הקשר בין התגובה שלך למה שכתוב במאמר?

    2. המדינות הקומוניסטיות הזכרו במאמר רק כדוגמא למצב הסביבה תחת כלכלה רכוזית.
      אז אתה טוען שכלכלה רכוזית "סוציאליסטית" תהיה שונה מכלכלה רכוזית "קומוניסטית"? עליך נטל ההוכחה.

  4. עוד פעם שכחתם איך אומרים קומוניזם?
    קל פשוט להכניס לכתבה את השם של מי שאתם לא אוהבים

  5. המאמר מביא מס' דוגמאות לאסונות סביבתיים שנגרמו בסביבה סוציאליסטית/קומוניסטית
    ומתעלם מאסונות שאירעו בסביבות קפיטליסטיות כמו: זיהום המים בפלינט שבארצות הברית. השריפות האחרונות באוסטרליה. העיירה סנטרליה שבארצות הברית (שהיא רק סמל לפגיעה הנרחבת בארץ הפחם).
    הכחדות מינים בעקבות דיג או ציד מופרזים. וכן הלאה…
    הסביבה נפגעת גם כתוצאה מפעולות של קפיטליסטים. זה לא כ"כ הוגן להציג את האסונות שנובעים מתאוות השלטון או שכרון הכוח של הממשלים הסוציאליסטיים, ולהתעלם מהאסונות שנובעים מרדיפת הבצע של חברות ופרטיים קפיטליסטיים.

    1. המאמר מתיחס לכך, ומצביע על האמצעים שבאמצעותם דוקא העברת הרכוש לידיים פרטיות, יחד עם דאגה למערכת משפט יעילה והוגנת, עוזרים לשימור איכות הסביבה.
      שני התנאים הללו חסרים לחלוטין במדינות רכוזיות, ונוכחים במידה חלקית מאד בארצות הקפיטליסטיות.
      ודאי שיש מה לשפר, ודאי שיש מה ללמוד. אבל מערכת מבוזרת לומדת, איכשהו, הרבה יותר מהר ממערכות המונחות בידי "מומחים מקצוענים" ש"איש אינו יודע לאיזו מפלגה הם מצביעים".

    2. המאמר מציג את הפגיעה בסביבה שעלולה לקרות ואכן קרתה בהינתן סביבה סוציאליסטית.
      אין על כך כל מחלוקת.
      אך גם בהינתן סביבה קפיטליסטית, פגיעה בסביבה אינה מן הנמנע.
      נניח שאתה מנכ"ל ובעלים של חברת כרייה/ דיג/ עץ/ נפט או כל חברה שעוסקת בניתוק משאבי הטבע מהטבע, והובלתם למעוניינים.
      ונניח שמציגים לך דוח שאם קצב העבודה הנוכחי יימשך, תוך 50 שנה ימוצו המשאבים שאתם מספקים תוך פגיעה אדירה בסביבה (נניח, מכרה הדגל יתמוטט לתוך עצמו, או שאיזור הדיג יתמלא טורפים בלתי ראויים למאכל, או שהיערות לא יצליחו להתחדש בקצב מספק עד שיתכלו ויהפכו לעשבייה יבשה)
      מה שמעניין אותך כעת יותר מכל זה להשתיק את מחבר הדוח, לדאוג שהוא לא יגיע לבעלי המניות ולתקשורת, ולהמשיך כרגיל, כי כשהאפוקליפסה הזו תקרה אף אחד כבר לא יזכור אותך, ומי שישלם את המחיר יהיה המנכ"ל של עוד 50 שנה, או החברה עצמה בעוד 40 שנה שלא תצליח לאתר מנכ"ל. ועד אז- הנזק כבר נעשה.
      ובחסות מערכת משפט הוגנת ויעילה ניתן לחמוק מעונש (בעזרת הסכמי פיצויים או מה שלא יהיה שנסגר מחוץ לבית המשפט ומשפר את מצבם של כל השחקנים בסיטואציה)
      קפיטליזם זה טוב, קפיטליזם זה מעולה, ובלי קפיטליזם היינו נוסעים היום בעגלות ומגדלים ירקות בחצר.
      אבל קפיטליזם הוא לא גלולת מניעה לתחלואי כדור הארץ. הוא כנראה יצליח לפתור את בעיית הקיימות, אבל בדיוק כמו הסוציאליזם, הוא לא הצליח למנוע אותה.

    3. שרון,
      איכשהו, בכל הנוגע להשתקת דו"חות לארך זמן – מדינות פקידים רכוזיות מצליחות הרבה יותר מדמוקרטיות קפיטליסטיות.

    4. אכן במדינות ריכוזיות אין צורך להשתיק אף דוח, כי הדוחות הללו מראש לא נכתבים, (אלא אם הכותב מעוניין להתאבד בעינויים)
      אבל הנושא אינו השתקת דוחות אלא פגיעה בסביבה.
      ופגיעה בסביבה אינה ייחודית רק למדינות ריכוזיות או סוציאליסטיות. במדינות מסוג זה, הפוגע בסביבה הוא השלטון, ובמדינות קפיטליסטיות, הפוגע בסביבה הוא גורמים לאו דווקא ציבוריים.
      פגיעה בסביבה יכולה להתרחש בכל מקום.
      בנוסף- בד"כ נזקים מתבררים רק בדיעבד, כמו נזקי העישון, נזקי גזי החממה וכו'. אנו הרי מצפים מהיזמים שיאמצו במהירות המצאות חדשות וישפרו בעזרתן את העולם. חלק מההמצאות פוגעות בסביבה, וכשהפגיעה הזו נעשית ברורה, אלה שמפיקים ממנה רווח לא תמיד מוכנים להרפות.
      בוודאי שלא ניתן היה לבקש מהם מראש לנבא שהשימוש בחומר מסויים יגרום לנזק כה קשה. כל הטענה זה למה עכשיו הם לא מוכנים להפסיק. גם בסביבה סוציאליסטית וגם בסביבה קפיטליסטית מדובר בדיון שבדיעבד. אף אחת מהשיטות לא מסוגלת למנוע נזק לסביבה.