ניצחון המחנה המתון בראשות ביידן יסמן ככל הנראה חזרה לימי אובמה; הרדיקלים בראשות וורן וסנדרס מבקשים ליצור מדיניות חוץ חדשה לחלוטין
במפלגה הדמוקרטית פועלות שתי אסכולות הנאבקות על שליטה אידיאולוגית: מתונים ורדיקלים. שתי האסכולות מיוצגות היטב בקרב המועמדים המתחרים על מועמדות המפלגה לנשיאות: מתונים כסגנו של אובמה ג'ו ביידן ופיט בוטיג'ג', ראש עירייה קטנה באינדיאנה, ורדיקלים כגון הסנטורים ברני סנדרס ואליזבת וורן. המתונים חושבים ששיטת הממשל טובה ויש רק להחזיר את המדיניות למה שהייתה לפני טראמפ. הרדיקלים גורסים ששיטת הממשל היא כה פגומה שיש להחליפה, וממילא תייצר החלפתה גם מדיניות חוץ חדשה. עמדות כלפי מדיניות החוץ נגזרות מהגישות האידאולוגיות השונות האלה.
למרות כמה הבדלים, כל המועמדים מבקרים בחריפות את מדיניות החוץ של טראמפ ומתחייבים להפכה. כולם אומרים שיש צורך לשקם יחסים מעורערים עם מדינות ברית, בעיקר באירופה, להשתמש בכלים דיפלומטיים לפתרון סכסוכים בדרכי שלום, לעבוד עם מוסדות בינלאומיים ובעיקר עם האו"ם, לפנות את כוחות ארה"ב מהמזרח התיכון, לצמצם את השימוש בכוח, להגביל את סמכות הנשיא לשימוש בכוח צבאי, להקטין את תקציב הביטחון, להפסיק את מלחמות הסחר, ולחזור להסכמים בינלאומיים על המאבק בשינויים אקלימיים.
זהו מצע מדיני-ליברלי קלאסי שדומה מאוד לזה שהנחה את מדיניות החוץ של הנשיא אובמה. בהרבה מובנים הוא נראה נאיבי מדי וחסר יכולות להתמודד עם מדינות "פרועות" כאיראן וקוריאה הצפונית, עם מעצמות תוקפניות כסין ורוסיה, ועם איומים כטרור ותפוצה גרעינית.
הרדיקליים רוצים לפנות ובמהירות האפשרית את כל כוחות ארה"ב מהמזרח התיכון. המתונים דוגלים בעמדה מורכבת יותר. ביידן ביקר את החלטת טראמפ לפנות את כוחות ארה"ב מהגבול הטורקי-סורי ותמך בהשארת כוחות מיוחדים מצומצמים באזור כדי לסייע במלחמה נגד ארגוני טרור, כמו גם כוחות ימיים לשמירת חופש השייט במפרץ. כל המועמדים ביקרו את חיסול סוליימני וטענו שטראמפ היה צריך להתייעץ עם הקונגרס ולבקש את אישורו לפני הביצוע. אובמה נקט במדיניות חיסולים נרחבת, לא התייעץ עם הקונגרס ולא ביקש וממילא לא קיבל את אישורו. לא ברור אם מדובר בעמדה עקרונית או רק בביקורת שכוונה ספציפית נגד טראמפ בשל מי שהוא ואישיותו. הרדיקליים נראים כמי שלא מוכנים להשתמש בכוח גם כשאין ברירה אחרת. הם חושבים שכל סכסוך ניתן לפתרון בדרכי שלום ודרך ארגונים בינלאומיים.
כל המועמדים אומרים שלא יאפשרו לאיראן להשיג נשק גרעיני אך ביקרו בחריפות את יציאת ארה"ב מהסכם הגרעין, אמרו שיחזרו לכבדו ויסירו את הסנקציות שטראמפ הטיל על טהרן. ביידן הוסיף שהוא יחדש את הקואליציה הבינלאומית שכוננה את ההסכם כדי לנהל משאו ומתן על נושאים שהושמטו מההסכם המקורי כניסויים בטילים בליסטיים וההתערבויות האלימות באזור. לאור זאת ברור מדוע איראן מייחלת לניצחון הדמוקרטים בבחירות הכלליות.
כל המועמדים ביקרו את מדיניות טראמפ כלפי העימות הפלסטיני-ישראלי, ובכלל זה העברת השגרירות לירושלים, קיצוץ משמעותי בסיוע הכספי לרשות הפלסטינית ותוכנית השלום שלו. ביידן אמר שזו אינה הדרך להבטחת ביטחונה ושרידותה של ישראל כמדינה דמוקרטית ויהודית. הרדיקלים היו יותר ביקורתיים. סנדרס הצהיר שיש לשים קץ ל"כיבוש" והתוכנית רק תנציח את העימות. וורן כינתה את התוכנית "חותמת גומי לסיפוח" והוסיפה שאם תזכה בנשיאות תבטלה. הרדיקלים אף טענו שישראל השתמשה בכוח מופרז נגד חמאס וגרמו להרג רב מדי של "מפגינים". הם אמרו שישתמשו בסיוע האמריקני כדי ללחוץ על ישראל, אך ביידן פסל עמדה זו וכינה אותה "שגוייה ושערורייתית".
בפני המועמדים הדמוקרטים דרך ארוכה בסדרת סיבובי בחירות מתישים ברחבי ארה"ב. ייתכן שהם ירצו או יאלצו להגדיר מדינות חוץ בצורה מפורטת יותר. אם המתונים בראשות ביידן יזכו בבחירות הכלליות סביר שיאמצו מדיניות דומה מאוד לזו של אובמה. אם הרדיקליים בראשות סנדרס ינצחו הם עתידים לשנות לחלוטין את המגמות העיקריות. אם כדי לשמור על אחדות המפלגה הצוות הדמוקרטי יכלול חלוקת תפקידים בין שתי האסכולות, למשל, מועמד מתון לנשיא ומועמד רדיקלי לסגן נשיא, סביר שהעמדות הרדיקליות והקיצוניות ישפיעו על עיצוב המדיניות.
ייתכן שנשיא דמוקרטי יבטל כמה מהלכים של טראמפ כולל תוכנית השלום שלו. בכל מקרה, על הממשלה החדשה בישראל להיערך לאפשרות שהדמוקרטים ינצחו וישנו את מדיניות החוץ האמריקנית באופן שישפיע משמעותית על מדיניותה של ישראל, מעמדה באזור ויחסיה עם ארה"ב.
פרופ' איתן גלבוע הוא מומחה לארה"ב וחוקר בכיר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן. הטור התפרסם לראשונה במסגרת סדרת מבט מבס"א מבית מרכז בגין-סאדאת.
אנחנו פשוט פחדנים. תראו את קים מצפון קוראה. יש לו נשק גרעיני ולכן כולם , כולל ארה"ב הולכים איתו כמו על ביצים. לנו יש ארסנל גרעיני כבר עשרות שנים ואנחנו תמיד מפוחדים , תמיד רועדים מה יגיד זה או מה יגיד אחר. אין לנו מנהיגות שיודעת להשתמש באופן מושכל בכוח שיש לנו. לא , לא לשבור כלים. אבל להעז הרבה יותר.
גיבורי המקלדת של הימין הקיצוני הם בעצם חיילים נאמנים של השמאל. אם מי מהם היה ראש הממשלה מיד היה כובש את כל המזרח התיכון כמו ג'ינגיס חאן וזורק פצצת אטום על מוסקווה, בייג'ינג וושינגטון כי המדינות האלו לא הצהירו על תמיכתן בגבולות ההבטחה לישראל, מהנילוס עד החידקל. רק הם ימין אמיתי. יש לנו ראש ממשלה שאם היה רוצה להיות שמאלן היה יכול לעשות את זה עם רוח גבית מאובמה, אבל 8 שנים עמד כמו צוק איתן מול האנטישמי מהבית הלבן ופירק כמעט כל מוקש בדרך וכך מנע מאיתנו היום קסאמים מיו"ש על הראש. ראש ממשלה שטירפד בהצלחה את הקמתה של מדינה פלסטינית – עד שכיום, הרשות הפלסטינית על סף קריסה כלכלית ומדינית. ראש ממשלה שמתמרן ביד אמן בזירת המטענים הבינלאומית. ומה עושים אנשי הימין הקיצוני? מציגים אותו כסכנה למדינת ישראל ואת המדיניות המחושבת שלו כאסון, מפני שהוא לא מצליח להביא עכשיו מיד את כל מה שהם רוצים. לא אתפלא אם השמאל מפעיל ומממן את ארגוני הימין הקיצוני, הם עושים בשבילו יופי של עבודה.
צפון קוריאה היא המודל שלך למדיניות חוץ? זאת מדינה שכל העולם מחרים אותה והאזרחים רועבים בה ללחם. אז אם ארה"ב, או כל מדינה אחרת, תנקוט במדיניות שלא תמצא חן בעינינו נאיים עליה בנשק גרעיני?
מזעזע , מפחיד, מסוכן, מטורף
ניתוח שגוי. אובמה היה רק מחופש למתון, למעשה הוא הפך את הרדיקליות ללגיטימית והזרם הראשי במפלגה הדמוקרטית. בפרט המדיניות שלו במזרח התיכון היתה באופן מאוד קונסיסטנטי פרו-איסלמית (למשל בהפלת המשטרים החילוניים בלוס ומצריים – טוב שבמצריים המשטר האיסלמי של מורסי הופל אח"כ גם). גם העוינות לישראל היתה קונסיסטנטית. ובאשר למדיניות הפנים, היא כללה ריכוזיות ללא תקדים (של מערכת הבריאות קודם כל, אבל גם הניהול של מערכת ההלוואות ללימודי קולג'). וגם הפעלה של מערכות האכיפה נגד יריבים פוליטים, ונסיון ל"משפטיזציה" בנוסח ישראל (הבחירה של טראמפ עצרה את זה בינתיים).
הרדיקלים חיים באוטופיה שתטפח להם מהר מאוד בפרצוף. תמימים או טיפשים. מטעים בכוונה את הציבור.