בשם ההתנגדות לטראמפ, השמאל האמריקני הפך את הליך ההדחה למשפט פוליטי מובהק וחד-צדדי שצפוי לפגוע דווקא ביריביו של הנשיא
כבר שלוש שנים לפחות רשת CNN חדלה מלהיות חברת חדשות, אך זה לא עצר בעדה מלהשתתף באופן פעיל בהתנגדות הפוליטית לטראמפ. הרשת שקועה כל כך עמוק בעניין, עד שרבים מן המגישים והאורחים הקבועים, ננזפו או התנצלו בשל איומים שהשמיעו כלפי הנשיא או התייחסויות מגונות בכלליות (לדוגמה רזא אסלאן, אנתוני בורדיין המנוח, קאתי גריפין).
רבים מהכתבים הבולטים של CNN התפטרו, פוטרו או שובצו מחדש בשל הפצת פייק ניוז (לדוגמה תומאס פרנק, אריק ליכטבלאו ולקס האריס), ספגו ביקורת בשל דיווחים כוזבים (ג'ים שוטו, מרשל כהן וקארל ברנסטיין) או אולצו לספק הבהרות והתנצלויות (גלוריה בורגר, ג'ייק טאפר ובראיין רוקוס). מגישים אחרים ברשת התנצלו על ניבולי פה (אנדרסון קופר) או פשוט על הצהרות כזב (כריס קומו), בעוד פרשנים נתפסו בסתירות הקשורות לתפקידם בשערוריות מתמשכות (ג'יימס קלאפר).
המכנה המשותף לכל המקרים האלו הוא האתוס העיתונאי החדש שמניח שיירוט הנשיאות של טראמפ מצדיק כל אמצעי הנדרש כדי להשיג מטרה אצילית זו. במשך הצניחה החופשית של CNN לעבר מחוזות הפרודיה, חלקים בשמאל עדיין ראו בה כחסרת תועלת במסגרת פרויקט הגדול יותר של דה-לגיטימיזציה לנשיא. רק מעטים הבינו את הרעיון התוקידידיאני לפיו מרגע שניהליסטים הורסים את הנורמות ואת הכללים של התנהגות אתית עבור יתרון לטווח קצר, הם בהמשך בדרך כלל מתחרטים על האובדן כאשר הופכים בעצמם להיות קורבנות של קנאות וזקוקים נואשות לעזרת התרבות אותה ניסו להרוס.
כך היה לפני כשבועיים, כאשר מגישת CNN אֶבִי פיליפ עיוותה לחלוטין את העימות בין המועמדים הדמוקרטיים והאשימה את ברני סנדרס בכך שאמר כי אישה כמו אליזבת וורן לא יכולה להיבחר לנשיאות. הייתה זו מכה מתחת לחגורה בסגנון "מתי הפסקת להרביץ לאשתך?", כאשר פיליפ ירתה: "הסנאטור סנדרס, רשת CNN דיווחה אתמול והסנאטורית וורן אישרה זאת, שבשנת 2018 אמרת לה שאינך מאמין שאישה יכולה לזכות בבחירות. מדוע אמרת זאת?". השמאלנים זעמו על ההטיה הבוטה מצד המגישה כאילו עובדת אחרת של CNN, קנדי קרואלי, לא ניסתה לחטוף את העימות בין המועמדים לנשיאות ב-2012 כדי להיטיב עם המתמודד המועדף ברק אובמה, או כאילו דונה ברזיל (גם היא מ-(CNN לא הדליפה את שאלות העימות ב-2016 לצוות של הילרי קלינטון.
הגיוון והאבסורד
אירוניה דומה מוצגת גם בקרב מגוון המועמדים הדמוקרטיים לנשיאות. מאז החלו הקמפיינים של הפריימריז במפלגה, הולכת ועולה תופעה מוזרה: ככל שהמועמדים המובילים הדגישו יותר את נושא ה"גיוון" ויצאו נגד "פריבילגיה לבנה", כך הצטמצמה שורת המועמדים עד אשר לא נותרו יותר כאלו שאינם לבנים.
מי שעקב אחר המתמודדים הדמוקרטיים היה עלול להתרגז, בהתחשב בעובדה שבמשך שלושה עשורים השמאל האדיר ללא הרף שני עקרונות יסוד של פוליטיקת הזהויות: "ייצוגיות יחסית" "והשפעה חסרת פרופורציות". אלו הם הרעיונות המוזרים למדי האומרים שקבוצות גזע, מוצא ומגדר חייבות להיות מיוצגות למשל במשרות או בזכאות לדיור בהתאם לשיעורם באוכלוסייה הכללית, ולכן כאשר אינן מיוצגות כך הרי שאין צורך בהוכחה ממשית להטיה או אפליה כדי לנקוט צעדים שיבטיחו כי שיקולי גזע ישלטו בקבלת ההחלטות.
בהתאם לדוקטרינה הפרוגרסיבית, מי שאמור לשאת באשמה להיעדרות מועמדים לא-לבנים על בימת העימות הדמוקרטי אינם המצביעים, הסוקרים או התורמים אלא המועמדים עצמם, בין אם הוכוונו על ידי דעה קדומה ובין אם לאו. אם המועמדים הדמוקרטים היו מתנהגים על פי הכללים שהם עצמם כפו על אוניברסיטאות או מוסדות ציבוריים אחרים, הרי ש"חסרי הייצוג" כמו קורי בוקר השחור או ג'וליאן קסטרו ההיספני היו צריכים לעמוד בקדמת הבמה, בעוד ה"פריבילגים" כמו סנדרס או בוטיג'ג הלבן היו נדחקים הצידה לטובת הכלל ובשם הגיוון.
באופן דומה, הרעיון לפיו ביידן או וורן "הרוויחו" את אחוזי האהדה הגבוהים יותר בסקרים או כספי התרומות הרבים יותר מכיוון שהם מוכשרים יותר בתעמולה ובפוליטיקה ממועמדים כמו קסטרו או בוקר ייחשב לא רק כאבסורד, אלא כהוכחה לאפליה מצד כל אחד שתומך בעמדה גזענית זו. אבסורד? ייתכן, אך בעבור שאר האמריקנים שזכו להטפה ללא רחמים מצד האליטה הפרוגרסיבית הזועפת, הדבר משול לשמחה לאיד טהורה.
הדחה לאחר יד
ניתן להצביע על קלקלת הדמוקרטים גם בפסיכודרמה המתמשכת של תהליך הדחת הנשיא טראמפ, שאורגן על ידם מחדש תוך התרחקות נורמות העבר. הם השתלטו כמונופול על רשימת העדים, הדליפו בצורה בררנית והזדרזו להאשים את טראמפ על סמך התיאוריה האומרת שכל יום בו הנשיא אינו מודח הוא עוד יום בו המדינה מצויה בסכנה. אז כאשר תמיכה דו-מפלגתית לא הושגה, כאשר לא הופיע שום דו"ח מרשיע, כאשר לא היה רוב של תמיכה ציבורית וכאשר לא נראו הצדקות חוקתיות להרשעה בגין עברות חמורות, תומכי ההדחה פשוט עצרו את התהליך. הם ביקשו להצטייר לרגע כפיכחים ושקולים, אך האמת היא שהם פשוט ניסו למצוא דרכים לחזק את החקירה האנמית לפני שתגיע לדבר ממנו חששו יותר מכל – זיכוי הרסני ומביש בסנאט.
הדמוקרטים התעקשו שהסנאטורים הרפובליקנים ינהלו את ההליך באופן לא-מפלגתי, בניגוד גמור כמובן לאופן בו הם עצמם דחפו אותו דרך בית הנבחרים. עם זאת, הציפייה הברורה מהליך הדחה פתוח-לכל וקרקסי שכזה הייתה שהאנטר ביידן יהיה העד הבולט שייקרא להעיד. טענת ההגנה המתבקשת של טראמפ היא שביידן הצעיר היה מושחת בצורה מוחלטת ולכן היה שימושי לאוקראינים, ובאופן טבעי הצדיק את החשדות לגבי בקשות הסיוע מקייב. ייתכן כי ג'ו ביידן, למרות רגעיו הסניליים ודיבורו הפזיז, הוא התקווה האחרונה של הדמוקרטים לסחוף את מדינות המפתח במערב התיכון, אותן מדינות ששלחו את דונלד טראמפ לבית הלבן. וכך, זימונו להעיד נגד טראמפ עלול להרוס לדמוקרטים דווקא את המועמד עם הסיכוי הטוב ביותר לכבוש מחדש את הנשיאות. העובדה שהדמוקרטים מבינים את הסיכונים האלו ומתעלמים מהם מצביעה על כך שהשמאל שהאובססיה נגד טראמפ עולה על כל חישוב מעשי.
אלו הם זמנים מוזרים, בהם פרוגרסיבים כמעט ומשתתקים כאשר איראנים אמיצים פוקדים את הרחובות כדי למחות נגד משטר רצחני, אך מוצאים זמן דווקא להביע חרטה על הריגתו של אחד הבכירים הרצחניים ביותר באותו משטר. במשך שנים, שמאלנים בכו על היחס המלטף לבייג'ינג מצד שתי המפלגות, בעוד המרקנטיליזם הסיני רוקן למעשה מעמד הצווארון הכחול שהוא הבסיס הוותיק של מצביעים דמוקרטים. כעת הם יוצאים בשיא הכוח נגד הנשיא הראשון שהסכים להתעמת עם סין, לפני שזו תשחק לאבק את מה שנשאר מהלב התעשייתי של אמריקה. בנוסף, השמאל תמיד הפחיד אותנו מפני כוחה הגדל של הממשלה וסוכנויות המודיעין, אך כיום בכירים לשעבר באותן סוכנויות הפכו לאורחים מבוקשים בכל תוכניות הטלוויזיה, בעודם זוכים לפטור על מעשיהם חסרי האתיקה מהעבר. מכל הסימפטומים המוזרים של סינדרום טרפת טראמפ, ההתאבדות הפרוגרסיבית היא המוזרה ביותר.
פרופ’ ויקטור דיוויס הנסון הוא סופר ומרצה להיסטוריה באוניברסיטת סטנפורד. גרסה מלאה של המאמר התפרסמה לראשונה באתר 'American Greatness'. מאנגלית: גידי גולן.
מה שקורה אצלינו הרבה יותר ממוסד והרבה יותר גרוע
צודק.
אצלנו אף אחד בכנופיית רק-לא-ביבי לא מגיע לקרסוליים של ג'ו ביידן בענייני פדופיליה:
https://www.youtube.com/watch?v=KQ-YjGmpO4Q
אתם לא מבינים שמי שנותן להם הוראות להדיח את טרמפ זה הדיקטטור שלנו ומלמד אותם ומרצה להם שם גם זה הארון ברק מה אתם לא מבינים הוא הולך לשם מלמד בארווד כתב את ספרים שלו שם והם מיישמים את מה שהוא עושה לנו פה לנתניהו לימין לדתיים מה לא ברור כלכך קל ארי הוא מאמין שהוא אלוהים והוא כל יכול הוא משתחווה לאיסלם ועבודה אלילים לנצרות הכל ידוע זה השמאל שלנו רפורמים ערב רב גויים הם חייבים אחרת איך הם יהרסו את נתניהו מלהסית ולסלף לשקר לרמוס לגנוב במזיד הם רוצים לעשות לנו שואה הוא מאשים את היהודים הדתיים ימנים שבגללם היה לו שואה מי אשם שאמא שלו גויה ליטאית ואבא יהודי שהיו רפורמים ובגלל שלא הלכו עם היהדות באמת הם התבוללו המירו את הדת לגרמנים אוי היה לי שואה באירופה הם מעשימים את המזרחים שפחות היה להם ויותר להם מי אשם תבואו להיות אשמים למהפכה הצרפתית הרנסנס נפוליון מגיע לכם וקשה להם שלא מצליחים לעשות לעם היהודי באמת שואה אבל אלוהים תודה לאל שומר עלינו מהם מערב רב וגויים ומחזון של הרצל לא ניתן לכם
אצלנו דרוש בדחיפות סנט אשר יפקח על הכל גם ובמיוחד על המשפטנים להתגבר על הטוטליטרים הנושאים את שם הדמוקריה לשוא.
גדעון סער עשה רבות לקידום שלטון המשפטנים. היוזמה לשינוי שיטת הועדה לבחירת שופטים הגיעה מגדעון סער. מלפנים המצב היה עוד הרבה יותר גרוע בחירת שופטים נעשתה באופן סודי בקרב שופטים עצמם בלבד. מאוחר יותר הוקמה ועדה לבחירת שופטים אך לבחירה לא היה צורך ברוב מיוחס של שבעה מתוך התשעה. החוק הזה נחקק בדיוק בזמן לביטול השפעת הרוב הלאומי בועדה לשביעות רצונן של השופטות דורית בייניש ואילה פרוקציה ועורכת הדין רחל בן ארי.
רפורמות משפטיות למה הן לא בוצעו? הרי הוא אבן הנגף! הוא המעצור! גדעון סער מהפרקליטות. וגדעון סער שמתגאה בזה שקבע את הרכב הועדה לבחירת שופטים תשעה 9 חברים, שלבחרת שופט צריך רוב של שבעה 7 מתוך התשעה 9: מתוכם שלושה 3 שופטים משמע וטו לשופטים, שניים 2 מלשכת עורכי הדין – רוב למשפטנים. שני 2 שרים שאחד מהם שר המשפטים שהוא בדרך כלל עורך דין ועל כן הוא לצד השופטים. שני 2 חברי כנסת אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה. גדעון סער התנגד לשינוי שיטת בחירת השופטים ותמך בהמשך בחירתם הם על ידי עצמם בשם “הדמוקרטיה”, כל זה אומר חוסר פיקוח על שופטים. זהו שמאלן מובהק גייס החמישי. מספיק לדעת מי בעד פיקוח על שופטים (גם פרקליטים) ומי נגד כדי לדעת מי שמאלן. במדיניות חוץ ובטחון ופנים מתערבים ומפריעים השופטים שהוא גדעון סער כל כך עוזר להם בכך. גדעון סער כמו דן מרידור, כמו בני בגין וכמו מיכאל איתן תדיר הצביעו נגד כל חקיקה לאומית כפי שהיו בעד המשך רודנות המשפטנים.
גדעון סער ודן מרידור ובני בגין הצביעו נגד שינוי שיטת בחירת השופטים שתהיה יותר דמוקרטית ושלא שופטים יבחרו את עצמם. את התנגדותם הם נימקו ברוב צביעותם ב”דמוקרטיה” שהרשות השופטת תהיה חפה מפוליטיקה – אם פוליטיקה הינה מילה מלוכלכת לא ברור מה הם עושים שם. כלומר ששופטים ימשיכו לבחור את עצמם לפי העדפות ההשקפה הפוליטית שלהם.
כלפי המשטרה, חקירת מח"ש אינה שווה היות ומח"ש הינה מחלקה בפרקליטות המשתפת פעולה בפשעי המשטרה. גם המשפט הישראלי בהיותו בברית עם גורמי האכיפה האחרים ובלתי דמוקרטי בעליל, דוחה את גישת ‘פרי העץ המורעל’ לפיה ראיה שהושגה באופן לא חוקי אינה קבילה בבית המשפט. רק במקרים נדירים של צדיק בסדום ישנו שופט המוכן להודות ש"ביצוע עבירות על ידי גורמי אכיפת החוק מהווה תופעה פסולה שאין להשלים עימה”….“על רשויות החקירה להקפיד הקפד היטב על הוראות החוק ועל יישום נהלי החקירה, ולהוות דוגמה לכל אזרח להתנהגות נאותה" זאת ועוד "במקרים קיצוניים בהם הדברים נעשים בזדון אז צריך כמובן לנקוט צעדים המתאימים כמו חקירה של מח”ש והעמדה לדין" אין אלו מקרים קיצוניים כלל וכלל אלא מעשים של שגרת שעה שעה!
.
לכן העמדה לדין על ידי בית המשפט גם היא אינה שווה כיון שבית המשפט גם הוא המשכה של הפרקליטות שהיא המשכה של המשטרה. כלומר גורמי הפשיעה הממוסדת הם רשויות האכיפה אינם יכולים לתקן את הפשיעה הממוסדת כלומר של רשויות האכיפה. נציגי העם צריכים להיות אחראיים על גורמי האכיפה. הצרה היא שאין מי שיעשה זאת כיון שאין בישראל מספיק מוסדות. אין מוסד שישפוט את השופטים והתובעים כיון שאין לנו מספיק מוסדות. יש לנו כנסת קטנה שמספר חבריה 120. כבר מזמן מזמן אינה מספיקה לגודלה של המדינה. לא רק שהיא קטנה אלא חלקה אפילו אינה מתעניינת בשלום המדינה על תושביה. אלו הן המפלגות הערביות אשר בעודן מאיישות את הכנסת, הן מתנגדות לעצם קיום המדינה. כנגד החלטת הכנסת בג"ץ פסל את החלטת הכנסת להוציאן אל מחוץ לחוק, כמובן מתוך דאגה לכנסת כדברי יצחק זמיר… גם אין לנו בית נבחרים גבוה שיפקח על כולם: על הכנסת ופיקוחה על הממשלה וגם כמובן על בית המשפט. יש צורך בפיקוח על שיעשה על ידי בית נבחרים גבוה כפי שנעשה במדינות אחרות. משכנו צריך להיות היכן שנמצא כיום בית המשפט העליון. בניין זה מתאים גם כיון שיש בו תאי אסורים לצורך מעצרים של גורמי אכיפה חשודים כפי שהם עושים לאזרחים.
להוסיף מוסדות שלטון לא יעזור-השחיתות תגיע בקלות לכל מוסד.
ומצד שני, זה יבזבז כספי ציבור.
אגב, יש ביקורת על בג״ץ וזה נקרא ״הממונה על בתי המשפט״ שהוא כמובן שופט בג״ץ לשעבר וככזה הוא חלק מהחונטה המשפטית…
הפתרון הוא רפורמה ליברטריאניסטית-צמצום הכח שאדם אחד או גוף אחד יכולים להחזיק.
לדוגמה:
-הפרדה בין הכנסת והממשלה. תוך הוספת חוק שימנע מאדם אחד לכהן בשניהם במהלך חייו.
-חוק דומה שימנע מאדם אד לכהן בשני תפקידים משפטיים בכירים בחייו(שופט בג״ץ, מבקר המדינה, ממונה על בתי המשפט, יועמ״ש וכו׳).
-פיצול תפקיד היועמ״ש
-שימת בלמים ואיזונים גם לבג״ץ וכמובן ביקורת חיצונית.
-שינוי שיטת בחירת השופטים והכרה בהיותם אנושיים ולכן לא אובייקטיבים.
-הגבלת סמכויות נרחבת של כל מערכות השלטון בכל דרגותיהם.
-ביטול אחוז החסימה, הסכם קואליציוני, משמעת מפלגתית, משמעת קואליציונית וכל שיטת בחירה שאינה פריימריז(כל זה על מנת להבטיח שחברי הכנסת יפסיקו להיות חותמות גומי בשירות ראשי המפלגות).
בטח שכחתי עוד דבר או שניים, אבל זו התחלה מצוינת.
-פתיחת כל מה שאין הכרח אחרת, לתחרות ושוק חופשי.
-ביטול רגולציות וועדות והפיכת המערכת לאוטומטית ככל האפשר.
לדני. אז מי יפקח על בית המשפט העליון ועל התביעה??? חייב להיות גוף יעודי לזה שהוא נציג העם וצריך להבחר!! בהדמוקרטיות בעולם (לא בישראל) ישנו בית נבחרים עליון.
א.לא קראתי לביטול הממונה על בתי המשפט אלא השיטה שיוצרת קשרים בין ראשי הרשות השופטת.
ב.למה צריך בית נבחרים נפרד? הרעיון של איזונים ובלמים הוא ששלושת הרשויות יאזנו זו את זה. אז למה לא להרחיב את סמכויות בית הנבחרים הקיים?
ג.היופי בזה שיש 3 רשויות הוא שקל להגדיר רוב של שנים מול אחד.
ד.לא ענית לשאלה שלי: איך תמנעי מהשחיתות להתרחב לתוך הגוף שאת מציעה?
ה.תמיד עדיף הפתרון שיבזבז פחות כספי ציבור.
דני, קצת שכל וקצת הבנת הנקרא. זהו גוף נבחר על ידי העם כשכל חבר צריך להבחר מחדש כל ארבע שנים. וצריך בית נבחרים נפרד הי הוא מפקח על כולם. הכנסת קטנה וחלשה ואינה יעודית לנושא הפיקוח ואין בה מספיק מודעות. אתה מתחיל להבין?
אנשים שמאמינים שהמטרה מקדשת את האמצעים לא מבינים למעשה, שברוב המקרים, האמצעים הם למעשה המטרה כי הם אלה שקובעים את מהות ודרך החיים, ומשקפים את הערכים האמיתיים של החברה. זאת הסיבה שמהפיכות הופכות בסופו של דבר למשטר אימים וזה מה שהימין השמרני מנסה להסביר לשמאל הפרוגרסיבי. כשאתה מוותר על ערכים מסויימים כדי להשיג את המטרה אתה פשוט מאבד אותם.
כת התשתית הרקובה והחולה בישראל וארה"ב, מקורה בחתרנות קומוניסטית, שהביאו היהודים איתם מאירופה.
החתרנות הזו נבנית במשך עשורים, ורואים אותה:
בכנסת – במשפגות השמא
בבתי המשפט
בפרקליטות,
משטרה
צבא
חובה עלינו לנקות את הדיר, לפני שנגיף 'הקורנה' הזה ימוטט אותנו.
איך נעשה זאת? חייבים בית נבחרים גבוה כמו הסנאט בארצות הברית.